ביום רביעי ליל כ"ח תמוז, פרשת מטות־מסעי, התקיים שיעור בבית מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א לקבוצת אברכים תלמידי הפוסק רבי ישראל שרת שליט"א.

לפניכם תקציר מתוך השיעור שנמסר במשך כחמישים דקות:

האשה רוצה שבעלה יהיה תלמיד חכם, כל הגמרא זה סיפורים. הצדיק לא מת! זה רק השטן מראה את המיטה השחורה ונרות שחורים. אברהם קרא לאליעזר "חמור" כי אם הוא כ"כ הרבה זמן אצל אברהם ועדיין הוא לא רואה את האש אז הוא חמור!. "ממרום שלח אש בעצמותי" ה' זרק לפידים לבית המקדש, כי בז' אב נכנסו לבית המקדש ובמשך יומיים ניסו לשרוף אבל בסוף "ממרום שלח אש...". אמא שלי רצתה שאני ילך לטכניון כבר הייתי רשום אבל בסוף הלכתי לישיבה, לכפר חסידים.  היה פה אחד חביב מישלי, הוא היה אלוף הארץ באיגרוף. יום אחד הביאו את כל האלופים בניו־יורק, כל אחד התפאר כמה שהוא הצליח וכו' בבוקר הגיע טלפון שזה שהכי התפאר הוא מת. למחרת הוא הלך בשלג, ונקבר מתחת לערימות השלג וניצל. ואז הוא הבין שיש ה' בעולם ובסוף הוא הגיע לפה. היה עוד אחד שהיה מוכר תכשיטים יום אחד הוא החליט אני רוצה ללמוד תורה, זרק את כל התכשיטים ברחוב. כמו שהרב'ה אומר שהכסף יתגלגל ברחובות. כתוב בזוהר: "גווע היכלא" בית המקדש לא נשרף! אלא עלה לשמיים בחתיכה אחת והוא קיים, ומה שהם שרפו היה רק דיקטים. אותו דבר "משה מת" העשרה מאמרות אומר; משה מת הכוונה שתוך חמש דקות יהיה תחיית המתים ויכנסו לארץ יהיה ביהמ"ק ולא יחרב לעולם. אז מה שאנחנו בוכים זה על "והראנו בבנינו" בית המקדש קיים, אבל אנחנו רוצים לראות אותו. וזה "הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך, ויסדתיך בספירים ושמתי כדכֹד שמשותיך". רק הצדיקים רואים את בית המקדש, כמו ר' נחמן מהורנדקא סיפר שראה את בית המקדש, ושאלוהו איפה הארון, אמר הארון זה הצדיק! איפה שהצדיק נמצא זה ארון הברית. אז אם משה היה נכנס אז היה תחיית המתים. בנות צלפחד אמרו אבינו "בחטאו מת", כי וכי משה לא יודע את ההלכה שבת יורשת, אלא משה רצה לדעת האם היה מקרח. כי קרח היה עף באוויר ולא ידע שמי שמעיף אותו באוויר יחד עם הארון זה משה. בסוף הוא נבלע באדמה, ועכשיו הוא בשמיים צועק "משה אמת ותורתו אמת", אבל כל העניין זה לגלות פה בעולם הזה שרבינו זה אמת וברסלב זה אמת, כי בשמיים כולם יודעים שזה אמת. אז אברהם אמר לאליעזר אתה נמצא פה מאה עשרים שנה אתה עדיין לא רואה אש? אתה חמור!. יהונתן בן עוזיאל הכל מוקף אש, כמו רבי אלעזר בן ערך שפתח בדברי מרכבה כל הבית נהיה אש. אז כל אחד ילמד את הגמרא בחגיגה על אבא חלקיה שבזכות אשתו הגיעו הגשמים. ורבי חנינא שכל העולם נברא בשבילו אבל הוא די לו בקב חרובים. ר' אלעזר בן פדת שה' אמר לו גם אם אעשה את כל העולם מחדש אז לא בטוח שתהיה עשיר. הצדיקים גם אכלו מחטא אדם הראשון אז על זה הם מכפרים שלא אוכלים בזה העולם. אבל היום יש כבר שפע. אז אלדד ומידד היו חייבים מיתה כי משה לא מת, הוא חי עוד ארבעים שנה. אלא כמאמר העשרה מאמרות הנ"ל. עוד יומיים יהיה הלל נאמר במשך שעה, צריך לומר יום שלם הלל. פעם היינו גומרים בארבע אחרי צהריים את תפילת שבת, ואח"כ הסעודה, רבי דוב קוק עושה סעודה ארבע שעות עם כל הניגונים. הניגונים זה כל השפע. ר' נתן מסביר בהלכות ערלה ש־ט"ו בשבט זה היום הכי גדול בשנה, הכל אפשר לפעול. אדם צריך לעשות את אשתו צדיקה, אם לא האשה נופלת בדיכאון. פרד אומר "יודוך ה' כל מלכי ארץ" שכל מלכי ארץ וכל יושבי תבל שמעו "כבד את אביך ואת אמך" כי שום פסל לא אומר תכבד מישהו אחר חוץ ממני. אז כל המלכים התגיירו וכתוב שיהיה מקדש במצרים. כזבי בת צור רצתה להתגייר באמת. והיא התגלגלה באשת טורנוסופוס הרשע, וזמרי התגלגל ברבי עקיבא. והוא היה צריך לבוא לכל השיעורים, ולכן "מתתך קשה מכולם". כתוב בגמרא שכל אחד יצא עם תשעים חמורים לובים לכל אחד ואחד. דווקא חמור, כי חמור הוא כולו עניו, "יששכר חמור גרם" וזה אליעזר שמח שהוא נחשב כמו חמור בתורה שהוא הכי עניו. "מה לך פֹּה" אליהו אומר אני רוצה את הפֶּה של משה. אז הזוהר אומר שאין השגה במשה ולא בקבר של משה, ולמערה (נקרת הצור) נכנסו רק משה ואליהו, הפרי צדיק אומר ששם המערה סתומה כי שם האור הגנוז, רק אחרי שצמים ארבעים יום וארבעים לילה, אפשר להיכנס. משה צם שלושה פעמים ארבעים יום וארבעים לילה, יש שלושה שיטות מתי זה היה בדיוק. נכנסו לשם וכל הגוף נהיה לפיד אש "קרן אור פניו" זה מהמערה, המערה (נקרת הצור) והקבר של משה זה אותו דבר, מי שמגיע לקבר של הצדיק נהיה לפידי אש. ונסע לאומן ובר"ה הרב יהיה אתכם המלחמה תפסק וכל החטופים יחזרו היום.