סוד השכינה שבבית: העוצמה האדירה של מצוות כיבוד הורים
שיעור מס' 41 | * שיעורים בציון רבה"ק באומן כ"ו אלול תשנ"ה . *צום גדליה תשנ"ו .
רבנו מגלה לנו שהאימא הגשמית היא למעשה התגלמות השכינה הקדושה בתוך הבית. מאמר מרתק על סוד נשמת האדם, תגובת אומות העולם לעשרת הדיברות, ומסירות הנפש של גדולי ישראל למען מצוות כיבוד אב ואם.
רבנו מגלה לנו ש"אימא" זו השכינה הקדושה בכבודה ובעצמה. בחג הסוכות, השכינה מתלבשת בסכך ומסככת עלינו בדיוק כמו אימא שמסככת ומגנה על בניה. הזוהר הקדוש אומר שהשכינה יורדת למטה, לתוך הסוכה ולתוך הבית. השכינה הזו מביאה לעולם עוד נשמה ועוד נשמה – כל ילד הוא נשמה חדשה.
הנשמה מצדה לא רוצה להיות כאן בארץ. מה יש לה לעשות בעולם הזה? לשתות קולה? לשתות טמפו? אין לה שום חשק לזה, זה רק הגוף שרוצה את התאוות הללו. אדם שמבין זאת כבר שונא את הגוף שמפתה אותו לדברים לא טובים ולא צנועים, והוא רוצה רק את הנשמה. אבל אם הנשמה תהיה ללא גוף, היא תחזור ישר לשמיים ולא תישאר פה אפילו שנייה. לכן, צריכים לקשור אותה עם חבלים לארץ – והחבלים האלו הם הגוף.
כדי לשמור על הנשמה בעולם, נתן לנו השם יתברך אימא. אימא זו פשוט שכינה. לכל אחד יש שכינה בבית, והוא הבן של השכינה. אדם צריך להאמין שהאימא שלו היא לא רק דמות גשמית של ידיים ורגליים, אלא השכינה הקדושה בעצמה שנמצאת אצלו בבית, והיא זו שהמשיכה את הנשמה שלו לעולם.
לחיות שבעים שנה בשביל מצווה אחת
אומר התנא דבי אליהו, שאם אדם רק יכבד את האימא שלו, וכל מה שהיא אומרת יהיה קדוש אצלו – זו זכות עצומה. רבי פנחס מקוריץ אומר בספרו "אמרי פנחס", שלפעמים אדם חי שבעים שנה בעולם הזה רק בשביל מצווה אחת. רק בשביל להגיד מילה אחת טובה או לעשות תנועה אחת טובה למען השם יתברך.
היום, המצווה הכי חשובה היא שכל ילד יכבד את האימא שלו. אם הוא יכבד אותה, היא תאריך ימים ושנים עד מאה ועשרים.
הזוהר ותנא דבי אליהו ממשילים זאת למלך שהיה לו חבר טוב, עשיר מופלג בעל מיליארדים. לפני פטירתו של העשיר, הוא חשב: למי אתן את כל הכסף? יש לו ילד קטן בן עשר. אם ייתן לו את כל ההון, הילד יבזבז הכול ביום אחד. מה עשה האב? הפקיד את כל הכסף אצל המלך, שהוא עשיר בפני עצמו ולא יגנוב ממנו.
הילד גדל ושמע שמועות, אך הדבר נשמר בסוד כדי שלא יבוא כל יום למלך ויבקש כסף למסעות ולבזבוזים. כשהילד גדל ובא אל המלך, אמר לו המלך: "בני, ברוך תהיה. תהיה לך קורת רוח בעולם. תגיד לי, האם כיבדת את אביך ואת אימך כשהיית ילד? האם תמיד שמעת בקולם ועשית מה שאמרו לך?".
אסור לעולם להגיד "לא" לאבא ואימא. כשהם קוראים, צריכים לעזוב את הכול – את השיעורים, את המשחקים, את העיסוקים – ולרוץ מיד. לא להגיד "רגע, אני באמצע משהו". אם הבן עונה למלך: "מתי שאבא או אימא קראו לי, תכף באתי. עזבתי הכול ורצתי כחץ מקשת לעשות את רצונם", אומר לו המלך (הקדוש ברוך הוא): "אם כך, בוא ואראה לך מה שאבא ואימא השאירו בשבילך". אז מכניסים אותו לאוצרות ומרתפים מלאים ביהלומים ומרגליות.
כשהברכות רודפות אחריך
כאשר אדם מכבד את הוריו, מתקיים בו הפסוק:
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ"
הברכות ממש ירדפו אחריו וישיגו אותו. לפעמים אדם חווה קללות – נופל, נשרט, מקבל מכות וצרות. הכול נובע מכך שהוא לא שומע בקול אבא ואימא. אבל אם ישמע בקולם, הברכות ירוצו אחריו מהר יותר ממנו, עד שלא יוכל להכיל את רוב הברכות.
הפסוק ממשיך: "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ". מה זה לשמוע בקול ה'? זו הדיברה החמישית בעשרת הדיברות: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". לשמוע מה שה' רוצה, זה פשוט לשמוע בקול אבא ואימא. זה כל מה שה' רוצה מאיתנו.
תגובת אומות העולם לעשרת הדיברות
הגמרא במסכת קידושין מספרת שבשעה ששמעו אומות העולם את עשרת הדיברות, הם שמעו זאת בכל שבעים הלשונות. כשהם שמעו "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", הם חשבו לעצמם: "איזה בעל גאווה הוא! הוא רק רוצה שיכבדו אותו ויזכרו שהוא הוציא אותם ממצרים".
כשהם שמעו "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים", הם תמהו: "מה אכפת לו שיש עוד אלילים? למה לשנוא אלילים אחרים?". כשהם שמעו "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא", הם אמרו: "כזו גאווה לא ראינו, שאסור אפילו להזכיר את שמו סתם". וכששמעו "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", הם חשבו שזו אכזריות לאסור עבודה והנאה יום אחד בשבוע.
אבל פתאום הם שמעו: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". אף אליל בעולם לא אומר זאת. להפך, עובדי האלילים היו לוקחים את הוריהם הזקנים ושורפים אותם למולך. כשהגויים שמעו שהקדוש ברוך הוא מצווה לכבד את ההורים עד מאה ועשרים, מיד כל המלכים הורידו את הכתרים שלהם והודו שזו תורת אמת.
החתם סופר מסביר מדוע ב"פרק שירה", דווקא הפרדה אומרת את הפסוק:
"יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ"
מנהג המלכים היה לרכוב על פרדות. באמצע מרוצי הסוסים והמרדפים שלהם, פתאום נשמע קול עשרת הדיברות. כל העולם רעד, ציפור לא צייץ ועוף לא פרח. המלכים, רכובים על פרדותיהם, שמעו את הדיברות הראשונות וחשבו שזו גאווה ואכזריות. אך כששמעו "כבד את אביך ואת אמך", הם הניחו את כתריהם ואמרו: "זה אלוקים אמת! אשרי העם שככה לו". וכל זה שמעו הפרדות, ולכן הן אלו ששרות את הפסוק הזה.
מסירות הנפש של גדולי ישראל
הגמרא בקידושין מביאה דוגמאות מופלאות לכיבוד הורים. רבי אבהו, מגדולי האמוראים, סיפר על בנו אבימי. לאבימי היו חמישה בנים גדולים, רבנים סמוכים. למרות זאת, כשהיה שומע את אביו דופק בדלת, לא הרשה לאיש מילדיו לפתוח. הוא היה רץ בעצמו לדלת, וכל הדרך צועק: "אבא, אני פותח! אבא, אני בא!", כדי לחסוך מאביו אפילו שנייה אחת של צער והמתנה.
פעם אחת ביקש רבי אבהו כוס מים. עד שאבימי הביא את המים, אביו נרדם. מה עשה אבימי? הוא לא הלך לעיסוקיו, אלא עמד וגחן מעל אביו במשך שעה ארוכה עם כוס המים בידו, ממתין שיתעורר, כדי שמיד כשיפקח את עיניו יוכל לשתות. בזכות מסירות הנפש הזו, התגלו לאבימי באותה שעה חידושי תורה עצומים שלא התגלו מעולם.
דוגמה נוספת היא התנא רבי טרפון, שהיה מכהני בית המקדש. כשאמו הייתה צריכה לעלות למיטתה הגבוהה, והיה חסר לה דרגש, רבי טרפון היה נשכב על הארץ ומבקש ממנה: "אימא, תדרכי עליי". וכשהייתה צריכה לרדת, היה נשכב שוב כדי שתרד עליו.
מסירות כזו לכיבוד הורים ראינו גם אצל צדיקי החסידות. מסופר על רבי דוד מלעלוב, שכשהיה נער ברח ללמוד אצל החוזה מלובלין. כשחזר, אביו כעס מאוד וחיפש מקל כדי להכותו. רבי דוד לא ברח, אלא הלך בעצמו, מצא את המקל והגיש לאביו: "אבא, הנה המקל, תרביץ כמה שאתה רוצה". כך זוכים להיות צדיקים גדולים – על ידי ביטול מוחלט וקבלת באהבה את רצון ההורים.
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 41
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם