תמלול מקורי — שיעור 228

שכל אחד שהוא לוקח כלה, הוא חייב להתחיל לבשם אותה במילים ותשבחות, כל היום להגיד לה שירים, לשיר לה שירי תשבחות, שבחים, ואם לא הוא לא יכול להתחתן, אומר הזוהר - אם הוא לא יודע את הכללים האלה, עדיף שלא יתחתן, אם הוא לא יודע את הכללים איך לפייס, איך לדבר מילים יפות, איך לשיר שירים יפים בבית, אז הוא לא יכול להתחתן, ואם לא לא יביט לגבה, כדי שתמיד יהיה רצון אמיתי, וזה וילן שם כי בא השמש, אז אומר הזוהר - יש לו מיטה מזהב ויש לו לבושים מזהב, והאשה אומרת - את המיטה תתן לאבא שלי או לאח שלי, הם לא מרגישים טוב, אתה בריא, אתה תישן על הארץ, על מזרון על הארץ ויעזוב, הוא אומר, את המיטה של זהב, אם יש לו מיטה של זהב והיא תתקין לו ערסא של אבנים, היא תגיד לו - תישן על האבנים, תפזר לו קש על האבנים, ישבוק דיילה - יעזוב את מיטת הזהב וילך וישכב על האבנים, שזה מה שהתורה מלמדת את יעקב, וישכב ויקח מאבני המקום, וישכב במקום ההוא, אדם חושב - חתונה, זה בית, יהיה לו עכשיו מיטות טובות, רהיטים יפים, יהיה לו עכשיו פינה חמה, הכל זה אוויר ופרח אדם מתחתן, זה הכל אוויר ופרח זה הכל ההיפך הגמור, הוא השתעבד, רחיים על צוארו והוא צריך לדעת שאשתו תגיד לו יום אחד, מגיע ערב פסח, חדר השינה סגור, ניקיתי אותו לפסח, תקח מזרון, תקח שטיח, תשכב באיז פינה, זה כבר, אי אפשר לסמוך עליך, אתה מכניס חמץ הביתה, תא חזי מה כתיב הכא, ויאמר אדם - זאת הפעם, ותמיד להגיד לו - את אשתי, זאת הפעם אבשימו במילים, להמשיך עימה חביבותא, עצם מעצמי, את בשר מבשרי, לעורר איתה רחימותא בא תראה איזה מילים בשומות מילות של רחימותא הזוהר אומר - - שכך אדם צריך לדבר כל רגע בבית זאת הפעם את עצם מעצמי את בשר מבשרי להראות שאנחנו אחד, כמו שאמרנו שאיש ואשה זה נשמה אחת, האיש הוא חכמה, האשה היא בינה וע"ז אומר העץ חיים, שהחכמה של האשה היא לאין קץ מהחכמה של האיש, אמנם היא ספירת הבינה, אבל בספירת הבינה החכמה שלה זה לאין קץ מחכמתו של האיש, ה' נתן לה בינה יתירה ובבינה הזאת היא רואה דברים שהאיש לא רואה היא רואה אינסוף דברים שהאיש לא יכול לראות, כמו שרה שהיא ראתה שישמעאל יורה חצים, אברהם לא רוצה להאמין שהוא יורה חצים, רבקה ראתה שאת עשו אי אפשר לברך, אומר המדרש - אני אכנס ואני אגיד לאבא - עשו רשע, יעקב צדיק, אני אגיד לאבא שאין פה מה לברך את עשו, יצחק חשב שאת עשו צריך להחזיר בתשובה על לאה - "ראו מה בין בני לבן חמי". הרי לאה ראתה כבר ביום ההולדה, היא ראתה שראובן מציל, ראובן מציל את יוסף, אם יעקב היה יודע שימכרו את , כתונת הפסים למכירה, הוא לא היה עושה כתנת פסים, לאה לא דיברה כלום, לאה ראתה את העתיד, היא לא דיברה מילה, היא רק ראתה שזורקים את יוסף לבור, וראובן מציל את יוסף, ראו מה בין בני לבין חמי, אז אומר הזוהר, בשביל האמת. הקדים חכמה לבד. יו''ד של שם השם. שהאמא גדולה לאין קץ מהאבא. לאמא יש חכמה סוג של חכמה, שזה לאין קץ מאבא וזה מה שאומר פה הזוהר. שאדם, הוא צריך תמיד להגיד לאשתו אנחנו חד, ועכשיו הוא משבח אותה: את האשה הכי מושלמת בעולם, כי צריך לדעת שאשתו היא הכי המושלמת, היא הכי המושלמת לזאת יקרא אשה, היא השלמות של הכל, רק לך ולא לאחרת, איזה מילות רחימותא כמו שכתוב - "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה" אז אומר הזוהר - וזה היתה הדרגה של אברהם אבינו שהלך למסעיו, מה זה למסעיו, הוא אומר, בכל המסעות היתה אשתו עימו שואל הזוהר - וכי בכל המסעות אדם יכול לקחת את אשתו? אומר שבכל המסעות, בעליות שלו, הוא היה מעלה את אשתו איתו. כי אם אדם לא מעלה את ספירת המלכות, את ספירת היסוד, אז הוא לא יכול לקבל שום השגה בעולם וזה ידוע שיחוד חתן וכלה, בשרשו העליון גבוה מאד מאד, גבוה מעל גבוה, גבוה מעל גבוה, שלית מחשבה תפיסא תמן כלל, כי צריך להמשיך נשמה של ישראל שנמשכת מ תורה למעלה מארבעת עולמות. החתן והכלה עולים למעלה מארבעת העולמות וזה מה שאומר כאן המגלה עמוקות, מסביר כאן שהחתן והכלה הם עולים לשחקים ומשחקם עולים למעון, אחרי שחקים, אומר המגלה עמוקות, בא מעון וזה שמברכים, השמחה במעונו, כי ברגע החופה עולים לשחקים, ואחרי זה בכל פעם, כשאומרים את השבע ברכות, אז הם כבר עולים למעון, הם עולים למעון, "תנו עז לאלוקים על ישראל גאותו ועזו בשחקים". החתן והכלה, הם נמצאים כל הזמן בשחקים. ועזו בשחקים, לכן הכלה מכלה את כל השונאים, את כל האויבים, וזה סוד - מעון ומכון - שהחתן עולה, כמו שאומרים, כשאומרים - השמחה במעונו. ואז זוכים לעלות למעון, להיכל של מעון, וזה היתה התפילה של משה, שהוא רוצה לעלות משחקים למעון, אז אמר לו ה' - עלה ראש הפסגה, וראש הפסגה זה נקרא מעון, עלה ראש הפסגה, ראש הפסגה זה נקרא מעון, ואחרי מעון בא מכון. ומשם עולים לערבות "סולו לרוכב בערבות ביה שמו" "סולו לרוכב בערבות ביה שמו". אז אחרי שהחתן והכלה עולים משחקים למעון, ממעון למכון, ממכון לערבות ואז הם מגיעים למעלה מערבות, אומר הזוהר יש פה זוהר, חלק א', הבאנו אומר הזוהר שלמעלה מהערבות, שם נמצא הנהר שיוצא מעדן, אחרי שהחתן והכלה זוכים לעלות משחקים למעון, ממעון למכון, ממכון לערבות אז אומר הזוהר בדף קכ"ה, שיש מקום שהוא למעלה מהערבות, כ' אמר, למעלה מהערבות יש נהר, הנהר היוצא מעדן זה מדברים - למעלה מהערבות, והנהר הזה מטפטף כל רבע שעה נוטפת טיפה חדשה מדוע כל רבע שעה?כי השם יקו"ק, מתהפך כל רבע שעה מאירה אות אחרת, כל שעה יש צירוף אחר של הוי"ה וכל רבע שעה מאירה אות אחרת. מארבעת האותיות אז כל רבע שעה, שמתחיל הארת האות, נופלת טיפה מהנהר היוצא מעדן, נופלת לעולם הזה, ו-40 טיפות נופלים משך היום, 48 טיפות נופלים משך היום כל רבע שעה טיפה ומשם סביב עצי ה'. עצי הלבנון אשר נתן, לכן נקרא עצי הלבנון הלבנון זה נקרא ביהמ"ק שהכל מגיע לביהמ"ק, ר' יוסי אמר והנהר הזה יוצא מהערבות, ששם גנזי חיים, ברכה ושלום, משם באים כל הגנזים, ממשלתם של צדיקים, והגנוז העליון הוא עדן למטה, כי באמת החתן והכלה, כל מה שאנו מצפים מהם, מצפים מהם להביא את הילדים האלה, את הנשמות האלה, כמו שאמר ישעיהו לאחז - אחז בגיל 20 כבר סגר בתי כנסיות ובתי מדרשות ישעיהו כבר היה קרוב ל-100. הוא היה בן דוד של עזיהו, עזיהו מלך 52 שנה, יותם 16 שנה, 68 שנה עמ"י שמר שבת, עמ"י הניח תפלין, עמ"י למד תורה, אחרי 68 שנה רצופות של עבודת ה', ששם הוא מחכה לנכד החדש לאחז, שיהיה החוט המשולש לא במהרה ינתק, הנה באות 16 שנות אפילה, חשיכה, חשיכה גמורה יורדת לעולם, ויך אשר יביט. והכל חשך, חשכה, הוא רואה חושך, חשיכה בכל פינה, סגרו את כל בתי המדרש, כל בתי כנסיות, אבל את הבן דוד של אמציה, של עוזיה, של הזיידע של אחז, אותו השאירו בחיים, שהיה הבן דוד, הקוזין של הסבא של אחז, אותו השאירו בחיים עם כמה ילדים, כמה חסידים, כמה חתנים ,אז ישעיה אומר לאחז, והילד הזה בגיל 20, שהוא כבר כבש את כל העולם, כבר השולט על כל העולם, כבר סגר את כל בתי הכנסיות, את כל בתי המדרשות, אומר לו, אומר לו - תדע לך - הילדים האלה, התלמידים האלה שאתה לועג להם, אתה השארת כמה תלמידים באיזה מקלט שם, באיזה מרתף, אומר שישאר שם לקוזין של הזיידע שישיאר לו כמה תלמידים, אותו אני לא אהרוג, הוא כבר הרג את כולם, אותו הוא עוד השאיר בחיים, אז הוא אומר לו: הילדים האלה, שנתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל, הילדים האלה באו בכזו קדושה, בכזו טהרה, יהיו כאלה ניסים, יהיו כאלה מופתים, כל העולם יחזור בתשובה, לא רק עם ישראל יחזור בתשובה, כל העולם יחזור בתשובה, כמו שאומרת הגמרא במנחות, שבשעה שיצא חזקיהו מירושלים, הוא ראה את הנס הגדול כמו שניבא ישעיהו הילדים האלה שבאו בקדושה באו בטהרה, שזה היתה העבודה של ישעיהו הנביא - לקחת חתנים, לקחת כלות, ללמד אותם קדושה, טהרה, ללמד אותם שאפשר להמשיך נשמות כאלה, כמו שאומר ה-גלי רזיא שבתש"ס ישארו ר"מ שנים עד סוף האלף הששי, תרדנה נשמות בחי' אברהם, אברהם נקרא אב רם, אב רם. אלה יהיו ממשפחת רם, ירבו נשמות. אומר מצד היו נשמות נוראות. יותר גרועות מהתתקע"ד דורות וכנגדם יבואו נשמות כמו אברהם אבינו, יעמדו מול נמרוד, נמרוד יגיד יצא חוק דינא דמלכותא דינא. חוק - שצריכים להשתחוות לאש, ויבואו נשמות, יצחקו לכל הטומאה בפנים, יעשו צחוק מכל הטמאות, יקפצו לאש בשמחה, אז יבואו כאלה נשמות, כאלה ילדים, אומר ישעיהו הילדים אשר נתן לי ה' אלקים לאותות ולמופתים, כמו שאומרת הגמרא בסנהדרין שאחז שם את בנו בתוך האש, בתוך האש. אז הוא יכל לעמוד מול אש. הוא שם אותו בתוך אש. עוד מעט הוא יוציא אותו לעמוד מול אש, לקפוץ לתוך אש, אז אומרת הגמרא במנחות: בשעה שיצא חזקיהו מחומות ירושלים אחרי הנס הגדול, מה הוא מצא? הוא מצא את כל המצרים שבויים. כי המצור ערך 3 שנים, בזמן הזה הלך סנחריב וכבש את כל מצרים והביא את כל בני המלכים, הביא את כל בני המלכים של מצרים, בני השרים, בני המלכים, הביא אותם בקרונות של זהב. הסיע אותם בקרונות של זהב בחזרה, בחזרה לאשור, לנינוה. וחזקיה יוצא ורואה את כל ירושלים לא מאמינים למראה עינים, היהודים מוצאים בחומות ירושלים כזה מצור, גמרא סנהדרין, אומרת הגמרא היו שם 260 אלף ריבוא, ראשונים עברו בשחי, הראשונים עברו את הירדן בשחיה, שניים עברו אותו, ראשונים עברו בשחיה, אמצעיים בקומה עד צוואר, המים הגיעו להם עד הצוואר, יכלו ללכת ברגל בירדן, שהירדן סוחף נורא, והלכו בירדן עד צואר, אחרונים העלו עפר ברגליהם. קם והביא 260 אלף רבוא וכן באו אל אברהם וכן עתידים לבוא אל גוג ומגוג, הגיעו 260 אלף רבוא, אלף רבוא זה נקרא - 10 מיליון כפול 260 - זה 2,600,000 שני מליארד, שש מאות מליון חסר אחד. שלא תגיד זה סתם מספר, חסר אחד.זה היה מדויק, כמה זה אחד. מה פירוש אחד. מה חסר אחד. אחד מאלף, אחד ממאה, אחד מעשרת אלפים, או אחד ממש. ועכשיו יוצאים, על זה אומר, אומרת הגמרא שאחרי שהוא העמיד, שאמרו לו הכשדים - אפילו שיש לך 2 מיליארד, שש מאות מיליון חיילים, אתה יכול לכבוש את ירושלים רק ביום מסוים, יש יום מסוים שהיום הזה נגמר היום אמרו לו את זה בבוקר, בהנץ החמה. הוא עוד היה בנוב, בגולן, בסוריה. אמרו לו היום הזה, אם תגיע לירושלים תכבוש אותה. מחר לא תכבוש אותה. תבוא עם מיליארדים עם תריליונים, לא תכבוש אותה. טוב, הוא עשה מסע של עשרה ימים ביום אחד. הוא הגיע לפני השקיעה היה עוד כמה דקות לכבוש את ירושלים הוא העמיד מסתרקי אומר רש"י - מזרונים, שמיכות, עד יסיב ויתיב מלוה ישועה עד דחזי לכולה ירושלים, ראה את כל ירושלים, כמה זה משער שכם לשער האשפות? 10 דקות, זו אותה ירושלים של פעם. לא השתנתה כלום. ושם היו גרים מיליארדים יהודים בתוך אותה ירושלים זה מקום החומות, הוא רואה את כל ירושלים, ננוה זה מהלך 3 ימים ופה זה מהלך 10 דקות משער לשער מקצה לקצה. הוא אומר - רבש"ע, על זה הבאתי 2 מיליארד, 600 מיליון חיילים? מי אלה הכשדים האלה, מי אלה החרטומים האלה, המכשפים שאמרו לי שאי אפשר לכבוש את ירושלים? כי חזי זוטר ביניה הלוהי קרתא ירושלים? זו העיר הקטנטונת, הפצפונת שהכי קטנה מכל מה שראיתי בחיים שלי והלה הריתי את כל שרייתי, הבאתי את כל צבאות מכל העולם, כי לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשער ירושלים ירושלים אי אפשר לכבוש לעולם לעולם לא יכבשו אותה אפילו יביאו איתו את כל צבאות העולם מיליארדים אנשים לא יוכלו לכבוש אותה, (ע"כ צד א') אבל כמעט כשהוא שמע שאי אפשר לכבוש אותה, אז הוא אמר - בסדר, אני אביא צבא מכל העולם. וכבשתי. והלה כבשתי כל מדינתא. כל המדינות שהוא כבש, הוא כבש כל מדינה שהיתה אז בעולם, הוא כבש אותה, הכל היה כדי לכבוש את ירושלים, כל מדינה שהוא כבש באותה תקופה, המטרה היתה להביא את הצבא של אותה מדינה וביחד עם כל הצבאות, עם כל החיילות לכבוש את ירושלים, והלה כבש כל מדינתא, ר' אליהו לופיאן, הלא היא זעירא. כזו קטנטונת, פצפונת, אין כזו עיר בכל העולם כזו קטנה, הלא היא זעירא, מחלשא, הכי חלשה מכל וכבישין, עוד לא ראיתי כזו עיר חלשה, בפרט שהוא ראה אנשים הולכים שפופים, פוסעים רק על הארץ, בכלל לא יודעים להחזיק חץ וקשת, לתקוף ידי עלא קאי מייד רישיה התחיל לנדנד בראשו, מי רוטן כאן, מי שיגע אותו, מי סיפר לי כאלה סיפורים שאי אפשר לכבוש את העיר הזאת ודוקא צריכים עכשיו, תוך 5 דקות, אםלא תוך 5 דקות לא תכבוש אותה לעולם, אומרים לו , 5 דקות אחרונות יש לך הזדמנות, כי עוד עומד היום לעמוד כי עוד רובץ עוונו, עוד שעה, כבר העוון הזה ימחל ולא תוכל לכבוש אותה לעולם. והיה מניד בראשו, מוביל ומטי. כל הזמן מסתכל, שער שכם, שער האשפות, שער ציון, שער יפו, ככה, כמה זה משער לשער 5 דקות משער לשער. מה קרה לי? מה קרה לי שהאמנתי לדברי החרטומים שלי? האשפים שלי וקא מוביל ומטי בידיה הייתי מסתכל על הר הבית ולא רואה שום דבר, רואה איזה בית מקדש, והוא לא מבין מה יש בביהמ"ק הזה, הוא ראה הרבה בתי מקדש בחיים שלו, הוא לא מבין מה יש שם ציון, על העזרות הוא רואה את העזרות, הוא רואה שמקריבים שם קרבנות, הוא לא מבין מה עושים שם, אמרו לו אז החרטומים, האשפים, נו כבר, מה אתה משתהה, 5 דקות אחרונות, תקפוץ לשער, אם לא אתה לא תוכל להכנס כבר לעולם, הוא אמר - רבותי, הפעם הזה גם אני אהיה חכם, פעם אחת גם לי מותר להיות חכם, תמיד אתם החכמים, אתם המובילים, הפעם אני אראה לכם שאני חכם החמש דקות האלו לא משנות שום דבר. נחכה למחר בבוקר. כלם עייפים, רצנו דרך של עשרה ימים ביום אחד, כל אחד ינוח קצת, למחר כלנו נזרוק איזה אבן קטנה ונקבור אותה באבנים, לא צריך בכלל קרב יהיה בהיסטוריה כתוב כבשו עיר בזריקת אבנים, זה יהיה התפארת שלי, פה לא נעשה שום מלחמה, פה אין מה לעשות שום מלחמה, זה אנשים שלא יודעים להחזיק קשת וחץ אפילו כי באמת אדם לא צריך לדעת מה זה קשת, מה זה חץ, אדם לומד תורה, צריך לדעת שהוא שום דבר בעולם, זה לא קיים, יבואו מיליארדים, תריליונים, הם לא קיימים, הם אינם, הם אפילו לא ערפל כלום, זה רק דמיון, כי אדם נמצא בתוך דמיון של פגמי ברית, אז נדמה לו שהם קיימים, אדם יצא מהדמיון הזה של פגמי הברית, הוא יראה שאין כלום, אין כלום, חוץ מה', אין עוד מלבדו, חוץ מה' וירושלים אין כלום. וכשדה בידנא עידנא, אמרו לו למחר, טוב, מחר כבר נביא לך חתיכת אבן, אז כשיצאו. עכשיו גמרא מנחות, מנחות אז למחרת, המצרים הגיעו בנתיים הכיבוש השתהה קצת, אז הוא אמר - אני אקפוץ למצרים, אני אביא את המצרים מה שפה המצרים יכולים לכבוש ביום אחד, את כל העולם אפשר לכבוש ביום אחד, את כל העולם את ירושלים זה לוקח כמה שנים. ירושלים, את כל העולם כובשים ביום אחד, אז כשיצא, ראו המצרים מה שקרה. 2 מיליארד, 600 מיליון נמו שנתם ולא קמו, ראו את זה, וחזקיה יוצא החוצה וכלם יושבים בקרונות של זהב, קיבלו כלם לקבל את דת ישראל, כי ה' רוצה שכל העולם יעשה תשובה, שיהיו כאלה אותות, כאלה מופתים וזה מה שאומר חזקיה: הילדים האלה, ה- 20 ילדים האלה שהשארת לי אותם, מהם יקום עם חדש, עם של אותות, עם של מופתים, עם של ניסים, עם שכל העולם יעשה תשובה, כל העולם, לא רק עם ישראל, כל העולם יחזור בתשובה, יהיו כאלה אותות, אומר ישעיה, יהיו כאלה מופתים, שכל העולם יעשה תשובה, וזה מה שראתה רחב, כשרחב ראתה את האותות ומופתים, אז רחב החליטה שהיא זורקת את הכל היא זורקת את הכל הוא אומר - ונתתם לי אות אמת. רבינו אומר - איך בין פורגן אמת, אמר הרבי. יש אות אמת שמי שזוכה לאות האמת הזה יכול את כל הקליפות להכניע. אז אומר על זה הגאון מוילנא - בספרא דצניעותא. נקרא את דברי הגאון על רחב. על רחב על זה נבין קצת את מה שכתוב בתורה כ"ג, את הענין של אות אמת. מה רבינו מכניס פה את הענין של רחב לאות אמת? אלא באמת רחב, היא ראתה שיש לה כח, אומר הגאון, להכניע את כל הקליפות שבעולם, ברגע שהיא עשתה תשובה, היא ראתה, היא קיבלה כאלה כוחות אמתיים, היא הרגישה שהיא יכולה עכשיו לעשות כאלה דברים, להכניע את כל הקליפות, וזה אומר הגאון מוילנא שזה הסוד - - פשתי האץ היא לקחה את פנחס וכלב. אז פנחס היא בכלל לא היתה צריכה להחביא אותו, כי פנחס היה רואה ואינו נראה. אומר המדרש הגדול, שגם כלב היה רואה ואינו נראה. הם נהפכו ישר לקורות ולקירות. אז נהפכו לרואים ואינם נראים בפשתי העץ להראות, להראות שהיא כבר תיקנה את כל חטא קין, כי כל הירידות של רחב, כל הנפילות של רחב היו מחטא קין, אז היא טמנה אותם בפשתי העץ אומר הגאון, היא באה להראות שהיא כבר תיקנה את חטא קין, שקין הביא פשתן, כי מה היה סוד הפשתן, אמר ר' נתן ביורה דעה, זה הסוד זה להראות שיש אלוקים בחלל הפנוי, להראות לכל האפיקורסים, קין רצה לשדוד את כל הכפירות, לכן שיטת קין, שיטת שמאי לבוא עם שמונה נרות להכנס לתוך החלל הפנוי, יורה דעה, אז שם כתוב שכל הענין של קין זה היה לגלות אלוקות בחלל הפנוי, במקומות שלא רואים שום דבר, חלל גמור, בשיא האפיקורסיות בתוך מצח הנחש, שמה להחדיר אמונה, זה היתה המטרה של קין, רק הוא היה צריך לחכות לשבת, לא לעשות את זה ביום ששי. מובא כאן בהלכות כלאי בגדים, שכל הרצון של קין היה להראות לנו, הלכה ג', וקין פגם בזה, שהביא פסולת של פשתן. "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'". מה קין הביא פשתן, מה הוא מקמץ. מה קין צריך את כל העולם. לנינים יהיה, לנינים של הנינים יהיה. ובעיר היו זורעים פעם ב40 שנה, אומר הפרקי דרבי אליעזר, פעם ב40 שנה היו זורעים, הוא אומר שהיו זורעים פעם בארבעים שנה היו זורעים והיה צומח להם, לא היה צריך בכלל לעבוד, היה צומח להם פירות בשפע, והיו מולידים את בניהם, הופכים ברבים בשרץ גדול. מייד בלידה היו עומדים על רגליהם היו, האמא היתה אומרת לבן תביא תביא מספריים ותחתוך את עצמך ממני, והיו מרגישים גם שדים ונלחמים עם השדים והשדים היו אומרים, כשהיה מגיע הבוקר - לך תגיד לאמא שלך שאם לא היה בוקר, אז הייתי מחסל אותך. הוא אומר: תגיד הפוך. אם לא הייתי קשור באמא שלי, אני הייתי מחסל אותך. אתה תגיד הגומל. והיו והילדים היו מיד ביום הלידה, מיד היו יוצאים בריקודים. שמיד ביום הלידה היו יוצאים בריקודים בתוף וכינור. אז קין רצה להראות שיש אלוקות בכל מקום, אז קין לא היה לו מה לקמץ, אלא קין הביא את הפשתן, שהוא זרע פשתן, כי עת רצה לכנוס בחקירה זו של החלל הפנוי שהוא בחינת פשתן, הוא רצה להראות שיש אלוקות בכל מקום, אפילו ביריחו, מרכז הטומאה שהיתה באותו דור, זה היה יריחו, אם יאמר לך אדם, היכן אלוק ברומי, אפילו ברומי, ששם נמצא ה' אז קין רצה להראות את האמונה שה' נמצא בכל מקום, אז זה היה הסוד של רחב, שרחב הצליחה להראות בתוך יריחו שיש ה' בעולם, כי ה' הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת, שה' הוא נמצא בכל מקום, אז אומר הגאון, שלכן היא הביאה הפשתן, לכן לכן היא טמנה אותם בפשתן, וזה הסוד שרחב יושבת בכיכר החומה, מה זה בכיכר החומה? בחומה של גן עדן רחב זכתה בחייה כבר להגיע לדרגה של גן עדן, אומר הגאון, היא היתה אות אמת מי שיש לו את אות האמת, הוא כבר נמצא בחייו בגן עדן, אז לכן אומרים - בכיכר החומה, אומר הגאון: בחומה של גן עדן, שהוא שהוא הסוד של א"י, כי א"י שם זה הסוד של גן עדן, שני הכרובים. את להט החרב המתהפכת, שזה סוד הנוקבא שהיא מתהפכת בדוכרא לנוקבא והיא תיקנה כבר את כל העולמות, מבחינתה היא תיקנה כבר את כל העולמות, היא תיקנה את כל העולמות. אז זה מה שאומר כאן, שאומר כאן ישעיה הנביא - הילדים אשר נתן לי ה', הילדים, שזה סוד חתן וכלה, להמשיך כאלה ילדים, כאלה ילדים להמשיך לעולם, שנתן לי ה' לאותות ולמופתים, בישראל שכל העולם יעשה תשובה, כמו שזכה ישעיהו, שהילדים האלה, בזכותם ניהיו כל האותות, כל המופתים, כל העולם חזר בתשובה, שזה סוד חתן וכלה, שע"י הניגונים של חתן וכלה, אז אפשר להחזיר את כל העולם בתשובה, כי כל העולם בתשובה, יחזור בתשובה ע"י ניגונים, וע"י שירים, וזה שהיושבים בקרונות של זהב וקיבלו על עצמם לא לעבוד עבודה זרה, ולא רק זה, אלא קיבלו 5 הרים. וידבר בשפת כנען תשבחות לה' צבאות והלכו לאלכסנדריה, בנו שם בית מקדש ולא היה לשם שמים. ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים, אז זה הסוד של חתן וכלה וזה מה שאומר כאן המהר''ל מפראג המהר"ל מפראג מסביר לנו את דברי הגמרא הקשה הזאת. ר' יהושע בן לוי אומר - זה 5 קולות של מתן תורה, ר' אבהו אומר - קרבן תודה, מה שייך פה קרבן תודה? קרבן תודה צריך להביא על כל דבר. כאילו הקריב. אז כאילו הקריב זה תמיד. יש פדיון בן, יש ברית, יש חנוכת בית, אתה קונה בית חדש, גם אתה צריך להביא קרבן תודה, קרבן תודה צריך להביא על כל דבר. את ה האלה אפשר להביא על דברים אחרים. אבל את הקרבן שלמים ואת הקרבן תודה אפשר להביא על כל מאורע. על כל הצלחה אדם זכה בפיס, שיביא קרבן תודה. הרויח עשר אלף דולר, שיביא קרבן תודה, שיקנה כבש ב - 500 דולר, ב - 200 דולר. מה יכול להיות כבר? אז מה כאן המיוחד פה בחתן וכלה, שבא ר' אבהו לחדש לנו שתדע חתן וכלה, אז שמחת חתן וכלה כאילו הקריב קרבן תודה, ומה זה קשור עם עשרת הדיברות, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, אז ר' אבהו אמר כאילו הקריב קרבן תודה. ר' נחמן - כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. כי ארץ כבראשונה, אמר ה', וביאור דבר זה, וביאור דבר זה שהקולות באמת באים מעולמות עליונים הקולות של חתן וכלה הקולות של הניגונים והשירים של חתן וכלה באים מעולמות עליונים, נעלמים ונסתרים, שמשם נמשכה קבלת התורה, שמשם נמשכת שמחת חתן וכלה, מהעולם הזה, שמשם היתה קבלת התורה, שעל זה אומר המגלה עמוקות - זה עולם של שחקים, וכאשר ניתנה תורה, אז כל חתן וכלה זה בחי' מתן תורה, מה קודם מתן תורה, מה קורה בחג השבועות? מביאים חמץ בחג השבועות מביאים חמץ, יש במים שאפשר להביא חמץ, חג השבועות. בקרבן תודה, שאדם יוצא מבית הסוהר, הולכי מדבריות, יוצא ממחלה, יוצא מבית האסורים, יורדי ים, אז באמת, באמת אומר המהר"ל, אין דבר כזה להקריב חמץ, חמץ אסור תמיד להקריב, אבל מה קורה? שאדם מעוצם השמחה, או השמחה שהוא עבר את הים בשלום, או יצא מבית הסוהר, יצא מאיזה מחלה, או מהשמחה של מתן תורה, אז כל החמץ נהפך למצה, השמחה של החתן וכלה הופכת את החמץ למצה. מבטלת את כל החומר, הכל נהפך מצה, הכל נהפך רוח, ואז - כלה בחימה כלה ואינמו זה הרוח צפונית המנשבת בכינורו של דוד, שאומר רבינו בתורה מ"ט - הרוח צפונית שכבר אין שום חומר, רק רוח צפונית, אדם מתעורר בחצות הלילה, הרוח צפונית מעוררת אותו. וזה מה שאומר המהר"ל מפראג - שזה ביטול החמץ, שהקרבן תודה בא להגיד לנו שקול חתן וכלה מתבטל החמץ לגמרי, כמו שלעתיד לבוא, כל הקרבנות יהיו בטלים לעתיד לבוא, חוץ מקרבן תודה, למה קרבן תורה ימשיכו להקריב? כי כל רגע יהפכו את החמץ למצה העבודה להפוך את החמץ למצה, נשארת עד סוף החיים, עד סוף הדורות, אפילו כשיבוא משיח, אפילו בתחית - המתים, תמיד עוד, יהיה משהו להפוך חמץ למצה, כבר יהיו לנו גופות חדשים, אבל עצם העובדה שיש גוף, זה תמיד יצטרכו להפוך את הניצוץ הקלוש של החומר, להפוך אותו מחדש למצה. ניצוץ של ניצוץ, וכל הזמן יש לאדם מלחמה אדירה להפוך את החמץ למצה, זה מלחמה שנמשכת עד סוף כל הדורות. להפוך את ה חמץ למצה, כי ע"י שהופכים חמץ למצה יכולים לקבל עוד השגות. רק ע"י זה הוא עושה לבושים לנשמה שלא תשרף מאור האינסוף כי למה ה' ברא את הגוף, שיהיה לבושין לנשמה. עד שהאדם הופך חמץ למצה יש לו לבושין חדשים. ולכן אומר המהר"ל מפראג שכל הקרבנות יהיו בטלים, חוץ מקרבן תודה וכי כל הזמן יהיה עבודה להפוך חמץ למצה, זה העבודה של כל אדם עד סוף הדורות להפוך תמיד חמץ למצה, ולכן כל חילופי המציאות, הוא אומר להחליף את המציאות אומר המהר"ל הכל אליו יתברך עד שהוא ידע שהוא אחד ואין זולתו כי עד שהאדם נמצא בצילו אל גוף, כמו שאומר הרב דסלר, הוא קורא לזה צלו של גוף איזה צל איזה נקודה של גוף אז מזה באים לו כל הטעויות, כל הלשה"ר כל מה שהוא מאמין ללשה"ר, הכל בא כי עדיין הוא נמצא בצילו של גוף, בצלו של חומר שאפילו דוד זעק לבי חלל בקרבי, אבל ברגע שכל ישראל רודף איתו, כל עמ"י רוצה להרוג אותו, אז נהיה מה שנהיה כי תמיד תמיד יש את העבודה להפוך חמץ למצה וזה כאילו הקריב קרבן תודה, וזה סוד, אומר המהר"ל, סוד חתן וכלה, שזה איש וזה אשה, כי באמת ה' יכל לעשות כמו שיש חיות, כמו שהרמב"ם מביא בספר המצוות קע"ה, שיש כאלה עופות שנולדים לא מזכר ונקבה, הרמב"ם מביא בספר המצוות, שהסכלים חושבים שצריכים רק זכר ונקבה, אחרי זה אי אפשר לחיות, הסכלים חושבים ככה, הוא אומר - אין דבר כזה, זה ידוע שיש חיות, אפילו היום שהם מתחלקות, כל מיני אפשרויות, הוא אומר - הסכלים חושבים שצריכים דוקא, הוא מביא את זה קע"ג, אז הוא אומר שהסכלים חושבים שצריכים דוקא זכר ונקבה, הוא אומר, זה טעות נוראה, יעקב אבינו עצמו, היה משקה את הכבשים מים והיו יולדים, אומר רש"י, יעקב אבינו בפר' ויצא היה משקה את הכבשים מים והיו יולדים, אז בספר המצוות אומר הרמב"ם שהסכלים חושבים, ככה הוא אומר, שרק ע"י זכר ונקבה יכולים ללדת, הוא מביא את זה כאן בקע"ה, זה מאמר ארוך, הוא אומר ויש נמלה עם כנפיים הוא אומר, יש נמלה עם כנפיים וצרעה, הוא אומר שהם נולדים מעצמם, הם נולדים ללא זכר ונקבה, ו הצרעה או הנמלה, הוא מביא כאן נמלה, יש פוטיטא הוא אומר, ואומרים המפרשים זה, לא הפוטיטא שבני אדם חושבים, ויש נמלה שפורחת באויר, יש לה כנפיים, והיא מתיילדת מעצמה, מעיפושים, מכל מיני נסיבות אחרות, וכמו שהצרעה והנמלה וכל מיני ואלה הסכלים, הוא אומר, הסכלים שאין שום מידה בחכמות הטבע, חושבים שכל מי שאי אפשר להיוולד בלי איש ואישה, שאין דבר כזה, וזה לא נכון, לה' לא חסר אפשרויות ולא חסר כל מיני כל מיני דרכים וזה רואים על כל מיני בריות שיש עד היום, הרמב"ם מדבר על בריות שאנחנו לא מכירים אותם. אלה שאנחנו מכירים היום שמתחלקים בכל מיני אפשרויות אחרות. אז מסביר לנו המהר"ל מפראג מסביר לנו, שכל מה שה' ברא איש ואשה, שזה למעשה נשמה אחת שהתחלקה לשתיים, נשמה אחת, רק הוא חכמה והיא בינה, הוא חכמה והיא בינה, הוא חסד והיא גבורה, אז עכשיו צריכים כל הזמן לחבר את 2 החלקים האלה, וזה, יש פה עבודה אדירה, שהכל היה כך בשביל מטרה אחת שהוא לא יגיד שהוא יחיד בתחתונים, כל המטרה שה' ברא זכר ונקבה, שתמיד, כמו שאומר האמרי נועם, של ר' מאיר מזיקוב שתמיד יהיה לנוכח אשתו, נביא כאן את האמרי נועם הנה, האמרי נועם אומר כאן בתולדות שכל החיים של האדם צריך להיות, תמיד לנוכח אשתו, הוא אומר ואז, אם זה לנוכח אשתו, יש כאן את האמרי נועם, אומר כאן בתולדות, שאי אפשר לבטל את כח הנחש, את החיויא בישא, אי אפשר לבטל, רק אם הכל יהיה לנוכח אשתו, וזה - ויעתר, ישופך ראש והוא תשופנה עקב, רק אם כל החיים הוא יהיה לנוכח אשתו, הוא לא יעשה שום צעד בלי אשתו וכל עליה, אומר הזוהר, ויעל אברהם, אומר הזוהר בחלק א', חיי שרה קכ"ב ויעל אברהם ואשתו וילך למסעיו, שבזה היה אברהם שונה מאדם ונח שאם אדם היו יודעים את הסוד הזה הם לא היו אוכלים מעץ הדעת, הוא לא היה משתכר, אז אומר הזוהר בדף קכ"ב, אומר הזוהר - ויעל אברהם, קכ"ג, ויעל אברהם - שכל עליותיו של אברהם היה רק יחד עם אשתו. רק יחד עם אשתו, אז אומר הזוהר בקכ"ב אז כל הבריאה היתה רק בשביל מטרה אחת - שאדם לא יכול לעשות שום צעד בלי אשתו, הוא לא יכול שום מעלה, שום התקדמות בחיים בלי אשתו, אז הקב"ה כדי שאדם לא יהיה לו טענות עליו, למה הוא בורא, למה הוא ברא את העולם בכזו צורה, אז אמר הקב"ה לאדם הראשון ובשעה שנברא שת אמר לו - אני אברא ששה אנשים מעין דוגמא דיוקן של מעלה, הפרקי דרבי אליעזר שהבאנו כאן מקודם, פה הוא מביא את הפירוש של הזוהר, פה נמצא הפירוש של הזוהר בפרק 63. אז אומר הזוהר: ה' התגלה לאדם הראשון שהוא יברא ששה אנשים מעין דוגמה - בדיוקן של מעלה, כדי שלא יהיו לו טענו למה הוא בורא כאלה סוגי אנשים, חלשים, חולים, זה חסר לו זה, זה חסר לו זה, ששה אנשים אני אברא אותם בשיא השלמות, נראה מה יהיה, אז ששה נדמו לאדם הראשון וכלם נכשלו, כלם נפלו בכוחי ועוצם ידי שמשון בכוחו, אמר ישרה היא בעיני, שאול בקומתו, שהוא היה בלי קופה של שרצים, בלי שום חטא, אז הוא לא היה שומע בקול שאול ונהרג במקום שמואל. עשהאל מרוצתו, עשהאל היה רץ על ראשי שיבולים, היה לו כזה כח לרוץ על ראשי שיבולים. ונהרג במרוצתו. יאשיהו, הוא לא הרשה לפרעה נכה לעבור בארצו והא עשה את זה בלי להתעייף עם ירמיהו הנביא, איכה יועם הזהב ישנה הכתם הטוב. ירמיהו הנביא לא למה? כי אחורי הדלת שם זכרונך הוא ראה שהם לא נקיים מעבודה זרה, שהוא כבר ביער את העבודה זרה של מנשה ועמון, אבל באמת, מאחורי הדלת, אבל אנשים היו פותחים את הדלת ומציצים, לא היו בודקים בכל הדירה. ואחרי הדלת שם זכרונך. אז הוא היה ראוי לכזה נס גדול, שפרעה לא יעבור דרכם, פרעה נכה. אז לכן הוא שאל את ירמיהו הנביא וצדקיהו, צדקיהו גם כן לא היה לו ביטול לירמיהו הנביא, ואבשלום בשערו, אבשלום הוא היה נזיר שנה. הוא היה קדוש וטהור. נזיר שנה, רק הוא חשב שהוא עולה על אביו. בגלל שהוא כזה נזיר, כזה קדוש, הוא כבר עולה על אביו, אז הקב"ה אמר לו, אז כשהוא אמר אבשלום בני בני בני, והא העלה אותו מחמישה מדורים כתוב כאן, במקום אחר כתוב 7 מדורים, אז אומר הזוהר שה' ברא ששה אנשים בדיוקן של מעלה, בדיוקן שבצלמו. ויקרא את שמו שת. המילה שת מרמז שה' מצידו היה מוכן לברוא את אדם בשיא השלימות, אפילו יחידי, רק הוא ידע שאם הוא יחידי, הוא יגיד - אני יחיד בתחתונים אז הוא לקח אותו וחילק אותו לשנים, זה כל הסוד של חתן וכלה, אומר המהר"ל, ועכשיו כל העבודה שלנו היא תמיד לחבר את החתן והכלה, כל החיים של האדם זה לחבר חתן וכלה, וזה הסוד כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים, כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים, פירוש, כי הזיווג של חתן וכלה, שבו תלוי כל בנין ירושלים, אומר המהר"ל, הרי זה מאמר נורא, אמר ר' נחמן בר יצחק שכל הענין של בנין ירושלים תלוי בחתן והכלה הכשרים, ביחוד הכשר וזה היה כל התפילות של משה רבינו, אומר המגלה עמוקות תקט"ו תפילות הוא התפלל על החתן והכלה שיביאו את בנין ירושלים, שברגע שיגיעו לשלימות בענין האדם, כי החתן והכלה זה שיא השלימות שיכול להיות, אין שלימות למעלה מזאת, אז ממש ברגע שיש שלימות בחתן וכלה, בין זוג אחד תהיה שלימות אמיתית, מיד תבנה ירושלים, ולכך כתוב שכל מי שמשמח חתן וכלה. אדם צריך לבוא מארגנטינה, מרוסיה, באים מאמריקה, מלונדון, מכל קצוות הארץ, אדם לוקח עשרה ילדים, קונה להם ב - 10 אלף דולר כרטיסים קונה מתנה ב - 500 דולר. והכרטיסים עלו לו 10 אלף דולר. אז מה אנשים משוגעים, אבל דאיהו לא חזיה, מזליה חזיה, כי באמת כולם נמחלים עוונותיהם, כלם עולים לשחקים, למעון, למכון, לערבות, כל הנלוים, אומר הדגל מחניים, דאיהו לא חזיה, מזליה חזיה, כמו שעמ"י מוציא על אתרוג 500 דולר, 1000 דולר, זה בסה"כ רק 7 ימים, אומר רבינו איהו לא חזיה, מזליה חזיה, כי בזה תלויה כל השנה כולה, כי בכל חתונה וחתונה של חתן וכלה כשרים, תלוי כל בנין ירושלים, כל גאולת עם ישראל, גאולת הפרט וגאולת הכלל, לכן אנשים באים לחתונה, כאילו לא ראו חתונה מעולם כאילו לא ראו חתונה מעולם, אפילו אם הוא היה בעשר חתונות, הוא היה בכמה חתונות באותו היו, אבל זה כאילו הוא לא ראה חתונה מחייו כי בכל חתונה יש אור חדש לגמרי, אור של הגאולה, אור של משיח, אור של בנין ירושלים, וזה, הבנין הזה, חתן וכלה, אומר המהר"ל מפראג זה בנין אלוקי כמו בנין ביהמ"ק. כמו שבונים בית מקדש. כי צריך לשמח חתן וכלה. כי זה בנין אלוקי, שחתן וכלה בונים בנין אלוקי כמו בנין חורבות ירושלים, אנחנו באים ל חתן וכלה, באים לשבע ברכות, אבל צריך להקפיד לבוא כל שבע ברכות, הוא אומר - זה סגולה למתן תורה, לבנין ירושלים, וצריכים להאמין כפשוטו, אם זה היה מתן תורה, לא הייתי הולך? עכשיו אני באמצע הלימוד, באמצע הסוגיה, עכשיו נהיה מתן תורה, יש קולות וברקים של מתן תורה, אז כלם רצים, אז עם אדם מאמין שכל חתן וכלה זה כמו מתן תורה, זה כמו בנין ירושלים, אז מי לא ירוץ לשמח חתן וכלה? ולכך, אומר המהר"ל, כל מי שרץ לשמח חתן וכלה, שאז שומעים את קולות של מתן תורה, להשלים את זיווג החתן והכלה, הוא אומר, שעי"ז הוא אומר, נבנית ירושלים, ונבנה כל העולם, אומר המהר"ל, כי בכל חתן וכלה תלוי כל העולם ונחשב כל העולם נחשב כאילו כל העולם נבנה, כי ע"י חתן וכלה אפשר לבנות את כל העולם, כי על ידם מוצת כל העולם, ועכשיו אנחנו משלימים את צורת האדם ויקראו שמם אדם, עכשיו נשלמת צורת האדם, אז נשלמת צורת כל העולם, וכאשר משמח חתן וכלה, אומר המהר"ל מפראג, שזהו השלמת האדם, אז שאדם הוא כל העולם וכל אדם, איך שהוא מתנהג עם אשתו, ככה הוא מתנהג בכל העולם, אם יש שמחה בבית, קדושה בבית, אז כל העולם, יש שמחה בכל העולם, קדושה בכל העולם, הוא אומר - כי כל חתן וכלה, כל איש ואשה זה כל העולם, בכל חתן וכלה תלוי כל העולם, ולכן צריכים לבוא לכל חתן וכלה, לכל שבע ברכות, לשמח אותם כמה שיותר, כי כמה שיותר משמחים אותם, אז ככה משלימים את כל בנין העולם, ככה משלימים את ירושלים, ביהמ"ק, אפשר לשמוע מתן תורה מחדש, כי כל חתן וכלה שמשלימים ע"י צלם דמות תבניתו את צלם אלוקים, אז עי"ז נשלם כל העולם כולו, ולכן שומעים מחדש את מתן תורה, כי אז נשלם כל העולם, כל העולם מגיע לשיא השלימות שלו, ולכן התורה ניתנה בה' קולות, אומר המהר"ל, ופירוש זה, הוא אומר, זה לא איזה חידוד, ופירוש זה, הוא אומר, זה אמת וברור, זה בנוי על כל היסודות, הוא אומר, של הקבלה, של העץ חיים ואפילו אומרים שהיה לו הרבה ידיעות בספרים, בקבלה, בהכל, ופירוש זה , הוא אומר, זה לא סתם איזה חידוד, איזה פלפול הוא אומר, פירוש זה, הוא אומר, זה פירוש אמת וברור בלי ספק, וכל מי שיודע בסודות התורה יודע, שכל מה שלמדנו כאן, בפירוש הזה, זה סודות התורה, זה אמת לאמיתה, שבזה תלוי כל הגאולה, כל שלימות העולם, ופירוש זה אמת וברור בלי ספק למי שמבין דברי חכמה, למי שיודע סודות התורה, ועי"ז באמת נזכה לבנין ירושלים, לבנין ביהמ"ק, לביאת המשיח בן דוד, לגאולה שלימה במהרה בימינו, כהרף עין, אמן. בסוף זמירות סעודה רביעית,