היא כל כך כוספת לשירה ולניגון

"ויהי בשלח פרעה את העם" (יג,יז).

"בשבת שירה אפשר לזכות שיבקע הלב האטום כמו שנבקעו כל מימות שבעולם" (תפילה לעני, יב).

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה" (טו,א).

אדם מנגן ושר, הוא מייד מתחבר אל ה'. השירה והניגון זה החיבור הכי נפלא בין אדם לבורא. הנשמה שלנו מגיעה מהעולמות העליונים, שם היתה רגילה לשמוע את שירת מלאכי השרת. לכן, גם כעת, כשהיא בתוך גוף, היא כל כך כוספת לשירה ולניגון. אדם צריך להרגיל את עצמו ללכת עם ניגון כי זה מה שישמח אותו, כי זה מה שיעורר את לבו אל ה'.

זה דבר כזה נפלא הניגון. אם ראית אדם מפזם לעצמו ניגון, זה אות וסימן שהשמחה שרויה בלבו.

רבינו מספר לנו סיפורי מעשיות על בת מלך שנאבדה, ואיך מחפשים אותה. הגיעה רוח והרוח נשאה את מי שחיפש אותה והביאה אותו להר של זהב ולמבצר של מרגליות. הרוח זה הניגון, שנושא אותנו למקומות הכי גבוהים, הכי נפלאים.

אדם נברא להגיד שירות ותשבחות. ה' רוצה דווקא את השירה שלנו, יותר מאשר את השירה של המלאכים. את השירה של מי שנמצא למטה, שנולד עם יצרים קשים, והוא כל חייו נלחם להתגבר.

התפילה שהכי מתקבלת, זו תפילה עם ניגונים ושירים. אדם רוצה להמשיך ישועות, ילביש את התפילה בשירים וניגונים. "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". לעולם יש חסדים, תמיד נמשכים חסדים, תמיד יש ניסים אומר דוד המלך, צריך כל הזמן להודות עליהם.

אומר המדרש מאז בריאת הועלם היה הקב"ה מתאווה שיאמרו לפניו שירה, הוא בקע את הים כי ידע שאחרי כן תהיה שירת הים. ה' כל כך מחכה לשירה שלנו, מכל הדברים ה' בוחר בשירה, "הבוחר בשירי זמרה".

בשבת שירה שרים אמונה. הים מלפנים, המצרים מאחור, בצדדים חיות רעות, לאן בורחים? בורחים לה'. צועקים לה'. כי רק הוא יכול להושיע. צועקים לה' מהמקום הכי עמוק, ממעמקים קראתיך ה'. ומה משיב להם ה'? "דבר אל בני ישראל ויסעו". שיתחזקו באמונה בכל ליבם, ויכנסו לים לפני שהוא נבקע. ובזכות הבטחון הזה אני עושה להם נס (אור החיים הקדוש).

וזה מה שעושה נחשון בן עמינדב, שהפך אצלנו למושג של דבקות במטרה למרות כל הסכנות, הוא עומד מול ים סוער, נכנס לתוכו וממשיך ללכת גם כשהמים מגיעים עד חוטמו. הוא ממשיך ללכת ואז הים נבקע וכל ישראל נכנסים אחריו. איזה אמונה! איזה בטחון! איזה דבקות במטרה!

ואנחנו? מה אתנו? לא באמת מאמינים שה' יכול לעשות כל דבר בשבילנו. היום שלנו מלא בדוגמאות כאלה. לפי הטבע אין סיכוי. אנחנו אפילו לא מתחילים  להאמין שזה יכול לקרות. אלא שאנחנו שוכחים שה' גדול והוא באמת כל יכול. "אדם זורק את השכל אז אין גבול לפתרונות ולישועות שהוא פתאום מאמין שה' יכול להושיע אותו. כי האמונה זה השכל הכי גבוה שיש. שכל אומר לך להשליך את השכל. שכל שאומר לך: אתה יודע מה, תאמין. אנשים חזרו בתשובה כי הם קיבלו שכל, מן השגה אלוקית, שכדאי לזרוק את השכל וללכת אחרי האמונה"] (באור פני מלך)

עיקר האמונה היא שכול מה שה' עושה, לטובה הוא עושה וזה הדבר שהכי מתנגש עם השכל. כי אנחנו רואים בחיים דברים קשים, ועוברים בעצמנו דברים קשים, ואם לא נקדים את האמונה לשכל, את האמונה שהכל טוב ואין שום רע, אז אנחנו חלילה נפול מהאמונה.

ה' רוצה שנתאמץ. שנתאמץ להאמין בו. שנתאמץ להאמין שהוא לא עושה לנו שום דבר רע בחיים. שנתאמץ שבכל מסלול שהגענו אליו בחיים, כל מסלול, הכי גרוע בעולם, שזרקו אותנו לפה וזרקו אותנו לשם, כאלה מסלולים קשים שהגענו אליהם בחיים, שפתאום אנחנו רואים שהדרכים סתומות לנו, יש לנו כאלה קשיים, פתאום מגיעים למקום ששם לא רואים בכלל את ה', לא רואים כלום, הכל חשוך, הכל סתום, אבל יש שם ניגון... ניגון כזה עצום... ניגון שזוכים לשמוע אותו כשלא שמים לב לכל הבלבולים, כשנלחמים עם הקושיות, כשאומרים יש ה' בעולם שעושה את הכל והכל ברחמים.

ה' ברא את העולם כדי לגלות את הרחמנות העצומה שלו. הוא התייעץ עם המלאכים האם לברוא את האדם והם אמרו לו שלא כדאי. שהוא לא יוכל לעמוד בנסיונות. ומה אמר להם הקב"ה? אתם לא יודעים כמה רחמנות יש לי. כזו רחמנות עצומה ונסתרת יש לי. ברחמנות הזו אני בורא את האדם. הרחמנות הזו היא בתוך הדין, בתוך הצרות. כי אם היה רק חסד, אז זה כאילו מובן מאליו. אין משהו אחר. אך כשיש על האדם דין ח"ו, ובתוך הדין, בתוך הצרות, הוא רואה איך ה' ריחם עליו, איך ה' עשה לו נס, אז הוא מתחיל להרגיש את ה', להתקרב אל ה', ה' אתה כזה גדול, איזה נס עשית לי. ה' אתה כזה רחמן.

האמונה זה הסוד של השמחה. אמונה שאומרת שאין שום רע בעולם, ה' יתברך הוא טוב ומטיב ועושה את הכי טוב בשבילנו. כל חסרון , כל קושי, כל תקלה, כל עיכוב, כל צרה, כל מחלה, זה הכל טוב כי ה' ראה שרק ככה נזכה להגיע לתכלית שלנו שזה להאמין בה', להתקרב אל ה', להכיר את ה'.

האמונה הקדושה לוקחת את החיים האפורים האלה, הקשים האלה, המבולבלים האלה, שאדם לא מוצא את עצמו, והכל סתום, וכל הדברים הקשים שקורים לנו, כל אחד ואחד וענייניו, נדמה לו שהוא נפל בפח, ואצלו יש בעיה כזו במשפחה, ואצלו יש כזה ספור, ואצלו כזה ילד ואצל כזו בעיה בשלום בית, כל סוגי הבעיות שיש לבני אדם, באה האמונה הקדושה ועושה מכל זה כזה ניגון עצום ונפלא, ניגון שאומר שהכל מתוכנן מראש, שחוץ מה' אין כלום כאן בעולם, שה' עושה את הכל והכל לטובה. רבונו של עולם תעזור שאני אזכור תמיד שהכל אתה עושה לי, שככה בדיוק אתה אוהב אותי, שזה מהאהבה שלך אלי מה שקרה לי.

מתי אדם יודע שהוא זכה לאמונה שלמה? כשהוא כל הזמן אומר תודה. בכל המצבים. הוא חי עם ה', הוא חי באמונה שכל מה שקורה לו זה מהשם והכל לטובתו. רק להגיד תודה. על כל דבר להגיד תודה. בעולם הזה זה חושך, לא רואים שזה טוב. צריכים להאמין שזה טוב. שכל דבר שקורה, זה טוב. כשמתחילים להגיד תודה זה מראה שאנחנו מאמינים שזה טוב. שכל מה שה' עושה לטובה הוא עושה. ואיזה ישועות רואים בני אדם שהולכים בדרך הזו של ההודאה ניסים מעל הטבע. מעל הטבע ממש.

אם אדם מאמין שהכל מה', וכל מה שקורה לו בחיים זה הכל לטובה, הוא לא צריך להתרגש משום בעיה, הוא לא צריך להגיב בכעס. כל זמן שאדם עדיין מתעצבן מכל מה שעובר עליו, זה סימן שהוא עדיין רחוק מהאמונה הקדושה. קרה לי איזה משהו, זה לטובה, זה כפרת עוונות, להיפך, עי"ז יקרה לי נס יותר גדול. כל מה שקורה לאדם זה רק כדי להיטיב לו, ה' מחפש לאדם את הכי טוב! כל העבודה של האדם זה להגיד על כל דבר גם זו לטובה, כל דבר שקורה לו הוא צריך להתגבר ולשמוח ולשיר ולרקוד.

בזכות מה נאמר על יוסף איש מצליח? מה זה איש מצליח? זה אחד ששמח ורוקד לה' בכל מצב. מורנו הרב: [אדם כל שניה  יש לו תקלה, כל שניה יש יש לו תקרית בחיים, כל שניה יש לו בעיה חדשה בחיים, וכל דבר שקורה הוא צריך להגיד גם זו לטובה ולהמשיך לשמוח ולרקוד. זה כזה נסיון עצום! הוא צריך כזו אמונה! כל דבר שקורה הוא צריך מסירות נפש לשמוח, לשיר לרקוד להגיד הכל לטובה. על כל סטירה, להגיד עוד שירה, עוד הודאה, עוד תודה, הוא צריך לשיר ולשבח את ה' בשיא האכזבות ובשיא המרירויות, כי ה' עושה רק יותר טוב! אם אדם אומר על כל דבר גם זו לטובה, אז הוא יצא מכל הייסורים שבעולם, יהיה לו ניסים! יהיה לו ניסים ונפלאות! ברגע שאדם מבין שזה לטובה, ומתגבר לשיר, לרקוד, ולשמוח, הוא נותן כח שמהדבר הזה דייקא יהיה לו ניסים. יהודי זה מלשון הודיה, הוא תמיד מודה, הוא תמיד שר, מה שה' עושה זה טוב, ה' אתנו תמיד, ה' הולך אתנו, ה' לא יעזוב אותנו אף פעם! אף רגע! יהודי לא מאבד את האמונה אף רגע אף שניה, הוא רוקד שר ושמח בכל מצב בחיים וככה נצול מכל הצרות."] (עד כאן מורנו הרב).

אמונה זה לא להאשים, לא את האחרים ולא את עצמו. נקיפות מצפון זה דבר נורא ואין כמעט אחד שניצל ממנו.

אדם רוצה למכור דירה, נוקב במחיר שלא מוצא חן בעיני הקונה והקונה יורד מהקנייה. למה אמרתי כזה מחיר, למה לא התפשרתי.

יש לאדם חולה בתוך ביתו ח"ו והוא מעדיף רופא מטעם הקופה. לאחר שהמחלה מסתבכת, למה חיפשתי לחסוך, למה לא לקחתי את הרופא הכי טוב.

שידוך טוב כמעט נגמר ואז נעצר. וצד אחד בטוח שבגלל מילה אחת שנאמרה, בשל התעקשות של הורים היכן יגורו, נעצר השידוך. וכמו אלה יש עוד עשרות דוגמאות שהצד השווה שבהם תסכול, רגשות אשם, נקיפות מצפון. עם שינוי אחד קטנטן, יכול היה הכל להיות אחרת.

האמונה היא היחידה שנלחמת בכל המחשבות האלה. כל מה שקרה, זה גזירה מן השמים. עושים כל מה שניתן, משתדלים, מתפללים, אך בהסתכלות לאחר מעשה, את הכל מנהיג ריבון כל המעשים אדון כל הנשמות. כשאדם זוכה לאמונה שלימה, שום דבר כבר לא יכול לשבור אם רוחו והוא ממש לא מרגיש צער, כמו  שאומר רבנו הקדוש בתורה ר"נ: "דע שכל מיני צער וכל הייסורים אינם רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת שיודע שהכל בהשגחה מה' יתברך, אין לו שום ייסורים, ואינו מרגיש שום צער, כי ה' נתן וה' לקח".

"כל מה שקורה לך, זה הכל ברצון השם יתברך. ככה השם רוצה, נקודה. אין מה להאשים, לא בני אדם אחרים וגם לא את עצמך. אתה נמצא עכשיו בנסיון של אמונה, אתה חייב להשליך את השכל כי השכל מפיל אותך מהאמונה שהכל ברצון ה'. השכל נותן לך כל מיני הסברים שמובילים לכעס, לצער, לייאוש, לנקמנות, להאשמה עצמית, אתה חייב להשליך את השכל הזה ולהתחזק באמונה שאין עוד מלבדו! הכל ברצון ה', והכל לטובתך, ועיקר האמונה היא במקום ששכלו מראה לו על מקרה מסויים שהוא אינו לטובה, והוא משליך את שכלו ומחזיק רק באמונה שהכל לטובה" (המברך את עמו ישראל בשלום).

בלבו של כל יהודי, בעומק הנפש, מתנגן ניגון. הניגון הזה, אצל רוב בני האדם הוא נסתר, הוא מכוסה בעצבויות ודאגות, בכעסים ובלבולים. שבת שירה זה הזמן לחדש בלב את הניגון הזה. ניגון של אמונה. ניגון של ערגה וכיסופים לה'. "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים".

אדם צריך למצוא כל יום איזה פסוק אחד, כזה שהאיר לו, מה שהוא זכה להרגיש אותו, יתאים לו איזה מנגינה, וכל היום יזמזם את המנגינה הזאת. אדם לא יכול לחיות בלי שמתנגן לו בפנים איזשהו ניגון, של משהו שהתחדש לו באותו יום, פסוק שהאיר לו, שנתן לו כוח, פסוק שילווה אותו כל היום.

את שירת הים אנחנו שרים כל יום בתפילת שחרית. כי בכל יום ויום נעשה בעולם, ובכל אדם ואדם נס קריעת הים. וכך, מתוך כל המשברים והגלים שעוברים עלינו, יוצאת לה כל יום ויום שירה חדשה, שירה של אמונה, שירה של בנין הנפש ורפואתה.