סוד הציפורים והחכמה החדשה: כך זוכים לאוצרות הגנוזים

שיעור מס' 5 | *יום חמישי ושישי פר' אמור ד' וה' אייר תשנ"ה.

בכל יום הקב"ה רוצה לגלות לאדם חכמות וסודות שלא נודעו מעולם, אך השערים לכך פתוחים רק מחצות הלילה ועד הנץ החמה. המאמר מבאר את סוד 'ציפורי השמיים' וההבדל בין השכל הטבעי לבין החכמה האלוקית העליונה המתגלה למשכימים קום.

בסודות הקבלה מובא כי השפע האלוקי משתלשל ויורד דרך העולמות העליונים – מאבא ואמא, לזעיר אנפין, ומשם לספירת המלכות, שהיא ה'בית' הרוחני שלנו. הזוהר הקדוש מתאר את הבית הזה ואומר:

"כמה פתחין ואדרין ליה... ושמה מקננין ציפורי שמיא".

אותן ציפורים המתחילות לשיר בעלות השחר, אינן סתם בעלי כנף. הן מרמזות להארות עליונות הנמשכות מכל העולמות – אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. כל ציוץ וכל שירה של הציפורים בבוקר נובעים מהכוח הרוחני של אלו שקמו בחצות הלילה, באשמורת או בעלות השחר. הציפורים יושבות על ה'אילן' (זעיר אנפין) ומזינות את המלכות, אך כדי שהתהליך הזה יקרה, הן זקוקות לאורם של המשכימים קום.

חלון ההזדמנויות: מחצות ועד הנץ

הבית הזה, ספירת המלכות, צמא לקבל את הארת החכמה. מי שממשיך את החכמה הזו לעולם הם אותם יחידי סגולה שקמים בלילה. הם אלו שפותחים את שערי החכמה.

צריך לדעת יסוד עצום: פתיחת המוחין היא רק מחצות הלילה ועד נץ החמה. הזמן המובחר ביותר הוא חצות, אחריו האשמורת, והזמן האחרון הוא עלות השחר. אך לאחר הנץ, שערי החכמה נסגרים. אדם שמתעורר מאוחר, קם עם "מוח סתום". אין רשות לפתוח לו את המוח להשגות עליונות.

בכל יום ויום ה' יתברך רוצה לגלות לאדם חכמות חדשות, דברים שלא נודעו מעולם. אדם יכול ללמוד את החכמה הכתובה בספרים, את מה שהשכל האנושי שלו מסוגל לקלוט, אך ישנה דרגה גבוהה הרבה יותר. ישנם סודות שעדיין לא התגלו מעולם, בחינת "מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש". כדי לזכות לחכמות הללו, אדם לא יכול לעבוד עם השכל הטבעי שלו, עם הכישרונות והתכונות המולדות. עליו להגיע לבחינת "רישא דלא אתידע" – למקום שמעל הדעת.

להשתחרר מ"מוח הנחש"

האדם נולד בטבעו עם "מוח של נחש". התורה מעידה: "והנחש היה ערום מכל חית השדה". כולנו נולדים עם שכל טבעי, חריפות, פיקחות והבנה, אך זוהי חכמת הנחש. אנו מלובשים בבגדי הנחש וחושבים שאנו חכמים ונבונים, אך לעומת האמת האלוקית, כל החכמה והבינה שלנו הן הבל.

כדי לקבל את החכמה החדשה, צריך שכל אחר לגמרי – שכל של אמונה, שכל של משה רבינו. כשעם ישראל עמד מול ים סוף, השכל האנושי קרס. היו שאמרו "ניכנע", היו שאמרו "נלחם", והיו שאמרו "נתאבד". כל האפשרויות הללו היו במסגרת ההיגיון הארצי. אך משה רבינו הביא שכל חדש, שכל שאף אחד לא חשב עליו – לבקוע את הים.

אלה שקמים בחצות, זוכים שמתגלים להם אוצרות עליונים שרק משה רבינו ידע אותם. נפתחים להם מעיינות של חכמה שמשנים את כל ההסתכלות על המציאות. פתאום מבינים את הגמרא אחרת, את הזוהר, את החיים עצמם. כל הסתירות מתיישבות, ומתגלה דרך חדשה.

תיקון הנשמות התועות

הזוהר הקדוש מגלה סוד נוסף הקשור לשירת הציפורים. באוויר העולם משוטטות רוחות רבות, "נשמות ערטילאין" (נשמות עירומות) שאין להן גוף ואין להן מנוחה. הן תועות ונדות ומחפשות תיקון. התיקון שלהן תלוי באותם צדיקים שקמים בחצות.

כשאדם קם בלילה וממשיך חכמה חדשה לעולם, הוא יוצר "לבוש" ותיקון לאותן נשמות. הן זוכות להתעבר בציפורים המצייצות בבוקר, ושירתן היא למעשה שירת ההודיה של הנשמות שזכו לתיקון. רבבות נשמות מקבלות את תיקונן בזכות החכמה החדשה שהתגלתה באותו הלילה.

השלהבת שבוקעת את השערים

בחצות הלילה מתרחש פלא עליון: יוצאת שלהבת של אש ומכה בכנפי התרנגול (המרמז למלאך גבריאל). השלהבת הזו היא כוח רוחני עצום שבוקע את כל המסכים והמחיצות.

כמו פטיש המפוצץ סלעים, השלהבת הזו שוברת את "דלתות הנחושת ובריחי הברזל" שחוסמים את ליבנו ואת מוחנו. היא פותחת את השערים הנעלמים שבהם גנוזות החכמות הנפלאות. או אז, מתחילים לשמוע קולות עליונים, והקב"ה כביכול מתחיל לדבר עם האדם. זהו הזמן שבו נבנה העולם מחדש, ומי ששותף לכך – בונה יחד עם הקב"ה שמים וארץ חדשים.

---
חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 5
→ חלק קודם | חלק הבא ←
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4