גודל חשיבות החיפוש אחר הצדיק

שפורסם בביטאון "עמק הנחל" בשנת תשכ"ח   

גודל חשיבות החיפוש אחר הצדיק

מוהרנ"ת זיע"א (ליקו"ה שלוחין ה') מרבה את הדבור על העניין של חיפוש הצדיק, שחובה על כל אדם ללכת על ידיו ורגליו מסוף העולם עד סופו לחפש את הצדיק, ואז בדיבור אחד שלו נוכל למצוא את כל תיקון נפשנו מתחילת הבריאה ועד סוף כל הדורות. כמו שרבינו כותב בספר המידות (אות צדיק סעיף צ"א), "שעל ידי דבור קל של הצדיק נפתח אור גדול", ובשיחות הר"ן (קע"ד) "כשאדם זוכה ונפתח לו שכלו, הרי ברבע שעה יכול להשיג השגות של שבעים שנה", וכמו שרביז"ל מספר בחיי מוהר"ן (רצ"ח) על זכותו של אבשלום, שכיון שהזכיר אותו דוד שמונה פעמים, מיד יצא מכל שבעה מדורי גיהינום ונכנס ישר לעוה"ב.

כשאדם רואה דיבורים אלו, הרי מיד היה צריך לזרוק את כל עסקיו מעשיו ודרכיו בין בגשמיות ובין ברוחניות ולצאת מיד ולחפש את הצדיק בכל לבו נפשו ומאודו, כי אם אבשלום, שהיה רשע שברשעים, שעליו סובר תוספות ביומא (לח:) בסוגיא של שם רשעים ירקב, שאסור אפילו לאדם שיקרא שם כשמו, אף על פי כן קיבל בשלמות את תיקונו ע"י הצדיק, ומה נאמר אנחנו קטנים שבקטנים, שעלינו רביה"ק כותב בחיי מוהר"ן (ד"ש) "וכי מספיקים כל ימיכם לעשות תשובה אפילו על חטא אחד", אז ודאי שתקונינו לא יהיה לא ע"י תורתינו ולא ע"י תפלתינו, אלא ע"י שנזכה למצוא את הצדיק במסירות נפש אמתית, ואיזו מסירות נפש דורש מאתנו רבינו, וכי הוא דורש שנעלה השמימה לראות אותו, או ניסע מעבר לים ונמסור את עצמנו למיתה ממש, אין הוא דורש מאתנו אלא תמימות אמיתית, שבפסוק זה נפתח לקוטי מוהר"ן "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'", כל התורה היא כולה תמימות, והרי על האדם להגיע על ידי העצות של רביה"ק לתקון הכי גדול שלו ולמדרגה הגדולה ביותר שאפשר להגיע, כמו שרבינו כותב (שיחות הר"ן קס"ג וחי' מוהרן ש"ל) שאעשה אתכם צדיקים ויראים.

יש שיחה מר' נתן (ששי"ק א תרי"ג) שלפני פטירתו אמר, שהוא חושש שמא לא יצא ידי חובת התמימות של הרבי, ועיקר חובת התמימות של רבינו זו הצוואה שהשאיר לנו שנחזיק את עצמנו יחד באהבה רבה מאוד, ועל זה כותב רביה"ק בתורה כ"ז "כי ע"י השלום שיש בין בני האדם, והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת, עי"ז משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת".

וזו הייתה עיקר מדרגתו של התם מה שאמר "מה לי בזה, זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, ועוד למה לנו לדבר מאחרים הלא נתחיל לחשוב כמה אני מרוויח במנעל זה מיד ליד, העור הוא בכך הזפת והחוטים וכו' בכך, ושארי דברים כיוצא בזה בכך לאפקיס (המילוי שבין העורות), ועתה אני מרוויח מיד ליד עשרה גדולים ומה איכפת לי רווח כזה מיד ליד, והיה רק מלא שמחה וחדווה תמיד, ואצל העולם היה ללעג, והשיגו תאוותם בו שמצאו ממי להתלוצץ כרצונם כי היה נדמה למשוגע".

יוצא שעיקר הלעג והשיגעון שיש על האדם, כשהוא משליך את אלילי כספו ואלילי זהבו, ולא די עוד אלא שהוא עוד שמח ומלא שמחה וחדווה תמיד, זהו עיקר השיגעון עד שבני אדם שואלים "ולשמחה מה זו עושה?"

וכדי להגיע לאמת כזו אי אפשר רק ע"י שלום ואהבה רבה בין תלמידי הצדיק, שכפי הנפשות שבאות ביחד אל הצדיק אומר רבינו (בתורה י"ג) "ואי טפי הוי מקלינן מהבלא", אז ממילא נהיה קל ההבל פה של האפיקורסות, ואז גם כן ההבל של תאוות הממון שעליה רביה"ק אומר (שם), שכל העבודות זרות נעוצים בממון, וג"כ האפיקורסות שעל תאוות ממון נאמר "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

אך העצות של הרבי, וביניהם גם העצה שלו אהבה אחווה שלום ורעות היא גם כן רחוקה מאתנו, ואנחנו צריכים לקיים מה שאמר רביה"ק בסוף תורה מ"ט "איר דארפט זיך זייער יאגין איר זאלט נאך עפיס חאפין" (אתם צריכים להזדרז מאד, כדי שתוכלו לחטוף ולהספיק עוד משהו). ור' נתן מסביר בליקו"ה (תפילות המנחה ז, עט) את כוונת דברי רבינו על הפסוק "ישיש כגיבור לרוץ אורח", שעל זה הוא אמר את דבריו "איר דארפט זיך זייער יאגין וכו'", על ההתקשרות בקשר אמיץ וחזק להצדיק האמת, שאז יתקיים "ישיש כגיבור לרוץ אורח", שהצדיק שהוא הגיבור, הוא רץ בשבילנו את כל הדרך שהיינו נזופים לפניו, ומתקן בשבילנו את כל התיקונים הדרושים, ובזה שנזכה למצוא את הצדיק ע"י אהבה ושלום בין איש לרעהו, שאז מתוך שמסבירים זה לזה האמת נתגלה אור האמת, שעל זה הולך עיקר החיפוש, או אז נזכה שיתגלה אור האמת ממש, על ידי שנזכה להיות תלמידים הגונים שעליהם רביה"ק אומר את הפסוק (בתורה ז' חלק ב') "אשר אין חליפות למו", שאז נחשב שהצדיק קיים ממש בעולם.