סוד עפר המשכן: כוחם של הבזיונות לברוא את האדם מחדש

שיעור מס' 15 | שיעור א' - בוקר יום א' פר' נשא, כ"ח אייר תשנ"ה - בישיבה (המשך ממס' 14)

פרשת סוטה טומנת בחובה סוד עצום על כוחם של הבזיונות. כאשר האדם הופך את עצמו לעפר ואפר, הוא זוכה להיבראות מחדש מעפר אבן השתייה ולעלות למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר.

בכל יום, כאשר היום מסתיים, אדם צריך לעשות חשבון נפש ולהוריד נחל של דמעות: "לא למדתי מספיק, לא התפללתי כראוי, לא למדתי שבחי הר"ן, ספר המידות, שפת אמת או גמרא מסכת סוטה".

אנו חייבים ללמוד את כל הגמרות והמדרשים כדי להבין, למשל, מהי באמת פרשת סוטה. מדובר באישה שבאמת לא חטאה. אמנם היא קצת אשמה בכך שלא שמעה בקול בעלה וגרמה לו להקפיד, אך על ידי הבזיונות הנוראים שהיא עוברת, היא זוכה למדרגות עצומות. אחרי כאלה בזיונות זוכים למדרגות שאי אפשר לתאר, עד שהיא זוכה להיות במדרגת אברהם אבינו וללדת בן כמותו.

כוחם של הבזיונות

ה"שפת אמת" על פרשת נשא מסביר מהי תכלית האדם ואיך יהודי צריך להיראות. כל יהודי יורד לעולם כדי לתקן את כל הבריאה כולה, והדרך לעשות זאת היא דווקא על ידי הבזיונות. כאשר האדם הופך להיות כעפר ואפר, רק אז הוא יכול להצמיח פירות.

על בני ישראל נאמר:

"וִהְיִיתֶם אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ"

וכל ההבטחות שניתנו לאברהם אבינו ניתנו לבני ישראל: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ". הכלל הוא פשוט: אם אין עפר – אין תבואה. כל העבודה של האדם בעולם הזה היא רק להיות עפר. לכן אנו מבקשים בסוף תפילת שמונה עשרה: "ונפשי כעפר לכל תהיה". את הבקשה הזו לא מספיק להגיד רק שלוש פעמים ביום, אלא צריך לשנן אותה בלי הפסק, כל חמש דקות: "ונפשי כעפר לכל תהיה".

הסיכום של דברי ה"שפת אמת" הוא שעם ישראל קרויים "אדם", אך מתי הם זוכים לתואר הזה? רק כאשר הם בבחינת עפר ואפר. זהו תפקידו של האדם וזו הדרך לתקן את הבריאה כולה. מי שזוכה להיות עפר ואפר, מגן על כל העולם כולו ומציל אותו מכל גזירה. מי שהוא עפר ואפר שומר על מידת היסוד, ובזכותו שום מדינה לא תגווע.

להיבראות מחדש מעפר אבן השתייה

רק מי שהוא כעפר יכול לשמור על היסוד שלו. משום כך, בתהליך הטהרה של הסוטה, לוקחים דווקא מעפר המשכן. עפר הר הבית ובית המקדש אינו עפר רגיל, אלא זהו עפר מלפני קיומה של הבריאה, העפר שממנו נוצר אדם הראשון – עפר אבן השתייה.

כאשר נותנים לסוטה לשתות מהמים המעורבים בעפר הזה, אומרים לה למעשה: "עכשיו הולכים לברוא אותך מחדש". אמנם היא עשתה מעשה לא יפה, היא לא שמעה בקול בעלה וגרמה לו לכעוס. גם אם הכל היה כשר וחלק, אישה צריכה לרחם על בעלה ולא להרגיז אותו. אך מכיוון שהיא עברה את כל מסכת הבזיונות הזו, היא זוכה כעת לבריאה מחדש.

תארו לעצמכם: מי בדור זוכה לשתות מהעפר של הר הבית? מי זוכה לשים את עפר קודש הקודשים בפיו? והנה, נותנים לה את הזכות הכי גדולה שיש. מרימים את טבלת השיש שבהיכל, ולוקחים משם עפר ממש מתוך ההיכל.

"וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם"

מהעפר הזה, שממנו נבראה כל הבריאה כולה, בוראים אותה עכשיו מחדש לגמרי והופכים אותה לצדיקה גמורה. על ידי התהליך הזה, היא עולה למדרגת אברהם אבינו, ממש לשורש הבריאה.

היא עולה מעולם העשייה לעולם היצירה, וזוכה להיות בעצמה חלק מבית המקדש. היא הופכת להיות בית המקדש בעצמו, ויש לה כוח לכפר על כל עוונות ישראל. ונזכה בזכות זה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 15

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4