סוד מסירות הנפש: כך נבקע את קליפות עולם העשייה

שיעור מס' 13 | * כ"ב אייר תשנ"ה (המשך ממס' 12)

בעולם העשייה ישנן קליפות עצומות שנוצרו מעוונותיו של האדם, והדרך היחידה להשתחרר מהן היא על ידי מסירות נפש. כאשר האדם מקבל על עצמו ייסורי מיתה, הוא מעורר את זכותם של עשרה הרוגי מלכות, גורם לייחודים עליונים ומוריד נשמות חדשות לעולם.

בעולם העשייה ישנן קליפות נוראות. כאשר אדם חוטא ונופל לתאוות, הוא כביכול עושה חוזה עם השטן. וכאשר הוא מנסה לחזור בתשובה, השטן בא בטענות ואומר לו: "יש לך חוזה איתי, מדוע אתה בורח? הרי מי שפרע מדור המבול ומדור ההפלגה, הוא יפרע ממי שלא עומד בדיבורו. איך אתה בורח לי פתאום?".

עולם העשייה הוא עולם המלא בקליפות נוראות ועבות, ובשום אופן אי אפשר לבקע אותן אלא רק על ידי שאדם מוסר את נפשו למיתה על קידוש השם. פעמיים ביום צריך האדם למסור את עצמו למיתה: פעם אחת בקריאת שמע, ופעם שנייה בנפילת אפיים.

ציורי המיתה ומסירות הנפש בפועל

בקריאת שמע, באמירת "ה' אחד", העבודה היא לצייר את המיתה במחשבה. האדם צריך לדעת שמגיע לו עונש של ארבע מיתות בית דין – סקילה, שריפה, הרג וחנק – על העבירות שעשה. המחשבה הזו לבדה מספיקה כדי לכפר, שכן קבלת ייסורי המיתה במחשבה פועלת את פעולתה.

על כך אמר רבי עקיבא:

"כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: 'בכל נפשך' – אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו?"

על ידי קבלת העינויים, רבי עקיבא פעל לא רק עבור עצמו אלא עבור כל הדורות עד סוף כל הדורות. וכל זמן שאדם מקבל על עצמו ייסורי מיתה, הוא מתקשר לרבי עקיבא ולעשרה הרוגי מלכות.

לאחר מכן, כשמגיעים לנפילת אפיים, בסוד "רחום וחנון", האדם כבר מוסר את נפשו בפועל ממש. לא רק במחשבה כמו בקריאת שמע, אלא הוא מוסר את עצמו למיתה מתוך רצון אמיתי: "אני רוצה שיסקלו אותי, וישרפו אותי, ויחתכו אותי בחרבות וייתלו אותי בחבלים".

המאבק ביצר הרע וייסורי המוות

על הפסוק בחטא אדם הראשון נאמר:

"כי ביום אכלך ממנו מות תמות"

המשמעות היא שמאותו יום שאדם חטא, הוא לא יוכל לצאת משליטת היצר הרע אלא רק על ידי ייסורי מוות. כאשר אדם חוזר בתשובה ומגדל זקן ופאות, היצר הרע לועג לו: "אתה חושב שאני נבהל מהזקן והפאות שלך? הרי היינו חברים טובים, רקדנו יחד ואכלנו יחד. אני יכול לחנוק אותך יחד עם הזקן והפאות!".

לכן, כדי להשתחרר מהעבירות שהאדם התרגל אליהן, הוא חייב לעבור ייסורי מוות. הוא צריך לומר ליצר הרע: "גמרנו! או שאני שוחט אותך, או שאני שוחט את עצמי. אחד מאיתנו עכשיו יישחט". על זה נאמר: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". האדם צריך להיות מוכן לקפוץ מהגג ובלבד שלא לעשות עבירה.

בריאת נשמות חדשות והמתקת הדינים

כאשר האדם מוכן לקבל עליו ייסורי מיתה בפועל, הוא מעורר למעלה את הזכות של עשרה הרוגי מלכות שמסרו את עצמם למיתה ממש. על ידי מסירות נפש זו של התחתונים, הוא מעלה את כל ניצוצות הקדושה שנפלו לקליפות, וגורם לייחודים עליונים – ייחוד זעיר אנפין ומלכות, וייחוד אבא ואימא.

כתוצאה מהייחוד הפנימי הזה, נבראים מלאכים חדשים ונולדות נשמות חדשות לגמרי. המלאכים הללו מלווים את האדם ועושים לו ניסים ונפלאות, בסוד הפסוק:

"כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך"

הורדת הנשמות החדשות לעולם היא הדרך היחידה להילחם באפיקורסים ובכפירה. זהו גם סוד שנת השמיטה ושנת היובל, שבהן יורדות נשמות חדשות לגמרי על ידי אותם אלו שמוסרים את עצמם על קידוש השם.

כוחו של הצדיק וההתמודדות עם הרע

במסירות הנפש שלו, האדם משליך את עצמו לתוך הקליפות כדי להוציא משם את כל הניצוצות שהוא בעצמו הפיל. כל אדם מעלה את הניצוצות השייכים לשורש נשמתו, מוציא אותם מן הרע והחול אל הקודש, ועל ידי כך הוא מהפך את הגיהינום לגן עדן, חושך לאור, ומר למתוק.

הצדיק האמת, בעלות נשמתו למעלה ועל ידי פטירתו מן העולם, מעלה ניצוצות של כל העולם כולו ושל כל הדורות. לכן, כאשר אדם בא לקבר הצדיק, המטרה אינה רק לצעוק סתם "רבנו, רבנו", אלא המטרה היא לקבל את הכוח לצאת מהרע באמת ולמסור את הנפש.

לעיתים, דווקא לאחר ההתקרבות לצדיק, נדמה לאדם שהרע שבו רק הולך ומתגבר. אך האמת היא שזהו אותו הרע שהיה טמון בו מכל הגלגולים ומחטא אדם הראשון. עד עכשיו הוא פשוט לא שם לב אליו, וכעת, כשהוא רוצה להיות קדוש, הוא מתחיל להרגיש את עוצמת המאבק. הדרך היחידה לנצח במאבק הזה ולצאת מהרע היא אך ורק על ידי מסירות נפש אמיתית.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 13

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4