תמלול מקורי — שיעור 4

עכשיו זה ראש חודש. הלבנה בתכלית המיעוט. אתמול היה ליקוי חמה בר"ח. הפעם, במולד היה ליקוי חמה. זה תכלית תכלית המיעוט שיכול להיות. השמש לא האירה. וזה סוד העיבור. זה הסבך הכי גדול. כמה שאדם יותר למטה, יותר בירידה, יותר בהסתלקות המוחין, יותר ב. השכל נעלם לו, אז ככה דייקא אותו בנאדם,הוא משלים את כוונת הבריאה, עם הצעקות שלו, עם הבכיות שלו. אז הוא מאיר את כל הבריאה. אז רגלין וידין זה ע"י אלה שבוכים יום ולילה, שהשכל הסתלק להם, שהמח הסתלק להם. אז אדם מתחתן, אז השכל מסתלק לו לגמרי. אם אותו בחור היה לו טיפת שכל, אחרי החתונה לא היה לו בכלל שכל. הכל נעלם לו. אז מה הוא יעשה אז הוא לא יתחתן? אז צריך לבכות. אדם אחרי החתונה כבר לא רוצה ללמוד, לא רוצה להתפלל, כלום הוא לא רוצה, אז למה ה' עושה ככה? שיבכה, שיצעק לה'. שיתרגל מעכשיו, שידע שעוד שלשה חודשים הוא מתחתן , עוד חודשיים הוא מתחתן, אז גמרנו. כל השכל יעלם לו. וזה סוד העיבור, סוד דייקא. סודות התורה. והסוד הזה, איך יתכן שדייקא מתכלית המיעוט, תכלית תכלית המיעוט, דייקא משם תצמח הישועה? הוא סוגר לאדם את השכל, לו את המח, לא נותן לו את הרצון להתפלל, הכל לוקח לו. מגיל עשרים לבנות את המוחין לגמרי. אם מתחתן לפני גיל 20, יכול להיות כבר היה לו בית, אחרת יפול ביאוש לגמרי. אם לאדם זה מתעכב, אז נותנים לו דבר מיוחד מיוחד, כמו אברהם שהוליד את יצחק. אז זה סודות התורה, אז זה סוד נורא, זה סוד העיבור. שאסור לגלות אותו לאומות העולם. העיקר את המלאכים של הריח הם יודעים, ה של ה' בדיוק את המלאכים הם יודעים, אבל יש סוד בעיבור שאנחנו לא יודעים אותו רק ידעו הסנהדרין ידעו את הסוד הזה, שדווקא שזה מגיע לתכלית תכלית תכלית המיעוט,זה הרגע שתבוא הישועה הגדולה ביותר. ובאמת יהיה מח הכי גדול שיכול להיות, כי אם יגלו את הסוד הזה, אז זה כבר לא מיעוט. כל העניין שאדם רואה את המיעוט, רואה שהמח הסתלק, אין לו חשק ללמוד, אין לו חשק להתפלל, הכל הסתלק לו. והוא לא יכול לקום חצות, לא יכול לקום לעשות שעה התבודדות. אז תבכה כל היום, תבכה. אל תגיד - אני לא לומד, אז נמצא לי עיסוק אחר. לא. יבוא משיח, מה תעשה? הרבי מויז'ניץ - יבוא משיח, אדם לא יתרגל ללמוד, משיח כבר יהיה - יעמדו זרים ירעו צאנכם. לא האמנת מה לעשות, אז הוא ישתגע. ללמוד הוא לא התרגל, לעבוד לא יהיה עבודה, אז הוא יצא מדעתו. את הסוד הזה איך מתכלית המיעוט, דווקא משם תצמח הישועה הכי גדולה שבעולם, אז יתגלה הסוד הזה, של סוד קידוש החודש. שאז עולה הלבנה עד אינסוף. הלבנה משיגה את החמה. בר"ח אנחנו אומרים שני שמונה עשרה, תפילות ארוכות. וככה, עם התפילות האלה עולים עד אינסוף. כמה שהאדם יותר מאריך בתפילה, אז הוא עולה למעלה מהשמש. למעלה מהחמה. עד אינסוף. דווקא הלבנה עולה עד אינסוף. יוצא שהלבנה התמעטה כדי שתוכל לעלות עד אינסוף. אבל אם נתעלה עד אינסוף, אז יתבטל העולם מהמציאות, יהיה כזה אור גדול, העולם ישרף. אז איך נותנים שתעלה לאינסוף והעולם לא ישרף? זה הסוד של המיעוט. היות ובאמת שה' רוצה שיתגלה אור אינסוף, ואור אינסוף לא יכול להתגלות, רק, כי הוא ישרוף את העולם, אז כל אחד צריך לעבור מיעוט נורא, קטנות דקטנות, אומר ר' נתן, אין לו מח, אין לו לב. וככה נהיה כלים עבים, אומר ר' אברהם ב"ר נחמן, כלים עצומים לקבל את האור אינסוף בלי להשרף. אז באמת, סוד הלבנה להשיג את החמה, שתאיר יותר מהחמה, שתאיר עד אינסוף. אבל כיוון שיש פחד שהעולם יתבטל מהמציאות, אם היא תאיר עד אינסוף, אז לא יהיה עולם. אז רק יהיה אור ה'. תתבטל החמה לגמרי. אין מה לעמוד, אין מה לילך. מה יהיה בשביל הנשמה? יתבטל העולם לגמרי. עכשיו אי אפשר לקבל ולהשיג את אור השכל הזה. יש כזה שכל למעלה מכל שכל, שיאיר בו השכל שכולל את כל השכלים. שאי אפשר לקבל את השכל הזה, רק שמסתלק המח לגמרי. רק זה שאצלו המח מסתלק לגמרי, הוא לא נופל בשום יאוש. ברגע שהמח הסתלק אז ילמד ליקוטי הלכות, ילמד זוהר, ילמד מתוק מדבש, ילמד ליקוטי מוהר"ן. מה יש אם המח הסתלק. מה, זה ענין שלי אם המח הסתלק? אם ה' לקח לי את המח, זה ענין שלי? ה' הטוב בעיניו יעשה. ה' החליט לסלק לי את המח - בסדר. אז אני אעבוד בליקוטי מוהר"ן, בליקוטי הלכות, בתפילות אני אעבוד את ה'. אבל לעבוד את ה' 24 שעות, ללא הרף, אני לא נבהל מזה שהמח שלי הסתלק. אני עובד את ה' הלאה ודווקא, אומר ר' נתן, ודווקא שזה, שאצלו המח הסתלק, אז הוא יזכה בסוף להשגה הגדולה יותר מכולם. יותר מכל בני דורו. אולי אפילו מכל בני תמותה, מי יודע? אז עכשיו, כדי לקבל את האור אינסוף. בגלל שאין לנו כלים לאור אינסוף לעתיד לבא, אז כל אחד עובר אינסוף מיעוטים. אומר הרש"ש - זה פני משיח. שצריכים להכין את הכלים האחרונים למשיח, שיוכלו לקבל את האור אינסוף, אז - "וחרפו עקבות משיחך". אז צריכים עכשיו נשמות, שהם בחי' עקביים, שהם הכי נמוכות, ולא די שהם נמוכות, עוד מסלקים להם את כל המוחין. כדי שרק יצעקו לה'. לא יפסיקו לצעוק לה'. עי"ז הם בוראים כאלה כלים, שיוכלו אחרי זה לקבל אור יותר גדול מהחמה. כשהאדם רואה שהמח הסתלק, הוא לא אומר - שלום עליך נפשי. אדם שרואה שהמח הסתלק, תחזיר לי אותו. תחזיר לי, תחזיר לי. אדם גנבו לו מיליון דולר, אז הוא עושה פעולות להחזיר את המיליון דולר. גנבו לו את השכל - יותר ממליון דולר. מה הפעולות? ללכת ולצעוק בלי הפסק, באוכל לצעוק, בשינה לצעוק, מתחת לשמיכה לצעוק. רבונו של עולם, תחזיר לי את השכל, לקחו לי את השכל. אדם חוב מתי שיש איזה סוד בזה. מה הסוד? אומר ר' נתן שתקבל שכל יותר גדול מכולם בסוף. אז היות וה' רוצה לתת לאותו אדם שכל שהוא יותר גדול מכולם, אז מקודם הוא חייב לזרוק לו את כל השכל. חייב להשתיל לו שכל חדש לגמרי. ונתקיים העולם לגמרי. ונתגלה השכל הזה עכשיו ברגע הזה, אז אין כלים לכזה שכל, זה ישרוף את העולם. אז זה יהיה כמו שמש. השמש טיפה תתקרב, אז היא תשרוף את העולם. אז נותנים לו כלים שיוכלו לעמוד ב-50 מיליון מעלות חום. צריכים , הרי, אור הלבנה יהיה שבעתיים מאור החמה בסוף. אז צריכים שבעתיים כלים מאור החמה. כמה שיש מיליון מעלות כפול שבעתיים. 343, צריכים עכשיו. זה 17 אלף מיליון מעלות חום. 17 מיליארד מעלות חום. ולצדיק יש כלים כנגד כל מעלות, כל טמפרטורה בעולם. כמו שאומר - אינסוף. אז יצא, שגם לאורות של האינסוף, לחום הכי גבוה שיכול להיות, שהוא יותר גדול אפילו מהאור של השמש, אז אדם עושה לאט לאט כלים ומהצער הזה, שהוא רואה שהשכל הסתלק, המח הסתלק, הוא לא יכול ללמוד, לא יכול להתפלל, אבל אני אקום, מה זה משנה. אדם חושב אני לא יכול להתפלל, אז אני לא יכול לקום. לא! אני קם ב-4 ב-3, אני אעמוד כמו החזון איש עם הספרים, עם הגמרא, עם הסידור. אני אעמוד ואתנדנד. עד שייפתח השכל, שייפתח המח. ואז יפתח כזה שכל, כזה מח, שלשום צדיק לא נפתח כזה שכל ומח. אני אבוא לכולל. נסתם לי השכל, אני בא לכולל. אותי לא מעניין. אני אפתח גמרא, לשבת 4 שעות על הגמרא, צריך לאכול משהו, עוד פעם לשבת 4 שעות על הגמרא. ומעריב, מעריב גומרים היום ב-9 בלילה. אז זה לא משנה. אדם לא הולך לפני מעריב מהישיבה. איך אפשר לוותר על מעריב בישיבה. איך אפשר? איך זה בכלל בא בראש כזה דבר. מספרים על צבי, שהוא היה ברחוב יפו, היה השעה 7, זה סיפור לפני 50 שנה בערך. 40 שנה, כן, 50. אז לא היה ספיישל כמו היום. כל אחד נוסע עם, כל צעד עם ספיישל. לא היה כסף, לא היה גרוש, בכל פעם הוא היה לוקח ספיישל להגיע לישיבת חברון, שם היה מתפלל מעריב קבוע. כולם רואים, הוא בא עם ספיישל, מה קרה? זה כמו שאחד, יעקב בלאט. אז הוא היה בהנובר. בשבת, יום שישי, בשבת זכור. אז בהנובר אומר שאין מנין, רק של רפורמים, אז הוא נע ב-800 דולר, הוא נסע. ב-800 דולר הוא נסע לפרנקפורט, שמה יש מנין חרדי. הלוך וחזור, עם המוניות, עם הבית מלון, ביחד זה יצא 800 דולר. כדי לשמוע פרשת זכור כמו שצריך. אפילו שאפשר לשמוע את הפרשה ב"כי תצא" , ואפשר לשמוע את הפרשה בשלח, את פרשת עמלק של בשלח, לפני המגילה בבוקר. רוצה לשמוע בשיא ההידורים? זה 800 דולר. אז יהודים מוציאים בשביל איזה פרשת זכור, דבר קטן, כתוב באדון עולם, שכדי להתפלל במנין, הוא נסע באוירון. גם סיפור לפני 50 שנה. באוירון כדי להתפלל במנין. היינו נוסעים כולנו במוניות היינו נעשים מיליונים הגדולים. אז אניה שלא יכולה להגיע, אם יסע באניה, יגיע ללונדון, כבר יהיה אמצע הלילה. כבר יהיה. יפסידו מעריב במנן. אז מותר לנסוע באוירון זה היה דבר. זה כבר היה משוגע גמור. "הכל לאדון הכל", הוא אמר, "הכל לאדון הכל". הצדיק. אז ר' מנחם זילבר, אז הוא נסע אז הוא, ספיישל בשביל להתפלל במנין? אמר, כן, אלא מה? מה, אני אני אתפלל שם באיזה שטיבלאך, ברח' יפו שם, באיזה מקום? מה פירוש? אני אתפלל במנין ישיבת חברון. בצעקות עם כולם ביחד. איך אדם יכול לוותר על תפילה בישיבה. זה דבר שלא נתפס בשום שכל בעולם. אין תפילה, אין כלום. גם זה ככה, גם זה ככה. איך זה בא בראש? איך זה יכול לבוא בכלל? התפילה זה כלי לאור אינסוף. התפלה זה הלבנה צריכים להעלות את הלבנה עד אור אינסוף. אדם אין לו שום הרגשה לא בתפילה, לא בכלום. מה אתה ברסלב? אני מתבטל כל היום. מתבטל 48 שעות ב-24 שעות. אם אתה רואה ליטאי לומד 16 שעות, אז אם אתה רוצה להיות ברסלב, תלמד 20 שעות. זה נקרא שאתה ברסלב. גמר ללמוד דף אחד, לומד שני דפים. ליטאי לומד 16 שעות, אז הוא אומר - אני עכשיו אתנקם בליטאים, אני לא אלמד בכלל. הליטאים לומדים 16 שעות? אז אני בכלל לא אלמד. אני אראה לליטאים מה זה. אני אלמד אותם לקח. אני בכלל לא אלמד. עכשיו, אז צריכים לעשות כפול עכשיו. אז איך אפשר להתבטל 48 שעות ב-24 שעות? אז קופצים, מדברים לשון הרע, משתוללים, שוברים, הורסים. אז סתם ברסלב, תלמד 20 שעות, כשהוא לומד 16 שעות, תוסיף עוד שעה. כמה כבר אפשר להוסיף? צריכים משהו לישון. אז תוסיף עוד שעה. זה נקרא, לא שדיבר יותר לשון הרע, ויותר לקפוץ על השולחנות, ואתה תתבטל. קפיצות מקופצים 48 שעות ב-24 שעות. אז אדם צריך להתחיל לתפוס את עצמו. יש חודש אייר, ספירת העומר, מתכוננים למתן תורה, העיקר, אני הכי צדיק מכולם. אני מתבטל 48 שעות ב-24 שעות. זה הצדיקות שלי. מסביר ר' נתן, שהענין של הלבנה, להשלים את אור הלבנה, זה הענין של התפילה. אם אדם רואה שהסתלק לו כל המוח, כל השכל, צריך לדעת, עכשיו קיץ, חתנים, מרגילים את האשה תלכי קצת לאמא שלך, אני אבוא, אקח אותך מהאמא שלך. עושה לך טלפון מהבית, שתבואי, שכבר הגעתי הביתה. האשה בוכה, תהיה כבר ב-4, תהיה כבר ב-5. אני עד לפני מעריב, עד שיגמרו את כל המעריב, את כל ספירת העומר בכוונה, ועוד שלשה סידורים, אני לא הולך לאף מקום. איך שמרגילים את האשה, העיקר שאדם מרגיל את עצמו, כי האשה מתרגלת בשניה. הוא צריך להרגיל את עצמו. הנסיון שלו להתפלל . היא רק צריכה לחכות שהוא יבוא מהתפילה, והוא תצריך להתפלל. זה נסיון פי מיליון. הוא אומר - אני לא יכול להתפלל, מה אני אעשה? אז הוא רץ הביתה. אומר - אשתי בוכה, מה אתם רוצים? יש לו אשה, יש לו ילד, אז בטח הוא כבר פטור מהכל. הוא מתבטל 72 שעות ב-24 שעות. נהיה כבר פי שלש. אדם צריך לדעת, שלא לשכוח, שהוא היה יכול להיות יהודי ליטאי, להיות למדן גדול. לדעת את כל התורה כולה. הוא החליט להיות יותר מליטאי, לא להיות פחות. אין מה לדבר, יושבים ולומדים. אדם לא יכול ללמוד, שב באיזה פינה. תגיד ליקוטי הלכות, תגמור ליקוטי הלכות כל חודש. עד שיפתח לך המח. אז למה נסתם לי המח? כי אם ה' יראה שעכשיו אתה לא עוזב את הספר, אתה לא עוזב את הליקוטי הלכות, אתה לא אומר - אני לא יכול ללמוד, עכשיו אני אעשה לי סיבובים. אמצא לי כל מיני תעסוקות. לא, אני לא יכול ללמוד. אני אשב באיזה פינה, ליקוטי מוהר"ן. הרבי עשה את זה בלשון פשוטה. הליקוטי הלכות עוד יותר לשון פשוטה. לומדים זוהר מתוק מדבש, זה גם כן לשון פשוטה. תגיד - אני לא זז. אני ברוך ה' התחתנתי כבר. אני אומר לאשה - בותיקין אני יוצא מהבית. אותי לא מעניין שום דבר. בותיקין אני כבר יוצא מהבית הכי מאוחר. תישן ואתה קם בחצות, אז בחצות. אבל ותיקין, זה פשוט יהודי רגיל, הרבי אומר, אני רוצה שתתפללו שמונה עשרה בכוונה. אם תתפללו שמונה עשרה בכוונה, מילה במילה, אז תראו שכל העולם מתהפך בשניה אחת. תצילו ישיבה עם מאה בחורים, כל העולם מתהפך. כל אות אתם הופכים עוד בנאדם, כל אות עוד בנאדם. אבל קודם תלמדו את ה-8 שעות, אז תוכל לכוון בתפילה, כל אות אתה תהפוך עוד בנאדם. גמרת עשר אלף אותיות, הפכת עשר אלף בני אדם הפכת. כשאדם מתחיל להיות ברסלב, הוא צריך לדעת, לא להיות פחות מליטאי, לא להיות פחות מזה. זה, יש מינימום מה זה נקרא יהודי. מתפלל במנין, לא יוצא מהישיבה לפני הזמן. יש לו גם אשה וילדים, אבל הוא לא יוצא מהישיבה לפני הזמן. ר' נתן אומר, עם אלה שיחזיקו מעמד, ויתפללו כן בכוונה, וילכו הביתה אחרי מעריב, אחרי ספירת העומר, אחרי שלשה סיבובים, אז ילכו, עושים לאט לאט כלים לאור אינסוף. לכזה חום, ששבע שבעתיים פעמים יותר מהשמש, 7 פעמים כפול 350 מיליון זה - 17 מיליארד מעלות חום. אז אדם יכול לעשות כלים לכזה אור גדול. לכן כל העולם תמוה, את השכל ואת החשק שתצעק, שתצעק, שתברא כלים חדשים לגמרי. אז אי אפשר להשיג לקבל אור השכל הזה, וע"כ ההכרח שיהיה בסוד. זה סוד נורא. וזה בעצמו בחי' הצמצום, שע"י שהדבר בסוד, בחי' צמצום האור, כי סוד הסתלקות המוחין של סוד מיעוט הלבנה, שזה סוד כזה נורא ואיום. אם נגיד לו - אשריך, הסתלק לך המוח, מצוין, נסתלק לך המח. אתה לא יודע איזה דבר גדול זה שמסתלק המח, אז מצוין. אז באמת תתבטל 48 שעות ב-24 שעות. אז אי אפשר להגיד לו - אשריך שהסתלק לך המח. צריכים להגיד לו - תצעק, תבכה, אתה לא יודע איזה מח תקבל עוד מעט, שלשום צדיק לא היה כזה מח. אז כשאדם רואה שנהיה חושך לגמרי. אין לבנה בכלל אז מתפללים, מעריב, שמו"ע, ואז עושים, אומרים הלל, דווקא לכבוד שהלבנה הסתלקה, אומרים הלל ותפילות ארוכות, ואומרים עוד אנעים זמירות, אומרים עוד בברסלב. מוסיפים עוד שיר. אז דווקא ביומיים האלה, שזה שיא צמצום האור, שיא הצמצום, יותר מכל החודש. אז דווקא אז מרבים בתפילות, מרבים בצעקות. כי באמת נהיה צמצום האור בכל העולמות. ה' מסתלק מכל העולמות. ואז כשאדם צועק לה', הוא לא מסכים שהשכל יסתלק לו. הוא גם לא נופל ביאוש. הוא רק נותן צעקות עד לב השמים. הוא לא אומר אז אין לי שכל, אני אלך מהישיבה, לא יכול ללמוד - אני אלך מהישיבה. לא יכול ללמוד, אז תשב, תגיד ליקוטי תפילות, ליקוטי הלכות, תגיד תפילות מהרמח"ל. תגיד לשון חכמים של הבן איש חי. יש מה לעשות. תגיד שיר השירים, תגיד תהלים. תגיד תנ"ך. אל תעזוב את הספר לשום שניה. חוץ מהספר אין כלום, אין. כל העולם זה רק דמיון. כל שניה העולם מתמוטט. פה רעידת אדמה, פה מחבלים, כל שניה העולם מתמוטט. אין בכלל עולם. וזה שהלבנה ביקשה, הלבנה ביקשה להיות צנועה. ר' נתן אומר - זה בחי' צניעות. מה שייך פה ענין של צניעות? וזה בחי' צניעות, שהיא מידה טובה מאד. אין לך יפה מן הצניעות, בחי' "והצנע לכת עם אלקיך". אז עכשיו בהכרח להתנהג בעבודת ה' בהצנע ובסוד. מה שייף פה ענין של צניעות פתאום? פתאום אנחנו רואים את העניין של צניעות. אז זה מבוא בזוהר, דף כ', ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ויעש - ריבויה ותיקונא. לכולא כדקא יאות. שני המאורות הגדולים. וקדמיתא בחיבורא חדא, רזא דא שמא שלים, חדא. אז שני המאורות היו שני שמות הוי"ה. שני שמות הוי"ה. מכיון שזה באריך אנפין, וזה בחי' דין, אז הוי"ה זה היה מצפ"ת מצפ"צ. ה-י' נהיה מ'. ה-ה'-צ', ה-ו'-פ', ה-ה'-צ'. אז החמה והלבנה, שהם שתי הפאות של אריך אנפין, הם נהיו שם - מצפ"ת מצפ"צ. שתי הפאות של אריך אנפין. זה החמה והלבנה, אז שה' ברא את החמה והלבנה, ברא אותם אותו דבר. הלבנה האירה כמו החמה. באה הלבנה וטענה להקב"ה. מה היתה הטענה שלה? אז הטענה של הלבנה זה היה, הטענה של הלבנה זה היה, בראשית. מדרש בראשית, מתוק מדבש בראשית, הטענה של הלבנה זה היה: רבונו של עולם, בראת אדם קדמון, בראת עתיקא קדישא, בראת אריך אנפין, בראת אבא ואמא, בראת זעיר אנפין. והספירות האלה גם הולך. זה הולך מטי ולא מטי. רגע זה מאיר, רגע זה לא מאיר. מלכות, הסתרת האור. אבל כל זה זה זרם חילופין כזה, להבדיל. כל זה זה מאיר ולא מאיר. יש פה הסתלקות אורות, חוזרים אורות, אבל זה, זה ה' ככה עשה בששת ימי בראשית, בבריאת העולם, בששת ימי בראשית. כשהמאורות הולכים מטי ולא מטי. וזה מתקרב וזה מתרחק. באה הלבנה ואמרה - רבונו של עולם, אתה צריך עוד בריאה כזאת? יש לך אדם קדמון, יש לך עתיקא קדישא, יש לך אריך אנפין, יש לך אבא ואמא, יש לך זעיר אנפין. כל אלה זה ספירות שהם פועלות כביכול מעצמם, ע"י ה' יתברך. ה' מפעיל אותם. האורות של ה' הם מתקרבין, מתרחקין, כפי שמוסבר בעץ חיים, אבל אף אחד לא עושה פעולה מעצמו. אני רוצה, אמרה הלבנה, לעשות פעולה מעצמי. תן לי את הזכות, את הכח, שאוכל לעשות איזה פעולה מעצמי. וכדי לעשות פעולה מעצמי, אני רוצה שתקטין אותי בשיא, שיא ההקטנה. תמעיט אותי בשיא שיא המיעוט. כמה שאתה יכול יותר להמעיט אותי, תמעיט אותי. קח לי את כל השכל, קח לי את כל החשק. הכל רק תמעיט, תמעיט, תמעיט אבל כמה שאתה יכול להמעיט תמעיט. רק תמעיט. לא שכל, לא מח, לא רצון. ואני אתחיל עם צעקות, עם בכיות, עם התבודדויות, לאט לאט לעשות כלים לעוד אור, כלים לעוד אור, כלים לעוד אור. אז זה שאמרה הלבנה לקב"ה. איכה תראה, למה אתה רואה אותי ואת החמה באותו אור? אני להיפך. אני מוכנה לוותר על כל אור בעולם, רק שאני אוכל לעבוד אותך, לצעוק אליך, לבכות אליך, עד שאני אשיג כלים לאורות הגדולים, שעם הכלים האלה אני אוכל לקבל אור אחרי זה בסוף עוד יותר מהשמש. השמש היא נבראה כמו שהיא נבראה. היא לא עושה כלים חדשים. שגם איזה כלי שבזה נכנס אור אינסוף. אבל לעשות כלים חדשים, שיבוא בחי' לבנה עם בחירה ועם הצעקות ויברא כלים חדשים? אז זה, זה הלבנה ביקשה מהקב"ה, שיתן לה את האפשרות, שהיא תיקח את כל המוחין, את כל הרצונות, את כל החשק, והיא בעצמה לאט לאט תצעק, תבכה, אני רוצה להתפלל תפילות ארוכות, להתפלל במנין, תפילות בישיבה, אני לא רוצה ללכת הביתה. אפילו שאדם אומר - מה יש לי להתפלל במנין? מכל מקום הוא עוד לא מכוון. אז נתפלל בשטיבלאך, מה זה משנה? או בבית, בין כה וכה אני עושה רק מ מ מ מ אבל במנין פתאום יפתח לך הלב בלי שאתה יודע, והמח יפתח לך פתאום. אז זה צועק, זה בוכה, אז המח יפתח. אז זה מה שמסביר ר' נתן בסוד הצניעות. זה הזוהר בדף כ', שהלבנה ביקשה להיות נסתרת לגמרי, שאף אחד לא יראה את העבודה שלה. בכלל לא ידעו שהיא עובדת, שהיא עושה משהו. הצדיק הוא לא רוצה בכלל שידעו שהוא עושה משהו, שהוא צועק לה'. הוא נסתר לגמרי. וזה בחי' צניעות, שאדם צריך לצעוק לה', לבכות לה' על הסתלקות המח, הסתלקות החשק, הסתלקות הרצון. אין רצון לתפילה, אין רצון לקום בבוקר, ציפורים קמות בבוקר, חיות קמות בבוקר. ציפורים כבר שרות מעלות השחר, מעוררות את האנשים. אדם צריך להיות ער מעלות השחר, הוא שומע את הציפורים כבר מרננות, אז הוא יודע - כבר צריכים לקפוץ. אז הוא יותר גרוע מציפור, יותר גרוע מחיה. אין חשק לקום? מה זה אין חשק? תגיד למישהו שיסחוב אותך מהמיטה. תבוא, תסחוב אותי, תגלגל אותי על הרצפה. יהודי שהיה מגיע חצות, היה זורק את עצמו על הרצפה, אם אני אעמוד ככה, לא יודע מה יעשה איתי. לא איכפת לי. אני צריך לעמוד במנין. כולם, שכולם אומרים הודו, אני צריך לעמוד. לא יודע, אפילו מה אני אומר, לא יודע מה קורה איתי. אין לי מח, אין לי כלום, לא חשוב, אני אעמוד ליד סטנדר ואני אתנדנד. מנסה ללחוש את ההודו יחד עם כולם. ואם אדם יעמוד בכזה נסיון, והוא יגיע לכזה תפילה בסוף, לכזה שכל בסוף יותר ויותר מכל אחד. וזה בחי' צניעות, שאין לך מידה טובה. אין לך יפה מן הצניעות. "הצנע לכת עם אלקיך". כי צריכים עכשיו בהכרח, וכמה שאדם, אז יותר יש לו הסתלקות המוחין, יותר הסתלקות החשק, יותר הסתלקות הרצון, אז הוא יזכה בסוף לרצון כזה, ולחשק כזה, ולמוחין כאלה, שאין לאף אחד. אם רק יתמיד בתפילות, בסדרים, אפילו שאין לו שום רצון, כלום, הוא יושב על מחטים. אז מה יש? אז קצת נדקרים. בכל אופן, ירד קצת דם, מה יכול להיות? לא יקרה שום דבר. כי צריכים עכשיו בהכרח להתנהג בעבודת ה' בהצנע ובסוד. וה' עושה את זה במיוחד, שאותו אדם, כולם רואים שאין לו מח, אנשים רואים - אין לאדם הזה מח, מרחמים עליו, אין לו חשק, מרחמים עליו, כולם צועקים, הוא לא יכול לצעוק, כולם מתפללים עם רצון, והוא בלי רצון, רואים את זה. וזה שהוא עובר כזה בזיון, אז זה נקרא "הצנע לכת עם אלקיך". עי"ז הוא עושה כלים לכזה מח, שאין בשום שכל ובשום מח להשיג את המח שהוא יקבל בסוף. אז בסוף יבוא לכזה מח, שהוא יוכל לקבל את האור של האינסוף, כי לכל אחד, ה' נותן לו את האור לפי המח שיש לו. אבל איך אדם יצור מח יותר גדול? איך אדם יפתח את המח שלו? איך יקבל כזה מח שיוכל לקבל את האור אינסוף בלי להתבטל במציאות, בלי להשרף? הוא אומר, אז זה רק ע"י שהוא בחי' מלכות, בחי' מיעוט הלבנה, סוד הר"ח. אז אומרים הלל, אז אומרים שני שמו"ע, ואז, בר"ח, ע"י שמרבין בתפילה בר"ח, שאז המלכות בשיא המיעוט, אז המלכות עולה עד אינסוף, מסביר בפרי עץ חיים, שהמלכות עולה מעצמה. כי עיקר העצה שזעיר אנפין יעזור לה. עכשיו היא עולה מעצמה. היא לא צריכה שזעיר אנפין יעזור לה. והיא עולה עד אינסוף. לכן הנשים, הם לא עושים מלאכה בראש חודש, כי הם סוד הלבנה, ובחי' הלבנה לקבל כאלה אורות, יותר מזעיר אנפין, סוד קידוש החודש, סוד דייקא. שחוזר הכל לאינסוף. אז היות וה' רוצה להשפיע לכל אחד מוחין כאלה, אור כזה, שזה יהיה האור של אינסוף, ואי אפשר להשיג את האור הזה עם שום שכל שקיים, שנולדים איתו, אז אין ברירה אז ה' לוקח לו את השכל לגמרי. או מוליד אותו בלי שכל, או לוקח לו את השכל, פתאום בגיל מסוים, כבר השכל לא קולט יותר. ואז הוא מתחיל לצעוק ולבכות, ואז הוא מקבל כזה שכל, שלא נתגלה כזה שכל מעולם. ועכשיו עדיין לא התגלה זה השכל. איך המלכות עולה עד אינסוף ולא מתבטלת, ולא נשרפת? וזה השכל, שרק יקבלו אותו אלה שהסתלק להם המח לגמרי, והמשיכו לבכות ולצעוק ולהתפלל במנין, במנין בישיבה, צריך להתפלל במנין בישיבה שהוא מתפלל. אחד לומד באמשינוב, שיתפלל באמשינוב במנין. אחד בסוכטשוב, בסוכטשוב שיתפלל. כל אחד איפה שהוא מתפלל. אחד בעזרת תורה, בעזרת תורה. כל אחד צריך להתפלל בישיבה שלו, הוא מתפלל במנין שם. לא מחפש שטיבלאך, להתחיל מוקדם, לא להתחיל מאוחר. תתחיל מוקדם. תגיד תהלים, תעשה התבודדות, תגיד קרבנות, לאט לאט עד הודו. אפשר להגיד את הברכות. להגיד ברכה רבע שעה. יש צדיקים שאומרים ברכה אחת רבע שעה. 15 ברכות. וזה באמת יכול לקחת ככה, כמעט 4 שעות. כתוב על ר' מנחם מענדל מלעלוב, שהיה אומר על נטילת ידיים חצי שעה, היה אומר, נטילת ידיים היה לוקח לו תמיד חצי שעה. שהוא היה יודע את סוד הפדיון. נטילת ידיים ששם סוד הפדיון לוקח לו נטילת ידיים (חסר, עד סוף צד א') (צדב').... הוא נקרא אשה נמוכה. אז אמרו החכמה הולך. לפי כמה שאתה יותר נמוך, אתה יותר חכם. אם אחד סיפר שהיתה לו אשה מאד נמוכה. אז הוא אמר - מה יהיה עכשיו? היא תסדר אותך. הוא אמר, אבל אני יותר נמוך ממנה, הוא אומר. הבן איש חי מביא את זה בבן יהוידע בברכות. הוא אומר - אני יותר נמוך ממנה, אז אני אהיה יותר פיקח. זה ידוע, כמה שאדם יותר נמוך יש לו יותר שכל, הוא יותר פיקח הוא יותר. בן יהוידע מביא כאן בדף ו'. בברכות. אז כמה שהאדם יותר נמוך, זה ידוע. המדענים, הם עכשיו הוכיחו שהוא חי יותר. הוכיחו שכל סנטימטר ו-2 מילימטר זה שנה. הוא חי שנה יותר. 12 סנטימטר זה עשר שנים. מי שיותר נמוך מ-12 סנטימטר, הוא חי יותר מעשר שנים. עוד 12 סנטימטר, עוד עשר שנים. ממש, עשו סטטיסטיקות עשו. הם לא יודעים להסביר את זה למה הנמוכים חיים יותר ולמה הנמוכים יותר פיקחים. אז אומר את זה מיליון מאמרים. מאד מאד פשוט. שהמח והלב קרובים, אז יש חיבור בין המח והלב, אז כל הזמן הזרם עובד. המח מזרים ללב, הלב למח, וככה השכל, הכל מתפתח, מתפתח. איתתך גוצא. צריך לדעת, שאשתו יש לה הרבה פיקחות, בינה יתרה. האדם מתחתן, אז תן לאשתך לנהל את העניינים, אתה תשב ותלמד. לאשה יש יותר פיקחות מאשר לאיש. בברכות, דף ו', פרק ראשון, בניהו. . כל הנהנה מסעודת חתן. הוא אומר כשאדם מתחתן, אז הוא מפחד. למה אומרים - כיצד מרקדין לפני הכלה, ולא אומרים כיצד מרקדים לפני החתן? אומרים כלה נאה וחסודה, לא אומרים חתן נאה וחסיד. עכשיו עשו חיברו כזה שיר. אבל. הגמרא אין לה מה, תשיר חתן נאה וחסיד. כלה נאה וחסודה שרים אבל בגמרא יש כזה שיר. אבל לא לחתן. אז הוא אומר - ב כתוב, כל הנהנה בסעודת חתן, ואינו משמחו, צריכים לשמח את החתן. החתן נמצא כל הזמן בצער. הוא נמצא כל היום בצער. הוא לא יודע איזו אשה הוא לקח. אם זו אשה פיקחית. אולי היא תהיה יותר חכמה ממנו. כשאדם הולך להתחתן, אז הוא בצער, וכשמשבחין לו את הכלה, אז עוד יותר הוא בצער. על מה משבחין אותה? כנראה שיש כאן איזה חסרון. אם המקח של האשה טוב, אז למה משבחים אותה? למה עושה בדיחות לשמחני? אם כן, המקח הוא רע. אם לכלה יש לה חסרונות, אז שרים לה שירים - נאה, חסודה, רוצים לבלבל אותי, הוא אומר. אז כמה שיותר שרים, הוא נהיה יותר עצוב. הוא נהיה יותר עצוב. אז הוא אומר, החתן, אם המקח שלה טוב, אז צריך לשמוח בעצמי. למה עושה בדיחות לשמחני? למה שרים כלה נאה וחסודה? בגלל המקח, שראוי להתעצב בו. כנראה שהם מפחדים שאני ארגיש את החסרונות שלה, אז באים לשיר לי שירים, לשמח אותי. למה משמחים אותי? כנראה זה לא שידוך טוב. שרים לי שירים, איזה כלה לקחת. כשמתחילים לשבח את הבת, סימן שפה יש איזה חיסרון. מיני צער בבדיחות זו. אז, כשאתה מגיע, כל אחד צריך, הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו. מה השמחה? שיתכן שלחתן יש עצבות. הוא לא יודע, אולי רימו אותו. אולי יש לה חסרונות שהוא לא יודע. אז התפקיד של אלה שבאים לחתן, להוציא מליבו כל נקודה של צער. עכשיו רוצים לעלות להיכלות עולמות נפלאים. כלה זה אותיות היכל, הוא אומר. וכלה היא, אם היינו שמים י' אותיות היכל. אם תשים חיריק במקום י', אז כלה זה אותיות היכל. עכשיו הוא צריך לעלות להיכלות נפלאים, היכלות של מעלה, ואסור שתהיה טיפת עצבות. והוא יכול לחשוב - מי יודע? מי יודע איזה חיים אלה, מה יהיה לי? אז כל מי שמצליח להוציא מהחתן כל נקודה של עצב, אז הוא זוכה לחמישה קולות, הוא זוכה למתן תורה. הוא שומע את קול המתן תורה. כי לשמח חתן, להוציא מהחתן כל נקודה של עצבות, זה הדבר הכי גבוה שיכול להיות בעולם. יכול להיות בעולם. שעי"ז זוכים לקבל תורה, למתן תורה. על כל פנים, אז איתתך גוצא - זה מרמז על תפילה, שהתפילה היא במהירות כולם מזלזלים בתפילה, כולם. אצל אנשים, התפילה אין לזה ערך. אני אתפלל במנין? אני הולך הביתה כבר ב-7, ב-6. למה אני צריך להתפלל במנין? למדתי, למדתי, המח שלי טיפה התפתח, טיפה גדל. בתפילה המח שלי יכול לגדול? מה שייך איפה אני מתפלל. איפה אני אומר את השמו"ע? אה, יש הלכה, צריכים ללכת אפילו 4 קילומטר קדימה. זה הלכה אולי בשביל ליטאים, לא בשביל חסידים. זה כבר, כבר בשמים, ה' ירחם. אז אדם, אז התפילה היא כ"כ מזולזלת, שהיא בבחי' איתתך גוצא. וזה נסיון נורא להתפלל במנין, בפרט בקיץ, להשאר עד שמונה וחצי, עד תשע להשאר. אדם כשהוא מתחתן, הוא יכול להרגיל את הבית אחרי זה, אם הוא לא ירגיל, אז זה יהיה יותר קשה. אז צריכים לדעת את המלכות. וזה הסוד של המלכות, שהיא נסתרת לגמרי. לא יודעים את המעלה של התפילה. לא יודעים את המעלה של תפילה במנין. לא יודעים את המעלה של תפילה בישיבה. באיזה ישיבה שהוא נמצא. שם הוא מתפלל את השלש תפילות שלו, זה יותר טוב מכל השטיבלאך שבעולם. ואם קצת מאחרים את הזמן תפילה, אז הוא יכול לעמוד שמו"ע יותר מוקדם. או להגיד קריאת שמע יותר מוקדם. עכשיו עשו שעון קיץ. אז זה יוצא לטובה. אז עשר זה סוף זמן תפילה. חמישה לעשר. שמונה וחצי זה סוף זמן קריאת שמע, בערך. זה הכל מתהפך לטובה. אז צריכים להעלות את המלכות מבחינת מאור הקטן. אז זה סוד קידוש החודש, סוד הראש חודש,כשאדם מגיע לתכלית תכלית המיעוט. נגמר לו השכל, נגמר לו הדעת, נגמר לו הרצון, נגמר לו החשק. עכשיו זה הרגע שאתה יכול לעשות כלים יותר מכל הצדיקים. כלים לכזה אור אינסוף, יותר מכל צדיק בעולם. כל צדיק צדיק, כיון שהוא צדיק, נולד צדיק. אבל אתה לא נולדת צדיק. אתה נולדת פה, זה בעיר זו, זה בעיר זו. זה בקיבוץ זה, זה במושב זה. אז אתה לא נולדת. אז אתה, כדי להגיע לאיזה נקודה של קדושה, אתה צריך לצעוק צעקות עד לב השמים, עד לב השמים. אז אומר הזוהר בויקרא, הוא אומר, אומר, זכאין אלה בעלי תשובה, וכל מי שלא יכול להתפלל, לא יכול ללמוד, הוא נקרא בעל תשובה עכשיו, הוא רק צריך לצעוק לה' עכשיו. כשהוא מתחיל לדעת שה' זה האמת, הוא רק צועק לה', אבל אין לו כלים. הוא לא ראה ליל סדר בחיים שלו, הוא לא ראה ליל סדר. לא ראו שבת, לא ראו זמירות שבת, לא ראו כלום, הם עכשיו צריכים להתחיל את הכל לבד, לשיר זמירות. כל שבוע לשיר זמירות? מה, כל שבוע חתונה? כן, כל שבוע חתונה. מגיע לשבת לכזה שמחה, כל שבוע חתונה. כל שבוע חתונה. אף אחד לא שר, שהילד ישיר. כולם צוחקים. אתה תשיר. משפחה שלא שרה זמירות, אח"כ הילדים מסתובבים, אין להם מה לעשות, יוצאים החוצה, רואים חברים רעים. באים , מקלקלים חברים אחרים. הילד רואה שהאבא לא מתפלל, האבא לא שר זמירות. הוא הולך ועושה עבירות. הוא מחפש עם החברים. שבת ארוכה. קם בשבע בבוקר. האבא לא מתפלל. יש לו 12 שעות יום. מה הוא עשה שלא יחטא. יוצא החוצה, מחפש חברים, שומע דברים לא יפים, ה' ירחם. אז אדם זכה להיות בעל תשובה, אז תוכיח שאתה בעל תשובה, תוכיח את זה. תתן צעקות לה', אל תעזוב את הגמרא, אל תעזוב את הליקוטי הלכות, אל תעזוב את הסידור. תצעק לה'. לא רוצה ליפול יותר, לא רוצה ללכת למקומות שהייתי פעם, לא רוצה שהילדים שלי יעברו מה שאני עברתי, לא רוצה שיזרקו אותי ואת הילדים שלי, חס ושלום. אז תן צעקות לה'. אז אומר הזוה"ק הבעל תשובה הזה שצועק לה', ודאי שאין לך שכל, ודאי שאין לך חשק להתפלל. ודאי שצריך להגיד זמירות. מה פתאום שתדע, מה, אדם משתנה בשניה? זו אותה הגברת בשינוי אדרת. אותה הגברת. אותו רשע, רק לבש שטריימעל ומעיל ארוך, וזהו. אבל הוא נשאר אותו רשע כמו מקודם. הוא לא מתפלל לא לומד, הוא לא יכול להתפלל. אז אם כן, בשביל מה נהייתי בעל תשובה? כדי שתצעק, תתן כאלה צעקות, כמו SOS, אדם רואה שהוא הולך לטבוע, אז הוא צועק. אדם נולד במאה שערים, הוא לא צריך לצעוק. הוא, ברוך ה', הוא ממשיך בתלם. אז הוא שר כן בדביקות, לא בדביקות, הירידה שלו שהוא שר יותר בדביקות, פחות בדביקות, זה הירידה שלו. ירידה של בעל תשובה, שבכלל לא שר. אתה לא שר, זה לא שבת. ילד צריך לראות שאבא שלו שר. הרב שך מתחרט עד היום שהוא לא שר זמירות. גם לרב שך אפשר לשיר זמירות, אדם לא שר זמירות, מה יעשה והבן שלו לא יחטא? ב"ה גמרא, פלפול, רשב"א, רמב"ם, עכשיו זמירות, עכשיו זה שעה של זמירות, שעה שרים זמירות. הבן מקבל חיות, הוא שר עם האבא. בשעה הזאת הוא יכול להחזיק מעמד עד השבוע הבא. יפול לו חבר רע, הוא יתן לו סטירה בפנים, תעזוב אותי. אתה רוצה להרוס אותי? אז המעלה של הבעל תשובה, הוא לא יכול לשיר זמירות, הוא לא יכול להתפלל, הוא לא יכול להחזיק מעמד בישיבה כ"כ הרבה שעות, אז מתחיל לצעוק, לצעוק, לצעוק, לצעוק, וכך אומר הזוה"ק. עולה עד ספירת הבינה, והבעלי תשובה, הוא אומר, ממשיכים את השפע מאתר עילאה דנהרא עמיקא מסוד הבינה. הם עולים עד הבינה, שם זה סוד הגאולה. אבל הצדיקים, אדם שנולד צדיק רגיל, מה הוא צריך לצעוק? הוא שר את הזמירות, אז הוא שר קצת יותר בשקט, ממלמל אותם, אבל הוא מתפלל, הוא בישיבה, הוא לא הולך לעשות עבירות ח"ו. הוא לא מרגיש שהוא צריך לצעוק. אז אתה לא מבין שאתה צריך לצעוק, אתה רק יכול לעלות עד יסוד. והצדיקים מהיסוד למלכות. אדם נמצא במלכות, הוא רק יכול לעלות ספירה אחת. אדם שהוא לא צועק, הזוהר קורא לזה צדיקים, על מה צריך לצעוק? מה, אני עושה עבירות? אז הכי הרבה הוא יכול לעלות עד יסוד. אבל הבעל תשובה, גם בחור שהוא נולד במאה שערים, גם יכול להיות בעל תשובה, הוא יכול לצעוק כמו בעל תשובה. צריך לצעוק כמו בעל תשובה. לצעוק. הצדיק הוא הבעל תשובה האמיתי. למה הוא נקרא הבעל של התשובה. שכל בעלי תשובה בעולם באים רק מהצדיק. הוא צועק כל שניה הוא צועק. לא מפסיק לצעוק כל שניה. הצדיק עושה כאלה צעקות, שהוא עובר את כל הבעלי תשוב'ס, הוא עובר. כל הבעלי תשוב'ס זה בא מכוחו, מהצעקות של הצדיק, אבל זה מה שאומר הזוהר. הצעקות של הבעלי תשובה, הם מעלים אותם עד ספירת הבינה, ואילו צדיקים רגילים שלא צועקים, יכולים רק לעלות, עולים רק ממלכות ליסוד. אז כל אחד צריך להיות בעל תשובה. לצעוק לה', שיוכל להתפלל, להגיד זמירות. אז צריכים. וזה - לחיש לה. אז אשתך גוצא, זה התפילה, שאף אחד לא מעריך תפילה, לא מעריך תפילה במנין, לא מעריך תפילה מילה במילה. התפלל בבית 5 דקות את המעריב וגמר. אז את הספירה הוא כבר שכח. הוא כבר ישמע ממישהו, מהשליח ציבור. צריכים להעלות את המלכות את המאור הקטן. אז כל העבודה זה סוד הראש חודש, סוד המיעוט, שאז מקבלים את הכלים הכי הגדולים, אם צועקים. אז אם צועקים, צועקים ובוכים. אז הלבנה ביקשה, תמעיט אותי בתכלית תכלית המיעוט. כמה שאפשר יותר, רק שאני לא יצא לתרבות רעה. כי הוא בלי שכל? הוא יכול לצאת לתרבות רעה. שכל אין לו, אז מה הוא יעשה? הגוף משתולל, הגוף זה גוף. זה גוף של נחש. יש לו טיפה שכל אז הוא יכול לעצור. השכל עוצר את ההשתוללות של הגוף. יש לו יותר שכל - הוא יכול יותר לעצור. יש לו גוף של נחש. לא לחשוב - זה טבע, זה חושים. זה לא חושים, זה נחשים. זה לא חושים - נחשים. יש לו הרבה נחשים בתוכו. נחשים יש לך, לא חושים. תתפלל, תצעק, הנחשים יצאו. תראה שתהיה טהור וזך. הס"מ בלע אותו, הנחש בלע אותו. צריכים להוציא אותו משיני הס"מ. אז לכן, כשמגיע ראש חודש, שאז המלכות עולה מעצמה, בלי הזעיר אנפין, ועולה עד אינסוף, מקבלת כלים חדשים, ומוחין חדשים. ואז מתגלה סוד, הסוד הגדול ביותר, הסוד הגדול ביותר, שאפשר להמשיך אור אינסוף, מה ששום צדיק לא זכה לזה עדיין. כי כל דור אפשר להמשיך אור יותר גדול. וזה נקרא צניעות. מה זה הצניעות? שאין לך מח, ואין לך לב, וזה הצניעות, שאדם צריך לעשות את זה, שלקחו לו את המח ואת הלב. העיקר רואים הוא למדן, הוא עוקר הרים וטוחנן זה בזה. לא למדן, לא עוקר הרים, לא טוחנן זה בזה, אז יוצא שהוא אין לו כלום. אין לך כלום. עכשיו זאת נקודת ההתחלה האמיתית האמיתית. כל אלה שעוקרים הרים, שטוחנים זה בזה, הם נולדו עם כזה שכל, זה שום דבר לא. מה שאדם נולד איתו, זה כלום. אין עולם הבא על זה. שום עולם הבא לא מקבלים על מה שהאדם נולד איתו. אתה מקבל עולם הבא על שכל שרכש אותו בצעקות ובבכיות - על זה מקבלים עולם הבא. וכמה שאדם נולד עם פחות שכל, אז הוא יכול יותר לצעוק, הוא ודאי צריך לצעוק. הוא רואה שיש לו על מה לצעוק. השני יש לו שכל, הוא יודע מה צריך לצעוק. אז הוא, הוא ילמד 8 שעות והוא יתעייף. הוא לא יודע שצריכים לצעוק כדי ללמוד עוד 8 שעות. אבל זה, זה שאין לו בכלל שכל , אז הוא מקבל כזה שכל, שהוא יוכל אחרי זה ללמוד 24 שעות ממש. בלי לישון, בלי לאכול. ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה בב"א. בך רבינו נגילה, בך רבינו נשמחה. הרע במיעוטו: ידוע שכמה שהאדם יותר קצר, יותר נמוך, יותר חכם. אז יותר טוב לקחת ממך. קצר קומה מלא ערמה. יש פתגם - קצר קומה מלא ערמה. כמה שהאדם יותר קצר, אז מה ראית לקחת את הרע במיעוטו. אבל היא תהיה יותר ערמומית ממך. תסדר אותך. הוא אומר - אל תדאגו, אני יותר נמוך ממנה, אני יותר קצר ממנה. יותר קצר ממנה, אז אני אהיה יותר ערמומי ממנה. זהו להיום ברוך ה'. גם ברוחניות מי שיש לו יותר שכל קטן ברוחניות בסוף הוא