סוד ספירת המלכות: ענוותנותו של דוד מול קדושתו של שאול

שיעור מס' 33 | שיעורי הבוקר בישיבה בוקר יום שני פר' מסעי כ"ו תמוז תשנ"ה,

מאמר עמוק המבאר את ההבדל המהותי בין קדושתו וגבורתו העל-טבעית של שאול המלך, לבין מידת השפלות של דוד המלך. דרך דברי הרבי מרוז'ין מתבאר כיצד דווקא ההכרה של דוד שהוא "האבק של הסוליה של כל יהודי" היא זו שזיכתה אותו בספירת המלכות.

אסור שתהיה לאדם שום מחשבה שהוא שווה משהו. כמו שלמדנו במזמור ע"א, כשאני מזיז את היד או את הרגל – זה ה' שמזיז לי אותן. אני צריך לשבח את ה' שנותן לי כוח להזיז יד ורגל. האם אני באמת יכול להזיז יד ורגל בעצמי? האם אני יכול לעשות מלחמות בכוחותי?

"יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה"

הכל ה' עושה. לכן דוד המלך אומר מתוך גודל ביטחונו: "כִּי אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי ה' מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי". תמיד בטחתי בך שאתה תנהל אותי, תוליך אותי ותביא אותי לאן שאני צריך להגיע. ידעתי שאני לא יכול לעשות שום דבר או להשיג שום מדרגה בכוחות עצמי.

היהודי הפשוט והענווה האמיתית

דוד המלך ידע שהכל בא רק מה'. זוהי ענווה אמיתית – ההבנה שהכל מה', ושאני מאמין שכל אחד עושה יותר ממני. מה שאני עושה זה רק משום שה' מוביל אותי. כמו שכתוב: "רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ". ה' מוביל את האדם כמו רוח סערה ללכת, להילחם ולהציל את עם ישראל.

מכיוון שדוד ידע שהכל מה', זמירותיו ותהילותיו היו נובעים מקרבו כמעיין המתגבר. לא הייתה לו שום הוה אמינא שהוא עושה משהו בעצמו. הוא ידע שה' מניע לו את הרגל, את היד, את המוח ואת המחשבה. הוא הרגיש: "עדיין לא עשיתי שום דבר בחיים".

דוד אמר: "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ". גם אני בא לבית הכנסת, למרות שאני היהודי הכי שפל. הבעל שם טוב לימד שדווקא היהודי הפשוט הוא זה שמעלה את כל התפילות. הצדיק האמת הוא היהודי הפשוט האמיתי, הוא היסוד הפשוט. דוד המלך אמר על עצמו שהוא גרוע יותר מדואג ואחיתופל, ואף על פי כן הוא בא להתפלל.

האבק של הסוליה של כל יהודי

על הפסוק "נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב", מסביר ה'נועם אלימלך' בשם דוד המלך: כל המצוות שאני עושה הן רק מצד החסד. כמו שיעקב אבינו אמר "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים" – ככל שקיבל יותר חסד, כך הרגיש יותר קטן ולא ראוי.

דוד המלך אומר: "אני לעולם עקב, אני לעולם האבק של הסוליה של כל יהודי". אני נמצא מתחת לעקביים של כל יהודי לעולם, ואין לי שום מחשבה אחרת. אני רואה בבירור שכל יהודי טוב ממני – מתפלל טוב יותר, לומד טוב יותר, נותן צדקה יותר ממני.

הרבי מרוז'ין מסביר שלכל הספירות יש אונאה, חוץ מספירת המלכות. שש הספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד – יכולות להטעות את האדם. אך ספירת המלכות, שהיא הספירה של דוד המלך, היא ספירת הענווה והשפלות, בחינת "לית לה מגרמה כלום" (אין לה מעצמה כלום). מי שנמצא בספירת המלכות יודע שכאשר הוא מזיז יד, זה ה' שמזיז לו אותה.

קדושתו וגבורתו העל-טבעית של שאול

כאשר דוד המלך דימה בנפשו לדבר על שאול, אמר לו הקב"ה: אתה מדמה עצמך לשאול? אתה יודע מהי הקדושה של שאול? "בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ" – כבן שנה שלא טעם טעם חטא. שאול הפקיר את כל נכסיו למלחמה, חילק אוכל וכסף משלו, ומעולם לא נגע בכספי ציבור.

הקב"ה אמר לדוד: אתה חושב שאתה גיבור יותר משאול? אתה בסך הכל לקחת מקלעת, עמדת מרחוק וזרקת אבנים על גוליית. אבל שאול נאבק עם גוליית פנים אל פנים!

ומתי שאול נאבק בו? לא אחרי שאכל ארוחה דשנה ונח. כשנשבה ארון הברית והלוחות לאחר חורבן שילה, שאול רץ שישים קילומטרים לשדה המערכה. כשהגיע ונודע לו שהארון נפל בשבי הפלשתים, הוא לא הרגיש שום עייפות, אלא מיד רץ שישים קילומטרים נוספים בחזרה אל שדה המערכה.

כשהגיע לשדה המערכה, ראה שאול את הלוחות בידיו של גוליית. הלוחות היו עשויים מאבן סנפיר, קשים וכבדים מאוד, באורך אמה, רוחב אמה ועובי של שלושה טפחים, ושקלו קרוב לחצי טון או טון. אחרי שרץ כבר 120 קילומטרים, שאול התחיל להיאבק עם גוליית, והצליח להוציא את הלוחות מידיו. עם הלוחות הכבדים האלה, הוא רץ עוד תשעים מיל!

מדוע נבחר דוד למלכות?

אמר הקב"ה לדוד: שאול מעולם לא אכל חולין בטומאה. עוד כשהיה רועה צאן, היה שובר את הקרח בנהר וטובל, ומעולם לא הכניס לפיו פרוסת לחם או פרי בלי שטבל מקודם במקווה. שאול אכל בטהרה מוחלטת. בגלל ששאול היה כזה קדוש וטהור, הקב"ה הקפיד עליו על כל טעות קטנה.

הגמרא אומרת שיצאה בת קול ואמרה לדוד: "אלמלא אתה שאול והוא דוד – הייתי מאבד כמה דוד מפניו". כלומר, אם לשאול הייתה את הבחינה שלך, את בחינת השפלות, הקב"ה היה מאבד את כל העולם מפניו.

לשאול היו את כל הבחינות: היה לו חסד עצום, כפי שכתוב "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה", שהיה מלביש כלות ויתומים בשלמות החסד. הייתה לו גבורה להילחם בגוליית, והיו לו יסוד וקדושה. אבל מסביר הרבי מרוז'ין: לשאול לא הייתה את ספירת המלכות. לא הייתה לו את השפלות והמידה של דוד – להיות עקב מתחת לכל יהודי. דוד זכה למלכות דווקא בזכות ההכרה העמוקה שאין שפל ממנו.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 33

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4