"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" - צוואת הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל לפני פטירתו

הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל, מגדולי חסידי ורבני ברסלב מהדור הקודם ומעתיק השמועה מעובדי השם שבאומן לפני מחלחה"ע ה- 2, העביר את אחד משיעוריו האחרונים במסירות נפש גדולה.

השיעור שקיבל מאז את השם, הצוואה, נמסר ביום חמישי י"ט סיון תשמ"ט פרשת שלח, כחודש לפני פטירתו. את השיעור מסר הרב בנדר זצ"ל בביתו כשהוא מצוי בחולשה גדולה. 

את השיעור מסר הרב בנדר זצ"ל כשברקע התחוללה מחלוקת ורדיפה קשה כנגד, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, הרב בנדר לא הזכיר את השמות בפירוש, אבל יודעי דבר הבינו את כוונתו.

אלה דברי קודשו, דברי הצוואה כמה ימים לפני פטירתו.

"אי אפשר לתאר מה שרבינו היה מאיר ומשפיע בנו - אם היינו מחזיקים את עצמנו באחדות."

"אצל המרגלים כתוב: "וישלח אותם משה על פי ה'", ה' ציווה אותו לשלוח! ויותר מזה, הלא נאמר עליהם: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה...", אבל כשהם ראו ששם, בארץ ישראל, הם לא יהיו נשיאים, ויכול להיות שהם אכן ראו נכון, ששם הם לא יהיו נשיאים, אז הם עשו כזו סערה.., עד שגרמו שכלל ישראל היו צריכים להישאר במדבר עוד שלושים ושמונה שנים."

"הלא כשהם דיברו על ארץ ישראל, הם דיברו בעצם על השי"ת! על זה, הרי צעק כלב: "טובה הארץ מאוד מאוד, אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת וגו', אך בה' אל תמרודו. ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צילם מעליהם וגו'. ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים"."

"כל דבר שמובא בתורה - אם זה דבר טוב, צריך להשתדל ללמוד מזה לעצמנו. ואם זה דבר לא טוב, צריך ללמוד עד כמה להתרחק מזה."

"רבי נתן לפני הסתלקותו נאנח מאוד אודות התמימות והפשיטות - אם יצא ידי חובת התמימות והפשיטות של רבינו. הוא האריך בדברים: "שעיקר הפשיטות - הוא עניין של אמת!" כשאתה מספר דבר ויש בו אמת, זה נקרא תמימות ופשיטות."

"אם חסר התמימות והפשיטות - חסרה החיות! אם חסרה האמת - חסרה החיות!"

"המרגלים היו באמת אנשים גדולים, יכול להיות שהם באמת ראו - היו להם עיניים לראות ששם בארץ ישראל הם לא יהיו נשיאים! ובגלל זה הם דיברו נגד א"י, ובאו הצרות."

"את הדיבור שאומרים בשם ר' נתן ז"ל, אמר זאת ר' אברהם ב"ר נחמן: "אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה שהיינו יכולים לקבל  - מה שרבינו היה נותן לנו - אם היינו מחזיקים את עצמנו ביחד"."

"אדם יחידי, אפילו שיהיה איש צדיק וקדוש, אבל אם הוא לבדו יחידי - הצדיק לא יתגלה אליו כפי שהוא יכול וכפי שהוא צריך!"

"אנחנו לא יכולים לתאר מה שהיינו לוקחים מרבינו אם היינו מחזיקים עצמנו ביחד - אם הייתה בינינו אחדות."

"רבינו הוא הרי אור נורא של אמת, אבל הוא לא יכול לגלות את האור שלו אלינו ולתת לנו - מכיוון שאנחנו לא מחזיקים את עצמנו ביחד."

"כל פגם שכתוב בתורה, אפילו אם הוא כתוב בלשון חמור ונורא של לאו או איסור, אעפ"כ משהו מזה שייך גם אלי. אני צריך להתבונן היטב בתוכי ולראות אם אין בי איזה ריח מזה, אם אין בי משהו מזה."

"אותו דבר נכון לגבי הכתוב על גדולתם של הצדיקים - גם זאת אנחנו צריכים לפרש על עצמנו. אפילו שאני לא יכול להגיע אל מדרגת הצדיק, אל מדרגת הקודש הזו, אבל משהו ממנו אני יכול לקחת, 'ריח' ממנו אני יכול לקחת."

"רבינו הלא בכל זאת אמר: "העולם ראוי להתפלא על האהבה שתהיה בין אנשי"!"

"מה כוונת רבינו בזה? האור של רבינו כ"כ גדול וקדוש, כזה דבר אמיתי, ולכן צריך שתהיה לכל אחד השתוקקות, שכל אחד יראה רק את הטוב שבשני. כמו שרבינו אמר ( ל"מ תורה ל"ד ח"א) שלכל אחד יש 'נקודה קדושה'. ורבינו אומר להלן: 'ששם שורה האהבה הקדושה'."

"גאווה כזו מותר שיהיה בי: 'יש אצלי נקודה קדושה ששם שורה האהבה דקדושה'!"

"אפילו שלכאורה אם אדם חוטא, עושה איזשהו פגם ח"ו, נהיה מזה שבירה. אבל, אומר רבינו: שכל השבירה הייתה רק בכלים, אבל האור בעצמו נשאר למעלה ב'יסוד שבאצילות'. ושם לא הייתה שבירה."

"ולמה?"

"כי אילו הייתה יוצאת השבירה גם אל האור בעצמו לא הייתה אפשרות לעשות תשובה."

"האדם כשהוא עושה איזשהו עבירה, הלא הוא כ"כ נהיה שבור (הכלים שלו נשברים). ואם גם הנקודה הייתה נשברת, א"כ מאיפה היה לקח את הכוח לעשות תשובה?"

"ע"ז אמר רבינו: לא! אתה לא שבור לגמרי, על אף שיש שבירה אצל הכלים, אבל ה'אור החסד' עצמו, ה'אהבה הקדושה' עצמה עדיין נשארה."

"ומימלא: 'אני באמת שבור, נשברו כליי, אבל האהבה, הנקודה ששם שורה האהבה נשארה שלימה אצלי! וע"י אני יכול לחזור בתשובה, יש לי עוד במה להיאחז, נשאר בי איזשהו כוח שע"י אני יכול לחזור בתשובה."

"אנו צריכים הרבה לדבר מזה! כי מגיע לפעמים זמן גדול שאפשר לזכות בו למשהו, ואז נהיה מיד 'שינוי דעות', כלומר, משתלשל כבר משהו יותר מ'שינוי דעות'."

"רבינו אמר: 'אם העולם היו יודעים איך שאני מלמד דרך ארץ, היו הקיסרים שולחים את הילדים שלהם אליי כדי שאלמד אותם דרך ארץ'!"

"מה הכוונה בדרך ארץ?"

"הלא בפשיטות דרך ארץ זה משא ומתן (פרקי אבות - טוב תורה עם דרך ארץ), אבל 'דרך ארץ' כולל בתוכו הרבה דברים. מונח בזה אהבת ישראל, אהבת צדיקים.."

"וצריך להבין, רבינו מלמד אותנו דווקא דרך ארץ?! הלא רבינו מלמד אותנו הכל, ולמה תפס את העניין של דרך ארץ? אלה, מה שנראה: שדרך ארץ צריכה להיות מעורבת בכל הדברים!"

"הלא דיברנו מקודם מתמימות ופשיטות, גם בזה, בכל דבר צריך להיות מעורב תמימות ופשיטות. אם אחד מתפלל, חשוב מאוד אם יש בזה תמימות ופשיטות, אם יש בזה אמת - זה החיות של התפילה, של כל דבר."

"מדברים פה מהכלל, לכן הפרט יצא ממילא, כי הפרט יוצא כבר מהכלל. מכל דיבור שהוא צריכים לצאת פרטים טובים!" 

"כשאני מדבר את הדברים האלה אני רואה שלא מבינים כלל למה אני מתכוון. גם שאני מדבר מעניין של 'מתנגדים', חושבים: מה הוא רוצה מאיתנו? אנחנו מתנגדים?! אבל, ר' אברהם בר"נ הרי בכל זאת אמר את הדיבור הזה!"

"כל דיבור שרבינו אמר - מתקיים! אבל, רבינו רוצה שזה יהיה יותר בשלמות. הלא רבינו אמר: גמרתי ואגמור. רבינו גומר! רבינו גם אמר: ניצחתי ואנצח!"

"רק כמה לגמור? כל אחד צריך לראות שרבינו יגמור דרכו הרבה!"

"אנחנו לא יכולים לדבר כ"כ מהפרטים, כי העניין שלנו לא היה להתערב בעניינים של השני, ח"ו. רק אנחנו מדברים מהכלל, ומהכלל צריכים לצאת פרטים טובים."

"הן אמת שזה ודאי כבודו יתברך, ורצון רבינו ז"ל, ובוודאי יש לרבינו למעלה נחת רוח גדולה ועצומה מזה שנוסעים לציון ויוצא מזה הרהור תשובה. אבל, הכוח של רבינו הוא כ"כ גדול שזה יכול להיות הרבה יותר יפה, וזה תלוי אם מחזיקים את עצמנו ביחד - האחדות!"

"יש דיבור מרבינו, ויש שלא רוצים בכלל להאמין בדיבור הזה - 'אני דן כל אחד לכף זכות חוץ מבעל מחלוקת'!"

פרשת בהעלותך - אהרן הכהן ומרים הנביאה דיברו על משה רבינו! הם דיברו קשות: 'הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר'! דיבורים נוראיים, וה' לא החניף, אלא העניש אותם!"

"מרים קיבלה צרעת, ומובא שגם אהרן הצטרע, אלא שמיד התרפא בגלל שהיה כהן! מה הם כבר עשו?"

"הם דיברו לשון הרע וזה נקרא מחלוקת - אז מיד הם נענשו! פרשה בתורה שמרים הצטרעה ושבעה ימים הייתה מחוץ למחנה!"

"שניהם בוודאי התכוונו באמת במחשבתם, אעפ"כ - הם עשו מחלוקת אז הענישו אותם! האם זה דבר קטן שמרים הנביאה הייתה מצורעת שבעה ימים? דיברת לשון הרע על אחיך, הנה לך העונש!" "מרים חזרה אח"כ להיות מרים, אהרן הכהן חזר שוב להיות אהרן הכהן, אבל על הדבר הזה השי"ת העניש אותם. משה רבינו מצידו הוא אותו משה רבינו, הלא כתוב שם: 'והאיש משה עניו מאד' - לא חרה אפו על ביזיונו (רש"י). למשה רבינו לא היה אכפת, אבל השי"ת קינא לכבודו, הלא זה משה שדרכו עוברת התורה.., ואתה מדבר כנגדו?! ויחר אף ה'." "הלא אפשר היה לטעון לזכותם והיה מה לטעון, אבל - דיברתם על הצדיק אז הענישו אותם." "כך גם לגבי הדיבור של רבינו - מה הפירוש שהוא לא דן לכף זכות? לא שהוא משליך אותו לגמרי, אבל על העוולה הזו הוא לא דן אותו לכף זכות! על העוולה הזאת - על דיבורי לשון הרע הללו יהיה לך עונש!" "הוא מעניש אותו מיד או שהוא מעניש אותו מאוחר יותר, את החשבונות האלו עושים למעלה. ודאי שאפשר לעשות תשובה, אהרן הלא תיכף אמר: 'אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו'." "שמדברים על הנושא הזה יש הרבה שלא מבינים מה רוצים מהם: הלא אנחנו מאמינים בה', אנחנו אוהבים אחד את השני?" "השי"ת ירחם עלינו, הלא יש לנו רבי רחמן, מנהיג רחמן! הוא לא רוצה מאיתנו דברים קשים, רבינו דן את כולם לכף זכות. הוא הלא אמר: 'איפה שיש הרהור תשובה זה לקוח ממני'! ואמר רבינו בתורה רפ"ב: ע"י שדנים לכף זכות אפשר לעשות תשובה. לכן, באמת: 'איפה שיש הרהור תשובה זה ממני', כיון שהוא דן כל אחד לכף זכות." "ועל אף שרואים שרבינו הוא כ"כ מנהיג רחמן, אעפ"כ שמור על עצמך - כי על זה לא שותקים! מענישים על הדבר הזה!" "כל דיבור שיוצא מפיו הקדוש או מתלמידיו הוא אמת! ויציב! ונכון! וקיים! אפילו שלכאורה הוא לא מדבר אליי, הלא הוא מדבר לכולם, אבל אני הלא ג"כ שומע, אם כן מתכוונים גם אליי!" "רבינו מביא בספר המידות: 'כששני צדיקים חולקים ולא משתווים בדעתם - צריך לדעת שאחד הוא בבחינת חרישה, הוא חורש, והשני הוא בבחינת קצירה, הוא קוצר." "יש הרבה דברים שבהם הצדיקים לא מסתדרים ומשתווים, אומר רבינו: 'ובכן, אל יתערב זר בדבריהם כדי שלא יקלקל המכוון! שני הצדיקים יודעים אחד מהשני, אחד יודע שהשני חורש והשני שהוא קוצר. הם יודעים שהם לא מסתדרים ומשתווים יחד - אבל, הם יודעים שזה עניין שלם ביחד." "פתאום, מגיע הצד השלישי שבכלל לא יודע מה נעשה כאן ומתערב: אל יתערב זר בדבריהם שלא יקלקל המכוון!" שאלו את הרב לוי יצחק בנדר האם הדברים נכונים גם למחלוקת שיש היום בין אנ"ש. ענה הרב בנדר: "יש הרבה דיבורים מרבינו שהם כ"כ חזקים ומרוממים ואני צריך לקחת מהדיבור משהו. בשעה שאנו מדברים אנחנו לא יכולים לפרט כ"כ הרבה, כי הבע"ד מגיע והוא רוצה לקלקל ולטרפד. וכן לעניינינו, אנחנו לא מפרטים, אלה מדברים בצורה כללית - הדיבור חסר לי ולכן אני שומע אותו.." "רבינו אומר בתור ה' ח"א, התורה הראשונה להתקרבותו של ר' נתן: 'אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין' - אתה חושב שהחכמים חולקים? אתה צריך לשמוע ולהבין גם מזה תוכחה!" "פגמת במוח!" "הדיבור הזה מאוד מצא חן בעיניי ר' נתן, הלא זו הייתה התורה הראשונה ששמע מרבינו." "כל דיבור שיצר מרבינו, או מפי ר' נתן, או מגדולי אנ"ש שהיו אנשי אמת, אפילו אם זה לא כתוב בספר, אני צריך לחשוב: 'למה אני שומע את זה'? אם אני שומע את זה אז מתכוונים אליי!" "תקשיב טוב לדיבור, זה נוגע אליך גם כן, אם לא אז לא היית שומע אותו. את הדיבור הזה אמר ר' אברהם ב"ר נחמן בהקשר לעניין שמאוד חרה לו.., אני לא רוצה להזכיר שמות של אנשים, הם היו אנשים מאוד כשרים, מאוד גדולים. היה שם עניין מאוד עדין." ,ר' שמואל שפירא ז"ל, בהרבה דברים לא השתווה עמי, אבל זה לא היה ניכר כהוא זה! לא פגענו אחד בשני אפילו ברמז בעלמא! יש הרבה אנשים כשרים שלא משתווים אחד עם השני, אבל זה לא צריך להיות ניכר בשום דבר. כ"א צריך לעסוק בעסקיו להיות קרוב להשי"ת - צריך לראות להמשיך ביחד הן ברוחניות והן בגשמיות!" "היו שם באומן יהודים כשרים וגדולים, אני לא רוצה לפרט את שמותיהם. והיה שם עניין שלא מצא חן בעיני. אבל, זה לא אומר שפלוני מתכוון כולו לאמת והשני כולו שקר, אסור להגיד את זה. הוא זה הוא ואני זה אני.., אנחנו לא צריכים אף פעם לריב." "רבינו אומר שם בתורה ה': 'אם אני שומע איך שהם חולקים ומתקוטטים ואחד מהם מתחיל ליפול בעיני, זה סימן שהמוח שלך לא שלם! זו תוכחה למוח שלך! כי אחרת לא היית שומע את זה." "אני זוכר שבעת שבאתי לא"י היו כאן הסכסוכים של מירון וירושלים בעניין ראש השנה, נורא!" "אני הגעתי ב- תש"ט וזה היה ראש השנה של תש"י, כאלה דיבורים שהלכו שם.., אני הלא הייתי אדם חדש, אז פרשתי לאיזו פינה והתייפחתי בבכי: רבוש"ע, האם זה ניחא לר' שמעון שידברו כאלו דיבורים? האם זה ניחא לרבינו שידברו כאלה דיבורים?" "אנשי המחלוקת שם היו שניהם יהודים כשרים, שניהם היו רגילים לקום חצות! אבל, האחד חשב שהשני מתכוון כולו שקר.., וזה כבר לא בסדר! אני לא משתווה עמו? אבל פלוני הוא איש כשר ומתכוון לאמת.." "ר' שמואל שפירא ז"ל החזיק בדרך הזו, הוא אף פעם לא דיבר על השני. הוא היה רגיל לנסוע למירון והיינו רגילים לבוא ולהיפרד איש מרעהו באהבה ורעות! הייתי רגיל לתת לו פדיון והוא היה רגיל לתת לי פדיון כמו נפש אחת!" "הוא נסע למירון, אני נשארתי בירושלים, והיינו רגילים להזכיר אחד את השני - וזוהי הדרך האמיתית! כי בסכסוכים כל אחד פוגע בשני ונכנס כבר סוג דיבורים שיכול להיות אסור." "רבינו מדבר שאמונה זה תפילה והאדם חושב לעצמו: רבינו לא מתכוון אליי, רבינו מתכוון שם לרחוקים. אבל, לא! אם רבינו אומר את זה אז הוא מתכוון אליי!" "היו אצלנו אנשים ספורים בלבד שידעו והרגישו את זה. היו כאלה זקנים שהיו צועקים על הציון של רבינו בקולי קולות! ר' ישראל מטראוויץ ז"ל זקן ואיש צדיק, וצועק על הציון של רבינו: 'ראה מסכן כמוני! כמוני! בכאלה צעקות." "איך הוא צעק צעקות כאלה? הוא הרי היה בצעירותו יהודי כשר ובזקנותו בוודאי, אבל אם יודעים שרבינו רצה כך, וזו הדרך של רבינו - יכולים גם בגיל 90 לצעוק: ראה מסוכן כמוני!" "נורא נורא איזה יהודי צדיק שהוא היה ואעפ"כ הוא צעק: 'ראה מסוכן כמוני'! צריך לדעת, דיבור של רבינו שייך לכל אחד כפי ערכו, אם אני שומע את זה - מתכוונים גם אליי!" "כך גם לגבי השיחות, אם תצטרך לשמוע כבר תדע ותשמע את השיחה." "השי"ת ירחם עלינו שנזכה לזכור שיש לנו את רבי נחמן, ורבינו רצה רק שכ"א ימשוך את עצמו אל האמת - שזה נקרא 'תמימות ופשיטות', כ"א כפי ערכו, ואז הוא כבר בן אדם אחר לגמרי, מהות אחרת." "היו באומן שני אנשים גדולים וכשרים, אחד היה מתבודד גדול. היו לו שלשה חדרים בבית וחדר אחד היה סגור, אף אחד לא נכנס אליו, זה היה חדר רק לעבודת ה'. תפילתו הייתה מתוקה מדבש, ממש ילד של רבינו. הוא היה רגיל ללכת לציון של רבינו..,ה'תיקון הכללי' שלו שם.., ה'שערי ציון' שלו.., הקאפיטלאך תהילים שלו,, נורא נורא." "העובד השני היה סוג אחר של יהודי כשר, סוג אחר של עבודת השם. היו זמנים שהייתה ביניהם אהבת נפש, עד שנכנס הבע"ד ועשה פירוד. עבורי אף אחד לא נהיה קטן, שניהם נשארו גדולים אע"פ שהם לא השתוו." "שאלנו את ר' אברהם: לשניהם יש התבודדות אז כיצד? הוא ענה: התבודדות, כשאני מבקש מהשי"ת על עניין מסוג זה, אני צריך שיהיה לי ספק על עצמי, לחשוש שאולי פלוני צודק? אולי אני לא כ"כ צודק? אבל, אצלם זה היה אחרת, כל אחד אחז שהוא לגמרי צודק, ומימלא כל ההתבודדות שלהם הלכה בכיוון הזה!" "במצב כזה כבר לא יכולה להיות התבודדות אמיתית, התבודדות בה האדם מבוטל לגמרי לרצון השם ויאמר: 'רבוש"ע, תנהיג אותי עם האמת שלך, אני לא יודע כלום'. זה רעיון נורא מה שר' אברהם ב"ר נחמן אמר לנו כאן!" "השי"ת יעזור לנו עם אריכות ימים ושנים, שנתחיל לציית לרבינו ונכנס לחדר שלו כמו תינוק שנולד מחדש!" "אנחנו צריכים להודות להשי"ת שיש לנו כזה מנהיג אמיתי ורחמן! הוא רק רוצה מאיתנו: תחזיקו את עצמכם ביחד, ותמשיכו את עצמכם לאמת ושכל אחד יעמוד על מקומו!"