תמלול מקורי — שיעור 33

שיהא הוא מעורר השחר ועכ"פ לא יאחר זמן תפילה שהציבור מתפללים שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה במעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים (שולחן ערוך) מושב המלך ישים אדם אל לבו שאין הקב"ה שמלוא כל הארץ כבודו עיניו במעשיו, אם יסתר איש במסתרים אני לא אראנו נאם השם אז הסברנו שזה התורה שבין המצרים, התורה של החורבן, רי"ט איך נהיה חורבן? ה' מוריד כאלה אורות גדולים ואין אין אם אין אין אם אנשים הם לא אין ולא מגלים את האורות אז האורות הופכים את העולם, שורפים את העולם, "אם יסתר איש במסתרים ואני לא" אם אני אהיה לא אז אראנו אז אראנו, אז אראנו בזה שאומר הריג'ינר הוא אומר מה הפרוש "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" ואם אדם יזכה להיות מאסו הבונים הוא ימאס בעצמו, הוא יהיה בעיני עצמו כזה מאוס, כזה מאוס הוא אומר, הוא יבין את זה צריך להבין את זה באמת, אבן זה לשון הבנה, וגם בונים זה לשון בינה, אל תקרא בניך אלא בוניך, אז אם אדם יהיה מאוס בעיני עצמו יהי מאוס בעיני עצמו בתכלית המאוס, אז הוא יהיה לראש פינה, אז אצל הקב"ה הוא יהיה לראש פינה וזה הריג'ינר אומר, עוד הסבר שאומרים הונאה זה עד שטות, פחות משטות כבר אין הונאה, עד שטות יש הונאה פחות משטות אז כבר אין הונאה, אז אומר הריג'ינר מה פרוש עד שטות יש הונאה? יש שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אז מלכות זה השביעית, אז אדם עושה חסדים, בעל צדקה גדול מחלק אלפי דולרים צדקות, הוא נהיה בעל חוב על זה פותח גמ"ח גדול, הוא נהיה בעל חוב, זה יכול להיות גאווה, זה בכל השש ספירות אז יש הונאה, בשמיים מטעים אותו, הוא גבורה הוא גיבור, הוא עושה מעשי גבורה אדירים, הוא ער כל הלילה ער 48 שעות, הוא קנאי גדול, גבורה יש בזה הונאה, גם יכול להיות שמטעים אותו מן השמים, יש תפארת אדם רוצה לעשות דברים עם תפארת, זה קלי ואנוהו אז שם בודאי שיש הונאה, זה כל אדם יודע שבתפארת יש הונאה, אז יש נצח הוא כבר מנצח את היצר הרע שלו זה עדיין יש בזה הונאה, גם יש גויים שמנצחים את היצר הרע שלהם, שזה כל הגאווה שלהם, לנצח את היצר הרע, אחרי זה יש הוד, נצח והוד זה הולך ביחד זה עניין שאדם זוכה שאדם זוכה שמדת הנצח שמדת הנצח היא רק לשם שמים, זה נקרא הוד, הוד והדר שורה עליו, "עוז והדר לבושה" שאדם זוכה שהנצח יהיה לשם שמיים הוא כבר זוכה למידת הוד לכן הוד זה גם לשון וידוי ועדיין יש בזה הונאה אומר הריג'ינר גם בזה יש הונאה הוא כבר הגיע ליסוד הוא כבר קדוש וטהור בתכלית כבר קדוש וטהור הוא כבר יסוד הרג'ינר אומר הבכור במסכת זבח קדושים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ובלבד ובלבד שיתן שייתן כנגד היסוד, אז כל העניין שאדם ייתן, וע"כ יכוון בכל העבודות שלו כנגד היסוד, שיזכה למידת היסוד, שהוא יזכה לשלמות הברית, לקדושה וטהרה, שלא יהיה לו שום ראיה אסורה, ולא מחשבה אסורה, אדם יודע שכל מה שהוא רואה ברחובות זה שדים ורוחות, זה שדים ורוחות, זה לא בני אדם בכלל, זה לא בני אדם זה כאלה שדים מהעברות שלנו נוצרים שדים, ואדם עוצם את העיינים הוא שורף את כל השדים האלה הוא שורף אותם אז הוא כבר הגיע לשלמות במידת היסוד, שלמות שמירת העיניים הכל יכול להיות עדיין עם גאווה ר' צדוק מלובלין ר' צדוק הכהן המחלוקת של ירבעם בן נבט על שלמה המלך ירבעם בן נבט היה קדוש בתכלית, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, היה בשיא הקדושה, כתוב בגמרא סנהדרין היה שלמה חדשה, נקי ללא שום דופי, ללא שום עברה שום פגם לא היה לו, כתוב בגמרא סנהדרין שירבעם לא היה לו שום פגם, שום, בגמרא סנהדרין הגמרא אומרת שירבעם לא היה לו שום פגם, כלום, שום פגם הוא היה שלם במדת היסוד הוא ידע שדוד פה ושלמה פה היה לו ספורים, היחידי שהיה שלם במידת היסוד היה ירבעם בן נבט ועליו נאמר ועליו נאמר גזל אביו ואמו ואין פשע כבדהו לאיש ואשחית, בסוף הוא השחית את כל ישראל, כל ישראל הוא השחית, אז היה ירבעם בשכם ירבעם יצא מירושלים הוא היה צריך לראות לגור בירושלים, ירבעם יצא מירושלים אז אמר ר' חנינה בר' פפא שיצא מפתקא של ירושלים, הוא יצא מהפתקא של ירושלים, יש פתקא שם כתוב מי גר בירושלים מי יגור בירושלים מי יזכה לגור בירושלים אדם מחפש לו דירה במקומות אחרים סימן שהוציאו אותו מהפתקא של ירושלים, יצא מהפתקא של ירושלים כל אחד צריך לפחד מהדיבור הזה, אולי הוציאו אותי מהפתקא של ירושלים? אז מצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והתכסה שלמה חדשה, ושניהם לבדם בשדה, אחיה השילוני אמר הרמב"ם היה רבו של אליהו הנביא, אז הוא היה עם רבו אליהו הנביא והם שניהם לבדם בשדה הם שני חדא בדרא, שני יחידי הדור, מהי שלמה חדשה? אמר רב נחמן שלמה חדשה אין בה שם דפי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דפי ושלמא חדשה, שחדשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם, לא רק שהיו בכזו קדושת הברית כמו שלמה חדשה קדוש וטהור בתכלית הטהרה והקדושה, זה בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, הוא היה נצוץ מיוסף הצדיק, כתוב תתפשהו בבגדו שה תפס לו, בבגדו אז אומר האר"י בבגדו זה ותתפשהו בבגדו, הוא היה בגד שנגעה בזה אשת פוטיפר בגוף של יוסף היא לא הצליחה לגעת, אבל היא תפשה את הבגד והוא היה הבגד הזה, הבגד הזה זה רוחני לגמרי, זה גם נשמה ואחרי זה הוא התלבש בגוף, זה היה ירבעם בן נבט לפי הארי שער פסוקים הארי מביא שכתוב שה' תפס אותו בבגדו אחרי שתפסהו לירבעם בן נבט בבגדו מה זה בבגדו? שיתפס אותו ביד תופסים בן אדם בבגד?תופסים אותו ביד, מה מה זה בבגדו? אז הוא אומר הארי שהוא ראה בגד שאשת פויטפר נגעה בבגד והיא נגעה, כי הצדיק הוא כל המלבושים שלו זה נשמות, הכפה הבגדים המקל כתוב שאמר כל הפקחות שלי זה מהמקל של רבי מאיר, זכיתי, זה גמרא בנדרים, בנדרים ירושלמי בפרק תשיעי אומר הפיקחות שלי זה מהמקל של רבי מאיר, זכיתי לקבל את המקל של רבי מאיר אז אדם זוכה לבגד של צדיק, זה אחד הדברים הגדולים ביותר, שלאדם יש בגד של צדיק אז ירבעם זה היה הבגד, ותתפשהו בבגדו, ירבעם זה היה הבגד, הוא היה הבגד, הוא היה הבגד, הגמרא אומרת בנדרים אומרת הגמרא פרק תשיעי, בהתחלת פרק תשיעי אז כתוב ש ואמר תפשו נולד למשהוא, הגיע מישהו להתיר נדר חפשו נולד לא הצליחו, עד שהגיע איזה זקן אחד והתחיל את הנודר הזה, התחיל לטלטל אותו ממקום למקום, מרוב הטלטולים הוא כבר אמר אה אם כבר מטלטלים אותי עד כדי כך שיטלטלו אותי על זה לא חשבתי שבשביל שעשיתי נדר, ככה יטלטלו אותי מפינה לפינה בוא לפה בוא לשם מטלטלים אותו על דעת זה ודאי לא נדרתי אז שאלו את הזקן הזה מנין לך זה? אמר הייתי משמש לר' מאיר ואחד אמר שהיה לו את המקל של ר' מאיר, אז אדם שהיה לו את המקל של ר' מאיר, יש לנו את כתבי הארי, יש לנו פנחס קוריצער יש לנו ספרים בלי סוף, לא רק את המקל של ר' מאיר אז ותתפשהו בבגדו, ותתפשוה בבגדו מה זה הבגד זה אותן 10 טיפות שיצאו מאצבעותיו יוסף הוא שור, ובת זוגו היא פרה דקדושה שור מועד בפרה פוטיפר פוטיפר זה פר יוסף הוא פר ופוטיפר זה פר, יוסף הוא בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח אפסי ארץ אפרים והם אלפי מנשה, והוא נקרא פורת פורת זה גם לשון פרה אז בת זוגו זה פרה, זה פורת והוא היה לו לריב עם פר, פוטיפר זה אותיות פר ואשתו פוטיפיר ואשתו זה גם זה היה פר ופרה דסטרא אחרא, הוא ובת זוגו אסנת היו פר ופרה דקדושה היו פר ופרה לכן אוסנת כתוב שגדלה בסנה, שמו אותה בסנה יעקב אבינו זרק אותה למדבר, והיא הגיעה למדבר שמה איפוא שהיא היתה אסנת שמה היתה התגלות של מתן תורה, במקום שהיתה אסנת לכן היא נקראת על שם הסנה אז בא מלאך גבריאל הביא אותה למצרים מקודם היא היתה בסנה היא גדלה בסנה ויניקהו דבש מסלע, מחלמיש צור ששם היה דבש מהסלעים, שם בא גבריאל הביא אותה למצרים, לבית פוטיפר והיה לה כל הזמן טס שהיא הבת של דינה כשכולם זרקו על יוסף את התכשיטים, גם היא זרקה את התכשיט, פתאם הוא רואה כתוב בה דינה, בת דינה, בת יעקב אז זה היה פורת, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדו עלי שור זה היתה אסנת זרקה עליו את התכשיט שהיה כתוב עליו אסנת בת דינה בת יעקב וזה היה פורת זה הפרה דקדושה שהיתה אשתו של הפר שבכור שורו הדר לו, וכנגד זה היה פוטיפר גם אותיות פר ואשתו של פוטיפר היתה פרה דסטרא אחרא, פרה דסטרא אחרא, אמרה לו חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטיל בגן עדן, וירבעם בן נבט היה היסוד, ירבעם בן נבט היה באמת יותר גדול מדוד המלך, ירבעם היה ספירת היסוד הוא היה כנגד היסוד ירבעם היה קדוש וטהור בתכלית הקדושה והטהרה לבוש שמלה חדשה שאין בה שום דפי, ובן ישי הוא היה רק הסוף של ירבעם בן נבט, הוא עטרה של היסוד, והעיקר זה היסוד, אז ירבעם היה ספירת היסוד ודוד הוא רק חלק מירבעם הוא רק משלים את הספירה של ירבעם והוא עטרה של ספירת היסוד, ופתאם הוא שואל מי בראש? אני ואתה ובן ישי, אני ואתה ובן ישי מה אתה שואל שאלות? אתה שואל שאלות? זה כבר שאלה של גאוה, אדם נופל בגאוה אתה יכול להיות ספירת היסוד, אתה יכול להיות, אתה יכול להיות אתה יכול כנגד היסוד כל הענין שלנו זה שמירת היסוד אבל אתה חושב שאתה הכי צדיק מכולם העבודה אומר הרג'ינר זה לדעת שאני הכי פחות מכולם, ולכן הוא אומר לכן הוא אומר שהונאה זה עד שטות זה בכל השש ספירות יש הונאה אדם יכול להיות כמו ירבעם בן נבט, ספירת היסוד דוד זה רק העטרה של היסוד, הוא רק משלים את היסוד הקצה של היסוד זה דוד המלך השם אומר, אני ואתה תחזור עכשיו תשובה, אתה תקבל כאלה מעלות שאתה תהיה בגן עדן אני ואתה, אתה תהיה לפני דוד, אז פתאום הוא שואל שאלה כן אבל באמת, כמו שאחד פעם הלכו ל היה אחד היה צם כל השבוע, אז החליטו לנסות אותו אז זה היה בקוצק התחילו לנסות אותו אז אחד עבר לידו אמר כן כן אמר זה צם שני וחמישי אז הוא הזדעזע רק שני וחמישי אני צם כל השבוע אני צם כל השבוע אני צם, בקוצק ככה בוחנים אנשים הסיפור הזה אתם כבר יודעים שאחד ישב על אבן בסוף השבוע מספרים שהסיפור הזה מסופר על ר' סעדיה גאון אבל על הרבה צדיקים שמעתי אז אמרו רק שלא יסתכלו עליו, לא יסתכלו אז הוא ישר קיבל כמעט קבל שבץ התעלף על המקום, צם כל השבוע אז אדם יכול לצום כל השבוע שומר שמירת היסוד והכל כשהוא יודע שמדברים ממנו, מחשיבים אותו, מעריכים את זה, מכבדים את זה, אם אף אחד לא מכבד את זה אז הוא יקבל שבץ על המקום, אדם רק חי מהכבוד שנותנים לו הוא לא מוכן להרגיש שהוא למטה מכל יהודי, שהוא הנמוך מכולם, הוא למטה מכולם ללכת עם ההרגשה שאין למטה ממנו שאין למטה ממנו שאין למטה ממנו אז מה יש צריך להתפלל בדכאון אז אסור לבוא להתפלל במנין? אז מה יש אני למטה לא יותר מכולם אז מה יש? להיפך, דוד המלך אומר אני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל הר קדשך ביראתך, אפילו שאני יודע שאני לא שומר את הברית קודש, אני יודע שאני לא טהור, אני בא למנין בגלל זה אני לא בא למנין מדרש רבה פרשה ל"ב בראשית אומר ואני ברב חסדך אחד מלמד את זה על דוד, אחד מלמד את הפסוק הזה על נח, אז דוד המלך אני יודע שאני הכי שפל מכולם, אין לי שמירת הברית, אין לי קדושה וטהרה אני עוד מלא גאוה, אבל אני בא למנין, אני לא מפסיד שום מנין בחיים שלי אני לא אומר כבר לא שוה אז בשביל זה אני לא אתפלל במנין, אומר וזה כמו שאומר הקוריצ'ר שלבוא להתפלל במנין זה כמו לעבור גבול זה לא פשוט שרואים אנשים, אנשים לא באים להתפלל במנין אז כמו לעבור גבול הוא אומר, אם אדם היה יודע כמה קטגורים יש עליו, שצריך להתפלל במנין, אתה בכלל לא ראוי, אחד לא בא להתפלל מרב גאוה אחד לא להתפלל מרב שפלות ודכאון ויאוש וזה הכל גאוה, גם היאוש זה גאוה, כי אדם שלא בגאוה אז אין לו שום יאוש, מה שייך פה להתיאש שתים עשרה שעות, אפשר לגמור 12 מסכתות אפשר לגמור, מה צריך לפול ביאוש אז ויאמר ה' לנח בוא אתה וכל ביתך לתיבה, תאבד דוברי כזב אנשי דמים ומרמה יתאב השם מדבר בדואג ואחיתופל, אז זה הולך ביחד תאבד דובר כזב איש דמים ומרמה יתעב ה' וההמשך זה ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך אז דואג ואחיתופל הצדיקים האלה, אז הם כבר כל מה שהם דברו דוד, דוד הוא לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם, דוד הוא עמוני דוד הוא מואבי אז היה דואג, דואג אמר הוא פסול לבוא בקהל, זה גמרא ביבמות, אבל בשמים בשמים מעניינת אותנו את הנקודה שדברנו על זה אתמול הכיתם אותה מואבים עצמה לא כל שכן, אבל הקב"ה אז משה רצה גם את המואבים להחריב מואבים יותר גרועים ממדינים, לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' על עולם, זה יותר גרוע ממדינים אז אמר לו הקב"ה, לא, לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי אתה, אתה רוצה שרות תצא מעם אחר, מהמצרים מהפלשתים מהמצרים זה רק שלוש דורות, הפלשתינים בכלל לא מותרים לבוא בקהל, ואני רוצה שתבוא דוקא, דוקא ממואב שהם הכי שפלים, יש להם פעור, והכי גרועים הם מכל האומות אין גרועים מהם, אני צריך כדי להוציא את דוד המלך, את נשמת דוד להוציא אותה צריך שתצא מעמקי עמקי הקליפות, נשמה כמו דוד חייבת לצאת דוקא ממואב אז משה אמר את מואב צריך להשמיד, לא כשעלת על דעתך עלתה על דעתי אז כולם שואלים מה זה וכי למשה יש דעה אחרת מהדעת של הקב"ה ואחרי 40 שנה, עוד יש לו דעה אחרת מדעת הקב"ה, בסוף 40 שנה יש לו איזה דעה אחרת? בלעם הרי יודע דעת עליון אז משה לא יודע דעת עליון? אלא עד כדי כך נמיכות כזאת, להביא מכזה עם מושפל כזה עם שפל כזה עם מדורדר, שיש להם את העבודה זרה הכי גרועה מכל העבודות זרות, הם עשו את התועבות הכי גרועות מכל העמים שום עם לא עשה כזה דבר, ה' ירחם מה שהם עשו אז כזה עם הכי מדורדר מכל העמים, אז משה אמר מסתמא הוא יודע שצריכה לבוא איזה גרה, שמזה יצא מלכות בית דוד, אבל מכזה עם כזה נמוך? על זה משה לא חשב? הקב"ה אומר לו וזה מה שאני רוצה שכמה שבעלי תשובה באים ממקומות יותר נמוכים, אז דוקא הם יכולים להמשיך את נשמת דוד, לכן נשמת דוד אין עליו שום קטרוג, שום קטרוג מה שהוא עשה, כתוב ש מועד קטן שנשמת דוד לא היה לה שום קטרוג הגמרא מביאה במועד קטן ט"ז עמוד ב', בי השם אומר לו השם אומר לו אז וידבר דוד אל ה', השעה הזאת הציל אויביו שאול שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אז כותב ילקוט שמעוני שאול הוא יותר גדול ממך, עשר פעמים, ילקוט שמעוני אתה מדבר על שאול המלך, אתה יודע מי זה שאול המלך? אתה יכול לבוא למדרגה של שאול המלך? מה שה' בחר בדוד רק בשביל דבר אחד, דוד הוא הקטן, שלמות הענווה שפל מכולם, רודפים אותו, רוצים להרוג אותו אומר אל תגעו במשיח ה' בא אדם להרוג אותו אומר זה משיח ה' זה מלך המשיח, שרוצה להרוג אנשים, זה מלך המשיח, אסור לגעת בו אז ה' בחר בדוד כי אתם המעט מכל העמים רק בגלל שהוא ממעיט את עצמו מכל אחד, זה היתה הבחירה של דוד, אז בשעה אז שלשה (דוד) שלשה דברים הוציא דוד מפיו כשהיו גבעת ושאול ישן עם החנית וצפחת מים למראשותיו ואבנר בדיוק הרים את הרגליים, הכניסו אותו מתחת הרגליים של אבנר ואז אמר אבישי הכנו בארץ הכנו בארץ ולא ישנה, מכה אחת ויהיה שקט בכלל הוא לא יוציא אנחה אחת, הוא לא יוציא, אנחה אחת הוא לא יוציא אז אמר דוד חי ה' חי ה' אוי ואבוי אם תגע בו, מי שנגעה ידו במשיח ה' ונקה, כי אם ה' יגפנו יומו יבוא ומת, אומר מה אתה דואג אם מגיע למות אז יגיע למות, ה' יגפנו יומו יבוא ומת, או במלחמה יהיה ונספה אז אומר אבישי מה אתה מדבר איזה דבורים, הוא רוצה לחזק את אבישי תראה יום אחד יבוא האדמה תפתח את פיה ותבלע אותו כמו את קורח, מה אתה דואג? או שימות במגפה או אולי כבר יומו יבוא, לפעמים אדם זה כבר סוף החיים שלו, בגיל שלושים זה סוף החיים שלו, בן שנה שאול במלכו לא יודעים, כמה היה שאול, אולי זה כבר סוף החיים שלו? מה אנחנו יודעים? אולי הוא ימות במלחמה? למה שידינו תהיה בו? אז אומר לו ה' אתה ככה מדבר על שאול המלך, תבוא מגפה תמית אותו, אולי זה היום האחרון שלו, של החיים, אולי תביא מלחמה הוא ימות? אז יצאה בת קול יצאה בת קול ואמרה ואמרה לקב"ה גם מלך את תקלל אתה מדמה עצמך לשאול, איך אתה מגיע לאבק של הסוליה של שאול? אתה יודע מי זה שאול? שכמו ומעלה, אומר הארי ז"ל ספירת הבינה, הוא נכלל בבינה, ספירה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה, משה זכה לבינה לכן כתוב "שאול מרחובות הנהר אומר הארי ראשי תיבות משה, ששאול זכה לדרגה של משה, כמו שמשה, נכלל בבינה ויקברו אותו בגיא מול בית פעור זה הכל ספירת הבינה אז ככה שאול היה שרשו בספירת הבינה ומשכמו ומעלה, למעלה מזעיר אנפין, למעלה מהכל, בבינה, ודוד היה דוד היה מלכות, כל הענין של דוד זה רק מלכות זה מה שאומר הרג'נר שלכל הספירות יש הונאה לחסד לגבורה לתפארת לנצח להוד ליסוד בן בן אדם עם שלימות היסוד, ירבעם בן נבט ספירת היסוד בעצמה, שאול גם היה ספירת היסוד כולם באים מרחל שכתוב ותקש בלדתה מה זה ותקש אומר הארי שהיתה שלמה בקשת הברית, שלמה בתכלית זה ותקש בלדתה, הבנים נולדו מלאכיםבכלל זה כתוב שיוסף היה מתת בנימין היה שר סנדלפון אחרי זה כתוב בני בלהה בני זלפה ישר התעבר בו מט"ט איך שהוא נולד, כתוב אצל משה רבינו נער בוכה, מה זה נער בוכה, שנולד ישר עם העיבור של מט"ט, עם העיבור של מט"ט, ויוכבד ראתה ראתה רק שהבית התמלא באור ובתיה בת פרעה שהיתה גרת צדק, אז היא ראתה אפילו את השכינה היא זכתה לראות, אפילו את השכינה אז עכשיו אומר לו, אתה מדמה עצמך לשאול?אתה יודע מי זה שאול? שאול הוא אומר היה קדוש בקדושת הברית בתכלית, בן שנה במלכו כמו ילד בן שנה שאין לו שום הרגשה אז פעם אמר לי הירש לייב הירש לייב אמר לי איך שהגעת לציון, זה כמו שאתה לוחץ על כפתור, נאבדו לי כל ההרגשות, ככה הלכתי חצי השנה לא ידעתי כלום, אז הוא אמר לי שבן אדם צריך, אתה צריך להתפלל בקדושה, צריך לדעת שאני הכי פחות מכולם להפך, להאמין שכל אחד יותר קדוש ממני, אז אם אדם מתהלך עם הרגשה, שכל אחד יותר קדוש ממנו, אז הקדושה שהוא משיג תוכל להמשיך לנצח נצחים, נצח נצחים, וזה המעלה של דוד שדוד שדוד דוד ענוותך תרבני אומר הנועם אלימלך בתהילים יש פה תהילים הוא אומר לעולם עקב "נטיתי לבי לעשות חקך" אז אומר בחינת עקב, אומר הנועם אלימלך, נטיתי לבי לעשות חוקיך לעולם עקב אומר הנועם אלימלך אני לעולם עקב אני תמיד בעקבים, אני יודע שאני עקבים, אני האבק של הסוליה של כל אחד, אין לי שום מחשבה שאני שוה משהוא שום מחשבה, כמו שלמדנו במזמור ע"א אני מזיז את היד את הרגל זה ה' מזיז לי מה אני עושה כאן, אני צריך לשבח את ה' שנותן לי כח להזיז יד ורגל, אני מזיז יד ורגל? אני יכול להזיז יד ורגל? אני יכול לעשות מלחמות, ידי למלחמה אצבעותי לקרב" ידי למלחמה זה הכל ה' עושה את זה אז בעבור גודל בטחונו הוא כותב כאן, ש"כי אתה תקותי ה' אלקים מבטחי מנעורי, " תמיד בטחתי בך שאתה תנהל אותי, אתה תנהל אותי אתה תוליך אותי, אתה תביא אותי למה שאני צריך להגיע, אני ידעתי שאני לא יכול לעשות שום דבר שום מדרגה להשיג, אתה מבטחי מנעורי, אז כיון שדוד ידע, דוד ידע שהכל שהכל זה רק מה' זה נקרא ענוה, שהכל זה מה' להיפך אני מאמין שכל אחד עושה יותר ממני מה שאני עושה זה בכלל זה בכלל שה' מוביל אותי, להיפך רוח סערה עושה דברו, בן אדם הוא אז רוח סערה אז ה' מוביל אותו ללכת להילחם ללכת להציל את עם ישראל אז רוח סערה עושה דברו כיוון שאני בא ממואב, יש הרבה רוח סערה אז ה' מוביל אותי, אז נחתה קשת זרועותי קשת זה שמירת הברית, אז דוד ידע שהכל זה מה' אז לכן היו זמירותיו ותהילותיו נובעים בקרבו כמעין המתגבר, לא היה לו שום הוא אמינא שהוא עושה משהוא, אז הזמירות שלו והתהילות שלו והיו נובעים מקרבו כמעין המתגבר, כמעין המתגבר, כל דבר הוא ידע זה ה' מניע לו את הרגל את היד, את המח את המחשבה, הכל זה ה' עדיין לא עשיתי שום דבר בחיים, וזה יש שם ספור עם נתן, בסכה כ"ב בנבל אמתך אלהי אזמרה בכנור גם אני יודע אותך, גם אני ואני ברב חסדך אבוא ביתך גם אני, אני אני אני גם בא לבית כנסת, אני איזה יהודי הכי שפל, הכי שפל כמו שקראנו, בשפת ה', שתלמידי הבעש"ט התפללו בשיא ההתלהבות, אומר היה קטרוג נורא על ההתלהבות שלכם, אומר היה פה יהודי פשוט הוא העלה את כל התפלות, תמיד צריכים לראות שיבוא איזה יהודי פשוט להתפלל, מי שמעלה את התפילה זה רק יהודי פשוט, הצדיק האמת הוא היהודי הפשוט האמיתי, הוא נהר היוצא מעדן להשקות את הגן והיה לארבעה ראשים, מי שהוא צדיק אמת הוא היסוד הפשוט הוא הפשוט האמיתי, הוא הפשוט האמיתי, אז דוד המלך אומר "תאבד רועי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה"' זה דואג ואחיתופל, ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" אומר אני יותר גרוע מדואג ואחיתופל הרבה יותר גרוע מהם ואעפ"כ אני עוד בא להתפלל אז אומר כאן "נטיתי לבי לעשות חקך לעולם עקב" וזה שאמר דוד המלך נטיתי ליבי לעשות חוקיך כל המצוות שאני עושה זה רק מצד החסד, שאמר דוד המלך קטנתי, קטנתי מכל החסדים, יעקב היה רק קטנתי, קבל עוד חסד אז יותר קטנתי, עוד יום עבר יותר קטנתי, זה לא מגיע לי, יותר קטנתי, אז אמר דוד המלך נועם אלימלך נטיתי לבי לעשות חקך אני לעולם עקב, אני לעולם האבק של הסוליה של כל יהודי אני העקביים, מתחת לעקביים של כל יהודי לעולם, אין לי שום מחשבה אחרת, אין לי אני עוד רואה את זה ברור, שאני האבק של הסוליה של כל יהודי, אני רואה ברור שכל יהודי יותר טוב ממני, זה מתפלל יותר טוב, זה לומד יותר טוב, זה נותן צדקות יותר ממני, אני רואה את זה ברור כמו שהוא כותב במסילת ישרים בשער הענוה אומר לא מבין איזה עבודה יש פה על ענוה, אדם לא רואה שהוא פחות מכל אחד, הוא לא רואה את זה במפורש? וזה מה שאומר הריז'ינער אומר שלכל הספירות יש אונאה, כי אונאה זה עד שטות, שש ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד, רק אם אדם יזכה לספירת המלכות שזה הספירה של דוד המלך זה הספירה של הענוה והשפלות, שלית לה מגרמה כלום, מי שבספירת המלכות יודע שהוא מזיז יד, זה ה' מזיז לו את היד "מבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" הוא למד, הבין, אז ה' ריחם עליו, ריחם עליו, יכול להיות שה' לא רוצה שהוא ישבר, אז נתן לו להבין, אחר ה' רוצה שהוא שיגיד קצת תהילים עוד קצת תפילות לפני שהוא מבין, כי מה שמבינים לא דרך תפילה אין לזה שום ערך, אדם נולד עם איזה כשרון אין לזה שום ערך, אדם עושה את הכל דרך תפילה, דרך תפילה, אז ה' אומר לדוד אתה מדמה על עצמך לשאול? אומר ה' יגפנו, או יומו יבוא, או יומו יבוא באמת, או במלחמה, ירד ונספה, איזה דבורים אלה, אתה יודע את הקדושה של שאול? בן שנה שאול במולכו ושאול הפקיר את כל הנכסים למלחמה שאול הלך למלחמה הוא חילק את כל מה שהוא חילק אוכל והכל מהכסף שלו, הוא לא נגע מעולם בכספי צבור, ואפקי עשה בהם מלחמה צמד בקר וינתחהו, וחוץ מזה אתה חוש שאתה יותר גיבור משאול, אתה בסה"כ לקחת מקלעת היית פחדן כזה פחדן כזה, מסכן כזה, לוקח מקלעת, רועד, בום בום עושה ככה זה בושה וחרפה, ככה נלחמים עם גלית, אתה יודע מי זה שאול, איך שאול נלחם עם גלית, אתה חושב שגלית את אמריקה, הרגת את גלית, שאול נאבק אתו ממש, נאבק עם גלית פנים אל פנים, אז מתי הוא נאבק לא סתם אכל טוב, ארוחה דשנה, עשה שרירים והלך להילחם אתו לא הוא אומר שאול בדמים, כשנשבה הלוחות נשבה הארון עם הלוחות אחרי חורבן שילה נשבה הארון והלוחות שאול כבר רץ 60 קלומטר, הוא רץ לשדה המערכה לשולי אחרי שהוא רץ 60 מול 60 ק"מ נודע לו שהארון נפל בשבי, חשב שהוא בורח, אבל הארון יבוא אחריו, הארון נפל בשבי והלוחות בידי הפלשתים אחרי שהוא רץ 60 קילומטר, עוד כאלו שהוא לא רץ בכלל, הוא לא הרגיש שום שום עיפות, הוא שמע שלקחו את הארון ולקחו את הזהו את הלוחות הפלשתים, מיד רץ 60 ק"מ בחזרה אני רץ רץ לשדה המערכה מה זה לקחו את הלוחות והגיע לשדה המערכה והוא רואה את הלוחות ביד של גלית, את הלוחות שקלו איזה טון, חצי טון, זה סנפיר זה היה אמה על אמה על אמה עובי אמה ורוחב אמה עובי היה שלשה טפחים ורוחב אמה על אורך אמה, זה אבן סנפיר זה יותר קשה מאבן רגילה, זה יכול להיות חצי טון, טון אחרי כל זה שהוא כבר רץ 120 ק"מ אז הוא התחיל להאבק עם שאול עם גלית, להאבק אתו והוא הצליח להוציא את הלוחות מידיו עכשיו עם הלוחות ששוקלים איזה חצי טון, או טון עם זה הוא רץ עוד 90 מיל אז מה מה אתה מדמה את עצמך לשאול, אומר הקב"ה הוא אומר שאול הוא מעולם הוא לא אכל חולין בטמאה, מלפני שהוא הלך לאכול היה טובל במקוה, אבל בהתחלה שאול היה רועה צאן, הוא צריך לשבור את הקרח באיזה נהר, אם זה היה זה ירד שלג באותו יום ומעולם מעולם הוא לא הכניס לפה שום פרוסה לחם שום פרי בלי שטבל מקודם, שאול אוכל, אוכלים בטהרה, אתה הולך לדבר על שאול? אז אומרת הגמרא, דייקא בגלל זה היות ושאול כזה קדוש וכזה טהור אז ה' מקפיד לו על כל טעות שלו, אז אמר לו הקב"ה לדוד המלך, יצאה בת קול, אלמלא אתה שאול והוא דוד אם היה קצת הפוך ששאול היה לו את הבחינה את הבחינה של השפלות כלומר אז הייתי מאבד כמה דוד מלפניו הייתי את כל העולם מאבד מפניו אם היה לו את הבחינה שלך רק אז כבר הייתי מאבד את כל העולם מפניו היה לו את כל הבחינות, היה לו חסד כמו שכתוב שם בתנ"ך, בנות ישראל אל שאול בכינה, היה מלביש כלות, מלביש יתומים, חסד שלמות החסד, שלמות החסד, וזה גבורה, נלחם עם גלית, ויסוד וקדושה וכל זה זה לא עזר לו שום דבר, אומר הרג'ינר כי לא היה את המלכות לא היה לו את השפלות, את המדה של דוד להיות עקב, מתחת לכל יהודי לדעת שאני הכי עקב, אני הכי שפל מכל יהודי, אין יותר שפל ממני, אין יותר שפל ממני "בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושיהן זה לא עדי זהב בגשמיות, כתוב ואתה הוריד עדיך מעליך, ולא שת איש עדיו עליו את העדיים של הר סיני, את העדיים של הלוחות כי כל חתן וכלה זה לוחות, אז מה שכתוב שם ואתה הורד עדיך מעליך ולא שת איש עדיו עליו הוא הוריד את כל העדיים של נעשה ונשמע, אז כשהוא היה מחתן זוג אז היה מחזיר להם את העדיים שהיה בהר סיני, היה כזה גדול שהצליח להחזיר לכל זוג את העדיים של הר סיני מחדש את העדיים, לכן כתוב זהב, לכן כתוב זהב, יש פה זהר אז הזוהר מסביר מה זה זהב? הוא אומר, מסביר הזהר בשיר השירים תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף אז סוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתיך, מה זה דימיתיך? דימיתיך זה נקרא שאתם עוד לא הייתם ראויים לשיר, עוד לפני לפני לפני עם ישראל יצא ממצרים אתה תתחיל לשיר, אתם עוד לא ראויים לשירה, אתם עוד לא ראויים אחרי קריעת ים סוף תעברו את הים, תקפצו לים אז תהיה ראויים מסירות נפש תעשו מסירות נפש רק אז תהיו ראויים לשירה, אז לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתיך" אז אומר הזהר שהם יצאו כמו סוסים, בצהלה של סוסים בשמחה של סוסים, אמר ה' רגע רגע, עוד יש להם הרבה נסיונות, פי החירות, אלה מעשה בני ישראל לפני בעל צפון, כבר הגיעו לים סוף, שמה אחורניתה' רצה לנסות אותם אם מאמינים במשה או מאמינים בסתם, בורחים ממצרים, מה אכפת לי אם משה מוציא אותי או קורח מוציא אותי או נדב ואביהוא או דתן ואבירם מוציאים אותי, זה לא נפקא מינה ליה, העיקר שמישהוא יוציא אותי, או שמאמינים במשה רבינו, אז עכשיו זה עכשיו אחורנית, אז כל האפיקורסים התחילו לצעוק מה זה אחורנית בשביל מה ברחנו, אז הוא לקח אותם לפני בעל צפון ולפי החירות הכל זה כבר היה מסע מסע בחזרה אחורנית, ואחרי זה היו צריכים לקפוץ, לים, אז כתוב, כתוב במכילתא שברגע שרצו לקפוץ לים אז התוכחו השבטים מי קופץ לים? השבטים התווכחו, ילקוט שמעוני השני בשלח התווכחו השבטים מי קופץ לים? אז כתוב שם בנימין צעיר רודם שם בנימין צעיר רודם שרי יו שרי תהילים שם בנימין צעיר רודם שרי זבולון, שרי נפתלי קפצו לים אז שרי יהודה רגמו אותם באבנים, וגם שרי זבולון וגם שרי זבולון וגם שרי נפתלי, אומר על זה המדרש בבשלח אז אומר המכילתא שלמה דומים יהודה, יהודה זכה למלכות, כיון שיהודה רגם באבנים את שבט בנימין, אז הוא זכה למלכות, אז כולם שואלים מה פרוש שבט יהודה רוגם את בנימין וזוכה למלכות? אז אומר אז אומר המכילתא למה הדבר דומה? למלך שיש לו שני בנים לאחד אמר להעיר אותו בהנץ החמה, השני אמר לו להעיר אותו בשלוש שעות, בא הבן הקטן להעיר אותו בהנץ החמה אז התחיל הבן הגדול להכות אותו, מה אתה מעיר את אבא, את המלך בהנץ החמה, לי הוא אמר להעיר אותו בשלוש שעות, תוך כדי שהם רבים זה עם זה התעורר המלך ואמר, שניכם תקבלו מתנות שניכם רציתם לעשות את רצוני, הוא רצה לבחון אותם אם כל אחד ימסור את הנפש על הרצון של המלך, אז לכל אחד אמר דבר אחר, אז לקטן הוא אמר בהנץ, ולגדול אמר בשלוש שעות, בשעה תשע אצלינו, הוא רצה לראות אם הם מוכנים להרביץ מכות אחד לשני כדי לקים את מצות המלך וזה היה מבחן, אז כשמשה אמר אומר הנציב כשמשה אמר אמר "דבר אל בני ישראל ויסעו" אז יהודה הבין מה זה ויסעו, ויסעו עם אניות עם רפסודות עם סירות, למתוח חבלים מקצה לקצה, הגבורים יסחבו את החלשים, אבל לקפוץ לים, ויסעו צריכים לסוע, צריכים לחפש עצות איך לסוע, לחפש עצות נעשה רפסודות צריך קרשים, אבל בנימין הבין בנימין הבין לקפוץ ממש לתוך הים, כפשוטו מה זה ויסעו, לקפוץ לים, אז אמר המכילתא, שניהם הבינו נכון ה' יש לו אז באמת מסביר הנציב שבכל דבור ודבור שה' מצוה עלינו יש בו שתי הנהגות, הנהגה אחת זה מסירות נפש, ואלה שעושים מסירות נפש זוכים שיבנה בית המקדש בחלקם, הם זוכים ממש בבנין בית המקדש, כמו בנימין ואחד, גם רוצה יש כאלה גם רוצים לעשות את רצון הצדיק, אבל אין להם השגה במסירות נפש, רוצים בדרך טבעית לעשות את רצון הצדיק, אבל השבטים הרי בכלל לא רצו לעשות את הרצון של משה רבינו, משה רבינו אמר דבר שהוא בלתי ניתן לבצוע אז שבט יהודה שרצו ללכת בדרך הטבע, אז הם זוכים למלכות, שזה ללמד את בני יהודה קשת, כי על פי דרך הטבע, אז אדם צריך ללמד קשת, כי שאול היה למעלה מדרך הטבע, בזמן מלחמה לא היה חרב לא היה חנית לא היה שום דבר שאול ניהל את המלחמות למעלה מדרך הטבע כתוב שמואל א' הוא נלחם עם נחש העמני איך הוא נלחם איתו? לא היה לו שום דבר לא חניתות, לא זהו, שום דבר לא חניתות ולא קשתות, ולא חרבות, אחרי זה והיו צריכים בא יונתן והכה את פלשתים, אז אומר " ביום מלחמת נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן ותמצא לשאול ויונתן בנו, אז רבי חגי אומר שבא מלאך ונתן לו את החרב ורבנן אומרים מהשמים נפלה לו, הקב"ה בכבודו ובעצמו נתן לו את החרב, כמו שאומר הרג'ינר, הרג'ינר אומר מה קורה בשבת ראש השנה? יש שבת ראש השנה באמת, באמת לא תוקעים בשופר? אומר חס ושלום, שבת ראש השנה זה הכי גבוה מהכל איך יתכן שלא תוקעים בשופר, אומר הרג'ינר בשבת ראש השנה אומר הקב"ה בכבודו ובעצמו תוקע ומי שזוכה, זוכה לשמוע את זה, צדיקים אמיתיים זוכים לשמוע את זה אז כאן אצל שאול, בא הקב"ה בכבודו ובעצמו, אומרים רבנן ונתנו לו חרב וחנית רק בשביל כבוד בשביל שידעו שהוא המלך, אבל כל המלחמות נהלו בלי חרב וחנית, עד שנפלו בהרי הגלבוע, כל זה כי רדפו את דוד, אז לא היה להם סיעתא דשמיא אז אמר דוד אם כבר נופלים בהרי הגלבוע, אז עשה קינה, עשה קינה ללמד את יהודה קשת, עשה מזה קינה הוא עשה מזה בכיה לדורות, צריכים ללמד קשת, ראינו את ההנהגה של שמואל ששמואל היה צועק ונהיה קולות וברקים, אנשים היו בורחים, מכל צעקה שלו היו בורחים, ונהיה קולות וברקים, היו קולות וברקים, אז כשיצאו ממצרים אז עדיין, עדיין אז אומר, אז אומר הזהר הקדש לסוסתי ברכבי פרעה זה כמו סוסים צוהלים ושמחים ואני אמרתי רגע רגע נראה אם תעמדו בנסיונות אז בשביל זה ה' לוקח אתכם אחורה, בשביל זה משה אומר לקפוץ לים סוף, אם תעמדו בכל הנסיונות האלה אז תוכלו להגיע לאז ישיר, אז שקודם היה לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתיך אתם מתנהגים כמו סוסים צוהלים ואני אמרתי דימיתיך שא שא לא עת שירה כעת עוד לא עברתם את כל הנסיונות, אבל כיון טבעו כל אלה הסוסים במרכבות של פרעה אבל עכשיו אתם יכולים להתחיל לשיר ואז שבחו ישראל בהא תושבחתא בגינא, אז ישיר בני ישראל את השירה הזאת לה', וכמו ששרו לבאר אחרי זה אז ישיר את השירה הזאת לבאר, ואז נתנה רשות לשיר עדיין לא היתה רשות לשיר, תעברו את כל הנסיונות מאז שאז ישיר משה ובני ישראל, נתנה רשות לבני ישראל לשיר, בשעת הבאר, ואחרי זה יהושע שר, ודבורה וברק שרו כיון דבנה שלמה בימ"ק בנה את ביהמ"ק זה החופה, הזהר אומר בתרומה שמשה הוציא את הכלה מהשבי אבל הוא נפטר בדרך, הוא לא הצליח להביא אותה לחתן, אחרי זה בא דוד קשט אותה בכל הקישוטים, בתהילים ונפטר בגיל 70 הוא עוד לא הספיק להכניס אותה לחופה, בא שלמה הכניס אותה לחופה ואז התגלה שיר השירים, אז שלמה גלה דבר יותר מה שגלה משה ודוד אם לא גדול משה ודוד זה משה ודוד, הוא רק הקים את החופה ואחרי שהוא הקים את החופה אז התחילו כל, כל האבות כולם התחילו לשיר כאלה שירים, הרג'ינר אמר עמד ביהמ"ק על תילו אז שלמה שמע את השירים האלה וזה היה שיר השירים שהוא שמע, זה למעלה מאז ישיר למעלה מתהילים אז את כל העופות בראו משיר השירים, אז אחרי זה, אחרי זה שלמה המלך הוא זכה להכניס את הכלה לחופה, ואז אמר את השיר פסוק "נאוו לחייך בתורים צווארך בחרוזים" לברר את החרוזים, אז רוצים להסביר "המעלה עדי זהב על לבושכם" הוא לקח חתן וכלה, חיתן אותם, העלה עליהם עדי זהב אז אומר הזהר הקדש מה זה עדי זהב? אז מה נאוו לחייך בתורים צווארך בחרוזים, תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, אז אומר הזהר הקדש מה זה תורי זהב? תורי זהב זה שתי תורות זהב הכוונה לתורה, התורה מפי הגבורה נאמרה התורה נתנה מבינה משורש הבינה, מפי הגבורה, אז התורה הזו שהיא נקראת גבורה היא נקראת זהב, אז שתי התורות נקראות זהב, נאוו לחיים בתורים זה שתי תורות, תורה שבכתב, תורה שבע"פ אז זה עדי זהב, עדי זהב על לבושכן, שהוא מקשט את החתנים ואת הכלות בעדי זהב, בחשק ללמוד תורה, שלמדנו בשבת שרשב"י רבי חינא גמרא בכתובות נגיד את זה עוד פעם, צריכים לדעת מה זה רשב"י כתוב ברשב"י ה' ירחם אחרי הפטירה תסעו גם אתם אחרי הפטירה תתחילו ללמוד, תתחילו ללמד מקודם, רשב"י רוצה שתלמדו, אדם גמר מסכת יסע לרשב"י, רשב"י לא רוצה שיבואו אליו כל שני וחמישי בשביל שמשעמם ללמד, אז מביא כאן בימי שמואל "נרפים אתם נרפים לכן אתם אומרים לכו ונלכה" כתוב בכתובות דף ס"ב עמ' ב' צריך לדעת מי זה רשב"י יודעים שיש ציון, אפשר שם קצת ללכת קצת להנפש לטיל קצת על ההרים קצת, קברי צדיקים השאלה אם זה כיף או זה שלמד כמה מסכתות עכשיו הוא רוצה שיהיה איזה עליה למסכתות שלמד אז ר' חנינא בן חכינאי גמר את השבע ברכות שלו בסוף השבע ברכות של ר' שמעון בר יוחאי, זה נקרא יום יומיים, אז ר' חנינא בן חכינאי הוה כאזיל לביה רב לישיבה אחד אומר זה היה לבני ברק, צריך לרדת לבני ברק כתוב באחרי מות שמביא הקדושת לוי שכל עלית הניצוצות זה דוקא בבני ברק, כתוב באחרי מות הלכו לבני ברק, ר' חנינא בן חינאי היה הולך לבני ברק וזה היה כבר בסוף ה7 ברכות בשין ליל דשמעון בר יוחאי, סוף ה 7 ברכות, עוד יום יומיים רשבי אומר תחכה, תחכה,, פה הולכים ימים ימים ימים ימים ימים אדם עוד מעט בן ארבעים עוד לא פתח ספר ויאמר ר' חנינא בן חכינאי אני לא מוכן לבטל יום לימוד תורה, רשב"י איפוא הכבוד לרשב"י, איפה הדרך ארץ לרשבי, ככה מתנהגים עם רשב"י זה לא כפירה ואפיקורסות ככה להגיד לרשב"י, המוח של התנאים זה מוח אחר לגמרי, שלא מותרים על יום לימוד תורה שזה יהיה רשב"י שזה יהיה זהו זה מה שרשב"י רצה רשב"י לא מוכן אם רוצים לבוא אליו ע"י זה מפסידים יום למודים אז זה לא הרצון של רשב"י, זה לא הרצון של רשב"י זה אנשים ממציאים להם כל מיני הנהגות לנסוע לרשבי, מה אתה, יש לך חוב של מליון דולר עכשיו? אפשר לקחת אותך לבית הסוהר? אתה הולך עכשיו יש לך עשרה ילדים להאכיל אותם? יש לך 5 בנות שאין לך שידוכים בשבילהם? צריך לשבת וללמוד, לשבת וללמודכתובות ס"ב ע"ב שרבי חנינא בו חכינאי אומר ההולך בדרך יחידי מפנה לבו לבטלה הרי זה מתחיב בנפשו, מתחייב בנפשו ומפנה ליבו לבטלה מתחייב בנפשו זה חיב מיתה, אם רשבי לא הורג אותנו כל פעם שנוסעים אליו אז פרושו שאפשר לסוע, רשבי לא יכול להרוג אנשים שנוסעים אליו, זה מתחייב בנפשו, אז ר' חנינא בן חכינאי לא היה מוכן לחכות יום, לא היה מוכן לחכות יום אחד בשביל הילולא אמר חכה לי קצת, לא לא היה מוכן שנה כבר מסכן אשתו נפטרה, ספורים אפשר לספר לכם, את האכזריות הזאת, אבל הוא זכה להחיות אותה הוא זכה לתחית המתים, בן אדם ילמד תורה הוא יוכל להחיות מתים, אדם אומר אני לא התקדמתי לא יצא ממני כלום, כי אתה לא לומד, תשב תלמד, מה קשה ללמד ילקוט שמעוני? קשה ללמוד זהר חדש? אפוא זה ממש ספורים נחמדים זהר חדש, יש כזה פרוש נפלא סולם כל מלה כל אות, כל זה מילא אנשים היו לומדים את הזהר בדברות בהתלהבות, לא יודעים אפילו מה שאומרים העיקר, העיקר היה יורד נחלי דמעה מהעיניים שלהם אז הלכו לקחת את הזהר הפשוט, בלי פרושים בלי כלום והיו= אדם אם הוא לא יבין מה שהוא קורא אז הוא לא יוכל לקרוא את השורה השניה, ומי שאומר שהוא יכול אז הוא שקרן, מה זה את כל הפרושים הוא קרא עד שמישהו עשה לנו טובה, עשה לנו פרוש חילק את זה, כל שלוש שורות זה סעיף, אפוא יש כזה תענוג בעולם, תורים, אתה יודע מה זה תורים? מה זה תורי זהב בזהר אתה יכול לקרוא אתה יכול להבין שם, שם זה פה, זה 20 דף, פה זה שם זה בדף אחד, אז מה זה התורי זהב? מה זה התורי זהב? התורי זהב הוא אומר זה התורה שבכתב והתורה שבע"פ זה החכמה עילאה וחכמה תתאה, למה זה שתי תורים? אומר זה לחבר חכמה עילאה עם חכמה תתאה, לחבר את החכמה עילאה עם המלכות היה צריך להיות כתוב תור זהב, למה זה שני תורים? אלא כל העבודה שלנו היא להמשיך חכמה למלכות, דבר ראשון זה המלכות, השפלות הענוה, בכל הספירות יש אונאה כל הזמן אנחנו מרמים את עצמנו, אנחנו בגאוה מהחסד בגאוה מהגבורה, מהתפארת בודאי בגאוה, אפילו בגאוה מהיסוד כמו ירבעם בן נבט בשמלה חדשה בלי שום דפי, מעל ספירת היסוד אז זה עוד לא גמרנו כל שורה אנחנו אומרים כאן עשרה פירושים, כל שורה עשרה ספרים, אבל רצינו להגיע לשורה הזאת שהוא היה בגד, הוא היה בגד שלבש יוסף והוא היה בגד, תפסהו בבגדו, ותפסהו הקב"ה בבגדו ואמר לו תחזר בך, תחזור בך, והוא לקח של הבגד של הבגד, זה העניין מכיון שהיה אומר ניצוץ של יוסף, אז אביה מת, אביה לא הסכים למה שעשה אבא שלו פתח את הגבולות, ולא היה משמרות לירושלים, והבן של אביה אומר הזהר אחר כך בבלק הבן של אביה ממנו יצא משיח בן יוסף אותו לקחו למדבר ממנו יצא משיח בן יוסף, ועליו נאמר וספדו אותו כל הארץ, מה שאמר מה שאמר אחיה השילוני לאשת ירבעם, "וספדו אותו כל הארץ" אומר הארי הוא התכון, הוא התכון וספדו אותו כל הארץ, הוא התכון למשיח בן יוסף שיספדו אותו כל הארץ עשו לו מספד מספד יחיד וממנו יצא משיח בן יוסף שאותו יספדו כל הארץ וכתוב בספרים שבאמרת משיח בן יוסף הוא יהיה גלגול של ירבעם בן נבט, הוא יהיה ירבעם בן נבט בעצמו, שהוא יבוא לתקן בסוף את התיקונים, אז זה תורי זהב הוא אמר זה על להמשיך שני תורים, להמשיך חכמה עילאה למלכות להאיר במלכות, כי המלכות הרי המלכות בלי דעת, בלי תורה זה לא ענוה, אדם לא יכול להיות עניו, הוא לא יכול להיות עניו בלי דעת, בלי שפלות, זה לא יכול להיות, וזה מה שמסביר לנו פנחס קוריצער, אומר לנו שזה היה כח של רבי, כי מה היה כח של רבי הגמרא אומרת בעבודה זרה, מה היה כח של רבי, בבא מציעא שם מספר על ר' יהודה הנשיא שאנטונינוס קיסר, קיסר של רומי עשה מנהרה מהבית שלו, אז אומרים שהוא עשה את זה מטבריה לצפורי הוא חפר מערה, כדי להגיע לרבי, כדי להגיע לרבי יהודה הנשיא, ר' יהודה הנשיא, לר' יהודה הנשיא הוא רצה להגיע רצה להגיע, הוא היה כל יום הורג שני עבדים, אז אומר התוספות שואל כך, חלק חייבים מיתה, שלא יספרו שהוא פחד שיגלו את זה, והיה נשכב שהוא מגיע לרבי, הוא היה נשכב על הרצפה וכל יום היה משמש לרבי, מאכיל אותו משקה אותו ושהיה רוצה לעלות למטה הוא היה נשכב על הרצפה ואומר תעלה עלי, תעלה עלי, הוא אמר עד כדי כך אני לא יכול, אמר מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא? אני רוצה לזכות להיות תחתיך לעולם הבא, מה אני אבוא בעולם הבא אתה יכול להביא אותי לעולם הבא, כתוב לולא להיות עשיו הוא שאל אותו שריד מקל, הוא עשה מעשה עשיו, אתה לא עשה מעשה עשיו אתה כבר התגיירת, אז מספרת לנו הגמרא כאן בבא מציעא פ' ע"א ש על רבי אלעזר ורבי שמעון שכל השנים שלו שום אדם לא מת, אנשים מתים זה משהו נורא, אומר כאן בספר הלקוטים ביונה, שהרב חובל צעק מה לך נרדם מה לך נרדם נינוה מתהפכת ארץ ישראל מתהפכת אף אחד לא מרגיש מה לך נרדם כזו רוח סערה, יונה אמר בשבילי השר הזה, אני אשם בזה, אני אשם, אז אמר לו מה לך נרדם, אז מה זה מה לך נרדם? רבינו אומר שכל פעם שיש גזרות בעולם כיון שאין יחיד זעיר אנפין ומלכות, אז עושים את היחוד אם אין ברירה, אז צריך לעשות את היחוד ע"י שאנשים מתים על קדוש ה', כי אם באמת אלה שמתים על קידוש ה', הם יורדים רק על תנאי זה, אם לא יהיה מי שיעשה את היחוד אז יקחו אותם, על דעת זה הם יורדים זה לא שיש פה איזה שינוי, קרה איזה אסון, קרה איזה טעות בהנהגה, ה' מוריד נשמות שהם נשמות הכי גדולות, זה סוד ישראל שעלה במחשבה תחילה, תחילה לכל עם ישראל, אבל ה' נותן אפשרות לעשות את היחוד, יחוד זעיר אנפין ומלכות וזה אומר מה לך נרדם? אומר תעשה את היחוד מה, את היחוד של זעיר אנפין, תעשה את היחוד מלכות עם מה, תיהפך למה, תהיה מה אז תוכל להציל את כלל ישראל, לא יצטרכו להריגות, לא יצטרכו שאנשים ימותו על קידוש ה', אז אומר הארי הקדוש בספר הלקוטים שזה הצעקה שבת קול יוצאת מלמעלה, מה לך נרדם, עם ישראל בצרות, ביסורים, בגזרות נוראות ואיך אתה יכול להרדם, מה לך נרדם, תעשה את היחידים שצריך, אז ר' שמעון ועשה את היחידים, ע"י שהוא קרא להם אחי ורעי היה לו חברים כאלה, שאחרי זה הוא היה אוכל שישים לפידים היה אוכל מטעמים בבוקר זה היה היחודים שלו, אוכל עוגה מתאנים, עוגה כזאת, עוגה כזאת אוכל 60 מיני עוגות, ובזה הוא עשה כאלה יחידים, ששום אדם לא מת בזמנו, שום אדם לא מת לפני זמנו, לא מת מי שיכול ע"י עוגות לעשות יחודים אז אדרבא, אז כל השנים של היסורים של ר' אלעזר, "לא שכיב איש בלא זמני אחרי" רבי שמע מה השכר של ר' אלעזר, אז רבי גם רצה להגיע למדרגה של ר' אלעזר אז הוא לקח כאלה יסורים ששמעו את הקולות שלו, שמעו את הקולות שלו עד לב ים, שמעו את הקול שלו, בשלושה מיל, והיה כתוב שהסוס הסוס שומר הסוסים של רבי היה יותר עשיר ממלך פרס, שבור מלכא, אז שרבי היה מתחיל את הצעקות שלו אז הוא היה מאכיל את הסוסים, סוסים שהם אוכלים הם צוהלים, היה כזה רעש מצהלת הסוסים, שהרעש לבד הלך בשלוש מיל והצעקות של רבי עברו את צהלת הסוסים, מרב הכאבים, אז שמעו אותו נחותי ימא, יורדי הים בלב ים שמעו את הצעקות של רבי, והשנים האלה של רבי אז היו אוכלים צנון מהאדמה, והאדמה היתה מלאה מים עד למעלה לא היה גשם, לא היה כלום, וידוע שרבי היה שיא הענוה, ושמת רבי בטלה הענוה, אז אומר ר' פנחס קוריצ'ר שכל זה זכה רבי רק בזכות הענוה שלו, אומר מי שהוא אין הוא אומר אז הוא יכול להמתיק, הוא יכול להוריד כזה שפע לדור, בלי עננים, בלי גשם, שהאדמה תהיה מלאה מים עד למעלה, עקרו איזה צנון, תפוח אדמה אז הגומא תתמלא מים, אז רבי שהוא היה שלמות הענוה, וזה מי שמת רבי בטלה הענוה אז אומר כאן בסעיף ל"ו שכל הנסים הם רק היו ע"י הענוה של רבי, שרבי פוגלא ממישרא" משה רבינו שהיה שלמות הענוה, ענו מכל האדם, אז ירד מן מהשמים והיה ענני כבוד, והעננים נצחו את כולם, את הנחשים את העקרבים את השרפים ומי שיזכה לענוה הזאת אומר ר' פנחס קוריצר של משה רבינו אז הוא ודאי יוכל להביא את הגאולה השלמה לעם ישראל במהרה בימינו אמן שיעור ב' היום זה שלשת שבועות, אנחנו עוסקים עכשיו בחבור הלוחות, תקון הלוחות, הלוחות נשברו ב 17 בתמוז, לחבר את הלוחות זה רק ע"י חתן וכלה, רק חתן וכלה יכולים לחבר את הלוחות, ולכן כתוב ככלותו "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו" מה זה ככלותו, לשון כלה, שהלוחות זה חתן וכלה, כל חתן וכלה זה נקרא שני לוחות, כל חתן וכלה והחתן והכלה זה כנגד הלוחות, כל חתן וכלה וזה סוד הלוחות, הלוחות זה סוד צדיקי הדור, צדיקי הדור הם לוחות הברית, וכל צדיק וצדיקה זה בחינת שני לוחות, אז בזמן השופטים, בזמן אלימלך ונעמי, אז הלוחות היו אלימלך ונעמי אז בזמן רות המואביה, בזמן נעמי רות אז כתוב שאלימלך, אלימלך ומחלון הם היו הצדיקים של הדור ורות ונעמי הם היו הצדיקות של הדור אז הם היו כנגד שני הלוחות ולוח ימין זה היה אלימלך, אלימלך ונעמי, ולוח שמאל זה היה מחלון וכליון, בכל דור יש שבירת לוחות, וכל שנה יש שבירת לוחות, כל שנה הלוחות יורדות, בכל י"ז בתמוז הלוחות יורדות אנחנו, זה נשבר לנו, זה לא מגיע אלינו, כל יום עושים עגל, כל דור עושים עגל, כל שנה עושים עגל, לכן כתוב שאברהם הוא קרא להר המוריה הר, בהר ה' יראה, יצחק קרא להר המוריה, שדה, ויצא יצחק לשוח בשדה, זה היה פה בהר המוריה, פה זה היה השדה, פה היה השדה שהלך יצחק יעקב קרא למקום הזה בית, אין זה כי אם בית אלקים עכשיו ההפרשים בין המלים האלה זה בדיוק עגל, ההפרשים בין כל המלים זה בדיוק עגל, הר זה פעמים עגל הר זה 205 ועגל זה 103 פעמים 103 זה 206, כתוב בקבלה 205 ועוד אחד זה נקרא 206, למה פעמים עגל, רוצה לתקן את העשרים דורות, את העשרים דורות מאדם עד נח, מנח עד אברהם, כל עשר דורות זה כנגד עגל אחד, כל עשר דורות עבדו, זה עבד לעגל כזה זה לעגל כזה שני עגלים אז לכן הוא קרא למקום הזה הר, פה מתקנים את חטא העגל, הוא קרא לזה בהר ה' יראה, הר ועוד אחד זה פעמים עגל, 206, עכשיו בא יצחק תקן את העגל של הדור שלו עד שלא בא משיח אז כולם עושים כל דור עגל חדש, אז בא יצחק לתקן את העגל שלו 206 ועוד 103 זה שלוש מאות ותשע, שדה שין דלת ה א' זה 309, אז השדה מרמז להוסיף על ההר עוד 103 ע"י זה שהוא תקן את העגל של הדור שלו, בא יעקב ותקן את העגל של הדור שלו, להוסיף לשדה 103 זה נקרא עגל זה 412, 309 ועוד 103 זה 412, בית זה 412 ת, י, ב, אז הוא קורא לזה בית כל אחד בא ותקן את העגל של הדור שלו, בכל דור יש לתקן את העגל של הדור שלו, באותו דור בימי שפוט השופטים כתוב שפטו שופטיהם עד שאלימלך היה צריך לברוח מן הארץ זה היה הדור אשם, לא הוא אז מזה הוא נפטר, בגלל הדור שגרשו אותו מן הארץ הדור גרש אותו, שופטים את שופטיהם היו מבזים אותו היו לועגים לדינים שלו לשפטים שלו, הוא לא יכל לעמוד בבושות, עד שהוא מת ובנו מת, אז זה מרמז לשבירת הלוחות, נשתברו הלוחות של דור השופטים, שאלימלך ומחלון, נשארו רק רות ונעמי, הם נשארו רות ונעמי וזהו ותלכנה שתיהן, הגיעו לבית לחם, הגיעו לבית לחם, כתוב "ותהום כל העיר" עכשיו רות ונעמי זה לוחות שניות, לוחות ראשונות זה בחינת אלימלך ומחלון, לוחות שניות בחינת נעמי ורות, הגיעו לבית לחם, ותהום כל העיר, נהיה קולות וברקים, הם שמעו קולות וברקים, שמעו את העשרת הדברות, שמעו קולות וברקים אז כל העם רואים את הקולות ואת הלפידים מה זה ותהום כל העיר, נהיה רעש בעיר רעש של אמונה, רעש של תפילה, רעש של התחילו לצעוק אמן בכונה, להתפלל בכונה, הם רק נכנסו, ברוב הקדושה שלהם, אז כל העיר התרוממה, ברגע שיש חתן וכלה כשרים אז הם מרימים, את כל הדור הם מרימים, הם משלימים את כל הדור, ואחרי זה הלכה לשדה, הלכה לשדה, מה היה בשדה, ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבועז, אשר למשפחת אלימלך, הלכה לשדה, היתה מלקטת שבולת או שתיים, ובועז בא מבית לחם ויאמר לקצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברכך ה', ויאמר בועז לנערו הניצב אל הקצרים למי הנערה הזאת? אומר הבן איש חי, פה הוא קלקל את הכל, אתה אל תשאל שאלות אתה רואה אשה צנועה, אשה קדושה לוקחים אותה, לא, הוא היה צריך מיד להתחתן איתה, מהר לעשות אתה את הנשואים, ולא לשאול מי זאת? התחילו להגיד לו, אז אומר הבן איש חי התחיל לבזות אותה, כי אם אם היה מביא לה פטומות מיד היתה הגאולה, הוא הביא לה רק שעורים, במקום להביא לה פטומות בשר, דגים, שור הבר, לויתן, התחיל להביא לה כמה שעורים התחיל להביא לה, אז כל זה כי הנער הזה קירר אותו, קירר אותו, אז הוא אמר לא זה נערה מואביה, זה ערביה אחת, אתה רואה ערביות הולכות צנוע, בגדים עד הרצפה, זה הצניעות שלהם, זה כמו איזה ערביה, להבדיל, אז הוא אמר לו אל תתפעל מהצניעות שלה זה איזה ערביה אחת, אז אומר הבן איש חי בזה הוא קירר אותו, אז הוא התחיל לשאול ככה הם ניסו לדחות לעוד כמה ימים, ובועז הביא לה שעורים במקום להביא לה פטומות, ברבורים אבוסים, אז אומר הבן איש חי אסור לאדם אף פעם לשאול, אתה רואה דבר טוב תקח אותה, אל תשאל שאלות, תשאל שאלות זה רק מקרר, מי יודע מה מפסידים על ידי שאלות, נערה מואביה השבה עם נעמי משדה מואב, "ויאמר לה לקטנה והיא רוצה פה ללקט שבלים, היא רק לקחה שבולת או שתיים, כולם היו מביאים עם שקים עם עגלות, ממלאים שקים עם עגלות, והיו מקבלים מכות על זה, כמה אתם לוקחים פה, לא היו מסתפקים בשיבולת שתיים, לקט שכחה ופאה, אם כבר לוקטים אז לקטו כמו שצריך, הם לא היו שלומיאלים, השלומיאלית היחידה זה היתה רות, רות לקחה אחד, שתיים, היא לא כתוב שגרים הם הכי צדיקים כתוב שלא עושים פסח של גרים, כי מרב הם לא יאכלו את הפסח בסוף, אז צריכים לעשות גרים/ישראלים, כי הגר הוא הגיע לכאלה מדרגות, שהוא מהדר ככה שבסוף הוא לא יאכל את הפסח, כתוב בהלכה שאסור לעשות פסח שכולם גרים, כי אם איזה יהודי יגיד לא נורא אפשר להקל אפשר לאכול, אבל אם היה גר, גר צריך את ההכשר הכי טוב, את שיא השלמות, אז בסוף הוא לא יאכל את הפסח בכלל, אז נעמי, רות לא ידעה קונצים, לקחה שבולת שתיים, שבולת שתיים, שבולת שתיים, שבולת שתיים, אז הוא שאל מה קורה כאן? כולם באים גונבים לוקחים יש עגלות מוחבאות בצד השדה, בואדי שם, ממלאים עגלות שלמות, והיא ככה לוקחת אחד שתיים, אז הוא אמר לא, אולי משהו לא בסדר איתה, אני לא יודע זה מואביה, זה ערביה אולי היא מפחדת שיכו אותה, היא לא התיחס לצדקות שלה, ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקצרים, ותבא ותעמד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט, ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי? אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעברי מזה, וכה תדבקין אם נערותי, היו שם, היתה לו קבוצת בנות, קבוצת בנים, לא היו מתערבבים אז ויאמר לה בועז, את יכולה ללכת עם הבנות שהולכות שמה, ולא יכו אותך לא יחשדו שאת גונבת, אין לך ממה לפחד, וכה תדבקין עם נערותי, עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן, הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים, אז יש פה סתירה הוא אומר לה אני צויתי את הנערים לא להכות אותך, אף אחד לא יכה אותך ותשתי מאשר הנערים שואבים, צריך לשתות מה שהנערות שואבות, לא מה שהנערים שואבים, נערות לא יודעות לשאוב? נערות שואבות מים, להיפך, רבקה שאבה מים, רחל שאבה מים, ותלכי לשתות מאשר הנערים שואבים, אחרי זה היא באה, יש פה סתירה בדברי בועז עצמו, אחרי זה היא באה לחמותה, ותשא ותבוא העיר, ותראה חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה, ותאמר לה חמותה איפוא לקטת היום? ואנה עשית? יהי מכירך ברוך, ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, הגעתי לשדה של בועז, אמרה בועז? זה גיס שלי, זה הגיס של בעלי, זה גיסי, הם היו אחים, בועז ואלימלך היו אחים ותאמר לכלתה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו ותאמר לה נעמי ויש אומרים שאבא של בועז שלמא היה של אלימלך, אלימלך שלמא היו בנים של נחשון בן עמינדב, אלימלך היה בן של נחשון בן עמינדב, הוא היה צדיק הדור, לא סתם הלך , גרשו אותו מן הארץ עשו לו כאלה צרות, גרשו אותו מן הארץ, אז יש אומרים שהוא היה ממש אח של אלימלך, אז אלימלך היה שלמא היה אח של אלימלך, זה ברור זה אז אם ששלמא היה אח של אלימלך אז אלימלך היה הנכד של נחשון נחשון הוליד את שלמא כן אז אלימלך ושלמא היו הבנים של נחשון, שלמא ואלימלך היו אחים, ובועז היה, אלימלך היה הדוד של בועז, נעמי היתה הדודה של בועז, הלך בשדה, הוא הלך בשדה, הוא הלך, הוא הלך בדיוק הוא הבן דוד הוא הבן דוד של רות, בעלה של רות ותאמר, "ותאמר רות המואביה, גם כי אמר אלי אם הנערים אשר לי בדבקין עד אם כולו את כל הקציר אשר לי" עכשיו יש פה סתירה הוא אמר לה עם הנערות, היא אומרת הוא אמר לי עם הנערים, אז אומר זה גם גנאי, זה גם שקר, גם גנאי, אז אומרת רות לא תלכי עם הנערות, אומרת נעמי לרות "טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר" ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים ותשב את חמתה" שואל הזוהר מה היתה הסתירה בדבורים? מה זה נערים ומה זה נערות? מה פרוש היא אומרת אלך עם הנערים, ונעמי אומרת לא תלכי עם הנערות, על מה מדברים פה? אז ידוע בזהר "המלאך הגאל אתי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" אומר הזוהר ויחי מה זה, המלאך הגאל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים? הנערים זה הכרובים, תמשך הברכה מהכרובים, אומר הזוהר אומר בויחי שבועז, שיעקב ברך את מנשה ואפרים, יברך את הנערים שתמשך הברכה למנשה ואפרים מהכרובים, שני הכרובים, עכשיו זה מסביר הזהר מה שרות התכוונה, רות רצתה לקבל את הברכה מהכרובים, היא ידעה להנשא לבועז עכשיו זה כמו האירוסין שלה אז היא רצתה ברכה מהכרובים והנערים זה הכרובים, אז זה מסביר פה הזוהר "ואמר אלכה נא השדה", חקל תפוחין קדישין אמר ר' יוסא חס ושלום שהצדקת הזאת תגיד דברי גנאי, תגיד כאלה דברי גנאי, שירה היתה, והכי אמר ר' שמעון כתוב ויאמר לה בועז הלוא שמעת בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר, אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים מלמד שנכנסה בה רוח הקודש, מה זה אלכה נא בשדה, איזה שדה מדברים פה על השדה של הר המוריה והנערים זה הכרובים, היא רוצה ללכת להר המוריה, רוצה לגלות את מקום המקדש, היא אומרת אולי אני אזכה לבן שיבנה את בית המקדש, כל השיחה בין בועז לרות, רות שאלה את בועז אם אנחנו נזכה באמת לבן שיבנה את ביהמ"ק, כל עם ישראל מחכה שיבנה בית המקדש, 400 שנה מחכים שיבנה בית המקדש, אז רות שאלה את בועז האם אתה באמת כזה אדם כשר שתוכל להמשיך כזו נשמה גדולה שתבנה את ביהמ"ק? אומר השפת אמת, אם בועז היה מביא לה פטומות, אם היה מביא לה בשר כמו שצריך אז מיד היה נולד בן דוד, היה נולד דוד המלך, היה נבנה ביהמ"ק היתה גאולה שלמה, רק הוא חשד בה שאולי היא נערה מואביה אולי זה סתם איזה ערביה, והצניעות שלה זה לא צניעות בכלל כמו אצל הערבים להבדיל אז אומר הבן איש חי בזה הוא הפסיד את כל המעלות, ודוד היה רק הנין שלו, היו לו עובד וישי, יכול להיות שמיד היה נהיה דוד, כל השיחה ביניהם היתה איך בונים את ביהמ"ק מיד, איך נזכה לבנין ביה"מק, אז כשאמרה "אלכה נא השדה" היא התכונה לשדה אשר ברכו ה', להר הבית, מה זה השדה? זה הצדיקים, זה הצדיקים, שדה הקדושים, עכשיו הוא שאל למי הנערה הזאת? הוא רצה לדעת אם באמת היא תוכל להביא את מלך המשיח, הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר, מה פרוש שדה אחר, הוא אומר לה תראי אם אנחנו ננשא אז בודאי יולד משיח בן דוד, אם את תתחתני אם מישהוא אחר אז תפסידי את משיח בן דוד, זה נקרא אל תלכי ללקוט בשדה אחר, הוא רמז לה שאפילו שהוא היה כבר זקן בן ארבע מאות, לפי החשבון הוא בן ארבע מאות, והוא אז היה נכד של נחשון בן עמינדב, אנחנו נמצאים 400 שנה אחרי יציאת מצרים, הוא היה בן אלה שנכנסו לארץ -ישראל אז הוא בן ארבע מאות והיא עכשיו בחורה צעירה, היתה בת מלך היא עכשיו מתגירת, אז הוא אומר אל תלכי ללקט בשדה אחר, אם את רוצה לזכות למשיח בן דוד אז תדעי שפה זה הכתובת, את את הגעת למקום הנכון למקום לשדה בועז פה זה אפילו שאני זקן בן ארבע מאות שנה, אבל הוא שאל מה את רוצה? אם את רוצה ילד קדוש וטהור כמו משיח בן דוד, אז זה המקום את הגעת למקום הנכון, כתוב ויפגע במקום, אצל יעקב, הגיע למקום הנכון, בן אדם מגיע למקום הנכון, אז מראים לו זקן בגיל ארבע מאות, מראים לו איזה מישהו מוזר וזה הנסיון שלו, יעמוד בנסיון, יוכל להביא את משיח בן דוד, אז הוא אומר לה אל תלכי ללקוט בשדה אחר, אז אומר הזהר זה מרמז שלא תלך להתחתן עם מישהו אחר, אז הוא אמר לה, אל תלכי ללקט בשדה אחר, אל תחפשי מלכות אחרת, היא היתה בת מלך, אל תחשבי את תוכלי להוליד בני מלכים, תתחתני עם איזה ערבי חס ושלום, עם איזה פלשתי, אז יהיה לך לך מלך פלשתי, מלך ערבי, מלך עמוני לא, אל תחפשי לך שום דבר אחר, היא בת מלכים, אז היא יכולה להוליד בני מלכים, יכולה להוליד אנשים אצילים, אנשים מיוחדים, אנשים עם שכל עם דעת, אומר אל תחפשי לך מלכות אחרת, פה במלכות ישראל תדבקי, בעם ישראל, תדבקי בבועז שממנו, שהוא הנצר הוא הנכד של נחשון בן עמינדב, ממנו תצא מלכות בית דוד, אז הוא אומר אל תלכי ללקוט בשדה אחר, לא תחפשי מלכות אחרת ולא מרכבות אחרות, ולא משפחות אחרות, גם לא תעברי מזה, זה השידוך שלך, מהשידוך הזה יצא נשמה כזו גדולה ואל תוותרי על השידוך הזה, מזה יצא מדרגות עצומות דילך, מזה לא תזוזי לעולמים, מה זה לא תזוזי, מה זה לא תלכי ללקוט בשדה אחר, לא תזוזי מבעלך, זה השידוך שלך, מזה אתה לא זז, מזה אתה לא זז, זה השידוך האמיתי, מזאת יצא משיח בן דוד מהישיבה הזו תבוא הגאולה לעם ישראל, אז הוא מסביר לה שפה הגאולה, פה סוד הגאולה, את רק גרה, את רק גרה של יום יומיים אולי תתחרטי, תראי, קבלת מכות מזה, קבלת, פה הלכת ללקוט שבלים, אמרו לך שבאת לגנוב מהשדה, אז אני אומר לך תעמדי בכל הניסיונות, אל תעזבי את עם ישראל, אל תחפשי מלכות אחרת, להקים משפחה מלכותית אחרת את בת מלך, אז את יכולה להקים משפחה מלכותית אחרת, אצל עמון, אצל אדום, אצל ערבים, אצל פלשתים, לא, ותזוני עם בעלך, ואז המלכות לא תזוז ממך לעולם, אם את תדבקי, תדבקי, רק בבועז, לא תעזבי את בועז, אפילו שהוא כבר זקן בן ארבע מאות, אז מובטח לך מלכות עולם, וזה ממך יצא מלך המשיח, כל המלכים יוצאים ממך, המלכות לא תזוז ממך לעולמים אם תעמדי בניסיון הזה, עכשיו מה עם נערים ונערות, אז תדבקין עם נערותי, הוא אמר לי עם הנערים, אומרת לה נעמי לא תלכי עם הנערות, בועז עצמו סותר את עצמו, הוא אומר לה תלכי עם הנערות ותשתי מה ששואבים הנערים, תשתי מה ששואבים הנערות, אלה פה מדברים הכל על הר הבית על בית המקדש, על הכרובים של בית המקדש על הכרובים של בית המקדש שהם נקראים הנערים, זה מלאך מטטרון מלאך סנדלפון אומר לה "וכה תדבקין עם נערותי" מי זה נערותי, "כה" מה זה "כה" אומר "כה תאמרו אל בני ישראל" כה זה היחוד של שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" של 25 אותיות, אם את רוצה לזכות ביחוד של שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ביחוד הזה את רוצה לזכות? אז פה, פה זה המקום, פה את צריכה, בשדה הזה, לא לעזוב את השדה הזה, את המשפחה הזו, את המקום הזה, וכה הוא אומר וכה תדבקין עם נערותי, נערותי זה שבע הנערות העומדות בית המלך, זה שבע היכלות, שבע ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות אם את רוצה לזכות להשפיע, לשבעת הספירות שהם נקראים הנערות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, את רוצה לזכות? איך תשפיעי רק ע"י השם כה, רק, רק כה תדבקין עם נערותי אז תוכל להשפיע על הנערות האלה שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, בכה על היחוד אם ילמדו אותך, אם תמצאי את זה שילמד אותך את היחוד שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד למסור את עצמו לסקילה לשריפה, להרג לחנק, ליחד את ה' בכל העולמות, לדעת את כל היחודים של אבא ואימא, בזעיר אנפין, ביעקב ברחל, בלאה את כל היחודים, אז אם תדעי את כל היחודים האלה, וזה שהוא אמר לה שש שעורים, זה השש ספירות, איך ליחד את השש ספירות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד הוא שם עליה שש ספירות והוא מדד אותה, הוא הראה לה איך מתקנים את השש ספירות, שמזה תלויה הגאולה, שמי שיתקן את השש ספירות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד אז הוא יהיה בן עולם הבא, אז הוא יזכה לספירה של הבינה וזה תגיד לנעמי, ספירת הבינה, ע"י שמתקנים חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד שזה שש שעורים, עולים לנעמי, ספירת הבינה, ספירת הבינה, עלמא דאתי שזה אנחנו אומרים כל פעם "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם" אז הוא אומר לה "יהיה מכירך ברוך ותהיה משכורתך שלמה" הוא נבא לה, הוא אמר לה אני רואה עכשיו הוא כבר הפסיד אחרי שהוא שאל נערה מואביה הוא כבר התקרר, אמרו לו זה ערביה, ערביה הולכת, מכף רגל עד ראש מכוסה בפנים עיניים, בסה"כ השם ירחם איזה טומאה זו, בגשמיות לא רוחניות, אז הוא התכון לנערה מואביה, לא פותחת את העיניים, מכוסה בבגדים מכף רגל ועד ראש, אז הוא אומר נערה מואביה קרר אותו לגמרי, אז הוא כבר נדחה לא רק לנין נדחה לבן של הנין, הוא ראה פתאום הוא ראה זה נדחה לארבעה דורות באותו רגע הוא צריך להיות מיד, היה מיד מציע נשואים, לא שואל אף אחד, נערה צנועה קדושה טהורה לוקחים לא שואלים שאלות, אז מיד היה נבנה בית המקדש, מיד היה נולד דוד המלך ומיד היתה הגאולה שלמה, ולא היה כל הצרות דוד עם שאול וכל הענינים יש ענין של חפזון, שזה גאולת מצרים, הולכים בחפזון, אדם עושה דבר בחפזון, מקבל הארה מוחין, ישר מתחתנים, עכשיו זהו עכשיו, ישר הולכים לישיבה, עכשיו חוזרים בתשובה, זה הארה זה הולך בבת אחת, אם בן אדם הולך לאט לאט אז הוא לא יחזור בתשובה אף פעם לאט לאט לאט לאט כמה בלבולים, אתה מקבל את ההארה צריך לעשות את זה מיד אז עם ישראל קיבל הארה לצאת ממצרים, יצאו מיד בחפזון זה ההארה של פסח, אחרי שיצאת ממצרים עכשיו תלך לאט לאט, קודם תתחתן תצא ממצרים, אחרי זה הולכים לאט לאט, הם גם הלכו מידי לאט, ארבעים שנה היה מידי לאט ה' התכון שלושה חדשים, מיד אחרי מתן תורה להכנס לארץ ישראל, אז זה כבר נהיה מדי לאט, אז זה מה שקרה פה לבועז, במקום מיד לשאת את רות, והיה מיד נולד דוד אומר השפת אמת וממילא היה נבנה ביהמ"ק, והיתה גאולה שלמה אז נהיה כבר לא ותהי משכורתך שלמה" אני כבר רואה זה ידחה עד שלמה המלך, עד שלמה המלך עוד חמש דורות זה בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה 5 דורות, חמשה דורות, עכשיו מה הולך כאן כל השיחה, נערים מה זה נערים נערים זה שני כרובים, סוד הכרובים הקדושים, שמשם באים כל הברכות, נערות זה שבע היכלות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, עכשיו כדי להשפיע להיכלות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות צריך לראות לקבל את ההשפעה מהנערים, זה אשר ישאבון הנערים הוא אומר לה, תדבקי עם הנערות ותשתי מה ששואבים הנערים, מה נערות לא יודעות לשאוב מים? רבקה לא היתה שואבת מים? רחל לא הייתה שואבת מים? אלא הוא אומר לה, אם את רוצה לקבל את השפע מהנערים מהכרובים, אשר ישאבון הנערים, השפע שבא מלמעלה שהכרובים שואבים אותו ומעבירים את זה אלינו ומעבירים, אחרי זה זה עובר לנערות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, אז הוא אומר אז "גם לא תעברי מזה" אז אומר רק סבא לפי הזהר הייתה בינהם שיחה על הכרובים, רב ייבא אומר לא הוא הראה לה את הכרובים, הוא הראה לה, הכרובים היו אז בקרית יערים, ארון הברית העבירו אותו לבית שמש, מבית שמש אחרי זה היו צריכים להביא אותו, להביא אותו שם כולם מתו, מה פתאום מתו? חמשה ושבעים אלף, שבעים אלף וחמשה, חמישים אלף הגיעו לבית שמש, שמואל א' ויך ה' לאנשי בית שמש, אז שבעים איש וחמישים אלף, אז אחד אומר שבעים איש שכל אחד שקול כחמשים אלף, אחד אומר חמישים אלף כל אחד שקול כ 70 איש מהסנהדרין, אז לכן לקחו את זה לקרית יערים, והארון עם הכרובים היו בקרית יערים, היו בקרית יערים, ושם זה היה 20 שנה, 20 שנה זה היה קרית יערים, "ויהי מיום משבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו 20 שנה כל בית ישראל אחרי ה' ", עד שהעלה שדוד התחיל להעלות את זה משם, יוצא שזה היה אפילו בשילה, אפשר להגיד שעובד וישי ודוד זה יותר מ 20 שנה, אחרי זה היה יותר מ20 שנה זה היה עדיין בשילה, אם זה היה בדיוק 20 שנה הארון לא היה בשילה אז הארון היה בשילה והוא הראה לה את הארון אז הגיע רבי ייבא סבא ר' ייבא סבא, בא זה נשמה שיורדת מעולמים עליונים, זה נשמה שיורדת מעולמות עליונים, ור' ייבא סבא הראה לה את כל הארון, את הארון עם הלוחות, עם הכרובים, אז הראה לה, אז הגיע ר' המנונא סבא מלמד שהראה לה את הכרובים, אז בספרא דאדם הראשון כתוב בספרא דאדם הראשון שהשכינה היא לא זזה מכרוב אחד, שאחרי שמכרו את יוסף, אחרי שמכרו את יוסף אז השכינה עזבה את אחד הכרובים ונשאר על כרוב אחד, כמו שאנחנו אומרים בשירה, שמואל ב' אנחנו אומרים בשירה וירכב על כרוב ויעוף וידא אז למה וירכב על כרוב למה ה' רוכב על כרוב אחד? אומר הזהר בוישלח קס"ב עמוד א' כי מכרו את יוסף, מזמן מכירת יוסף השכינה שורה רק על כרוב אחד, הכרובים זה מלאך מט"ט סנדל שיתלבשו בכרובים שעשויים מזהב אבל ברגע אז מבריאת העולם ה' היה רוכב על שני כרובים ממכירת יוסף הוא רוכב על כרוב אחד, ורות ובועז היו צריכים לתקן את זה עכשיו, כי כל חתן וכלה זה בחינה של כרובים, אז אם בועז היה מתחתן עם רות מיד, אז היו מתקנים את הכרובים, הכרובים, והיה שתי הכרובים, והיה נבנה בית המקדש, היתה גאולה שלמה, כיון שבועז חשד ברות שהיא סתם איזה מואביה, סתם איזה ערביה וכל הצניעות זה לא צניעות, כל המלבושים זה סתם זה סתם הצגה כזו, אז כיון שהוא חשד בה החושד בכשרים לוקה בגופו, הפסיד את כל המדרגות שלו, כמו שאמרה, אמרה חנה לעלי אז היא אמרה אתה הפסדת את רוח הקודש, ברגע שבן אדם חושד במישהו מפסיד את כל הרוח הקודש שלו אדם לא יודע מה הוא מפסיד שהחושד בכשרים לוקה בגופו, הכי גרוע הרבה אומר המוציא דיבה הוא כסיל, הוא נהיה כסיל באותו רגע, לשון הרע אתה עובר על לאוים יותר חמורים מהלאווים בעולם, כל האשמה שאתה מוציא מהפה שלך, אז הרבה אומר בתורה נ"ד, אתה נהיה כסיל, פשוט נהיה כסיל אתה מאבד את השכל, את המח את רוח הקודש, את הסיעתא דשמיא, את הכל, אז ברגע שבועז חשד ברות שהיא סתם מואביה, בכלל לא גרת צדק אמיתית, אז הוא אבד את כל המדרגות שלו, לא רק שאתה לא יכול למשוך את משיח בן דוד, אלא אבד את כל רוח הקודש שלו, את כל מה שהיה צריך שהשכינה לרדת על הכרובים, להיות בחינת כרובים איש ואשה, הכל הוא אבד עכשיו וזה שאמרה ליקוטי מוהרן הרבה מסביר, אם אם אדם מוציא, מוציא דבה על מישהו, אז אז הרבה אומר לא מדברים עכשיו על העברות שהוא עבר ולאווים חמודים אומר ל"א לאווין, אלא מדברים, פשוט אבדת שכל, רחמנות עליך, רחמנות עליך, זה לדבר לשון הרע זה לאבד את השכל, הוא אבד פשוט את השכל, אז הרבה אומר המוציא דבה בתורה נ"ד שמוציא דבה הוא כסיל כרובים חנה אמרה לזהו, חנה אמרה לא, אדון אתה ולא רוח הקודש שורה עליך, אם אתה חושד, כי הוא הסתכל על הדברים הלא טובים, אז היה אותיות ש' כ' ר' ה' אז במקום כשרה הוא קרא שכורה, באמת כתוב היו צועקים יש בחינה שישראל הם לא צעקו, אם אדם, אם הכהן היה זוכה הם היו צועקים את המלה, הם היו מדברים האורים ותומים האורים ותומים היו ממש מדברים, וכאן אומר את זה, הוא אומר שהאורים והתומים היו ממש צועקים, אז שזה חשוב שיצעקו הוא שאל את האורים ותומים איזה אשה זאת היא הראתה לו ש' כ' ר' ה' אז במקום לקרוא כ' ש' ר' ה', כשרה, קרא שכרה שכורה, את שכורה, אין לך רוח הקודש עצם זה שהוא חשד בה, האורים ותומים כבר לא צעקו את המלה, אם לא היה חושד בה האורים ותומים היו צועקים, אומרים את המלה, אז זה מה שקרה עכשיו לבועז, שבועז הפסיד עכשיו את המדרגות שלו את המדרגות האלה להוריד את השכינה, את שני הכרובים את זה הוא הפסיד, וזה מה שהוא אמר לה שתדבקי בנערות, ותשאבי עם הנערים ותשאבי מהכרובים, וצויתי את הנערים לבלתי נגעך, אומר שהכרובים לא מפסיקים מלשיר, הוא הראה לה שהכרובים לא מפסיקים מלשיר, מלשיר הוא אומר וזה סוד הגאולה, הוא אומר שירת הכרובים הוא אומר זה סוד הגאולה, ולכן אומר מהזוהר ורות ממשיך הלאה שהיא בעצמה היתה מלוה את הקב"ה בשירות ותשבחות הגמרא אומרת שהיא דוד אבל אומר הזוהר מדרש ברות שהיא בעצמה ליוותה את הקב"ה בשירות ותשבחות ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן, הבן איש חי מדבר על זה באריכות יש לו על זה 10 דפים יש את זה השם בן איש חי על רות נקרא את זה ועושה שם ספור שלם, אומר באות אלי נשים לא כשרות, הולכות בשדות לבד, עוברות גבולות לבד, הוא עושה, ספור שלם הוא עושה, נתן איזה דרשה ככה הוא רצה להפחיד קצת את הנשים שתהיינה צנועות, אז הוא עשה דרשה הולכות בלילות לבדן עוברות שדות, גבולות וככה הוא כותב דרשה שלימה רש"י גם אומר, קרר את בועז לגמרי הוציא את כל החשק, אז אומר אז אומר כל המציאות היתה שבכלל הוא לא היה צריך לשאול אותו, מה אתה שואל בכלל, מה אתה שואל שאלות? מה אתה שואל שאלות בכלל אל תשאל שאלות, אדם רואה דבר טוב, שדוך טוב, אסור לשאול שום שאלה שום שאלה שום שאלה שדוך מתאים שדוך זה, שתהיה בת 400 לא איכפת כתוב יוכבד היתה בת 130 ועמרם היה בחור צעיר בן 20, 30, אז יצא משה רבנו, חשבה שהיתה בת 130 עלץ ליבי, עלץ, ע ל ץ, עלץ, ע' ל' זה 100 זה אברהם 1 + צ זה שרה 130 כמו חוה, חוה ילדה את שת בגיל 130 גם מדרש מביא את זה הילקוט שמעוני, חתן וכלה זה בחינת כרובים וזה המסקנה, חתן וכלה כשרים ויש אהבה אחוה ורעות אז נהיה כרובים אז השכינה יורדות אז יורדים נשמות קדושות, כמו משה רבינו, כמו דוד המלך, כתוב כל הנושא אשה לשם שמים כאילו ילדה, אז כתוב שעמרם נשא את הדודה שלו, דודתו, איך מותר להתחתן עם דודה בכלל, התחתן עם הדודה שלו, הוא היה ילד צעיר, לקח את הדודה שלו, היא היתה בגיל 130 והוא היה בסה"כ בחור נגיד בן 50 בן 40 היא היתה ב80 שנה יותר מבוגרת ממנו שש שנים קודם, מרים היתה אז בת שש כשנולד משה, הוא לקח אותה בגיל 120 הוא לקח אותה, בגיל 120 והיא היה בן 50, 70 שנה הבדל גם בגיל 40 הוא יכל להיות אז אז אם אדם נושא אשה לשם שמים אז הוא זוכה שיורדים נשמות קדושות כמו משה רבינו כמו דוד המלך, במילים אלו מסתיימת הקלטת