תמלול מקורי — שיעור 64

שיעור א' ... אויף שבת, ועוד פעם היה יום חמישי בלילה, הוא אומר מער שטרעכן עוזר אויף שבת אויף שבת וככה עוד פעם בינתיים עבר שם איזה סוחר של קמח, למטה ברחוב, מתחת לבית הכנסת שומע יהודי שם צועק בוכה, הלך לראות אולי מרביצים למישהו, אולי מישהו שם קרה לו משהו הוא שומע את ההתבודדות של ר' עוזר, עומד שם ליד הדלת שומע, ר' עוזר גיט א קיך מער שטערכן מער שטערכן עוזר אויף שבת אויף שבת, טוב, הוא כבר ראה איזה צדיק יש כאן, איזה ירא שמים איזה קדוש וטהור, קדוש עליון, מיד הביא שק הקמח אליו הביתה, ר' עוזר חוזר מההתבודדות, מוצא שק קמח בבית, היה לו לכמה חודשים מספיק קמח, אז אדם יוצא לשדה, אין, מחפש גמ"חים מחפש זה, לך, לך עכשיו לך לשדה, תצעק לה', תבוא הביתה תראה בית מלא כל טוב, מישהו יבוא, יעשה לך את ה הכי יפה, יצא לחוץ מן העיר, ר' שמעון בן חלפתא, והתפלל לפני האלקים, התפלל עשה התבודדות, רבש"ע מה יהיה לשבת קודש? ניתן לו אבן טובה מן השמים, הוא קיבל אבן טובה מן השמים, ניתן לו, נתן לו אבן טובה מן השמים קיבל אבן טובה מן השמים, טוב, זה הכל אבן טובה, אדם באמצע התבודדות, פתאום מוצא יהלום, מוצא אוצר, אדם לא יודע מה זה התבודדות הוא לא מתאר לו, פתאום הוא רואה יהלום שווה מיליון דולר, השבת רק עולה 300 שקל, מאה דולר, כמה עולה השבת? נתן שלחני נתן איזה פקדון איזה שולחני אחד לקח ממנו 100 דולר, 300 שקל, לשבת, נתן לשולחני לו את השבת, פתאום האשה מגיעה, אולי בדיוק היא לא היתה, היא הלכה להתפלל אולי, חוזרת מהתפלה, רואה הוא הכין את הבית, הביא מהמכולת מהירקות בשר דגים, מ שהיא הלכה, לא היה שום דבר בבית, מאיפה זה? הלכת לגמ"ח? לא רוצה שתעשה גמ"חים, לא רוצה שתעשה הלוואות מאיפה זה? אני רוצה לדעת מאיפה זה, מהיכן? אמר מה, תשמחי, מה את מתעניינת? מה היא אומרת, למה עשית גמ"ח? למה הבאת כסף מאיפה הבאת את הכסף מאיפה הכסף שלך? אם נפל מהשמים לא רוצה מהשמים היא החליטה לא עושים עגל לא עושים עגל, לא יעזור, לקחו להם את האזניים לקחו להם את הנזמים, אהרן הכהן, לא עוזר כלום, לא רוצה, אני לא עושה עגל, אבל אהרן הכהן, וזה מותר, אותי לא מעניין כלום, בוא נשב שבוע נדבר, זה היה ה של אהרן הכהן, ששנה שלמה ידברו על איך עושים עגל, אני לא יודעת כלום, אני יודעת שלא עושים עגל, מוצא לה היתרים, אני לא יודעת שום היתרים, לא מתחילה לאכול עד שאתה לא אומר לי מאיפה האוכל הזה, מאיפה הכסף הזה מאיפה הכסף הזה? הוא לא, הוא היה אדם ענו שפל מה הוא יספר לה שהוא קיבל עכשיו אבן מהשמים? אדם, אפילו לאשתו לא צריך לספר כל דבר, לא, יש בעלים כל הזמן מספרים לאשתו, עכשיו היה לי ככה עכשיו קיבלתי ככה, זה עשה לי ככה, זה אשה מספר לה כל דבר, רבנו יונה מביא את זה, פרקי אבות, פרקי אבות, תסתכלו, אפילו לאשתך, זה עשה לך ככה, זה עשה לך ככה, אל תספר כל דבר, תשמור את הפה שלך, בקיצור הוא היה ודאי ענו, הוא לא רצה לספר שהוא קיבל אבן מהשמים, מאיפה האוכל הזה, איני טועמת כלום, התחיל מספר לה, הלכתי לשדה, התפללתי שם לפני האלקים שיתן לי משהו, שיתן לי משהו לשבת והנה קיבלתי אבן מהשמים, אבן שוה אמרו לי מיליון דולר היא שווה, אפילו נשאר מאה מיליון דולר על המקום בשבילה, אמרה לו תסלח לי, אני לא רוצה אבנים מן השמים, לא רוצה, רוצה אבנים מן הארץ, לא מבינה אבנים מן השמים, אני רוצה שתיקח את האבן ותזרוק אותה חזרה לשמים, לא מוכנה, הוא אומר למה? כבר קיבלנו מיליון דולר, מהשמים אני לא לוקחת, מה שיגיע מן הארץ אני אקח, לא מהשמים, לא מהשמים, תבטיח לי שמוצאי שבת אתה מחזיר את האבן, אמר לה למה מה יש? מה לא טוב? אמרה לו, תשמעי אתה לא יודע? אתה שמעון בן חלפתא גדול התנאים, כל התורה עוברת דרכך, אתה לא יודע שמה שמקבלים מהשמים זה יחסר בשמים? כל גרוש שאתה מקבל פה בעולם הזה, מורידים מהעולם הבא, כמה שאתה עובר את העוה"ז עם פחות כסף עם לחם צר מים לחץ, רק ככה יהיה לך עוה"ב, על הארץ תישן מים במסורה תשתה, רק לחם צר ומים לחץ רק אז יהיה לך עוה"ב, כל טיפה שאתה טועם בעוה"ז כל אכילה שאתה אוכל בעוה"ז זה הכל על חשבון עוה"ב, וזה אשה פשוטה יודעת, אתה, תלמיד חכם גדול, לא יודע מזה, זה אשה פשוטה יודעת שכל מה שיש בעוה"ז, אז צריכים לעבור בלי כסא בלי שולחן, כמו ש קיבליטשער היה משחק, הוא היה שוכב שם על הזה על הספסל, הוא עבר את כל החיים, הוא ישן על הספסל, אן א בעט און אן א פיטער, וזה היה הזכויות שלו, הוא עבר את כל החיים אן א בעט, בלי מיטה ובלי פיטער, בלי מעיל, היה הולך לשדות בלי מעיל, אפילו 40 מינוס, בלי מעיל, הוא היה ככה לוהט, לא היה צריך אפילו מעיל, הוא לא הלך כל החיים עם מעיל, ולא היה לו מיטה כל החיים, אז הוא ישן, היה לו ספסל, וזה היה המיטה שלו, זה הפשיטות של ברסלבער, ככה סיפרו לר' הירש לייב, שהרבה היו יושנים על ספסלים, לא היה בכלל מיטה, כל מה שאדם יושן מיטה טובה, זה הכל מחסיר מהעוה"ב, אמר, אני, היא היתה אשה כשרה באמת, ידעה את הכל, היא ידעה את כל הסודות של היהדות, היא ידעה מה כן מביא לעוה"ב, מה לא מביא לעוה"ב, אמרה, אני רוצה שתבטיח שתחזיר, אני לא מתחילה לאכול, בסוף הוא רואה שהיא היתה צודקת, שבאמת היא תפסה את הנקודה, והוא לא תפס את הנקודה, כי האמונה זה אצלה והתמימות זה אצלה, והיראת שמים האמיתית זה אצלה, אשה יראת ה' היא תתהלל, לה אין שום בלבול, מה שהיא מקבלת כך זה אצלה 120 שנה, אני נוסע על פס אחד, אין, לא ניטה ימין ושמאל, אמרה לו, לא, אתה לא יודע שמה שנהנים בעוה"ז זה הכל יורד מהעוה"ב, אני לא רוצה שירד לי מהעוה"ב כלום, כחוט השערה, אני יכולה כל החיים לשכב על הארץ, לאכול חתיכת לחם וכלום, לא רוצה שום דבר, אמרה לו, אתה רוצה שיהא שולחנך חסר, ושולחן חברך מלא? את זה אתה רוצה? שכולם יהיה להם שולחנות מלאים? כולם לומדים פה, אוכלים לחם צר מים לחץ, ואנחנו נהיה המיליונרים היחידים? נקבל כבר את העוה"ב שלנו? רוצה ששולחנך יהיה חסר, ושל חברך יהיה מלא? טוב, ר' שמעון הלך לרבי, היא לא, היא אומרת אני לא אוכלת, הגמרא מספרת לנו כאן, על האניה של ר' עקיבא, אמר רבן גמליאל, פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת נשברה בים, ידעתי שבספינה הזו נמצא ר' עקיבא, והייתי מצטער על התלמיד חכם שבה, ר' עקיבא, ביבשה, ב ודן לפני בהלכה, אמר לו, בני, מי יהיה לך, אמר לו, דם של ספינה, פשוט היה לי דם של ספינה, נתפס לי דם, חתיכת קרש, והגלים לבד סחפו אותי, וכל גל וגל שבא אלי נענעתי לו בראשי, אמרו חכמים, יבואו רשעים על אדם על כל אחד באים רשעים, עד שאדם חי, תמיד יבואו עליו רשעים, ויקיפו אותו, תמיד יהנהן בראשו, אתם צודקים, זה נכון, יהנהן לו ראשו, אמרתי שאמרתי כאן חכמים, שיש להם סוף מותרת שאין להם סוף אסורה, אם אתה לא רואה מסביב את הנוף, רוצה לעבור נגיד, אפילו הכנרת, הכנרת זה נקרא מים שאין להם סוף, אתה לא יכול לראות את כל קצות הכנרת, אתה צריך להיות בכזה אגם שאתה רואה את הכל, בשעה שבנאדם נטבע, אתה צריך לעמוד כמה שעות, זה שיעור טביעה, ולראות שהוא לא עלה, ואם יש איזה קצה אחד בחוץ שאתה לא רואה אותו, אתה לא יכול להתיר את האשה, אולי הוא צלל מתחת המים, אולי איזה דג בלע אותו והקיא אותו, אולי הוא זרם מים סחף אותו לחוף לפינה שאתה לא רואה אותה, ומשם הוא עלה ונעלם, באו שודדים חטפו אותו, אז צריכים רק ל באדם כזה, שרואים את כל החוף, את כל הצדדים ש עגול, ואתה יכול לראות כל נקודה, אבל אם יש לך שאתה לא רואה אותה, כל שכן ים גדול, שאתה ודאי לא יכול לראות אז זה יהיה אסור, לא עוזר שהאניה טבעה, אז מונים דף אחד מה זה אחד? דף הגמרא, דף הגמרא יציל אותך מכל הגלים, מכל מה שעובר עליך, רק דף הגמרא יציל אותך, תכניס את הראש בתוך הגמרא, אתה תנצל מכל הקשיים מכל הבלבולים, יבואו יגידו לך יום אחד, פה רשעים, פה טיפשים, פה גנבים, פה רוצחים, לא, אתה בכלל לא שומע, אתה בדף הגמרא, דף הגמרא, זה הדף הזה, זה מה שמגן על הבנאדם, אם לא דף הגמרא, כל אחד יכול לבלבל לך במח, כל ירבעם בן נבט יכול להגיד לך מחר בוא, תבוא אל הגלים, תניא, זה סיפור ראשון, עכשיו סיפור שני, על ר' מאיר שטבע בים, אמר ר' עקיבא, פעם אחת הייתי מהלך בספינה, ספינה שמתטרפת בים, עכשיו, ר' עקיבא ראה את ר' מאיר נטבע, בספינה הזו תלמידי חכמים שבה, ר' מאיר, קפוטקיא... אמרתי לו, בני מי יהיה לך? אמר לי, גל דחפני לחברו, מחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה, באותה שעה פני תלמידי חכמים, שיש להם סוף אשתו מותרת, ושאין להם סוף אשתו אסורה, תנו רבנן, נפל לגוב האריות, אין מעידין עליו, אדם נפל בתוך האריות בתוך האריות הוא נפל, אלף כתוב שבגוב של דניאל היו 1464 אריות בגוב של דניאל היה שמה 1600, 1646 אריות, 1646 אריות היו בגוב של דניאל, מדוע? איך הגענו למספר הזה? כי הפרלמנט שמה היה של 123 איש, דניאל היה ראש הפרלמנט, הוא היה מלך והוא היה ראש הפרלמנט, הוא היה ראש ממשלה, היה מלך ודניאל היה ראש הממשלה, אז הוא היה 123, ונשארו 122, אחרי זה כשזרקו לבור את כולם, זרקו את כל ה-122 איש, כל אחד עם אשה ועם ילד, אז זה 366 אנשים, על כל אחד התנפלו 4 אריות, כשהם עוד היו באויר על כל אדם נפלו ארבעה אריות, שיסעו אותו לארבעה חלקים, וככה 322 כפול 4, 300 כפול 4 זה 1200 זה 1400 300 כפול, 322 ניקח עוד 100 אמרנו שהיה 366 אריות, כפול 366 אריות אז זה 1400, 60 זה עוד 240, עוד 240, זה כבר 1640, ועוד 4 כפול 3, אנחנו עכשיו ב-6, עוד 6 כפול 4, זה עוד 24, כן זה 1646 1664 אריות, 1664 אריות 1664 אריות, אז אדם אפילו נופל לתוך 1664 אריות הוא נופל 1400 1464 אריות הוא נופל, אפילו שיפול לתוך 1464 אריות, יכול להיות שהאריה בעצמו לא יגע בו, אז אומר ר' נתן שבנאדם יותר מסוכן מאריה, ליפול לתוך פה של בנאדם, אז זה יותר גרוע מ-1464 אריות, יש פה יורה דעה חלק ב', הלכות מילה, ר' נתן מסביר שאדם ח"ו נופל, יותר טוב ליפול בגוב אריות, יכול להיות שהוא נשאר חי, אדם נפל לגוב אריות, לתוך 1464 אריות, יכול להיות שהוא ישאר חי הוא ישאר חי הוא ישאר חי, אז אומר ר' נתן, אחרי תשעה באב, זה שבת נחמו, "אנכי אנכי מנחמכם" שזה כבר ההפטרה של שופטים, לכן אומרים של שופטים, "אנכי אנכי מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות" (ישעיה נא, יב), שאדם יודע שהכל זה אנכי, הכל זה אנכי ה' אלקיך, יכול ללכת בשער שכם ליסוע לחברון, הכל אנכי אנכי אנכי אנכי הכל זה אנכי אנכי מנחמכם, כשאדם יגיע לכזה ביטול, שחוץ מה' הוא לא רואה כלום, חוץ מה' הוא לא רואה שום דבר, והצדיק בגודל כוחו, זה הצדיק עושה לנו שלא נפחד משום דבר בעולם, זה הנחמה, כזה תשעה באב, כאלה חורבנות, כזה שואה, הרגו שש מיליון יהודים, 9 מיליון, עכשיו מתחילים דף חדש, התחלה חדשה, את כל הקדושים שנהרגו על קידוש ה', דווקא בזכותם אנחנו חיים בזכות הקדושים אנחנו חיים, לכן מגיע חמישה עשר באב אז מה תיקנו בחמשה עשר באב? זה היתה התקנה האחרונה של חמשה עשר באב תיקנו לנו ברכה רביעית בברכת המזון, החמשה עשר באב, הרגו עיר שלמה ביתר יש מדרש שזה היה 400 מיליארד אנשים יש מדרש שזה היה 400 מיליארד איש, ואחרי כל ההריגות האלה, 7 שנים היה להם נס, הם לא נרקבו, באו החכמים ואמרו הטוב והמטיב, רבש"ע, בכאלה הרוגי ביתר הטוב והמטיב, הרגו 400 מיליארד יהודים, אחרי זה אתה אומר הטוב והמטיב? ברכה רביעית בברכת המזון, אתה אומר שלשה פעמים ביום? אתה אומר, צריך להגיד שלש פעמים את הברכה הזאת, מה פשר הברכה הזאת, אלא באמת, צריכים לדעת שכל מה שאנחנו חיים, כל החיים שלנו, זה רק הזכות של ההרוגים האלה, כל ההרוגים של כל הדורות, כל השש מיליון, כל העשרה הרוגי מלכות, זה כל הזכות שלנו זה כל הכח שלנו, אנחנו רק עומדים על העשרה הרוגי מלכות, כל מה שאנחנו חיים זה על הרוגי ביתר, שעל זה תיקנו לנו את הברכה, שכולם היו צדיקים גמורים, למה כתוב ביתר? מלשון ברית, , שמרו את הברית קודש, ר' נתן מביא בהלכות, אורח חיים חלק ב', ר' נתן מסביר שהיו צדיקים גמורים, הוא אומר, צדיקים גמורים, כולם היו מרמים אותם, תמימים, הם היו באים ואומרים להם לחתום, הוא אומר, תחתום את השם שלך, הוא אומר, אנחנו צריכים לעשות פה איזה משהו, אזיה מחאה נגד מישהו, חותם את השם שלו, ממלאים לו למעלה, מכרתי את הבית, מכרתי את השדה, מכרתי את הכרם, ובכל פעם שהיו עולים לרגל, עלו גם כמה אנשי ביתר ומרמים אותם, אז בשעה ש... כולם היו בריונים הרי, אז בשעה שנחרבה ירושלים, אז אומר ר' נתן, אז הדליקו נרות על חומת ביהמ"ק, היה להם שמחה בלב, שנכרתו אנשי ירושלים, אותם הרמאים, אותם הבריונים, אותם אלה ששיקרו אותם, רימו אותם, השאירו אותם בלי נכסים, בלי בתים בלי כרמים בלי שדות, זרקו את כולם מהבית, היה יש חתימה מהבנאדם הזה, אמרו לו, תחתום פה על משהו, ואחרי זה זייפו את החתימה שלו, אמרו לו, בוא, תחתום על משהו אפילו אמיתי, רוצים לשמור שבת, רוצים נגד הצדוקים משהו, זה משהו, בקשה לממשלה הרומית, לממשל, אחרי זה לקחו את החתימה וזייפו אותה, כתבו את זה תחת איזה גליון, ואת זה היו ממלאים במה שרצו בכל הנכסים שלו, לעשות אותו בעל חוב, מי יודע, אולי הוא חייב לו עוד מיליון דולר, מי יודע מה שיעשו לו שמה? אז אנשי ביתר, שהיו הכי תמימים בכל ארץ ישראל מלשון ברית קודש, אם אדם שומר את הבריתות, אז הוא בשיא התמימות אז אותם היו הולכים ומרמים, ומי היו מרמים אותם? אנשי ירושלים, אז בשעה שבהם 40 יום הם לא נגעו לרעה, הרומאים רק הם נגעו אנשי הבריונים, בביתר לא היה בריונים, היו רק אנשים תמימים, אז הם זכו לחיות עוד 52 שנה, אבל הם לא עשו תשובה על זה שהם שמחו על חורבן ירושלים, במצרים שמחו על הרשעים שמתו שם, וגם זה אסור, אפילו על רשעים, אסור לשמוח שהם מתים, כי הם יכלו לעשות תשובה, הם יכלו לחזור בתשובה, אז כל הקדושים האלה, אחרי שהם נהרגים, כולם נהפכים לקדושים, "באו גוים בנחלתך טימאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחייתו ארץ", מה זה בשר חסידיך? כולם היו בריונים, אחרי שהם נגעו בבשר חסידיך, אחרי שיהודי נהרג על קידוש ה', הוא נקרא חסיד, בשר חסידיך, אז אחרי, אחרי שכולם נהרגו, אז עכשיו, חמשה עשר באב, שחמשה עשר באב, אנחנו מנציחים, מנציחים את הרוגי ביתר, מה מיוחד בהרוגי ביתר? זה אלה שנהרגו על קידוש ה', אנחנו מנציחים את כל אלה שנהרגו על קידוש ה', כי באמת כל העבודה של הבנאדם, זה להיהרג על קידוש ה', זה כל העבודה שלו, זה "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא מעשה זה לידי ואקיימנו", הרבי, מוהרנ"ת מסביר בליקוטי תפלות, מתי אני אזכה ש בכל היסורים בעולם, בכל העינויים בעולם, הוא אומר, בשביל שנעשה מיתה צלולה, אומר ר' נתן, שזה התכלית של איש הישראלי, למות על קידוש ה', במקום שאני אחשוב איך אני אוכל טוב, ואיך אני אשתה טוב, איך אני אוכל טוב ואיך אני אשתה טוב, אז שיחשוב תמיד איך אני אזכה למות על קידוש ה', אז אומר ר' נתן, שאני אזכה, נפשי אשא, שאני אזכה למסור נפשי על קידוש ה', שאדם מגיע יום האחרון של מיתתו, כמו ר' עקיבא, שהוא חי 120 שנה, אבל הוא זכה שביום האחרון למיתתו, הוא מת על קידוש ה' שאדם יזכה, אפילו יוצא לו לחיות 120 שנה, אבל היום האחרון יהיה על קידוש ה', ואז מעלה את כל הנשמות, ו כל הדורות, בזכות אלה שמתים על קידוש ה', כל הדורות, כל עם ישראל, לנצח נצחים, כל מי שמזכיר את העשרה הרוגי מלכות, וזה שצריכים לכוון "א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע", אנחנו מתפללים וחיים בזכות כל העשרה הרוגי מלכות, לא רק חיים, אנחנו נושמים בזכותם, אנחנו, האויר של הנשימה, שהעולם בכלל עומד, שיש אויר בעולם, זה הכל בזכות העשרה הרוגי מלכות, וכל ההרוגים על קידוש ה' בכל הדורות, אז תזכה אותי למסור את נפשי על קידוש ה', בפרט בקריאת שמע, וליחד אותך בכל שעה ובכל יום ולקבל כל המיתות שבעולם, וכל היסורים לסבול וכל העינויים בשעת?? שמך הגדול, ותעזרני בכוחך הגדול, וברחמיך הרבים, שאזכה לחזק את מחשבתי בענין המסירות נפש, שאני אתעמק בזה, ואכנס לזה בעומק... בכל הכוחות בכל הכוחות שיש במחשבה במחשבה פנימיות וחיצוניות שאנו נוכל להכנס בכל הכוחות בכל הכוחות לזה, שזה יהיה במחשבה פנימיות חיצוניות, בכל האיברים, בכל רמ"ח איברים, שחותכים אותי על קידוש ה', שהורגים אותי על קידוש ה', כשאדם אוכל, צריך לחשוב שאוכל ששורפים אותו על קידוש ה', כמו ש שלח פעם מישהו, אחד החסידים, לאיזה כפר רחוק, ראה אדם אוכל בוכה, מה אתה אוכל? הוא אומר, הוא ראה פעם ששורפים יהודים, והוא נשרף מהר, אז הוא רוצה שיהיה לו שהוא ישרף לאט לאט, שיהיה מה לשרוף, הוא רוצה להרגיש את היסורים של למות על קידוש ה', הוא אומר, אז הוא אוכל, שאם פעם יתפסו אותו וישרפו אותו אז שזה יקח הרבה זמן, שירגיש, להיפך, שירגיש את היסורים ששורפים אותו כמו ר' חנינא בן תרדיון, רצה לקחת לו את היסורים שהוא נשרף, אמר, לא, אני רוצה להרגיש את היסורים, שישרפו אותי הרבה זמן באמת, באמת הם לא הרגישו שום יסורים, זה מובא מהרב מרוטנברג, שמי שימות על קידוש ה', לא ירגיש שום יסורים, זה בטוח, בדוק ומנוסה, שהאנשים האלה לא עוברים שום יסורים, הוא אומר, לנו זה נדמה, אבל הם לא מרגישים שום יסורים, אז כשאדם הולך למות על קידוש ה', ועוד אומר ברכה לפני זה ועוד זוכה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש את ה', לקדש את ה' ברבים, זה ברכה על קידוש ה', הרבה ברכו את הברכה הזאת, זכו לברך את הברכה הזאת, אז מובטח לבנאדם שלא ירגיש שום יסורים, והנשמה שלו תעלה צחה ונקיה ישר לגנזי מרומים, שההרוגי מלכות, אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם אומרת הגמרא, שום בריה לו יכולה לעמוד במחיצתם של הרוגי מלכות, שום בריה בעולם, אין לנו שום השגה בזה מה זה למות על קידוש ה', אז לכל הפחות במחשבה שזה יהיה, אז כשאדם זוכה, וזה הסוד של חמשה עשר באב, שלכן זה מסוגל לכפר את כל העוונות כי עכשיו אנחנו משתמשים בזכויות של כל אלה שנהרגו על קידוש ה' בכל הדורות, כמו הרוגי ביתר, וכל אלה וכל מי שהיה מר' עקיבא וחבריו עד סוף הדורות, אז כשמגיע חמשה עשר באב שעכשיו עכשיו למות על קידוש ה', בזכות הרוגי ביתר, שעל זה אנחנו מברכים כל פעם הטוב והמטיב, אז שאזכה לחזק את מחשבתי, בענין המסירות נפש באמת, במחשבה חזקה ותקיפה בכל הכוחות, מחשבה, פנימיות וחיצוניות, ואצייר במחשבתי את כל המיתות, כל מיתה שאדם שמע עליה, כל עינוי שהוא שמע על זה, הוא צריך לחשוב מתי יעשו לי את זה, כל יהודי שכבר חתכו אותו ועינו אותו חתיכות חתיכות, הוציאו לו את העיניים ואת הלשון, את השיניים ואת הציפורניים, כל עינויים שבעולם, הכי נוראים שבעולם, חתכו אותו ניסרו אותו, כל מה שאדם שמע וקרא באיזה ספר הוא צריך לחשוב, מתי גם אני אזכה לזה? כי היהודי הזה זכה לכאלה מדרגות, שאין לנו שום השגה בזה, ושום דמיון בזה, אז אם אדם מאמין שעכשיו מישהו הרויח מיליארד דולר, אפילו נסע נסע לקצה הים ועבר מדבריות, גם הוא רוצה לזכות מיליארד דולר, אז אדם, אומרים לו שפלוני, אין בריה יכולה לעמוד במחיצתו, עין לא ראתה אלקים זולתך, בזכות שניסרו אותו אז ודאי שגם אני רוצה, רוצה את זה אז עוברים עכשיו יסורים אחרי זה זוכים לכל טוב, שאין שום בריה יכולה לעמוד על הטוב הזה, שום מלאך ושום שרף, אז מי שהיה מאמין בזה, ויתחיל לחדד במחשבתו, בכל, ב באמת, במחשבה חזקה ותקיפה, בכל הכוחות שיש במחשבה פנימיות וחיצוניות ויצייר במחשבתו כל המיתות שהוא שמע עליהם קרא עליהם, כל העינויים בציור גמור, כמו שאת פלוני עינו, אני רוצה שיענו אותי בכל פרטי הפרטים ויותר מזה, שיקח אפילו יותר זמן היסורים, ואם היו חותכים מישהו, וזה לקח שניה, אני רוצה שיחתכו אותי שעות על שעות, שאני ארגיש כמה שיותר את העינויים, כמה שיותר את היסורים, את כל המיתות והעינויים, גם מחשבה חזקה ותקיפה, שכל ה תתבטלנה, אני רק אחשוב על ה' יתברך, אין שום, אין עוד מלבדו, וככה כל העבירות שלי, כל מה שנהניתי מדברים אסורים הכל מתכפר עכשיו, עד שארגיש במחשבתי צער המיתה ממש, והעינויים ממש כאילו מענים וממיתים בכל מיתות ויסורים שבעולם, בשביל קדושת שמך הגדול והנורא, כי יש רק ה' בעולם, אפס זולתו, עד שכמעט תצא נפשי ח"ו, שהאדם יתעמק בזה, עד שירגיש שהנפש יוצאת פשוט, ואין שום חילוק אצלי בין יסורי המיתה ממש בין הציור במחשבה לא יהיה שום חילוק כשמוכרח להפסיק את המחשבה, כבר נבין שהנשמה יוצאת, להפסיק את המחשבה מעט בעת שאראה... שלא תצא נפשי ממש ח"ו, כשכבר אראה ממש שהנשמה יוצאת, עוד רגע היא יוצאת, אז אני אפסיק את הציור הזה, שלא ח"ו, להמשיך עד 120 שנה, כל אחד יכול להמשיך מאה שנה, ואתה תעזור לי ותושיעני ותלמדני להתנהג בזה כרצונך הטוב באמת, לקבל את המסירות נפש באהבה באמת של קידוש ה', ולצייר במחשבתי את המיתה והיסורים במחשבה חזקה כל כך עד שארגיש צער המיתה והיסורים ממש ואני ארגיש את כל צער המיתה כל היסורים, אני אצייר איך שמנסרים בני אדם, חותכים אותם חתיכות ומוציאים להם את העיניים, להם את הציפורניים, כל כל העינויים שהאדם שמע עליהם וקרא עליהם, ועוד לא שמע עליהם, שכל זה הוא יצייר במחשבתו, בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ויאריך בזה כמה שיותר, עד שבאמת הוא יצייר את זה בעומק בעומק, את זה יהיה השעה התבודדות שלו, לא השעה התבודדות שלו על כל מיני דמיונות, שעה התבודדות ממש למות על קידוש ה' אז הוא יראה שלאט לאט הנשמה מתחילה עוד מעט לצאת ממנו, יוצאת ממנו ככה וז הוא צריך להפסיק את זה בשניה האחרונה בשניה האחרונה, וזה הסוד של חמשה עשר באב אנחנו זה הדבר האחרון של חמשה עשר באב אומרת הגמרא, זה הטוב והמטיב זה הטוב והמטיב, שזה היתה המחשבה שאנחנו חוזרים עכשיו לענין של עשרת הדברות, שדיברנו שחמשה עשר באב זה כמו יום הכיפורים, זה עשרת הדברות, ועשרת הדברות היה "נפשי יצאה בדברו", על כל דיבור ודיבור יצאה נשמתם, כי באמת זה כל המטרה של הבריאה היתה, שבכל דיבור ודיבור תצא הנשמה שלנו, אנחנו נשמע איזה דיבור איזה דבר תורה, אז נהיה כ"כ זכים כ"כ מזוככים, שבכל דיבור ודיבור הנשמה תצא, אם אדם הראשון לא היה חוטא אז בכל דיבור ודיבור הנשמה היא היתה יוצאת, במתן תורה זכו שפסקה זוהמתם, זכו לתחיית המתים אז כל דיבור ודיבור הנשמה יצאה להם ממש והם קיבלו נשמה חדשה, וזה היתה תכלית הבריאה, שהאדם יקבל כל רגע נשמה חדשה, וכל זה עשה עשו עשרה הרוגי מלכות, שזה האר"י מסביר פרק שלם על העשרה הרוגי מלכות, שהם זכו להעלות כאלה ניצוצות מתוך הקליפות, ניצוצות ששום אחד לא יכל להעלות אותם, שום צדיק, שום תפלה, רק ר' עקיבא וחבריו, הם העלו ניצוצות כאלה, הוא אומר שמי שזה סוד תמר, זה הסוד של משיח משיח יקראו לו מנחם בן חזקיה, מנחם בן חזקיה זה בדיוק 320, פעמיים מנחם בן חזקיה זה תמר, זה 300 זה 640 והסוד של תמר שמסרה את נפשה, יכלו להרוג אותה, יכלו להרוג אותה, היא ידעה צריכה להוליד את משיח בן דוד, אז זה סוד של משיח בן יוסף שפעמיים משיח בן יוסף, זה פעמיים תמר, זה הש"ך דינים, שאז מתגלים דינים נוראים בעולם, אמרנו שהגאולה ב כתוב תהיה צ"ג, שאז יהיה הדברים הכי נוראים בעולם, שאז זה התגלות משיח בן יוסף, זה הש"ך דינים, לכן הוא נקרא לכן הוא נקרא מנחם, מנחם זה 138 ובן זה 52 אז הגענו כבר ל-190, אז כאן זה 130 אז זה 320, אז 320 זה מראה כשיגיע משיח בן יוסף, שיקרא מנחם בן חזקיה, אומר המדרש איכה, אז יתגלו כאלה דינים בעולם, כאלה ש"ך דינים בעולם, ופעמיים זה יוצא בדיוק המספר של תמר, שזה הסוד של כל העשרה הרוגי מלכות, אומר האר"י הקדוש, שזה בחי' עשרה חסידים, עשרה צדיקים, שה' ראה שעומד להיות חורבן לגמרי עד הסוף, חורבן טוטאלי כזה, חורבן, חרבה ירושלים נחרבה ביתר, ר' עקיבא זה אחרי ביתר, כי ר' עקיבא היה מ של בר כוכבא, אז הוא היה אחרי ביתר, הוא היה, וה' ראה שעם ישראל לא קולט עדיין כלום, לא קולט כלום, מחריבים את ירושלים, החריבו את ביתר, שהיו צדיקים גמורים, הנה עכשיו הם כולם בריונים, כולם פושעים, כולם ה' ירחם, יוסיפון, אחד הורג את השני, טיטוס אמר, אני לא האמנתי שאני אכבוש את העיר הזאת פעם, אני ראיתי נחל של דם יוצא מהשער, אז הבנתי שזה כבר זה ממש לסגת הוא אמר, פה אי אפשר, פה זה שדים, הוא אומר, זה לא בני אדם בכלל, זה, הגענו לעיר של שדים, הוא אומר לא צריך ליפול ברוחכם, הוא אומר, הוא לקח את כל החיילים ואמרו שלשה ימים של מצור, אין מה לעשות פה, זה פשוט שדים הוא אומר צריך לדעת אנשים הולכים על שתיים של שדים, זה לא יכול להיות שאפשר, זה מין, קופצים להם על המכונות נגיחה, קופצים להם מהחומה בגובה של 50 מטר, לאנשים, אחד נכנס עשר אלף יוסיפון, זה פשוט, זה פשוט שיהודי הוא שד, זה פשוט, הוא בכלל לא בנאדם, הוא בכלל לא בנאדם מהאי עלמא, אתם לא צריכים להתבייש בזה, זה לא נקרא שרומא נפלה, שהם ניצחו את רומא, זה פשוט זה לא בן תמותה פשוט, זה יהודי כזה, לא בן תמותה, הוא אומר, זה משהו מוזר, כי באמת הם באו מצדיקים גדולים, אז יש להם גם כוחות עצומים, ההורים היו צדיקים, הם נולדו כולם בקדושה, אז הם עם כוחות על אנושיים, כשאדם נולד בקדושה, אז הוא מקבל כוחות על אנושיים, אפילו בגשמיות, עפ"י טבעם אי אפשר בכלל לכבוש את ירושלים, לא האמינו מלכי ארץ, כל יושבי תבל, כי יבוא צר ואויב בירושלים, ידעו שאת זה אי אפשר לכבוש, ידעו שזה עיר של שדים, בכלל זה לא בני תמותה בכלל, אז פתאום הוא ראה איך שהוא את היוסף הזה, עכשיו שצריכים לסגת, ונגמר, נגמר המלחמה, אנחנו חוזרים חזרה לרומא, פה זה עיר של שדים, פתאום הוא רואה נחל של דם, הוא מוצא, נחל של דם, אז בסדר, אפשר, עוד כמה ימים נוכל להכנס, שוחטים אחד את השני, אז זה בסדר, אז אז היו בריונים, ה' ירחם, מצד אחד היו כאלה גיבורים, כי באו מכאלה אבות צדיקים, מצד שני, אחרי זה בביתר היו כאלה צדיקים, וגם שמה, בשניה האחרונה, ונתנו לו בעיטה אז גמרנו, אז עכשיו גמרנו, אז ברגע, אז נהיה גזירה על כלל ישראל, ה' ראה שח"ו אין כבר ירושלים, אין כבר ביתר, שהיו ממש צדיקים, אז ה' ראה שאין שום ברירה, אומר האר"י הקדוש, בגלל העשרה חסידים, שזה המשך של ביתר למעשה, למעשה העשרה הרוגי מלכות זה ההמשך של ביתר, ר' עקיבא זה אחרי ביתר, וה' ראה שזה לא, עם כל הרוגי ביתר, זה עוד לא נמתקו הדינים, עוד לא, כי אנשים לא קולטים כלום, אנשים לא קולטים שיש נקודה של צדיק, נקודה של צדיק אמת, כמו אלעזר המודעי שבזכותו עמדה ביתר, אנשים לא קולטים בכלל, חופשי הוא מה אני לא צדיק, אני אין לי פיאות? גם אני צדיק, אז לא היה שום ברירה, רק לקחת עשרה חסידים עשרה חסידים שהם ר' עקיבא וחבריו, אומר האר"י הקדוש, להרוג ולמסור עצמם על קידוש ה' בפועל, ורק אחרי שנהרגו אז הם יכלו להעלות נשמות להאיר בנשמות, ע"י שצדיקים מוסרים נפשם על קידוש ה' הם יכלו להאיר בכל הנשמות הם האירו בכל הנשמות, לברר את המים נוקבין מהמלכים, שאז, כי הנשמות הם כ"כ כ"כ חשוכות הם כ"כ במסכים, כל נשמה, שכדי להאיר בנשמה צריך איזה צדיק אחד למסור נפשו על קידוש ה' ממש, רק אז אפשר להאיר בנשמה, ה' ראה שאי אפשר להאיר בנשמות שבאותו דור, בכל הדורות, רק ע"י הסוד של העשרה הרוגי מלכות, שהצדיקים האלה מוסרים עצמם למיתה, ולעינויים הכי נוראים שאפשר לתאר, שפושטים את העור מבנאדם, זה אי אפשר, שום אדם לא יכול לקלוט את זה, לפשוט את כל העור, חתיכה חתיכה לאט לאט, ולסרוק אותם במסרקות של ברזל, זה שום מח לא יכול לקלוט מה פירוש הדברים האלה, אז אחרי אז רק צדיקים כאלה יכלו להמשיך את ההארה לתוך הנשמות הכי נמוכות שבעולם, וזה מה שמסביר פה היכל הברכה, שזה הסוד של חמשה עשר באב, שעל זה תיקנו הטוב והמטיב, שאנחנו מאמינים בצדיקים האלה, שבצדיקים האלה כמו רבנו הקדוש שהם מוסרים את עצמם כל שניה ושניה על קידוש ה', כל שניה מוסרים את נפשם על קידוש ה', כל שניה, כל תפלה שלהם, כל לימוד שלהם, הכל זה על קידוש ה', כל תנועה שלהם היא על קידוש ה', וככה הם מעלים נשמות, נשמות אבודות ונידחות, שלא היה להם שום תיקון בעולם, אז זה הסוד של חמשה עשר באב, שהיום זה יום הכיפורים ממש, שאפשר להעלות את כל הנשמות, לתקן את כל הדור, אפשר לתקן עכשיו, כל אחד יכול לחזור בתשובה אמיתית עכשיו על כל החטאים שלו, והעיקר זה, שהאדם הוא מוסר את נפשו על קידוש ה' ממש ממש, הוא אומר ואחרי שחרב המקדש ונחרבה ביתר, אז עכשיו, חכמים גילו לנו שכל הזכויות שלנו וכל העמידה שלנו זה רק על אלה שנהרגו על קידוש ה' רק עליהם, אז אומר הזוהר בפקודי אז הגוף שלהם הנשמה עלתה למעלה והגוף נמסר לסטרא אחרא, לקחו את הגופות ומכרו אותם במכולים עם בשרו של ר' עקיבא מכרו בשר, הם היו נוהגים לקחת את ההרוגים ולמכור אותם בתור בשר, אז באמת כתוב שזה היה בשר של שד, אבל אפילו ככה למראית עין זה דבר נורא, אז עי"ז שלקחו את הבשר של ר' עקיבא ומכרו אותו בתור בשר, אז עי"ז הנשמה שלו הכניעה את כל מלכות רומא, מאז הוא התחיל, הגוף שלו הכניע את כל מלכות רומא, ואז היתה המפלה של מלכות רומא, וכל הסטרא אחרא התחילה ליפול עי"ז, והתחיל האור האלקי לחדור בכל נשמה, כי באמת בחינה זו הבחינה הזו של אלה שמתים על קידוש ה', שזה הסוד של חמשה עשר באב, שזה הסוד של להמית את עצמי על קידוש ה', כמו הרוגי ביתר שמתו על קידוש ה', עי"ז הגופות נהפכו לרוחניים לגמרי, הגופות נהפכו לרוחניים, שהם לא נרקבו בכלל, 7 שנים הגופות הגופות הם לא נרקבו, ברגע של ההריגה, הם היו במדרגת צדיקים, אבל באותו רגע שהם נהרגו, הם נהפכו להיות גם לרוחניים, אפילו הגוף נהפך לרוחני, הנשמה מיד עלתה למעלה, למקור חוצבה, לכסא הכבוד, לשורש נשמתה ל"עין לא ראתה אלקים זולתך", הרוגי מלכות, שום בריה לא יכולה לעמוד במחיצתם, כל תלמידי ר' עקיבא היו במדרגות כאלה, ששום עין לא יכלה להשיג את זה, והגופות עלו למדרגת נשמה, כל הגופות של כל הרוגי ביתר, שהיו באמת צדיקים, רק היה להם פגם אחד, שהם סמכו על היותם בריונים, שגם על זה מנסים לבכות למה הם לא חזרו בתשובה, אז בשביל הפגם הזה לבד שעל זה נגזר עליהם מיתה, אבל מיד עם המיתה התכפר להם הכל, הם היו כאלה צדיקים וקדושים, שכל הגופות נהפכו לרוחניים לגמרי, לא שלטה עליהם שום מיתה, וזה מה שאומרים הטוב והמטיב בחמשה עשר באב, שתיקנו לנו את הברכה הרביעית בברכת המזון, שאדם אוכל שאפילו כשהוא אוכל עכשיו מתי אני אזכה למות על קידוש ה'? איך האוכל הזה יביא אותי שאני אזכה למות על קידוש ה'? איך האוכל הזה יהיה שאני אהפך לרוחני לגמרי? שהאוכל יהפך לרוחניות לא לגשמיות, בכל לגימה ולגימה אתה צריך להרים את הראש למעלה, כמו שהרב מטשערין אמר לר' אברהם שטרנהארץ, היה בן 9, אם מזמינים אותך לאכול, אל תלך לאף אחד, הוא היה יתום, אבל אם יזמין אותך, אברהם בערניו אליו תלך, אז אומר, אחרי זה, אז פעם הוא הזמין אותו אז הלך אליו כל כף וכף הוא הרים את הראש למעלה, זה רציתי שתראה, אז אדם צריך שבכל בכל לגימה ולגימה, בכל נגיסה ונגיסה, הוא ירים את הראש למעלה, יאכל בישוב דעת, עכשיו בין הזמנים אפשר לאכול בישוב דעת עם ספר לאט לאט להרים את הראש למעלה אף אחד לא ממהר אתה לא בחדר אוכל, שברגע אחד כולם צריכים לנקות את האוכל צריכים להוריד את הכלים ומפריעים לך ומעליבים אותך וצוחקים עליך, אתה יכול הכל לעשות לבד, בשקט, בנחת, עם כל המנהגים של רבנו הקדוש, שעל זה ברסלב בכל הדורות, איך אוכלים בקדושה, איך מתפללים בקדושה, איך מתפללים מילה מילה, אבל אדם צריך להיות בחמשה עשר יום שנשארו בינתיים נשארו רק 11 יום, צריכים להיות קודש קודשים, קודש קודשים, קדושת יום הכיפורים ממש, עכשיו זה מתחיל יוה"כ וצריכים להמשיך כל 11 יום, כל 15 יום, האר"י הקדוש אמר שבין הזמנים זה יותר קדוש מהזמן, יותר קדוש, להיפך, הזמן זה הכנה לבין הזמנים, הזמן זה הכנה לבין הזמנים, לראות איך אתה לומד בבין הזמנים, תיקח מסכת ראש השנה, יש שם 32 דף תעבור על זה, תלמד שני דפים ליום, אתה תגמור את זה עד ראש חודש אלול, אז אדם לוקח אז אדם אז זה הסוד של חמשה עשר באב, שזה מכפר כמו יום הכיפורים, כי אז אנחנו נזכה עם העשרה הרוגי מלכות, וכל ההרוגים של כל הדורות, שזכו שזכו עם הגוף שלהם עם הגוף שלהם, להפוך את הגוף לנשמה גמורה, שזה היה צריך להיות אם אדם הראשון לא היה חוטא, אז היה צריך להיות מיד הגוף לנשמה, אז אדם הראשון היה מקבל כל הגוף חדש, וכל דיבור ודיבור, שזה זכו בעשרת הדברות, שזה גם הסוד של חמשה עשר באב, סוד יום הכיפורים, סוד הלוחות, הוא אומר, שבכל דיבור ודיבור "נפשי יצאה בדברו", אדם בכל מילה שיוציא מהפה הנפש תצא, תצא בדברו, ויגיע לכזה אהבת ה', לכזה אהבת ה' צריך להגיע בחמשה עשר באב כי זה יום כיפור שמותר לאכול מותר לשתות, אז אפשר להגיע לכזה אהבת ה' הוא אומר, אדבקות רוחא ברוחא, עד שממש אדם יראה "נפשי יצאה בדברו", ירגיש שהנשמה יוצאת בכל דיבור ודיבור, עד שמכל דיבור ודיבור, אז זה הסוד של עשרה הרוגי מלכות, הרוגי ביתר, שהוא הטוב והמטיב, שאפשר להגיע אפשר להגיע לכזה דביקות עצומה, אפשר להגיע לכזה דביקות עצומה אפשר להגיע, אדבקות רוחא ברוחא, נפשי יצאה בדברו דייקא, לגודל התקשרות ואהבה הוא אומר, שזה היה צריך להיות לפני החטא, חטא אדם הראשון, שבכל דיבור שאדם מוציא מהפה שלו, כל דיבור דקדושה, אז מיד הגוף מתחלף, הגוף עולה לדרגת נשמה, והנשמה עולה למעלה, וככה ככה מדרגה לדרגה לעלות עד אינסוף ועד אין תכלית, עד שנגיע באמת לדרגת של "עין לא ראתה אלקים זולתך" שיעור ב' זהו בחינת לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ויום הכיפורים, חמשה עשר באב זה ממש כמו יום כיפור, שניהם בחינה אחת, כמו שביום כיפור נמחלים כל העוונות, בחמשה עשר באב נמחלים כל העוונות, חמשה עשר באב הוא בחי' התיקון וההמתקה של תשעה באב, בתשעה באב בכינו בקינות, עכשיו זה ההמתקה, עכשיו זה הששון והשמחה, כתוב פרי צדיק חלק ה', אז הוא מסביר שזה שלעתיד לבוא יהיה שבעת ימי המשתה וחמשה עשר באב זה כמו שמחת תורה, שהשבעת ימי משתה יתחילו בתשעה באב, אומר הפרי צדיק, ויסתיימו, יסתיימו, בסוכות זה יוצא יום השמיני שמחת תורה, פה השמחת תורה זה יהיה היום השביעי, תשעה, תשע, י' י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו, זה היום השביעי, הגמרא בחמשה עשר באב בחמשה עשר באב זה היה חג כתוב במגן אברהם יש כאן סימן קל"א במגן אברהם שאומר, זה ממש חג גדול, בזמן ביהמ"ק זה היה ממש חג גדול, סימן קל"א, אלה ימים שלא אומרים בהם תחנון, כתוב שלא אומרים תחנון בחמשה עשר באב, אז אומר המגן אברהם, שבחמשה עשר באב, בזמן ביהמ"ק, שחמשה עשר באב, איתא בבבא בתרא דף קכ"א שהיה יום טוב גדול בזמן ביהמ"ק, היה יום טוב גדול, והכל היה יום טוב, תשעה באב היה יום טוב, שבעה עשר בתמוז היה יום טוב, צום גדליה היה יום טוב, עשרה בטבת היה יום טוב, כמו שכתוב בזכריה ז' (פסוק ה') ש"אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמור כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה...", אתם צמתם אתם צמתם כבר 70 שנה, בחמישי זה תשעה באב, בשביעי זה צום גדליה, בסוף הוא אומר להם הוא אומר להם, שמעכשיו תפסיקו, (שם ח, יט) "כה אמר ה' צב-אות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי", אלה באמת יהיו לימי ששון ושמחה "ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו", עכשיו, צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז, תמוז זה חודש רביעי, צום חמישי זה תשעה באב, אב זה חודש חמישי, צום השביעי זה צום גדליה, החודש השביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת, החודש העשירי, כל הצומות האלה, ארבעת הצומות האלה כולם יהפכו כעת לששון ולשמחה ולמועדים טובים, זה ביהמ"ק היה הכל ששון ושמחה ומועדים טובים, והעיקר זה האמת והשלום אהבו, שהאדם יראה שביום טוב יהיה באמת בשלום ויאהבו אחד את השני זה כמו שבבית שני, אז הם לא היו צמים, לא בתשעה באב לא שבעה עשר בתמוז לא צום גדליה, להיפך נהפך לימים טובים ולמועדים זה נהפך, לימים טובים ומועדים, ששון ששמחה ולמועדים וימים טובים, אפילו שידעו שעוד יהיה חורבן, ידעו שיהיה חורבן, אבל עצם העובדה שזכו לבנות את ביהמ"ק, אז כבר הכל נהפך להם לששון, לשמחה למועדים טובים, לימים טובים, אז ככה גם, גם בזמן הבית הראשון, הוא אומר, אז גם בבית הראשון מחדש מחדש הפרי צדיק חידוש חדש (צד ב') זה כמו שאנחנו אומרים בבית שני לא היה ימים גדולים, תשעה באב היה יום אחד כמו שהנביא זכריה קיבל בפרק ח' את הנבואה, שאתם צריכים בימים האלה לעשות ימי שמחה, ששון ושמחה וימים טובים, ימי ולששון ולמועדים טובים, ולמועדים טובים, אז כמו שבבית שני, אז היתה הנבואה בזכריה הנביא לעשות את תשעה באב ליום טוב ולמועד, ולששון ושמחה, אז גם בבית ראשון, אומר הפרי צדיק, היה תשעה באב יום של ששון, יום של חדוה יום של שמחה, אז ככה גם בתשעה באב בבית ראשון הוא אומר, אז גם כן היה, היה יום, אז ככה גם בית ראשון, אחרי שחכמים חטאו בזמן תשעה באב אז נבנה הבית, תשעה באב היה יום אבל, אחרי שנגזרה להשאר במדבר 40 שנה, ולא ידעו מה יהיה, איזה יהיה ביום הזה, אז עד, עד בית ראשון היה ממש יום אבל היום הזה, כי ביום הזה נגזר על אבותינו להשאר במדבר, ועכשיו אומר הפרי צדיק, כשהגיע, כשהגיע הבית ראשון, הפכו את תשעה באב גם ליום ששון ומועד, אפילו אפילו שידעו שיחרב הבית ויהיה עוד בית, ויהיה עוד בית, ואחרי זה, הוא אומר, ואחרי זה, אז הימים האלה, הוא אומר, הימים האלה היו ז' ימים, הימים האלו היו ז' ימים, וזה היה מתשעה באב הוא אומר, ביהמ"ק יבנה בתשעה באב לעתיד לבוא, וזה יהיה שבעה ימי משתה, כמו סוכות, שבעה ימים, ופסח שבעה ימים, אז היום השמיני, שזה סוכות, שזה יום טוב מחולות וריקודים, זה יהיה ביום השביעי, חמשה עשר באב, אז ככה, ככה גם כן, אז יהיה לעתיד לבוא, יהיה שבעה ימים של משתה ושמחה מתשעה באב עד חמשה עשר באב, וכל הימים יהיו ימי משתה ושמחה, חמשה עשר באב יהיה יום של מחולות וריקודים, מחולות וריקודים, במדבר, גם בארץ יהיה יום טוב ומחולות, אז היום הזה, מסביר ר' נתן, שזה היום הזה מכפר את העוונות ע"י מחולות וריקודים, אז היום הזה זה ממש כמו יום כיפור ולמעשה, ה בתשעה באב זכינו ע"י הקינות להמתיק את הכל אז היום הזה כבר נברא יום שמחה וששון וחדוה וריקודים ומחולות, וכל אחד מאמין, כל אחד צריך להאמין שביום הזה נמחלים כל העוונות שלו, אומרים שהיום הזה זה יום טוב כמו יום כיפור, סימן שנמחלים כל העוונות, בחמשה עשר באב שזה ה של תשעה באב, שהתחלנו בקינות, משמחים, ומסיימים בריקודים ובמחולות, וכל אחד מקבל נשמה חדשה לגמרי בחמשה עשר באב, ע"י שמחת הריקודים, כי הריקודים זה נשמה חדשה, כל פעם שבאה נשמה חדשה, אפשר לרקוד, אז זה ממש הוא אומר ממש הוא אומר, התיקון של תשעה באב ויוה"כ הם בחינה אחת ממש, ולכן היו יוצאים בני ישראל ביום כיפור, בזמן הבית, זה ממש היה ריקודים ומחולות, ביוה"כ עצמו רקדו ושמחו ורקדו ושרו, וזה היה יוה"כ הלכו לביהמ"ק התפללו אבל היו רוקדים ושמחים רוקדים ושמחים, וזה היה יום כיפור בזמן הבית שכולם רקדו ושמחו, והיה שיר היו עושים שירים, "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו", כולם מאושרים, מה שאז, גם חמשה עשר באב וגם יוה"כ, כל אחד יכול למצוא את זיווגו, כל אחד אם יקח רק את היום הזה בשמחה, בחדוה, ברצינות, אז ביום הזה יתגלה לו הזיווג שלו, יתגלה לו השידוך שלו, היום הזה מסוגל לגילוי כל השידוכים וכל הזיווגים, כיון שזה הכל בא מקודש הקודשים, כל החתונה כל הנישואים, ביום הזה מתגלה קדושת קודש הקודשים, היום זה יום של בריאת העולם, בריאת הנשמות, כתוב ש-40 יום, יש פה גמרא, גמרא מועד קטן, גם סוטה, גם מועד קטן וגם סוטה, אז אנחנו למדנו, בדף הראשון, דף ב', אמר ר' יהודה אמר רב, 40 יום קודם יצירת הולד 40 יום לפני יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת, בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, אדם מחכה הוא דואג, איפה יהיה לך דירה? מאיפה יהיה לך דירה? הכריזו 40 יום לפני שנולדת איפה שתהיה הדירה שלך, אז מה אתה דואג על הדירה? מכריזים בית פלוני לפלוני, שדה פרנסה, מה יהיה הפרנסה שלי? איזה עבודה אני אעבוד? אני אהיה סנדלר, אני אהיה חייט, אני אהיה נגר, איפה תהיה הנגריה שלי, הכל כבר הכריזו 40 יום לפני שנולדת, שדה פלוני לפלוני, זה הגמרא בסוטה דף ב' עמוד א', מה הגמרא במועד קטן? זה גמרא אחרת קצת ולא שמים לב לזה, פה זה אמר ר' יהודה אמר רב, במועד קטן, כולם חושבים שזו אותה גמרא, זו לא אותה גמרא בכלל, זו גמרא אחרת, פה זה אמר ר' יהודה אמר שמואל, לשמואל יש שיטה אחרת לגמרי בדבר הזה, אמר רב יהודה אמר שמואל, אז זה שיטת רב, זה שיטת רב, מועד קטן זה שיטת שמואל, ח"י עמוד ב', אמר רב יהודה אמר שמואל, בכל יום ויום, בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת, בת פלוני לפלוני, כל יום, לא רק פעם אחת 40 יום לפני יצירת הולד, לפי רב יהודה אמר רב, אז זה פעם אחת בחיים, לפני שנולד פעם אחת יצאה בת קול, לפני ש... ה' יודע מתי תיוולד, 40 יום קודם יצאה בת קול, לכן צריכים תמיד לתת ללידה, לידה באופן טבעי, כי 40 יום קודם הכריזו את ההכרזה, אז שיהיה 40 יום באמת, אז 40 יום, אז אמר רב יהודה אמר רב, הוא אומר ש-40 יום, שכל אחד נולד מאיתנו, אז הכריזו מי יהיה השידוך שלו, איפה תהיה הדירה שלו, איפה יהיה השדה, הפרנסה שלו, אמר רב יהודה אמר שמואל, לא, בכל יום ויום גם עכשיו יש בת קול, עכשיו ברגע הזה, יוצאת בת קול, זה השידוך שלך, שמה השידוך שלך, אם היית שומע, היית שומע את הבת קול, היית הולך לשדה, היית מתבודד, אתה לא הולך לשדה, אתה יושן טוב במיטה, ברוך ה' שבאים ותיקין, הוא אומר, אז לשמוע את הבת קול אז איך שומעים את הבת קול? אז בכל יום, אומר שמואל, בכל יום, אמר רב יהודה אמר שמואל, בכל יום ויום יוצאת בת קול ומי שהיה זוכה היה שומע את הבת קול, איפה השידוך שלו בכל יום ויום וזה בת קול אומרת בת פלוני לפלוני ואיזה שדה יהיה לך, ואיזה דירה יהיה לך, ואיזה פרנסה יהיה לך, כל יום ויום יוצאת בת קול, שב בישיבה תלך לשדה תקום חצות, תשמע את הבת קול, אז תבנה את השידוך מיד, אם אדם היה מצליח מיד היה מוצא את השידוך שלו, תראה קודם למצוא את השידוך שלך, בת פלוני לפלוני, בת פלוני לפלוני, אז יוצא שהעולם נברא ב-כ"ה אלול, אז 40 יום לפני בריאת העולם זה חמשה עשר באב, אז בחמשה עשר באב מכריזים עכשיו על כל השידוכים, יוצאת בת קול ומכריזה על כל השידוכים והנשמות ישראל נבראו 40 יום קודם בריאת העולם, אומר הבני יששכר, אז 40 יום קודם בריאת העולם נבראו נשמות ישראל אז זה יום שכל אחד מקבל נשמה חדשה לגמרי, עם הנשמה הזאת תגיע לראש השנה, עם הנשמה הזאת ליום כיפור, עם הנשמה הזאת תתפלל ביום כיפור, עם הנשמה הזאת תיסע לראש השנה, הנשמה היא רק אם מקבלים עכשיו ביום הזה, שאם אדם היה, זכה ללכת לשדה, זכה לקום ותיקין, אז לפני זה הוא קיבל את הנשמה החדשה, אז עכשיו, אז עכשיו מודיעים לכל אחד ואחד, מודיעים לו ביום הזה איפה השידוך שלו, היכן השידוך שלו, ביום הזה נבראו כל נשמות ישראל, והיום הזה קדוש בקדושת קודש הקודשים, מתגלית האבן שתיה, צריכים כל יום ללכת לכותל, כל יום, הכותל כתוב באורח חיים, אורח חיים, חלק ב', הוא אומר שהכותל הוא אומר זה שורש כל הניסים שבעולם, כל הניסים שבכל הדורות, הם נמשכים מהכותל, אפילו הניסים של יציאת מצרים נמשכים מהכותל, זה החידוש של ר' נתן, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה', אז מגלה ה', שאפילו הניסים של יציאת מצרים זה גם כן נמשך מהכותל, כל יום, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, ש יושב בשמים, הוא אומר תדעו לכם, שכל הניסים שראיתם, עשר מכות, קריעת ים סוף, הכל מקודש הקודשים, הכל תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, הכל זה מהכותל המערבי, אסור שיהיה יום שהוא לא נמצא בכותל אתה גר בירושלים, אסור שיעבור יום שלא הלכת לכותל, ושם תמצא את השידוך שלך שם תמצא את הזיווג שלך, שם זה שורש הנשמות, זה הכסא שחרותים כל הנשמות וכל הזיווגים, אם אדם ילך לכותל כל יום, אז מובטח לו שהוא ימצא את הזיווג שלו, אז מסביר ר' נתן, חלק ב' שהכותל זה שורש של כל הניסים השורש של כל הנפלאות, השורש של כל הישועות, זה הכותל, מפה כל הניסים מפה הישועות, כי עיקר כל הניסים נמשכים מן המקום ההוא, הנה מקום איתי, המקום איתי, שנקרת הצור נמשך מהכותל המערבי, מקודש הקודשים, אז כל הניסים, אומר ר' נתן, כדי שנדע, זה הכל בא מן המקום ההוא, מקום הביהמ"ק שנוראות קדושתו נמשך מהמקום העליון, כתר הנ"ל, בחי' ברוך כבוד ה' ממקומו כי משם באים כל הניסים, משם כל הנפלאות, וזה הצמצום שזה בכלל בכלל לא עומדים בזה העולם, אדם הולך לכותל, הוא בכלל לא עומד בזה העולם הוא בכלל לא נמצא בזה העולם נדמה לו שהוא בזה העולם הוא בכלל לא בזה העולם הכותל, קודש הקודשים זה בכלל לא בזה העולם, זה נדמה לך שאתה עומד בזה העולם איך שהגעת להר הבית זה הר הבית, אתה נוצרת בעולם האצילות, בעולם אחר לגמרי, רק לא רואה את זה, זה בכלל לא בזה העולם, וכשהולכים לכותל, מתבטלת כל הבחירה מי שזוכה ללכת כל יום לכותל, מתבטלת כל הבחירה שלו, הכל מתבטל, ביטול הבחירה, אדם מקבל רק בחירה טובה, ולכן, ולכן, כי שם מתחילה הבחירה, ה' ברא את העולם מהנקודה הזאת לכותל איך שה' ברא את העולם התחילה נקודת הבחירה אז אם אדם הולך לכותל, הוא עולה לשורש נקודת הבחירה, אז מתבטלת הבחירה שלו, כתוב בתורה כ"א, ויהיו אנשי שאול עוטרים אל דוד, אז נתבטלה הבחירה של דוד ע"י שקיטרו את דוד, נתבטלה הבחירה שלו, נהפך למלאך, אז בא באמת מלאך, ומה המלאך אמר? פלישתים פושטים על הארץ, אז בא מלאך, אז אומר רש"י שזה היה מלאך ממש אומר רש"י, אז רבנו אומר ממה נהיה המלאך הזה? מזה שרודפים את דוד כל אנשי שאול רדפו את דוד זה הפעם יחידה בכל חיי דוד שהיה מכותר מכל הצדדים, פעם יחידה בחיים, תמיד היה לו איזה מקום מפלט, פעם אחת ויחידה זה היה כאן בשמואל א' פרק פרק כ"ג, "וילך שאול ואנשיו לבקש ויגידו לדוד, וירד הסלע, וישב מדבר מעון", שאול ואנשיו רדפו את דוד אחרי מדבר מעון, מצד ההר מזה, ודוד ואנשיו מצד ההר מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד, ואנשיו עוטרים אותו הוא היה מכותר מכל הצדדים, פעם ראשונה בחיים פעם אחת ויחידה, פתאום הופיע מלאך ומלאך בא אל שאול לאמור, מהרה ולכה כי פשטו פלישתים על הארץ, שאול לא ידע מה יותר חשוב, לתפוס את פלשתים, או לתפוס את דוד, איזה אויב יותר מסוכן, בסוף הוא החליט הפלשתים יותר מסוכנים, אבל היה לו ספק, אולי דוד יותר מסוכן מכל הפלשתים, דוד הרי מחריב פה את כל הארץ, מחריב את הכל אין מחריב את הארץ יותר מדוד, אז אומר רש"י, מלאך בא אל שאול, מלאך ממש, כדי להציל את דוד, אז מזה שכיתרו את דוד, ודוד נשאר באמונה ובטחון שלו, בזה נשאר דוד באמונה ובטחון, ואפילו שהוא ראה שהוא מכותר מכל הצדדים, מזה גופא נברא מלאך, מזה שהוא היה מכותר את הבנאדם, כותרים את הבנאדם, עוטרים אותו מכל צד, מזה הוא עולה לעטרה, "צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת לבו", כי הוא עולה לעטרה עולה לכתר, כי כולם עוטרים אותו כולם מכתרים אותו, עד שהוא כבר מכותר מכל הצדדים ע"י כולם, אז הוא עולה לכתר, הוא עולה לעטרה, הוא נהפך למלאך, הוא בעצמו נהיה מלאך, ומזה נברא המלאך שבא ובישר מיד פלשתים פושטים על הארץ, לשאול עוד היה ספק, מי יותר מסוכן כי הוא חשב שדוד יותר מסוכן מכל הפלשתים, אז כשאדם כשאדם זוכה, כשאדם זוכה לקבל, לעלות לעטרה להיהפך למלאך, שמתבטלת הבחירה, אז אומר רבנו שאותו רגע התבטלה הבחירה אצל דוד, דוד עמד בכזה נסיון, יש פה ליקו"מ, אז הרבי אומר פשוט הבחירה התבטלה אצל דוד, דוד זכה לביטול הבחירה ואז הוא נהיה טוב לגמרי, יצא מכל זוהמת הנחש שלו, שמזה שמדברים על הבנאדם חולקים על הבנאדם, מוציאים אותו מכל זוהמת הנחש, עד שהבן אדם נהפך למלאך, כמה שיותר אנשים ידברו על הבנאדם, אז הוא יותר יהפוך למלאך, כל עם ישראל רדף אחרי דוד, נשאר לו 400 איש, כולם רודפים אחריו, אז הוא נהפך למלאך, אדם שכולם רודפים אחריו אז הוא יהפך למלאך, שמטשטשת לאדם את כח הבחירה, כי השכל הוא חלש, אדם הוא לא רואה שהכל זה אלוקות, הכל זה ה', אין שום דבר בעולם חוץ מה', כי הוא לא יודע את הידיעה הבחירה, וזה מסביר ר' נתן שנקודת הבחירה היא מאבן השתיה מפה מתחיל העולם להברא מפה מתחיל להיות הבחירה בעולם אתה הולך לכותל כל יום מתבטלת הבחירה, אתה נהפך למלאך דברים טובים, אז נתבטל הבחירה, אז אם אדם יקבל את השכל הזה של ביטול הבחירה אז הוא יצא יצא מגדר השכל, יצא מגדר האנושי, והוא פשוט יהפך למלאך יעלה לגדר מלאך ויתבטל כל הבחירה שלו, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שלעתיד לבוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, כי לעתיד יתבטל כל הבחירה, לא יהיה שום בחירה, וכולם יראו רק בטוב, וזה צדיקים יושבים, שכולם יהיו בדרגת יושבים לא בדרגת עולה ויורד, היום הוא מלאך ומחר היה גלך, היום הוא צדיק, מחר הוא רשע אלא הוא יהיה תמיד צדיק אז הוא כבר יהיה דרגת ישיבה, כמו ה' יושב בשמים, שהוא שוחק מכולם, ע"י ההשתנות, כי התורה רצון ורצון, ו ע"י ההשתנות, ביטול הבחירה, וזה ועטרותיהם בראשיהם, אז אומר רבנו הקדוש, מגלה לנו רבנו דבר נורא, שזה הסוד של דוד, שזכה להיות בעטרה שעיטרה לו אימו, "צאינה וראינה בנות ציון בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת לבו", אז מי יתן לדוד את העטרה? מי זיכה את דוד להגיע לכתר? מי זיכה את דוד להיהפך למלאך? זה היה שאול ואנשיו, שהוא לקח את כל עם ישראל, כל עם ישראל, כל רגע מלשינים עליו, והזדים מלשינים עליו, פה ו שהוא מציל אותם, גם הם הולכים להלשין עליו, ולא מלשינים, קוראים לשאול שולחים אותו בדרך, מה אתה שואל, ילשינו, מה יספרו הוא כבר בדרך, עוד שעה הוא מגיע מה? מחכים לשאול שאלות? כבר הלשינו ממזמן עליך, אז דוד הוא ברח, איך שהוא ברח, הוא רואה רועה צאן מגיע, אז הוא כבר הלך להציל אנשי , פלשתים את הקרנות, הוא רצה להציל אותם מיד הפלשתים והלך לשם, הוא חשב אולי יהיה פעם אחת, הוא לא ישן במדבר, הוא ישן בתוך עיר עם חומה, גם הוא ישן בחוץ, בכיכר העיר אבל לא סתם במדבר, הפקר לחיות טורפות והפקר לרוחות השמים, פתאום הוא מתעורר באמצע, הוא אומר אוי ואבוי אולי כבר יסגרו אותי, אולי כבר שאול נכנס לתוך העיר, מה, מפני שהצלתי אותם, אז הם רוצים להציל אותי בחזרה? איפה, זה לא, עוד לא הגיעו ימות המשיח, מה, משיח הגיע? אתה תציל בנאדם, הוא יציל אותך בחזרה? אתה חושב ש... אז אנשים אמרו לדוד, מה אתה הולך להציל אותם? הרי הם יסגירו אותך, אתה תציל אותם, הם יסגירו אותך, אדם חושב כדי להסגיר את השני הוא צריך לעשות איזה עוולה, הוא בא לעשות טובה, לא עוולה, אם הוא היה בא לעשות טובה, לא היו מסגירים אותו, אז האנשים אמרו, מה אתה הולך המחלוקת? אז בשמואל ב' פרק, שמואל א' פרק כ"ד, סלע המחלוקת פלשתים שוסים את הגרנות בקעילה, אז מיד אחרי זה "ויוגד" אז מיד "ויגידו לדוד לאמור הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות" (פרק כ"ג) אז דוד המלך רואה יהודים שוסים יהודים, בסה"כ את הגרנות, בסה"כ ארבעה פלשתים התחילו למלא שקים עם עגלות, התחילו לקצור את הקמה, לקצור את החטים, את השעורים, אז מה אתה צריך להלחם עם הפלשתים בשביל כמה גרושים? הפלשתים כבר יסתדרו, הם לא ימותו ברעב, כל גרוש של יהודי, מה פירוש? פלשתים הולכים וגונבים את הקמה, גונבים את הקרנות, גונבים חיטים ושעורים מיהודים, הוא לא יכל להתאפק, אני חייב להציל אותם, חייב להלחם עם הפלשתים בשביל קעילה, אז "וישאל דוד בה' לאמור האלך והכיתי בפלשתים האלה, ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה", אז אמרו האנשים לדוד מה אתה משוגע, אתה לא מבין, לעזור לקעילה? קעילה יסגירו אותך, אתה תעזור להם הם יסגירו אותך, זה הסדר בעולם, זה לא, זה הסדר, זה נקרא שזה כסדר, אם זה היה אם אנשים לא היו מגידים על דוד, זה היה שלא כסדר, זה הסדר, אם בנאדם פלוני שונא את פלוני, למה הוא שונא אותו? כי הוא עשה לו טובה, אז הוא שונא אותו, כי הוא עזר לו פעם, אז הוא שונא אותו, אז "ויאמר", אז אמרו לו אנשי דוד לדוד, מה אתה עושה לנו צרות? מה אתה סוחב את כולנו, סוחב פה עכשיו 400 איש הוא סוחב את כולנו לתוך מהפח אל הפחת, כבר יוצאים לסלע המחלוקת, אז עכשיו דוד שולח אותם לקעילה, הוא אומר לא, כולם אחרי, לקעילה, לחזור לקעילה, הם אומרים, שם יסגירו אותנו, אתה לא יצרת את העולם, מה אתה חי על הירח? הוא כבר נהפך למלאך מקודם, כבר מלאך בעולם, מקודם בא מלאך בדיוק, "ויאמרו אנשי דוד אליו הנה אנחנו", פה בקעילה, "פה ביהודה יראים", איך "נלך קעילה אל מערכות פלשתים... לשאול בה' ויענהו ה' ויאמר קום רד קעילה כי אני נותן את פלשתים בידך... וילך דוד ואנשיו קעילה וילחם בפלשתים וינהג את מקניהם ויך בהם מכה גדולה... וישע דוד את יושבי קעילה", ויושע אותם, נהג את מקניהם, באו עם כל המקנה, הם באו הפלשתים, את כל המקנה, "ויוגד לשאול כי בא דוד קעילה ויאמר שאול ניכר אותו אלקים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח", או, עכשיו, ויתפוס את דוד, ברוך ה', נתן תודה לה', ברוך ה', רבש"ע, איזה אלקים טוב אתה, נתן תודה לאלקים, סיגר אותו אלקים בידי, רואים כמה אלקים אוהב אותי, מחריב ארצנו, את האויב הכי ראשי של כל עם ישראל, ברוך ה', ה' סיגר אותו בידי, הוא עכשיו בעיר דלתים ובריח, עכשיו אני אסגור אותו בשערים, לאנשי קעילה לסגור אותו בשערים וגמרנו, מיד "וישמע שאול את כל העם למלחמה לרדת קעילה לצור אל דוד ואל אנשיו", וישמע את כל העם, העם, לא רק את החיילים, את כל העם, הודיע בכל הכפרים, המקומות, כולם לבוא לצור על קעילה, כולם, כל מי שיש לו אהבה לארץ ישראל, אהבה לעם ישראל, ילך ויצור על דוד, על הפושע הלאומי, המין, אפיקורס, שרוצה להכרית, להכרית את כל עם ישראל, שבגללו עם ישראל בצרות, "וידע דוד", דוד ישר קלט פתאום, מה, אני הולך פה לשבת בקעילה, מסתמא שאול כבר בדרך, "וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד, ויאמר דוד ה' אלקי ישראל שמוע שמע עבדך כי מבקש שאול לבוא אל קעילה לשחת לעיר בעבורי, היסגירוני בעלי קעילה בידו, הירד שאול כאשר שמע עבדך ה' אלקי ישראל, הגד נא לעבדך, ויאמר יהוה ירד", בטח שהוא ירד, הוא כבר בדרך, "ויאמר דוד היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול, ויאמר ה' יסגירו", אבל לא יסגירו אותך, "ויקם דוד ואנשיו כשש מאות איש", היו 600 איש, הוא הכניס אותם לתוך הפח של קעילה, כולם הלכו אחריו בעיניים עצומות, לתוך הפח, איפה שדוד הולך, הולכים, לא מעניין אותנו, יהרגו אותנו, יהרגו אותנו, מה יכול להיות? הלכו 600 איש הוא סחב אחריו לתוך קעילה, כולם בסכנת נפשות, "ויצאו מקעילה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הוגד כי נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת", אחרי זה היה הסיפור עם ה... אחרי זה היה עם סלע המחלוקת, קודם היה קעילה, אחרי זה עם סלע המחלוקת, שאז הוא נהפך כבר למלאך לגמרי, אז רבנו מגלה כאן בתורה כ"א, לא שמים לב, קוראים שורה אחת, לא שמים לב, הרבי אומר אני מפתח לכל הפסוקים, לכל הפרשיות של התנ"ך אז הרבי אומר שורה אחת, הרבי אומר עטרותיהם, ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד, אז פה רבנו מגלה את כל מה שדוד זכה, וזה ששאול ואנשיו עטרו אותו עם כל עם ישראל, אז הוא נהפך למלאך, ובא מלאך ואמר, פלשתים פושטים על הארץ, מה אתה שכולם מקיפים אותו, כולם עוטרים אותו, אז הוא זוכה לעטרה, לעלות לכתר וזה קודש הקודשים, זה הכותל, שאדם צריך ללכת כל יום לכותל, הוא לא צריך כ"כ הרבה מחלוקות, הוא יכול לקבל כל יום את הכתר ע"י שהוא הולך כל יום לכותל, כי הכל זה הכתר של כל הבריאה, זה שורש הבריאה ושם שורש הבחירה, והוא יכול בזה שהוא הולך כל יום לכותל, הוא יכול מזה לבד לצאת מהבחירה שלו ולבחור רק בדרך הטוב, וכל זה, וכל הניסים שהיו בעולם, הוא אומר, כל הניסים שהיו מימות עולם, שאברהם עשה ניסים, משה עשה ניסים, הוא אומר, כל הניסים מימות עולם נמשכים מהכותל המערבי, כל הניסים, אפילו מה שמשה רבנו הפך ים ליבשה, יבשה לים, הוא אומר, הכל נמשך מהכותל, הכל נמשך מקודש הקודשים, משה חיבר את עצמו עם קודש הקודשים וחיבר את עצמו עם הכותל, ובכח זה הוא עשה את כל הניסים והפלאות, בכח זה, כי הכותל זה הקדושה העשירית, זה הכתר של כל הבריאה, וכל הניסים שהיו במצרים, ושיצאו ממצרים, וניסים נפלאים, וקרע לנו את הים נס נפלא הכל היה מקודש הקודשים, הכל היה כי משה קישר אותנו לקודש הקודשים, כי משה בירושלים, בכותל המערבי, וזה שכתוב בשירה "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" שמשה מגלה, תדעו שכל הניסים שראיתם תדעו זה בא מהר נחלתך, זה בא מביהמ"ק, אז פה אנחנו בשורש כל הניסים, ועכשיו יש ניסי קריעת ים סוף ניסים של עשרת המכות, ניסים של ענני כבוד, ניסים של עמוד אש, ניסים שעפו באויר, סוכות, כל הניסים נמשכים מהכותל, אז איך אדם יכול ללכת לכותל, לוותר על יום של ללכת לכותל, יש בו את כל הניסים, כל הרפואות, כל הישועות, כל התשועות, כל הפרנסות, הכל בא מהכותל, אדם ילך לכותל, הוא לא צריך לעבוד, יבוא להר הבית, אז כל הפרנסה תבוא לו, אז הכל בא, אומר ר' נתן, מהר נחלתך, זה בא ממקום הניסים, ועיקר הניסים של יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, הכל היה מהכותל, כשנבוא לכותל, הכל יש לנו בכותל המערבי, בביהמ"ק, בשורש הניסים, שורש הנפלאות, ומהכותל כל הניסים בעולם, כל הניסים בעולם ובכותל אדם יכול לעשות כל נס שבעולם, וזה הכתר, זה הקדושה העשירית, זה ספירת הכתר, שלכן בכותל מתבטלת הבחירה לגמרי, אדם הולך לכותל אז באותו רגע מתבטלת הבחירה שלו, מגיע לשורש הבריאה לנקודה הראשונה שה' ברא, שכה' עמד לברוא את כדור הארץ, עולם העשיה, מקודם ברא את הכותל, הוא ברא את אבן השתיה, הוא ברא את הר הבית, זה שכתוב בפרדר"א בפרדר"א כתוב פרק ל"ה סוף ל"ה, מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, מה נורא המקום הזה, מה נורא המקום הזה, בירושלים, שכל מי שנמצא בירושלים זה נקרא בין החומות, וזה כל יום להיות בין החומות, שלא יעבור יום שלא בין החומות, אז כל מי שנמצא בירושלים נמצא בין החומות, כאילו התפלל לפני כסא הכבוד, כל כסא הכבוד מרחף על כל ירושלים, ועל כל בין החומות, כל מי שנמצא בין החומות פשוט מתחת כסא הכבוד הוא נמצא עכשיו, כסא הכבוד מרחף על ירושלים, וכל תפלה עולה ישר לכסא הכבוד, כל תפלה ושער השמים שם, כי הוא פתח פתוח לשומע תפלה, וזה שער השמים, פה מול שער השמים נמצאים, ואמר, ופה זה אבן השתיה, ולקח אותה, ולקח אותה יעקב, את האבן שתיה, לארץ, הוא חיבר אותה להר הבית כי האבנים שהוא אסף, זה היה חלקים של האבן שתיה, אז הוא חיבר את כל האבנים, וצירף אותם, שזה יהיה המקום של הארון, של ארון הברית, וזה שאומר הזוהר, שיהושע בן נון הלך להלחם עם עמלק, כתוב יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, אז אומר, אז אומר הזוהר, יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, מה פירוש נער לא ימיש מתוך האוהל? הוא אומר, האוהל זה ירושלים עיר הקודש, שנאמר עליה, וזה נקרא אוהל, הוא לא הוא לא הסיח דעתו מירושלים, יהושע ידע שכל הניסים זה מירושלים כל הניסים זה מהר הבית, כל עם ישראל ידע שכל המטרה להגיע לירושלים, ירושלים זה כל הניסים, וכל הנפלאות, וכל הישועות, אז הוא לא הסיח דעת מירושלים, לא הסיח דעת מהכותל, אז זה נקרא יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, מתוך אהלה של ירושלים, אומר הזוהר בפרשת בשלח, בכח זה הוא ניצח את עמלק שהוא היה דבוק בירושלים דבוק בכותל, אז הוא ניצח את כל העמלקים את כל הפושעים, אז בזה שהוא לא הסיח דעת מהכותל, דירושלים, נוה שאנן אוהל לנצח, אז ירושלים נקראת אוהל יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, מה זה לא ימיש מתוך האוהל? שהוא לא מש מהאוהל הזה שנאמר עליו, אוהל בר ניצן, וישא את לנצח, שהוא לא מש, לא הסיח את דעתו ומחשבתו מהאוהל, שנאמר עליו אוהל נאמר על ירושלים, וכל יום ויום הוא היה דבוק בירושלים ובכח זה הוא עלה מדרגה לדרגה, כשאדם לא עוזב את הכותל שום שניה, כל יום ניגש לכותל, אז כל יום ויום משכינתא לא ימוש מתוך הואהל, ויניק מיניה תדירא פקח עינה דלתתא, ועי"ז הוא זכה להכלל במלאך מט"ט, כי מי שהוא דבוק בירושלים, דבוק בכותל, אז לאט לאט הוא נכלל במלאך מט"ט זה היה הכח של יהושע בן נון להלחם בעמלק, שבזה שהוא היה דבוק בכותל כל הזמן, באבן שתיה וירשולים, אז הוא זכה, לא ימיש מתוך האוהל, והוא נכלל במלאך מט"ט, שמט"ט הוא המלאך שממונה על האוהל, על המשכן, אז הוא נכלל במלאך מט"ט, והוא ניצח את עמלק בכח שהקרין לו מלאך מט"ט, וזה שהוא ראה את מלאך ה', אני שר צבא ה' עתה באתי, הוא ראה את מלאך מט"ט, אז כל זה זוכים בחמשה עשר באב, שנכללים בקודש הקודשים נכללים באבן שתיה, כל אחד זוכה להכלל באבן השתיה וזה השכל הכולל, שזה כתר, כי האבן שתיה זה דרגה של כתר וזה הכתר של כל הספירות, וכל מי שגר בירושלים הוא נכלל בכתר, זה הכתר של כל הספירות שזה כלליות ג' לשונות, בחמשה, עכשיו אנחנו זוכים להתכלל בג' לשונות, באותו צדיק שהוא נקרא ג' לשונות, אז בחמשה עשר באב, אומר ר' נתן, כל אחד יכול להכלל בצדיק שהוא נקרא ג' לשונות, כי הכותל זה ג' לשונות, אבן שתיה זה ג' לשונות, שהוא "עטרה שעיטרה לו אמו", שהיא בינה כידוע, וזה עטרה, ספירת הבינה, ספירת ג' לשונות, וזה יום חתונתו, זה נאמר על חמשה עשר באב, שבחמשה עשר באב, כל בחור יכול למצוא את השידוך שלו, כל בחור יש לו קפיצת הדרך כמו לאליעזר ורבקה, שאליעזר קפצה לו הדרך, רבקה חזרה ליצחק, אז זה יום חתונתו ויום שמחת ליבו, כשאדם מקבל את השידוך שלו, ושמחת ליבו זה בניין ביהמ"ק, חתונה וביהמ"ק זה דבר אחד הכותל וחתונה זה דבר אחד, לשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים, הכל זה דבר אחד, כי שניהם הם בחינה אחת, ומהכותל יוצאים כל הישועות, וכל החכמות וכל השכלים יוצאים מהכותל, כי אורייתא מחכמה עילאה נפקא, התורה יוצאת מחכמה עילאה, שהיא קודש קודשים, שמשם כל קדושת הביהמ"ק, אז יוצאת משמה, התורה יוצאת מהכותל, אדם ילך כל יום לכותל, אז הוא יזכה לקדושת הכותל, לקדושת התורה, אז יתגלו לו כל החכמות שבעולם, ושמה את החתונה, את ביהמ"ק, קודש הקודשים אז כל אחד מוצא עכשיו את זיווגו, אדם הולך בקביעות לכותל, אז חייב זיווגו לקפוץ אליו, לקפוץ אליו מקצה הארץ, וכמה שהשידוך, אומר האר"י, ממקום יותר רחוק, אז השידוך יותר אמיתי, יותר אמיתי, וזה הכותל יכול לחבר את השידוכים, בשער הפסוקים הוא מביא, כמה שהשידוך בא ממקום יותר רחוק, מעיר אחרת, ממקום אחר, אז ככה זה שידוך הרבה יותר אמיתי, זה אמר ר' חיים ויטאל, פר' עקב, אז אומר שהכל, אז אומר ר' חיים ויטאל, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, לחם זה אישה, כתוב ויהי מן, ויהי מן להם, האשה היא בחינה של מן, וכמו שהמן שכתוב על זה, עליו, ש את המן, שלא ידעון, לא ידעת אתה, לא ידעת ולא ידעון אבותיך, אתה לא ידעת את המן, ואבותיך לא הכירו את המן, עיקר השידוך צריך להיות שידוך כזה, שאתה לא מכיר אותה, וההורים לא מכירים אותה, שידוך כזה, הוא אומר, הוא אומר, עד שבא שידוך כזה, שלא אתה מכיר ולא אבותיך מכירים, אז בודאי היא בת זוגך, אז רק הכותל יכול לחבר את השידוכים, צריך לבוא ממרחק, ממרחק תביא לחמה, אז לכותל, כי זה שני הפכים, אפילו שניהם ממשפחה, אבל הם הפוכים אחד מהשני, אז זה גם נקרא מעבר לים, לפעמים יכולים להיות הפוכים אחד מהשני, עוד יותר רחוק מעבר לים, אז הכותל הוא בחינה של מעבר לים, אז מעבר לים זה היה השידוך האמיתי, וזה שאדם הולך כל יום לכותל, אז צריכים לחבר את השכלים, לחבר את הדעת, הרבי אומר כי שפתי כהן ישמרו דעת, שאדם צריך כל יום להוסיף דעת חדשה, כל יום מביא כאן ר' נתן, הדעת, כל יום הוא אומר, צריכים דעת חדשה, כדי לחבר את השכלים של איש ואשה, אז צריכים כל יום דעת חדשה, כי הדעת של אתמול זה לא עוזר להיום, זה לא עוזר להיום, אתמול היה שלום בית נפלא, והיום פתאום זה נשבר, מדוע זה נשבר? כי אדם לא המשיך את השכל החדש להיום, בכל יום צריכים להמשיך שכל חדש, שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, אדם צריך כל יום להמשיך דעת חדשה, שכל חדש, איך הוא ממשיך את השכל החדש? הוא ממשיך את זה עי"ז שהוא בא לשמוע את הצדיק, הוא שומע שיעורים מהצדיק, אז הוא ממשיך את השכל החדש, אז בכל יום אדם צריך להמשיך את הדעת החדשה, בכל יום ובכל רגע, מסביר ר' נתן, שאיש ואשה, הוא אומר, איש ואשה, הוא אומר, זה בחינת זה בחינת קודם הבריאה ואחר הבריאה, שזה בחינת מתן תורה, כי חמשה עשר באב זה כמו יום כיפור שהיה מתן תורה אז כל איש ואשה זה בחינה של מתן תורה, כל חתן כלה זה בחינה של מתן תורה, הרי שומעים את הקול של מתן תורה, והאיש הוא נקרא קודם הבריאה והאשה היא אחר הבריאה וצריכים לחבר את קודם הבריאה עם אחר הבריאה, כל יום זה בריאה חדשה, האיש הוא בריאה חדשה, והאשה היא בריאה חדשה וצריכים לחבר את קודם הבריאה עם אחר הבריאה בכל יום, ולזה צריכים חכמה אמיתית, חכמה של צדיקים אמיתיים, שמה שמחבר את האיש ואשה זה רק החכמה, כי שורש איש ואשה באמת שורשם, כולא חד, כי איש ואשה זה דבר אחד, נשמה אחת שנחלקה לשתיים בגלל חטא עץ הדעת, אז נפרדו אדם וחוה, כי אדם וחוה בכלל לא היה להם גוף, הם היו כמו שמש, מאירים כמו שמש, בלי גופות בכלל, ופתאום בגלל החטא נתנו להם גופות, וכל מה שכתוב זה דברים רוחניים, כל מה שכתוב, זה אין לנו בזה שום השגה, כי עוד לא היה גופות בכלל, הכתנות עור זה הגופות ובאמת, איש ואשה זה דבר אחד לגמרי, דבר אחד, רק כל יום צריכים להמשיך חכמה חדשה, כדי לאחד אותם, אז צריכים שכל חדש כדי לאחד אותם, זה "אשה יראת ה' היא תתהלל", כי האשה יש לה את היראה, האשה היא יראה יותר מהאיש, האיש כמו שאמרנו בשיעור של הבחורים, האיש אז הוא מחליט יום אחד לעשות עגל, לעשות עגל, אה, לא יהיה לך אלקים אחרים על פני? מי אמר זה לא אולי זה כן? אולי לא שמענו טוב, הנה באים יונוס וימרוס, הצדיקים הגדולים, אומר הזוהר, מתחילים לעשות עגל, אז מגיעים יונוס וימרוס, שני צדיקים גדולים, בנים של בלעם הרשע, הם מעדיפים לעשות עגל, אז באו יונוס וימרוס, אומר הזוהר, והתחילו לשכנע את עם ישראל, שמשה ודאי לא יחזור, אם הוא עלה לשמים הוא כבר לא יחזור, וצריכים לעשות הכתרה חדשה עם כישופים עם כל מיני קסמים, וככה נכבוש את ארץ ישראל, והולכים לאהרן הכהן, אומר הזוהר בלי זה לא יכול להצליח, מגיעים לאהרן הכהן, אהרן ראה שכבר הרגו את חור, והמדרש שאומר, במדבר, שגם הרגו את הסנהדרין הרגו, אז אהרן לא יודע מה לעשות, אז אהרן אומר, אתם יודעים מה? תלכו לנשים תלכו לנשים, תביאו לי את הנזמים של הנשים, ואהרן, הוא מכיר את הטבע של הנשים, הוא יודע מה זה אשה, אשה זה, אם היא שמעה פעם אחת "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני", האשה, אתה יכול להביא לה ראיות, תוכל להביא לה תורות תוכל להביא לה, תגיד לה אהרן אמר, משה אמר, זה כבר לא יעזור שום דבר, אם היא שמעה פעם אחת "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, לא יעזור שום דבר, כבר בעולם, אף אחד לא יכול להזיז אותה מזה, זה הטבע של אשה, ששום, אם היא שמעה איזה דבר, איזה דיבור, איזה דבר תורה, שום דבר בעולם לא יזיז אותה, לעולם ועד, אז אהרן ידע, ילכו לנשים, יגידו אהרן אמר, אהרן ציוה, ראש דמטרוניתא, אהרן יגיד בשם משה רבנו, אהרן גם עשה כמה ניסים, כמה ניסים אהרן עשה, כמה מופתים, את האשה לא מעניין שום דבר, לא אהרן ולא ניסים ולא יבוא מלאך מן השמים, תצא אפילו בת קול, תגיד מותר לעבוד עבודה זרה, כבר לא מעניין אותה, גמרנו, שמעה "לא יהיה לך אלקים אחרים", גמרנו, זה הדיבור, כל הדיבורים האחרים זה רק קסמים וכישופים והטעיות ודמיונות והיכלי התמורות, כבר לא מעניין אותה שום דבר, אז אהרן שלח אותם לנשים, וכל גבר צעק על אשתו, את לא מאמינה באהרן הכהן, אין לך אמונת צדיקים, את לא מאמינה בצדיק, מה זה? הצדיק אמר לעשות עגל, איפה האמונה שלך? אני לא יודעת שום דבר, שמעתי "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני", אז אומר הזוהר אומר הזוהר הקדוש, "ויתפרקו כל העם", מה זה ויתפרקו, הוא אומר, הנשים לא הורידו את הנזמים בשום אופן, תפסו את האזניים, לא הורידו את הנזמים הידקו את הידיים לאזניים, אז כתוב "ויתפרקו העם", כמו שמפרקים את האדם אומר הזוהר, מפרקים, תפסו להם את הנזמים עם חתיכת אוזן, ויתפרקו, אז פירקו להם את הכל, ויתפרקו, "מפרק הרים שובר סלעים", אז אומר, מפרק הרים שובר סלעים, הוא אומר שפירקו להם את הכל, הוא אומר, פשוט פירקו להם את האזניים, כמו שכתוב באליהו, הוא היה מפרק הרים שובר סלעים, את הכל פירקו להם, חבילו ותבירו אוזנייהו, שברו להם את האזניים, פירקו להם את האזניים, חתכו להם חתיכה מהאוזן, לגרד עם הנזמים, האי עמא קדישא, עמא קדישא, זה מסביר רבנו שאדם צריך לדעת שלאשה יש הרבה יותר שכל, יש לה בינה יתירה, יש לה תבונה יתירה, היא מבינה יותר מהבעל כמו שקראנו את המדרש של שמעון בר חלפתא, לא הספקנו לגמור את המדרש לבחורים, התחלנו להקריא על שמעון בן חלפתא בשמות, מדרש רבה בשמות, שהוא קיבל יהלום מהשמים, הוא הלך אל השדה להתפלל אם עדין אין פרנסה, שתלך לשדה להתפלל, אז הוא קיבל יהלום מן השמים, קיבל יהלום מן השמים, בא הביתה, ועשה שבת יפה קנה בשר דגים, האשה שואלת מאיפה זה? הוא אומר אל תשאלי שאלות? מה אני לא אשאל שאלות? אתה תגיד לי מה כן לשאול, מה לא לשאול, אני פה בעלת הבית, לא אתה, הזוהר אומר את זה שהאשה היא בעלת הבית, צריכים את זה לדעת, בחלק א' צריכים לדעת שהאשה היא בעלת הבית, הבית הוא לא שלך, אדם חושב אני בעל הבית, התחתנתי זה בית שלי, זה האשה שלי, קניתי שפחה טובה, את הבית קונים עם שפחה, צריכים הרבה , הרבה לעבוד את ה', יעקב אבינו עבד שבע שנים ועוד שבע שנים, בגיל 50 היא תהיה אשתך, היא תשמע בקולך, עד שהאשה שומעת בקול בעלה, זה עבודה ארוכה ארוכה, אז אומר הזוהר בדף מ"ט אומר הזוהר, תדע לך, אומר הזוהר, שהבית של האשה, לא שלך בכלל, אומר, כתוב "ויבן ה' אלקים את הצלע ויביאה לאדם", רחל של אבא ואמא, עכשיו בחתונה באים הביתה, אומר, וכל ביתא דילה, הבית של האשה, אתה לא יכול להביא חברים בלי רשותה, אתה לא יכול, כתוב ב מזוועהיל אז מביא שם מזאב מזאבריטש הוא מביא באו אליו ועוד מישהו, אז הוא רץ עכשיו לאשתו לשאול אותה, תשמעי, הוא אומר, בלי אשתי אני לא מכניס אף אחד, שיהיה ר' נפתלי קובריטשער, שיהיה מי שיהיה ר' נפתלי מקבריטש, אז הוא אמר, בלי אשתי, אז הוא רץ לאשתו, הוא אמר, ידעתי ש מענטשן, מענטשן, אנשים טובים, נו אלה גוטע מענטשן, אתה יכול להכניס אותם, אנשים הגונים פחות או יותר, פחות או יותר נורמלים, פחות או יותר, אז תכניס אותם, אז הוא אומר, אני לא מכניס בלי רשות אשתי שום דבר, שיהיה נפתלי רופשיצער שיהיה מי שיהיה ר' נפלתי מדבריטש, ליטול רשות מינה, ליטול רשות מינה, כל דבר צריך לבקש רשות מן האשה, כל דבר, אתה מתחתן, כל דבר, קם חצות, תשאל רשות את האשה, היא תרשה לך, רק תשאל רשות, מידת דרך ארץ, לברוא את העולם נעשה אדם, אומר המדרש, הקב"ה, ברגע שאתה נמצא עם עוד מישהו, כל הזמן אתה צריך לשאול את רשותו, אפילו שאתה יודע שהוא יסכים, כל דבר, כשה' בא לברוא אדם, הוא שואל את המלאכים, האדם הוא יותר גבוה מהמלאכים, עכשיו בחמשה עשר באב, אנחנו יותר גבוהים מהמלאכים, אבל כבר שהוא כבר ברא מלאכים, צריך לשאול את רשותם, אם הם מסכימים גם כן, ועי"ז ה' יודע שכל מלאך נתן חן בבנאדם, אז האדם כלול מכל המלאכים, כי כל מלאך נתן חן בבנאדם, זה שה' שאל מן המלאכים, בסדר, סתם בורא אדם שאין לו חלק משום דבר, כל מלאך נתן חלק בבנאדם, יש לנו חלק מגבריאל, חלק ממיכאל, חלק מאוריאל, מכל מלאך יש לו חלק, אז הבית של האשה, כל הבית של האשה, אז פה, פה המדרש מספר, שר' שמעון בן חלפתא, הלך לשדה, יצא חוץ לעיר והתפלל, עשה התבודדות לפני האלקים, חושבים התבודדות זו המצאה חדשה, זו העבודה של התנאים והאמוראים, אז זרקו לו אבן טובה מהשמים הוא עושה שבת יפה, הלך לבד לחנות דגים, הלך קנה בשר, כל מה שצריך, ערך את השולחן, האשה כבר הלכה להתפלל, היא ראתה שאין כלום, הלכה להגיד שם תהלים בבית כנסת, פתאום היא באה בלילה, רואה כבר הכל ערוך, נרות, הבית מואר, כזה שמחה לא היה אף פעם בחיים, מאיפה זה? מאיפה זה? תגיד לי מאיפה הבאת את זה? מה זה כאן? מה עשית? מאיפה לקחת את זה? הוא אמר, תשמעי, נפל יהלום מהשמים, יהלום מהשמים? תחזיר את זה מיד לשמים, אני לא רוצה יהלום מהשמים, רוצה יהלום מן הארץ, אני רק רוצה הכל מן הארץ, לא מהשמים, אתה רוצה ששולחנך יהיה חסר, ושל חברך יהיה מלא? ר' שמעון החליט הולכים לרבי, ר' יהודה הנשיא היה חי אז, היה תלמיד של ר' יהודה הנשיא, ר' יהודה רבי אומר, תגיד לה, מה, שכבר יהיה חסר בעוה"ב? מה הבעיה? אני אתן לה משלי, נעשה שטר מוצ"ש, מה שיחסר לך תקחי ממני, נעשה שטר כמו יששכר וזבולון, תבוא אלי מוצ"ש, תגיד לה, נעשה שטר, חתימה, נביא שני עדים, אם יחסר לך בעוה"ב אני יביא את ר' יהודה הנשיא, הנה אני מוכן לתת לך חלק מהעוה"ב שלי אם העוה"ז יגרום לה שיחסר לה משהו מהעוה"ב, אז ירד לך מהזכויות, אני נותן לה הכל, מה שיחסר, אני נותן לה, טוב, ר' שמעון בן חלפתא רץ שמח הביתה, תשמעי, אשתי היקרה, כבר עשינו חוזה עם ר' יהודה הנשיא, הכל מסודר, מה שאת רוצה, מה שיחסר לנו, הוא יתן משלו, היא אמרה, זה הרבי שלך, משהו לא בסדר, הוא לא יודע כלום, אמרה, אמרה לר' שמעון בן חלפתא, לך עמי למי שלימדך תורה, בוא אתי, מי שלימד אותך תורה, אני רוצה לבוא איתך אליו, אני רוצה לדעת אם הוא יכול לתת לי משהו משלו, אמרה, באה לרבי ואמרה לו, רבי רבי, תגיד, אתה לא יודע? הרואה אדם לחברו לעוה"ב? וכי יש קשר בין עוה"ב אחד לעוה"ב שני? והלא כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, הולך אדם לבית עולמו, כיון ששמע כן הלך והחזיר, הלך בחזרה לשדה והתפלל, זרק את היהלום לשמים, רבותינו אמרו, גדול הנס האחרון, הנס האחרון היה קשה מהראשון, כי נותנים לא לוקחים בחזרה, וכיון שפשט ידו, הרים את היד לשמים, לקחת את היהלום, ירד מלאך, לקח את זה מידו, אז מסביר את זה ר' אליהו לאפיאן, הסביר את זה למה באמת ר' יהודה לא יכול לתת לאשתו של ר' שמעון בן חלפתא? לתת לו מהעוה"ב שלו? מה יש? הוא לומד משניות, הוא חיבר את המשניות, הוא יודע את כל התורה כולה, הוא דרכו עוברת כל התורה, כל התורה קלה כבחמורה, והוא הנשיא, וכל הזכויות של הדור נזקפות לזכותו, בסוף באה לשם איזה אשה אחת הולכת כפופה, בסוף היא מנצחת אותו, אומרת תסלח לי, לא תוכל להעביר שום דבר מהעוה"ב שלך לעוה"ב שלנו, כל אחד מקבל את הבית שלו הדירה שלו, את החצר שלו, וזהו, הוא רוצה להעביר רהיטים מחצר לחצר אי אפשר, לא נותנים לו, למה לא נותנים לו? אם ר' יהודה הנשיא ירצה להעביר לה איזה יהלום יפה, איזה משהו, איזה תכשיט יפה שהוא מקבל בעוה"ב, הוא רוצה להעביר לר' שמעון בן חלפתא, מדוע לא? מדוע אי אפשר? אז אמר על זה ר' אליהו לאפיאן, בזה נסיים, הוא אומר ר' שמעון בן חלפתא ואשתו לומדים תורה מתוך הדחק, לומדים תורה עם לחם צר ומים לחץ (סוף השיעור נמצא בקלטת 65)