סוד האור הגנוז: מחכמת אברהם אבינו ועד העין הטובה של רחל

שיעור מס' 31 | א' - בוקר יום חמישי פר' מטות כ"ב תמוז תשנ"ה בישיבה

מאמר מעמיק המבאר את סוד קניית מערת המכפלה, טעותו של עוג מלך הבשן, ומהותה האמיתית של ההתבודדות. דרך סיפורי המדרש מתגלה כיצד הגדולה האמיתית חבויה דווקא בענווה, בשמירת העיניים ובלימוד זכות על כל יהודי.

חושך ואפלה או פתח גן עדן?

כאשר אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף, המקום היה מלא בקליפות. הקליפות רצו להתאחז באברהם, אך הן נתבטלו, כפי שכתוב: > "ויקם שדה עפרון" – תקומה הייתה לו. כל עוד המערה הייתה תחת ידו של עפרון, הקליפות סבבו אותה עד מאוד, ולכן אצל עפרון שררו שם חושך ואפלה.

כאשר באו אנשי חברון לאברהם, הם תמהו: "אתה רוצה למכור את שרה, לקבור אותה במערה חשוכה עם חושך ואפלה? מה קרה לכם? האם נהיית קמצן, או שהתקוטטתם לפני הפטירה ואתה רוצה לנקום בה? זה לא יתכן!". הם לא הבינו את סוד המערה. הרי להלוויה של שרה באו גדולי עולם: אבימלך, עוג מלך הבשן, ושם בן נח. שם חי שש מאות שנה, והוא זכה לאריכות ימים זו בזכות העובדה שבא לביתה של שרה. כל מי שהיה בבית של שרה זכה לחיים ארוכים, זכה להיות גם בביתו של אברהם ולהאריך ימים אחריו.

טעותו של עוג מלך הבשן

עוג מלך הבשן היה מיועציו של פרעה. המדרש מספר שכאשר יעקב אבינו ירד למצרים ובירך את פרעה, עוג ישב שם. פרעה פנה אליו ואמר: "הנה, תראה את יעקב אבינו הגיע לשבעים נפש. לא כך היית אומר! אתה היית אומר על אברהם 'כי פרדה עקרה היא ואינו מוליד'". עוג רצה להרוג את אברהם וחיפש תכסיסים לכך. מדוע לא הרג אותו בפועל? הוא חשב לעצמו: "הוא זקן, תן לשיכור ליפול מעצמו. ילדים אין לו, שיצעק 'השם, השם', תן לו לצעוק". עוג היה בטוח שאברהם ילך מהעולם ללא המשכיות, וקיווה לשאת את שרה מתוך "רחמים" על היותה עקרה הנשואה לאדם שלדעתו היה אכזרי.

בשעה שנולד יצחק ונגמל, עשה אברהם משתה גדול שבו נכחו כל גדולי הדור, ובהם עוג. אמרו לו כולם: "תראה, איפה הנבואה שלך? אמרת 'פרדה עקרה ואינו מוליד'!". עוג זלזל ואמר: "מה מתנתו? בסך הכל ילד קטנצ'יק, מתי שאני רוצה אני שם את האצבע על האף שלו והוא נחנק". אמר לו הקב"ה: "אתה מבזה את המתנה שלי? חייך שאתה תראה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידם" – בידו של משה רבנו.

כוחם של תינוקות של פעם

המדרש מגלה לנו שאברהם אבינו היה הראשון שהמציא את עריסת התינוק. עד אז, לא נדנדה עריסה בעולם. בעבר, כשתינוק היה נולד, הוא מיד היה מתחיל ללכת, לקפוץ ולרוץ. האמא הייתה יולדת לבד, בחדר חשוך בלילה, והתינוק כבר רצה לרקוד. האמא הייתה אומרת לו: "רגע, צריך לחתוך את חבל הטבור, לך תביא מספריים מהמטבח". אם זה היה ביום, התינוק היה מסתדר ומוצא. אך בלילה, בחשכה, האמא הייתה שולחת את התינוק בן יומו להביא גפרורים ולהדליק נר.

מסופר על אישה שילדה בלילה, ושלחה את תינוקה להדליק נר כדי שתוכל לחתוך את חבל הטבור. בדרכו, פגע בו לא פחות מאשר אשמדאי, מלך השדים. התינוק, שנולד לפני חמש דקות, נאבק עם אשמדאי כל הלילה עד עלות השחר וקריאת התרנגול. אמר אשמדאי לתינוק: "לך תגיד לאמך שאלמלא קרא התרנגול, הייתי הורג אותך". ענה לו התינוק: "לך תגיד לאמא שלך שיש לך נס שאמא שלי לא חתכה את החבל שאני קשור אליה, אחרת הייתי קוטל אותך!". זה היה כוחם של ילדים פעם – תינוק בן דקה יכול היה להרוג מזיק. ולכן, כשעוג ראה את יצחק בעריסה, הוא זלזל, אך לא הבין את העוצמה הטמונה בו.

חכמתו של אברהם אבינו

בספר הזוהר מובא שאברהם אבינו נזקק לחכמה אדירה כדי לקנות את מערת המכפלה. בני חת אמרו לו: > "במבחר קברינו קבור את מתיך". הם רצו לתת לו את הקבר היפה ביותר, בחורשה על ההר, ובלבד שלא יקבור את שרה בחושך ובאפלה של מערת המכפלה. הם שלטו בו ואמרו: "נשיא אלקים אתה בתוכנו, אבל את הקבר תקבל איפה שאנחנו נחליט".

איזו חכמה עשה אברהם? הוא לא ביקש את המערה ישירות. הוא אמר להם: "אני רק רוצה שיהיה לי הזכות לקבור אותה בחלקת הנשיא, למען כבודה של שרה". באותו יום, עשה ה' נס ומינו את עפרון לנשיא עליהם. עפרון, כנשיא, הציע את החלקה הגרועה והחשוכה ביותר שלו – מערת המכפלה – במחיר מופקע של ארבע מאות שקל כסף. אברהם הסכים מיד. זו הייתה האמונה העצומה של אברהם אבינו בארץ לא להם, בגלות שבה זרים מכתיבים מה לעשות.

הרמ"ק מסביר שאם עם ישראל לא היו טועמים מטומאת מצרים, גזירת ארבע מאות השנים הייתה יכולה להתקיים בארץ ישראל ביום אחד. משה רבנו היה נולד בארץ, התורה הייתה ניתנת בארץ ישראל, לא היה חטא העגל, ולא הייתה יותר גלות בעולם. אך מכיוון שירדו למצרים, הכל השתלשל משם. סודו של משה רבנו רמוז באות ו' של המילה "גחון", ולכן נטמן בגיא – "גיא-חון". משה נמצא בהיכל הנקרא גיחון, ושם קיבל את גופו הקדוש.

מהותה האמיתית של ההתבודדות

למשה רבנו לא הייתה שום אחיזה בעולם הזה, כל רמ"ח איבריו היו קדושים. אדם יכול לחשוב: "אם גם אני אלך להתבודד שמונים שנה במדבר כמו משה, גם לי תתגלה רוח הקודש". אך זו טעות. גם בלעם הלך להרים והתבודד. האמת היא שאדם יכול להתבודד מיליוני שנים במדבריות ולא להתקרב לקרסוליו של משה רבנו.

משה רבנו אמר: "עוד לא עשיתי תשובה". התבודדות אמיתית היא לעשות תשובה, להיות מעביר על מידותיו, לסלוח לכל אחד, ולהאמין שכל אחד טוב ממני. רבי נתן מסביר שצריך לדעת שכל הצדיקים גדולים ממני פי אינסוף. מי אני בסך הכל? עוד לא שיניתי תאווה אחת.

עין טובה: סוד בחירתה של רחל ברבי עקיבא

אנשים נוטים לדון את הרשעים לכף זכות, אך מחפשים פגמים בצדיקים. זהו חטא חמור. אסור שאדם ייכשל בהוצאת דיבה, כי המוציא דיבה מאבד את כל דעתו. החסידות מלמדת את האדם לאהוב כל אחד ולדעת שהוא מתחת לכל יהודי. לשון הרע חמור יותר מגילוי עריות, שהוא היצר הגדול ביותר. מדוע? משום שלשון הרע נובע מגאווה – כל אחד חושב שהוא "חד בדרא" (יחיד בדורו) במידתו, ומבטל את כל שאר העולם. זהו סוד שבירת הכלים.

התוספות שואלים על רבי עקיבא, שלפני שחזר בתשובה היה אומר: > "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". כיצד רחל, בת כלבא שבוע, בחרה בו מכל תלמידי החכמים בירושלים? מה המיוחד שמצאה באדם ששונא תלמידי חכמים?

מסביר התוספות: רחל ראתה רועה צאן, אמנם אנאלפבית, אך "צנוע ומעלי" – בעל שמירת עיניים מוחלטת ומידות טובות. היא הבינה ששנאתו לתלמידי חכמים לא נבעה מרוע, אלא מטעות. הוא חשב שתלמידי החכמים מתגאים בתורתם ובזים לעמי הארצות, כפי שהיה נהוג אז ש"בגדי עם הארץ מדרס לפרושים". רחל ראתה את הפנימיות הטהורה שלו, את האור הגנוז בתוך החושך, ובזכות העין הטובה שלה – זכה העולם לתורתו של רבי עקיבא.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 31

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)