הגעת לתפילת שמונה עשרה?

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום"...(כח י, יא).

"תפילת שמונה עשרה זה המקום. הגעת לתפילת שמונה עשרה, הגעת למקום הנכון, פה זה הישועה, פה זה הקופה של המיליון דולר. הקב"ה מחכה לתפילה שלך, הוא רוצה לתת לך הכל, הוא פשוט מחכה לתפילה אחת בכוונה, תפילה אחת בלב  נשבר, מילה במילה, אות באות, הוא פשוט מחכה לזה, מתאווה לזה. לכל יהודי מוכנים כל הניסים וכל הנפלאות, הכל מוכן לו, ה' מחכה רק שיפתח את הפה" (מורנו הרב).

הבלים של קודש

כל התכלית של הבריאה שהאדם, שהוא שליח אלוקים, שהוא חלק אלוק ממעל, שהוא אלוקות בתוך גוף, ירד למטה, לתוך הארציות, לתוך העניינים הגשמיים  ובתוך הגשמיות הזאת הוא לא ישכח את השליחות שלו, הוא כל הזמן יזכור את ה' ויזכיר את ה', יש לו תפילות, וברכות, וזאת עבודה של 24 שעות ביממה, בעיקר במחשבות, כל רגע ורגע לחשוב מחשבות טובות, של שמחה, של הודיה, של ויתור, של רצון לעשות טוב לשני, של הסתכלות אם עשינו לא טוב ולבקש על זה סליחה. כל העולם נברא כדי שכל רגע ורגע נזכור את ה' ונדע שה' הולך איתנו, מלווה אותנו, הוא נמצא איתנו במלמול שפתינו, ובסדורים, ובתפילות, ובלימוד תורה, אדם כל הזמן ממלמל, בקול או בשקט, כל הזמן מדבר עם ה', וכל הזמן אומר בעזרת ה' וברוך ה' וכל מה שעובר עליו כל היום זה רק כדי שהוא יגיד את המילים האלה.

ה' לא מוותר על אף אדם. כולנו בני מלכים. ודווקא מהרחוקים ביותר, שעושים דבר קטן, יש להקב"ה נחת עצומה ותענוג כזה גדול. האיש הזה שהחברה לא מקבלת אותו, שהוא לא מקבל את עצמו, והוא כזה לא מוצלח, וכזה נכשל, וכלום לא הולך לו, ה' לא מוותר עליו בשום אופן.

כמה שאני לא חכם, ופשוט, וכמה שאני לא יודע ולא מבין, עם כל זה אני רוצה את ה', רוצה לאהוב את ה', ולדעת שהכל פה הבל ויש רק ה' בעולם. אני רוצה להפוך את ההבל של העולם להבל פה קדוש, הבל פה של תפילה, הבל פה של תורה, הבל פה של סבר פנים יפות, של אדם שאומר לחברו מילים טובות, שאומר שבחים, שמשמח, שמעודד, כל ההבלים האלה הם הבלים של קודש. מתי זוכים להבלים של קודש? כשיודעים שכל העולם הוא כולו הבל. הופכים את כל ההבלים של כל העולם להבל קדוש.

והעיקר זה להגיד תודה. זה ההבל פה הכי קדוש. כל הזמן להגיד תודה על מה שה' נותן לנו. כל הזמן ללכת עם תודה. להתחזק באמונה שהשם טוב, שכל מה שהוא עושה, זה הכל כדי לקרב אותנו אליו. גם מה שנראה לנו לא טוב. ואם מתחזקים באמונה הזאת, אז צריך להקדים תודה על כל דבר שקורה לנו. גם כשמגיעים לשדה התעופה בדרכנו לאומן ומגלים שיש שביתה והמונים ממתינים ועומדים באותו מקום כבר שעות רבות. גם כשמגיעים סוף סוף ליעד ודווקא המזוודות שלנו לא רוצות לעלות על המסלול הזה שמסתובב לו כבר דקות רבות ואני נשאר שם כמעט יחידי ומת מפחד שהמזוודות לא יגיעו. לפני הכל להגיד תודה. כי גם זה בודאי לטובה. כל כך הרבה ניסים ונפלאות אנחנו שומעים מאנשים שהולכים עם התודה. איזה ניסים, איזה ישועות, אז מתי גם אצלנו יֵרד סוף סוף האסימון ונתחיל להודות על ה-כ-ל.

"אדם צריך יום יום להזכיר לעצמו את העבודה של התודה! כל יום! כי ברגע שאדם מתבלבל ומתחיל לחשוב שלא טוב, אוי ואבוי לו! כל יום אדם צריך להזכיר לעצמו את האמונה הפשוטה שבאמת השם טוב, והחיים יפים ומתוקים, והעולם יפה וטוב, והכל טוב! וצריך להגיד תודה!

ואם משהו חסר לנו? בסדר, קודם כל נגיד תודה, ונבקש מאבא שבשמים שייתן לנו. וגם מה שלא הצלחנו עוד לתקן את עצמנו, קודם כל נגיד תודה על מה שכן הצלחנו, ואחר כך על מה שלא הצלחנו אבל אנחנו רוצים. יש הרבה מה להודות. לא לעזוב את הדרך של התודה! לא לעזוב ליום אחד, לשנייה אחת! רק דבר אחד הוא אמת – שאומרים תודה! כל דבר אחר אתה כבר נמצא בטעות! אתה מתחיל להתלונן, לרדוף את עצמך, לבקר את עצמך, זה  כבר שקר, אתה חי בשקר. חסר לך? תגיד תודה! תתחיל עם תודה! אל תעזוב את התודה אף פעם! תודה לך אבא שבשמים! תודה, תודה, תודה! אם אדם מאבד את האמונה שהכל טוב... באמת מסכן הבנאדם... מאבד את השמחה שלו. והעיקר, תודה לך השם יתברך על האמונה שנתת לי" (המברך את עמו ישראל בשלום).

מה שקורה בין אדם לחברו , הויתור, הנתינה, האהבה, זה הכי חשוב אצל הקב"ה. זה הכל הבלים קדושים. ויתור זאת נוסחת האושר שאותה אנחנו מחפשים בעצם כל החיים. עם הנוסחא הזו שומרים על שלום בית, עם הנוסחא הזו פותרים סכסוכי שכנים, הויתור הוא כלי נשק אדיר, מופלא, ענק מימדים, שיוצר בכל מקום שמשתמשים בו אווירה של נעימות ואושר.

בזמנו של ר' אירה לוין זצ"ל, היה מקובל שכשאר חתן נכנס אחר החופה לחדר היחוד היה מביא עמו מתנה. בנישואיו של ר' אריה לוין, לא היו בידו אמצעים כספיים לקנות מתנה לכלתו, וכשבא לחדר היחוד פנה לכלתו ואמר: אמנם באתי בידיים ריקות, אבל למרות הכל במקום המתנה אני רוצה להבטיח לך שבכל ויכוח שיתעורר ביננו אני אצדיק את דעתך. ולא לחינם זכה ר' אריה לוין לחתנים גדולי תודה מפורסמים כדוגמת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שכל העולם כולו היה מייחל למוצא פיו. אומנם אנחנו רחוקים מהמדרגה הזו, אבל לפחות שלא נתווכח על כל שטות, לפחות נתאמץ להפסיק להעיר הערות לשני, להתאפק, לבלום את הפה אפילו אם זה כבר עומד לנו על קצה הלשון.

"ויזכור אלוקים את רחל" (ל,כב) בורא עולם זוכר יותר מכל דבר אחר את הרגעים שבהם ויתרנו למען אחרים. ויתרנו על הנוחיות שלנו, על הפרטיות שלנו, על התוכניות שלנו, הכל כדי לשמח את השני. איזה דבר גדול זה. כמה מעטים זוכים להגיע לזה. מאיזה טעם זכתה רחל שיזכרה ה' לטובה?

הרי רחל מטבעה עקרה היתה, בזכות מה נתן לה הקב"ה שני בנים? בזכות הויתור שלה על זיווגה. אדם מוותר, הוא לא מפסיד. הוא מיד מקבל דברים אחרים, נפלאים ועצומים. כפי שרחל קיבלה את יוסף הצדיק, שהיה בדרגת האבות, ובניו מנשה ואפרים שהיו בדרגת השבטים.

כמה צריך לשמור שמהפה הזה לא יצא שום לשון הרע, שום רכילות, שום כעס, שום גאווה, שום שקר, שום ליצנות, שום דבור רע. איך לוקחים את הנשימה הקדושה הזאת ובמקום להוציא אותה בתפילה, בתורה, באהבת חברים, מוציאים אותה בלשון הרע?! בלדבר על השני?!

אדם צריך להוציא מהפה רק הבלים קדושים. כמו השיחה בין הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל שלא היה דבר שביטא את צניעותו וענוותנותו המופלגת יותר מאשר סלידתו מן הקימה לכבודו כל פעם שנכנס להיכל הישיבה או לכל מקום אחר, כשנכנס  פעם עם רבי שניאור קוטלר זצ"ל לכינוס השנתי של אגודת ישראל באמריקה, ורבי שניאור הציע לרבי יעקב שייכנסו דרך דלת צדדית כדי למנוע את קימתו של הקהל הרב לכבודם. מה גדולה היתה תדהמתו של רבי שניאור לשמוע את רבי יעקב דוחה את הצעתו באומרו: הרי נשותינו הרבניות נמצאות אף הן באולם. איזה עונג יהיה להן למראה כל הקהל המתרומם לכבודנו. הבה נעשה זאת לכבודן, ובכך נקל עליהן לשאת בטרחה המתמדת המוטלת על כתפיהן במשל כל השנה בגלל הציבור הרב המגיע אלינו... יש הבל יותר קדוש מזה?

איזה חסד עצום ונפלא זה התפילה. בורא עולם ברחמיו האינסופים נתן לנו אפשרות לבקש ממנו כל מה שחסר לנו. מלך בשר ודם, או אפילו שר, כל מכתב שנשלח אליהם עובר ביקורת של המזכיר. כל מכתב מגיע ליעדו. אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה, כל מה שהאדם חפץ יכול לבקש ממנו. וכשהאדם לא מפסיק להתפלל, בדרך כלל הוא גם מקבל.

יעקב אבינו, אחרי 14 שנות לימוד תורה יומם ולילה עוזב את מקום הקדושה ומגיע לחרן, מקום של חרון אף, של דינים, שיא הטומאה. איך שהוא מגיע, שקעה לו השמש שלא בעונתה, אך הוא לא נבהל מהחושך הגדול הזה, הוא עושה את הדבר האחד והיחיד שיכול להוציא אותו מהחושך, שיכול להוציא כל אחד מאתנו כשפתאום, באמצע החיים, לפתע פתאום, הכל נחשך לנו, הוא מתפלל.  "ויפגע במקום", ואין פגיעה אלא תפילה (ברכות כו :). רבונו של עולם תעזור לי. רבונו של עולם רק אתה יכול להושיע אותי.

גם רחל אימנו מתעקשת בתפילה. "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי" (ל,ח). הפצרתי הפצרות רבות להיות שווה לאחותי שגם אני רוצה, כמו אחותי, ללדת בנים. וה' נענה להפצרותיה, כמו שמסתיים הפסוק, "נתעקשתי,,, וגם יכולתי".

אך יותר מכולם זכתה לאה אמנו. הבכיה שלה על כך שהיתה מיועדת להינשא לעשיו לא פסקה לרגע. היתה יוצאת לפרשת דרכים מדי יום מחדש כדי לשמוע עוד ועוד על מעלליו של החתן המיועד הוא עשיו שהיו הכל אומרים: "שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן. (בבא בתאר קכג) ובכל יום מחדש היתה מזדעזעת מהשמועות הקשות מה שחידש ואף הגביר את הבכייה שלה.

"דיברו אנשי שלומנו במעלתה של עבודת ההתבודדות וריבוי התפילה שלמדים אנו זאת מלאה אמנו, שאף שיעקב אהב את רחל, והיא לאה, היתה מיועדת על פי הסדר שנקבע למעלה להינשא לעשו, אף על פי כן זכתה מרוב הבכיות בתפילותיה ודמעותיה עד כדי כך שהיא הראשונה שנישאה ליעקב ורוב השבטים יצאו ממנה, אף משיח גם הוא יהיה מבני בניה, וכל זה מחמת ש"עיני לאה רכות", שהיתה עייפה ולאה מרוב הבכיות שבכתה בתפילותיה שלא תיפול חס ושלום בחלקו של עשו. ובכוח דמעותיה ותפילותיה הרבות פעלה עד כדי שינוי מזלה לגמרי לגמרי. (שש"ק ח"ו שד"מ).

כשאדם מרבה בתפילה, אז הוא חי את האפסיות שלו. הוא מבין שאין לו שום עצה חוץ מהתפילה. שכל דבר הוא צריך לבקש מהשם. אפילו את הדבר הכי קטן. שאין לו שום כתובת אחרת. שהוא לא יכול להסתדר בלי השם. ואם הוא יתעקש בתפילה, הוא יפעל ישועות. כי התפילה היא הבל קדוש, היא בטוי של אמונה קדושה ומושלמת בה'.

יהודי צריך כל הזמן לדבר באמונה. לחפש פטנטים "מתחת לאדמה", איך להתחזק ולחזק את הבית שלו באמונה.

כשאדם עומד לפני אלוקיו בידיעה אמיתית שרק הוא מסוגל לעזור לו, ושאין לו משלו מאומה, אם יאמץ לבו בתפילה חמה וכנה, וישליך כל יהבו רק על בורא כל העולמות, גם כשלא רואה שום פתרון הגיוני לבקשתו, הרי שמהר מאוד יוכיחו לו שהיה לו על מי לסמוך, וכדברי רבי נתן מברסלב זצ"ל: "ויאמין בהשם יתברך שהקב"ה הוא טוב לכול, הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים וזה יהיה עיקר השתדלותו כי לקרוא להקב"ה זה טוב ומועיל לכל דבר שבעולם וזה הוא יכול למצוא תמיד כי הוא יתברך בנמצא תמיד (קיצור ליקוטי מוהרן יד).

להאמין בישועה בעומק ה'חוסר תקוה'. בעמקי ליבו של כל יהודי שוכנת לה אמונה האמיתית בכוחו הבלתי מוגבל של הבורא, צריך להתחבר אליה. להתחבר לאמונה ולתקוה המונחות במילים 'כל יכול'! ה' הוא כל יכול כפשוטו. הוא יכול אף ברגע זה לשלוח לי ישועה פלאית, ולמרות שעד לרגע זה, לאחר שהתפללתי כבר עשרות ואולי מאות  ואולי אלפי תפילות עדיין לא נושעתי, אין זה אומר שברגע זה ממש אני לא איוושע.

השם שומע תפילת כל פה! צריך להאמין בזה! זה הרי כתוב! לא קיבלת מה שביקשת? אתה צריך להאמין שזה לא יקרב אותך לבורא עולם, שזה עלול להרחיק אותך. גם אם אתה לא מבין למה. ואפילו שאתה מבקש ברוחניות, שלכאורה זה תמיד טוב, השי"ת יודע שעדיין אין לך כלים לקבל מה שאתה כל כך מבקש, לכן הוא עדיין לא נותן לך, הוא שומר את התפילה שלך לעניין אחר או לזמן אחר שאז זה יהיה כן טוב בשבילך. אני מאמין בך ריבונו של עולם שאתה עושה רק את הטוב ביותר עבורי. אני קטן מלהבין בכל פעם מה הטובה שמסתתרת בכל הסתר פנים, בכל נסיון שאתה מנסה אותי, אבל אני מאמין שעוד אזכה לראות את הטובה הגדולה הצפונה בהסתר זה.

["יש לנו חלק אלוק ממעל, והוא נקי וטהור. לכל יהודי יש את החלק אלוק הזה רק שהוא בגלות. אבל אין כניעה. אין ויתור. הנשמה, שנמצאת בפנים, בתוך הגוף, היא לא מוותרת, היא נמצאת בתוך הכלא שלה, הגוף זה הכלא שלה, אבל היא לא מוותרת, היא כל הזמן רוצה להרים את הראש למעלה, וכשעושים את המאמץ הזה, עוד פעם אחת, אני לא אתייאש, ה' אני אוהב אותך, ה' תודה, ה' אני יודע שאני צריך רק להודות לך, אז מכל תנועה כזאת אי אפשר לתאר לאן אפשר להגיע, איך פתאום מסתכלים על החיים אחרת, איך פתאום לא איכפת לי מדברים, איך פתאום מה שפעם הרגיז אותי כבר לא מרגיז אותי, איך אני עכשיו מרגיש ששווה לי החיים, שאני מתחבר אליך, שאני יודע שהכל פה הבל ויש רק ה' בעולם, שאני מצליח להפוך את ההבל של העולם להבל פה קדוש של תינוקות של בית רבן"[ (באור פני מלך).

כולנו עוברים תקופות קשות בחיים. והכל כדי שנגלה שגם ה' איתנו. "אכן יש ה' במקום ואני לא ידעתי" אומר יעקב אבינו (כח,טז). לא ידעתי שגם בשיא החושך אתה איתי. הוא יוצא לדרך ואליפז בנו של עשיו רודף אחריו כדי להרגו ובסופו של דבר משאיר אותו בחיים אך גוזל ממנו את כל כספו ורכושו ומותיר אותו עני וחסר כל. ויעקב נשאר באמונתו. אין לו קושיות על השי"ת שהבטיח לו "ושמרתיך בכל אשר תלך... כי לא אעזבך". הוא נאחז באמונה שהכל מאת ה' והכל לטובה גם אם הוא לא מבין. בזכות האמונה הזו הוא זוכה להוציא מעמקי הקליפות את האמהות הקדושות, את השבטים הקדושים, ולהקים את בית ישראל.

מיעקב אבינו אנחנו לומדים שגם אם אי אפשר להבין את ה', צריך להאמין שהכל לטובה. בשעת נסיון זה נראה לא טוב מה שקורה, זה אפילו נראה רע, אבל צריך להאמין בלי שום הבנה שהכל לטובה, ובזכות האמונה הזו הכל עוד יתהפך לטובה.

הרב מנחם אזולאי