תמלול מקורי — שיעור 5

שיעור שני המשכים להתחנן לפני בוראו, יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה. יכוין לסוף השלישים שהם שני שלישי הלילה. אז הוא אומר, 4 שעות או 3 שעות לפני הנץ. סוף הלילה. שהתפילה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה. התפילה שאנחנו מתפללים בבוקר, אנחנו מצטרפים לשירת המלאכים. ואז זה חיוב. חובה על כל ישראל להצטרף לשירה של המלאכים, פתח ר' אלעזר ואמר- "ה' בוקר תשמע קולי, בוקר אערוך לך ואצפה". אז למה כתוב פעמיים? בוקר תשמע קולי, בוקר אערוך לך ואצפה, פעמיים בוקר. אלא את הבוקר ברא אברהם, ועיקר בעלמא, אברהם הוא ברא את הבוקר, וישכם אברהם בבוקר. אז בזכות אברהם יש בוקר. אם לא היה אברהם היה חורבן העולם. וישכם אברהם בבוקר- זה עת רצון. הוא פתח את השערים. זה עת רצון, הבוקר. בא אברהם בעלמא. צפרא הוא בוקר בעלמא. והוא עידן רעוא. זה עת רצון, הבוקר זה עת רצון לכולם. ולמעבד ליבו לכל עלמא. מי שם בבוקר, באשמורת הבוקר, ומכוין לשיר יחד עם המלאכים, אז הוא יכול לפעול ישועות לכל אדם בעולם. לא רק לעצמו, לכל אדם בעולם. כל מי שמבקש ממנו, נותן לו איזה פתק, יכול לפעול בשבילו ישועות. זכאי. יכול לפעול ישועות לזכאים. ישועות לחייבים, ישועות לרשעים. יכול אפילו לפעול ישועות לרשע הכי גדול. כדין עידן צלותא ולמצלי לפני הבוקר מתחיל להיות זמן תפילה, כי מי שמתפלל אחרי הנץ, הפסיד את הכל. הוא סתם, סתם קיים מצוה בעלמא, אבל את כל הסגולות, את כל הישועות, מה שהוא יכול לפעול, הוא הפסיד. וכדין עידן צלותא, ו מלכא קדישא. אז זמן התפילה זה באשמורת השלישית. אז כל שערי הרחמים כבר פתוחים. אלה שקמו חצות כבר פתחו את כל שערי הרחמים. ואז באשמורת השלישית לשיר. וכל הישועות אפשר לפעול באותה שניה אם לצדיקים, אם לרשעים, אם לחייבים, לכל בני העולם. והדא בשעתא דאתי צפרא. לכן בזמן שמגיע הבוקר כל אינון אסירי מלכא, כל אסירי המלך, כל אלה שהם שפוטים בכל מיני יסורים באותו היום. איך שמתחיל הבוקר, אז יש אנשים שכשהם נולדים אז כתובים להם שבגיל 20 יהיה להם ככה, בגיל 30 יהיה להם ככה, בגיל 40 יהיה להם ככה. בגיל 50 יהיה להם ככה. וכמו שהרבי מביא בתורה א', שיש כל מיני חולאות הטמונות בגוף, חולאים טמונים בגוף. זה רק מתגלים. אחד בגיל 70, לאחד בגיל 60. כמו שאומר המדרש שכל מיני חטאים שאדם עושה, אז הוא מקבל את העונש בגיל 60, בגיל 50, בגיל 50. בכל יום ויום. האדם הוא כולו גלגולים היום. הוא יכול להיות כבר 100 גלגולים. אז כל יום יש לו איזה עונש לכפר על משהו שהוא עשה בגלגול קודם. אבל אם הוא קם באשמורת הבוקר, אז הוא ממתיק את העונש הזה. וכל בוקר, לקום באשמורת הבוקר להמתיק את העונשים שיש לנו אותו יום אדם צריך לדעת שיש עליו כל יום כמה עונשים פתאום אשתו נהיית חולה, פתאום הילד נהיה חולה, הוא לא יודע מדוע. אני צדיק הדור, אני קם להתפלל, אני, למה הילד שלי חולה? נהיה לך גזרה, יש לך כל יום גזרה. אתה לא המתקת את הגזרה של אותו יום. בתיובתא . אז אדם צריך לדעת שהוא לאסירי המלך. כל יום אדם יש לו משפט, כל יום בחצות- לילה שופטים אותו. רק כשהוא קם חצות הוא ממתיק את זה, באשמורת הבוקר הוא ממתיק את זה בעיקר. אז עמו כל אסירי המלך כל אלה שהם שפוטים לאותו יום. אז ע"י שקמו באשמורת הבוקר, בחצות לילה, אז המתיקו את הדין לאותו יום. בשעת ניחא, כולם עכשיו מוצאים ניחא. הכל הומתק, יהי לאדם יום נעים, עם נועם ה'. ונהנה מזיו השכינה. אשתו לא תהיה חולה, הילד לא יהיה חולה, הילד לא יפול פתאום. עידן צלותא, היא עלייהו. וכל שכן, אם אדם חוזר בתשובה באשמורת הבוקר, עיקר באשמורת הבוקר, לעשות תשובה על כל החטאים שלי. סדר. רוצה שיהיה לי יום טוב, לי, לבני ביתי, לכל עם ישראל. אבל מה עם התשובה? אדם צריך כל יום לזכור שהוא חטא חטאים גדולים, בגלגול זה, בגלגולים קודמים. בחטא עץ הדעת. וזה הזמן לחזור בתשובה, זה העיקר. יכול לבקש- רבש"ע, רוצה שיהיה לי יום טוב. טוב, ניתן לך יום טוב. הוא רואה שאחרי 20 שנה הוא לא עשה תשובה בכלל. כל יום הוא מבקש שיהיה לו יום טוב, נותנים לו. התפללת בעת רצון, בסדר, בדיוק המלך עבר. תן לי מתנה, בסדר, אני אתן לך מתנה. זרקת פעם אבנים על המלך, פעם שברת לו את הארמון. פעם שרפת לו את הארמון. אתה לא יודע מה שכל עבירה עושה. שישרוף את כל העולמות, את כל ההיכלות, ואת כל הספירות. תמיד הוא אומר, טוב, בדיוק המלך עכשיו עבר. אתה מבקש מתנה, קח. נותן לו איזה עשר שקל, מאה דולר. אבל אתה עוד לא בקשת סליחה, מהמלך עוד לא תקנת מה שהיית צריך לתקן הצדיק מחכה שתבקש פעם סליחה אחרי עשר עשרים שנה, יום אחד המלך יגיש לך דין וחשבון, מעולם לא בקשת סליחה. אדם חושב שתמיד יקבל מהמלך מתנות. יום אחד אתה קם בבוקר, כשהמלך בדיוק קם בבוקר, אתה רץ אליו, תן לי מאה דולר לאותו היום. קח מאה דולר. אבל מה עם התשובה? אדם צריך לדעת מה הוא עשה איזה עבירות הוא עשה, ולדעת איך עושים תשובה. רק הצדיק יכול להראות יראה לך איך עושים תשובה, זה לא סתם. שאתה היית באומן, וזה נמחל לך, ולוחצים על כפתור, והעבירה נמחקת. לגבי מחשב, אז לוחצים על כפתור, אז הכל נמחק במחשב. וזה הכל . מי שאומר הקב"ה וותרן, יוותרו מעיו. אדם יבוא לעוה"ב. יגידו לו, אדוני, אתה בכלל לא עשית תשובה, אתה הלכת לרבי, היית באומן. אבל תשובה עוד לא עשית. באותו יום. אפילו שנהיה אצל הרבי, לוותר, אי אפשר לוותר לך, אם תבכה תזכה. אדם צריך לדעת שהוא יכול לעבור את כל ה- 120 שנה, והוא בכלל לא עשה תשובה. אין לך מושג מה זה תשובה הוא יודע שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, הוא יודע שהוא צדיק הדור, הוא יותר מכל הצדיקים, וגמרנו. מכל הצדיקים, שהוא עושה תשובה. כי הצדיקים מתגלגלים, לא יודעים איך עושים תשובה. אולי פעם בחיים שלו, אבל אתה יודע איך עושים תשובה, אז עם התשובה שלך אתה יכול להגיע לכאלה דקויות, לכאלה דקויות, כמו שה"נועם אלימלך" עשה תשובה אפילו על החלב שהוא ינק מאמא שלו. כל צער שהוא עשה אי- פעם, אפילו בתור תינוק, הוא עשה תשובה. אז אדם צריך לדעת, פעם נסעו הנועם אלימלך ור' זושא, נסעו עם איזה סוחר. אז הם פתאום רואים שהסוחר בלילה, הוא ניגש. הם הלכו לישון, אז הוא ניגש ל . הוא התחיל את היד על הנר שלנו, לפני השינה, אדם ניגש לאיזה פינה, קצת בוכה קצת מהרהר הרהורי תשובה, כמה ראיות אסורות ראה היום. כל החיים . מיד יודע איזה עוון עשית בכל הגלגולים. איזה הרהור, איזה משהו. זה לא ככה סתם זה נמחק. אז באשמורת הבוקר, זה זמן של תשובה. ובען בעותהון לגבי מלכא קדישא. אז יכול לבקש מה' שיסלח לו, שיביא לו את המוחין שאיבד. אדם איבד מוחין, למה אדם לא יכול ללמוד? הוא איבד מוחין. תעשה תשובה, יחזירו לך את המוחין. אז אדם צריך לבקש סליחה מהקב"ה. באשמורת הבוקר הוא קם, הוא צריך לבקש סליחה. והעיקר שהוא יוכל ללמוד גמרא כל היום. אם אדם לא לומד גמרא, אין שום מוח. נותנים לו את המוחין ללמוד גמרא כי צריכים מוחין כדי ללמוד גמרא. אז כשיש קצת מח, אז אפשר לפתח את המח, אדם מרוב העבירות, אז כל המח נשרף לו כל עבירה, יצא לו המח החוצה. מה כבר נשאר לו? עכשיו הוא צריך לבכות לה' להחזיר לו את המח. ע"י הצדיק אפשר להחזיר את המח. לכן אומר הזוהר: בכלל לא מועיל תשובה. איזה תשובה? אדם חתכו לו את הראש מועיל לו תשובה, אדם נחתך לו הראש. אדם עשה עבירה, נחתך לו פשוט הראש. עכשיו צריך לבקש מהקב"ה, שיחזיר לו ראש חדש. כל זמן שעדיין הוא נושם, אז אפשר להחזיר לו ראש חדש. ראש חדש לגמרי. באשמורת הבוקר, זה זמן לעשות תשובה, כל השירים, נהייתה מטונפת מעוונות ותוספת, זה שירים של תשובה כל השירים, כל השירים, אדם מוסיף עוד עבירות כל יום. לא רק שהוא לא מפחית, הוא מוסיף. לכל הפחות, שיבכה, שיבכה על זה. מתי שהוא בוכה על זה. זה גם כן, זה גם כן משהו יבוא יום ו כזה נהר של דמעות, שהוא ישטוף את הכל. והוא לא יכשל יותר אף פעם. ובעי בעותהון קבל מלכא קדישא. מבקשים בקשות מהמלכא קדישא. בהאי שעתא. באותו זמן. באותו בוקר. לקום באשמורת הבוקר. לשיר עם המלאכים, באשמורת הבוקר, אז באשמורת הבוקר יוצא, יוצא המלאך רפאל אחד מלמעלה. מצד דרום, ורפאל שמיה, יוצא מלאך ושמו רפאל. וכל עניני רפואה. עכשיו אתה יכול לבקש רפואה, עכשיו מלאך רפאל מופיע. אתה שר באשמורת הבוקר, אתה רוקד באשמורת הבוקר, עכשיו תשיר באשמורת הבוקר, אתה משאיר את המלאך רפאל, המלאך רפאל ניצב על ידך. הוא אומר מה אתה רוצה? את מי אתה רוצה שאני ארפא? פלוני. אני כבר מרפא אותו, תגיד לי את מי עוד אני ארפא לך? אז מלאך רפאל ממש נמצא לידך. אתה רוקד, אתה משתתף בשירת המלאכים, אז המלאך רפאל יורד לידך, ניצב לידך. וכל עניני הרפואה בידו. מה אתה רוצה? לרפא מסרטן, לרפא משיתוק, לרפא מזה, לרפא מזה. רק תגיד לי, אני כבר מרפא לך. וכל עניני הרפואה ביו. מצד דרום בא רוח אחד. מאותו שממונה על הרפואות. להגיד את התפילה . כאן דילג על יש תפילה מפרשת בלק. המלאך רפאל מגיע, הוא אומר, מגיע עוד . צלותא. קוב"ה. מלאך רפאל ניצב לידך הוא אומר, כפי שאתה רוצה אני אענה לך. זה בשירים של הבוקר כשמגיע זמן תפילת שחרית, צריכים להגיד- "הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו. התהללו בשם קודשו, ישמח לב מבקשי ה'". אז מה זה עלילות? איזה עלילות? אנחנו מחפשים פה עלילות על מישהו? איזה עלילות? אלא באמת, אנחנו צריכים להגיד- "הודו לה', קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו. התהללו בשם קדשו, ישמח לב מבקשי ה' שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו". בשעה שמתחילים כבר הודו. אז הקב"ה בכבודו ובעצמו מופיע. הוא בכבודו ובעצמו, הוא אומר עכשיו אני ארפא. עד עכשיו, כששרנו את שירות הבוקר, אז מלאכים נולדו המלאכים ליוו אותנו המלאכים אמרו- תגידו את מי נרפא, אנחנו נרפא לכם. אתם השתתפתם בשירה שלנו, עשיתם לנו כזה נחת- רוח, אז כל מי שתבקשו אנחנו נרפא לכם. עכשיו, אנחנו מתחילים- "הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו". אז יורד הקב"ה בכבודו ובעצמו. הוא אומר- עד עכשיו המלאך רפאל היה כאן. מעכשיו אני עצמי אני לא רוצה שום מלאך- כי המלאך יכול לפעמים, המלאך רואה כזה רשע, הוא אומר- אני לא רוצה לרפא אותו. אפילו שאני שלחתי אותו. כזה רשע, אתה רוצה שאני ארפא אותו? אני לא יכול להתקרב אליו בכלל. הוא מפחד שהוא יטמא אותו. הוא מפחד שהוא יטמא אותו בכלל. אבל אם הקב"ה בכבודו ובעצמו יוצא, אז אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא אחר. הקב"ה לא מפחד משום טומאה. אבל יש כאלה רשעים, שמלאכים מפחדים שהם יטמאו אותם. אלה שהלכו להפוך את סדום, כבר לא חזרו יותר למעלה. קל"ח שנה הם לא חזרו למעלה. אז המלאך הוא כסותה להטמא מהבנאדם שהוא בא לרפא אותו. הוא לא יכול לעלות למעלה אחרי זה. אחרי זה הוא צריך לטבול בנהר דינור. ומי יודע כמה טבילות, עד שתצא לו הטומאה. אבל עכשיו, אנחנו שרים- "הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו". אז יורד הקב"ה בכבודו ובעצמו. הוא אומר- עכשיו אני בעצמי אלך לרפא. את מי אתה רוצה שאני ארפא לך? את זה, את זה. אני הולך לרפא אותו. קמת בבוקר, קמת בחצות, ודאי שאין מה לדבר. אז הקב"ה בכבודו ובעצמו רץ לרפא כביכול את כל מי שמבקשים. הקב"ה, שבידו החיים. ולכן, ולכן, ברגע שאדם, מתחיל את שירת הבוקר, ולכן בשעה שהבוקר מגיע, כל אלו אסירי המלך, הינו החוטאים, האסורים בחבלי החטא, עוד לא השתחררו מחבלי החטא, מוצאים מנוחה. וזה תפילה עליהם. כל אלו החוזרים בתשובה. מי שחוזר בתשובה עכשיו, אז זה זמן לחזור בתשובה, ימצאה מטונפת מעוונות ותוספת. אדם מוסיף עוד חטא ועוון, לא עלינו מבקשים מהמלך, הקב"ה. בשעה ההיא, יוצא הממונה, המלאך רפאל, שכל הרפואות בידו, שהוא חסד. וכשמגיע התפילה להקב"ה הוא מצווה על הבית דין שלו, שלא יפתחו בדין. כלומר- בזמן הבוקר, כשמתחיל התכלת, מתחיל להיות צבע תכלת בשמיים. התכלת, אומר הזוהר בתרומה, זה מראה על דין נורא. עכשיו דנים את כל העולם כשמתחיל הצבע תכלת. התכלת זה מראה על דין. אז מתחילים לדון את כל באי העולם. כל אחד מה יהיה איתו באותו יום. אז אם הוא ישן, אז דנים אותו שלא בפניו. אין בכלל בעיה, עכשיו פוסקים את הפסק דין, אתה ישן, מצוין, לא באת לבית- דין, אז מצוין, עכשיו חותמים לו את הגזר- דין לאותו היום. אבל אם אדם קם לפני שנהיה התכלת בשמיים, לפני צבע התכלת, אז הוא כבר מופיע בבית- דין. הוא מופיע, אז ניגש ומופיע בבית דין, מופיע בבית דין.זה משהו אחר השופט רואה אותו אדם מסכן, אדם אומלל. אדם שבור. לא, לא כזה גנב גדול. כזה פושע כמו שאומרים המקטרגים. לא כזה רוצח גדול. סה"כ, אולי היה לו טעות, הוא היה מסכן, הוא היה עצבני באותו רגע, יותר הוא לא ירצח, יותר הוא לא יגנוב, יותר הוא לא יפשע. שאלו אותו עם מי הוא מדבר אז כשאדם קם לפני שנהיה צבע התכלת בשמיים, אז הוא נקרא שהקב"ה אותה אותה, כל בתי הדין רואים אותו, כל השופטים רואים אותו. הנה, הוא שר, הוא מנגן. הוא רוצה להיות יהודי טוב, הוא רוצה לעבוד את ה' היום. אז מיד מתהפך כל הדין. מיד משנים לו את כל גזרי הדין. הקב"ה מצווה על הבית- דין בכלל לא לפתוח בדין, הוא אומר- אני רוצה בעצמי לדון אותו. אחרי שכבר כל השופטים מתחילים לרחם עליו, הוא אומר- זה עוד לא מספיק הרחמנות. הוא אומר- אני בעצמי, אני שאני כולי רחמים. זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. מי כמוך אב הרחמים. לחיים ברחמים, אב הרחמים. כשחיים הוא אז הקב"ה לוקח את המשפט מידיהם. כי החיים הוא בידי הקב"ה ולא בידיהם. כיוון שזה עת רצון. ה' בעצמו מחפש זכות על הבנאדם. כיון שאדם הוא קם לפני התכלת, לפני שמתחיל לו הבית- דין, נפתחו כל הבתי משפט. לפעמים בתי המשפט של נפתחים ב- 9 בבוקר. יש בתי- משפט שנפתחים מיד בתכלת. זה לוקח בערך 20 דקות לפני הנץ. אז נהיה צבע תכלת בשמיים! אז נפתחים כל בתי הדין בשמיים. מי שכבר הקדים תפילות ושירים ותשבחות וחצות ושדות ולימוד תורה, אז הוא כבר כבר בא עם כ"כ הרבה זכויות, הוא בא כבר כל הטענה על הבנאדם שהוא לא לומד, הוא לא מתפלל. שובו בנים זה רק בתנאי שהוא יושב ולומד גמרא כל היום. אין פה מה לעשות. אחד לא לומד, אז אף אחד לא רוצה ללמוד. מה המיוחד? שהוא לא צריך ללמוד. אם לא הוא לומד גמרא, לא יצא שום דבר מכל השיחות האלה. כל השיחות האלה זה רק טוב, כשאדם יושב ולומד גמרא 8 שעות. שעכשיו, כבר ב"ה משעה שבע עד שבע, יש לנו 12 שעות יש לנו צריך לטבול במקוה. כולם שהגאון בכה שהוא איבד 3-2 דקות, אז מפרשים שזה היה, שבמקוה . אבל כל היום הוא רק ישב ולמד. אדם צריך להתפלל להחליף את המח שלו. 12 שעות ללמוד גמרא. שזה כולל 12 שעות גמרא עם הפרשה, עם הכל ואחרי זה צריכים להתחיל ללמוד בעיון. לדעת שילמדו דף אחד בעיון לכל הפחות. אז כיוון שאלה שקמים בבוקר, באשמורת הבוקר, הבוקר זה עת רצון, אז מבקש הקב"ה זכות על האדם. אז הקב"ה בעצמו מחפש לו זכויות. הוא לא נותן לשום בית- דין לדון אותו בכלל. "הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו, שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו". לשום בית דין לדון אותו, שהוא בעל תשובה, אז הוא מרחם עליו. ואז מתחילים כל הציפורים לשיר. מה הם שרות, הציפורים? הם רואות את הרחמים, איך ה' מרחם על כל אלה שקמו בבוקר. אז כל הציפורים מתחילות לשיר ולנגן מרוב שמחה, שה' מרחם על העולם שלו. כל יום עומדים להחריב את העולם. בשביל מי להחזיק את העולם? כל פעם נופלת פצצת אטום על כל אחד, יזרקו אחד על השני. על השני מי יודע? מצפים שה יהיה בדיוק באמצע. יוכל ליפול ליום, אז זה רק אם נהיה ראויים. זה רק אם נהיה ראויים. הקב"ה רוצה להחריב את העולם כל יום, בשביל מי להחזיק את העולם? בשביל מי? כולם ברוך ה' יושנים טוב, אוכלים טוב. לזרוק כמה פרות וכמה כבשים, וגמרנו. אותם על הירח. אותם על הירח, וזהו. אדם אכל יפה, ישן יפה. להחזיק את העולם, כזה עולם גדול. כמו שהרבה פעמים בשמחה. משהו דק דק. ובאותה השעה, אז הציפורים מתחילים לשיר, כי הציפורים רואות שה' עומד להחריב את העולם. הציפורים רואים את הכל, החיות רואות את הכל. כל החיות יודעים שה' עומד היום להחריב את העולם. הולכים כבר לישון ביאוש כזה. מי יודע אם יהיה בכלל עולם, אם יהיה בכלל בוקר? פתאום רואים, אה, קמו, שרו, ניגנו, עוד יש כאלה שקמו חצות. הנה, הם כבר רואה המתקה חדשה בעולם. ה' מרחם על העולם, לפי העשרה אנשים שקמו חצות, העשרה אנשים ששרו בבוקר, אז בשבילם ה' מכון להמתיק את כל העולמות. אז הציפורים מתחילות לשיר ולנגן. ברוך ה', רבונו של עולם, נתת לנו עוד חיים, עוד יום. לנו חיים בעוד יום, עוד יום. אז באותה השעה נשמע קול הציפורים המקננות, "אשר שם ציפורים יקננו". והציפורים מודות ומשבחות להקב"ה. ואותה איילת השחר, אשר רואה בעולם ואמרה, ואז מתעוררת איילת השחר ואומרת- "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם". ואז ה' שולח את הממונה לרפואה. וה' שולח אותו. כי קודם הוא בא לבדו כשהתחלנו לרקוד, הוא הגיע לבד. המלאך ירד ישר. ברגע ששרים ורוקדים, אז מיד יורד להשתתף בריקודים. הוא שואל כל אחד- מה אתה רוצה? את מי אתה רוצה שנרפא לך? עכשיו, כשהגיע כבר הבוקר, אז הקב"ה בכבודו ובעצמו יורד. אני לא רוצה לשלוח שום מלאך. כי המלאך יראה איזה רשע גדול, הוא יבהל ממנו אני לא נבהל משום רשע, להיפך, אני עוד אשלח לו הרהורי תשובה, שהוא יחזור בתשובה בזכות אלה שרקדו ובקשו עליו. אז אפשר להחזיר את כל העולם בתשובה, אפילו שרוקדים, שרים. שאפילו את הרשע הכי גדול בעולם, אפשר להחזיר בתשובה. אסור לקטרג על שום רשע. כל האנשים הם יצירי כפיו של הקב"ה. הרבי אומר- אין לנו שום רשות לקטרג על שום רשע. כי אם היינו זוכים, אז כל האנשים היו חוזרים בתשובה. וזה- "אזמרה לאלקי בעודי". אזמרה- דייקא ניגונים. וצריכים תמיד לדון לכף זכות. אפילו את הרשעים הכי גדולים. לדעת שהם לא יודעים מה שהם מדברים, הם לא יודעים מה שהם רוצים הם ככה נפלו, מסכנים, לשאול תחתית כמו אדם נהפך לרוצח, אם הבן שלו יהפך לרוצח ח"ו אתה תסכים עם זה, אתה תתפלל- רבש"ע, תשלח לו שכל. אז אפילו רשע גמור, צריכים לחפש ולמצוא בו איזה נקודה טובה, פה הוא צם ביום- כיפור פה הוא נותן צדקה, עוד. פה הוא עוד מסכים להיות יהודי בכלל את זאת, למצוא נקודה טובה, אפילו בפושעי ישראל. וזה שאין עוד קטרוג על שום יהודי, שום כעס על שום יהודי. הוא רק דן את כולם לכף זכות, הוא רק אוהב את כולם אהבת- נפש. עם הרבה שכל אפשר להחזיר את כולם בתשובה, בלי להתחבר איתם. להתחבר איתם לא חייבים, אבל להתפלל חייבים. אז זה שיוכל למצוא נקודה טובה, אפילו בפושעי ישראל, הוא נהיה צדיק הדור. הוא- "אם אין, מחני נא". משה רבינו מתעבר בו. הוא יכול להיות חזן, להתפלל לפני העמוד. ועד שהוא מעלה את כל התפילות של כל עם ישראל. ולא רק זה, אומר רבינו. הוא עוד משפיע את ההבל פה שאין בו חטא. בגלל שכל העם הם צדיקי- הדור. ע"י שאוהב את כולם, את כל הרשעים, מתפלל עליהם, ומרחם עליהם, זוכה להבל פה, שאין בו חטא. בונה משכן, שמשם מקבלים התינוקות של בית רבן הבל פיהם, שאין בו חטא. הוא ממשיך ע"י הנקודות הטובות שהוא מוצא בכל יהודי, יכול להמשיך הבל כזה שאין בו חטא, שהוא מטהר את כל העולם, את כל התינוקות, יכולים לשלוט על המבוגרים, כי לכל אחד ממשיכים הבל פה שאין בו חטא. מתחילים "ויקרא". שזה הצדיק, שיכול ללקט את כל הטוב שנמצא בכל אחד, הוא יודע את כל הבחינות, שיש בענין זה של המשכנות. הוא יודע אפילו כמה אנשים שייכים אליו. אם זה רבינו, אם זה ר' לוי יצחק מברדיטשוב. זה היה, היה החוזה, היה, היו צדיקים, תלמידי המגיד, שהם היו שייכים באמת לנפשות. היום כבר אין לנו כאלה צדיקים. אבל אז הם היו צדיקים שהיו שייכים ל, הצדיק הזה שייך לכמה נפשות. היום כל הנפשות מקבלות מצדיק האמת לאלה שקמים בבוקר, שרים בבוקר, מנגנים בבוקר אז הם מקבלים עכשיו מצדיק האמת. שואל "עמק המלך", הוא אומר- ואם תאמר, ואם תאמר- למה ה' ברא את הרשעים? צריך לדון לכף זכות, לרחם עליהם, להתפלל עליהם, ה' יכל בכלל לוותר על הבריה הזאת. הוא ידע שפלוני יהיה רשע- הוא יכול לוותר על הבריה הזאת. הוא יוכל לשים את הבריה הזאת בבית רשע אז מסביר ה"נועם אלימלך", "ועתה בנים שמעו לי, יראת ה' אלמדכם" עכשיו אגלה לכם סוד נפלא, סוד נורא, למה ה' ברא את הרשעים? הוא אומר- והתורה הקדושה עימנו. אנחנו כלנו בני א- ל חי, גם הרשעים בני א- ל חי. למה לא כולי האי עצמו ברשעים האלה המחרפים אותו בכל עת. רק מדברים אפיקורסות, רוצים לעקור את הדת, ולסגור את הישיבות, חס ושלום. אם נותנים להם עוד כמה שנים, ה' ירחם אז יסגרו את כל הישיבות. אז למה ה' ברא אותם? כאל אחזים, מנשים כאלה. כמו אחז, כמו מנשה. אנחנו חוזרים עכשיו לתקופה של אחז ומנשה, ח"ו. רוצים לאחוז בתי כנסיות ובתי מדרשות כרוזים בכל יום, בני קל חי. אז למה הוא ברא אותם בכלל? למה לא כולי האי עצמו ברשעים האלה, המחרפים אותו בכל עת, בכל רגע? שני תשובות על אותו הדבר. אפילו שכל הרשעים האלה, הם עד תתקע"ד דורות רשעים. אפילו אם הם רשעים גמורים, שהם עוד תתקע"ד דורות, 974 דורות שלפני בריאת העולם. הם נולדים כל דור ה' מחלק אותם בכל דור. על כל דור הם נשמות יקרות,אבל הניצוץ האלקי שבתוכם, זה ניצוץ גדול מאד. כי הניצוץ בא מכסא הכבוד, נשמות יקרות מאד, הפיל קדושה בהם, אלא הסערה גברה בהם. ה' הוריד אותם מחטא עץ הדעת, מזמן שבירת הכלים, אז הם תפקידם היה לברר את שבירת הכלים. זה לא סתם שהם רשעים, אלה נשמות ענקיות, שצריכות לברר את השבירת כלים, ולא יודעות איך עושים את זה. כבר לפני בריאת העולם בכלל הם כבר נוצרו. נוצרו 974 דורות לפני בריאת העולם. וה' נתן להם שיבררו את שבירת הכלים ע"י שיגלו את הצדיק האמת. אם היו מגלים את צדיק האמת שבכל דור ודור, אפילו שהם הרשעים הכי גדולים הם היו יכולים לברר את שבירת הכלים. אז כל הנשמות היקרות נמצאות בהם, אלא שהרע גברה בהם. אותו הרע של עולם התוהו, בתחילה עשה תוהו ובוהו. הוא מדבר על שבירת הכלים. אז הקדושה שהיתה בהם, בלי הצדיק האמת, אומר ר' נתן בהל' כיבוד אב ואם, הם לא יכולים להתגבר על הרע. ה' ברא אותם, והוא ידע דור המבול, היה מתושלח, חי 969 שנה. היה לו זמן 969 לחזור בתשובה? אז היה כזה מתושלח, ונח היה 500 שנה עד המבול, אי אפשר לקבל ממתושלח, אי אפשר לקבל מנח. וכל העבודה היתה לבנות ישיבה עם תלמידים. וכל העבודה היא כן להקים פי כמה מנינים, או כמה אלפים או כמה רבבות אבל נח כנראה גם את זה לא הצליח. כולם טבעו במבול. כתוב, הזוהר אומר- וימת כל אשר הוא. כל אשר נשמת חיים באפו. וימת- אומר- כל הצדיקים מתו לפני המבול. זה שלא נכנסו לתיבה של נח צדיקים. אז צריכים לדעת שכולם מתו לפני המבול. היו הרבה צדיקים, אומר הזוהר אבל כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, אז הוא מת. אז מי שהיה בו נשמת רוח חיים והוא היה צדיק, אז הוא מת לפני המבול. כך שרק נשאר נח והבנים שלו. אבל באמת, אומר הזוהר, היו הרבה צדיקים. אבל זה היה, זה היה אפס אפסים כלפי הדור. אבל מי שרץ לנח. רץ למתושלח. מי שיש לו רע נורא, תאוות נוראות, יצר הרע נורא, מה עושים? אז היו כמה יחידים, רצו לנח, רצו למתושלח. אז ה' ידע שבאמת הם בכוחות עצמם לא יוכלו בשום אופן להרים ראש. אבל יש הרבה אנשים, שהם לא יכולים להלחם עם הנחש שבתוכם. אבל ע"י הצדיק הם יוכלו כן. אז ה', ה' ברא אותם. כי הוא ידע שע"י הצדיק הם יוכלו כן. ואם לא, אם לא ימצאו את הצדיק, אז בסדר. אז יחיו כך וכך שנים. ימותו אחרי כך וכך שנים, ויהיה להם יסורים נוראים אחרי זה. יהיה להם חיבוט הקבר, גיהנום, עונשים קרים ומרים. לגיהנום רק נכנסים. לגיהנום רק נכנסים אחרי שגמרו את כל התיקונים בעולם. אחר שגמרו את כל התיקונים בעולם. רק אז נכנסים לגיהנום. לא ככה סתם שנכנסים כבר לגיהנום. מה שכתוב שמשפט רשעים בגיהנום 12 חודש, זה רק מדבר, אחרי שהוא כבר עבר את התיקונים, עבר את כל התיקונים בעולם. כל היסורים בכף הקלע. אחרי שהוא עבר את הכל, כף הקלע והכל, אז מכניסים אותו לגיהנום. אבל לפני זה, אפילו לגיהנום הוא לא נכנס. אפילו לגיהנום הוא לא נכנס. אז הוא שואל אותו כאן מקודם, זה כבר נמצא באותו מקום. ואז בא הנחש, הוא בחי' והאיילה. האיילה צועקת ובוכה. בחי' והאיילה. אומר, הוא טבע. הוא טבע שם מול הנילוס. מסכן לעשות תשובה, כי כזו מהירות, ראיתי שהאניה טובעת, ו , אני חייב לעשות תשובה. אם הייה לו הרהור תשובה, אז הוא לא היה צריך לעבור את כל היסורים האלה. 25 שנה רץ על ההרים ועל הגבעות. אז הוא, אז הוא מסכן, נטבע, הוא אומר, ומיד, ומיד איך שהוא נטבע, והוא הרהור תשובה, אז באו שלושה מלאכים כמו שכתוב: "הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו". הוא אומר, עומד עליו מצד ימין ומצד שמאל וכל הזמן מכים אותו בשבטי אש, מקלות אש, ואחד עומד מאחוריו. כל הזמן מכים אותו, עד שכל הגוף שלו מתפרק לגמרי. וככה זה עשרים וחמש שנה. אז הוא אומר לו- עשרים וחמש שנה? אתה בסה"כ יהודי, אז מה יש? נכשלת פה, נכשלת שם. סה"כ, משפט רשעים בגיהנום 12 חודש. אז אומר ר' חיים ויטאל- אתה לא יודע פשט. זה מאמר שאמרו רז"ל- משפט רשעים בגיהנום 12 חודש, זה אחרי שכבר הם סבלו את כל העונשים שלהם, כל העונשים שלהם. אומר- אני טבלתי שם בנילוס, התחילו, שמו אותי אחרי זה, באו, וקברו את, היינו איזה אלף אנשים שטבעו, אלף יהודים. הוציאו את כולנו מהים, קברו אותנו. אלא שקברו אותי, בא מלאך על הקבר, בינתיים, הם הוציאו אותי המקבר, והתחילו להכות אותי במקלות של אש, והתחלתי לרוץ. רצים אחרי, מכים אותי במקלות של אש, ואני רץ. רצים אחרי. וככה אני רצתי ממצרים עד הודו, הוא אומר. הגעתי עד הודו, הגעת עד הודו ו רצים כל הזמן, להכנס באיזה גוף של בנאדם. אני מגיע להודו, רוצה להכנס. רואה כאלה פושעים, יהודים. אולי הוא אומר על גויים. ברחתי כל עוד נפשי בי, הוא אומר. אני עוד אטמא אם אני אתעבר בהם. הם יטמאו אותי עם העבירות שלהם. עוד פעם לרוץ על ההרים, על הגבעות, עד הגעתי פה למדבר יהודה, ונכנסתי פה לתוך איילה. עד שהאיילה הזאת, מסכנה, רצה על ההרים והגבעות מרוב צער שהתעברתי בה, עד שנהייתה ומתה. ואז נכנסתי, הגעתי לעיר שכם. נכנסתי אצל כהן, ראיתי כהן, אמרתי נכנס לכהן הזה. אז הכהן הזה, כהן יהודי. באותו רגע, הכהן שלח מיד אחרי כל המכשפים וכל הכמרים, כל הפקידים - ע"כ צד א' כל הפקידים שם, והתחיל לעשות לי כאלה לחישות, הוא אומר, שבאמת הייתי צריך לברוח. אבל למה ברחתי, הוא אומר. מרוב הטומאה שהכניסו, אומר- זה שהנחשים והמכשפים מתחילים להבריח את הרוח ש מתעברת במישהו, זה מרוב הטומאה שהם מכניסים בתוך הבנאדם הזה, עד שמרוב הטומאה, הרוח הזאת צריכה לברוח. בגלל זאת הטומאה שהם מכניסים. אז התחילו להכניס בישמעאלים, בנוצרים, במכשפים, כאלה טומאות התחילו להכניס בגוף של היהודי המסכן הזה, לכן אסור לקרוא לשום מכשף, לשום גוי, שיודע להוציא רוחות טומאה. שמוצאים את הרוחות טומאה. עוד יותר זמן עוד יותר זמן. רוחות הטומאה לברוח. מה אני יכול לסבול את הטומאה? המתקה אחת, יטמאו אותנו, ברחתי משם, הגעתי לצפת. ועכשיו אני כאן אצל המסכנה הזו כבר 25 שנה. אז מסביר שעד שהאדם יכנס לגיהנום מי יודע מה הוא צריך לעבור, איזה ריצות על ההרים, עם שלושה מלאכים עם מקלות של אש. הוא מחפש להתעבר בחיות, להתעבר בזה, להתעבר בזה. הוא אומר, הוא אומר, ואיך, אבל איך נכנסת בה? והוא אומר- שפעם היו מוציאים את האש, היו מוציאים את האש, והיו שמים מתחת ברזל עם אבנים ולשפשף את זה. האשה הזאת, האשה הזאתי עבדה ככה חצי שעה- שעה רצתה שיהיה להם אש בבית. הולכים לשכן, אבל אם אין, אז משפשפים, צריכים לשפשף את זה. לא כמו היום, שכבר החיים ממש בגן- עדן. כבר לימות המשיח. היא ממש, והאשה הזאת, מסכנה, היא שפשפה, שפשפה, לא יוצא אש. בסוף, מרוב כעס לקחה שם את כל הדבר הזה, אמרה- השטן יקח אותך התחיל להיכנס השטן יקח אותך. ואז נכנסתי בה. אז הוא אומר, בשביל מילה אחת שואמרים- השטן יקח אותך, כבר מותר לך להכנס? הוא אומר, כן, הוא אומר, האשה הזאת, הוא אומר בסתר ליבה, הוא אומר, שאומרים הגדה של פסח, וכשמספרים מניסים ונפלאות היא צוחקת בליבה, נסים, נפלאות, לא יודעת. חיים, אוכלים, שותים, נסים, נפלאות. ואז היא בסתר ליבה צוחקת, ה' ירחם. אבל ככה, אומר ר' חיים ויטאל, מה ה' אמר , את מאמינה ביציאת מצרים. מאמינה, מאמינה לכל הנסים והנפלאות, מאמינה. היא אומרת. ככה? עכשיו אני אוכל להוציא אותך. אז מיד הוא אומר לו, עכשיו, אני עושה לך ניקוי, עכשיו תצא, ככה, עכשיו תצא, תצא עכשיו. אז הוא אומר, טוב, אבל, אז הוא אומר אני שתצא רק דרך האצבע הקטנה של הרגל,ואז האצבע הקטנה התחילה להתנפח, נהייתה כמו לפת. אז עכשיו הוא מסביר כאן, אז עכשיו הוא מסביר כאן, שזה בכלל לא פשוט. הרשעים המסכנים האלה, הוא אומר, עד שהניצוץ הקדוש, הניצוץ הקדוש התבבר בהם. כזה שאנחנו אומרים, שאמרנו אתמול, "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". וזה הוא בחי' המשנה הזאת, שכל הרשעים יש להם חלק לעולם הבא, הוא אומר, באמת יש להם ניצוץ בגן עדן. בשביל מה נבראתי, איך אני חלק אלוק ממעל? שברא הקב"ה נשמה אחת ומכין לו את חלקו בגן- עדן. כל נשמה שנבראת, היא נבראת מכסא הכבוד. מאן דנפח מדילה נפח. שכל צדיק וצדיק יש לו עולם אחר, ומדור כל רשע, אפילו רשע הכי גדול, יש לו נשמה שהיא עצמיותו יתברך, ויש שלו מקום מוכן לו בגן עדן, השאלה מתי יקבל את זה? אחרי אלף שנה, אחרי אלפיים שנה.קורח כבר מחכה 3,300 שנה. לקבל את החלק בגן- עדן. יש לו תור ארוך, מסכן. אבל יש לו חלק בגן עדן. הוא גם יהיה הכהן הגדול בבית השלישי. כי כל יהודי צדיק יש לו מדור. לעתיד לבוא- "ועמך כולם צדיקים". אלא השאלה מתי יזכו? אדם פשוט יבוא לאומן, וישר יתכפר לו הכל, זה בכלל לא פשוט. הוא קם בבוקר, ימצאוה מטונפת. הוא צריך ממש להוריד דמעות, לבכות, כמה טנפתי את עצמי, כמה לכלכתי את עצמי? מי יודע? מי יודע כמה שנים אני צריך להזדכך? אז לרבי, נחמן ברויזר, שצעק- ר' נתן, ר' נתן, הוא אמר לו אצל הרבי, הוא אמר לו- עכשיו יכול להיות. יצחק אייזנשטיין בנה את הבית- כנסת, אז ר' יצחק אומר שאחרי שנה הוא בא, ובדיוק הוא כבר הבין שהוא כבר נמצא אצל הרבי. מי יודע איזה יסורים עוברים, אז בגיהנום נשרפים. זה לא סתם שהרבי כבר יקח אותך, ירחוץ אותך, ישטוף אותך. הרבי הוא לא בלן, הוא לא המן הרשע. המן הרשע היה בלן. רבינו הוא לא המן. שירת אותך. יצה"ר כאן בעולם הזה. תן ליצה"ר את הליקוטי הלכות, את הגמרא. לעשות כל שניה תשובה. הרבי אומר- מה אני יכול לעשות איתך? אתה לא עבדת, מה, אני הפועל שלך? השמש שלך? אני מוכן לעזור לך. אתה מכה את עצמך, אז אני אוכל לעזור לך. אז ככה, אז כל הרשעים אחרי הרבה הרבה גלגולים, ועונשים קשים ומרים. מי יודע כמה גלגולים צריכים עוד לעבור? בחיות, בדומם, צומח, חי, מדבר. אז כולם ודאי וודאי יזכו בסוף לנקודה שלהם. אבל לא לחשוב- אני כבר בעל תשובה, אתה כבר יותר גדול מצדיקים. אבל מה זה מבטיח לך? איזה קרדיט, איזה ויזה, איזה אפשרות, שאולי אחרי מאה עשרים שנה תוכל לקבל איזה כרטיס לגן- עדן, הוא אומר- אחרי מאה עשרים שנה יראו שעבדת כמו שצריך, אז ה' יתברך שהוא ברא את הרשעים, שכולם נקראים נצר מטעי, כולם נקראים מעשי ידי להתפאר. וכולם נשמות הנחצבות מתחת כסא הכבוד. והם חלק אלו ממעל. אלה הקב"ה גן עדן. והנשמות הם רושם, אור עצמיותו יתברך. וכל נשמה ונשמה אפילו של הרשע הכי גדול, היא ממש אור עצמותו יתברך, הוא לוקח מעצמיותו. וזה מעשה ידי להתפאר. ה' מתפאר גם ברשעים, איזה נשמות נפלאות הם, אבל השאלה מתי? גם בקורח הוא יתפאר פעם. כשיבנה כבר הבית השלישי, הוא יתפאר בקרח. בינתיים קרח נמצא, ה' ירחם. אז כולם בסוף יהיו נצר מטעי להתפאר. הקלים נפסדים, אבל הקב"ה מעשה ידיו חיים וקיימים. וזה- הוא מתפאר בנצחיות שבכל אדם. אפילו ברשע יש בו נצחיות. השאלה- מתי היא תתגלה? וזה מה שבקש אברהם אבינו. "ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה?" מה אברהם חשב? באמת היתה פשוטה? אז אומר- אברהם חשב, במה אני אירש, במה אתה מבטיח לי שכל אלה שיוולדו מזרעי, אלה יהיו נשמות שחצובות מתחת כסא הכבוד? יש נשמות שהם סתם כמו כבשים. אבל אני רוצה לדעת, אם אתה מבטיח לי שכל הנשמות עד סוף הדורות, ובקשתו היתה מה' יתברך, שהוא מבקש שכל הבנים שלו, שכולם, כל מי שנברא מאברהם, יצחק ויעקב, שיהיה להם נשמה מגן- עדן עד סוף הדורות. נשמה שהיא תהיה חלק אלוק ממעל. זה היתה הבקשה שלו. אז ה' אמר לו- במה אדע כי אירשנה? ה' אלקים, כי ה' אלקים, ה' אדני"ן זה 91. ועוד אלקים 86 =177. ביחד זה גן עדן. אז יוצא שכל הנשמות ה' אלקים, זה כתוב שם הוי"ה, הוי"ה בניקוד אלקים. שיש כאן שלוש שמות- ה' הוי"ה בניקוד אלקים. אז ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה? אני רוצה שכולם יהיו נמשכים מהשלוש שמות האלה. מה', האדני"ן, הוי"ה אלקים. שזה כולם נשמות שיבואו מגן עדן. אז אברהם ביקש, שכל הנשמות שתבואנה, שתבואנה ממנו תהיינה מהשלוש שמות האלה- הוי"ה, ה' אלקים. וזה- ובאו האובדים בארץ אשור וזה שכתוב- "רחוק מרשעים ישועה". מה זה רחוק מרשעים ישועה? הוא אומר- תהיה להם ישועה, אבל השאלה מתי? ישועה תהיה להם. אבל השאלה מתי? שרחוקה היא הישועה מהרשעים, בגמר תיקוניו וצירופיו, אפילו באלף לא בטיל. ה' לא מוותר על שום עבירה, על שום חטא, על שום ביטול תורה. לא יגיד- אני ברסלב,. אני לא צריך ללמוד. עכשיו יש לו זמן 12 שעות, כמעט עד השקיעה. חייב ללמוד גמרא, לגמור את הפרשה, יש לו פיגורים, שיגמור את כל הפרשיות, אבל ביטול תורה זה כנגד כולם, נחרב ביהמ"ק על ביטול תורה. ביטול תורה זה למעלה מהכל. אדם צריך לשים את הראש שלו בגמרא, ואם ח"ו הוא לא יכול אז הוא מקיים את הליקוטי הלכות. צריך להבחן על הגמרא, ולקחת חברותות לגמרא. אם לא נבחן בגמרא, אז אין מה לעשות כאן בישיבה. מי שלא נבחן בגמרא, אז סתם להסתובב, ומחלה מדבקת של הסתובבויות. רק מי שיכול לשבת עם הראש בתוך הספר 12 שעות, לשבת, כבר נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן. ע"כ. שיעור מס' 2 המשכים להתחנן לפני בוראו, יכוון לשעות שמשתנות המשמרות, שהם שליש הלילה. בסוף שני שלישי הלילה, בסוף הלילה, שהתפילה, שהתפילה שיתפלל באותן שעות על החורבן ועל הגלות, רצויה. ראוי לכל ירא שמיים, כל מי שירא שמיים. שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק. יש פה למעשה שלושה זמנים. חצות לילה, שאז יחוד יעקב ולאה, אחרי זה יש לנו את תחילת האשמורת השלישית. היום זה בערך שלוש שעות לפני הנץ. וזה אומר שהלילה נמשך ליום. אז זה שלוש שעות לפני הנץ. אחרי זה יש לנו את התפילת שחרית עצמה. מתחיל בעלות השחר. אז אומר הזוה"ק: "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית. עשה סוכות, ע"כ נקרא שם המקום סוכות". ר' חייא פתח ואמר- שיר המעלות לשלמה, אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר. אם אדם לא קם חצות, לא קם באשמורת הבוקר, לא קם לותיקין, אז שוא שקד שומר. אז אין שמירה לעיר, שמירה לעיר זה רק ע"י אלה שקמים חצות, או באשמורת, הכי מאוחר בעלות השחר. תא חזי בשעתא דסליק דקוב"ה מבריא עלמא, הקב"ה רוצה לברוא את העולם, אפיק בוצינא דקדרוניתא. אז התחילה כל הבריאה ע"י בוצינא דקרדוניתא. נעשה ניצוץ מהוד אדם קדמון. הוא נכנס בגבורה דעתיק, בגבורה דעתיק ובחכמה דאריך, ומשם הוא התפשט בכל העולמות. אז הוציא בוצינא דקרדוניתא. יצא הניצוץ הבוקע. קרדוניתא זה בקיעה. בוצינא זה ניצוץ. הניצוץ שבקע, הניצוץ שבקע שלפני בריאת העולם. אז הניצוץ זה הוא נברא מחדש בכל יום. בוראים אותו אלה שקמים חצות לילה, או באשמורת, או לכל המאוחר בעלות השחר. חד קטורא, ו , יהיה איזה ניצוץ אחד שה' הוציא, ונחתא לתתא, ויהי חשיכה, הכל היה חשוך, היה חלל הפנוי, זה היה חושך, אורחין דקיקין ואתעביד ביתא בעלמא. נהיה בנין בעולם. אז הקב"ה הוצאי ניצוץ- בוצינא דקרדוניתא. התחיל להוציא ניצוץ. אבל הניצוץ הזה נדלק בתוך החושך. בתוך החלל הפנוי נדלק הניצוץ הזה. וזה היה מהוד אדם קדמון. הניצוץ הזה היה, ואחרי זה, זה התפשט מהוד דאדם קדמון לגבורה דעתיק, מגבורה דעתיק לחכמה דאריך. חכמה דאריך היא הגבורה של עתיק, והגבורה של עתיק זה הוד של אדם קדמון. ושם זה התפשט לאבא ואמא- מאבא ואמא זה התפשט לזעיר אנפין, משם לספירת המלכות, עד שזה הגיע אלינו, לספירת המלכות. האי ביתא, שהרבי אומר, נבנה לנו ביתה באווירא דעלמא, סוד הבית האי ביתא אמצעיתא דכולא. הבית הזה שהוא באמצע הכל, שהוא הנקודת המרכז, כמה פתחין ואדרין ליה זכור, זכור דוקטאין עילאין קדישין תמן, ושמה מקננין ציפורי שמיא. "שם ציפורים יקננו". שהציפורים מתחילות לשיר בעלות השחר, זה הציפורים האלה שנמשכים מאבא, אמא, זעיר אנפין. והם מרמזות לכל העולמות- אצילות, ביראה, יצירה, עשיה. יש ציפורים שהן נמשכות מעולם האצילות. יש ציפורים שנמשכות מעולם הבריאה, ציפורים שמעולם היצירה, ציפורים שמעולם העשיה, וכל הציפורים מתחילות לשיר. כל השיר ה זה ע"י אלה שקמו מחצות, או באשמורת, או בעלות השחר. והאילן הזה, אז הבית הזה זה ספירת מלכות. והציפורים יושבות על האילן, והאילן הזה נקרא זעיר אנפין שהוא מזין את ספירת המלכות, וכדי להזין את ספירת המלכות. צריך לקבל את האור מאלה שקמים בחצות לילה, או באשמורת, או בעלות- השחר. האי ביתה אית שקיא מיניה. והבית הזה, שהוא ספירת המלכות, אז היא צריכה לקבל את הארת החכמה. אנחנו עכשיו ממשיכים את החכמה. אלה שקמים חצות, אז הם פותחים את כל שערי החכמה. הכי באשמורת, והכי מאוחר זה עלות השחר. אחרי הנץ כבר כל שערי החכמה סתומים. אדם, כבר המח שלו נסתם, הוא קם עם מח סתום. ואין כבר שום רשות לפתוח לו את המח. פתיחת המח זה רק מחצות, עד הנץ החמה, עד עלות השחר. וכל יום ה' רוצה לגלות לאדם חכמות כאלה, דברים כאלה שלא נודעו מעולם. כי אדם יכול ללמוד את החכמה הכתובה, את החכמה של השכל שלו קולט, את החכמה שהוא, שהיא לפי הדרגה שלו. אבל בכל יום ויום ה' רוצה לגלות לאדם כאלה חכמות, וכאלה סודות, שלא נודעו מעולם, שעדיין לא התגלו מעולם. רק התגלו למשה רבינו, שהיה בהר סיני. כל מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש, ניתן למשה בסיני. אז החוכמות האלה, אם אדם רוצה שיתגלו לו חוכמות חדשות, שלא היו מעולם, לא שהוא עובד עם השכל שלו, עם הטבעיים שלו, עם התכונות שלו, עם הכשרונות שלו. זה שום דבר לא, כי העיקר זה להגיע לרישא דלא אתידע, עד דלא ידע. עד דלא ידע. והוא מסביר כאן, ה"עמק מלך" כמו שה' ברא עולמות, ברא עולמות והחריבן, הוא אומר- הניין דלא עניין לי, אלה, הם לא עינו אותי. והניין, עניין לי. כן עינו אותי. והקב"ה בורא עולמות, מחריב אותם. זה לא מוצא חן בעיני, זה כן מוצא חן בעיני, על זה אני מתחרט. זה ממש אפיקורסות. בפרט לדבר דברים כאלה זה ממש אפיקורס. אז מה קורה? אז הוא אומר: העולמות האלה שה' ברא בראשונה, שעליהם הוא אמר הניין דלא עניין לי, הוא אומר- הניין, הוא אומר- אלה, דלא עניין לי, שכביכול אין לי הנאה מהם. הם עיקר העולמות, הם עיקר הבריאה. ושלנו נדמה שלקב"ה לא היתה הנאה מזה. לנו, נותנים את העולם הזה, כסאות ושולחנות. אבל ה' היה לו עולמות נפלאים, שלא היה צריך לנו בכלל להכיר אותם. מה פירוש נחרבו, לא נחרבו, הוא אומר, רק. אי אפשר היה להכניס אותו לכאלה עולמות, כי אנחנו היינו נשרפים בכאלה עולמות. אז אלה שלא עניין לי, הוא אומר, אלה עניין לי. אלה שלא עניין לי, שכביכול הקב"ה לא יכל לברוא איתם את העולם, הוא לא יכל לצמצם את האור דרכם לאנשים נמוכים כמונו, הוא אומר- הניין שלא עניין לי, שזה רישא דלא אתידע, עד דלא ידע, אז זה עיקר הבריאה. שיש דברים כאלה שאנחנו לא יודעים אותם, לא מכירים אותם, שאין לנו שום השגה בהם. אנחנו רק יודעים עם ההשגה שנולדנו איתה, הם המח הנחש שנולדנו איתה.הנחש היה ערום מכל חית השדה. אדם נולד בכלל עם מח נחשי, מח של נחש. כל אחד יש לו חכמה חדשה, ברוך ה'. ה' הוא אינסוף. אבל המח הטבעי שהוא נולד, זה מח הנחש. זה חכמת הנחש. הנחש היה ערום מכל חית השדה. הנחש, הולבשנו בבגדי הנחש, במח הנחש, בלבושי הנחש. כולנו מבינים חכמים, כלנו חכמים, כלנו נבונים, יודעים את התורה. אז קוראים את ההגדה, זה הכל שטויות. חכמה, דעת, אמונה, בינה שלנו. הכל זה שטותים והבלים. עם ישראל עמד לפני הים. חלק אמרו נקפוץ לים. פירושו להתאבד. כמה יצליחו להגיע בשחיה, אבל הרוב ימותו. יותר טוב שיקחו אותנו ויחתכו אותנו חתיכות חתיכות. יעשו לנו כמו באושויץ. חלק אמרו- נברח למדבר. זה גם התאבדות. מה יהא במדבר? גם ימותו. נעשה מלחמה, זה ודאי התאבדות. כל פעם מתים בכבוד. אנשים רואים, הורגים את האשה, הורגים את הילדים. הכוונה, נהרוג גם קצת גם כמה גרמנים. מותר, לא מותר, הלכה לא הלכה. כבר אנשים לא עושים חשבונות, שנגדל הם מותר להרוג את הגרמנים, אסור להרוג את הגרמנים. זה לא יפה, זה לא מכובד. היהודי, הוא כבר, הרגו לו את האשה, את הילדים. הוא כבר לא יודע מה נעשה איתו. לפי ההלכה אנחנו לא יודעים. צריכים לפסוק את ההלכה לפני השואה, לא בתוך השואה. להכין, להכין ספרים שלמים מתי מותר להרוג את הגרמנים, מתי אסור להרוג את הגרמנים. על פנים הם אמרו- עשה מלחמה וגמרנו. מה שיקרה, יקרה,. החילונים היו הכי מתונים, הכי בישוב הדעת, אמרו נכנע: נכנע, אולי נשאר בחיים, מי יודע? אז זה השכל, אז השכל של האדם מחולק לארבעה סוגי שכל. אחד אומר נכנע, נוריד תמיד את הראש. אחד אומר מה יש כבר להפסיד? נהרוג קצת.. אנשים אחרים אמרו- נברח, לאן נברח? קודם נברח. מה שיהיה, יהיה. נמות, נמות. קודם נברח. חלק אומרים- נקפוץ לים. נדבק כבר עכשיו לאדמה. נמות במדבר, בצמא, ברעב. וחיות יטרפו אותנו. ניפול ישר לים, תוך דקה נעלה לגן- עדן. אז בא משה רבינו, שכל חדש לגמרי, שכל אחר לגמרי. שכל הצדיק זה שכל שאף אחד לא חשב עליו. אז אלה שקמים חצות, או באשמורת, או הכי מאוחר בעלות- השחר, אז מתגלים להם עוצרות עליונים שלא נודעו מעולם. מגלים להם כאלה אוצרות שרק משה ידע אותם. וזה רק מתגלה לאלה, שזוכים לקום או בחצות, או באשמורת הבוקר, או הכי מאוחר בעלות השחר. והאילן הזה, שהוא רק מתגלה, הוא רק מתגלה לאלה שקמים חצות. רק להם הוא מתגלה. אז בשעתה אזי האי ביתא. זה ספירת המלכות, העולם הזה, דשקיא מיניה, וגניז בגביה כמה גינזין עילאין דלא אתידעון. יש לה' לגלות כאלה סודות, וכאלה חכמות, וכאלה כשרונות לתת לנו. במשך היום, דברים כאלה פלאיים יכולים להתרחש כל רגע, שאנחנו בכלל לא מעלים על דעתנו. בשום מח לא נוכל להשיג את זה, רק הצדיק משיג את זה. וזה רק נותנים את זה לאלה שקמים חצות, או באשמורת, או הכי מאוחר בעלות השחר. גינזין עילאין דלא אתידעון מעולם. ועם זה בונים את הבית החדש. עם החכמות האלה שהתגלו לנו היום, לאלה שקמו חצות, או באשמורת,או הכי מאוחר בעלות השחר. עם השכל הנפלא הזה נבנה עכשיו את היום החדש. אנחנו נבין דברים חדשים, נקלוט דברים חדשים, המח יפתח לנו. נבין את הגמרא, נבין את הכל אחרת. ראשונים, אחרונים, הכל יפתח. נפתח זוהר, נפתח עץ חיים. הכל יתגלה לנו. כל הסודות, הסודות היו כאלה, שאנשים לא הבינו. היו צריכים עם זה מיליון סטירות. כל הפירושים זה עוד לא דומה למליונית מהסטירות. אבל אולי אדם יתגלה לו איזה חידוש חדש. יתגלה לו איזה דרך חדשה. עץ חיים. כי רק קבלנו איזה אחד חלקי מליון מכל הסודות שאדם . אולי פחות מאחד ממליון. אז מתגלים סודות חדשים לגמרי לאלה שקמים בחצות לילה, וכל הפתחים הסתומים נפתחים, והציפורים האלה ששרות אומר הזוהר וכמה רוחין פרחין באוירא דהוין... ברינון ציפורים, וגם יש המון רוחות באוויר. שמשוטטות עוד אין להם תיקון, הם נשמות ערטילאין. הם בלי גוף. נשמות תועות ונדות. שמחפשות את התיקון והתיקון שלהם זה אלה שקמו חצות. אז ע"י שמתגלים כאלה חכמות, זה גם תיקון לנשמות האלה. והם משתוקקים להתכנס בציפורים האלה, הציפורים האלה, שהם שרות, זה הנשמות, שעכשיו זכו להתעבר בציפורים האלה. ע"י שיתגלו להם החכמות, ע"י אלו שקמו חצות, או באשמורת, או בעלות השחר. אז המשיכו כאלה חכמות בעולם, שאפילו אפילו הרוחות המשוטטות באוויר, זכו לקבל את החכמות האלה זכו לקבל הארה מהחכמות האלה. ועי"ז זוכים להכלל בציפורים. וזה השירה של הרוחות האלה שגילו את התיקון עכשיו ע"י אלה שקמו חצות באשמורת, או בעלות השחר, אז רבבות רבבות נשמות קיבלו תיקון עכשיו ע"י חכמה החדשה שהתגלתה לאותו היום. וע"י שירת הציפורים, שהתעברו בהם נשמות הצדיקים האלה, שקבלו עכשיו את התיקון, עכשיו נגמר התיקון שלהם, עכשיו כבר לציפורים לשיר לה' שירים. אז ציפורים סעדיתא. בלהודות לה', להודות לה' שהוא בורא עכשיו עולם חדש. שמים וארץ חדשים. עד . כתוב שבחצות לילה יוצאת שלהבת, מכה בגפיים של התרנגול, מלאך גבריאל, והשלהבת הזאת, היא בוקעת עכשיו את כל המסכים. את כל המסכים הנעלמים. כל מיני היכלות נעלמים, שיש שם חכמות נפלאות. והשלהבת הזאת שורפת את כל השערים עכשיו. והחכמות הולכות להתגלות בעולם. אז עכשיו, אז שמגיע חצות לילה, אז יוצא שלהבת אחת, ומכה בכנפי התרנגול, זה המלאך גבריאל. ועי"ז היא בוקעת את כל , בוקעת סלעים וכל הספירות של "שיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גידע". היא בוקעת את כל הבריחים, היא שוברת את כל השערים. השלהבת הזאת ומתחילים להתגלות כאלה חכמות, שלא התגלו מעולם. היא כמו פטישים, שמכה ומפוצצת את כל השערים פתח פתחין, מכה בוקעת את הסלעים. ומתחילים לשמוע קולות מלמעלה לשמוע שה' מדבר אליו. קולות מלמעלה. וכדין חד כרוזא. ומתחילים לשמוע קולות מלמעלה לשמוע שה' מדבר אליו. קולות מלמעלה. וכדין חד כורזא. ואז יוצר כרוז אחד, סליק באוירא. כרוז קשור באויר, וקורא, מתחילים להיות כרוזים בכל העולם. כמו "שובו בנים". כל מיני כרוזים, היה איזה צדיק אחד, שכל פעם שהיה ניגש למזוזה, היה צועק- "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". תשב אנוש עד דעא. אדם צריך ש"תשב אנוש עד דכא"? צריך שכבר יגיע עד דכא, עד דכדוכה של נפש. אתה לא יודע מה שיהיה. אתה לא יודע איזה אורות יש. איזה דברים נפלאים יש. מה אתה ישן? מה לך נרדם? מה אתה נגד קושית רב החובל? רב החובל צעק ליונה- "מה לך נרדם? קום, קרא לאלקיך" כולם צועקים, גם אתה תקרא, לך יש אלקים אמיתיים, תקרא אליו, הוא בטח יענה לך, אז כולם שואלים, מה תעשה, יש קושיה של רב החובל, קושיה גדולה, שכבר, כבר מנינוה, כלומר למעלה מאלפיים חמש מאות שנה, הקושיה, העולם חייב להיות דן על הקושיה הזו. קושיה שאף אחד לא מתרץ אותה. כולם ישנים. אבל מה עם הקושיה של רב החובל? אז ברגע שאדם קם חצות, הנשמה שומעת את כל הכרוזים. כי בלי סוף כרוזים, בלי סוף כרוזים לאלה שקמים חצות. שזה בוקע מהשלהבת שהכתה בכנפי התרנגול, זה המלאך גבריאל. על זה אומרים- הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, זה המלאך גבריאל. ואז עולה כרוז אחד באויר, ומקשר באויר וקורא. והכרוז הזה יוצא מהמזבח הפנימי. אדם צריך לדעת, כשהוא מתפלל, אומר את הקרבנות, לשוות לנגד עיניו את כל ביהמ"ק. כל ביהמ"ק נמצא, הוא לא נשרף, הוא לא נחרב. הוא עומד מול העיניים, הוא נמצא מולינו. שום דבר, שום דבר לא נשרף. שום דבר, שום מנורה, כלום. זה רק היה אחיזת עיניים. כל השריפה היתה מין אחיזת עיניים. ולא נפגם כהוא זה, לא נפגם כהוא זה, כהוא זה. כל העשרה הרוגי מלכות, וכל שריפת ירושלים, וכל שריפת ביהמ"ק, הכל זה היה אחיזת עיניים. ובאותו רגע הגיעו גופות חדשים, גופות של שדים ורוחות. מסרו לידי הרומאים, לסרוק אותם במסרקות של ברזל. והם עצמם יהפכו הקיסרים של רומא. ר' עקיבא, ר' חנינא בן תרדיון, ר' נחוניא בן הקנה. כולם יהפכו להיות קיסרים של רומא , עברו את הקיסר של רומא. וכל העשרה הרוגי מלכות התחלפו בקיסרים של רומא. ועשו שם שמות, הרגו את השרים, בטלו את הגזירות. ור' חנינא בן תרדיון יוכיח ורבי עקיבא שכולם נהפכו אח"כ לקיסרים של רומא, אותו הדבר אומר שערי ציון, הסתובבו בארץ, בירושלים וביהמ"ק, יוכיחו. כמו שכתוב- אומר האריז"ל, ומובא ב"עשרה מאמרות", שבאו רוחות והביאו אבנים, אבני סיד שרופים, שמו בה אבני סיד, שרפו את האבני- סיד, להשביע עינו של אותו רשע. וכל ירושלים, כל ביהמ"ק, ההיכל, העזרה, המזבח החיצון, מזבח הפנימי, עבודת הקורבנות, הכל, את העבודה, דממה, אתה צריך להתחילה, הנה, עכשיו הכהנים עושים את העבודה. מדליקים את התמיד, מדליקים את החטאת, את האשם. עכשיו, פושטים את התמיד, חותכים אותו הפשט ניתוח, לגזרים. מפשיטים אותי, חותכים אותי, אז הכל, כל ה משם. אומר הזוהר אחרי זה בפקודי שיש כזה פוך ששמים את זה בעיניים, אז ממש רואים את זה, אז עכשיו יוצא, הכרוז הזה יוצא מהמזבח הפנימי, מזבח הפנימי עומד ממולו. דישון מזבח הפנימי, והכל, כל העבודות, כשאנחנו אומרים את זה, אז נעשים כל העבודות. הולכים, שמים את זה על הרצפה. והריצפה נפתחת, וזה נבקע. וכל העבודות נמשכות. אליהו הנביא ומיכאל, הם הכהנים הגדולים, הם עושים את כל העבודות. אז יוצא כרוז, יוצא, עולה ענן מהמזבח הפנימי. והענן הזה מתפשט בארבע רוחות העולם. ומהענן הזה יוצא בלי סוף כרוזים. כשהיה ביהמ"ק, כולם שמעו את הכרוזים האלה. מהעיניים של כל הלילה. . והיה יוצא ענן מהמזבח החיצון, ענן ממזבח הפניני. מהכל היו יוצאים כרוזים. היו רואים אפילו אותיות, אומר הזוהר. היו רואים אותיות על הענן, וכל מיני פסוקים. כל אחד היה רואה כל מיני דברים בתוך הענן הזה. ואז היה מתפשט בכל ירושלים, היה יכול לשאול שאלות, והיה רואה ממש אותיות בתוך הענן. ואז יוצאים הכרוזים, ואלה שקמים חצות, שומעים אותם. יוצאים רבוא רבבות כרוזים, וכל אחד כפי הקדושה והטהרה שלו, זוכה לשמוע את הכרוזים האלה, ב ויתיהב לה דלתתא בתרי סתרין דשירין וזמרן, ואז בזמן השירים, כל המלאכים שרים, ויוצאים הכרוזים. באשמורת הבוקר מתחילה שירת המלאכים, מחצות זה ענין של לבכות. מחצות עד האשמורת. שעתיים ראשונות. וכשמתחיל אשמורת הבוקר, ואז זה זמן של לקום, לשורר. עם המלאכים שמשוררים. ואומר הזוהר חדש, זה חובה לשיר איתם, זה חובה. כל מי ששר איתם, נותנים לו כל חפציו. ואז, אלה שמתחילים לשיר עם המלאכים, אז רבוא רבבות מלאכים מקיפים אותם, מקיפים אותם. מתחילים לשמוע את הכרוזים, את כרוזא בחיי ואחרי. נהיה כרוזים של חסדים, של ישועות, של רחמים. אומרים איזה חסדים יהיה היום. וביתא בשית נהורין. ונהיה שש נהורין ונהרין דשקין כל חיות ברא. ועכשיו, אלה שקמים חצות, משקים את כל חיות השדה. חיות השדה זה ספירות- בריאה, יצירה, עשיה, כי עולים עד אצילות. וממשיכים שפע לכל הספירות וזה "ישקו כל חיותו שדי, ישברו פראים צמאם". וכל הספירות משקים את כל העולמות. את הגויים, את כולם, אז "ישברו פראים צמאם", אתה יוצא מכל הפראים האלה, אז תמשיך חיות, הפראים צמאים לדם, צמאים לחתוך את כולם, לבלוע את כולם, אז ישברו פראים צמאם. אתה קם חצות, אתה קם באשמורת הבוקר, אתה קם בעלות השחר, אתה ממשיך חיות לכל הפראים. חיות, שיהיה להם חשק לחיות. שיראו איזה אור, שירגישו שיש ביהודי איזה אור. אולי הם רואים יהודי, אז הם מתחלחלים. אמר לי פעם אחת בעל תשובה, הוא היה רואה יהודי, הוא היה כולו מתחלחל, ככה, ממש מתחלחל. הגוף שלו מתחיל לרעוד. ככה זה ממש, היינו פעם נוסעים לקיבוצים. אז כולם היו מתחילים לרעוד, להתחלחל. אתה נותן להם קצת חיות. "ישברו פראים צמאם". להמשיך חיות לכל הפראים. לכל הפראים תמשיך חיות. במקום שיהיו צמאים לדם, יהיו צמאים לאור האלקי. והזמירות עולות עד לסלקא צפרא. והזמירות זה עד אור הבוקר. ואלה ששרים עם המלאכים, אז הם ממשיכים חיות לכל העולם, יותר לא יהיה רצח. מה זה רצח? זה אנשים מסכנים, אומללים, מתאבדים. כבר נמאס להם מהחיים. אומרים לנו- עוד עולם הבא יהיה לכם. תמשיך עם חיות, שיהיה להם חשק לחיות, ותשיר זמירות, שגם הם ישירו את הזמירות. פתאום יפתח להם הלב, יפתח להם המח. וזמרין דסלקין צפרא. ואז אלה ששרים עם המלאכים, עד שעולה הבוקר. וכשעולה הבוקר, אז כל הכוכבות, כל הכוכבים, וכל המזלות, וכל צבאות השמיים, כולם משתתפים עם השירה עכשיו. עכשיו, בשירה ששרים בתפילה. אדם צריך לשיר כל התפילה, כל מזמור. כל הזמן היו צועקים ושירם את כל התפילה. והיו שרים ורוקדים את כל התפילה. וכמה שיותר שרים, אז זה היה על כל הכוכבים, כל המזלות. כל צבאות השמיים פותחים בשירה ומשבחים את ה' יתברך. וזה סוד- "ברון יחד כוכבי בוקר". הריעו כל בני אלקים, כוכבי בוקר זה עם ישראל. הם הכוכבי בוקר, הם שרים ברון יחד, שרים יחד. אז כל בני האלקים וכל צבאות השמיים, כל המלאכים מרננים יחד איתם. ועל זה נאמר, אומר הזוה"ק, על זה נאמר- "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו". אם לא עושים את הסדר הזה, אז אין קיום לעולם, אין קיום לירושלים, אין קיום לעולם, רק שעושים כל בוקר את הסדר הזה. עם שירות ותשבחות. בחצות בוכים על החורבן, אחרי זה מתחילים עם אשמורת הבוקר לשיר שירים עם המלאכים. אם לא עושים את הסדר הזה, חס ושלום, אומר הזוהר, על זה נאמר- "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו" אם אלה לא, אם אנחנו לא משתתפים עם השירה של הבריאה החדשה של כל יום. שה' מחכה- מי קם לשיר איתי? אז "שוא עמלו בוניו". כל מהשהוא עושה לא יצליח, ח"ו. "אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר". מלכא עלאה, הקב"ה שהוא רק יכול לבנות את ירושלים. רק שאנו משתתפים בשירה, בריקודים, אז הוא בונה לה את ביתא . אז הוא בונה את ירושלים, עד שנזכה לגאולה שלימה בב"א. ע"כ. שיעור 3: אז ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג, תמיד להצטער ולדאוג על חורבן ביהמ"ק. אמרו רז"ל שאליהו בא לעיר, היו צוחקים. ממתיקם בטל רוגזם בדינם. ואליהו זכור לטוב, גימ' אליהו סנד"לפון. אליהו זה מלאך סנד"ל. מקריב לבהיהמ"ק. ו מולינו חי וקיים. ואליהו סנד"לפון, הוא קיבל גוף אחר. עכשיו הגוף של אליהו זה המלאך סנד"לפון. המלאך סנד"לפון יורד כל בוקר לביהמ"ק להקריב קורבנות. ואנחנו ממשיכים אותו עם השירים והניגונים. וזה אליהו זה שם ב"ן. ב"ן זה השם שמעלה מים נוקבין ו בנימין הצדיק. בנימין הצדיק זה שהוא בניהו בן יהוידע, שהוא המאחד את אבא ואמא. כי בנימין מאחד זעיר אנפין ומלכות. בניהו בן יהודיע, שהוא הבקיע את שני ערי מואב. לא באו במקדש ראשון ולא במקדש שני, שנשרפו שני בתי- המקדש. כשהיה יחדו אבא ואמא, א\ ביהמ"ק היה קיים. עכשיו, כשאין עוד בניהו בן יהוידע, וזה את היחוד של אבא ואמא, שנמשכו שני בתי- המקדש. אז עכשיו הייחודים רק ע"י בנימין הצדיק. שהיה בנימין, ובנימין היה יכול ליחד, לעשות יחודים בין זעיר אנפין ומלכות. אנחנו עכשיו, אין לנו ביהמ"ק כי בית- מקדש זה כנגד אבא ואמא. אבל הקורבנות ממשיכים. העבודות ממשיכים. כשאנחנו בוכים על ביהמ"ק, אז אנחנו נותנים כח לאליהו ולמלאך מיכאל, שהם הכהנים הגדולים, להמשיך להקריב את הקורבנות. אז אליהו הנביא, הוא המקריב לביהמ"ק עתה, אפילו בחורבנו. כי בלא קורבנות. כשאנחנו אומרים את הקורבנות, ממש אנחנו משתתפים בהקרבת הקורבנות. והאומות אינם רואים ואינם יודעים. כל היום קונה כבשים, אליהו, כל היום קונה כבשים, שהיה בתרומת הלשכה. שזה היה בלי סוף כסף וזהב, היה שם לאינסוף דורות. ו והזהב החביאו. הוא קונה משהו בכסף של הקדושים הוא קונה. אליהו הנביא הולך כל יום וקונה כבשים. מובא שם על הבעש"ט, שהוא ראה את אליהו הנביא קונה כבשים לשם כך.וע"ז אמרו רז"ל שמה שכתוב על שמעתי שמקריבים קורבנות, אעפ"י שאין בית, אז זה כפשוטו ממש. הקורבנות עכשיו נמצאים וממשיכים, ואליהו הנביא מקריב קורבנות, מיכאל מקריב קורבנות. הכל נמשך. על זה אומר "עמק המלך", שמעתי שמקריבים קורבנות, אעפ"י שאין בית- מקדש. הוא אומר, שתדעו לכם, שהקרבנות ודאי נמשכת. ביהמ"ק נמצא. רק רק תשים פוך בעין, שים פוך בעין, אז תראה את ביהמ"ק. על זה אמרו רז"ל, שמעתי שמקריבים קורבנות, אפילו שאין בית מקדש. כי באמת הוא לא נחרב. רק רוחות ושדים הביאו אבני סיד. כמו שבימי שלמה הרוחות הביאו את האבנים. הביאו כאלה אבנים גדולות, והוא נבנה מלבד. הרוחות הרימו את האבנים. שלמה השביע את הרוחות, תרימו את האבנים. כך עשו בחורבן, עכשיו האבנים הם אינם נראות לעיניים. רק מקיפים אותם אבנים חיצוניות. והאבנים החיצוניות האלה שרפו הרומאים. לכן הביאו אבנים שרופות, למלא עיניו של אותו רשע. לכן זה מה שאומר הזוהר בפקודי, דף ר"מ. כתוב עניה סוערה ולא נוחמה הנני מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים. מה זה ספירים? שכל יום ויום אבני ירושלים הולכים ומאירים עם התפילות עם התיקון חצות ועם התפילות באשמורת עם הניגונים, אז כל יום ויום אבני ירושלים הולכים ומאירים יותר ויותר. עד שבסוף נראה ממש ספירים. וכל ירושלים נמצאת. רק אנחנו לוקחים אותם עכשיו, לוקחים עכשיו את האבנים, את היהלומים שכבר נהפכו ליהלומים, לעוד יותר יהלומים. לספירים המאירים מסוף העולם ועד סופו. שמשותייך, כתוב בבבא בתרא, שה' יקח מהעור של לויתן ופורס על חומות ירושלים וזה יאיר מסוף העולם ועד סופו, כשירושלים, כשתתגלה ירושלים באמת אז היא תאיר מסוף העולם ועד סופו. וזה היסודים שהגמרא בבבא בתרא מביאה אז כל יום אנחנו יותר מנקים את האבנים. אדם צריך להאמין, כשהוא קם חצות, קם ותיקין, קם באשמורת, הוא מקים את אבני ירושלים. את החומות, את האבנים, את היסודות, הכל אנחנו מלטשים עכשיו. אנחנו מכניסים לזה עוד אור ועוד אור. בכל תפילה, בכל ניגון, כל שעה, מכניסים לזה עוד אור ועוד אור. אז פתאום יביט כזה אור, שהוא יראה מסוף העולם ועד סופו. וזה אמר ר' יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מעורו של לויתן. בסוכות עורו. אז זכה, עושים לו סוכה, לא זכה, עושים לו . דגים לראשו. חגורה. זכה, עושים לו צלצל, עושים לו ענק, איזה קישוט כאן, איזה שרשרת. . זכה, עושים לו ענק, לא זכה, עושים לו קמיע. יהיה לו איזה טבעת, . ועכשיו, כל הצדיקים הקב"ה על חומות ירושלים. וזיוו יביט מסוף העולם ועד סופו. פתאום, יום אחד כל ירושלים תאיר באור יקרות, באור יקרות, שעל זה נאמר: "והלכו גויים לאורך, ומלכים לנגה זרחך". וכל, וכל האורים, וכל העמים יראו את האור הזה, ובסוף כולם יחזרו בתשובה. ועל זה נאמר- ושמתי כדכד שמשותיך" אמר שמואל בר נחמני- חולקים שני מלאכים, ברקיע גבריאל ומיכאל, מה זה אבני כדכד? אחד אמר- זה אבני שוהם. ואחד אמר זה אבני ישפה. אמר הקב"ה - גם שֹהם וגם ישפה, גם זה וגם זה. ועתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות בירושלים. שלושים על עשר שלושים אמה על שלושים אמה. וחוקקים עשר על עשרים. גובה עשר מטר על חמש מטר. כל יהלום בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, איפה יש יהלומים כאלה? בגודל ביצה לא מוצאים יהלום. הפליגה ספינתו לים, ראה מלאכי השרת מנסרים אבנים טובות ומרגליות, שלושים על שלושים. חוקקים עשר על עשרים. אז אמרו מה זה, אמרו לו- אלה האבנים שעתיד הקב"ה להעמידם בשערי ירושלים. אמר לו ר' יוחנן- לך נאה לדרוש. לך נאה לדרוש. אתה מאמין רק מה שראית שמה בים? כשאני דרשתי, לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה. אדם צריך לראות. אם הוא לא רואה, אז הוא לא מאמין? מלגלג על דברי חכמים אתה. נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות. אדם צריך להאמין לזוהר ולגמרא, כל יום ויום אנחנו מלטשים את אבני ירושלים- ירושלים היא עומדת לפנינו על חומותיה ועל יסודותיה. וביהמ"ק על חומותיו ויסודותיו. עם חומות העזרה, ההיכל. וקודש הקודשים. הארון, הכל עומד על מקומו. רק אין לנו את הזכות לראות את זה, וכל יום מלטשים את זה יותר ויותר. עם התפילות, עם השירים, עם הריקודים. מלטשים את זה יותר ויותר. עד שפתאום יום אחד יתגלה כזה אור, שיביט מסוף העולם ועד סופו. ואז כל העולם יחזור בתשובה. וזה- יסדתיך בספירים. דאלין אינון יסודין נסמכין תקיפין עילאין. ואין להם שום חלישות. יסודות ירושלים, אבני ירושלים, בניני ירושלים. אדם גר בירושלים, הוא גר באיזה היכל. הוא לא רואה איפה הוא גר בכלל. הוא לא יודע מה זה לגור בתוך החומות. הוא גר בתוך איזה היכל של אש. הוא לא רואה את זה. כמו שהוא לא רואה את החומות של ירושלים, הוא לא רואה את היסודות שלהם, הוא גם לא רואה איפה הוא גר בעצם. הוא חושב שהוא גר באיזה אבן, איזה כוך, איזה קיר. למעשה הוא גר בהיכל של אש. הוא גר בהיכל של אש וההיכלות של האש האלה הולכים, הולכים ומתגברים מיום ליום. הם נהיים יותר אש ויותר אש ויותר אש. מאי טעמא, בגין דאבנין קדמאין, מאינון יסודות אז יכילו שאר עמין למשלט עלייהו, מאי טעמא, אבל אלין יהון נהירו מגו נהירו עלאה. והאבנים האלה זה כאלה אבנים שהם הולכים ומאירים מיום ליום יותר ויותר, הם נמצאים הם שקועים בתוך התהומות, ושום גוי לא שלט עליהם. שום שונא, וזה נאמר, וזה נאמר- עניה סוערה לא נוחמה הנני מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים. שכל יום ויום אבני ירושלים נהיים יותר ספירים, ויותר ספירים. ואי תימא, אינון יסודי קדמייה אתבטלו. אז מה ספירים ומה עם יסודות הראשונים? אז זה יהיה עכשיו על ספירים. אנחנו עכשיו עושים אבני יסוד וספירים. הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך. מרביץ . מאי בפוך? ותשם בפוך עיניה. אבנים בפוך מאי טעמא. אז אמר ר' אלעזר- אז חקלא. סוד, כי אסור לגלות את הסודות האלה בכלל. אסור לגלות את הסוד הזה בכלל. אבניה יסודות ירושלים, אל תחשוב חס ושלום, ששלטו עליהם שאר העמים. לא שרפו אותם ולא נשרפו אלא כולם גנוזים ומאירים ומסובבים אותנו ו בקודשא בריך הוא, אינון יסודא ביתא קדישא. כולם נגנזו, ולא נאבדה אפילו אבן אחת, אפילו אבן אחת מאבני ירושלים, לא מירושלים של בית ראשון מבית ראשון. ולא מירושלים של בית שני. שום אבן לא נאבד. לא נאבדה אפילו אבן אחת. וכשהקב"ה יקים את ירושלים, הוא יקים אותה על אותם היסודות של בית ראשון. של בית שני. ואף אחד לא יכול לראות את זה, רק מי שימצא את הפוך הזה. צריכים לדעת מאיזה חנות קונים את זה. אבל מי שימצא את הפוך הזה, אז בזמנא שתבנה את הפוך הזה, וישים את זה בעין, לכן כולם שמים את הכחול בעין רוצים לראות את בית- המקדש, צריכים לדון אותם לכף- זכות, שמים כחול, כחול, פה יש כאלה שכבות של כחול, לא רואים את הבן- אדם, רוצים כנראה לראות את בית- המקדש, אז מי שיזכה לשים צבע כחול בעין, הפוך הזה וימלא את כל העין עם זה, ימלא את כל העין, לא שמים מספיק באמת, ימלא את כל העין אז הוא יראה את כל האבנים, יראה את כל אבני ירושלים, ואת כל יסודות ירושלים, אפילו עכשיו הוא יראה את זה, הכל עומד על מקומו וכל ירושלים אנחנו מסובבים עם אבני- אש, וחומות אש, וקירות אש ולא שליטא בו שאר עמים, שום אומה ולשון לא נגעו בשום אבן לא באבני החומה של ירושלים לא באבני החומה של הר- הבית לא באבני חומת העזרה לא מההיכל, כל אלה האבנים היקרות כל אלה הבנינים והאבנים, כולם עומדים על מקומם, ומאירים על מקומם ואנכי חומת אש. ואנחנו מוקפים בחומת אש, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, מאי בשוב ה'? יראו שבכלל לא נהיה חורבן, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון שתבוא הגאולה יראו שבכלל לא היה חורבן, אין שום חורבן, לא היה חורבן, זה היה הכל אחיזת- עיניים, אדם בשביל העברות שלו הוא נהרג אבל לא שייך חורבן בירושלים, בירושלים אין שום חורבן זה הכל באחיזת- עיניים, אז כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, מאי היא? אומר הזוהר יראו שבכלל לא החריבו שום חומה ושום אבן ושום קיר, וכל מה שהגויים החריבו זה נתנו להם את זה באחיזת עיניים, זה אבני סיד שרופות, ובהוא זימנא בההוא זימנא כולם יראו בשוב ה' היינו כחולמים, זה הכחולמים, מה זה כחולמים? מה זה כחולמים גאולה זה חלום? גאולה זה גאולה אלא יתברר שהכל היה חלום, יתברר- אומר הזוהר- שהכל היה חלום ולא היה חורבן ולא שרפו שום אבן, לא שברו שום אבן, זה הכחולמים אומר הזוהר, גאולה זה גאולה, מחכים לגאולה 2000 שנה אז זה חלום, זה חלום על דבר שלא מחכים פתאום בא, להיפך חיכינו לגאולה וידענו שתהיה גאולה והאמנו שתהא גאולה, אז זה חלום יש כאן, אומר הזוהר חלום הוא כחולמים הוא- שנראה כשתהיה הגאולה שבכלל לא היה חורבן רק היה לנו עיניים פגומות, עיניים עם ראיות אסורות אז לא ראינו שירושלים היא עומדת על תילה, עומדת על תילה והיא מאירה מיום ליום יותר ויותר, זה יהיה החלום, שיתברר שכל החורבנות של 000 3000 שזה זה היה הכל חלום, אין שום חורבן, הגויים לא נמצאים פה, לא ניסו אף חדשות על ירושלים רק הצדיקים שולטים בירושלים.