תמלול מקורי — שיעור 7

שיעור 2 את כל הצדיקים שהוא אדם הראשון עד עכשיו מאיזה מקום, הוא מביא כאן את כל הצדיקים בעולם, אלה שנבראו מבריאת העולם, עד סוף הדורות הוא יודע כל צדיק, מה הוא אמר מה הוא כתב, מאיזה בחינה הוא מה היה השורש שלו, באיזה מקום הוא, למי הוא אמר תורה, באיזה מקום הוא ישב בשעת ההסתלקות שלו, לאן הוא הגיע בשעת ההסתלקות, הבעל שם טוב היה מבינה, המגיד מחכמה, החכמה זה יותר מבינה, אם אתה אומר שהבעל שם טוב מחכמה והמגיד מחכמה מבעל שם טוב, זה לא ראיה, יש בינה למטה מחכמה, יש חכמה למטה מבינה, חכמה מספירה שהיא למעלה, עוד חכמה מאדם קדמון, ובינה מעתיק, אז הבעל שם טוב זה מבינה, אבל בינה שהיא בספירה יותר גדולה מהחכמה של המגיד, למטה מחכמה, ויש בינה מאדם קדמון ויש חכמה מעתיק, או בינה בעתיק או חכמה באריך, או חכמה באבא או חכמה מאמא, בינה באבא חכמה באמא, אז הבעל שם טוב הוא מהחכמה, מהבינה שלמעלה מהחכמה, היה יודע כל צדיק מאיפה מגיע, היה מבינה שלמטה מהחכמה, אני אומר תורה, התורה של הרבי זה למעלה מכל התורות שנאמרו, מבריאת העולם, התורות של הרבי זה למעלה מכל התורות, תורות של הרבי, אתם לא יודעים מאיפה אותם בכלל, ליקוטי מוהר"ן חולמים באמצע, שומעים תורה, חולמים באמצע, תורתי היא הפסולת של הפסולת, נמוכה אלפי אלפים רבי רבבות מדרגות, שאני משיגם אני יכול נמוך יותר, מתייחסים לתורות של הרבי כאילו זה כזה חס ושלום, זה למעלה מכל התורות שנאמרו אי פעם, מזמן בריאת העולם, ברגע שהרבי אומר דבר תורה, אפשר להגיע לכל הדרגות שבעולם, אני לא אומר לכם, רק את הפסולת שבפסולת, שנתנה תורתו, אז אני יודע את התורה שלי, שהוא היה לוקח את תורתו למקום גבוה מאד מאד, אחרי זה אמר שהספרים שלו חידוש נפלא ה שלו זה גם חידוש נפלא, זה עושה לו טוב הרבה, התורה שעושה הרבה בעולם, כל מה שיש בעולם זה מהתורה של רבי, חיטים, מה שיש בעולם, הכל זה מהתורה של הרבי, הכל נמשך ע"י התורה של הרבי, שומעים תורה של הרבי אז שולטים על כל העולם, שיכוון את כל העולם, לא צריך לדעת מה שקורה בעולם בכלל, צריך להגיד תורה מהרבי, ממילא הכל מסתדר, והכל מתהפך לנשים ולגויים, והכל הולך כמו הצדיקים, הרבי אמר הרבי אומר חבל לי עליכם, אתם כבר התקרבתם, התקרבתם אז מה יש, עוד טיפה מתקרבים, מה כבר יכול להיות, כבר עשיתם את הצעד כבר התקרבתם עזבתם את כל השטויות, עזבתם את כל החברים, כל הקבוצות, כל הקריירות עזבתם, אז מה יש אם תעשו עוד טיפה, כבר את התיקון השלם, אמר הרבי, יש של רחמנות, היה אנשים שיכלו להתקרב אלי, שבכלל לא מתקרבים, שבאמת רחמנות, יש כזה אור של הרבי, ובאים עוד פעם בגלגול, עוד פעם בגלגול, ר' נתן אומר, עד שאני לא יודע מהרבי, הוא יבוא בגלגול עד שיבוא משיח, חוץ מאחד תמים תמים, באמת הוא לא ידע כלום, והוא לא דיבר כלום, הוא לא ראה כלום, ולא אכפת לו כלום, הוא רק עובד את ה' ובצניעות, כאלה יכולים לקבל את התיקון, גם בלי לדעת מהרבי, אבל בדרך כלל אדם שלא קרוב אל הרבי, לא מדבר על הרבי, הוא לא אשם אבל בינתיים הוא צריך עוד פעם לבוא בגלגול, מסכן, גם כן הוא לא אשם, הכל הוא לא אשם, אבל אלה המקורבים אלי, אבל אלה, שלומדים ממני, זה גדול, אבל אלה שהם ממני, אז הרבי אומר זה עצום ונורא, היו יכולים לקבל את כל התיקון בשלמות, כבר עשו את הצעד, כבר יודעים שהרבי הוא צדיק האמת, אז למה שהם לא ילכו עוד טיפה, אבל אלה המקורבים אלי, ומקיימים את דברי, אז הם התחרטו חרטה אמיתית, מילא, לא ידעתי בכלל, לא ידעתי עוד גלגול, לא ידעתי, מה יכול להאשים את עצמו, הוא בכלל לא ידע, לא יודע מה זה בכלל, אלה שיודעים ממני כבר, אז הם כזה צער נורא שישכבו עם הרגליים אל הדלת, נזכה כל אחד היטב, איפה הייתי קרוב לרבנו, עוד טיפל'ה, הייתי עובר את כל התיקונים בשלמות, מאד מאד הקרובים אלי באמת, מקיימים את דברי באמת, כי אז ידעו, אז ידעו, אחרי הפטירה ידעו ידעו אז באמת, שמקורבים אלי, או מקיימים את דברי, לא היה שום דרגה בעולם שלא הייתי מביאם לאותה המדרגה, אדם כבר התקרב יודע שהרבי זה הצדיק, נוסע ראש השנה לאומן, אז היה עוד טיפה מתקרב, עוד טיפ טיפה, אז לא היה דרגה בעולם שהרבי לא היה מביא אותו אליה, ואז היה כזה צער נורא, עוד יותר מאלה שלא מקורבים, יש "לא מקורבים", אני בכלל לא ידעתי, נכון הוא יהיה בגהינום, יהיה לו יסורים, אבל מה הוא יכל להצטער על דבר שהוא לא ידע, אבל אחד שכבר ידע, הוא כבר ידע למה לא להתקרב עוד טיפ טיפה, אז ענה ואמר שמשיח לא יבוא במהרה, אומר שהיה צריך לבוא בכל רגע, שמשיח לא יבוא בכל רגע, לא יודע מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה הרבי אומר שחס ושלום לא יגיע מיד, אז היה עכשיו פסח שני, פסח שני, היה ליל הסדר, קורבן מקריבים מחר, קורבן פסח, אז הוא אומר שליל הסדר היה, רבי נתן מדבר כאן וזה היה בהלכות שנאמרו למשה רבנו, הוא צריך לשאול אותם, את ה' יתברך, מביא התרגום ארבע דינים, שנאמרו למשה, זה לא שמשה לא ידע אותם חס ושלום, משה ידע את ההלכות אמרו שמשה ידע שיש פסח שני, משה ידע, בארץ, ובן אין לו אבל בת אז כן מקבל נחלה, וידע שמקושש זה בסקילה ומקלל זה בסקילה, קודם כל הוא למד את זה 40 יום שהיה בהר סיני, אז מה התחדש בכל פעם שזה היה, ההלכות האלה מקלל ומקושש, שניהם היה בסקילה, מחלל שבת זה בסקילה, מקלל זה בסקילה, פסח שני, פתאום לעשות עוד פסח, נעשה עוד סוכות, נעשה עוד חנוכה, נעשה עוד פורים, מה שושן פורים, זה פורים, לעשות פורים בניסן או באייר, אז התרגום יונתן מפרש, שאלה הם ארבעה דינים, אז אומר התרגום המפורש, משה ידע את הדינים האלה, רק היה לו סיבה שהוא רצה לשאול את ה' עוד פעם, ורצה ללמוד את הסנהדרין שצריכים כל דבר לשאול, אפילו אם יודעים צריכים לשאול כל אפילו אם יודעים צריך לשאול, עוד פעם לברר, כי האמת, יש בכל הלכה, יש איזה דבר, שמתחדש, איזה פרט חדש, שעל ידי זה כל הלכה להשתנות, בפרט אם כל בן אדם אז אולי זה שהצילו העדה, אז הכלל זה הכל מתמונת א', ולהכרית את זרעו של עמלק, למנות מלך, לבנות את בית המקדש, שהרבי גילה שיכנסו לארץ אומר, ריבונו של עולם נדחי ישראל להכנס, ששמה יהיה קיבוץ גלויות, יהיה בניין ירושלים, משיח עוד לא יגיע, משיח עוד לא יגיע, לזכות למשיח זה עוד הרבה עבודה, אם היה משה נכנס לארץ ישראל, היה מקיים את כל המצוות הנ"ל, אם משה היה נכנס אז היה בונה את בית המקדש, מכרית זרעו של עמלק, הוא היה נהיה המלך, אז היה כבר תחיית המתים, אבל בגלל המרגלים זה הכל נדחה, חטא העגל הכל נדחה, גם לאשה, יתן גם לאשה עמה, גם לאשה עימה, זה ראשי תיבות עגל, כל תשובה כיון שאדם הוא לא יודע את דרכי התשובה, את הרצוא ושוב, שכל זה מרמז ארבע הלכות האלה, שנעלמו כביכול למשה, כל הלכה הוא יחדש פרט חדש, שהיה צריך ללמוד בירור חדש, ולכן הוא עכשיו מלך בקדושה, משה לא נכנס לארץ, אם משה היה נכנס לארץ, כן היה נבנה בית המקדש, אבל לכן עשה את ארבעת החטאים האלה מקושש מקלל, וזה המקלל, להכרית זרעו של עמלק, עמלק היה כופר בעיקר, מקלל זהו זה עמלק, כתוב בתיקוני הזוהר תיקון שבעים, שבהתחלה שהם הורידו את העמלקים מאומות העולם, ואומות העולם כבר שחטו לנו 6 מיליון, מה הם יכולים לעשות עוד? כתוב 6 מיליון זה אנחנו אומרים כל יום אתם שחטתם 6 מיליון, מה אתם רוצים לשחוט עוד יהודים? אז כולם מפחדים כולם מזדעזעים, אז אומר תיקוני הזוהר בתיקון שבעים, אחרי שה' רואה שהוא מוריד עמלקים, מאומות העולם והם כבר לא יכולים להרוג יהודים, אז הוא מוריד אותם מתוך עם ישראל, הוא מוריד אותם מתוך עם ישראל והם לא מפחדים משום דבר, אומרים להיפך, מה אתם מזכירים 6 מיליון, זה יותר מ-6 מיליון, יותר גרועים מהגוים, אז עמלקים ממש, כיוון שנולדו בתור יהודים, אז אפשר לתקן אותם, כן ע"י ניגונים ושירים אפשר את האפיקורסים הכי גדולים לתקן, אם היינו שומעים בקול הרבי היינו מחזירים אותם בתשובה, כי יש להם שם יהודים בכל זאת ועד שהם לא חוזרים בתשובה, אז הם רוצים להכרית את כל עם ישראל יותר מהגויים, הם עמלקים יותר מהגוים, אז זה מה שהיה עם המקלל הזה, שהוא היה עוד עמלק יותר מעמלק, עמלק יותר מעמלק, אבל בכל זאת הוא נולד יהודי, הוא נולד לאמא יהודיה אז אולי היה אפשר להחזיר אותו בתשובה, משה לא ידע מה לעשות עמו, כי משה הרג את אבא, אז הוא התחייב 60 שנה גלות, אומר שהוא היה מגיל 20 עד 80 בגלות, זה כי הוא הרג את אבא שלו, הוא יכל לדקור אותו סתם, לתת לו מכה, לקחת אותו לבית סוהר, להרוג אותו, הוא כבר היה, ראה אותו מכה יהודי, אז יכול לקרוא לאיזה שוטר אחר, יכול פשוט להכות, לשוטרים להכות, אתה מכה, לקחו אותו לבית הסוהר, משה לא ידע מה לעשות עמו, עד שהוא הרג אז הוא התחייב על זה גלות, עכשיו הוא צריך להרוג את הבן אז מי יודע איזה גלות יהיה עכשיו, בהתחלה היה, אז יוצא שהמקלל הוא כבר הרג את אבא שלו, והמקושש גם אבא וילדים, ככה את המקושש כבר הרג את הבנות שלו, מה יעשה עכשיו, אתה מוציא פסק אחד, להאיר גם המידה התחתונה מאד, משה, משה העבודה שלו היתה להאיר בהכי נמוכים, אפילו ביהודים עמלקים, שברגע שהם נקראים יהודים אפשר להחזיר אותם בתשובה, בכל זאת ה' הוריד אותם בתוך גופות של יהודים, סימן שה' יודע שיש כאלה שיחזירו אותם בתשובה, אנחנו לא יודעים איך אבל ה' יודע איך, אם היינו זוכים היינו מחזירים אותם בתשובה, אז להאיר גם במידה התחתונה מאד, וגם עליהם, גם על יהודי שהוא בעצם הנשמה של עמלק, וגם עליהם לרחם גם עליהם להשתדל, ה' יתברך, ולכן הצדיק לוקח על עצמו את כל הבזיונות בעולם, כי כל בזיון שהצדיק מקבל עם כל בזיון אז הוא מקרב עוד אנשים, הבזיון לבד, לכן רבי זירא הוא צם מאה תעניות, בשביל לא להיות ראש ישיבה, היה צריך לצום תעניות כדי לקבל בזיונות, כל מה שצמים שיהיה כח לקבל בזיונות, כבר צמים שיבזו אותנו, רבי זירא צם מאה תעניות שלא יהיה ראש ישיבה אז יכל להכנס עם הגוף לתוך האש, אדם צם לא כדי שאחרי הצום יכבדו אותו, לבוא הביתה, אשתי תני לי אוכל טוב, לא, אחרי הצום יבוא האוכל שרוף, הכל שרוף, האוכל נשפך, אין אפילו לחם בבית, שפותחים את המזוה, ואין לחם לשכנים, הם לא מתווכחים, מי ילך לשכן, היא תלך או הוא ילך, היא אומרת הלכתי מספיק לשכן, עכשיו תלך אתה קצת פעם, אמר אני רעב אני מתפתל, אז אדם צם כדי לקבל בזיונות, אדם צם כדי לקבל בזיונות, בשביל זה הוא צם, רבי זירא צם מאה תעניות כדי שיבזו אותו, שיבזו אותו, אז יכל להכנס עם הגוף לאש, שמואל בר יצחק עם הריקודים הוא זרק את ה של רבי זירא, רבי זירא ריקודים, שר' יצחק זכה יותר מר' זירא, ר' זירא שאל מה הוא רוקד כל כך, בסוף הוא עלה בעמודא דנורא, ו לא עמודא דנורא, הוא נכנס לתוך האש עם הגוף, ולא זכה לעמודא דנורא, עם הריקודים עוד זוכים יותר מכל הבזיונות שבעולם, מכל הצומות מכל התעניות מכל הסיגופים, אדם יותר רוקד יותר שר, אז ככה הראש יותר מזדכך, לרקוד אין בין ריקודים ושירים, אדם מתחשק לו לשיר, עכשיו לא מתחשק לו, כל העניין של לשיר שלא מתחשק לך, לשבור את הגוף, כי אתה צריך כל רגע להודות לה', כל שניה ושניה צריך להודות לה', אז רוקדים, תיכנס לריקוד, עכשיו זה הזדמנות להודות לה' על כל נשימה ונשימה, יש לך כסא שולחן, אתה הולך ברוך ה', לא באושוויץ, זה כתוב בסוף פרק ט' בברכות, על כל מילה ומילה הוי מודה לו מאד מאד, כל הענין זה רק להודות להודות, אז אי אפשר כל הזמן להגיד את התורה בלי הפסק, אז כבר שנים לא רוקדים, אז נגיד אידרא רבא, אז השירה והריקוד, אומר עזות הגוף זה יותר שובר את הבן אדם מכל הצומות שבעולם, מכל הבזיונות שבעולם, הרבי אומר שבתורה כ"ב, לשבור את עזות הגוף זה רק ע"י שירה וניגון, שובר את העזות, הגוף לא רוצה לרקוד, הוא עז, לרקוד עכשיו, אני ישיר עכשיו, הגוף הוא עז הוא לא רוצה הוא רוצה לשבת בצורה מכובדת, לעבוד במשרה מכובדת, הוא רוצה כבוד 24 שעות, רוצה פינוקים זה הנחש, אדם שובר אותו בזה שהוא רוקד, הרבי אומר שע"י ריקודים הרבי אומר בתורה י', שהדבר לשבור את הגאווה זה ריקודים, כי אדם עוד עובר גאווה ענווה, ונהיה ענווים, זה הגאווה, תמיד הוא היה ענווה, הוא יודע שאתה גאוותן הוא מדבר על ענווה, אז הריקודים זה הדבר היחיד הרבי אומר בתורה י', זה שובר את הגאווה, שית רוחא, שית פירקין דידין, שית פירקין דרגלין, אדם רוקד שובר את הגאווה שלו, הוא ללעג ולקלס ולבוז ולכולם ובעיני עצמו, זה הדבר היחיד ששובר את הגאווה, כי אז יהיה לו את כל ההשגות שבעולם בכל אופן אנחנו נכנסים עכשיו לארבעה מקרים האלה, מקלל ומקושש שניהם בסקילה, את המקלל כבר הרגו לו המקושש כבר הרג את אבא שלו, התחייב גלות, ו-60 שנה היה בגלות, כי יכל אז דווקא שהוא היה הבן של המלך, היה קורא לשוטר, לוקחים אותו מיד לבית סוהר, ואחרי זה בנות צלופחד, הבנות של המקושש, כבר הרגו את האבא, עכשיו מה יעשו לבנות האלה, גם אותם יקפחו? זה הולך ככה, אבא, בן, פסח שני זה פלא הכי גדול, אומר הפסח השני, מה פתאום לעשות עוד פסח, נעשה עוד ראש השנה, לאומן נעשה עוד ראש השנה, עוד ראש השנה, איחרתי, איחרתי את האוירון, צריך לבוא בסוכות, לבוא בראש חודש חשוון, הרבי רוצה עוד ראש השנה, תעשה לי ראש השנה, אור מה שייך, פסח זה פסח, סוכות זה סוכות, חייב לצום יום כיפור, צריך לצום יום כיפור אחר, זה רצו , אולי את ירבעם בן נבט שעשה סוכות בי"ד בחשוון, אמרו שפסח שני, אפשר גם כן לעשות סוכות שני, הסברה ירבעם בן נבט כתב כאלה ספרים הרבי אומר, אם היה היום דף אחד כולם היו רצים אחרי הדף הזה, הרבי מביא בתורה ל"ב חלק ב', על כן הוא היה נשמה חדשה בלי שום דופי אז על כל פנים עכשיו יש פה ארבעה הלכות שאחד מהם זה פסח שני, שלכל הלכה התחדש איזה משהו חדש, זה היתה פה השאלה, כי משה למד כבר את כל ההלכות בהר סיני, 40 יום שהוא היה בהר סיני, שאומר מה לעשות עם המקלל, לא היו צריכים להרעיש אף עליו, כבר הרגו את אבא שלו, מספיק, עכשיו להרוג את הבן גם כן? מה, רק נהרוג, כל היום רק נהרוג, כבר הרגנו 40 שנה, זה היה שנה שניה, 80 שנה 81 שנה, כבר 61 שנה, 61 שנה הוא הרג את אבא שלו, אז משה רבנו היה 60 שנה בגלות על זה, הוא שמשה הרג את אבא שלו, בן איש מצרי, ומובא בספרים שהוא בכלל לא ידע שהוא בן איש מצרי, המפרשים מפרשים שמיד היא התחתנה עם מישהו אחר, כתוב שבעלה זה שקיבל מכות, אז הוא חיפה עליו כל הזמן, הוא חיפה עליו, אומר המדרש בשמות, זה היה דתן, המדרש אומר שבעלה של שלומית היה דתן, והוא נבלע באדמה, אבירם לא נבלע באדמה אז זה כבר עכשיו פלא שדתן וכל הבנים שלו נבלעו באדמה אבל הוא הוא לא היה הבן של דתן אז עליו לא היה הגזירה להבלע באדמה אז הוא רואה שהוא לא נבלע באדמה אומר או אז כיוון שאני איש אמת הצדיק איתי הנה כולם נבלעו באדמה כי הם לא כמוני עושים לשם שמים הוא היה יחיד חולק עם דתן על משה רבנו הוא לא נבלע באדמה כל קורח ועדתו ודתן כולם נבלעו באדמה והוא היחיד שלא נבלע באדמה או אומר זה הסימן שאני איש אמת אני חולק על משה באמת הנה הצדיק איתי אני לא נבלעתי באדמה אז בשעה שלא נבלע באדמה משה ידע את הסוד הזה שהוא לא הבן של אבא שלו רק משה ידע אף אחד לא ידע את זה חוץ ממשה אף אחד לא ידע את הסיפור הזה רק משה ברוח הקודש הוא ראה שהוא מכה שהוא מכה אותו ראו שאף אחד לא ידע שזה לא הבן שלו רק משה ידע אז היה שההוא קם וצעק בזה אני נשארתי בחיים כולם נבלעו באדמה אבא שלי האחים שלי כולם נבלעו באדמה גם שלומית כאן נבלעה שלומית בת דברי גם כן נבלעה אז באדמה קורח ועדתו 250 איש ומהשרופים מהנבלעים כולם אני לא נבלעתי סימן שאני איש האמת אני איש האמת באמת הוא היה בעל רוח הקודש אמר האר"י הוא ידע להגיד שמות שנבראו בין שמים וארץ אז ידע מביא שהשם שמים ואת הארץ זה שם גם כן זה נרמז כאן את השמים ואת הארץ את השמים ואת הארץ א-ק-י-ק בראשי תיבות הישראלית את השם ויקלל אז הוא בן בן האשה הישראלית כתוב והוא ויקוב ובן האשה הישראלית את ה' ויקלל האשה הישראלית ויקלל זה ק-א-ק-ו אז זה השם שאיתו ברא שמים וארץ אז המקלל הזה היה בעל רוח הקודש הוא יכל לברוא שמים וארץ לברוא עולמות חדשים ובסוף ויקוב חור בדלתו שהוא עשה חור בין עולם העשיה ליצירה בין יצירה לבריאה בין בריאה לאצילות הוא עשה חור אז שמשה רבנו לא רצה לגלות סודות כתוב שמשה רבנו לא רצה לגלות אותם זה סודות מהאצילות אז אומר אני אגלה אותם אני אגלה סודות שמשה לא גילה לכם אני אראה לכם שאני יותר גדול ממשה רבנו מה שמשה רבנו לא גילה אז זה רק בגלל שמשה רבנו לא רצה לגלות כי היה אסור לגלות והוא אמר אני כן אגלה אני אראה שאני יותר גדול ממשה רבנו אז משה רבנו ראה כזה אדם גדול כזה נשמה אדירה מה שה' שם את הנשמות הכי גדולות דווקא במקומות הכי טמאים זה סוד הגרים זה סוד איוב סוד אברהם אבינו שהוא היה הבן של תרח אז דווקא הנשמות הכי גדולות אותם שמים בתוך הקליפות הכי גדולות ועכשיו הם צריכים את הקליפות האלה לשרוף זרקו לכבשן האש אומר האר"י כדי לשרוף את כל הקליפות שלומד תרח עכשיו אותו צריכים לזרוק מחוץ למחנה, ועי"ז יבטלו את הקליפות שלו, מוציאים מחוץ למחנה, זה מבטל את הקליפות שלו, עי"ז יתגלה איזה בן אדם גדול זה, ירדו הקליפות אז יתגלה מי זה, איזה בעל השגה הוא, זה הכל לטובתו, זה הכל לטובתו, כי הבעל תשובה והגר צריכים לעבור יסורים נוראים, על רות יסורים נוראים, לזרוק אותה מהשדות, ואף אחד לא רוצה להתחתן איתה, ובסוף מתחתנת, בעלה נפטר לה, אומרים לה כבר הרגת שני בעלים הרגת, מה באת ליהודים מה את רוצה מעם ישראל, חפשי לך גויים, הרגת את מחלון הרגת את בועז, כבר לפי אביי, זה כבר חזקה, כי אביי ביבמות, אם שני בעלים מתים זה כבר חזקה אסור להתחתן עם מישהו אחר, חזקה שהיא קטלנית, קראו לה אשה קטלנית, קראו לה קטלנית, היא באה להתגייר מסכנה, קטלנית רוצחת קוראים לה, מה לא קראו לה, איזה שמות קראו, כתוב השכנות קראו לה בשם, אפילו שם לא יכל לתת לה, אז באו זה היה על פי סוד הזוהר אומר זה סוד נורא השם הזה, אז באמת מסביר פה הקומארנער, עכשיו זה היארצייט שלו, הקומארנער מסביר, הרי פה עומדים שני אנשים פה עומד המקושש ובאמת יש שיטה שזה היה ביחד, יש שיטה רש"י אומר ש-וילכו שאותו את המקושש ואותו ביחד, זה היה הכל באותו תקופה, אותו שמו בחדר נפרד אומר רש"י, ואת המקושש בחדר נפרד, ושניהם עכשיו בסקילה, וגם המקושש המקושש זה הרי הוא קישש עצים כדי להראות לישראל חומרה של שבת, עם ישראל אמרו שבת קודש, משה אומר סקילה, יהרגו, מה, משה יהרוג? איש טוב רחמן מה יש, אם אסע באוטו יהרגו אותי? בסך הכל נסעתי לים להתרחץ, היה לי קר, היה לי חם, מה יהרגו אותי בשביל זה? אני יאסוף שם שני זרדי עצים, זה שני זרדים אחד על השני, וזה כמלוא פי גדי, זה שיעור אכילת גדי, או לבשל ה אומר זה לבשל ביצה של תרנגולת, זה שני עצים אחד על השני, זה עושים את זה, לבשל ביצה של תרנגולת, שתים שלש דקות, אז הוא כבר חייב סקילה, בשביל חתיכת זרד על זרד, ענף על ענף, כבר מתחייב סקילה? אז המקושש התנדב להראות להם, כן תראו עכשיו יסקלו אותי, אז יצא שאין פה, אז הוא לא התכוון לחלל שבת הוא רק התכוון ללמד אותם על הלכה, הלכה, שאם אתה שם עץ על עץ אז סוקלים אותו, אז הוא לא כמחלל שבת, איך אפשר להתרות בו? מה יתרו? יוצא למעשה לא כמחלל שבת, אז זה היה האשמה של משה רבנו, פה הוא שם ענף על ענף אבל לא כמחלל שבת, הכוונה ללמד שאם מחללים אז חייבים סקילה, אבל הוא רוצה לשמור שבת, הוא לא, אז בכל דור נהיה שאלה חדשה, נתעוררה שאלה חדשה, וזה ויקוב חור אז אומר יש פה סודות נוראים סוד נעלם, ומי שיודע את הסוד של המקלל סוד נעלם, והמשכיל יבין וידום, מה שאומר הזוהר שאסור לגלות את זה, חוץ מחבריא קדישא, אסור לגלות את הסוד, מה המקלל רצה פה לעשות, איזה סודות היו לו, איזה התגלויות הוא רצה להראות, איזה התגלות, כתוב שהנביאים יכלו להעמיד שמש וירח, והיה שקט, יכלו להעמיד שמש וירח, יכלו לעשות כאלה דברים, רצה להראות כאלה התגלויות שמשה לא העיז להראות אותם, מצוותיך, אז עכשיו ויניחהו כתוב ויניחהו, ויניחוהו, במשמר אז ויניחוהו זה בלי י', אז זה כמו ויניחהו, היה צריך ויניחוהו, כותבים עם ו', ח' ואחרי זה ו', אז ויניחוהו זה כמו ויניחהו, זה כמו יניחהו בגן עדן, דרגת המקלל היה כמו דרגת אדם הראשון, כמו אדם הראשון, שהיה בגן עדן כזו דרגה גבוהה היתה לו, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, אומר שהוא זכה להגיע לכזו מדרגה גדולה, שהוא היה יכול להגיע לכזה דרגות גבוהות, אם רק היה מקבל את הקרדיט של משה, להיות קצת מחוץ למחנה, או שלהיות קצת בצד, אז היה יכול להגיע לדרגה של אדם הראשון לפני החטא, היה מזדכך לגמרי, והיה זוכה ל-ויניחהו, לא במשמר, אלא ויניחהו בגן עדן, לכן זה אותה מילה, ויניחהו בגן עדן, ועכשיו משה רבנו לא יודע מה לעשות איתו, פה יש לנו מקושש, שהוא מסר את עצמו למיתה כדי לגלות חומרה של שבת, ופה יש לנו מקלל, שהוא בדיוק הפוך, שהוא בדרגה גדולה, כזאתי שהוא יכול להגיע לדרגה של אדם הראשון לפני החטא, אז עכשיו משה רבנו טעה, היו עושים לו כזה תיקון, שנוריד לו את הקליפה, רק את הקליפה נוריד לו, והנשמה נשארת זכה וטהורה, והוא יוכל באמת להיות צדיק עצום, כמו אדם הראשון של לפני החטא, אז זה היתה השאלה של משה, והמקושש גם כן, והמקושש הוא התכוון והמקושש עצים, אומר הזוהר, זה להגביר את עץ החיים על עץ הדעת, היה לו תכנית, שניהם היה להם, אז זה היה נשמה קדושה כמו אדם הראשון לפני החטא, המקלל, שיכל להגיע עם התיקון של משה, לדרגת של אדם הראשון שלפני החטא, אז ויניחהו במשמר כנגד ויניחהו בגן עדן, והמקושש אומר הזוהר אז הוא רצה להגביר את עץ החיים על עץ הדעת, שני עצים, הוא רצה לבטל את עץ הדעת, בשביל שישאר רק עץ החיים, היה לו כזה כח, כזה כח היה לו, שיכול להביא תחיית המתים לעם ישראל, אז עכשיו משה רבנו, כבר פה יש לו אחד, שניהם יכולים להיות בגן עדן, המקושש יכול להיות בגן עדן, המקושש רצה להגביר את עץ החיים, וזה הגן עדן, להביא את כל עם ישראל אחרי שחטאו בחטא העגל, איבדו את הגן עדן, איבדו את תחיית המתים, המקושש רצה להחזיר אותם לדרגה הזו, והוא רצה להאיר להם כזה שבת, שבת שהיתה לפני החטא, ולהגביר את עץ החיים, אז גם משה ושתי הנשמות שאם כל אחד ימצא תיקון, יכלו להגיע לדרגה של אדם הראשון לפני החטא, אז אז זה היתה השאלה של משה, המקושש הוא היה צדיק גמור, הוא התכוון ממש להביא את עם ישראל למצב של אדם הראשון לפני החטא, המקושש עצים, להגביר את עץ החיים, והמקלל הוא עצמו הנשמה, שבאים ויניחהו בגן עדן, שצריך לדעת איזה תיקון לעשות לו, לעשות לו קצת תיקון קצת שיפוץ, והוא יאיר כמו יהלום, הוא יהיה נשמה כמו לפני החטא, אז זה היתה השאלה של משה רבנו, משה אמר לו לא, שניהם צריכים לרגום באבן, גם לרגום באבן את המקלל וגם לרגום באבן את המקושש, את שניהם צריכים לרגום באבנים, לכן אומר רש"י שניהם היו ביחד, אומר רש"י, ויניחהו במשמר לבדו, ולא מקושש עמו, ששניהם היו ביחד, זה חילל שבת, וזה ניסה לבער שבת או ביום ראשון עד שרוצים, אחד היה לפני השני, או זה קצת לפני זה או זה קצת ביחד, יכול אפילו אותו רגע, אפילו באותה שבת, אז אומר רש"י, שניהם היו ביחד, המקושש והמקלל שניהם בפרק אחד צריך ללמוד חומש עם רש"י, פרשה זה חצי שעה, אם קוראים את זה עוד עם רש"י כי זה נקרא ירא שמים כי אז זה לא נקרא בכלל יהודי, כדי להיות יהודי צריך לקרוא את הפרשה, כדי להיות ירא שמים אתה צריך גם כן לקרוא את רש"י, תקרא את רש"י, תדע שהיה מקושש והיה מקלל, זה היה ביחד, זה שמו בחדר זה וזה שמו בחדר זה, במשמר, אי אפשר לשים אותם באותו חדר, גם זה אמרו, לא באותו חדר, זה לגהינום וזה לעולם הבא, זה שני דברים נפרדים, זה ירצה לקום בתחיית המתים וזה בלי תחיית המתים, שניהם בפרק אחד, ומיתה לא פורש להם באיזה מיתה, לא פורש מה יעשה לו, אז לא שמו אותם בחדר אחד, כל אחד בחדר נפרד, יכול להיות אפילו שגרו באותו בנין, באותו אוהל, באותו אוהל, אז מסביר הקומארנער, אז זה גילה ה' למשה רבנו, משה רבנו רצה להביא את שניהם, ל של תחיית המתים, הוא ראה שהם כאלה אנשים גדולים, שיכולים לעלות את עם ישראל לדרגה של לפני החטא, מרוב ההשגות אלוקות שהיה לשניהם, לשניהם היו להם השגות אלוקות באותה מידה כמעט שיכלו להביא תחיית המתים, להביא את עץ החיים, לכן הם בגן עדן, לכן הם במשמר, אחד אמר שהוא היה בגן עדן לפני החטא, משה אמר לו לא, זה צריכים לרגום אותו באבנים, והוא שום טוב, כל ההשגות שלו, כל זה, זה כמו ירבעם בן נבט, שהיה לו השגה ללא שום דופי, שאמר חידושים שלא נשמעו מעולם, ומי יודע אם הוא כבר יצא מהגהינום מי יודע, שילקוט שמעוני אומר שהיה שלש שנים בגהינום, יש כל מיני בחינות של גהינום גם כן, אז אמר לו ה' זה שני דברים שונים, זה המקושש, אם הייתי להיכנס לעולם הבא, אבל רק ע"י רגימה, כי ירגמו אותו ועי"ז יפרידו את הרע מהטוב שלו, והטוב ייכנס לגן עדן, והוא יזכה לתחיית המתים, אבל המקלל הזה אין בו שום טוב, זה אין בו שום טוב, המקלל הזה, זה הוא ירד מדחי לדחי, שלא נשאר בו שום נקודה טובה, כל ההשגות שלו זה חכמת הנחש, הנחש היה ערום, התירו לו לברוא עולמות, הוא ידע כל מיני שמות, כישופים, כל מיני השבעות, אומר אני לא השבעות כאלה, שאתה יכול להזיז שמש וירח, אז וירגמו אותו הוא אומר כי כל הבחינות הטוב שבו הסתלק לגמרי הוא לא יקום בתחיית המתים, המקושש להיפך, הוא נכנס ישר לגן עדן, והוא זכה לעץ החיים, אז כל זה היה הספיקות של משה רבנו, עכשיו אנחנו נגיע לעניין של פסח שני, מה היה הספק בפסח שני? פסח שני מסביר הבני יששכר, שעיקר הספק מסביר הפשט, זה ה-למה ניגרע, אדם צריך לצעוק כל הלילה למה ניגרע, צריך ללכת לשדה לצעוק למה ניגרע, לבוא לישיבה, להתפלל ותיקין, מתפללים מילה מילה, אז לוקח 3 שעות עד הנץ, אז הבן אדם צריך לצעוק למה ניגרע, למה ניגרע, ר' נתן צעק למה ניגרע, כולם צעקו למה ניגרע, כל האנשים צועקים בפרשת בהעלותך, מגיע פסח שני, למה ניגרע, גם בנות צלופחד צעקו למה ניגרע, אז אומר מה פירוש, אבל מה השאלה, למה ניגרע, אדם צועק למה ניגרע, בסדר צריך ללמוד תורה צריך להיות קדוש, אבל פסח נעשה עוד ראש השנה, רוצה יום כיפור, מה שייך פה למה ניגרע, אם אדם טמא, טמא, אדם בעל מום לא יכול להקריב קורבן, אז נגיד אני בעל מום, אני רוצה איזה פרוטקציה מיוחדת, שיעשו לי שיחדשו לי הלכה, אתה בעל מום אתה לא יכול להקריב קורבן, מה אפשר לעשות לך? נפש אדם למה ניגרע, אז הוא שואל אור החיים הקדוש, מה היתה השאלה, אדם טמא, לא יכול להקריב פסח מה אתה רוצה? שיעשו לך עוד פסח? אתה טמא, נטמאת גמרנו, אונס, מה אפשר לעשות, נגעת באיזה שרץ, נגעת באיזה משהו, מה אפשר לעשות, אתה לא יכול לאכול את הפסח, מה אתה רוצה עוד פסח, עוד ראש השנה, עוד יום כיפור? אדם לא יצום ביום כיפור, יבקש אני רוצה עוד יום כיפור ב-י' חשוון עכשיו, אז, ונראה לי הקטן, אומר הבני יששכר, למה הוא נפש אדם, מה זה נפש אדם, נפש אדם הראשון, בשעה שנדב ואביהוא היו מי זה נפש אדם? זה אלה שנשאו את יוסף הצדיק, ואלה שנשאו את נדב ואביהוא וראו שהם חיים, וידעו שר' אלעזר היה מדבר, הוא היה מדבר אחרי הפטירה שלו, הוא בכלל בן 18, 22 שנה, היה מדבר עם אנשים וחשבו שהוא חי, שמה הוא חולה, תעמדו אולי בדלת, תשאלו שאלות, יענה לכם אז הרגישו שהאנשים האלה חיים, אז זה היתה השאלה שלהם אומר הבני יששכר, הם אמרו שנדב ואביהוא ממש חיים, צדיקים אמיתיים היו לקרוא אותם לפני ה', נכללו בה', בהוי"ה, בעולם האצילות, כתוב שם באותו רגע השיגו יותר ממשה ואהרן, באותו רגע אחרי זה משה רבנו השיג עוד אבל באותו רגע הם השיגו יותר ממשה ואהרן אז יגידו שהם ממש חיים, הצדיק ממש חי, אנשים באו ואמרו למשה רבינו משה רבנו, האנשים האלה חיים, כאלה אנשים נטמאים? זה היתה השאלה שלהם, כמו שמביא התוספות בכתובות, שמת רבי, אז יש מפורש, שהתירו לכהנים ללכת להלויה של רבי, היתה עוד בתקופה של רבי, כמו שאומר רבנו מנחם, כמו שראיתי בהלויה של רבנו תם, נתנו לכל הכהנים ללכת, ולגעת במיטה, מביא תוספות, אז קונהו, מדרש שוחר טוב, כבר אליהו בא עם הגוף, שאליהו בלי גוף, אז אין שאלה, הבעיה שהוא בא עם הגוף, ככה בשבת הוא מגיע לכל ברית, השאלה יהיה שהוא יצטרך לבוא עם הגוף, להיות עם הגוף, הוא צריך לפסוק הלכות, אי אפשר לפסוק הלכות בלי גוף, לפסוק הלכות בלי גוף זה רוח של פוסק, זה לא בשמים היא, צריך לבוא עם הגוף, אליהו הנביא, אומר החתם סופר, ואיך הוא יוכל לפסוק הלכות נגד כולם? והוא יגיד, ככה למדתי ממשה רבנו, והוא יבוא עם הגוף, ואליהו זה פנחס, והוא היה תלמיד של משה, והוא יגיד, אני זוכר מה שמשה רבנו לימד, ילמד את כל ההלכות עד סוף הדורות, את כל סוגי ההלכות, אז תשב"י יתרץ קושיות הנינת לא שיבוא עם רוח הקודש בתור נביא, יבוא עם גוף, ואז השאלה אם הוא יבוא עם הגוף בשבת, ולכן יש את השאלה של תחומין בשבת, איך הוא יבוא בשבת, שמהרוח הוא יכול לבוא, והוא בא לאלפי בריתות בשבת אז עם הרוח אין שאלה, כל הענין ש יתלבש בגוף, אז הוא כפוף לכל ההלכות, והלכות יהיו גם בתחיית המתים, אותם ההלכות, לא תשתנה שום הלכה, אם אדם בתוך גוף, אז הוא מוגבל עם ההלכות האלה שמשה הוריד מסיני, ורק ככה הוא יכול להמשיך לזכך את הגוף שלו, עם ההלכות האלה, ואז הוא צריך לפסוק הלכות עם הגוף, ואיך הוא יפסוק יחיד נגד כל גדולי הדור? אלא הוא יגיד, ככה למדתי ממשה רבנו, אז יסמכו עליו, יאמינו לו, כמו שאמר ר' אלעזר בן הורקינס, ישבו אז חגי, זכריה, אמרו צרת הבת מותרת, צרת הבתמותרת לאחים, אז סמכו עליו, אז ירד דוסא בן הורקינס, ואמר יש לי אח יואל נתן, יואל נתן זה שם כזה בפור שטן שם כתוב, ותזהרו שהוא יקפחם בהלכות, שהוא אומר שהוא אומר צרת הבת אסורה לאחים שאומר בין קונהו, גמרא יבמות כאן בפנים, אז הלכות, אז קראו לדוסא בן הורקינס, כאן שם חגי זכריה ומלאכי, הגמרא אומרת שהוא חי 400 שנה הוא חי, אז הגמרא אומרת 400 שנה, אז הגמרא אומרת לנו ביבמות, הגמרא מספרת לנו סיפור על דוסא בן הורקינס, תא שמע דאמר ר' טרפון, מתי תבוא צרת הבת על ידי ואשיאנה לאחים, כלומר לפי בית שמאי צרת הבת מותרת לאחים, ו צרת הבת אסורה לאחים, היא אסורה לאחים, שיש לה דין של בת, כלומר בת היא בטח לא יכולה להתחתן עם אבא שלו, מדובר שהבת תתחתן עם אבא שלה, שהאח יתחתן עם בת אחיו, ועכשיו האבא רוצה להתחתן עם הבת שלו אז איך עושים את זה? אז זה הגמרא אומרת אבא עם הבת לא יכול להתחתן, כי אין שום היתר, חיפשו ולא מצאו, מה שכן יתכן שיתחתן עם הצרה של הבת שלו, לפי בית הלל זה אסור, לפי בית שמאי זה מותר, בית שמאי מותר פה, מתי, מתי תבוא צרת הבת לידי ואשיאנה, ואשיאנה, בסוף הגמרא מספרת, אז השאלה אומרת אסור, לא אסור, אחד אמר אסור אחד אמר לא אסור, מחלוקת רב ושמואל, אם אסור לא אסור, אחר כך שאלו את ר' יהושע, צרת הבת, צרת הבת מהו? כמו שמאי או בית הלל? הלכה כדברי מי? אמר להם, למה אני אתם רוצים שאשים ראשי בין שני הרים גדולים, בית שמאי ובית הלל, ירוץ לגולגלתי, שברו לי את הראש, ר' יהושע פחד שישברו לו את הראש, אני לכם, על שתי משפחות גדולות, יש לי משפחות בירושלים, משפחת בית צבוים, בן אחמאי, משפחת בית קופאי בן מקושש, שהמקושש הוא זכה לכהנים גדולים, שהוא זכה לכהנים גדולים, משפחות גדולות, משפחות גדולות יש לי בירושלים, ולבני צרות, אומר הם כהנים גדולים, אז המקושש זכה שיצאו ממנו כהנים גדולים, לא סתם, הוא זכה לעולם הבא, הוא יזכה לתחיית המתים, הוא זכה להגיע לדרגה של אדם הראשון קודם החטא ועדיין יוצאים לו כהנים גדולים, בני מקושש, על גבי מזבח, מתיירא מתיירא אני, מאי מתיירא אני? הגמרא הביאה כאן מקודם מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא, הבת של רבן גמליאל, נשואה לאבא אחיו, כי מת בלא בנים, ויבם את צרתה, רבן גמליאל יבם את הצרה שלה אז זה היה כבית שמאי, רבן גמליאל הבת שלו היתה נשואה לאח שלו, והוא יבם את צרתה, רבן גמליאל שאמר בית הלל, שבית הלל קיבלו את הודאת שמאי, אומר, לא, ביתו היתה איילונית, אומר לו איילונית, אז אמרנו שהצרה של איילונית היא לא אסורה, עכשיו הלכו לר' דוסא הן הורקינס היתה שאלה בין ר' דוסא בן הורקינס, אז בשביל מה השתלטו על כל עם ישראל? כי הותרה צרת לאחים זאת אומרת, שהצליחו להשתלט על כל הבתי דינים והתירו צרת הבת, אז והיה קשה לחכמים, שאם הוא בית הלל זה היה קשה להם, אז הגמרא, שמע מינה שאסור, שמע מינה, באמת עשו כדברי בית שמאי והיו, זמנים שהשתלטו על כל הבתי דינין, וזה היה בזמן דוסא בן הורקינס, צרת הבת לאחים, אבל קשה לחכמים מפני שעם גדול היה, היה כמה בית המקדש, מי יודיע לו, אולי ר' יהושע, אולי ר' אלעזר בן עזריה, הלכו, אבל הלכה כר' עקיבא, אמר יכנסו, נכנס ר' יהושע, ישבו על מיטה של זהב, נכנס ר' אלעזר בן עזריה, ר' יש לו בן, זה על חברנו, אבל הוא לא ידע שלאלעזר נולד בן, אומר לאלעזר בן עזריה יש בן? כן לאלעזר בן עזריה, באמת כתוב בהגדה של פסח, אלעזר בן עזריה, הוא היה ניצוץ משמואל הנביא, מובא בהגדה על פי האר"י, הוא אומר שמואל הנביא היה חי 52 שנה, והוא אומר והוא היה בן 18, הרי אני כבן 70 שנה, והוא השלים לשמואל הנביא 18 שנה, הוא היה כזה גאון וכזה צדיק, כי יש צדיקים שבגיל 18 הם כבר משלימים צדיק אחר, ועל כן כמו בן 70, והוא ההמשך של שמואל הנביא, אז מובא בהגדה של פסח שהוא היה ההמשך של שמואל הנביא, אלעזר בן עזריה, אז הוא השלים לשמואל הנביא את ה-70 שנה, אז אומר הריני כבן 70 שנה ר' דוסא הוא בכלל לא ידע שנולד לאלעזר בן עזריה בן, הוא לא ידע, הוא אמר, מה, יש בן לאלעזר חברינו? אומר הייתי גם זקנתי וזרעו מבקש לחם, תפסו במיטה של זהב, אומר, רבי יש פה עוד אחד, הוא היה עיוור, מי הוא? עקיבא בן יוסף, עקיבא בן יוסף הגיע? אוהו, איזה שמחה, יוסף היה בן גרים, ר' צדוק כהן מסביר שדווקא בן גרים זכה להגיעלכזו מדרגה, דווקא בן גרים יכול להגיע לכזו דרגה נפלאה, שצריך להיות שבור, להיות השבירה, אז הוא יכול לקבל את כל התורה כולה, שהוא היה, הכל דרש בעל פה עקיבא בן יוסף, שב בני, שב, יבוא בישראל, שמים אותו בהלכות הגיעול צרת הבת, אמרו לו, צרת הבת מהו? אמר להם מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הלכה כדברי מי? הלכה כדברי בית הלל, אמרו משמך אמרו הלכה כבית שמאי, כל העולם מדברים, כל הבתי דין אומרים, ר' דוסא בן הורקנס, אמר דוסא, לא אמרו את המילה דוסא לא יתכן, לא אמרו את המילה דוסא, אולי אמרו את המילה בן הורקינס, זה יכול להיות, לקחו את אלעזר בן הורקינס ואמרו שזה דוסא, אנשים לא יוציאו שום מילה מיותרת בפה שלהם, זה בתי דינין, זה הלכה כבית שמאי, הם לא יכשלו באיזה מילה מיותרת, אמרו את המילה דוסא, בטח לא אמרו, לא יתכן כזה דבר, אפילו שהם בית שמאי, אבל הם לא יגידו שקרים, לא יגידו לא דברים נכונים אמרו על דוסא בטח לא אמרו, כי יכול שהטעות היא אותי שאמרו בן הורקינס, והעם הבין, אמרו מי פוסק, אמרו בן הורקינס, כמו שבית שמאי מתחייבים אז אמרו בן הורקינס ואנשים חשבו שזה דוסא, כבר 400 שנה הוא חי, הוא מאנשי כנסת הגדולה, הוא היה תלמיד של אנשי כנסת הגדולה של חגי זכריה ומלאכי, אמרו, מה שמעתם? דוסא בן הורקינס, אמרו באמת, באמת שמענו בן הורקינס, הוא אומר חיי רבי, סתם שמענו, אולי כי יש אח קטן, בכור שטן, שטן כזה קופץ רוקד, אלעזר שמו, מתלמידי בית שמאי והיזהרו ממנו שיקפח אתכם בהלכות, יש לו 300 תשובות, שצרת הבת מותרת לאחים, אבל אני מעיד עלי שמים וארץ שעל מדוכה זאת ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים, צרת הבת אסורה, אז אומר החתם סופר, תקרא לאליהו הנביא, אליהו הנביא יבוא והוא יעיד עלי שמים וארץ, שכך שמעתי ממשה רבנו וכך היא ההלכה, כמו שאמר רבנו, ששאלו את רבנו, איך יהיה תיקו איך תתבאר ההלכה, רבנו אמר, רמאי יודה, הרבי חידש, הרבי בגיל חמש הוא חידש חידוש, כתוב בכוכבי אור ששאלו, שהיו שם למדנים ולמדו, אמר יבוא אליהו הנביא ויתחיל לפסוק הלכות? שיבוא אליהו הנביא אז רמאי יודה, רמאי יודה, רמאי יודה, יכלו להסביר את זה לבעל החפץ, אז זה תירוץ שהרבי אמר, אז זה לגבי רמאים אבל יש הלכות שלא שייך לרמאים, אז זה כמו שאמר החתם סופר, הוא הרגיז ככה שמעתי ממשה רבנו, שמים וארץ, על כל פנים, כאן פסח שני, מביא כאן הבני יששכר, ר' עקיבא, הוא קבר, הוא בא עם גוף לקבור אותו, שאלו אותו איך אתה קובר את ר' עקיבא? אתה כהן, הוא בא עם הגוף, אז הוא אמר להם הצדיקים לא מטמאים, אז אמר אליהו הנביא, אני עם גוף, נכון, ר' עקיבא הוא לא מטמא, וכן נוהגים, בארעא קדישא, זה של הבני יששכר, שכל מקום שאין קברים מסביב, כמו נגיד מערת המכפלה, זה קצת שאלה, כי יש שם שמו הרבה ארונות, אלה שעבדו למטה, ראו ארונות של יהודים, ארונות, מגן דוד, הרבה יהודים משאירים דברים, הכניסו את הארונות, מערת המכפלה לקומה למטה, מתחת לקומה שאנחנו מתפללים שם, וזה ידוע שיש שם שלדים של כל מיני יהודים שרצו שהגופות שלהם יהיו במערת המכפלה, והגוים שהיו שם, גם הרבה כמרים והרבה נזירים שמו את הארונות שלהם, הם גם רצו ארונות עם מגן דוד שם למטה, לכן כהן לא רשאי להכנס למערת המכפלה, ר' שמעון בר יוחאי, כל המקומות האלה שמה אין קברים מסביב, אז אומר וכן נוהגים בארעא קדישא עד היום, שהכהנים הולכים על קברי הקדושים, לפי זה, זה היתה השאלה, שאלה שנשאו את הארון של נדב ואביהוא, לא אלה את הארון של יוסף, אמרו יוסף חי, הוא חי, וזה היה מישאל ואלצפן בני עוזיאל, אז אמרו פה, זה נפש אדם, אנחנו רואים ממש נפש אדם, נפש חיה, נפש אדם הראשון הם היו, נפש חיה יש כאן, המרגלים שם חיים וחיים, למה שהם יטמאו? אז זה היתה פה השאלה החדשה, היות ויש פה כאלה צדיקים שהם חיים גם אחרי מיתתם, אז רק הם שוכבים, כאילו שהם מתים, אז האם על זה כאילו שהם מתים, זה מטמא או לא מטמא? אז זה רש"י אומר, זה כבר היתה הלכה חדשה, שאומר לו כן, אפילו שהם בעצם חיים, זה מתים חיים, יותר גדולים במיתתם מבחייהם, אבל הלכה נשארת ההלכה, האם נקראים מתים לגבי הלכה? הם לא זזים, אז אומר, הם טמאים, אז אומר אלה מטמאים, עכשיו היתה שאלה לגבי בנות צלופחד, היתה גם כן שאלה לגבי בנות צלופחד, מה עושים עם בנות צלופחד, מה עושים? אז אומר, מה היתה השאלה, כתוב אם בן אין לו, אם בן אין לו, הענין עליו אם יש לו בת, אז הבת פורשת, משה אמר את ההלכה הזאת בהר סיני ב-40 יום ו-40 לילה, אז מה פתאום הוא מסתפק על בנות צלופחד? איזה ספק חדש מתעורר בבנות צלופחד, אלא מה כתוב כאן בשער הפסוקים? אומר בנות צלופחד היו נשמות מיוחדות, הם היו חמש גבורות הוא אומר, היו כאלה נשמות גדולות, שכמו שללויים אין נחלה בארץ ישראל, כי הם באים בגבורות עליונות, הכהנים זה חסדים, הלויים זה גבורות, אבל כל שבט לוי, זה נקרא גבורות, אז כיוון שהלויים הם גבורות עליונות, אז ממילא לא שייך שיהיה להם חלק בארץ, שהם באים ממידת הגבורה, וגם בנות צלפחד היו מידת הגבורה, ותיקחנה בנות צלופחד, אז מסביר האר"י הקדוש שבנות צלופחד היו משורש הגבורות, היו מגבורות עליונות, יש חמש גבורות, חמש חסדים, הוא מביא בדיוק חמש, מה זה צל פחד, פחד זה גבורה, פחד יצחק, שורשם היה מפחד יצחק, הם היו גבורות עליונות, מ-ה' גבורות, ש בסוד זעיר אנפין, ולא הולכות אל המלכות, וארץ ישראל זה מלכות, הם למעלה מהמלכות, ארץ ישראל זה ספירת המלכות, והם למעלה מהמלכות, כי ארץ ישראל זה לית ליה מגרמא כלום, זה עניין של ענווה ושפלות, אז כיוון שהם כאלה גבורות, שהם בכלל לא הולכות אל המלכות, הם למעלה מהמלכות, כמו שהלויים יש להם גבורות עליונות, אין להם חלק בארץ, היה משה רבנו מסתפק מצד שורש נשמתם, כזה שורש גבוה, מסופק אם באמת שייך להם חלק בארץ, שיהיה המלכות ולמעלה מהמלכות, מ-ה' גבורות שביסוד, שלא הולכות למלכות, יש גבורות ביסוד שהולכות למלכות ויש ה' גבורות שביסוד שלא הולכות למלכות, אז כיון שהם היו ב-ה' גבורות ביסוד שלא שהולכות למלכות, אז אולי לא שייך שיהיה להם חלק בארץ? כי על פי סוד הם הרבה למעלה, ש הקב"ה נכון, באמת זה ה' גבורות שלא הולכות למלכות, אבל הם מאירות במלכות יכול ה' גבורות שהם לא יורדות למטה, הם נשארות למעלה, מילא אני לא שייך שהם ירדו עכשיו לארץ ישראל, כי הם כל כך למעלה, מה שייך שהם ירדו, אבל הוא אמר יהושע, אבל הם מאירות במדרגה שלהם הם מאירות בכל עם ישראל, בכל ארץ ישראל, בכל המלכות, אז השיב לו הקב"ה, נכון שם מהגבורות שלא יורדות מיסוד מלכות, אבל ה' גבורות כאלה שהם מאירות במלכות, אז לכן ראוי להם ליטול חלק בארץ, זה כל ההלכות שמשה הסתפק בהם, זה היו למעשה הלכות חדשות לגמרי, וכל יום, כתוב שכל יום מתחדשת הלכה, כל יום אדם צריך לחדש הלכה, כל יום כתוב במדרש רבה, שכל יום מתחדשת הלכה, וכל אחד מחדשת הלכה אחרת, כל אחד צריך לראות שיזכה לראות את ההלכה שמתחדשת לו, הלוואי ונזכה בעזרת ה' לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן. שיעור 3 - יד' אייר תשנ"ה, המשך בקלטת מס' 8 יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר, אדם צריך לקום באשמורת הכי טוב בחצות, להצטרף לשירת המלאכים, אז הוא יכול לרפא את כל העולם, להחזיר את כל העם בתשובה, ועל כל פנים לאחרי זמן תפלה, מתפללים, לכל הפחות לא לאחר זמן תפילה, כבר 8 ו-20, כבר עשרה ל-10 זה סוף, רבע ל-10 סוף זמן "שמונה עשרה", סוף זמן קריאת שמע, שנגדי תמיד, חייב להיות שם הוי"ה מול העיניים כל הזמן, בתורה מעלות הצדיקים, אז שם הוי"ה מול העיניים, אז תהיה הגאולה, אז באותו יום שעושה שם הוי"ה מול העיניים, זה שמצייר שם הוי"ה מול העיניים הוא יכול להביא משיח בן דוד, כל הגאולה היא תלויה בזה, שמי שיזכה לצייר שם הוי"ה מול העיניים, אז בעצם זה תלויה הגאולה, וזה תלוי בביאת משיח בן דוד, בזה תלוי הכל, וזה נשגב ה' לבדו, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, מי שרק יראה שם הוי"ה, רק שיזכה לראות שם הוי"ה מול העיניים בלי הפסק, חוץ משם הוי"ה הוא לא יראה שום דבר, אז אותו אחד יכול להביא את משיח בן דוד, זה הסוד של וישגב ה' לבדו, אדם לא רואה שום דבר חוץ מה', אומר חוץ מה' הוא לא רואה שום מציאות, שום הוי"ה, שום אנשים, גם את עצמו הוא לא יראה, כל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, אז אומר המדרש רבה, אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, אומר המדרש, כל אדם לא יהיה, אמר רבא, ובא אהרן אל הקודש, תנא ר' חייא, כל אדם לא יהיה באוהל מועד, אז בשנה ששמעון הקדוש, שמעון הצדיק, בשנה זו הוא מת, הוא נפטר בכ"ט, שבע ימים אחרי החג, בשנה זו הוא מת, ומאין אתה יודע? איך אתה, אמר בכל שנה ושנה היה זקן אחד לבוש בלבנים הולך איתי, תמיד היה הולך איתו איזה זקן, היה נכנס שם לקודש קודשים, מתחבא שם, לא יודע, כי באמת יש כניסה גם כן מאחורנית, תוספות מביא שיש כניסה מאחור גם כן, תוספות בזבחים, דף מ"ה עמוד ב', אומר שיש כניסה מאחור, צריך לדעת איך הוא נכנס הזקן הזה, תוספות מביא כאן וגם מסכת מידות אומר הרא"ש שיש כניסה מאחור, אז עכשיו צריכים לדעת, איך הוא נכנס, איך הזקן הזה נכנס, ומאיזה פתח, מאיזה פתח הוא נכנס, אז אומר התוספות בזבחים מ"ה עמוד ב', תוספות, שהיו נעמדים מאחרי שעשה את ה בישראל, אז היו מעיפים את כל הזהב מכל הצדדים, ושוחטים קורבנות בכל הצדדים, אז היית צריך צריך להיות פתח אוהל מועד, והכל ה' עלי השכיל אז אומר ר' יעקב מאורליאנש שהיה פשפש, פשפש זה יכול להיות גבוה 8 אמות, פשפש זה הכוונה סנטימטר אז בקושי 10 סנטימטר פעם 8 אמות זה נראה פשפש כל השערים שהיו שם היו גובהם 20 אמה, רחבם 10 אמה והיה שם פשפשים, אז הפשפש שמדברים עליו הוא היה גבוה 8 אמות, אמר קתניא אחרי בית הכפורת, גבוה 8 אמות, אז זה הפשפש זה גבוה 4 מטר, עכשיו אנחנו קוראים פשפשים בעברית החדשה, אז זה היה בשנת התורה התנ"ך זה 8 מטר, 4 מטר גובה, יותר גבוה מחדר, זה נקרא פשפש, ככה הם עשו את העברית החדשה, לא עלינו, אשרי מי שלא יודע את העברית החדשה, קורא פשפש, חושב זה ממש פשפש קטנצ'יק, חושבים שאי אפשר להכניס את הראש רק להציץ, בסוף בא איזה 8 אמות גובה, 8 אמות גובה, אז היה לול קטן, היה לול שיצא מאחורי בית הכפורת, וזה היה מתחבר לקודש הקודשים, כדי שיהיה אפשר גם כן לשחוט את הקורבנות שיש עומס גדול, כי גם מאחורי הכפורת, ו-11 אמות זה 5 וחצי מטר, שבין קיר העזרה לקיר ההיכל, אז היו שוחטים גם שם קורבנות, אז היה בכל ה' עלי השכיל כל זה ככה קיבל דוד משמואל הנביא, שמואל הנביא קיבל את זה ממשה רבנו, שצריכים לעשות גם כן פתח אחרי קודש הקודשים, לעשות פשפש בגובה 8 אמות, וצריך גם לול קטן, לול קטן, גם לול, חור קטן מה לול? לול זה חורים, לולים זה הכוונה חורים, קוראים לזה לול, כי זה מלא חורים, לול זה הכוונה חור, חלון ארובה, פתח, כל זה נקרא לול, אולי הם עשו לול לתינוקות, מה, כל זה שייך כל בית המקדש, היה מלא לולים מלא חורים, מלא פתחים, כניסות, אז לול קטן היה, כמה הלול הקטן הזה היה? ולזה קוראים פשפש, זה היה גבוה 8 אמות, יש את כל העזרה, גם מאחורי העזרה לא היה קודשי קודשים, אז קודשים וקודשים, אז יוצא פתח אוהל מועד, אז הגמרא אומרת, מה קודש קודשים? אלא הכוונה להמשיך את כל העזרה, קודשים קלים, אז הלול קטן, עולה בית הכפורת, שם קודש הקודשים, לראות דרך פתח גדול לאולם, וגם מסכת מידות, מביא הרא"ש את העניין הזה, מסכת מידות, עכשיו נחקור איך הזקן הזה נכנס, כתוב כל אדם לא יהיה באוהל מועד, איך הזקן הזה לא מת באותו רגע, איך הזקן הזה לא מת באותו רגע, נכנס, תמיד איזה זקן מלווה אותי, לפגוש שם איזה זקן אחד, פוגש שם איזה זקן, אומר הרא"ש, מאחורי בית הכפורת, שרואה בית הכפורת, גם כן היה הפתח, זה היה מקודש הקודשים, יוצא פתח ועובר את כל הקיר של ההיכל, של קודש הקודשים, אז היה אחד, היה שר, שם כל מיני שירים בבית המקדש, ועוד 21 מקומות הלויים, בכלל הפרוכת, ומאחורי בית הכפורת, אז אומר מאחורי בית הכפורת, זה הלשכה, שם עמדו שומרים, היתה במערב, היתה לול קטן, לול קטן זה כוונה, חלון גדול, לול קטן הכוונה, ביחס למאה אמות, זה רק 8 אמות, זה נקרא לול קטן, הכל מעל מאה אמות, והכותל המערבי פתוחה, בקודש הקודשים, לאותה הלשכה, והלשכה היתה פתוחה לעזרה כנגד הלול, להכשיר, וזה היה מקודש הקודשים זה היה, פה הרא"ש מסביר יותר מאשר התוספות, תוספות שם אומר לנו זה היתה לשכה, מאחורי בית הכפורת, ושם, היה לול 8 אמות, אבל זה היה יעקב מאורליאן, הרא"ש מפתח את זה יותר, וזה היה ממש, מקודש הקודשים, זה היה פתוחה, זה היה לול קטן מהכותל, פתוחה מקודש הקודשים, מקודש הקודשים, מאחורי קודש הקודשים זה היה פתוח, היה שם את ה או משהו, יצאו ישר, כי אז אי אפשר לשחוט את הקודש, את הקודשים קלים, היה ממש מקודש הקודשים, מאותה הלשכה, והלשכה היתה פתוחה לעזרה כנגד הלול, והאשר כפורת, קודשים, מה שכתוב על אכילת קודשי קודשים, אז המפרשים אומרים שזה רק דרך הגב הגיעו, כי קודשים קלים, לא צריכים לאכול קודשים מול פתח ההיכל, זה בכל פינות העזרה, הנשים, מבחינת, זה היה פתח אוהל מועד, אז היה פתח אוהל מועד הוא מצד מזרח, הפתחים הגדולים 20 אמה, פתח האוהל 40 אמה, פתח ההיכל 20 אמה, והיה עוד פתח גובה 8 אמות, מאחורי קודש קודשים, אומר הרא"ש, והגענו לפתח אוהל מועד, וזה מה שמביא יעקב אורליאן, וזה מה שהרא"ש מפתח את זה יותר, אומר כבר מפורש הוא היה ממש בקודש קודשים, אז עכשיו אנחנו יכולים לדעת, איך הזקן הזה הצליח להכנס, אבל מה, מה עם הזקן הזה, הוא לא פחד מהלאו? כל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, והוא תמיד היה לובש בגדים לבנים הזקן הזה לובש בגדים לבנים הולך עם בגדים לבנים מעוטף לבנים והשנה הזו הוא בא עם בגדים שחורים הזקן הזה, וכל שנה היה נכנס עמי יוצא עמי, בשנה הזאת נכנס עמי ולא יצא עמי, וכל הזמן כתוב היה עם בגדים שחורים, אמר ר' אבהו זה היה בן אדם, וכי תאמין זה היה בן אדם, תגיד כי נכנס מפה משם, התחבא, אולי עשה לו מנהרה, כתוב אמרו שעשה, הפרווה, מי זה פרווה? זה היה אמגושה, זה עשה מנהרה מתחת להר הבית, רצה לראות את העבודות, אז אומר, מי הזקן הזה? אז אומר ר' אבהו זה לא היה הזקן, זה היה הקב"ה בכבודו ובעצמו, יכול להיות הקב"ה בכבודו ובעצמו בדמות בן אדם, וזה הקב"ה ממש, זה הסוד של הצדיק האמת, זה יורד הקב"ה בכבודו ובעצמו ממש, מאיפה הצדיק בא, איך הוא נולד, איך הוא ירד? מי ילד אותו, איך הוא גדל, יכול הקב"ה לרדת בכבודו ובעצמו, והוא בדמות בן אדם, והוא מצמצם, זה כוונה, זה ניצוץ מהקב"ה, אבל זה ניצוץ ממש, זה לא איזה בן אדם כמונו, שהוא כולו קליפות וכולו תאוות וכולו מידות רעות וקנאה ושנאה ושינה ואכילה, יכול, הצדיק זה הקב"ה ממש, ניצוץ מהקב"ה בכבודו ובעצמו, שמתעטף בצורה של בן אדם כדי שיהיה אפשר לקבל ממנו, מה, תקבל מהניצוץ תדבר עם בת קול? אז היה יורד כל שנה, היה יורד, אומר ר' אבהו, הקב"ה בכבודו ובעצמו, והיה בא בדמות בן אדם, וכל השנים היה בא עם בגדים לבנים, שנה אחרונה הוא בא כבר עם בגדים שחורים כתוב, זה כתוב במקום אחר, ונכנס ויצא עמו, אמר ר' אבהו, טוב, אז כבר תירצנו שהזקן הזה זה הקב"ה בכבודו ובעצמו, ומה עם הכהן הגדול? גם לו אסור להכנס, וכל אדם לא יהיה, גם לו אסור, אומר אם הוא בן אדם אסור לו להכנס, אסור שיכנס בן אדם לקודש הקודשים, וכל אדם לא יהיה, גם הכהן הגדול אסור להכנס אומר ר' אבהו, אז איך הכהן הגדול נכנס? אז אומר הכהן הגדול, לא אדם הוא? אלא כמו שאמר ר' פינחס שרוח הקודש שורה עליו, היה מפשיל את כל הגוף שלו, היה מאבד צלם אדם, יוצא מגדר אדם, אז רוח הקודש ששורה עליו, היה כולו בוער כלפידים, אז הכהנים הגדולים, הצדיקים הגדולים, ששם הוי"ה מול העיניים שלהם הם זוכים להפשיט את הגוף שלהם לגמרי, הם יכולים להפשיט את הגוף שלהם לגמרי, אז בן אדם זוכה לצייר שם הוי"ה אז הוא יכול להביא את הגאולה, ונשגב ה' לבדו, שום דבר חוץ מה', ה' אחד ושמו אחד, רק ה', וזה היסוד של כל התורה כולה, לצייר שם הוי"ה מול העיניים, כמו שאדם עומד להתפלל, שהוא יצייר שם הוי"ה מול העיניים, וזה כלל גדול מעלות הצדיקים לפני האלקים, ואחרי זה הוא אומר, כי אין האדם בתנועותיו ועסקיו, איך אתה יושב, איך אתה מסתער על המיטה, איך אתה נשכב, ולעבודתו בביתו, כי ישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, אתה צריך להיות כל היום לפני מלך גדול, או שאתה אוכל לחשוב שאתה אוכל לפני מלך גדול, ולא דיבורו, לא הרחבת פיו, אתה פותח את הפה, מפהק בבית הכנסת, זה מפהק זה מגהק זה מתעטש, מה זה כאן? זה בית מרזח? בית קפה? מסעדה? מה קורה כאן? מתעטשים, פה פותחים את הפה, מפהקים באמצע, אדם בא להתפלל, בא להתפלל, לא לפהק, אתה רוצה לפהק? תישאר עוד 5 דקות במיטה תפהק עוד 5 דקות, צריך לבוא, גמרנו, הרחבת פיו, לא פותחים את הפה, לא מפהקים, לא מגהקים, והכל כמו שהוא לפני מלך גדול וזה הוא צריך להיות, זה הוא צריך להיות גם בביתו הוא אומר, וגם בבית הכנסת, הכל פרושיו המלך, פרושיו המלך, אז אדם בא, הוא בא עם ילדים קטנים, אז יש הלכה, איך נוהגים עם הילדים הקטנים, לחשוב כל הזמן על תפלה, ואסור לנשק את בניו, צריך להתרגל לא לנשק את התינוקות, לא לנשק, לא בבית, לא בבית הכנסת, לא מנשקים, תינוק זה לא בובה, ואסור לאדם לנשק את בניו הקטנים, בן אדם לא מבין שאתה בא לנשק, זה תאווה של המבוגרים, תאווה של המבוגרים, לילד זה לא שייך בכלל, ילד לא רוצה שינשקו אותו, לא רוצה, לא רוצה, אם יגיד פסיכולוג שהילד רוצה שינשקו אותו זה לא פסיכולוג, כמו שבא לגאון, הגאון מעולם לא הביא רופא אליו, הפעם כבר היה ממש כמעט חולה אנוש, הביאו לו רופא, אז הוא צעק, אז הוא צעק לרופא, תגיד לי, כמה גידים יש לבן אדם? הרופא התבלבל, כמה גידים, אף פעם לא ספר את הגידים, אם אתה לא יודע כמה גידים אתה יכול ללכת, אתה לא רופא, אם הרבי אמר שלא מנשקים תינוק אז אי אפשר להגיד הפסיכולוג אמר ככה, להיפך, זה אומרים, זה מזיק להם, עוטפים אותם מנשקים אותם, הופכים אותם למטפלים כאלה ל כאלה, אדם צריך להיות חברמן, זריז, כל היום מנשקים אותו מחבקים אותו, אז רק מפריעים להתפתחות שלו, לא צריכים להסביר, הרבי אמר מילה זה מילה, אז גמרנו, הרבי אמר, אל תתן לו סטירה, אל תיתן לו כלום, לא צריך שום סטירה לתת לילד, הילד עושה משהו אומרים לו תספור עד עשר, הוא יתחיל לבכות לך חצי שעה, תספור עד עשר, בתור עונש, תספור עד עשר, בתור עונש? תספור עד עשר, בשביל שוקולד, אבל לא בשביל עונש, מסוגל יותר לבנים, אומר להיות רחוק מהם, אתה רוצה שהבנים שלך יחיו, יחיו עד 120, אל תסתכל עליהם, רק מה שאתה צריך ללמוד איתם, זה כן, לפני גיל 5 אין מה ללמוד עם הילד, מה יש ללמוד, לעשות איתו בגיל 5, אם הוא כבר יודע מגיל 3 לדבר, הוא כבר יודע לקרוא אל"ף-בי"ת, הוא יודע להגיד קמצא לבד, תלמד איתו בגיל 3, לפני גיל 5, אין מה לדבר עם הילד, בגיל 5 הוא מתחיל להבין, רוצה ללכת לתפלה, הוא כבר יודע לקרוא פסוק, כתוב אצל איוב שהתינוק רק מתחיל בגיל 5, כי מי שיש לו ילד יותר פיקח, יותר מפותח מתחיל בגיל 3, אבל מדברים איתו לעניין, מה שצריך, היום רוצה שידברו איתו כמו למבוגר, כמו לאדם בגיל 30 רוצה שידברו אליו, הוא לא יתייחסו אליו כמו לתינוק, הוא לא רוצה את זה, הוא לא מרגיש שהוא תינוק, הוא מרגיש שהוא כבר מפותח, והוא מבין, והוא יודע, הילד לא מרגיש שהוא תינוק, בגיל 5 הוא כבר מרגיש שהוא ילד גדול, הוא כבר גדול, הוא כבר יותר חכם מאבא שלו, בגיל 3, אז אבא שלו מדבר איתו כמו תינוק? זה משפיל אותו, מסוגל יותר לבנים להיות רחוק מהם, כמה שיותר תהיה רחוק מהילד שלך ככה הילד שלך יותר יתפתח, ולא להיות דבוק להם, אל תהיה דבוק לילד, מה אתה נדבק אליו, מה זה דבק הילד? זה בובה? זה פלסטלינה? מה זה מה אתה מועך את הילד כל הזמן? מה אתה רוצה ממנו? מלטף אותו, מועך אותו, מה זה, לא פלסטלינה, לא להיות דבוק בהם, לא לשעשע בהם, הרבי אומר, זה דיבור של הרבי, מי שלא מוצא חן בעיניו אז שלא יהיה חסיד ברסלב, שילך להיות חסיד אחר, ולא ישעשע איתם הרבי אומר, ובכלל לא להסתכל עליהם, לא להסתכל עליהם, ובלי להסתכל, לא מסתכלים על התינוק, זה לא שעשוע, התינוק זה לא משחק, הוא שומע, הוא נפגע, התינוק רואה שמסתכלים עליו, זה מעליב אותו, התינוק מרגיש, שהנשמה שלו מהשמים, עכשיו רק ירד מהשמים לחודש חודשיים, חצי שנה, הוא לא יכול לסבול שמסתכלים זה נשמה אלקית שאתה צריך לקבל פחד ממנה, לקבל פחד, שעכשיו הנשמה הזאת ירדה מהשמים, נשמה טהורה וזכה, לקבל פחד, לא יודע מה שאני עושה בבית, התינוק רואה את הכל, עד שהוא מדבר הוא רואה את הכל, איך האבא מתנהג, איך האמא מתנהגת, הוא רואה את הכל, איך הוא מתלבש, ה' ירחם, הכל הוא רואה, והוא נפגע מזה, וזה עושה אותו פסיכי, הוא רואה איך שאבא שלו מתנהג, עושה אותו ממש פסיכי, הוא רואה הכל הוא רואה, ובלי להסתכל עליהם כלל, והוא מתבייש לתינוק, הוא יודע שהתינוק קורא כל תנועה שלי, וכל דבר הוא רואה, וכל דבר מזעזע אותו, בגלל זה הוא נהיה אחרי זה פסיכי שהוא נהיה גדול, עכשיו שהוא התנהג כשהוא עוד בגיל שנתיים הוא רואה את הכל, הוא רואה את את הכל ברור, הוא רואה את הכל ברור, אז הרבי אומר שאסור לנשק את הילדים, לא להשתעשע איתם ולא לחבק אותם, ולא להסתכל עליהם, כמה שיותר רחוק להיות מהם, הילד מגיע כבר בגיל 5 תשב תלמד איתו, תעזור לו את החסר סיפורים פרשת בהר, יש סיפורים, כל פרשה יש איזה סיפור, עכשיו פרשת בהר, יש סיפור פרשת בהר, יש סיפור פרשת בהר בזוהר, בזוהר, אמרנו וכי תאמרו, מה זה וכי תאמרו? וכי תאמרו, אדם יש לו כסף, מחלק את הכסף לצדקה, אז יש סיפור בזוהר חלק ג' פרשת בהר, יש סיפור צריכים תמיד לקרוא אותו בשבת בהר, שבת כבר לא הספקנו לקרוא אותו, העיקר רוצים שאנשים ילכו הביתה יסעדו על שולחן שבת, שרים עם הילד, לא מלטפים אותו, שרים איתו זמירות, ילדים מגיל 3, 5, כבר צריכים לשיר זמירות עם האבא, לשיר זמירות, ואסור לאבא להיות עייף, נראה כזה עייף, לשיר עם הילד את כל הזמירות, זה יש לו חיות לעוד שבוע, יבוא לחבר רע יתן לו סטירה בפנים, ככה הילד מוזנח עזוב שבור, בא לו חבר רע, הוא שמח שמישהו מדבר איתו בכלל, מה שהחבר מוכר לו אז הוא קונה בשמחה, כי אף אחד לא מדבר איתו, אף אחד לא מתייחס אליו, שר איתו זמירות, הוא לא רואה שבת בבית, אז פרשת בהר, מביא הזוהר הקדוש את הסיפור על, וכי תאמרו מה נאכל מה נשתה, אדם, מאיפה יהיה לי כסף? אדרבא יחזירו לי כפל כפליים, אז ר' חייא ור' יוסי הלכו בדרך עכשיו סיפור על חמישה אנשים, הסיפור מורכב מחמישה אנשים, ר' חייא ור' יוסי הם הראשונים, הם הולכים עכשיו במדבר, הם הולכים, עכשיו באיזה הר, הם עומדים על איזה הר שם, והם רואים למטה מה מתרחש, עומדים שם על איזה הר גבוה, כל זה במדבר, אין אוכל אין מים אין כלום, רק שמש יוקדת, והם רואים למטה הולכים שתי אנשים, והאנשים האלה פוגשים אדם שלישי, יחד זה כבר חמישה אנשים, אז ר' חייא ור' יוסי הלכו בדרך, פגעו בההוא טורא, מצאו שני אנשים שהלכו בדרך, וראו חד בר נש, וראו שני אנשים הולכים לפניהם, ואחד גדול שהם לא, שני האנשים האלה, הם לא הם נדדו כזה מרחק, כבר היו מאחוריהם, בכלל הם לא שמו לב שיש מישהו מאחוריהם, 50 קילומטר, מי יודע, אבל הם הבינו הכל, מה שמתרחש, ראו שבא לפניהם אדם שלישי, והאדם הזה אומר להם, בבקשה, כבר לא אכלתי יומיים, יומיים אני מתענה במדבר, אני כבר גוסס, טוב, אחד התחיל לתת לו אוכל, השני צועק עליו, מה אתה נותן לו אוכל? אנחנו במדבר, נותן לו לגימה קטנטונת טיפת מים, שהוא יחיה עוד כמה שעות שימצא עוד אנשים, אנחנו במדבר, מי יודע מתי נצא מפה, והוא נותן הלאה, נותן לו ומאכיל אותו ומשקה אותו, אמר לו חברי, מה אתה עביד, מה אתה עושה כאן? זה אסור, זה נגד ההלכה, אתה עובר על שולחן ערוך, מין, אפיקורס, מה אתה עושה כאן, אתה נגד ההלכה, נגד השולחן ערוך, אסור לחלק צדקה, מה אתה מחלק צדקה, כתוב לא לתת יותר מחומש, כבר נתת צדקה בראש חודש, כבר נתת מעשרות, מה נתת עוד גרוש? נתת צדקה בראש חודש, אז מה אתה נותן עוד צדקה, זה מותר? זה נגד ההלכה, צריכים לקבל על זה מלקות, בא לחברי, מה אתה עביד? אתה נגד ההלכה, אתה פושע, אה, אני כבר יודע, אתה רוצה לאכול מהאוכל שלי, תפסתי אותך, האוכל שלי בטח יותר טעים, אתה רוצה את האוכל שלך לגמור, לאכול מהאוכל שלי, יש לי שוקולדות, יש לי כאלה דברים טעימים, אתה רוצה לאכול את האוכל שלי כנראה, לחברי, מה אתה עביד, אה, מזה אכלנה, רוצה לאכול מהאוכל שלי... אמר לו אני (סוף קלטת מס' 7 - המשך במס' 8)