תמלול מקורי — שיעור 205

בס"ד קלטת 205 יום ד', פר' נצבים וילך כ"א אלול תשנ"ט - שבע ברכות יום ב' כ"ה אלול תשנ"ט - שבע ברכות בבית הרב ביום השלישי אנו ביום השלישי יום חמישי זה יום שלישי חזרו ונזכרו הזוג הזה אדם צריך לדעת ולזכור את כל השבע בעטלריס שליוו אותו כל החיים והולכים ומתגעגעים איך לוקחים מכאן את הבעטליר השלישי שהיה כבד פה בתוך כך וגם הנה הוא בא ואמר הנני ונפל עליהם ונשק אותם ואמר להם גם כן כנ"ל וגם ברכתי אתכם שתהיו כמוני ונתן להם במתנה להיות כבד פה במתנה שאדם כל החיים יהיה כבד פה לא יוציא הגה מהפה ושום דיבור מהפה ושום מילה מהפה וזה המתנה האמיתית שתהיו כמוני ואתם סבורים שאני כבד פה איני כבד פה כלל רק שהדיבורים של העולם שאינם שבחים להשם יתברך אין להם שלימות ועל כן הוא נראה ככבד פה אבל באמת איני כבד פה כלל אדרבה אני מלייץ ודברן נפלא מאוד ואני יכול לדבר חידות ושירים כאלה נפלאים ואין שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותי ובאלו החידות והשירים שאני יודע יש פה את כל החכמות כי החכמות נמצאים בשירים וניגונים והשירים והניגונים הם שורש החכמה וכתוב "זמרו משכיל" שעל ידי זמרו אומר רבינו נהיה משכיל וזה שאדם מדבר הוא ממשיך חכמה ושורש החכמה אם אדם רוצה להמשיך חכמה הוא צריך כמה שיותר לשיר וכמה שיותר לנגן. וזה סוד זמרו משכיל ואומר שעל ידי ניגון של הצדיק יזכה בחכמה זמרו משכיל שעל ידי הניגונים נמשך השכל והס"א מנגנים ניגונים דסטרא אחרא להמשיך ניגונים דרך הסטרא אחרא ובשביל לשיר ניגונים דקדושה צריך שכל דקדושה וכדי להמשיך את שורש החכמה דעתיקא קדישא אז תבואי תשורי מראש אמנה צריכים לשיר שירי אמונה כאלה בכזה התלהבות שעל ידי זה אפשר להמשיך שכלים מעתיקא קדישא ושורשי החכמה ושורש שורשי החכמה זה סוד השירים והניגונים שרבינו זכה לגלות את זה שאף אחד לא זכה לגלות את זה שעל ידי השירים והניגונים אפשר להמשיך כאלה חכמות וכאלה שכלים שאי אפשר להמשיך משום עבודה שבעולם ובאלו השירים והניגונים שאני יודע יש בהם את כל החכמות תשאלו מי מסכים על זה צריך הסכמה אני יודע לשיר יודע לנגן יש לי את כל החכמות אבל צריך הסכמה מי נתן לך הסכמה על זה? רוציה הסכמה רוצים הסכמה? תשאלו את איש חסד האמת תלכו תחשפו איש אחד קוראים לו איש חסד האמת והוא נתן לי הסכמה והוא נתן לי הסכמה והוא הגיש את ההסכמה ממנו. ומי זה איש חסד האמת? מי זה הבן אדם הזה שנותן לך הסכמה על הדיבורים האלה? ויש בזה מעשה שלמה כי הרמז זה איש חסד, כי אדם כל היום יכול לעשות חסדים וזה לא בשביל אמת צריך שיעקב יכבד אותי, שאבי כץ יכבד אותי אני בחיים עוד לא עשיתי חסד של אמת רק הכל בשביל כבוד אני יכול להגיד לכם רבותי באמונה שלימה שאני בחיים עוד לא עשיתי טובה לבן אדם רק בשביל שישלם בשביל תשלום גמול. ויום יום עד היום כל הגלגולים אני עוד לא עשיתי בחיים שלי חסד אמיתי אני רק מחפש שהוא יתן לי איזה תגמול, שהוא יתן לי איזה תשלום, כל דבר אני בודק טוב טוב אם אני לא מקבל תשלום גמול אני לא עושה את החסד, תדעו לכם רבותי קודם כל תכירו אותי, אז מי זה האיש הזה שעושה חסדים באמת? איפה הוא נמצא? וזה רמז לאיש חסד ויש בזה מעשה שלמה כי פעם ישבו כל החכמים וכל אחד התפאר בחכמתו זה התפאר שהמציא בחכמתו עשיית ברזל וזה התפאר במין מתכות אחר וזה כסף וזה המציא זהב וזה המציא וזה המציא כלי מלחמה, וזה רק יכול לעשות כסף מנחושת זהב מברזל, יכול להפוך מתכות, חכמה עוד יותר גדולה היום רק במעבדה אפשר לעשות זאת בקושי, וזה התפאר בחכמות אחרות יש כמה דברים שהמציאו בעולם על ידי חכמות טליטריה, פילבר, כל אחד התפאר בחכמתו בא אחד ואמר אני חכם יותר מכם, אני חכם כמו היום, הם לא הבינו מה הוא אומר, חכם כמו היום? מה שכל החכמות שלכם, של כל העולם כולו אפשר לקבץ לשעה אחת כי אדם חכם יכול ללמוד מה שעבדו שש אלף שנה הוא לומד היום שעה אחת מי שטיפה פקח היה לו שכל, איינשטיין, אחימדס, אפיטגורס וכל החכמים של כל העולם, ניוטין הכל למדו היום בשנה אחת בבית ספר ומי שפיקח הוא לומד את כל אלו בשעה אחת, אבל אני חכם כמו יום שלם כל שניה אצלי כל שניה היא מלאה חכמה, חכמה חדשה לגמרי, כמו יום שלם, כי כל החכמות של כל הדורות של כל האנשים של כל המימדים אפשר הכל לרכז ולצמצם וללמוד את זה בשעה אחת, ומי שפחות פיקח ילמד את זה בשנה, אבל שש אלף שנה מה שהמדענים עבדו לומדים את זה היום בשנה אחת, מי שטפה פקח, ומח גדול באמת יכול ללמוד את זה בשעה אחת. ואף על פי שכל חכמה וחכמה נלקחת מיום אחר, כי בכל יום מתגלית חכמה אחרת, כל יום כל שעה יש חכמה חדשה כל שניה נשפעת חכמה חדשה. כתוב בזוהר קכ"ה בחיי שרה, שכל יום כל שתים עשרה שעות יורדות לארבעים ושמונה טפות מגן עדן, יש ארבע נהרות נהר יוצא מעדן, וכל שעה יורדות ארבע טפות כל רבע שעה יורדת טיפה וכל יום אדם הראשון ידע את כל הטיפות והנביאים זכו לטיפה אחת, פעם אחת בחייהם אומר הזוהר, הנביאים, הנבואה יתה מטיפה וזכו פעם אחת בחייהם לקבל טפה אחת מים בכל יום יורדות מגן עדן וכל יום יורדות לארבעים ושמונה טיפות. אז למעשה כל שניה יש חכמה חדשה ואף על פי כן יכולים לקבל ע"י חכמה ולקבץ את כל החכמות בשעה אחת, אבל אני חכם כמו יום שלם, שאלתי אותו אני זה הקבצן זה המסכן, ראיתם קבצן מקודם למה זרקתם אותו, אולי זה הכבד פה, הבאנו פה קבצן שישב פה מי זרק אותו אז בסדר אתה נמצא אז תשב בראש זה שהוא כבד פה הוא הכבד פה, עיור הוא ודאי, עכשיו כבד פה אנו חושבים שהוא... הוא כבר זכה ודאי לכל המעלות אחד אמר, אליהו הנביא אמר לאחד, שארבעים יום שיסדר את הבית כנסת, שהוא לא יפתח לאף אחד את הדלת, אז הוא יתגלה, כולם מכירים את הסיפור הזה, ביום האחרון ירד מבול, והגיע איזה הלך אחד דופק על הדלת כאלו דפיקות, הוא פותח הוא רואה אחד מכף רגל ועד ראש מלא בוץ כולו טיט ובוץ, אתה לא אליהו הנביא, אליהו הנביא אמר לו שלא יפתח את הדלת לאף אחד חוץ מאליהו הנביא וארבעים יום יחזיק מעמד ישב וילמד כל הלילה אז הוא יתגלה אליו אחרי ארבעים יום בוקר יושב הוא מחכה כמה שעות מחכה מחכה ובבוקר הוא נרדם מסכן התחיל לבכות, אליהו הנביא לא קיים את ההבטחה שלו, לא הגיע, בא לו בחלום אמר לו אני הייתי זה אני הייתי, הקבצן הזה עם הבוץ זה אני הייתי. אמר לו אני לא ידעתי שזה אליהו הנביא ואם אתה לא יודע אם בא קבצן אז אתה לא מכניס אותו? כי אני אמרתי שלא תפתח את הדלת זה דאורייתא בא אדם מלא בוץ, זה דאורייתא צריכים להכניס אותו, מי יודע מה זה גילוי אליהו אדם, אז אמר הבעטליר הקבצן שאל לי אותו חכם שעשה צחוק מכל המלומדים מכל החכמים, זה איינשטיין וזה ניוטין זה פיטגורס זה ארחימדס, כל המדענים בכל הדורות, עשה מכולם צחוק וכל החכמות שלהם אפשר להכניס בשעה אחת היום לומדים את זה בשנה אחת מי שחכם ומי שחכם גדול ילמד את זה בשעה אחת אבל אני שאלתי אומר הקבצן אני שאלתי אותו תגיד כמו איזה יום אתה חכם? אוו!!! זה ששואל אותי כמו איזה יום אני חכם, זה סימן שהוא יותר חכם ממני, כי הנני חכם כמו כל יום אני יודע את החכמות שלי לשפוט בכל שניה, וכל שניה אני מכיר את כל החכמות ועד סוף כל הדורות אני יודע את כל החכמות שנשפעות בכל שניה, כל שניה נשפעת חכמה חדשה לגמרי, כל שניה ומי שיזכה לשכל צח, השם הוא אין סוף והשם הוא מכפיל את עצמו כל רגע מחדש, בכל יום חידושים חדשים, בכל רגע ורגע חידושים חדשים ציונו הקודש קודש קדשים בכל רגע מחדש חידושים חדשים כל שניה ושניה יש שכל חדש לגמרי ואני יודע את כל החכמות של כל שניה עד סוף הדורות, אבל זה ששואל אותי כמו איזה יום זה כבר חכם מופלג מופלג מופלג מופלג... אז מה שייך להיות חכם יותר מופלג? אדם יודע את כל החכמות של כל שעה כל שניה יודע את זה עד סוף כל הדורות שישיגו את ההשגות החדשות שיש בכל שניה חדשה מה שייך להגיד אפשר להיות יותר חכם ממנו? אבל תדעו לכם אומר החכם הזה שזה ששאל אותי כמו איזה יום אני חכם הוא יותר חכם ממני אפילו שאני חכם כמו איזה יום שתרצו אז תשאלו במה אפשר להיות חכם יותר ממני? אז יש בזה סיפור שלם כי זה איש חסד האמת כי מת אין ימים, אנשים טועים חושבים שיש ימים אנשים נמצאים בטעות נוראה חושבים שיש ימים עכשיו יום חמישי מחר בשקיעה כבר יהיה יום שישי מחרתיים בשקיעה כבר יהיה יום שבת, אנשים חושבים מתכננים מה יהיה מחר, איפה ניסע מחר, מתכננים איפה ליסוע מחרתיים, אני לא, אדם יוצא החוצה פוגע בו אוטו והוא נסע, והוא זכה לעלות מיליוני שניות אור בשניה אחת זה הנסיעה הכי חשובה אדם יודע מה יהיה איתו בעוד שניה? אפילו יהיה הנהג הכי זהיר בעולם, יכול לעצור מישהו שיכנס בו, אז איך אדם מתכנן מה יהיה מחר איך יהיה מחרתים, איך יהיה בשבת השבע ברכות, יודע אם נחיה בכלל, אדם יודע אם הוא יחיה, אולי שבע ברכות נעלה באמצע לשמים??? אנחנו כמעט בשבע ברכות הקודם כמעט עלינו לשמים בביתר עלינו כמעט עלינו בסערה השמימה. אדם יודע מה יהיה בעוד שניה ילד רץ החוצה הוא יודע בכלל מה שקורה איתו אדם חושב יש מחר, יש מחרתים יש שבת יש יום ראשון, זה אין דבר כזה, זה בוראים את זה, צריך לברוא את המחר צריך לברוא את המחרתיים, לברוא את השבת קודש עכשיו אנחנו נמצאים בנצבים וילך שבת אחרונה של השבת צריכים לברוא את זה זה לא מלבד זה לא נהיה מלבד, צריך לברוא את זה לכן יש תפילת ערבית יש תיקון חצות הולכים לשדה, ואז יש תפילת שחרית כל הדברים האלו הם בוראים את היום החדש, אחרת אין יום, או שאתה משתמש בבריאה שברא החבר שלך ברא איזה צדיק אבל אם אין לי חלק בבריאה החדשה אז הכל הולך הפוך, אשתי חולה הילדים חולים אני חולה, אדם צריך לדעת שכל יום צריך לברוא מחדש אין פה שום קונצים והבריאה הזאת היא לא מאירה פנים לאף אחד אדם מקבל את המכה שהוא מקבל זה כל זה כי הוא לא בורא את היום החדש, אבל צריך גם חסד של אמת גם טפה חסד צריך, תפילת מעריב תיקון חצות, אדם לא אומר תיקון חצות אז הוא לא ברא את היום החדש לא ברא, הוא צוחק על אלו שקמים חצות הוא לא ברא את היום החדש הוא לא קם ותיקין הוא לא ברא את היום החדש אחרי ותיקין זה כבר לא נקרא שברא את היום רק מי שקמים באשמורת הבוקר לפני שנהיה כחול בשמים אומר הזוהר בתרומה שנהיה כחול דנים את האדם מה יהיה באותו יום צריך לקום לפני הכחול, לפני התכלת אחרת זה זמן של דין הולכים עם חוט של תכלת היא ממתיקה את כל הדינים סוד הכלה זה כלה בחמה כלה ואינמו סוד הכלה זה סוד התכלת להמתיק את הדין זוכים בכזו כלה היא ממתיקה את כל הדינים היא מכריתה את כל הגוים כל הקליפות לכן אדם צריך לקום לפני התכלת לפני שנהיה תכלת בשמים לפני שדנים את העולם כי כל יום דנים את העולם מחדש כל אחד יש לו תוכניות לכל מאה ועשרים שנה שלו יש חולאת ________ שמתגלית רק בגיל שלושים או ארבעים או ששים או שבעים אבל כל יום צריכים לחתימה חדשה של בית המשפט של מעלה ולדין שלמעלה ולגבי כל הדינים שנגזרו על אדם אותו היום משהוא הואשם זה לפני הלידה גזרו את זה והגלגולים וכל מה שהוא חטא בחטא עץ הדעת מחלקים לו את העונשים לכל המאה עשרים שנה שלו לכל יום איזה עונש אבל אם הוא קם לפני התכלת אז הוא זוכה להמתיק את הדין הוא בא לבית המשפט לפני ששופטים אותו הוא מופיע הוא מבטיח להתפלל לשיר ולזמר - הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו - כמה המלך גדול הודיעו בעמים עלילותיו, שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו השם הגדול נפלאותיך ונוראותיך ועוצם חסדיך אומרים בעלות להשם או שאתה שופט העליון שאתה מוותר על היום תלוי איך אני אתנהג מחר היום אני מוותר לו, וכל יום צריך לקום מחדש לפני התכלת שימתיקו ממנו את כל הדינים של אותו היום, אבל כל זה עוד לא מספיק צריכים גם טיפה חסד של אמת לא כמוני רבותי שכל גרוש אני חושב טוב טוב אם אני אקבל חזרה אלף דולר עבור הגרוש הזה, אני יודע למי נותן אני יודע במי להשקיע, אני יותר מדי מתפאר ממני שאני משקיע גדול אני השקעתי ביעקב לא לחינם היינו מדברים איתו שבועות שנה שלימה כל יום הייתי מדבר איתו כל יום הוא למד באהל יעקב הייתי בא מוציא אותו מאהל יעקב ומדבר איתו שעות על שעות היינו הולכים את כל הרחובות מהרש"ל, סוקולוב, ברטנורא, רש"י היינו עושים סיבובים בכל הרחובות הייתי נותן לו עוד דיבורים היה אומר לי תכניס לי עוד, כבר לא היה לי כח, תכניס לי עוד אמרתי אולי זה יכנס בילדים שלו, כך חשבתי, כבר אין לי כח לדבר אולי זה יכנס בגנים אני יודע שלושים שנה זה סיפור לפני שלושים שנה אני יודע איפה להשקיע, אמרתי נשקיע אני אדם שיודע איפה לשים את ההשקעות, אבל חסד של אמת זה לא, הכל בשביל לקבל תמורה שנקבל את התמורה אחרי שלושים שנה הכל זה השקעות לטווח ארוך, הרי אצלי הכל רבותי זה אני עושה הכל בחשבון שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, אתה נותן צדקה אז מרוב הימים אתה מחזיר את כל הימים שהלכו לך לאיבוד כל הימים שהלכו לך לאיבוד אתה מחזיר את כל הימים, זה הרבי מסביר בתורה ד' הרבי מסביר חלק ב', כל הימים חוזרים לך בחזרה כי אנחנו מאבדים הרבה ימים אבל ע"י הצדקה חוזרים הימים אבל איפה איש חסד של אמת? מתי אדם עושה חסד של אמת? אז יש רק הצדיק האמת הוא זוכה לעשות חסד של אמת רק הצדיק האמת זוכה לעשות חסד של אמת עושה חסד ללא שום תמורה רק לכבוד השם, רק לכבוד הנשמה הקדושה שפועמת בלב כל יהודי, האיש הזה שהוא נקרא איש חסד האמת, שהוא בונה מהחסדים של אמת הוא בורא את הימים החדשים, את היום החדש, וזה הכבד פה הולך ומקבץ את כל החסדים של אמת ואני הקבצן אני הקבצן הוא רואה מתי שיהודי עושה מצוה באמת סיפר לי יצחק ויצהנדלר שפעם אריה וינשטוק זה היה סיפור ר' אריה וינשטוק היום כל הזקנים זורקים אותם כבר לפח אשפה, אבל תדעו לכם רבותי ר' אריה וינשטוק הוא מכר את כל הבית שלו לא היה לו ליקוטי הלכות נגמרו כל הליקוטי הלכות לא היה לו שום ליקוטי הלכות להשיג הוא לקח את הבית שלו מכר אותו בחמשים אלף דולר אף אחד לא אמר לו את זה זה איש חסד של אמת אמיתי הוא הדפיס את ליקוטי הלכות היפים הגדולים האלה שכמעט כבר לא נשאר זכר מהם הוא ישב בשול למשה במרתף למשה איפה שר' מרדכי לוזר והכל ושם אתה זוכר הכל היה הכל היה כאלה ________ אני יודע איך קוראים לזה הכל היה בריכות של מים פיילות של מים את כל הדפוסים כל זה, והוא בעצמו עשה את הדפוס והדפיס הוא עשה את הפיילות, הוא עשה את הכל בידיים שלו ומכר את כל הבית שלו היתה לו אשה צדקת לא פתחה את הפה אשתי שום דבר לא איכפת לה, מה שבעלי עושה זה קדוש, ומכר את כל הבית שלו היה לו בית חמשים אלף דולר אמריקאי מה שאז היה שוה חמשים אלף היום זה כמו שלש מאות אלף בטח והדפיס את הליקוטי הלכות שהיה הכי מפואר שיצא אי פעם הכי מפואר, עוד נשאר לי בבית שלי קצת זכר מזה, הרבה כבר לקחו והחזירו, והדפיס את כל הליקוטי הלכות וחי אחר כך עשר חמש עשרה שנה בלי בית הוא כבר בכמה דירות שכורות הוא עבר, יום אחד הוא היה עם הילד שלו כזה והביא ליצחק ויצהנדלר חמשים לירות היום אולי זה כמו חמש מאות שקל. יצחק ויצהנדלר סיפר לי שהבית שלו היה ריק, לא היה לו שום דבר כלום, והוא חשב לעשות קידוש על החלות, לא יין לא כלום היה לו חתיכת לחם שנשארה לו גם לא חלות אמר אני לא אבקש מאף אחד צדקה לא מאף אחד טובה, ישב עם אשתו והבית ריק לגמרי הוא גם היה מאוד חולה אז, היה מאד חולה, לא עבד לא הרויח כלום, אשתו גם לא עבדה לא היה כלום חוץ מכמה חתיכות לחם יבש, אנחנו נעשה קידוש על כמה חתיכות לחם יבש נאכל בשבת לחם יבש, להוציא ידי חובה יאכל כזית ופתאום ממש זה היה אפילו חורף שעה שלוש ארבע וחצי זה כבר שקיעה בשלש מגיע אריה וינשטוק היה לי פה חמשים לירות צדקה לתת למישהו וחשבתי למי אני אתן אמרתי אולי אני אתן ליצחק ויצהנדלר הוא לא קבצן הוא לא אומן הוא משפחה טובה היתה לו איזה רוח הקודש הוא זכה בזכות הדפסת הליקוטי הלכות לרוח הקודש, הוא החיה עני אמיתי, אדם שהכל היה ריק אצלו לגמרי הכל חוץ מקירות לא היה שום דבר אפילו אדם זוכה לתת למישהו חסד של אמת צדקה אמיתית לחתן שאין לו כלום למישהו שהוא כבר ממש בפשיטת רגל למישהו שמזכים אותו מהשמים חסד של אמת, חסד של אמת, חסד של אמת, חסד של אמת, יש אדם זוכה לחסד של אמת באמת ואז, ואדם הזה לא יכול לקבל שום תמורה, זה לא שאדם הזה יחזיר לו פעם אדם הזה מעולם, אין פה מה להחזיר גם כן, חסד של אמת. והכח הזה של חסד של אמת זה בורא את היום החדש אני הכבד פה אני מסתכל מי עושה חסד של אמת ואני הולך ומקבץ את זה ומביא את זה אומר הקבצן, הכבד פה ומביא את זה לזה האיש חסד האמת, עכשיו מתחיל סיפור חדש, זה סיפור ראשון עכשיו מביא סיפור חדש, יש הר ועל ההר עומד אבן ומן האבן יוצא מעין וכל דבר יש לו לב, וגם יותר לבבית הצפורן של הרגל יותר לבבית, יותר לבבית מלב של אדם אחר היא מרגישה את הכאב של השני, היא מרגישה את ההשגחה, היא מרגישה את האלוקות, יותר מלב של אדם אחר וזה הר עם האבן עם המעין בקצה אחד של העולם וזה הלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם וזה הלב הנ"ל עומד כנגד המעין הנ"ל וכוסף ומשתוקק תמיד מאוד מאוד לבוא אל אותו המעיין בהשתוקקות גדול מאוד מאוד וצועק מאוד לבוא אל אותו המעין וצועק לבוא אל אותו המעין וגם זה המעין משתוקק לבוא אליו וזה הלך יש לו שתי חלישויות, אחת החמה רודפת ושורפת אותו הרבי אומר שבעים מדורות אולי אז לפני מאתיים שנה זה היה שבעים מדורות היום זה כבר מיליארד דורות אי אפשר לצאת לרחוב, אי אפשר לעשות נסיעה ברחוב אתה רק רואה פה פריצות אתה רק רואה מעשה תועבה ברחובות, ואצל רבינו זה לא היה דבר כזה, אפילו בזמני לא היה כאלה דברים, אני לא יודע איך בחורים חיים שניה אחת יכולים לחיות, זה היום יש יצר הרע מיליארדים מדורות, וזה שורף את הבן אדם משגע את הבן אדם אדם לא יודע מה לעשות הוא משוגע מרוב יצר הרע משוגע מתוך יצר הרע בחלישות השניה מצד שני אדם הוא נשאר בו ניצוץ של שכל עם כל התאוות עם כל הבערות ועם כל העבירות עם כל הנפילות תמיד נקודת הכתר נשארת, מסביר את זה בשער ההקדמות, בעץ חיים, שנקודת הכתר אפילו כל ________ נשרפו לבן אדם מרוב תאוות החכמה נשרפה הבינה נשרפה הדעת נשרף החסד גבורה תפארת הכל נשרף לו, תמיד נקודת הכתר תשאר, ונקודת הכתר תמיד תשלח לו מחדש חיצים בלב שלו, חיצים בלב שלו מה אתה עושה, לאן אתה הולך מה אתה שורף את כל המהות שלך, את כל הספירות שלך את כל הנשמה שלך, נקודת הכתר תישאר בכל מצב וזה שאנו אומרים ברוך אתה השם מגן אברהם זוהי נקודת הכתר שאברהם פעל שבכל זרע זרעו עד סוף כל הדורות, תמיד ישאר נקודת הכתר, היא לא תישרף לעולם, נקודת האין ומה שיעבור על יהודי ואיפה שיהודי יפול, תמיד ישאר נקודת הכתר של מגן אברהם שומרת על נקודה הזו כי אברהם הוא הנקרא כתר, הוא החכמה, אחרי זה בא יצחק הבינה ויעקב זה הדעת ונקודה הזו תמיד תשאר אצל כל יהודי ויהודי. מה שיעבור עליו, לאן שיפול, מיד נקודת הכתר תשדר לו רמזים ושידורים וצעקות ואס או אס תצא מאבן מדמנה, תצא מבור תחתיות תצא משאול, תצא מבור שאון תתחיל לצאת כבר, תצא תצא תחזור לכתר תחזור לשורש שלך וזה מה שרבינו אומר שהכיסופים של הנפש הישראלי הגעגועים של הנפש הישראלי שיהיה בעל עבירה הכי גדול, שיהיה הרשע הכי גדול, הוא תמיד מחדש נכסף להשם תמיד מחדש מתגעגע להשם, "במסתרים תבכה נפשי בני גוה" צלחתי על יצועי באשמורת אהגה בך תמיד מחדש הוא זוכר את השם הוא מתגעגע להשם "על יצועי באשמורות אהגה בך" וכל מקום הוא נכסף מחדש להשם וזה כאלו כיסופים שגם בזה הוא נשרף כיון שאין לו כבר את הכח המכה המסדר והמיישב הוא איבד את הישוב דעת הוא הלך אחרי התאוות, אז עכשיו הוא נשרף מרוב כיסופים מרוב געגועים, והחלישות השניה שהוא כוסף תמיד ומשתוקק בכלות הנפש אל אותו המעין וצועק גיוואלד כי הוא עומד תמיד כנגד המעין הנ"ל וצועק "נא גיוואלד" ומשתוקק אליו מאוד וכשצריך לנוח איך הוא נח? בא צפור, צפור זה השכינה הקדושה אם הבנים שהיא מנחמת תמיד תמיד היא מנחמת את הבן אדם ואומרת לו שאין יאוש יש תקוה ובא צפור גדול ופורשת כנפיו עליו, זה השכינה הקדושה ומגין עליו מן החמה ומגן עליו, השכינה מנחמת אותו, מה זה מגן עליו היא מנחמת אותו מנחמת אותו שיעבור את כל השרפות האלה אפילו שכולו נשרף מיליון פעם ביום, אבל נקודת הכתר התמיד תשאר ומזה יבנה בן אדם חדש, נשמה חדשה לתפארת זכה וטהורה ובא תמיד צפור חדש ומגן עלין מן החמה ויש לו נייחא קצת ועוד פעם מסתכל אל המעין, המעין זה האין סוף ומעין מבית השם יצא והשקה את תחת השטים, ומאחר שהוא מתגעגע אליו כל כך, למה הוא לא הולך אל המעין, כי אי אפשר להתקרב אל המעין, כי המעין על ראש ההר ואם הוא יתקרב להר הוא לא יראה את המעין ובאותו רגע שלא יראה את המעין באותו רגע תצא נשמתו, תצא נפשו, כי עיקר חיותו היא מן המעין ורק שהוא רואה את השיפוע של ההר ששם עומד המעין אבל תיכף שילך ויתקרב אל ההר אזי נעלם מעיניו ראש השיפוע ואזי לא יכול לראות את המעין ואזי תצא נפשו חס ושלום וכשזה הלב היה מסתלק חס ושלום אם הלב הזה יסתלק מן העולם, אם נשמת הצדיק דוד המלך זה הלב של העולם, "מקצה הארץ אקרא אליך" אז מקצה הארץ הוא צועק אל השם אז יתבטל כל העולם כולו כי הלב הוא החיות של כל דבר ועדיין אין קיום בלא לב ורק אין יכול ללכת אל המעין רק עומד וצועק וזה המעין אין לו זמן כי באמת אין שום זמן אין שום ימים, אדם לא יודע מה יהיה איתו בעוד שניה ובעוד שעה כמו ששמעתי מה היה עכשיו בירושלים בגאולה נסענו עכשיו למישור אדומים, סיפר לנו יהודה שפירא שאדם בא מגאולה לרחוב יחזקאל אז רכב דחף אותו הפיל אותו הוא היה בריא ושלם, בריא ושלם אמרו לו תלך לבדיקות אמרו לו אל תלך לרופאים אולי זה הס"מ זה השטן שם תהא קבורתך אצל הרופא אבל תלך בכל זאת תלך לבדיקות הוא הלך לעין כרם אני לא יודע לאן הוא הלך אולי לשערי צדק? עשו לו בדיקות אמרו לו הכל נפלא בסדר איך שהוא יוצא מהבית חולים עולה עליו רכב ודורס אותו למות. היום לפני כמה שעות. השם ירחם אולי זה היה במקומי, שיהודי נהרג אני אומר זה במקומי אני מרגיש שאני הייתי צריך להיות אותו אחד. אני עושה את העבירות ומישהו אחר צריך לשלם את זה על כל פנים אדם לא יודע אם הוא יחיה עוד שניה אדם בדמיונות שהוא יחיה שומעים זה נפטר, זה קרה לו, לי זה לא יקרה אף פעם זה קרה לו לי זה לא יקרה אף פעם, וכשזה כבר קורה אין כבר מי שיגיד לי זה לא יקרה אף פעם. אין מי שיגיד את זה רבינו מגלה לנו שאין בכלל ימים ימים בוראים אותם, אנו בוראים כל יום עם השירים והניגונים והשבע ברכות, ומשמחים את החתן, ותפילות וחצות והולכים אל השדה וככה בוראים את היום החדש, שהאשה לא תהיה חולה, שהילד לא יהיה חולה, ובאמת אין שום זמן כלל כי עיקר הזמן שכל יום בוראים יום חדש, שהלב נותן מתנה יום אחד שמגיע היום להיות נגמר ונפסד שנגמר היום לא יהיה זמן למעין להסתלק חס ושלום, ואזי יסתלק הלב חס ושלום ויתבטל כל העולם ולא יהיה זמן לא יהיה יום, אז המעין יסתלק הלב יסתלק ויתבטל כל העולם ומתחילין לקחת שירי פרידה זה מזה להפרד זה מזה שירי פרידה ר' נתן כותב בעלים לתרופה שהשעות האלו של אחרי הצהרים לפני השקיעה מי שזוכה יכול לשמוע שירים וניגונים נפלאים אמר לבן שלו עכשיו זה הזמן שהלב והמעין שרים שירים נפלאים זה לזה כי כל יום בשמים לא יודעים אם יהיה יום בשמים לא יודעים זה כמו אנשים, כמו מלחמה, אנשים נמצאים בעיר אומרים יהיה טוב בחזית הם יודעים שהם הפסידו את המלחמה בחזית הם יודעים שהם הפסידו את המלחמה ברגע האחרון נהיה איזה נס אבל בחזית הם כבר יודעים שהפסידו, בעיר אנשים שקטים אנשים כאן על כדור הארץ כאן בעולם רגועים שקטים, מן השמים רואים שאין יום אין בשביל מי לברוא את היום בשביל מי לברוא בשביל שאכלתי עכשיו שיקענעס אכלתי עכשיו לויתן ושור הבר, עכשיו בא הביתה מוכן לי עוד שור הבר, כל שעה אשתי מביאה לי עוד שור הבר, בשביל מי בוראים את העולם בשביל מי בוראים את העולם בשבילי ודאי לא, אולי בשבילו אולי בשבילו אבל בשבילי ודאי שלא. אז אם אדם יודע שבשבילי לא בוראים את העולם בשבילי לא כדאי לברוא את העולם בכלל, רואים אחד כמוני מין אפיקורס, מה שתגידו זה מעט אני צוחק שמדברים, אם היו יודעים מה אני באמת לא היו גומרים לדבר אני אומר רק אמרו את זה ברוך השם סוגר להם הפה, נשיקות, אני יודע מי אני באמת. אז על כל פנים בשבילי ודאי לא בוראים את עולם החדש, אז בשביל מי כן בוראים את העולם החדש? ורואים שאין בשביל מי לברוא עולם, איש לבצעו, איש לתאותו, איש אחרי ממונו, איש אחרי כבודו, אף אחד לא חושב את השכינה הקדושה, כמו שהגיע לרבי הירש לייב מאליק הגיע רבי הירש לייב מאליק הגיע לר' ברוך ממעז'בוז' אחרי ראש השנה אחרי ימים נוראים בא לבקר אותו, אז התיישב על הכסא אמר לו ר' ברוך לר' לייב מאליק (באידיש דו ________ איז גדול הדור) מה אתה יושב בלי רשות (איך ________ גדול הדור באידיש) אתה גם גדול הדור? כן! עכשיו הוא גדול הדור אמר לו אתה גדול ביראה ואני גדול בחכמה, אתה ר' ברוך ממעז'בוז' גדול ביראה ואני רבי הירש לייב מאליק נקרא חכם הדור אפילו הוא אמר על הרבי "ויחכם מכל אדם איז - באידיש) פעם ראשונה שהוא שמע את הרבי היה לו בו איזה השגה עכשיו שהוא ראה את הרבי שם בתחילת היערות, הרבי אמר את הכל כשהוא חזר מחוץ לארץ, אמר לו לא כך רואים את מטט והכל, הרבי בכלל לא רצה להתווכח איתו ראו את מעשה מרכבה וטעו אחרי זה, שהרב היה שם ביערות בלמברג הוא היה חולה הוא הלך שם לנשום אויר והוא גם היה שם בא להתרפא קצת הוא פגש אותן ביערות והוא אמר פעם עוד היה לי השגה בו, גם אז ידעתי, גם אז ידעתי שאין לי השגה בו, אבל עכשיו "ויחכם מכל אדם" איז ________ (באידיש - אוף הם זה קטן עליו). אז ר' הירש לייב מאליק אמר לרבי ברוך ממעז'בוז' אתה גדול ביראה אני גדול בחכמה, אתה גדול בחכמה זאג מיר וואס איז געווען איזה גזרות היו בשמים בשנה זו? איזה גזרות היו? היה גזרות אז ייעדע מיין זיך (באידיש) כל אחד חושב על עצמו אף אחד לא חושב על השכינה הקדושה, אף אחד לא חושב על הגאולה, אף אחד לא חושב על בית המקדש, כל אחד חושב על הכבוד שלו שיהיה לו שנה עם אושר ועם כבוד ועם הצלחות ורק על עצמו הוא חושב כי "ייעדע מיין זיך" אף אחד לא חושב אף אחד לא חושב על השכינה הקדושה אז היה קטרוג גדול בשמים מי צריך את עם ישראל מי צריך אותם לתת להם שנה חדשה בשביל עוד כבוד בשביל עוד אוכל בשביל עוד כסף בשביל מה לתת להם שנה חדשה זה היה קטרוג נורא בשמים על כלל ישראל. "יענע מיין זיך" (באידיש) אז שאל ר' ברוך ממעז'בוז' את ר' הירש לייב מאליק אם אתה כזה חכם ראית את הגזר דין למעלה, את הקטרוג למעלה "אז יענע מיין זיך" תאמר לי בבקשה אז מה אתה עשית אתה הרי ודאי רצית להמתיק את זה כל זה צריך ודאי להמתיק מה אתה מה אתה אמרת מה אתה המלצת זכות על עם ישראל. אמרתי רבונו של עולם יעדע איינע איז מיין זיך מיין גם אתה חשוב על עצמך תחשוב גם אתה על עצמך עשה למען שמך תעשה גם אתה בשבילך לכבוד שלך אתה דואג לנו לעולם הבא שלנו תדאג לעצמך שיראו שיש השם בעולם שידעו כח מלכותך ויראו גדולתך "יכירו ויבואו גוים ויעבדוך" "ויאתיו כל לעבדך" יכירו כח מלכותך עשה למען שמך אתה אבא שלנו תמעט כבודך אז זה לטובתינו שעם הבחירה נחפש אותך עם הבחירה לא נמצא אותך אף פעם בבחירה שלנו אנו חושבים על אוכל ועל כסף אז מה תעשה, עשה למען שמך "מיין זיך אויכעט", אז כל יום יש קטרוג חדש על העולם אף אחד לא חושב על השכינה הקדושה אף אחד לא חושב על השם יתברך אף אחד לא חושב שתתקיים מלכות השם בעולם בכלל לא רוצה שתתקיים מלכותו, "איך זיך", השם ירחם, אז בשביל מי השם הולך לברוא את העולם מחדש, אבל תמיד יש איזה יהודי קטן הכי קטן אפילו שעושה איזה דבר באמת לשמה באמת בלי תשלום גמול, בכלל לא חושב על עצמו חושב באמת רק לגוף הענין לגוף המצוה בשביל היהודי הזה בוראים עולם חדש ואני, וכשמגיע היום להגמר וכולם שרים שירים בשמים שירי פרידה שירי פרידה של חורבן העולם, אזי סמוך לגמר היום שכל העולמות וכל ההיכלות שרים שירי פרידה אחד מן השני כי השם הולך להחריב את הכל, אין בשביל מי בשביל מי ההיכלות אצילות בריאה יצירה עשייה כתר חכמה בינה ודעת תפארת נצח והוד יסוד מלכות 5 פרצופים, אדם קדמון, עתיק, אריך, אבא ואמא זעיר אנפין במלכות, בשביל זה הכל עושים בשביל להשפיע על הבן אדם שיכיר כח מלכותו יתברך מצמצמים לו עוד צמצום ועוד צמצום שיוכל להגיד שהכל זה השם, עוד מעט נגיד ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו איזה לכבודו, הכל זה לכבוד, איזה לכבודו, זה ברכה לבטלה אני חושב השאלה אם מותר להגיד את הברכה הזו, לכבודו, מתחתנים לכבודו? אוכלים לכבודו? שרים לכבודו? איזה, זה ברכה לבטלה בסוף כנראה שזה ניצוץ בכל זאת אצל כל יהודי, על פי הניצוץ הזה אז מותר להגיד את התוכחה הזו. אז אם היינו לרגע אחד חושבים לכבודו שהכל ברא לכבודו החתן, הכלה, החתונה, השבע ברכות, הכל זה לכבודו, אז היה עולם אחר לגמרי, היה עולם אחד תמיד איזה יהודי אחד חייב להיות בכל הקוסמוס בכל הארצות בכל התבל שודאי שהשם מזכה אותו בכל מיני סיבובים שיהיה לו כוונה אחת לשם שמים איזה ניצוץ לשם שמים ניצוץ לשמה מה שרבי אליהו לופיאן אמר חמש דקות תלמדו לשמה, חמש דקות תכוונו על השכינה הקדושה, זה נעשה בדרך כלל בסוף היום, וכשמגיע סמוך לגמר היום ומתחילין ליטול רשות זה מזה, שקורין "גיזעגינען" ומתחילין לומר חידות ושירים כל ההיכלות נפרדים עומדים להחריב את כל ההיכלות את כל הצמצומים, נהיה אינסוף חדש להחזיר את העולם לאינסוף אין אנשים אין כלום, יהיה גן עדן לכמה צדיקים וגמרנו כמו שהשם אמר אמר אמר למשה רבינו אמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי גדול אומר האר"י שעכשיו צריך לעשות מכין מלך חדש להעמיד את כל דור המדבר ושממשה יתחילו לצאת עם חדש אם יבוא בגלגול וכל מיני תכניות שכתוב בעץ חיים והשם אומר בשביל מי בוראים את העולם בשביל מי בשביל עגל הזהב? בשביל מי בוראים את העולם עגל הכבוד שיראו את כולם, וכל העולמות עומדים להיחרב, אמחה את שמם מתחת השמים הכל מה שנקרא תחת השמים עומד להיחרב ואז כשמגיע היום בסופו ממש אומר תדעו לכם אומר רבינו הקדוש שהדבר הזה המחשבות האלה בשמים הגזר דין הנורא הזה הוא בתוקפו כמעט עד אלפית שניה לפני השקיעה וסופו ממש עוד לא עוד שום יהודי לא חשב בכבודו חוץ מלכבודי. עוד אין את זה שאומר ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו "כל אשר נקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", אדם אינו מכוין לכבוד השם, כל אחד מרגיש את הכבוד שנפגע, פגעו בי העליבו אותי, לא כיבדו אותי מספיק זה אדם חושב עשרים וארבע שעות, מה עם כבוד השם מה עם בית המקדש השרוף, אין בית מקדש ואין כלום אז זה בכלל לא מענין אף אחד. והשם לא רואה מי יש... כדאי לברוא את העולם בשביל מי כדאי להמשיך את העולם, בשביל מי כדאי לברוא יום חדש, ואיך שמגיע היום בסופו ממש , ממש בסוף אלפית שניה לפני הסוף לא נגמר ונפסק ועוד לא יודעים אם יהיה עולם או לא יהיה עולם בשמים לא יודעים זה כמו חזית שהפסידו במלחמה לגמרי ובאים ושותים ושמחים. בביתר כתוב היתה פה הרגו ופה שרו, אומר המדרש איכה היה שלשה ימים לקח עד שהגיעו מקצה אל קצה פה שרו ופה הרגו, אדם לא יכול לדעת שכבר הורגים כבר ביתר נכבשה כבר בעצם, להיות נגמר ונפסק וממש היום מגיע כבר לסופו ועוד אין בשביל מי לברוא את היום החדש פתאום איזה יהודי עושה איזה מצוה מצוה לכבודו, לכבוד השכינה למען שמו באהבה, "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ויעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון שהוא גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", אומרים שמונה עשרה זה למען שמו למען שמו, למען שמי פשוט היה להם טעות דפוס כנראה. היה ו' זה ו' אריכא זה יוד אריכא זאת יוד בעצם, אז אף אחד לא חושב למען שמו בקדושת שמונה עשרה אף אחד לא יודע שיש כזאת ברכה בכלל. פעם היו רואים סטיקרים על המכוניות היום אני לא רואה את זה היה לי למכן שמו באהבה. זה החיה אותי נסעתי לצפת כל הזמן נסע לפני מכונית היה עליו סטיקרים "למען שמו באהבה". חזרתי על זה כל הדרך שעתיים, שעה וחצי אמרתי לכל הפחות מישהו שם את זה על המכונית לכל הפחות לחשוב על זה אני לא מכוין אולי נכוין את זה ככה. אז פתאום איזה יהודי עושה מצוה לשמה, באמת למען שמו, וכשמגיע היום בסופו ממש להיות נגמר ונפסק באותו שניה השם מגלגל מזמן לאיזה יהודי מצוה באמת למען שמו באמת למען כבודו שברא הכל לכבודו, אזי זה איש החסד האמת, מזה בוראים יום חדש ומיד אני הכבד פה מקבץ את זה מביא את המצווה הזו. נותן לאיש חסד האמת והוא בורא עם זה יום חדש, הוא האיש חסד של אמת בורא עם הדבר הזה יום חדש. ונותן מתנה יום אחד ללב, והלב נותן להמעין ויש שוב זמן להמעין וכשזה היום הולך ונגמר ממקום שהוא בא משם אז הוא הולך גם כן בחידות ובשירים נפלאים מאוד ויש שינויים בין הימים כי כל יום יש חכמה אחרת, יש יום ראשון יום שני, ראשי חדשים, ימים טובים, שבתות עכשיו יהיה ראש השנה יום כפור זה ראש השנה שלא היה מעולם, יום כפור חדש שלא היה מעולם וכל הזמן שיש לאיש חסד האמת הכל על ידי ואני מביא לאיש חסד האמת את המצוות של למען שמו באהבה והוא בורא עם זה יום חדש ואני הולך ומקבץ את כל החסדים של האמת אשר מהם התהוות הזמן ועל כן הוא שאל, הכבד פה שאל כמו איזה יום אתה חכם אמר אני חכם כמו כל יום אבל אתה חכם יותר ממני כי הכבד פה בורא את הימים הכבר פה יוצר את הימים הוא יוצר אותם הוא בורא אותם ועל כן הוא חכם יותר אפילו מהחכם הנ"ל שהוא חכם כמו איזה יום שירצה, כי הוא בורא את כל הימים עם כל החכמות כי כל הימים זה כל ידו של הכבד פה שהוא מקבץ את החסדים של אמת אשר משם הזמן כי זמן רק יכול להיות שעושים למען שמו באהבה, ומביא אותם אל איש חסד האמת והוא נותן יום ללב והלב נותן להמעין אשר על ידי זה נתקיים העולם כולו וכך נברא יום חדש. יהודי אחד מתפלל כאן שמונה עשרה מנחה בכוונה ואמר למען שמו בכוונה בזה הוא ברא את היום החדש שעיקר התהוות הזמן עם החידות והשירים והוא ברא את החכמות ואת השירים הכל זה על ידי שיש לי הסכמה מזה איש חסד האמת שאני יכול לומר חידות ושירים שיש בהם את כל החכמות. אתה אוכל כזית אתה יכול להגיד אתה יכול ליטול ידים טול ידים שנאכל עוד שבע ברכות. ומתנה גמורה לדרשה שתהיו כמוני וזה החתן מקבל, החתן מקבל ביום הזה של החתונה שלו הוא מקבל את כח השירים הוא מקבל את כח הניגונים הוא מקבל למען שמו באהבה, וזה מה שאומר רבינו בתורה מ"ט מסביר רבינו הקדוש, תורה שלמה על החתונה של ש'רקה, גם הכלה קוראים לה שרקה בחתונה של שרה רבינו גילה את הסוד של שרה "ושרים כחוללים כל מעיני בך", "שרים כחוללים כל מעיני בך", שכל החתונה זה השירה והניגון כמו שאמר ר' שלמה מקרלין, באו לו, באו מפינסק, בהתחלה היה בעל התניא בפינסק אז באו חסידי חב"ד מפינסק לקרלין ואז הוא אמר שרים כחוללים כל מעיני בך אומר אומר "שרים כחוללים כל מעיני בך", "כל מעיני בך" התחילו לרקוד ולשיר שלש ימים בלא הפסקה הגיע סעודה שלישית, אמרו לבעל התניא שכל מה שאתה שמונה שעות לא מצליח לעשות איתנו הוא עשה את זה במשפט אחד כל מעייני בך "כל איינע מיין" (באידיש) מחשבות כל הכיסופין שלי זה רק להשם יתברך אז זה סוד הכלה רבינו אומר ובפרט כזו כלה שכולה כלה ונכספה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו לאל חי לקל חי כזו כלה שהיא כלה בקרבי היא נכספת בקרבה מרוב כיסופים מרוב געגועים לחצרות השם אז כזו כלה, עליה נאמר ותכל נפש דוד, כלתה וגם נכספה נפשי לחצרות השם, כזו כלה היא מכלה את כל הקליפות, היא מכלה את כל הסטרא אחרא, היא מכלה את כל האויבים והשונאים שעל זה נאמר שהיא בחינת תכלת דאכלי כולה שהיא מכלה את הכל ע"י שהיא דביקה בשכינה הכלה בעצמה היא השכינה הקדושה אז שיש כזו כלה אז הדביקות בה' אלוקיכם חיים כלכם היום שהיא בחינת תכלת דאכלי כולה ושצי כולה ועל כן חיים כלכם היום לפי שאנו נכספים להשם זה הפלא אנו נכספים להשם נכלים להשם, הלב עומד להישרף להשם מרוב געגועים הלב עומד להישרף מרוב כיסופים להשם יתברך ועוד ממשיך לחיות זה הפלא שכזו כלה כולה כיסופים להשם שכולה געגועים להשם עוד ממשיכה לחיות נשמתה נשארת בקרבה שר' שמעלקא מניקלשבורג היה באשכנז הוא גדל באשכנז בתור ליטאי בתור אשכנזי יהודי מיהודי אשכנז, הוא היה מתפלל בקולות וברקים היה בוקע בוקע את התקרה מרוב הקולות והתקרה היתה פוקעת "מקול היללה פקע אגרה" התקרות היו נבקעות מקוב הקולות שלו אז יום אחד דברו החברו שלו, הגיעו לפולין, לגליציא, לניקלשבורג כשהוא היה, ראו אותו מתפלל בהתלהבות אדירה, אבל הם לא ראו את ההבדל בין מקודם לעכשיו הם לא ראו שום הבדל אדם מתפלל בלהגיע לשיא ההתלהבות עד כלות הנפש זה נברא מזה, הכל אותו דבר אז שאלו אותו מה ההבדל שהיית פעם באשכנז וליטאי בבגדי אשכנז התפללת עד כלות הנפש היית בשיא ההתלהבות בקעת את הרקעים עם התפילות שלך אנו לא רואים שום הבדל גם אז היה וגם עכשיו זה כמעט אותו דבר אותו כלות הנפש, אמר להם ר' שמעלקא מניקלשבורג לחברים שלו הוא אמר שהייתי אז באשכנז אומר היה הגוף רצה להחזיק את הנשמה שלא תפרח כשהגעתי למגיד הגעתי לתלמידי הבעש"ט הנשמה כבר פרחה פרחה הנשמה, עכשיו אני צריך בכל הכוחות להחזיר אותה, זה ההבדל בין אז לעכשיו, אז יש כאלה כיסופים להשם כאלה געגועים להשם שהנשמה פורחת לנו מרוב געגועים היא כבר עפה לנו מרוב הגעגועים וצריכים עוד בניסי ניסים עוד להחזיר אותה וזה מה שאומר רבינו זה החתונה, זה הגעגועים שמתגעגעים בחתונה זה כשיש חתן וכלה כשרים אז הנשמה פורחת מרוב כיסופים וזה כשמחך יצירך בגן עדן מקדם שאין בכלל גופות החתן נמצא בשחקים אומר המגלה עמוקות רקיע שחקים החתן בשחקים הנשמה יוצאת מרוב כיסופים מרוב געגועים להשם אין בכלל גוף הכל זה נשמה זה רק יחוד הנשמות אין בכלל גופות.