סוד השפע והממון: כוחה הרוחני של בת הזוג

שיעור מס' 52 | * ליל י' בטבת, פר' ויחי, תשנ"ו - סעודת יארצייט מוהרנ"ת זיע"א בישיבה - חלק ג'

על פי תורת רבי נחמן מברסלב והזוהר הקדוש, כל השפע והממון של האדם מגיעים לעולם אך ורק דרך אשתו. המאמר מסביר מדוע שמחת האישה היא המפתח לפרנסה, מדוע השידוכים אינם מתחלפים לעולם, וכיצד גדולתו הרוחנית של הבעל תלויה לחלוטין בבת זוגו.

רבינו אומר בתורה ס"ט: "דע שהגוזל לחברו ממון הוא גוזל ממנו בנים". אדם צריך לשמור על ממונו שלא יגזלו אותו, משום שעיקר הממון של האדם בא לו על ידי בת זוגו. ברגע שגונבים לאדם כסף או מרמים אותו, זו סכנה של ממש – הדבר עלול לפגוע באשתו, לגרום לגירושין, או חלילה לפגוע בילדים.

רבינו מלמד שהממון קשור בקשר הדוק לנפש האישה. כל השפע מגיע דרך "אור נפשה". כל אור רוחני מתגשם בסוף בעולם הזה והופך לשולחן, כיסא, רהיטים, דירה וכסף. הכל בא ממנה. לכן, ככל שהבעל משמח יותר את אשתו, כך היא מאירה יותר ושופעת יותר שפע. הבעל צריך לחפש כל הזמן רק איך לעשות לה נחת רוח ולשמח אותה, ואף פעם לא להגיד לה מילה מעליבה.

האישה כ"רגליים" המביאות את הפרנסה

האישה נקראת בחינת "נפש", שהיא המדרגה התחתונה בסדר של נפש, רוח ונשמה, ולכן היא בחינת נקבה המקבלת והיא הצינור לכל השפע. האישה היא בחינת "רגליים", כפי שדורשים חז"ל על הפסוק:

"רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר" - דא איתתא (זו האישה).

היא זו שמביאה לו את כל הממון שבעולם, בבחינת "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ". אם אדם היה מכבד את אשתו ומשמח אותה, הוא לא היה צריך לעשות פסיעה אחת בשביל פרנסה. הוא יכול היה לשבת וללמוד בישיבה, והיא הייתה מביאה לו את כל השפע, כי עיקר הממון תלוי בה. אך אם הוא פוגע בה, הוא כביכול "מקצץ לה את הרגליים", ואז הוא נאלץ לרוץ בעצמו לכל העולם לחפש פרנסה.

השידוך המדויק משורש הבריאה

חז"ל אומרים: "השרוי בלא אישה שרוי בלא חומה, בלא ממון". כשאדם בא לעולם, קובעים לו מיד בשורש הבריאה עם איזו אישה הוא יתחתן וכמה כסף יהיה לו. השידוכים אינם מתחלפים. האר"י הקדוש מסביר זאת על פי הפסוק בדניאל, שם מתואר צלם שרגליו עשויות ברזל וחרס שאינם מתערבבים: "כְּדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא". כך גם השידוכים – ברזל הולך עם ברזל, וחרס עם חרס.

אדם צריך להאמין באמונה שלמה שזהו השידוך המדויק שלו. לפעמים יש לאדם קצת אכזבות אחרי החתונה; הוא חשב שהוא קיבל את שרה אמנו, ובסוף הוא רואה שהוא קיבל את אסתר המלכה. עליו לדעת שהכל מחושב מלמעלה, ואם הוא מקושר לצדיקים אמיתיים, הם שומרים עליו ודואגים שיקבל את השידוך האמיתי שלו.

ברגע שהחתן שם לכלה את הטבעת, אמור להגיע אליו שפע בלי סוף. אך לעיתים, עד שהשפע מגיע, הוא מספיק קצת להעליב את אשתו, לבטל אותה ולהשפיל אותה, ואז הכסף לא יכול להגיע – כי הכסף בא רק כשהיא מאירה ושמחה.

מלך ללא מלכה אינו מלך

הזוהר הקדוש מסביר על הפסוק "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ", שעיקר השבח וההלל הוא כאשר יש חיבור של זכר ונקבה. יום שני בשבוע הוא בחינת "כלה" ליום ראשון, ולכן בשיר של יום שני נאמר "שיר מזמור" – תושבחתא כפולה, כי כעת הם שניים.

הקב"ה כביכול מתהלל ונקרא "גדול" רק כאשר יש לו את כנסת ישראל, שהיא בחינת בת זוגו. הזוהר אומר: "מלכא בלא מטרוניתא - לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול". מלך ללא מלכה אינו מלך. כך גם באדם: אם לאדם אין אישה שהוא משמח אותה והיא משמחת אותו, הוא לא נקרא 'בעל', הוא לא 'גדול' והוא לא 'מהולל'. כל השבח של האיש תלוי באשתו. מי שלא זכה להיות בבחינת זכר ונקבה, כל השבחים מוסרים ממנו והוא כלל לא נחשב אדם.

גדולת איוב – בזכות אשתו

לפני שאדם מתחתן, הוא עדיין לא נחשב אדם שלם. כשהוא מתחתן, מוחלים לו על כל עוונותיו והוא נעשה כתינוק שנולד מחדש. החתם סופר מסביר שאדם נחשב כ"תינוק" ומתחיל את בניינו האמיתי רק לאחר החתונה. פתאום שמים אותו בדירה, הוא צריך להתמודד עם עבודה חדשה, ולוקח לו שנים עד שהוא מתייצב ומוצא את עצמו.

השלמות של האדם תלויה לחלוטין באשתו. כך מובא בזוהר (ספרא דרב המנונא סבא) על איוב, שעליו נאמר:

"וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם".

בזכות מה זכה איוב להיות כה גדול, תם וישר וירא אלוקים? הכל היה בזכות אשתו! בזכות שהייתה לו בת זוג שכולה יראת שמים ("בדחילו דקוב"ה"), הוא שאב ממנה את הכוח וזכה להגיע למדרגתו העצומה.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 52

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2