תמלול מקורי — שיעור 6

שיעור מס' 1 מסכת עבודה זרה - יתגבר כארי בבוקר לעבודת בוראו, בבוקר, שיהא הוא מעורר השחר, על כל פנים לא יאחר זמן תפילה שהציבור מתפללים. מסכת עבודה זרה. הקיצור של עבודה זרה לא כל מסכת עבודה זרה שלימה מצאתי, לא מצאתי לא יאחר זמן תפילה שהציבור מתפללים. שויתי ה' לנגדי תמיד. לצייר שם הוי"ה מול העיניים כל הזמן. אסור שאדם יסיח, רגע, ליקוטי הלכות, אסור שאדם יסיח רגע שם הוי"ה, כאן בדף ט', כל מה שאנחנו לומדים תורה, אומר דף ט', מסביר ר' נתן, שאנחנו עומדים בבוקר, לעמוד ולשבר את השינה, תורה ותפילה, עי"ז אנחנו מעלים את המלכות מלכות ה', את השכינה הקדושה. כשאדם דבוק בשכינה, הוא רואה שם הוי"ה מול העיניים, אז זה זוכה רק מי שקם בבוקר, קם בחצות, אז שם הוי"ה מול עיניו, השכינה שורה עליו. שויתי ה' לנגדי תמיד, שיזכה להכיר את ה' יתברך, היינו שישיג אלוקותו יתברך. הכל זה אלוקות. לא יראה שום דבר חוץ מאלוקות. אז הוא משווה את ה' לנגדו תמיד. רואה את ה' מול העיניים. הוא קם בבוקר, הוא קם בחצות, כבר 6 שעות מחצות. רבע לשתיים, זה עד, עד שהוא מגיע לרבע לחמש, לפני הנץ 3 שעות הוא קם קרוב לשתיים, זה כבר 3 שעות. אז השעות האלה, השכינה מתחילה לשרות עליו, מתחיל להרגיש אלוקות. איך אדם יכול להרגיש את האלקים. אדם הוא הרי חומר, חומר ועוד איזה חומר, יותר גרוע משולחן וכסא. כסא ושולחן עוד עומדים בשקט, אתה יכול לשים עליהם את הספרים, תשים על בן אדם ספר יעיף אותך לכמה קילומטרים. חבל שלא עשה אותי שולחן. כסא עוד אפשר לשבת, לשים ספר. חומר האדם זה החומר הכי נורא שיש בעולם, כשאדם קם, רבע לשתים הכי מאוחר, אז עד רבע לשש, איך שהוא מספיק להרגיש את השכינה הקדושה איך הוא מרגיש את השכינה, שלאט לאט היא מתחילה להכנס בו, לחדור בו מתחילה בכל האיברים שלו. שויתי ה' לנגדי תמיד. אז יזכה להכיר את השי"ת, מתחיל להרגיש את ה', מציאות ה'. איך אדם ירגיש מציאות ה'. הוא בסך הכל חומר יותר גרוע משולחן וכסא. שלחן הוא לא מתמרד, אבל האדם מתמרד. הוא יודע שיש ה' בעולם, הוא מתמרד. מה ה', מה אתה רוצה שאני יהיה עכשיו דתי, יהיה שומר שבת, עם זקן, פאות. מה אתה רוצה ממני. תגיד לו את המילה ה', ישר הוא יקפוץ כנשוך נחש. שויתי ה' לנגדי תמיד. אדם צריך לעשות כל מיני פעולות שהשכינה תסכים לשרות עליו, תסכים להכנס ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. כשהוא קם בבוקר, עכשיו זה קיץ זה מאד קל. יש שעתיים עד הנץ, על כל פנים, בזמן הזה השכינה שורה על הבן אדם, הזמן שרחל מתחילה לעלות, רחל מתחיל לעלות אחרי זה יש ייחוד יעקב ולאה, חצות לילה, אחרי זה רחל נופלת לעולם הבריאה מעלה ניצוצות מעולם הבריאה כל הניצוצות אלושעה לפני הנץ, כבר רחל עולה עלות השחר רחל נמצאת כבר בעולם הבריאה, ומתחיל להיות ייחוד עם רחל. כל הניצוצות שהיא לקחה מעולם הבריאה ואז אדם מתחיל להרגיש את שכינה רחל זה השכינה, שויתי ה' לנגדי תמיד, שיזכה להכיר את השי"ת, להכיר את ה', להרגיש את ה', יראה את ה' לא לראות בני אדם מול העיניים, רק לראות את ה' מול העיניים, שירגיש אלקותו יתברך עד שישווה יתברך אותו לנגדו תמיד, לראות את ה' מול העיניים, לא לשכוח אותו רגע, ממילא, אם אדם תמיד יראה את ה' מול העיניים, אז שזה כלל גדול במעלות הצדיקים, זה הדבר הראשון, אז ממילא נהיה שינוי בכל התנועות שלו, אח"כ אדם בא רבש"ע - תן לי תן לי תן לי, תקום חצות תהיה רגוע, תרגיש את ה', תעמוד כרש, כעני, רבש"ע, שאדם צריך לעמוד כמו שעומד לפני מליונר גדול ומבקש כמה גרושים, את 100 דולר, עומד כרש כדל, כאביון, בתחנונים. אז להרגיש את ה', להרגיש מציאות ה' שה' עומד מולך, אז אתה ממילא תקבל התנועות הנכונות, שאדם מרגיש מציאות ה', יעמוד כרש כדל מתפלל בתחנונים. עומד בפתח בנחת לפני ה', לא, רבש"ע יעשה לו תנועות, יפתח את הדלת, תן לי תן לי עכשיו מאה דולר, נו כבר תן לי כבר המאה דולר, את האלף דולר. ישר יסגרו עלי את הדלת. אם הוא מוריד את הראש (עומד) בבושה וככה פתאום יתעורר עליו הרחמנות, יפלו מעט הקליפות שמסביב. אדם יש מסביב הרבה קליפות, כשאדם בא בהכנעה, בתחנונים, אז עי"ז הוא ממיס את כל הקליפות מסביב על הלב. הוא רואה את האלוקות, האלוקות זה רק נתינה, האלוקות זה רק נתינה, כמו שהיה סיפור עם בעל התניא עם ר' מנחם מנדל מויטעבסק מי שם היה שלישי אני לא זוכר ר' שלמה מקרלין היו שם איזה פדיון שבוים היו צריכין 10 אלף רובל, ומאיפה מקבלים את ה-10 אלף רובל. צריכין את זה מיד, אם לא הורגים את הבן אדם הזה. צריכים את זה תוך שעה שעתיים הם רצו לבעל התניא, ידעו שהוא פיקח מאד, אולי יש לו איזה רעיון. הרעיון שלי שנלך לגביר הזה, שים לו שם שבע דלתות ברזל עם איזה מאה כלבים ומעולם לא נתן צדקה בחיים שלו. אמר דווקא אליו נלך. מה אתה מדבר שטויות, צריכין לעשות משלחות וללכת כמה שבועות קודם להמיס לו את הלב, מי יודע. אומר אם אתם רוצים ללכת אתי ככה, אם אתם לא רוצים אז תחפשו לכם מישהו אחר כל גבירים טוב, הוא כשהיה, בא לו עני, היה לו כבר מטבע של חלודה, היתה לו איזה קופיקה אחת עם חלודה בדיוק קופיקע אחת, היה ככה חלודה כבר, לא ראו את הקופיקה חלודה היתה יותר עבה מן הקופיקה, וכל מי שבא פותח את הדלת זורק לו את הקופיקה, הוא רואה את קופיקה עם חלודה מחזיר לו, לא רוצה, לא צריך, תלך. ככה זה כבר ידוע, כל עני בדרך כלל אף אחד לא מוכן לגשת לשם, סכנה להטרף ע"י הכלבים, אם כבר יש מישהו, מספר, באתי וזרק לי את הקופיקה כה חלודה, ככה חלודה, טוב בעל התניא אומר - רבותי, רק אליו הולכים, כבר היו קוראים לו 'העשיר בעל החלודה' קראו קופיקה בעל חלודה, עשיר בעל החלודה, ככה חלודה היה לו מי יודע. טוב, הולכים, דופקים בדלת מאה כלבים מאה שומרים, עוד דלת, עוד דלת. עד שמגיעים אליו. מה באתם אלי, מה אתם רוצים אתה יודע. יש פה יהודי, עומדים להרוג אותו עוד שעתיים, צריכין 10 אלף רובל, 10 אלף רובל, מוציא להם את המטבע ככה חלודה - זה אני יכול לתת לכם, יותר מזה אני לא נותן שום דבר. נבהלו מנחם מנדל מויטעבסק החברותות שלו נבהלו לוקח את הפרוטה. מחבק אותה - אוי, איזה צדקה יקרה, איזה בעל צדקה אתה, איזה לב, איזה נדיב, איזה לב זהב יש לך, איפה מוצאים כזה נדיב כמוך, איפה מוצאים כזה אדם יקר כמוך. אתה חד בדרא, אתה חד בכמה דורות, חד בכל הדורות. לוקח את המטבע, מנשק אותה, מחבק אותה. אני לא יודע איך להודות לך. כל החיים אני אזכור את המתנה שלך. את החסד שלך. טוב, לוקח את זה מחבק את זה, מנשק את זה ומתחיל ללכת. אחרי איזה 5 מטר, כבר ליד הדלת - טוב, טוב, בוא בחזרה בוא, יתן לכם עוד קופיקה אחת. קופיקה בלי חלודה. פעם ראשונה בעשר שנים שאני מסכים לתת קופיקה בלי חלודה לוקח את הקופיקה. בעל התניא מחבק אותה, מנשק אותה. הא זה כבר לא פיללתי ולא מיללתי. כזה בעל צדקה, כזה לב רחום וחנון, כזה כזה לב יהודי טהור וזך ממש משנים קדמוניות. איפה מוצאים כזה לב זך וטהור כמו לב שלך. מנשק את הפרוטה, מחבק אותה מצמיד אותה לב מיין הארץ. הולך עוד פעם, 5 מטר - טוב בא בחזרה בא בחזרה , יתן לכם עכשיו 10 קופיקות, נתן לו 10 קופיקות. וככה עוד פעם לוקח את ה-10 קופיקות, מחבק, מנשק, אומר לא ראיתי כזה נדיב בחיים, לא קראנו בספרים לא קראנו שום סופר הכי דמניוניים בדמיונות שלו לא חלם על כזה נדיב, איפה רואים כזה נדיב, ומנשק ומחבק ומנשק ומעטר עליו עיטורים דברי ושבח והלל. טוב, אחרי שגמר שם את כל הדרשה את כל נאום, הולך עוד פעם אחורנית חמש מטר עם החברים שלו, אה - בואו בחזרה - רובל שלם אני אתן לכם, ועוד פעם דברי שבח - אתה ממש אלקים, אי אפשר לדעת איזה דרגות עלית עכשיו מי יודע כמה, רובל שלם מי נותן רובל שלם, איפה שמענו שמישהו כזה דבר נותן רובל שלם. אדם עבד קשה על הכסף, עבד טורח עובד 20 שעות עד שמרוויח איזה קופיקה אחת, בסוף הוא נותן את זה לשני. איפה רואים כזה דבר. ושופך עליו שם קיטון של דרשות ונאומים ושבחים ומחבק עוד פעם את הרובל, מיין הארץ עוד פעם אחורנית עוד פעם אחורנית קורא להם - עכשיו תקבלו כבר 10 רובל, 10 רובל זה כבר יותר מאלוקים, אפילו אלקים לא נותן 10 רובל, ח"ו, ממש זה כבר משהו - לא רואים, לא שומעים. מאז בריאת העולם לא רואים כזה נדיב לב, כזה לב פתוח כזה לב רחמן שמרחם על האחים שלו הנתונים בצרה כזה יהודי, עוד ולא שמענו לא ראינו ולא חלמנו שיש יהודי כזה בכלל, מעתיר עליו בשבחים, בשבחים ושבחים ושבחים. עוד פעם מחבק את זה. עוד 5 מטר אחורה, אומר לו עוד בוא, עוד, עוד עכשיו פתחו לו 100 רובל מאה רובל. ככה עוד זה חוזר וחוזר באיזה חמש דקות עוד שעה שעתיים. נתן לו כבר את כל ה-10 אלף רובל נתן להם ומיד רצו ופדו את הבן אדם הזה. שואלים אותו שם ר' שלמה מקרלין - איך הפקחות הזאת, איך הרוח הקודש שלך, איך ידעת שהוא יתן לנו את כל הכסף. כבר קראו לו 'בעל החלודה'. אומר - אין דבר כזה. כל יהודי יש לו לב, לב כל יהודי יש לב. הוא אמר אתם לא יודעים איזה לב יש לכל יהודי כל הצרה שלא מאמינים בלב של יהודי השני. לא מאמינים יש לו לב לא מאמינים הוא אומר מה קורה עם היהודי האומלל הזה המסכן הזה ס"כ יהודי אומלל ומסכן אמר פעם אחד אמר אני נותן קופיקה היה נותן, פעם אחד רצה ליתן קופיקה, פעם אחד לפני איזה 10 שנים, נתן לעני אחד קופיקה תפס את הקופיקה וזרק לו את זה בתוך הפנים ככה. הוא זורק לי את הקופיקה בתוך הפנים?! נו מעכשיו אני אראה לכל העניים האלה. לא יודעים להעריך את הקופיקה שלי. לא יודעים. מה זה אני נותן להם. לא יודעים כמה אני עובד קשה על הכסף. לא יושן ולא אוכל כדי להרוויח קצת פרוטות, וזורקים לי את הקופיקה בפנים?! עכשיו כל עני שיבוא אני אתן לו את הקופיקה הזאת. כל עני שיקח הקופיקה הזאת. וככה איזה עשר שנים - אומר, וככה נערם לו חלודה וחלודה וחלודה אבל , ומתחת לכל הרים של החלודה יש לב, יש לב יהודי, בוער, בוער להשי"ת, וזה מה שהרבי אומר לנו בתורה ט', הרבי אומר לנו שצריכים לדעת שלכל יהודי יש לב בוער שיכול לשרוף את כל העולם, כל העולם הלב שלו יכול לשרוף, כל העולם. אז הרבי אומר תדעו לכם, אז הרבי אומר שלכל יהודי יש לב ועל הלב הזה אמר יש עפרוריות, יש הרים של עפר. לאט לאט מצטבר עוד חלודה, עוד חלודה. פעם הוא קיבל איזה טלפון מאיזה יהודי, פעם מיהודי דתי, פעם ראה איזה עוולה ביהודי דתי, וככה מתעמרים נערמים עליו הרים של חלודה, הרים, הרים של חלודה, ובפנים בוערת אש להבה, אש להבה. אם אש הזאת יכולה לשרוף את כל העולם. מה שיש בכל יהודי אש להבה, וצריכין את המנהיגי הדור, את הצדיקים האלה שיודעים לנפח לנפח לנשב על הרים של חלודה אלו, וצריכים מנהיגי הדור שהם בחינת רוח לנשב על ההרים האלה, על ההרי חול, הרי עפר, על כל יהודי יהודי מונחים הרים של עפר, ובפנים יוקדת אש, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, אש להבה, אש להבה, ובגלל שיש על הלב כל כך הרבה עפרוריות, כל יהודי ויהודי יש לו כח להחזיר את כל העולם בתשובה. כל יהודי. אפילו הרשע הכי גדול. להפך -כמה שהוא רשע יותר גדול, יש לו יותר כח, נשמה יותר גדולה מליבא דעלמא, וצריכין לנפח מהם את כל העפרוריות כל העפרוריות, את המרה שחורה שנופלת עליהם, שעי"ז בגלל הרים, בגלל הרים האלה, האדם במרה שחורה, בעצבות, ועי"ז הוא לא יכול לבעור אבל, וברגע אמר שאנחנו ננפח את העפרוריות שנמצא על הלב תבער כזו אש, שתהיה כזה רוח סערה בעולם שתוכל לשרוף את כל העולם כולו. רק אליהו הנביא ידע איך לרכב על האש הזו, יש כזו אש בכל יהודי ויהודי, שרק אליהו הנביא, שנקרא 'איש אשר רכב על סוסי אש בסערה', שידע איך לגלות את האש הזו שבוערת בלבו, ולרכב על האש הזאת ולעוף איתה לשמים, להוריד אש מן השמים, להחזיר את כל עם ישראל בתשובה. לכן אומר - באמת המדרש הגדול אומר - שהנשמות הכי גדולות אומר יורדת באומות העולם הנשמות הכי גדולות זה נשמות הגרים, הם הנשמות הכי גדולות שיש בעולם, אין דומה להם ואין שני להם, שזה הנשמות הכי מיוחדות, שמתגלגלים בכל דור ודור, שרק להם יש כח מיוחד לפרוץ כאלה חומות, כאלה חומות. אז חביבין הגרים שהם מארבע כיתות הבאות לעתיד לבא בפרהסיא, בפרהסיא "וזה יאמר לה'" - זה אומות העולם, "וזה יקרא בשם יעקב" - זה גרי הצדק, "וזה יכתוב ידו לה'" - בעלי תשובה, "ובשם ישראל יכונה" -יראי שמים, ולא עוד אלא שנוחלים בא"י, אז אותו גר שבא מאליו ונכנס בתוך הצאן, זה כמו, היה לה אדם, היה רועה, היה לו כבשים ופתאום בא איזה צבי, צבי שהוא חופשי, והוא רץ מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, והצבי הזה פתאום הכניע את עצמו להכנס לתוך הצאן, להכנס לתוך הצאן. אז את מי מחבב הרועה - את הכבשים שתמיד נמצאים אצלו או את אותו צבי שעזב את היערות, עזב את המדבריות, עזב את ההרים, את גבעות, את סלעים, את המערות, את החופש, את הדרור, והחליט להכניס את עצמו תחת עולו של הרועה. אז הגר הזה שמעולם לא ראה מאומה, לא ראה אבא יהודי, לא ראה אמא יהודיה, לא ראה סבתא יהודיה, כל יהודי, איך שלא יהיה שמע פעם, שפעם היה לו סבא פעם, היה לו סבתא, ואם לא סבא סבתא. אז יודע שבא מאברהם יצחק ויעקב, הוא יודע שהיה נ"ך, היה תורה, קפצו לאש בשביל למסור נפשם על התורה. ופה גר לא שמע כלום, לא ראה מאומה, כמו צבי שהיה לו חופש דרור וקפץ ורץ על ההרים והגבעות, ופתאום הוא בא ונדבק בישראל, האיר לו כזה אור גדול שלא האיר לשום יהודי. האור שמאיר לגר זה לא מאיר לשום יהודי, כי האור שמאיר לגר זה לא מאיר לשום יהודי, ובכח האור הזה הוא יכול לחזור בתשובה, וזה אומר החתם סופר אומר שזה אומרת רות לנעמי, זה אומרת רות לנעמי, רות אומרת לנעמי, אומרת לה - באשר תלכי אלך, באשר תמותי אמות, אבל תדעי לך שיש הבדל עצום ביני ובינך, הבדל עצום, שאת לא יכולה לתאר לך את לא יודעת מה פירוש לעזוב ארמון מלוכה, היא היתה בת מלך, או נכדה של מלך. עכ"פ היא גדלה בארמון המלוכה, אין לך שום השגה בזה, מה זה לעזוב ארמון מלוכה, לעזוב כל טוב. אני הולכת עכשיו ללקט שיבולים, זה רק שאני רואה אור כזה גדול, שאפילו את לא רואה את האור הזה. אפילו את לא רואה כזה אור. אני רואה שלא מעניין אותי שום דבר, עכשיו אני הולכת ללקט שיבולים בשדות היהודים, כי רק דרך עם ישראל אפשר לראות את ה', ואני רואה כזה אור גדול שאין לך שום השגה באור שאני רואה, אומר החתם סופר , ואני מקבלת עלי באהבה את כל היסורים שיבואו עלי. יזרקו אותי, יקראו לי גר, יקראו לי ככה, לא ירצו להתחתן איתי, יגרשו אותי מן השדות, לא יודע שום דבר, אני רק רואה את האור של השם. אין עוד מלבדו, אני יודעת שרק דרך עם ישראל אפשר לקבל את האור הזה. יהיה מי שיהיה יהודי הכי פשוט עשרה יהודים השכינה שורה עליהם, אבל מי רואה את השכינה, מי שזוכה לראות את השכינה, משה רבנו יכול לראות את השכינה, טוב, אבל צריך עשרה יהודים כדי לראות את השכינה, אז אני רואה כזה אור גדול כזה אור גדול אני רוצה לראות את הכרובים, את הנערים, את האור של הכרובים, אני רוצה שיתגלה לי אור של הכרובים. מתי ידעו את האור שלי, אומרת רות לנעמי, אז אומר החתם סופר, כי המוות יפריד ביני ובינך, וביום המיתה, אחרי ההסתלקות שלנו, אז יראו לאיזה היכלות אני יזכה להכנס. כי רות נכנסה לכאלה היכלות שנעמי לא זכתה להם, אמר את ההיכלות שאני אזכה להכנס אליהם זה רק יראו אחרי המוות. כי המוות יפריד ביני ובינך, כי אצלך כל העבודה זה מצד יראה, מצות אנשים מלומדה, מסורת, כך קיבלת מאבא שלך, כך קבלת מאמא שלך, את חוזרת לארץ אבות. את לא יכולה להתערב עם הגויים, את בכל זאת יש לך איזה עדינות יותר, איזה אצילות יותר, איזה. את לא רוצה להפסיד את כל מה שראית. אבל כל זה נקרא, אומר החתם סופר, מחמת יראה, את לא רוצה להפסיד את הירושה שקיבלת הירושה הרוחנית, מה אם תשבי עכשיו בבתי מרזח עם השיכורים, מה תעשי עכשיו, כמו ערפה שהלכה שם לכל בתי מרזח בעיר. זה לא שייך ליהודי. אז יהודי הוא לא רוצה לעזוב את זה, אבל כל זה נקרא יראה, אבל אני להיפך, אני עוזבת בית ארמון מלוכה אפילו שיש לי שם כל טוב, כי אני רק עושה את זה מחמת אהבה, כמו שהחילוק שבין אהבה ליראה זה חילוק של אינסוף. יראה זה עד אלפיים דור הזכות, ואהבה זה אינסוף דורות. אז ככה אומרת רות. החילוק שלי ושלך החילוק של גר, שהוא עובד רק מאהבה, עבודה של גר זה רק מאהבה, כל מה שהוא עושה זה רק מאהבה, זה רק מאהבה, אין לו שום עניין אחר. רק אהבת ה', רק אהבת ה', אז אומרת לה רות, כי המות יפריד ביני ובינך, רק ביום המיתה יראו את החילוק ביני ובינך, רק ביום המיתה יראו את החילוק ביני ובינך. אני אכנס להיכלות של אהבה, ואת תהיי בהיכלות של יראה. כי יהודי הוא יהודי, אפילו שהוא חזר בתשובה. את המעלה של גר לא יכול להיות לו בכל זאת הוא חוזר לשורש לשורשים של העם שלו, לשרשים האמיתיים של העם שלו, אבל פה הוא צריך כזה אור גדול שאין לשום יהודי את האור הזה שיש לגר, וזה מה שאומר הגאון מוילנא שישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה, ישלם זה ישלם פי שניים, כל דבר שהגר עושה זה פי שנים מיהודי. אומר הגאון - כל פעולה שהגר עושה, כל תפילה, כל מצוה, כל שבת, כל ברכה, הוא מקבל ישר שכר פי שנים מכל יהודי, כי אצלו העבודה היא מאהבה, אומר הגאון. אז כיוון לא שאצלו העבודה היא מאהבה, אז אותה עבודה, אותה תפילה, אותם תפילין, אותו ציצית, אצל הגר מיד שכרו נכפל. וזה מה שאומר בועז לרות - תדעי לך, אומר - ששכרך יהיה כפול ומכופל על כל תנועה על כל מצוה, על כל ברכה את מיד מקבלת שכר פי שנים. וזה שאומר לה - ישלם השם פעלך ותהי משכורתך שלמה. פה הוא ניבא לה ששלמה יצא ממנה, שיבנה את בית המקדש, כי על ידי שהיא עובדת מאהבה אז דייקא דרכה ייבנה בית המקדש. שרק נבנה ע"י מי שעובד את ה' מאהבה, וזה שאומר 'עמק המלך' שהגרים, הוא אמר הגרים הם זוכים להיכנס להיכל שנקרא 'לבנת הספיר', וזה זוכים רק הגרים, והיכל 'לבנת הספיר', אז אומר, היכל 'לבנת הספיר' אמר שם עומדים הגרים עכשיו מה זה היכל לבנת הספיר איזה היכל זה? אז אומר הזוהר בחלק א' שהיכל 'לבנת הספיר', אז אומר הזוהר, זה היכל שרק יוסף הצדיק זכה אליו, שרק יוסף הצדיק זכה אליו, אומר הזוהר, היכל 'לבנת הספיר', אומר, יוסף הצדיק שעמד בכאלה נסיונות נוראים, שהוא זכה להיות חד בדרא, בכאלה נסיונות של 13 שנה, יום ולילה, עמודא דעלמא, ואחרי הנסיונות האלה הוא זכה להיכל 'לבנת הספיר', ולהיכל הזה נכנסים, הגרים, מיד זוכים מיד להכנס אליו. מה שיסף היה צריך להתנסות 13 שנה בנסיונות של למעלה מכוחות אנוש, אז הגרים נכנסים מיד להיכל שזכה אליו להכנס יוסף הצדיק, להיכל היכלא דספיר, היכל הספיר, שעל זה נאמר - ותחת רגליו ויעזבו את אלוקים מה הם ראו מה ראו ויראו את אלוקים ויאכלו וישתו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כמעשה לבנת הספיר. מה שהשיגו עם ישראל בהר סיני זו היתה השגה של הצדיקים הצדיקים הכי גדולים, נדב ואביהוא השיגו את היכל 'לבנת הספיר', את ההשגה הזו יש לגר מיד, איך שהגר מתגייר הוא מיד משיג את ההשגה שהשיגו בהר סיני, שהשיגו נדב ואביהוא, משה ואהרן בהר סיני ויעזבו את אלוקים, ויאכלו וישתו תחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר. אז ההיכל הזה, הגר מיד נכנס אליו, מיד משיג את האור הזה, מיד משיג את האור הזה, שבכח האור הזה היתה גאולה לעם ישראל, כי כל המציאות של עם ישראל זה הגרים שבתוכם, הם, הם שמלמדים זכות על עם ישראל, ובזכותם ה' לא מכרית את עם ישראל. וזה שאומר ה'עץ חיים' על היכל לבנת הספיר, מסביר ה'עץ חיים' הסוד של היכל לבנת הספיר, יש שבע היכלות, יש היכל שנקרא 'לבנת הספיר', הוא יסוד הבריאה, וזה מה שהשיגו עם ישראל במדבר סיני, וזה אומר 'עמק המלך' הגר משיג מיד שהוא מתגייר, תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כי רגליו הם נצח והוד, ותחתיהם הוא יסוד, וזה הסוד שאמרה הפרשה בבראשית דף מ"ה, שיוסף הצדיק, וזה מה שזוכים הגרים להיכל של יוסף הצדיק, הוא נטל את ההיכל לבנת הספיר, את היכל לבנת הספיר את היכל הזה שזכה אליו יוסף הצדיק, שההיכל הזה נקרא יסוד של עולם הבריאה, אז את ההיכל הזה זוכים הגרים מה שאף אחד לא זוכה לזה, שאף אחד לא זוכה לזה. אחרי הגרים אז באים הבעלי תשובה, אז אומר עקב אחרי זה באים הבעלי תשובה שהם נשמות גם כן נוראות, שיש בהם אור אדיר, אור עצום, שאף אחד לא יכול להשיג את האור הזה, האור הזה של בעלי תשובה, והבעלי תשובה האלה, עד שהם עשו תשובה אז הם היו בחינת דמעת העשוקים, הם היו בוכים לה', היו בוכים לה' - רבש"ע מה השתנה הגורל שלנו מכל הגורלות, הבעלי תשובה האלה שהם היו בוכים לה', דמעת העשוקים, שהם היו בוכים לה' דמעת עשוקים והם התתקע"ד דורות, כי הבעלי תשובה הם התתקע"ד דורות, סוד הרע של עולם התוהו, שהיו צריכין להתברר באלף דור. ה' רצה שהם יתבררו בשש אלף שנה, וזה סוד עולם התוהו, והם נפלו לתהומא רבא, כמו נשמת דוד המלך. היכן מצאתי את דוד בסדום, נשמת דוד גם היתה מאותם הנשמות, ולכן כתוב - והיה הנכשל כדוד כל הנכשלים אם יזכו ללכת אחר האור שהם רואים, להתגבר על כל הקליפות שלהם, אז הנכשל הזה יהיה כדוד, אז הם יוכלו להיות כדוד אבל עד שהם חוזרים בתשובה, הנשמה שבתוכם הנשמה היא הומיה ובוכיה ואין לה שום מנוחה, וזה דמעת העשוקים, שאין להם מנחם והם שואלים, הנשמה שלהם שואלת את ה' - למה שמת אותנו בכזה גוף עכור, למה זרקת אותי באיזה קיבוץ, באיזה שכונה שם ברמת אביב, באיזה שכונה ה' ירחם איפה. למה אתה זורק אותי בכאלה מקומות נידחים, למה, למה לא נולדתי במאה שערים למה לא נולדתי להורים דתיים להורים קדושים וטהורים, והנשמה היא בוכה לה' צועקת לה', וזה דמעת העשוקים שאין להם מנחם, שאין להם מנחם, וה' לא יכול לנחם אותם, אין לו מה לענות להם כביכול, הוא רק שולח להם אורות, אורות, אורות וסימנים, והתנוצצויות, שיתחזקו ויתגברו על כל הקליפות הנוראות שהם נמצאים בה, כי ברגע שהם יזכו להתגבר על כל הקליפות הנוראות אז באמת יזכו להיות כדוד המלך, כי דוד המלך שזה אמר יהושע, אחד מכם ירדוף אלף, שדוד הצליח בכל חץ חץ להכרית אלף לכן אמר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. אז מה היה הכח של דוד, שדוד המלך, שהוא גם היה מהתתקע"ד דורות, הוא היה נשמה נשמה מחטא אדם הראשון, שנפלה שבאה לסדום, מהמקומות הכי הנמוכים בעולם, והנשמה הזאת הצליחה לצאת מאיפה שיצאה ומכוחה אפשר לצאת כל אחד יכול לצאת, כי האור של הבעלי תשובה זה האור הכי גדול שיש, אבל איך הוא יוכל לצאת, איך הוא יוכל לצאת איך הוא יוכל לצאת. אז זה מה שהוא מסביר, שזה הסוד של השירים והניגונים שאין לו שום דרך, אין שום דרך לבעל תשובה לצאת, רק ע"י שירה וניגון, אז ישיר משה, שמשה הוא - שתוק כך עלה במחשבה, אז הוא יכול להציל , הוא יכול להציל את כל הבעלי תשובה הוא יכול להכניס הרהורי תשובה בכל אחד ואחד בכל אחד ואחד, אז אותו אותו משה רבנו, שהוא מכניס הרהורי תשובה בכל אחד ואחד, הוא יכול את כולם להחזיר בתשובה, הוא יכול את כולם להחזיר בתשובה, אז אותו משה רבינו אז אותו משה רבינו שמחזיר את כל העולם בתשובה ע"י הניגון, שבעל תשובה עושה תשובה, אומר 'עמק המלך', ברגע שבעל תשובה עושה תשובה, אז הוא מכרית רבבות רבבות קליפות, כיון שלו נתנו את תפקיד להכרית את כל הקליפות. ואז, אומר 'עמק המלך', אז בלי שום מלחמה, בלי ירית נפץ אחת אז מכריתים את הקליפות, את כל הרשעים, את כל אומות העולם, אז מי מכרית אותם, אומר 'עמק המלך', מכריתים אותם הבעלי תשובה, הם בכוחם שמחזיקים מעמד ומתפללים וצועקים לה' ובוכים לה' ושרים ומנגנים, אז וירא ה' את רינתם, הוא רואה את רינתם, זה הרינה של בעל תשובה, שאין לו שום דרך לחזור בתשובה רק ע"י שירה וניגון, נסתמו לו כל השערים, כל ההיכלות, הנשמה שבוערת בקרבו, בוערת יותר מנשמה של אדם רגיל, אז איך הוא יכול לחזור בתשובה, יש לו עוד שער אחד שהוא יכול לפתוח אותו, יש רק דרך אחד לפתוח את השערים. זה רק ע"י שירה וניגון, ברגע שישיר וינגן, יבקע את כל השערים, ושיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גידע, אז מיד, אומר 'עמק המלך' מיד תהיה הגאולה, כי בכל הרהור שלו, בכל מחשבה שלו, הוא שורף אין סוף קליפות, שזה השורש של כל הרשעים, של כל אומות העולם כולם, ואז תהיה הגאולה שלימה, במהרה בימינו, אמן שיעור מס' 2 יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא מעורר השחר ועל כל פנים לא יאחר זמן תפילה שציבור מתפללים. שויתי הוי"ה לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים שיראים פני האלקים, כי אין ישיבת אדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו. אסור לאדם להרחיב את הפה שלו, לפהק, לא בבית הכנסת, לא בבית. אדם צריך להרגיש תמיד שהוא יושב מול לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ולצייר שם הוי"ה מול העינים שלו כל היום בלי שום הסחת דעת אפילו לרגע, כמו שהביא ר' נתן, יתגבר כארי לעמוד בבוקר, תורה ותפלה, לעיר את השכינה, כי השכינה עכשיו רגליה יורדות מוות, בגלל לקליפות, צריכים את השכינה להוציא מכל הקליפות, שויתי ה' לנגדי תמיד, כשאדם מצייר שם הוי"ה מול העינים אז עי"ז הוא מעלה את השכינה, היראת ה', הוא צריך רק שיראה שם הוי"ה מול העינים, שום דבר אחר. לא ישיג אלקותו יתברך עד שלראות בעין לנגדו תמיד ולא ישכח אותו אפילו לרגע, וזה שאנו אומרים - והיו עיניך רואות את מוריך, ולא יכנף עוד מוריך, אז מה זה לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. מה אתה תראה אז כשיבוא משיח נראה שם הוי"ה מול העיניים, כל הזמן, כמה שאנחנו יותר נראה שם הוי"ה מול העיניים אז ככה נוכל לקרב את ביאת משיח. משיח מוכן לבוא אפילו היום, אם רק נעשה מה שצריך לעשות. היום. אז - לא יכנף עוד מוריך, מוריך זה שם הוי"ה, זה ה' שמורה אותנו, וזה שמצייר שם הוי"ה מול העיניים, אז ה' מוליך אותו, אז ה', אז יפלס מעגל דרכיך לראות עכשיו צדק ואמת אז כל האורחות שלו אז הם מונהגים מלמעלה , לכן אורחות - א' - ו', ש-ו' ועוד ח' אז יוצא בדיוק תרי"ה, אורחות עם ה-א' ו', ואות ח' רק עם ואו אחת יוצא בדיוק תרי"ה, זה נקרא כל תרי"ג מצוות, באהבה ויראה, ביחד עם אהבה ויראה, אומר ה'שפת אמת' זה נהיה תרי"ה, אז - היו עיניך רואות את מוריך, כשאדם מצייר שם הוי"ה מול העיניים, ועד שהעולם לא יצייר שם הוי"ה מול העיניים אז העולם לא יכול לבוא על התיקון שלו, וזה ששאלו את רשב"י, פרשת שלח-לך, אז ראו את ראו את המרגלים, הם ראו את המרגלים הם ראו אותם בהיכל של משה רבינו, נכנסו לאיזה מערה במערה היתה להם פתח, ראו את משה רבינו עם כל דור המדבר. שאל רשב"י הרי למדנו - פגריכם אתם יפלו במדבר, פגריכם אתם יפלו במדבר, פגריכם יפלו זה פגרים זה גופות, כי הם היו צריכין להיות כמו אליהו וחנוך, שאחרי שראו את ה' פנים בפנים, היו צריכין לעלות לשמים עם הגוף, אז כל העונש שהם קיבלו זה לא שהנשמות הם לא בעולם הבא, מה שכתוב שאין להם חלק לעולם הבא אמר משה חגיז, קיבלתי איש מפי איש עד רבי עקיבא שהכוונה שהם למעלה מעולם הבא הם באו עם משה רבינו, זה למעלה מעולם הבא, משה רבינו זה למעלה מעולם הבא. אז הם יושבים בהיכל של משה רבינו, לומדים תורה, באה מרים, בא אהרן, מלמדים אותם תורה, והגופות עצמן, אז הם צריכין כל פעם מחדש, אז פגריכם אתם יפלו. אם הם מתים ונחיים, מתים ונחיים. וזה אנחנו עצמנו עד שלפני שיבוא משיח ממש, אז יהיה חורבן איום ונורא, ואז כולם יברחו למדבר עם משיח ביחד ארבעים יום, וה-40 יום האלה זה לכפר על ה-40 יום שהם הלכו, עצם ה-40 יום עדיין לא התכפר. יום לשנה, יום לשנה, אבל עצם ה-40 יום זה רק יתכפר דווקא ב-40 אחרונים לפני הגאולה. וזה - שאילנא לרבי אבא מה הם שני המילים האלה, כי שם אותו ריש מתיבתא, שהכניס אותם למערה, וממערה הכניס אותם להיכל של משה רבינו, כל דור המדבר יושבים ופורחים ולומדים תורה, אמר להם, הני תרי מילי, אל תשאל אותי אינון איזה תרי מילי, באנו לעלמין, שני מילין אלה שאתה רוצה לדעת אותם, איתם ה' ברא עולמות, והחריב עולמות. כי מקודם הארץ היתה תוהו ובוהו. מה זה תוהו ובוהו. זה עולם התוהו. התוהו ובוהו זה מדברים על העולמות שה' ברא אותם והחריב אותם. ועל זה נאמר - והארץ היתה תוהו ובוהו, אחרי שארץ היתה תוהו ובוהו שה' החריב את כל העולמות ועכשיו העולם שלנו זה רוח אלקים מרחפת על פני המים. אנחנו נמצאים בעולם שהרוח אלקים מרחפת, רוח אלקים לא יורדת אלינו ממש, היא מרחפת מעלינו. אנחנו בתוך המים, בתוך המים הזידונים, ורוח אלקים מרחפת מעלינו, אבל אפשר להוריד אותה, להמשיך אותה בקלות, ע"י תורה ותפלה, לצייר שם הוי"ה. אפשר להוריד את רוח אלקים בקלות, אנחנו שרויים בתוך המים הזידונים, ברוך שלא נתננו טרף לשיניהם ציפור נמלטה נחלה עבר על נפשנו. אנחנו בתוך המים הזידונים. טבענו ביון מצולה ואין מעמד, וזה הנשמה של דוד המלך, שאיך נדע שהנשמה שלו הצליחה לצאת, לצאת מכאלה דברים נוראים, אז הנשמה שיצאה זה דוד המלך, ומי שנכלל בדוד הוא יכול גם כן לצאת. אז עכשיו אנחנו נמצאים בעולם של רוח אלקים מרחפת על פני המים. הכל היה תוהו ובוהו, ה' בורא עולמות והחריבן. עכשיו האלה אנחנו נמצאים בשבירת כלים, בתוך המים הזידונים. אבל רוח אלקים מרחפת מעלינו. בקלות אפשר להדבק בה. ולעתיד לבוא יהיה עולם הנשמה, אז לעתיד לבוא יהיה - ויאמר אלקים יהי אור, הולך אל לעתיד לבוא. העולם השלישי שיבוא המלך המשיח, שאז נאמר - נשגב ה' לבדו ביום ההוא, מה זה, זה נשגב ה' לבדו, שרק נראה את שם הוי"ה, שם הוי"ה, שכשה' ברא את העולם, הוא ברא אותו עם הה"א האחרונה של שם הוי"ה, בה' בראם, ברא את העולם עם הה"א האחרונה של שם הוי"ה. הה"א הזאת מתחלקת לה"א ויו"ד, אז ה-י' שהיתה עיקר הבריאה, שאיתה ה' ברא את העולם, יוצא שהיו"ד נשארה נשארה בודדה, כי בה' בראם עיקר הוא ברא עם אות הה"א עצמה. אז היו"ד נשארה נשארה לבדה, אז ובאה היו"ד והתלוננה לפני הקב"ה - רבש"ע עם כל אות עשית איזה בריאה, עם היו"ד הראשונה של הוי"ה בראת את אדם קדמון, ואחרי זה עם הה"א בראת את עתיקא קדישא, ואחרי זה עם הוא"ו בראת את אבא ואמא, זעיר אנפין ונוקבא, כי למעשה הקוצו של יו"ד זה כולל אדם קדמון, (הה"א עצמו), היו"ד עצמו זה עתיקא קדישא, ואחרי זה הסוף של היו"ד זה כבר אריך, והה"א מחולקת לשתי אותיות, זה אבא ואמא, הה"א עצמו זה אבא, ה' זה אמא, והיו"ד זה אבא, אז אמא קודמת לאבא בסדר האותיות, ואחרי זה יש לנו את הוא"ו, הוא"ו הולכת, יש לה בליטה למטה, הוא"ו זה זעיר אנפין, והבליטה למטה זה ספירת המלכות של הוא"ו, זעיר אנפין ונוקבא, ואחרי זה אנחנו מגיעים לה"א, לה"א אחרונה של הוי"ה, אז עם הה"א ה' ברא את כל העולמות, את עולם האצילות, והיו"ד נשארה, היו"ד נשארה עם היו"ד עדיין ה' לא עשה שום דבר, אז באה היו"ד ושאלה את הקב"ה - רבש"ע, רבש"ע, לכולם נתת בן זוג, מכל אות, מקוצו של יו"ד בראת את אדם קדמון, עם היו"ד עצמה בראת את עתיק, עם הקצה של היו"ד, עם הרגל, בראת את אריך, עם כל אות נתת לו איזה בן זוג, איזה בריאה. מה יהיה איתי, עם היו"ד האחרונה שנשארה. אמר לה הקב"ה - את היו"ד, כנסת ישראל תהיה בת זוגך, עם היו"ד מהיו"ד האחרונה של שם הוי"ה, משם משתלשלים כל נשמות ישראל, כי בה' בראת זה הולך על עולם האצילות, שזה נברא בה"א. אבל עם היו"ד של הה"א, נבראו כל כנסת ישראל, כל נשמות ישראל, שאדם הראשון כלל אותם, אברהם יצחק ויעקב כללו אותם, בא דוד וכלל אותם. ודוד עכשיו - אז אומר - עכשיו דוד המלך נמצא עכשיו למעלה בעולם האצילות, אבל יורד כל פעם אלינו, מתי שאנחנו צריכים אותו הוא יורד אלינו, יורד אלינו. לפיכך דוד נמצא בגן עדן של מטה לעובדו מצוות עשה, ולשמור על מצוות לא תעשה, היינו הגבורות, היינו הגבורות, מקום של המחשבה, בסוד עץ החיים, וככה היו מתקנים את כל העולמות, בעוד היום, דוד כבר כמעט תיקן את כל העולמות אבל כיון שלא השלים את התיקון בחייו כי הוא היה יכול להשלים את התיקון בחייו, כיוון שלא השלים, אז בעוד היום ודוד יוצא ישר מגן עדן לעולם הזה, היום דוד יוצא ירד כל פעם מגן עדן, מתעבר בנו. במי שצריך כדי להמשיך את התיקון שלו ולסיים ולתקן את התיקון שלו בחייו. אז ולמה הוא לא תיקן את התיקון בחייו. אז זה מסביר ה'עשרה מאמרות' - מאי טעם מה היה הפגם של דוד שהוא לא גמר את התיקון בחייו, כי אמרנו שיש שם הוי"ה - יו"ד ק"א וא"ו ק"א, שאת זה צריכין לשוות למול העיניים, וזה כמו שאמר דוד המלך, שויתי ה' לנגדי תמיד שם הוי"ה נמצא בנרתיק בנרתיק של אדנ"י, היו"ד נמצא בנרתיק של אל"ף, הה"א נמצא בנרתיק של דל"ת, הוא"ו נמצא בנרתיק של נו"ן, ואחרי זה הה"א האחרונה נמצאת בנרתיק של אדנ"י. עכשיו דוד המלך, שהוא צייר שם הוי"ה מול העיניים, שם הוי"ה, בכוחו להתגבר על כל החיות שבעולם, כל החיות שהתקיפו את דוד, אריות ודובים, היה שם 3 אריות ו-3 דובים, אז כל האריות, האריות, אלו אז גם את הדוב וגם את הארי, אז האריות והדובים האלה הם כללו את כל הקליפות שבעולם, כל הסטרא אחרא שבעולם, ובא דוד המלך, תמיד מצייר שם הוי"ה מול העיניים, ובזה היה לו כח להתגבר עליהם. כשאדם תמיד מצייר שם הוי"ה מול העיניים אז אין שום מחבל, שום משטין יכול לגבור עליו. אחרי שהוא ניצח את הארי ואת הדוב, את הארי הוא ניצח עם האות יו"ד, שנמצא בנרתיק של האות אל"ף, את הנמר עם האו"ת ה"א את הדוב באות ה' שהיתה בנרתיק של ד', אל"ף כנגד אריה, דל"ת כנגד דוב. עכשיו ה' רצה שהוא ינצח עוד שתי חיות, היה לדוד לנצח עוד שתי חיות זה נמר ואחרי זה, כתוב בדניאלזה החיה רביעית, זה החיה האימתנית זה החיה האימתנית, מפלצת נוראה, זה נורא ואיום. והיה צריך להלחם גם איתה, אבל ה' ראה שכבר אחרי שהוא הכניע אחרי שהוא הכניע את השלש אריות ושלשה דובים, אז כבר אפסו כוחותיו, אז ה' אמר לו - את הרצים רצתה כבר וילאוך, ואיך תתחרה את הסוסים, ובארץ שלום אתה בוטח,אז כיצד תחרה כיצד ואיך תעשה בגאון הירדן, ה' ראה שהוא כבר התעייף מאריה ודוב. אמר - אם ככה, אם כבר התעייפת, לא תוכל להביא תיקון לעולם. כי להביא תיקון לעולם צריך להלחם - אומר ה'עשרה מאמרות' - עם האות וא"ו, שהיא בתוך האות דל"ת, שהיא בתוך האות נו"ן, שהנו"ן זה כנגד נמר. היית צריך עוד להכניע נמר, עם האות נו"ן, ולהכניע את החיה האימתנית, את המפלצת, להכניע אותה עם האות יו"ד. ה' ראה שכבר דוד המלך התעייף, אפסו כוחותיו. אם אפסו כוחותיו אז כבר אין שום ברירה, רק צריך לבוא עכשיו בכל דור ודור, לבוא בכל דור ודור ולהמשיך לכלות את הקליפות. וזה שאומר הזוה"ק שעמוד אש ה' הולך לפניהם בעמוד ענן לנחותם הדרך, בעמוד אש לילה, עמוד אש זה הנשמה של דוד, שהנשמה של דוד עוד לפני שירדה לעולם, בגוף של דוד היא כבר הלכה לפני מחנה ישראל בעמוד אש - אומר הזוהר בשלח - עמוד אש זה דוד, שהיה כולו אש להבה, אבל כשהוא נכנס בתוך גוף היה צריך להתמודד ממש עם אריות, דובים, נמרים וברדלסים, מפלצות. וזה שאנו משלימים, ואי אפשר להשלים את זה, רק שאנחנו מציירים שם הוי"ה מול העיניים, נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן. שיעור מס' 3 יתגבר כארי. הטור מתחיל - יתגבר כנמר, עז כנמר - מתחיל הטור, ואנחנו מתחילים יתגבר כארי, יקום בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר, כי בזמן הטור עוד היה אפשר לתקן מדת העזות, אז הוא מתחיל הוי עז כנמר, הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גיבור כארי. טור חלק ראשון, הטור מתחיל ב'הוי עז כנמר', והשולחן ערוך מתחיל 'הוי עז כארי', כי לנו כבר אסור להשתמש במידת העזות, כי מדת העזות אנחנו לא יודעים איך להשתמש בה. אדם צריך להיות בשפלות, בהכנעה. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. כל גל וגל נענעתי לו בראשי. בא אדם, תן לי זה, תן לי זה. קח את הכל. מה שאתה רוצה. ה' ילחם לנו ואתם תחרישון. אנחנו היום הבחינה של ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. אז ככה מתחיל הטור - הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. יש כאן מסכת יבמות. אז התחיל - ארבעה דברים, בארבעה באהבת הבורא יתברך הוי עז כנמר - דבר ראשון תהיה עז כנמר עז כנמר. אל תיכנע כל שהוא שאדם צריך להתכופף, כל שהוא, אדם בא, כן אתה רשע, אתה פושע. נכון. הכל נכון. אתה לא בסדר עשית לי צרות. נכון. הכל נכון, תשובה. אני סליחה. אשמנו, בגדנו, גזלנו. תסלח לי. תמחל לי לא הייתי בסדר. וזה שמספרת הגמרא, שפעם אחת נסעה ספינה בים. אמר רבן גמליאל. פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שנשברה, ושאלתי - מהיכן באה, וידעתי שרבי עקיבא בספינה שנשברה. כשהגענו ליבשה ישב ודן לפני בהלכה, בני מי לך כבר הקדים אותו, הקדים אותו - מי היה לך, דף מהספינה נזדמן לי. הלכתי עם דף של ספינה, וכל גל וגל שבא נענעתי לו בראשי באה לך עוד גל, עוד גל. אדם רק צריך להתכופף, לא צריך לוותר על הדברים שלו. בא מישהו - אתה רשע, אתה פושע, אתה אפיקורוס, אתה מין זה בסדר. נכון, אני אפיקורוס אני מין אתה הצדיק, אתה אלקים, אתה משיח בן דוד. שיהיה מבסוט. מה איכפת לך לראות יהודי מבסוט. אתה צריך להמשיך את עיקורן שלך צריך לקום חצות, לעשות שעה התבודדות ולעבוד את ה' בתפילה, בשירה, בניגון, בריקודים, בשירים. הוא אומר לך - אתה מחלל את ה'. אתה תגיד לו נכון בסדר, בסדר. עכשיו אנחנו הולכים עם הורדת הראש. לא צריכין לוותר על שום נקודה. בא בן אדם תוריד לו את הראש, כל גל וגל נענעתי לו בראשי אמרו חכמים יבואו רשעים יבואו רשעים יגידו אתה כזה ואתה כזה, את הגזלן, וגנבתם את הבנין. לא גנבתי שום דבר, הבנין שלך. הכל עומד על תילו. לא גנבתי שום דבר. שיבואו רשעים על האדם - נענעתי לו בראשו. אדם בונה בית הכנסת. זה שייך לכל עם ישראל. שייך לכל עם ישראל אין לו בעלות על הבית הכנסת. זה שייך לכל עם ישראל. אמר לי באותה שעה - כמה גדולים דברי חכמים, מים שיש להם סוף מותרת, מים שאין להם סוף אסורה. מים שאין להם סוף אדם טובע באוקיינוס, אפילו בכנרת אם טובע בכנרת, ולא היו נוכחים באותו רגע צריכים לראות. צריכים לראות את כל האגם. נעמוד עם הליקופטר, ולראות את כל האגם, ואז נראה שתוך שלש ימים הוא לא יצא, אז אני אומר הוא מסתמא טבע. אבל אם אני לא רואה כל פינה בכנרת אז אני אומר, מסתמא הוא יצא ועלה לו לאיזה חוף וברח לו. אולי לקחו הסורים אותו בשבי מי יודע. אז מים שיש להם סוף, צריכין לראות את כל הפינות. בשעה שהוא טובע צריך מישהו לראות את כל הפינות. בטוח שהוא לא עלה דרך שום פינה, אם יש פינה שהוא לא רואה אותה אז אולי הוא שחה בפינה הזאת, הגלים דחפו אותו לפינה הזאת ומשם הוא עלה, ומישהו לקח אותו לאיזה מקום. מי יודע מה, כמה בנים חזרו אחרי 20 שנה, 30 שנה. תניא אמר ר' עקיבא הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה שמיטרפת בים ונמצא חכם שנמצא בה, מנו, ר' מאיר - זה סיפר רבן גמליאל לר' עקיבא. ר' עקיבא נטבע בים והקדים אותו וישב ודרש לפניו, עכשיו (ר' מאיר) ר' עקיבא מספר סיפור, ואני ראיתי את ר' מאיר נטבע בים. הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' מאיר קפוטקיא, הגעני קפוטקיא והגיע לפני, ראיתי שהגיע לפני יושב שם ודן לפני בהלכה. אמרתי לו, בני מי האיר לך. ר' עקיבא מצא דף של ספינה, הוא דף של ספינה ר' מאיר לא מצא כלום, רק שכב ככה על הגב, שכב ככה על הגב אדם צריך לדעת לצוף על הגב. במקרה שהוא טובע משהו שיצוף על הגב, הגלים כבר יקחו אותו. הגלים בעצמם דוחפים אותו לחוץ. אם אין סערות נוראות, שהגלים דוחפים אותו ומטביעים, אז שישכב על הגב וכל גל טירדני לחברו, טירדני לחברו. הוא ידע לשחות, ידע לצוף. אם לא הוא היה טובע מיד. אז ר' מאיר אומר, באמת ר' מאיר ביקש הוא נפטר באסיא ביקש שיקברו אותו בטבריה שימו אותי על חוף הים, שאני אפטר ואני כבר אגיע לבד לטבריה הוא כבר הגיע מחוף הים. הוא נפטר שם בטורקיה, בדרך, ואמר שימו אותי על חוף הים, הוא הגיע לבדו, הגיע לטבריה. הוא קבור על חוף הים. ענין של ר' מאיר זה היה להיות על חוף הים, להתפלל שם, להתבודד שם. אז גל טירדני לחברו, וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה. הגלים לבד דוחפים את הבן אדם. לא צריך לעשות שום דבר. ללמוד תורה, להתפלל. הגלים כבר דוחפים אותו. מקודם ר' עקיבא החזיק דף. אפילו דף לא החזיק. אותה שעה אמר - כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת, מים שאין להם סוף אשתו אסורה. אז אדם טובע באוקיינוס. יש סיפור שאדם טבע באוקיינוס השקט, אדם, מלח אנגלי, מלח אנגלי בא גל שטף אותו מהסיפון, באותו בתוך גל שוטף אותך גמרנו, אוקיינוס שאתה אבוד, היה על הסיפון ועלה גל ענק ושטף אותו, וישבו עליו שבעה האנגלים לפי המנהגים שלהם שבעה, התאבלו עליו, אמרו עליו קדיש.כל מה שצריך להגיד. בקיצור, בשנה ביארצייט, בדיוק שעושים את היארצייט, הוא מגיע פתאום. סיפור אמיתי כולם התלהבו רוח רפאים הגיעה. התברר שבאוקיינוס, הוא הצליח להחזיק מעמד 24 שעות באוקיינוס, הוא צף ושחה. זה קשה. זה מים קרים, זה קר שם קור נורא באוקיינוס. ואחרי זה עברה אוניה ואספה אותו. הוא כבר היה כזה חולה שהיה 24 שעות בתוך המים, שהוא היה צריך שנה שלמה להתאושש אח"כ, הוא לא הגיע הביתה, היה שם ביפאן, באיזה בית חולים. הגיע ליארצייט. אז רואים כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו, מים, אתה לא יודע, אדם יכול לטבוע באוקיינוס אפילו בכינרת, אתה לא יודע, יבוא ערבי, יחטוף אותו, יעשה אותו בן ערובה, עוד שנה הוא יגלה את זה. אז חכמים אמרו - אם אתה לא ראית בדיוק את כל האגם, את כל הפינה של האגם, האשה היא המותרת, האשה לא מותרת. אז מה שאנו מדברים כאן - עז כנמר. בזמן הטור יכלו לתקן מדת העזות, עז כנמר, עכשיו אנחנו לא יכולים לתקן מדת העזות, אנחנו צריכין להיות גיבורים כארי, רק גיבורים, גיבורים כאריות בבוקר לעבודת בוראו יתברך, שיהא מעורר השחר. אחרי זמן תפילה איך מתפללין. לצייר שם הוי"ה מול העיניים הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים, אשר הולכים לפני האלקים. ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו. אדם צריך לדעת שהוא צריך שכל תנועה שלו תהיה כמי שעומד לפני המלך. בין אם הוא בחדרי חדרים, בין אם הוא בבית, שהוא מתפשט, מתלבש, כמה שהוא רואה את המלך מול העיניים, כל תנועה שלו, כל, כל העסקים שלו. והוא לבדו בביתו, כי ישיבתו ותנועותיו ועסקיו, לפני המלך אתה אוכל כמו שאתה אוכל לפני המלך. אדם צריך כל הזמן, זה לא הפקרות. הוא עושה מה שהוא רוצה, מתפלל איך שהוא רוצה, שוכב כמו שהוא רוצה. כל תנועה של הבן אדם,כמו לפני מלך גדול. ולא דיבורו, הוא לא יכול לדבר, לצעוק, אין דבר כזה, לדבר בשקט זה כתוב באגרת הרמב"ן. זה כבר מודפס בכל הסידורים צריך לקרוא את זה בשקט. יהיה דיבורך בנחת עם כל אדם, ובהכנעה, לפחד מכל אדם. אז מה פירוש לפחד שמא אני יעליב אותו, לא, לפחד שלא לעשות את מה שצריך לעשות. אדם צריך לפחד אולי אני יגיד מילה למישהו וזה יפגע בו. ולכן צריך לפחד כל רגע מכל אחד, אמר לקרוא את זה בכל יום. אני יודע מאחד, שהוא קורא את זה כל יום 45 דקות, שמסתגר בחדר וממש בוכה. אני מכיר אחר, הוא ממש בוכה, סוגר את עצמו כל יום וממש קורא את זה בבכיות, את כל האגרת, בכל יום שתקרא יענוך מן השמים. הרמב"ן זה גדול המקובלים, אומרים שמהרמב"ן עד האר"י כבר לא היה, לא היה אין שום מקובלים. הרמב"ן נפטר לפי מה שמשערים, שמשנת ל1270, והאר"י נפטר 372, של"ב, אז בערך 300 שנה, 302 שנים מפטירת הרמב"ן עד פטירת האר"י. אז אומר לנו שעד האר"י לא היה שום אדם שיכול להשתוות אליהם. כותב בסתרי תורה, ולא יושגו דברי ולא יוודעו כלל, תדעו לכם שאין לכם שום השגה במה שאני כותב, אומר האר"י, שום השגה. וגם אין שום השגה בדברי הרמב"ן, כמו שכותב הרמב"ן בהקדמה לתורה, ואני מביא בברית נאמנה, ברית נאמנה, להסתכל בדברי הרמב"ן בהקדמה שלו בספר בראשית. עצה הגונה, כל המסתכל בספר שלי לבל יסבור שום סברא, שום מחשבה בדבר כל הרמזים שאני כותב. אף אחד לא יכול להבין את הרמזים שאני כותב. סתרי תורה. ואני מודיע נאמנה - אומר הרמב"ן - אני מודיע לכל אחד שאף אחד לא ישלה את עצמו שהוא יכול להבין ברמזים שלי. אני נותן את הרמזים כי צריכין לכתוב, אבל אני מודיע נאמנה - כותב הרמב"ן בהקדמה שלו - שלא יושגו דברי, כל שתכתבו עלי אחד לא יוכל להבין את הכוונה שלי, כך הרמב"ן היה אדם גדול, אף אחד עד שיבוא משיח, אולי האר"י ידע, הבעש"ט. ואולי עוד צדיקים נסתרים, אבל חוץ מהם אף אחד לא יכול להבין שום דיבור שלו - ולא יוודעו דברי כלל, בשום שכל ובינה, בשום שכל ובינה אי אפשר לפרש את הדברים שלי, אומר הרמב"ן. זולת אם אתה קבלת מפי חכם, מפי חכם, מפה לאוזן, או שיבוא אליהו הנביא ויגלה לך את הפירוש כמו לאר"י הקדוש, רק אם קיבלת מדור לדור כמו שהיו התלמידים של הרמב"ן, ר' יצחק סגי נהור, ר' יצחק דמן עכו, שהיו תלמידים של הרמב"ן, מי שזכה לקבל מהם מפה לאוזן, והסברה בהם איוולת והמחשבה רבת נזקים, כל מה שמנסים לחשוב בדברים שלי זה רק יביא נזק. זה רבת נזקים ומונעת התועלת. אני כתבתי את הדברים, זה סגולה לקרוא אותו אבל לא שתחשוב שאתה יכול להבין דברים שלי אתה יכול לפרש את דברים שלי. כי אתה תשיג בדיוק להיפך, והיה מונעת התועלת, ואל יאמין בשווא, ואל יאמין בשווא שלא ינסה לפרש את הדברים שלי, כתבתי אותם, זה סגולה לנשמה, קוראים באיגרת של הרמב"ן, אז באותו יום עונים לאדם את כל השאלות. אדם רוצה ישועה תקרא איגרת הרמב"ן. רוצה רפואה תקרא אגרת הרמב"ן כל זה האר"י גילה לרבי חיים ויטאל - מהרמב"ן עד אלי לא היה שום אדם שישווה וידמה לי ולרמב"ן, ואל יאמין בשווא הנתעה, כי לא תבוא בסברות ודעה, כי תבוא אל ה' סרה ולא יוכלו כפרה, מי שינסה לפרש את המילים שלי, אומר הרמב"ן, לא יוכל לכפר על זה, כל נסיון לפרש את המילים שלי, לא יוכלו כפרה. זה כזה עוון לפרש את הדברים שלי, והם יפרשו בדיוק הפוך, ולא יהיה להם שום כפרה, ואל ינסו לעלות אל ה' ואם הרמב"ן ז"ל, אחרון כל המקובלים מדבר בזה שלא יושגו דבריו בעניין הרמזים בזאת התורה כלל ועיקר, אז כל שכן דברי הרשב"י, הזוהר הקדוש, דברי האר"י, העץ חיים, דברים שאין בהם שום השגה, יעלה במידת האנושי להבין בדברי אלקים חיים, דברי רשב"י, שדברותיו כדברי אש אוכלה, חתומים וסתומים באלף חותמות, ותראה בריש אידרת האזינו. עכשיו כבר ל"ג בעומר, בשבת כבר מתחיל האור של ל"ג בעומר, אז צריכין לדעת שאין לנו שום השגה בזוהר הקדוש. קוראים את זה רק בתור סגולה, אז הוא, לא נתן רשות לפני הפטירה שלו שהוא גילה לנו את האדרא זוטא בעיני ה', הוא קרא לתלמידים שלו שנשארו בחיים היה לו עשרה תלמידים, נשארו שבעה. אז הוא קרא להם כי באדרא רבא נפטרו לו שלשה, אז הוא קרא לשבעה שנשארו - שבע המה עיני ה' המשוטטות בכל הארץ - כך הוא קרא להם, הוא לא הירשה לאף אחד לכתוב את ספר הזוהר, אלא רק לרבי אבא. מתחיל לגלות לכם סודות כאלה שלא גיליתי מעולם, לפני ההסתלקות שלי, כי יש רשות משמים, אני מסדר לכם ואבא יכתוב. כך מתחיל האדרא זוטא, ור' אלעזר בני יחזור אחרי. אבא יכתוב - היה יותר גדול מרבי אלעזר, ר' אלעזר בני יחזור אחרי ושאר חבריא ירחשון בליבוהי. הם רק ירחשו בלב, אסור להם אפילו לחזור בשפתיים דברים שאני אומר, את האדרא זוטא, שאנחנו ככה רגילים ללמוד את זה, אז הרשב"י לא הרשה לתלמידים שלו להגיד את זה. לא הרשה לתלמידים שלו. כזה פחד מרשב"י, מכל מילה של הרשב"י, כל התלמידים רק ירחשון בליבן ולא יוציאו בשפתיים. ר' אלעזר יחזור אחרי בשפתיים ור' אבא יכתוב. ולמה ר' אבא יכתוב התגלה שכל החורבן היה חלום הגאולה זה לא חלום , זה גאולה התברר שכל החורבן היה חלום, לא היה מעולם חורבן. ירושלים הולך ונהיה בכל יום יום יותר ויותר, עם החצותים, עם אלה שקמים חצות, הם מלטשים את אבני ירושלים, בחצות באשמורת רוקדים, שרים, הם מלטשים את אבני ירושלים. אז זה נקרא, היינו כחולמים, שנבין שהכל היה חלום. הגאולה זו גאולה, אבל החורבן היה חלום. תא חזי, שכל מי שיתחיל לשמור את העיניים שלו, אומר הזוהר, יתחיל לשמור את העיניים שלו ולא יראה שום ראיות אסורות, אז יתחיל לאט לאט לראות, יתחיל לראות, ואז יתגלה לו הכחול הזה, הכחול הזה יתגלה לו, שבכחול הזה. מה הכחול הזה ששמים בעין לראות את אבני ירושלים, וזה אומר נקרא - הנני מרביץ בפוך אבניך. אם היה לך את הפוך הזה, אז תראה את זה, אפילו עכשיו. ותא חזי, כל האבנים האלה עומדות על מקומם, וכל היסודות הם על מקומם, והיסודות האלה נהפכים לספירים, וכל ירושלים, תהיה לאורך ולרוחב, כל החומות יהיו חומות של ספירים. באותו זמן שנראה את ירושלים עיר הקודש עומדת על תילה, מאירה כספירים, מאירה מסוף העולם ועד סופו, ממילא יהיה - בלע המוות לנצח, ונזכה לתחיית המתים במהרה בימינו אמן. שיעור מס' 4 המשכים להתחנן לפני בוראו יכוון לשעות שמשתנות,המשמרות, שהם בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה. בסוף הלילה התפילה הכי רצויה זה באשמורת השלישית, 3 שעות לפני הנץ, סוף הלילה, שהתפילה שיתפלל באותם השעות על החורבן והגלות רצויה, כתוב בזוהר חדש שכל מי שחובה חובה לישראל לקום להצטרף לישיבת המלאכים להצטרף לשירת המלאכים ששרים באשמורת הבוקר. אז אומר הזוהר בבלק - יורד המלאך רפאל ומרפא את כל המחלות, כל מי שמבקשים ממנו. ואז המלאך מיכאל, הקב"ה בעצמו יורד, , אני ולא מלאך ואני ולא שרף אני ולא אחר, כי יש כאלה רשעים שהמלאך רפאל לא יכול לגשת אליהם. אז הקב"ה בעצמו מוכן לגשת, בזכות אלה שקמים ושרים בבוקר, באשמורת הבוקר, עד הנץ החמה, וזה סוד המים התחתונים שבוכים ומתחננים אל האינסוף לעשות להם כיסוי, אנחנו המים התחתונים, כל העולמות שפה למטה נקראים המים התחתונים, והם בוכים, הם בוכים, מה נשתנינו - גם אנן בעינן למהוי קדם מלכא, מתי נזכה לראות את פני המלך. אז המים בוכים עם כל הספירות למעלה, בעולמות העליונים זה רק מים. ה' ברא את העולם מים במים. אריך אנפין הוא כולו מים, עתיקא זה כולו מים. מים זה חסדים, רק חסדים - על מי מנוחות ינהלני. ואריך זה הכל חסדים, אז מתחילים לראות את החלוקה באריך, חצי עליון של אריך זה מים עליונים, חצי תחתון של אריך זה מים תחתונים. המים היו בוכים - גם אנן בעינן למהוי קדם מלכא. למה ה' ברא אותנו בחצי התחתון של אריך, למה בחצי השני של אריך, כי בחצי הטבור ולמטה זה נקרא מים תחתונים. ולכן הרגלים נקראים שוקיים, למה הרגלים נקראים שוקיים, כי הם משתוקקים כל הזמן לעלות למעלה להכלל בזרועות, בחסד, גבורה, תפארת. הם בוכים ומשתוקקים. אנן בעינן למהוי קדם מלכא. שתשוקתם לעלות למעלה, רוצים להיות זרועות. למה אנחנו רגלים. למה ה' לא ברא אותנו זרועות, וככה בוכים כל העולמות, כל העולמות בוכים - למה אנחנו למטה, כל אדם מרגיש שהוא למטה, שהוא מושפל, שהוא פחות מהשני, יש לו נחיתות, הוא בוכה, מרגיש צער, למה אני למטה מהשני, והבכיה הזאת היא משורש הבריאה, ולכן ולכן אבני שיש טהור. רבינו אומר תורה נ"א, אומר - אל תאמרו מים מים, אל תעוררו את הבכיה של המים התחתונים, כי (שהרבי) אסור לבכות, כי זה שהמים תחתונים בוכים, הם מזיקים לעצמם. אז אומר 'עמק המלך' שהם לא בוכים, חס ושלום שעולמות עליונים יבכו, מדברים פה על ספירות עליונות של אריך, ספירות של עתיק, שהחצי השני שלהם בוכה, איך החצי השני יכול לבכות. זה הכל אלוקות שם. מה הכוונה שהם בוכים. מילא אנחנו בוכים הם רוצים חשיבות. רוצים כבוד. הוא יותר חשוב, יותר מכובד, הוא שוכב במיטה בדכאון, שנה שלימה, שפלוני הוא יותר מכובד ממני, אבל זה מתאים לי אני אדם רגיל, רודף כבוד, אם אם אני רואה כיבדו יותר ממני, אני כבר שנה לא בא חמש שנים לא באתי להתפלל. עשר שנים ראיתי נותנים כבוד לכל אחד יותר ממני. מה יש לי כאן לבוא. אז אני אדם שפל, מחפש כבוד רודף כבוד אבל מה זה מתאים לחצי השני של אריך, לחצי השני של עתיק, שחס ושלום שהם יבכו. אז אומר אומר 'עמק המלך' חס ושלום, הם לא בוכים, חס ושלום, אלא זה סוד הלבנה, זה סוד מיעוט הלבנה, שהלבנה אמרה - רבש"ע רבש"ע איך אתה בורא אותי כמו שמש, איך אתה בורא אותי כמו שמש. כי באמת מה קרה באריך, אז מה שבאריך זה הזרועות התלבשו באבא ואמא, זרוע ימין הלביש אבא. זרוע שמאל הלבישה אמא. והכתרים שלהם זה חצי הצוואר, הכתרים של אבא זה חצי ימין של צוואר אריך, כתר של אמא זה חצי צוואר השמאלי של אריך. והזרועות היו מכוסים. עוד לא נבראו ספירת זעיר אנפין וספירת המלכות שחשפו את הרגלים, הרגלים עוד לא היו מכוסות, אז היות והרגלים לא מכוסות, הרגליים התביישו, התביישו, רבש"ע, לזרועות יש כיסוי, לזרועות יש לבושין. אנחנו בלי לבושין, איפה נתחבא. היכן נתחבא. נתחבא בחצי העליון של אריך, נעלה לחצי עליון של אריך, להחבא שם, הרגישו כבר בושה שהם בלי לבושים. ה' עוד לא ברא את זעיר אנפין. עוד לא ברא את ספירת המלכות. ה' קודם ברא את אבא שכיסתה את זרוע ימין של אריך. ברא את אמא שכיסתה את זרוע שמאל של אריך, ובינתיים השוקיים נשארו מגולות וממילא מגולות, והאור מאיר מסוף העולם ועד סופו יוצא שהזרועות של אריך שכוסה על ידי אבא ואמא, הפסיקו להאיר, יש להם כיסוי, ואורות השוקיים של אריך האיר ומסוף העולם ועד סופו, והם לא רצו להאיר, וזה שאלה הלבנה - מה אני מאירה כל כך, מה פתאום אני מאירה. אני רוצה להסתתר, רוצה להתחבא, רוצה לבושין. אני רוצה נרתיק שיכסה עלי. אז הרגליים של אריך, שהם נצח הוד יסוד, שעדיין לא נבראו ספירת זעיר אנפין, שתכסה אותם ספירת זעיר אנפין. מכסה את הרגל הימנית. ספירת נצח, ספירת המלכות, מכסה את הרגל השמאלית, הוד זה פירוש - איהו בנצח ואיהי בהוד. אז התחילו השוקיים לבקש גם כן לבושים. אז מיד עלו למעלה מיד התכללו למעלה, התחבאו מחדש ואמרו - רבש"ע, עד שאתה לא בורא את זעיר אנפין וספירת המלכות אנחנו לא יורדים. הרגליים התקפלו, נכנסו לחצי העליון של אריך ואמרו - אנחנו לא יורדים עד שתמצא לנו לבושין, של זעיר אנפין ומלכות, זעיר אנפין כיסה רגל שמאל ומלכות כיסה רגל ימין, אבל בכל זאת, אז מה קורה איתם, הרגליים האלה, שהם נבהלו פתאום, שהם בלי לבושים, הם נבהלו שהם למטה, מה קורה איתם הם רוצים עכשיו להיות למעלה. משתוקקים להכלל בחג"ת, להתכלל בחצי עליון של אריך. אז איך הם עושים את זה, מה פירוש בוכים, כי המים התחתונים בוכים. מה שייך פה בכיה. מה שייך בכיה למעלה. וזה שמאמר ר' עקיבא אל תגידו מים מים, כי למעלה לא שייך שום בכיה, אתם חושבים שהמים התחתונים של למעלה הם בוכים כמו שהמים התחתונים של מטה בוכים, כמו אנחנו, אנחנו בשקר, עבירות באות משקר, כי אנחנו רודפי כבוד, רודפי ממון, רודפי יום אחד לא כיבדו אותי ה' ירחם אני כבר מוכן לחסל את כולם. את כל העולם אז אנחנו למטה, אנחנו נמצאים במים מים שבעולם השקר שאדם רק חי מהכבוד המדומה אין לו חיות מתפילה, אין לו חיות מתורה, אין לו חיות מזה שהוא הניח תפילין, שברוך ה' הוא היה במקווה, שברוך ה' הוא נטל ידיים, כמו שאמר ר' אפרים לר' נפתלי - אחרי 12 שעות עבודה מ-12 עד 12 ברוך ה' נטלתי ידים, עשה ריקוד - נטלתי ידיים ליד המיטה. מי זוכה ליטול ידים ליד המיטה היום, מי יודע את הסוד הזה שהחתם סופר לא היה נותר הכשר, לא היה נותן סמיכה לשחיטה אם לא היה יודע שאדם שם, שם קערת מים ליד המיטה. למדתי בכפר חסידים הייתי, מהתיכון אז ישר לימדו אותנו - תדעו לכם, אם אתם לא נוטלים ידיים ליד המיטה אתם לא יהודים. אתם פשוט לא יהודים. אתם לא נוטלים ידיים ליד המיטה אתם פשוט לא יהודים. כתוב בספר ה'קדוש ישראל', הנכדים הנכדים של ר' ישראל מויז'ניץ, הם הגיעו מהחדר בגיל ארבע-חמש, הוא היה מסתכל עליהם איך הם קמים בבוקר, איך זה בודק אותם איך הם מתלבשים כל דבר כל תנועה היה בודק אותם כך זה צדיקים. לכן הם זוכים שנולדים להם ילדים צדיקים. זה לא סתם שאדמו"רים יש להם בנים צדיקים, כי ה' נותן להם חיים ארוכים, אז הם בודקים את הנכד שלהם, כל תנועה שלו, כל תנועה. כמו שכתוב בספר ה'קדוש ישראל'. פעם הוא קם בבוקר מוקדם, לראות איך הם קמים. הלך לראות. נכנס לחדר של הנכדים שלו וראה שהם לא שמו קערה ליד המיטה. שאל - מה זה? אמרו - הרבי אמר שלא צריך. ילדים בגיל ארבע חמש, גן ילדים כזה, הרבי אמר לא צריך. מיד מפטרים אותו. מיד פיטר אותו. בלי אכזריות. ה' ירחם מפטרים. איפה מפטרים מלמד. רבי צדיק, רבי קדוש. בטח יש לו 20 ילדים תשאלו את חסידי ויז'ניץ איך הוא עשה את זה, אני לא יודע. אנחנו ברסלב. ברסלב לא צריך ליטול ידיים, לא צריך להתפלל לא צריך להניח תפילין. אנחנו ברסלב. יש לנו רבי גדול, עושה לנו את התיקונים. לא צריך לקום ותיקין. לא צריך שום דבר. לקום בתשע בעשר. לא צריך ללמוד גמרא. ברסלב. יש לנו רבי גדול. הוא כבר יתקן אותנו. אבל בויז'ניץ זה דרך כלל מה שכתוב ב'קדוש ישראל'. ר' עקיבא אומר - מה אתם אומרים, בוכים בוכים, אל תגידו שהמים למעלה בוכים בכלל למעלה לא בוכים. אין שום בכיה. אז מה עושים. המים התחתונים למעלה. אז מסביר 'עמק המלך' - מה בוכים מה פירוש בוכים אמר בוכים זה שרים, אומר, איך בוכים. זה שרים. הוא גם ברסלבר. ברסלב הופכים את הכל - בוכים זה שרים, שרים זה בוכים. בוכים זה שרים. שרים. מה קורה פה, הוא היה עוד לפני רבי נחמן, אז אומר - ראשי תיבות של בוכים זה 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. הם כל הזמן שרים שיר, המים למעלה, המים התחתונים שהם בעולמות העליונים הם יותר נמוכים מאלה שמעליהם, אז מה פירוש בוכים, הם שרים שירים. וזה שאמר שרבי אולי מים מים ר' עקיבא. למעלה אין שום בכיה, שם רק שרים שירים. ולכן בוכים זה 'ברוך כבוד ה' ממקומו', שהם ממש בוכים, וזה ראשי תיבות של בוכים ברוך שבראת אותנו אנחנו שמחים, כולם אומרים 'ברוך שעשני כרצונו'. השמח בחלקו. אדם צריך להיות שמח בחלקו. זה אחד מ-48 דברים שהתורה נקנית בהם. אדם, איך שה' ברא אותי, ככה שכל, ברא אותי ככה דעת הוא ברא אותי. רצה לספר לכם סיפור על החתם סופר. מה שסיפר רבי אליהו לאפיאן, דילגתי כאן אז הוא אמר שהחתם סופר, כל בחור שהיה בא, היה צריך לגור שם בעיר בפשבורג, פלטיסלאווה, לגור שבוע שבועיים בעיר, והיה עוקב אחריו, הולך, ממש עוקב איפה הוא הולך, איפה הוא זה, היה מבקש מבעל הבית שלו. תפסו לכם איזה דירה, ועיר כבר ידוע שהחתם סופר זה אחד מהשב"כ. מיד היו מוסרים לו מפתח איך הוא יושן, איך הוא מלובש, איך הוא ישן בשינה, אם הוא לא התפשט ח"ו באמצע שינה. כל דבר. נכנס כבר באמצע שינה, פעם אחד הוא נכנס מישהו לשחיטה והיה הכל בסדר, ולא הספיק לבדוק אותו, איך הוא יושן, קיבל מבעל הבית את המפתח לחדר שהוא ישן, שהוא ישן, היה בשינה עמוקה, פתח את הדלת, הסתכל, ראה בסדר שהוא מלובש בסדר. שוכב בצניעות, רק הוא ראה שאין לו קערה, אין לו קערה מים. מחר הוא בא, אמר אין סמיכות לשחיטה. אתה גאון. אתה תלמיד חכם, יש לך עשרים ילדים, 100 נכדים, אתה תמות אם לא יהיה לך קערה של מים. ברסלב לא צריך שום דבר. ברסלב זה מעל המים העליונים. גם כן, זה משהו נשגב נשגב. אין מים. לא צריך שום דבר. יסודות פשוטים שכל אחד צריך לדעת אותם. אז המים העליונים הם בוכים, המים בוכים, הם בוכים. זה שיר ושבח. הם בוכים, שירים לקדוש ברוך הוא. אז הם שרים 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. ככה ה' ברא אותי, זה השמחה שלי. איך שהוא ברא אותי. 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. שהוא ממש, זה נקרא בוכים, שכל העולם שרים שרים, איך שבראת אותנו אנחנו שמחים, איפה ששמת אותנו אנחנו שמחים, אנחנו נשיר שירים בלי הפסק, לשיר ולרנן, 24 שעות שרים שירים. אז מה יוצא מהשירים שהם שרים. מילא פה, כבר אסור לרקוד אחרי שבע וחצי. עוד מעט שם עוד שרים, עשרים וארבע שעות שרים. מה קורה שם. בשביל מה שרים. אז אומר 'עמק המלך' - תדעו לכם - הוא אומר - שאי אפשר לעלות מדרגא לדרגא. ההם הרי רוצים לעלות מדרגא לדרגא. הנה"י תמיד נהפכים לחג"ת, וכל יום נבראים נה"י חדשים, וכל יום. אז איך זוכים שהנה"י יהפכו לחג"ת. זה רק על ידי שירה וניגון. אומר שאי אפשר לעלות כי אם בסוד שירה רק ע"י סוד שירה. אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא רק על ידי שירים וניגונים. אם אתה רוצה לדעת איך מנגנים - אני המים תחתונים, אין לי לא דעת, לא שכל. אתה רוצה לקבל שכל, דעת. זה רק על ידי שירה וניגון. אי אפשר לעלות מהיכל להיכל, מדרגא לדרגא - אומר 'עמק המלך' - רק על ידי שירה וניגון. כמה שאדם שר יותר ומנגן יותר ככה הוא זוכה לעלות יותר מדרגא לדרגא. כי אי אפשר לעלות למעלה כי אם בסוד שירה שהם משוררים ככה הם הולכים מדרגא לדרגא, שאדם משורר, עושה עוד סיבוב, עוד סיבוב, ממש הולך ועולה מדרגא לדרגא, זה כמו בורג, הולך ועולה מדרגא לדרגא, אז זה רק בסוד שירה, עד שאדם עושה עוד סיבוב עוד סיבוב עוד סיבוב, כמו שמואל בר רב יצחק שהיה רוקד עם שלשה בדי הדס, היה רוקד רק עם בד הדס אחד. והוא רקד עם שלשה בדי הדס, אז אמר הפיליבער רב, הנין של הקוצקער, אמר שבשביל שלשה בדי הדס הוא זכה לעמודא דנורא רב אשא בר אהבה רקד עם הדס אחד הוא לא זכה לעמודא דנורא. שלש בדי הדס. אדם זוכה לעמודא דנורא, כי מסוד שירה. בעולם הזה, אז אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא, רק על ידי שירה וניגון, ופירוש של הדברים הוא שכמו שעולים במרכבה, שכתוב בפרקי היכלות שאם רוצים לראות מעשה מרכבה זה רק על ידי שירה וניגון הלויים רוצים לקבל נבואה צריכין קודם לנגן - 'ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה''. אם אדם רוצה להתנבא, רוצה לעלות למרכבה העליונה, אז זה רק על ידי שירות ותשבחות. ועל ידי שירות ותשבחות נפתחים להן כל שערי המרכבה. אז כל שערי המרכבה נפתחים רק על ידי שירים וניגונים, וכל השערים של הלימוד, של התפילה - הכל נפתח על ידי שירים וניגונים. והיו נכנסים להיכלות, היו נכנסים להיכלות, וככה הם זכו, רבי עקיבא וחבריו, רבי ישמעאל בן אלישע, כל אלו שעלו למרכבה העליונה. אז לפני שעולים למרכבה העליונה צריכין לשיר ולנגן כינור כינור ונבל שרים עם כינור ונבל, כדי שיפתחו להם שערי המרכבה, שיתגלה להם סודות המרכבה. שערי המרכבה, ונכנסים להיכלות והיו מגלים מלאכים חדשים שהיו מובילים אותם מהיכל להיכל על ידי השירה והניגון גילו מלאכים חדשים שמעלים אותם מהיכל להיכל. אבל אם על כל שער ושער של בן אדם מקבלים מפתחות להיכלות, מקבלים מפתחות להיכלות, ומזכירים אותם, מכוח אותם השירות שהם אומרים, כל אותם השירות שהם אומרים, נפתחים להם השערים ורק ע"י נשירה וניגון אדם זוכה שיפתחו לו שערי תפילה, ורק על ידי השירה והניגון אדם זוכה שיפתחו לו שערי תפילה. אז אם אדם לא שר לפני התפילה, התפילה פשוט לא עולה למעלה. הוא לא פתח את שערי התפילה. הוא התפלל והשערים נשארים סגורים. אז צריכים מקודם לפתוח את השער. לפני שאתה בא לתפילה, לפתוח את השער, לפתוח את השערים למעלה, שהם נעולים, ולכן שאדם מתחיל לשיר בבוקר לשורר בבוקר ואז אתה פותח את השערים, ואז אתה יכול להתפלל, שהתפילה תיכנס. לא שרת לפני התפילה אז השערים נעולים. הם רק נפתחים על ידי שירים וניגונים. אין שום דבר שיכול לפתוח את השערים האלה - רק שירים וניגונים. וכל אלו שמתפללים, לא עלינו, בלי שירים, אז ה' ירחם, ה' בכלל לא רואה את התפילה, אם אדם מתפלל בלי ניגון, הרבי אומר - ה' לא רואה את התפילה. ה' הוא עיוור צבעים. הוא עיוור כזה. הוא לא יכול להבדיל בלי בלי צבע זה כתב סתר כזה. יש כתבי סתר ששמים מול שמש כותבים עם בצל, אז הרבי אומר - אם אדם מתפלל בלי ניגונים אז כל התפילה זה כתב סתר כזה. ה' הוא לא בשב"כ. הוא לא יודע לפענח כתב סתר, אז הרבי מביא בתורה מ"ב אם אדם מתפלל בלי ניגונים אז ה' לא רואה את התפילה הוא לא רואה אותה זה כמו לכתוב בלי צבע, נכתוב 'עמק המלך' בלי צבע, 'ליקוטי מוהר"ן' בלי צבע, תכתוב עם צבע לבן תכתוב את זה עם בצל אני יודע, ה' לא רואה את התפילה. כמה שיותר שר ה' יותר רואה אותה. פה מסביר 'עמק המלך' אם אדם לא שר לפני התפילה, בכלל השערים נעולים, אי אפשר לפתוח את השערים בלי שירה וניגון וזה 'וירא בצר להם בשמעו את רינתם' ע"י נגינה לבד, תורה כ"ז הרבי אומר שמספיק נגינה לבד, אם אתה לומד גמרא, הרבי אומר, אז אתה מקבל כזה קול זך, הקול בא רק ע"י לימוד הגמרא, שע"י הנגינה לבד בלי מילים כבר אתה ממתיק את כל הגזירות, כמו שאמר החתם סופר, נמתקים הדינים שזה - לשמוע אל הרינה ואל התפילה. שזה אומר החתם סופר - רינה לפני תפילה, כמו שמביא רש"י בדף ו' מסכת ברכות, שרינה זה לפני תפילה, מסביר החתם סופר שע"י הרינה לבד אז כבר נמתקו הדינים, אז למה צריך להתפלל, אומר החתם סופר, אם אני אומר שע"י הניגונים לבד לפני התפילה כבר נמתקו הדינים כבר נתקבלו הבקשות אז למה צריך להתפלל בכלל התפילה, אומר, זה כדי להמשיך שפע חדש, את הדינים כבר המתקנו, החתם סופר, ע"י הניגונים, ע"י הניגונים, אומר, קול רינה וישועה באהלי צדיקים, אז מביא את הגמרא קול רינה וישועה מקודם רינה לפני הכל רינה לפני תפילה, וזה שדרשו חז"ל ברכות דף ו', שרינה היינו שבחות ורננות, ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, למה בית הכנסת כי ככה אדם לבד קשה לו לשיר, הוא בא לבית הכנסת, זה לשמוע אל הרינה ואל התפילה - שבמקום רינה שם תהא תפילה, פירש רש"י. בבית הכנסת, ששם אומרים הציבור שירות ותשבחות, שמכיוון שאומרים שם שירות ותשבחות עוד לפני התפילה בנעימות, קול ערב, בקול ערב, עם קול מתוק, אז בידוע, אומר ידוע אומר החתם סופר, איפה זה ידוע. אני לא יודע. זה כתוב בליקוטי מוהר"ן, הוא לא למד ליקוטי מוהר"ן, זה ידוע, הוא אומר אני רק יודע את זה מתורה מ"ב, עכשיו ראיתי גם ב"עמק המלך" ראיתי את זה ב'עמק המלך', אולי גם הוא ראה ב'עמק המלך', מי יודע. זה ידוע אומר זה ידוע אומר איתה בספרים, זה כתוב בכל הספרים אמר הצדיקים הקדמונים, כבר ידוע, הוא אומר, התשבחות והזמירות וההודאות, אם אדם מתחיל לשיר, לשבח, לנגן לפני התפילה יוושע, גם בלא תפילה, לא צריך בכלל תפילה רק שמחה. כמה מזמורים שרת, ניגנת, כבר נושעת יש שמה את כל הישועות, כבר לא צריך תפילה. כבר אפשר ללכת לישון ח"ו, כתוב אצל יהושפט - ויהי בתחל הרינה - מיד הרגו אחד את השני, אז הוא שואל - למה צריכין תפילה תפילה הוא אומר להמשיך שפע חדש על ידי התפילה, למעשה זה רק בשביל העולמות סידור הספירות כי על ידי התפילה אנחנו הנצח הוד יסוד מסביר האר"י -נכללים בחג"ת ואז נבראים נה"י חדשים לגמרי, כל פעם הנה"י עולים למעלה, אז הבקשות שיש לך, הבקשות שאתה רוצה לפעול, אתה רוצה לרפא את אשתך, את הילדים שלך, לרפא חברים, לרפא ידידים, לרפא את עם ישראל, אז זה כבר נושעת רק בשעה שניגנת, עכשיו יש רק לסדר את הספירות, שהספירות יעלו, שאתה תעלה מדרגא לדרגא, שהנה"י יוכללו בחג"ת, זה גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חסדי אבות מביא גואל לבני בניהם - בני בניהם זה נה"י, למען שמו באהבה, בני בניהם זה נה"י, הם נקראים בנים של האבות, האבות זה חג"ת, והם נכללים, למען שמו באהבה, ואז הם נכללים בחג"ת, באהבה, הנפילה זה בשביל סידור הספירות, שאתה תוכל לקבל מוחין חדשים, תוכל לקבל ספירות חדשות, היכלות חדשות, ועל ידי זה ייפתחו לך שערי לימוד חדשים והבנה חדשה בלימוד, אבל כל השפע כבר קיבלת בניגון, קיבלת בניגון. וזה שאומר הרבי - וראיתיה לזכור ברית עולם, כד הגוונין דקשת הם האבות והם לבושין דשכינתא ואתה צריך להלביש את התפילה בלבושין דנהירין, לא מספיק שאתה ממלמל אותה, אומר אותה שאתה רדום ושהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי - וראיתיה לזכור ברית עולם - העיקר לזכור ברית עולם, אזי 'וחמת המלך שככה'. כל יום יש רוגז חדש, דין חדש, פתאום הילד נופל, פתאום הילד חולה, בשביל מה יש דין. אני קמתי חצות, קמתי ותיקין, אני צדיק מושלם, פאות עד הרצפה, זקן שלשה מטר, כמו שהיה אצל אבוחצירא זקן שתיים וחצי מטר, היה מקפל אותו. אחד מי שהיה לו זקן היה יושב לידו, כמה שיש לאדם זקן יותר ארוך הוא יושב יותר קרב אליו, היה אומר, זה דיקנא קדישא, והכל אני יש לי את הדיקנא קדישא, והכל מה קורה אצלי מה קורה אצלי, אתה לא שר, אתה לא מנגן, אתה כבר יותר גדול מרבי נחמן מברסלב, מה אתה צריך לנגן ולשיר, צריך לנגן ולשיר, אז הרבי אומר - חמת המלך שככה, אתה רוצה להמתיק את הדינים של אותו יום, אדם לא יודע איזה דינים יהיה לו אותו יום, לא יכול לדעת מה יכול לקרות אותו יום, עוד שעה, עוד דקה, יבוא הביתה, אשתו תגיד לו - הילד שלך נפל, משל למלך שכעס על בנו אז כדי לראות את המלכה בלבושין דנהירין, לראות את התפילה בלבושין דנהירין, שהמלך יתחיל לרחם עלינו, המלך רואה את המלכה עם סמרטוטים, ככה לא רוצה לראות אותה, אז המלכה צריכה, יש לה כ"ד קישוטים, אז אותיות התפילה, זה השכינה - ה' שפתי תפתח - שהדיבור זה שם אדנ"י, ובלי ניגונים ה' ללא רואה את האותיות, הרבי אומר, וקול הנגינה שתלת גוונין דקשת, אש מים רוח, שהם שלשה אבות, על ידי זה שלשה אבות יתעברו בתפילה, שהאבות הם שלשה גוונין דנהירין, שבהם - וראיתיה לזכור ברית עולם. נמצא, הרבי אומר, שמי שמנגן את אותיות התפילה, צריכין לנגן בזכות בבהירות גדול, בזכות עם חיות, עם בהירות, אזי מלביש את השכינה, ורק אז הוא יכול להלביש את השכינה, ככה זה בלי צבע זה כמו כתב סתר, ה' הוא לא בשב"כ, הוא לא דילטטור שיגלה סודות. יהושע אמר לקב"ה - תגלה לי מי מעל בחרם, אמר לו - אני לא מלשין, אני לא שב"כניק, אני לא מלשין על שום יהודי, לכן הצדיק זוכה להבל פה שאין בו חטא, כי הוא לא מדבר על שום יהודי, הרבה אומר זה ההלכה שעכשיו עוסקים בה, בסעיף א' בליקוטי הלכות, סעיף א', הלכה א', שצדיק מאיפה יש לצדיק הבל פה שאין בו חטא, הוא יכול להשפיע את זה לכל הילדים, לכל עם ישראל, כיון שהוא מעולם לא דיבר על שום יהודי, מהכי רשע עד הכי צדיק, אז כיוון שהוא לא דיבר על שום יהודי אז הוא זוכה להבל פה שאין בו חטא. אז שאדם זוכה אז זוכה לניגונים, הרבי אומר, שהוא לא מדבר על שום יהודי הוא זוכה לניגונים, יכול לנגן את אותיות התפילה, וקול הנגינה בזכות ובבהירות גדול, אזי מלביש את השכינה, היינו את האותיות, רק על ידי ניגונים ה' רואה את האותיות. אם אדם אומר איזה אות בלי ניגון אותה האות ה' לא ראה, הוא לא ראה אותה. בלבושין דנהירין, כל התפילה לנגן. צדיקים ניגנו את כל התפילה ניגנו את כל התפילה, ואז הקדוש ברוך הוא רואה אותה, ואזי - וחמת המלך שככה, ואז המתקנו את הדינים לאותו היום, הדינים לאותו היום, אולי קצת למחר, ומחר צריך עוד פעם להמתיק. וחמת המלך שככה - אדם רוצה להמתיק את הדינים של אותו היום, שהכל ילד כסדר, וזה שפירש רש"י - בשמעו את רינתם, זכות אבות, שעל ידי הרינה מתעורר זכות אבות, על ידי הניגון. כתוב בגמרא - תמה זכות אבות, אז איך מתחדשים זכות אבות. על ידי הרינה, על ידי הניגון, כי הנגינה היא תלת גוונין דקשת, בבהירות, בזכות גדול, בבהירות, בזכות. לא סתם עושה קולות משונים. בזכות, בבהירות, אז מעוררין את התלת גוונין, צובעים את התפלה בצבעים מאירים, שה' יכול להאיר אותם, ואז האבות מתלבשים בתפילה, אברהם יצחק ויעקב, כי האבות הם הלבושים דשכינתא, כי אברהם מלביש את זרוע ימין של אריך אנפין. יצחק את זרוע שמאל ויעקב מלביש את החצי העליון של זעיר אנפין. לבושין דשכינתא, וכשהלבושין מאירים בזכות ובבהירות, נקרא זכות האבות, אזי - וראיתיה לזכות ברית עולם, וינחם כרוב חסדיו, וחמת המלך שככה, ונמתקים כל הדינים, הכל זה רק על ידי הניגונים. אז אומר 'עמק המלך', נחזור ל'עמק המלך', עוד כמה שורות, 5 דקות, אז אלה השירות (השמש) זה הירח והלבנה, איך הם הולכים, רק על ידי שירה וניגון, איך השמש יכולה ללכת כי היא שרה ומנגנת שיהושע אמר לה - שמש בגבעון דום, אמר לה - תפסיקי להגיד שירה, כי כבר לא יכל ללכת, שאי אפשר לעלות לדרגא לדרגא רק על ידי ששרים ומנגנים, אז כל הכוכבים, השמש והירח, כל המזלות, הם רק, כל החיות שלהם והקיום שלהם זה רק על ידי שירה וניגון, כי בעודם שהם משוררים הם מהלכים וזה - שמש בגבעון דום, יוכיח שאם לא יהושע היה ממשיך ללכת, אמר לה - תפסיקי להגיד שירה, איך יהושע עצר את השמש, אמר לה - תפסיקי להגיד שירה, היא לא תגיד שירה היא תפסיק ללכת, כי השמש הולכת בכח השירה, וזה שדורש ב'פרקי היכלות' - ר' ישמעאל כהן גדול אלו איזה שירים אומרים עולי המרכבה, אלו שהם במרכבה העליונה, איזה שירים הם אומרים כדי שיתפחו להם כל שערי המרכבה. לפני שאדם שר בבוקר אז השערים לא נפתחים, אם הוא יתפלל בלי שהוא שר לפני זה הוא לא פותח את השערים, אפילו אם הוא ינגן באמצע תפילה, אבל את השערים הוא לא פתח, השערים נפתחים על ידי הזמירות שהוא שר לפני התפילה, אז הוא פותח את השערים, קודם תפתח את השערים ועכשיו התפילה תוכל להכנס, אז איה כבוד וגדולה למלך מלכי המלכים, שלא יוכל שום אדם למעלה וזה כבודו של הקדוש ברוך הוא, שאי אפשר סתם להיכנס להיכלות. לוקח את הגמרא, סתם מתחיל ללמוד, ניגש לתפילה, ישר קרבנות, הודו לה' כי טוב. מה אתה צחוק (צוחק?) מהקדוש ברוך הוא, אתה עושה צחוק ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אומר, ה' סידר שבלי שירה וניגון אתה לא יכול לפתוח שום היכל, שום שער לא ייפתח אליך, קופצים מהמיטה למקוה, ומהמקוה ישר לישיבה וכבר מתחילים להתפלל, שמו תפילין, הורידו תפילין, עלינו לשבח. כבר רץ הביתה אתה בכולל. הקדוש ברוך הוא אומר - מה, אתה עושה צחוק ממני, מה, לפני מלך בשר ודם ודאי לא מתנהגים ככה, ?? שר קודם שרים לפניו, קודם מנגנים לפניו שירי שבח, הקדוש ברוך הוא אומר - תתחילו קודם עם שירים, עם ניגונים, ואחרי זה תיכנסו, בהכנעה, בהכנעה תיכנס, תיכנס בהכנעה עצומה, על ידי השירים והניגונים, אומר 'עמק המלך', האדם מקבל הכנעה, הכנעה. בסיפור שבחו הרי לך אומר 'עמק המלך' שרק על ידי השירה והניגון נפתחים כל השערים, והשירה נותנת לכל דבר רוחני או שמימי, על ידי השירה אנחנו מפעילים את כל העולם, כמו שאומרים בערב - אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים, משנה עיתים ומחליף את הזמנים. כל יום ה' מחליף זמנים חדשים, אין שום חוקים, מסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו, מסדר את הכוכבים - זה על ידי התפילה, איפה יעמוד צדק, אם צדק במזרח, צדק במערב, כל ההורוסקופים, כל האסטרולוגיה, הכל הוא מנפצים על ידי תפילה, משנה את כל מהלך המזלות. אז על ידי השירה והניגון מפעילים את כל המזלות, משנים את הילוכם לטוב . יש איזה גזירה כיון שכוכב קצת הולך ככה, אז הכוכב יזוז טיפה, הגזירה התבטלה ולכן השוקיים של אריך שהם הנצח הוד יסודשל אריך, שרוצים להכלל בחסד גבורה תפארת, וזה הענין של התפילה, שאנחנו רוצים שהנצח הוד יסוד יכלל בחסד גבורה תפארת, שכל מה שעבדנו אתמול כבר יעלה לחסד גבורה תפארת, היום ה' בורא נצח הוד יסוד חדשים, אז לכן השוקיים של אריך משוררים ומזמרים, כי הם רוצים להכלל בחסד גבורה תפארת, וזה המים התחתונים, שרוצים, שהם רק שרים ומנגנים, וזה אומר, אל תגידו מים מים, שם לא בוכים, שם רק שרים, אם תגידו ששם בוכים אז - דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, שם אין שום בכי, רק שירה וניגון, ועל ידי שירה וניגון אז הם נכללים בעולמות יותר עליונים, המים התחתונים נהפכים לעליונים אחרי זה, עולים עוד דרגא, עכשיו המים התחתונים מקבלים עוד דרגא, מה שהשתוקקות של כל העולמות זה רק לעלות ולעלות להכלל בעולמות העליונים, ולכן השוקיים של אריך הם כל הזמן משתוקקים להכלל בחסד גבורה תפארת, והם שרים ומזמרים וככה הם הולכים ומתקפלים, הולכים ומתקפלים, נכללים בחסד גבורה תפארת, ואז נהיה חלל פנוי למטה, ובחלל הפנוי הזה ה' ברא את זעיר אנפין ומלכות, ועכשיו הם נכנסים בזעיר אנפין ומלכות, ויש להם כבר לבושים אחרי שהם מתקפלים ועולים למעלה אז ה' בורא את זעיר אנפין ומלכות, בחלל של חצי השני של אריך אנפין, ואז הם נכנסים ויש להם לבושים למטה, ואז הם יכולים להתפשט, רגל הימין נכנסת בזעיר אנפין, ורגל שמאל נכנסת בהוד, בספירת המלכות, ולכן המלכות, ולכן הבינה של המלכות, היא לא נפגמה, כתוב - ויבן את הצלע, שלמלכות יש בינה יתירה, אז איך זה שלמלכות יש בינה יתירה, הרי המלכות היא פחות מזעיר אנפין, אז אומר 'עמק המלך' שבזמן שבירת הכלים הבינה של זעיר אנפין נפגמה, אבל הבינה של ספירת המלכות לא נפגמה, ולה יש בינה יתירה,ולפי שהמלכות לא נשברה, אז מחדש 'עמק המלך' - מדוע לספירת המלכות יש בינה יתירה, אדם מתחתן, אשתו אומרת לו - תעשה ככה, תעשה ככה. תשתקי, מי את בכלל, אין לך שכל. אבל זה היפך התורה. התורה אומרת - ויבן ה' את הצלע, יש לה בינה יתירה. אז מסביר 'עמק המלך' שלכתחילה, אומר, ספירת הבינה אצל המלכות לא נשברה, לא נשברה שהיתה שבירת הכלים, אומר, אז שם לא נשברה ספירת המלכות, והשביעית שהיא מלכות, שם לא נשברה וכיון שספירת המלכות לא נשברה אז זחה דעתה עליה, אז כבר חשבה שהיא יותר מזעיר אנפין, היא לא רצתה להכלל בזעיר אנפין, אמרה לזעיר אנפין - אתה תלביש את רגל ימין ואני אלביש את רגל שמאל של אריך אנפין, איהו בנצח ואיהי בהוד, וכיון שהיא התפשטה בכל רגל, הוד, והרגלים מגיעים עד תפארת, הגוף זה תפארת, וזה שהיא זכתה לגעת בספירת תפארת, זכתה לגעת בספירת תפארת, ראתה שהיא מאירה, מאירה כמו החמה, כמו זעיר אנפין, יש לה אותו יש לתפארת, ושראתה המלכות שהיה לה מעלה עוד יותר מזעיר אנפין, אז זה הבינה יתירה שיש לה, מלכות מעלה עוד יותר מזעיר אנפין, כל הפרצוף של זעיר אנפין הם מן הצד בלבד של אריך אנפין, והיא נהייתה פרצוף לעצמה, ואז ה' גילה לה להיפך שהמעלה שלנו, המעלה שלנו שאנחנו רק מתמעטים, שעד שלא יהיה תיקון העולם אז השפע של האדם, שהוא כל הזמן בהתמעטות, שכמה שהוא יותר למטה, כמה שיותר נמוך, נהיה יותר נמוך, יותר נמוך, יותר נמוך, אז הוא יכול להעלות ניצוצות כאלה, שהם ניצוצות נעלמים לגמרי, נעלמים לגמרי, ששום צדיק עוד לא זכה להעלות אותם, וזה שבוכים וזה שבוכיםהמים, שבוכים הרשעים שהם למעלה המים התחתונים האמיתיים, והם בוכים דמעת העשוקים, ואין להם מנחם, שואלים הרשעים - רבש"ע למה לא בראת אותנו צדיקים, למה בראת אותנו רשעים בלי אור. אומר להם הקדוש ברוך הוא - האור שלכם יותר גדול מכל אור של הצדיקים, רק נתתי לכם עבודה הרבה יותר קשה. לכם נתתי עבודה הרבה יותר קשה, להעלות ניצוצות ששום צדיק לא יכול להעלות אותם, ואיך תעלו אותם, אומר, שיהיה לכם ביטול לצדיקים האלה ששרים ומנגנים. זה שקורח לא רצה לשיר ולנגן. קורח יכל להעלות את כל הניצוצות, להביא תיקון לעולם. אז אומר 'עמק המלך' שהרשעים יש להם הרבה יותר גדול מהצדיקים, נשמה הרבה יותר גדולה מהצדיקים, רק סיבב אותם בכאלה קליפות נוראות. אז איך אפשר להתגבר עליהם. אומר להם ה' - תגלו את סוד השירה והניגון, ולהעלות את כל הניצוצות ולהביא תיקון לעולם ונזכה למשיח בן דוד ולגאולה שלימה, במהרה בימינו אמן.