סוד הענווה והמתקת הדינים: כוחו של הצדיק להוריד שפע לעולם

שיעור מס' 33 | שיעורי הבוקר בישיבה בוקר יום שני פר' מסעי כ"ו תמוז תשנ"ה,

מאמר מעמיק על החיבור בין לימוד התורה לספירת המלכות והענווה. דרך סיפורם של ירבעם בן נבט, רבי יהודה הנשיא ורבי שמעון בר יוחאי, מתבאר כיצד הצדיק, על ידי שפלות אמיתית וקבלת ייסורים, ממתיק את הדינים, עושה ייחודים ומוריד שפע וגאולה לעם ישראל.

אדם שילמד תורה יוכל להחיות מתים. לפעמים אדם אומר: "לא התקדמתי, לא יצא ממני כלום". הסיבה לכך היא חוסר לימוד. תשב ותלמד! מה קשה ללמוד ילקוט שמעוני או זוהר חדש? יש בזוהר סיפורים נחמדים ופירוש נפלא כמו "הסולם". פעם אנשים היו לומדים את הזוהר בדבקות ובהתלהבות, אפילו אם לא הבינו כל מילה, והיו יורדים נחלי דמעות מעיניהם. אדם חייב להבין מה שהוא קורא, ואם לא יבין את השורה הראשונה, לא יוכל לקרוא את השורה השנייה. לשם כך עשו לנו טובה וחילקו את הפירושים כדי שנוכל ללמוד ולהבין.

ישנו פירוש נפלא על הזוהר שנקרא "תורי זהב". מהם "תורי זהב"? הפירוש מסביר שזהו סוד החיבור בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, בין "חכמה עילאה" (חכמה עליונה) ל"חכמה תתאה" (חכמה תחתונה). למה מדובר בשני תורים? כדי לחבר את החכמה העליונה עם ספירת המלכות.

כל העבודה שלנו היא להמשיך את החכמה אל המלכות, והמלכות היא בראש ובראשונה שפלות וענווה. בכל הספירות יש סכנה של הונאה עצמית וגאווה – אדם יכול להתגאות בחסד שלו, בגבורה או בתפארת. אפילו ביסוד יכולה להיות גאווה, כמו שהיה אצל ירבעם בן נבט.

ניצוץ משיח בן יוסף

ירבעם בן נבט היה בבחינת "שמלה חדשה" בלי שום דופי, מעל ספירת היסוד. הקב"ה תפסו בבגדו ואמר לו: "חזור בך". ירבעם היה ניצוץ של יוסף הצדיק. האר"י הקדוש מסביר על הפסוק שנאמר לאשת ירבעם מפי אחיה השילוני:

"וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ"

הכוונה כאן היא למשיח בן יוסף, שיספדו אותו כל הארץ מספד יחיד. משיח בן יוסף עתיד להיות גלגול של ירבעם בן נבט בעצמו, שיבוא לתקן בסוף את התיקונים. כדי להגיע לזה, צריך להמשיך את החכמה העליונה למלכות, כי אדם לא יכול להיות עניו באמת בלי דעת ובלי שפלות.

כוחו של רבי יהודה הנשיא

רבי פנחס מקוריץ מסביר שזה היה כוחו של רבי יהודה הנשיא. הגמרא במסכת עבודה זרה ובבא מציעא מספרת שאנטונינוס, קיסר רומי, חפר מנהרה מביתו כדי להגיע לרבי. הוא היה נשכב על הרצפה, משמש את רבי, מאכיל ומשקה אותו. כשרבי רצה לעלות למיטתו, אנטונינוס היה מתכופף ואומר: "תעלה עלי". כשרבי סירב, אמר לו אנטונינוס: "מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא? אני רוצה לזכות להיות תחתיך בעולם הבא".

הגמרא מספרת על רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, שבזכותם לא מת שום אדם בלא זמנו. האר"י הקדוש כותב בספר הליקוטים על הפסוק בספר יונה:

"מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ"

כשעם ישראל נמצא בצרות, בייסורים ובגזירות נוראות, יוצאת בת קול מלמעלה ושואלת את הצדיק: "מה לך נרדם? נינוה מתהפכת, ארץ ישראל מתהפכת ואתה לא מרגיש?". רבנו מסביר שכאשר חסר ייחוד של "זעיר אנפין" ומלכות, ישנן גזירות. הקב"ה מוריד נשמות גבוהות מאוד לעולם, והצדיק נדרש לעשות את הייחודים כדי להציל את כלל ישראל, כדי שלא יצטרכו אנשים למות על קידוש השם. רבי שמעון בר יוחאי עשה ייחודים עצומים, עד ששום אדם לא נפטר לפני זמנו בדורו.

המתקת הדינים על ידי ענווה וייסורים

רבי יהודה הנשיא רצה גם הוא להגיע למדרגתו של רבי אלעזר, ולכן קיבל על עצמו ייסורים נוראים. מרוב כאבים, קול צעקותיו נשמע עד למרחק של שלושה מיל. שומר הסוסים של רבי היה עשיר יותר משבור מלכא, מלך פרס. כשרבי היה מתחיל לצעוק, היו מאכילים את הסוסים כדי שצהלתם תכסה על קולו, אך צעקותיו של רבי גברו על רעש הסוסים, ואפילו יורדי הים שמעו את קולו.

באותן שנים של ייסורים, למרות שלא ירד גשם, האדמה הייתה מלאה במים עד למעלה. אם עקרו צנון או תפוח אדמה מהאדמה, הגומה הייתה מתמלאת מיד במים. רבי פנחס מקוריץ מסביר שרבי זכה לכל זה רק בזכות הענווה שלו, שכן ידוע ש"משמת רבי בטלה ענווה".

מי שהוא בבחינת "אַיִן", יכול להמתיק את הדינים ולהוריד שפע עצום לדור, אפילו בלי עננים ובלי גשם. משה רבנו, שהיה שלמות הענווה – "עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" – הוריד מן מהשמיים והביא ענני כבוד שניצחו את כל הנחשים והעקרבים. מי שיזכה לענווה הזו של משה רבנו, יוכל בוודאי להביא את הגאולה השלמה לעם ישראל במהרה בימינו אמן.

חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 33

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4