עומק המלחמה ביצר הרע וסוד הקורבנות

שיעור מס' 13 | * כ"ב אייר תשנ"ה (המשך ממס' 12)

האדם נמצא במאבק תמידי מול היצר הרע ההולך וגדל עמו ככל שהוא מחכים. כדי לנצח במערכה ולעלות בעולמות הרוחניים, עליו להתחיל את יומו באמירת הקורבנות מתוך תחושת מסירות נפש אמיתית, ובכך לשבור את קליפות עולם העשייה.

טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה, אך המרבה לכוון – הרי זה משובח. מי שזוכה להתפלל הרבה, זהו המצב הטוב ביותר. ואם באמת יש לו אונס ואינו יכול להאריך, או שהוא משער בעצמו שאם יאריך לא יוכל לכוון, הרי שאם יתפלל תחנונים ויאמרם בכוונה, ייחשב הדבר לפני השם יתברך כאילו היה לו פנאי והרבה בתחנונים בכוונה. הכלל הוא: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים. וכן לעניין תלמוד תורה, הכל תלוי לפני השם יתברך, אם האדם עושה כל מה שבכוחו לעשות.

אדם צריך לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר. חייבים ללמוד 'מסילת ישרים', 'שערי תשובה', 'אורחות צדיקים'. בן אדם צריך לדעת איך להתנהג. יש אדם שנוסע לאומן וחושב שבכך סיים את עבודתו, כשהוא צועק "רבנו, רבנו", אך הוא אינו יודע הלכות פשוטות ודרך ארץ בסיסית. הוא אינו יודע שאסור לפהק בבית הכנסת, שאסור לישון על הספסלים או לחלום. מה שייך לצעוק "רבנו" לפני שיודעים איך להתנהג? רק אחרי שתדע את כל התורה, את כל ספרי המוסר, אם אחרי זה עוד יהיה לך אומץ לצעוק "רבנו" – תדע איפה אתה מונח ובאיזה שאול תחתיות אתה נמצא.

סוד הקורבנות: מסירות נפש יומיומית

לאדם יש יצר רע גדול, פגמי עיניים ופגמי מחשבה, והיצר הרע הולך וגדל מיום ליום. לכן, טוב לומר בכל יום פרשת העקדה, פרשת המן, עשרת הדיברות, ופרשיות הקורבנות – עולה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם. כשאומרים קורבנות, העיקר הוא שהאדם ידע שהוא אומר את הקורבנות על עצמו.

אי אפשר לבקע את הקליפות של עולם העשייה ללא הקורבנות. אדם נמצא בעולם העשייה, שקוע בקליפות נוראות של גאווה ופגמי ברית. הוא קם בבוקר, ומי יודע מה עבר עליו בלילה. עכשיו הוא צריך להיכנס לתפילה. מקודם הוא צריך לקבל עליו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק, ולחשוב ששורפים אותו ממש.

"עוֹלָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן... וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים."

עולה טעונה הפשט. אדם צריך להרגיש שצריכים להפשיט לו את העור, כמו שעשו לרבי עקיבא. רבי עקיבא לא עשה שום עבירה והפשיטו לו את העור, אז מה אני חייב? הרי העור שלי הוא רק עור של עבירות! עולה טעונה כליל לאישים, צריכים לשרוף אותי כמו באושוויץ. בכל דור מכינים לנו תנורים בכל מיני מקומות בעולם. רק כאשר אדם מקבל עליו בכל יום סקילה, שרפה, הרג וחנק, הוא יודע איפה הוא נמצא ואיך לצאת מהרע שלו.

כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו

היצר הרע אינו מרפה. ידוע מה ששנינו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". תדע לך שככל שאתה גדל, היצר הרע גדל איתך. יצר הרע של גיל עשרים הוא כלום לעומת גיל שלושים, שבו מקבלים פי שניים. בגיל ארבעים מקבלים פי עשרה, בגיל חמישים פי מאה, ובגיל שישים כבר פי אלף. היצר רק הולך וגדל. נותנים לך שכל כדי שתגדיל אותו ותוכל להתמודד עם היצר הרע שמתעצם.

על זה נאמר: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים". יש כאלה יראי שמים שבאמת לא נותנים להם יצר הרע, כי יודעים שאם יתנו להם – הם ייכשלו. זו הפחיתות שלהם. אך כשנותנים לאדם יצר הרע, סימן שרוצים שהוא ישבור אותו. אדם שהשם בוחר בו, מקבל יצר הרע גדול כדי שישבור אותו, ובכך הוא שובר את כל הקליפות בעולם. זהו "יגיע כפיו" – שהשם נותן לו כל יום יצר הרע חדש, וכל יום הוא שובר אותו מחדש. זה גדול יותר מסתם ירא שמים שאין לו יצר הרע.

לכן, אל תאמר: "לי יש יצר הרע ולשני אין, מה אני יכול לעשות?". להפך! השני הוא הטיפש ואתה החכם, ולכן קיבלת יצר הרע כזה גדול כדי לשבור אותו. מה הפירוש "מה אתה יכול לעשות"? תשבור אותו! תשמור את העיניים, תבכה להשם, תצעק בתפילה לצאת מהיצר הרע.

המערכה על ירושלים וביטול חוזה הסטרא אחרא

היצר הרע מתגבר במיוחד במקומות של קדושה. הדרך שלנו היא קדושה וצניעות, שמירת הברית ושמירת העיניים. על כך נאמר:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבּוֹחֵר בִּירוּשָׁלָ‍ִם."

היצר הרע שיש בכל מקום בעולם הוא אפס אפסים מול היצר הרע שיש בירושלים. פה השטן נלחם את המלחמה הכי גדולה שלו באלה שבאים לעיר הקודש להתקדש. הוא לוקח להם את הפרנסה, את המוח, את החשק, ומתלבש על הבית והילדים.

שואל ספר 'עשרה מאמרות': למה צריך שתי גערות בפסוק? האם לא מספיק לגעור בשטן פעם אחת? אלא מכאן אנו לומדים שאפילו גערה אחת לא מספיקה לו. השטן כל כך מתגרה באלה שבירושלים, שהשם גוער בו והוא אינו מפחד, אלא ממשיך לנסות להכשיל. לכן צריכים שתי גערות, ושתי גערות פירושו הרבה גערות – אפילו אלף פעמים. אדם צריך להתפלל שהשם יגער בשטן שמכשיל אותו יום ולילה.

השטן מנסה להפיל אותנו אין-סוף פעמים, כפי שכתוב: "דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַה' עֲזָרָנִי". כפל הלשון "דחה דחיתני" מרמז על מיליון פעמים. השטן לא נח ושקט כל עוד האדם חי. וכאשר האדם צועק להשם, "וה' עזרני" – זהו הקב"ה ובית דינו. עושים בית דין למעלה כדי לבטל את החוזה שהשטן טוען שיש לו עם האדם דרך העבירות שעשה.

כדי להשתחרר מהבעל דבר, האדם צריך למסור את עצמו למיתה רוחנית בכל יום. זהו סוד הקורבנות. אם אדם לא שובר את עולם העשייה ואת הקליפות שלו על ידי הקורבנות, התפילה שלו לא עולה. אי אפשר לשיר פסוקי דזמרה ולעלות לעולם היצירה, ואחר כך לעולם הבריאה בקריאת שמע, ולעולם האצילות בתפילת שמונה עשרה, אלא אם כן ניצחת מקודם את כל הקליפות בעולם העשייה.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 13

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4