סוד הלימוד בעיון: כיצד שוברים את המידות הרעות

שיעור מס' 56 | יום ג' פר' שמיני, כ' ניסן, ה' דחוהמ"פ תשנ"ו (המשך במס' 57)

לימוד גמרא בעיון ובהעמקה אינו רק רכישת ידע, אלא הכלי היחיד לזיכוך המוח ושבירת המידות הרעות. על ידי יגיעה במחלוקות התנאים והאמוראים, האדם ממשיך על עצמו "אנפין נהירין" ומכניע את כל התאוות והיצרים השליליים.

רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שחובה ללמוד את מחלוקות התנאים והאמוראים בתוך הגמרא. לימוד הגמרא מיישר את כל הפיתולים שבמוח. האדם צריך להתייגע ולהתפתל עם הסוגיות, עם התנאים והאמוראים, ועם כל מפרשי הש"ס – הרשב"א, הריטב"א, המאירי, הרמב"ם, הראב"ד, הכסף משנה, הטור והשולחן ערוך.

רק לאחר שהוא יתפתל עם כולם, הוא יראה אור. המוח יתיישר לו, ואז יזכה לבחינת:

"דע מה שתשיב לאפיקורס"

על ידי המאמץ העצום, כשהמוח ממש "מתפוצץ" מרוב יגיעה, מתפוצצת יחד איתו כל הזוהמה שבמוח. אז האדם מבין את הכל ישר, ממשיך חכמה, ומבין כל דבר לעומק ולאשורו.

הכלי היחיד לשבירת המידות

רבנו אומר בתורה ק"א שאי אפשר לשבר שום מידה רעה בלי לימוד בעיון. אדם עלול להסתובב עם מידות רעות, עם גאווה, לשון הרע, פגמי עיניים ועוד פגמים נוראים, והכל נובע מכך שהוא אינו לומד בעיון.

האדם מצד עצמו הוא חומר כבד יותר מכל כדור הארץ, וכפי שמסביר רבי נתן (הלכות ערב ה'), רק הצדיק האמת מחזיק אותו בנס לבל יבקע את הארץ מרוב כובד משאו. אך כדי באמת להשתחרר מהמידות הרעות ולתקן את עצמו, חובה על האדם לצלול לעומק התורה.

ההבדל בין ישראל לעמים

ההבדל המהותי בינינו לבין אומות העולם הוא הלימוד בעיון. הגויים יכולים ללמוד תנ"ך, ואפילו ללמוד גמרא ורמב"ם באוניברסיטאות, אבל אצלם זה רק לדעת "מה כתוב". אין להם את ההבנה מה זה עיון, מה זה להתפלפל, להבין מה קשה ולרדת לשורש הסברא. אצלנו, התורה היא דברי אלוקים חיים, וצריכים לדעת מאיפה נמשך כל דיבור ומהו שורשו.

כאשר הקב"ה הופיע מהר פארן ורצה לתת את התורה לכל הברואים, אומות העולם סירבו לקבלה. ממה הם פחדו? הם פחדו מהלימוד בעיון! הם ידעו שהלימוד בעיון ישבור להם את המידות הרעות. עם ציווי פשוט כמו "לא תרצח" הם יכולים להסתדר – אפילו רודן שרוצח מיליונים טוען שהוא עושה זאת למען ה"שלום" וה"סדר". אך הלימוד בעיון לא מאפשר רמאות כזו; הוא עוקר את הרע מהשורש.

להמשיך "אנפין נהירין"

בתורה יש שני כוחות: "ע' אנפין נהירין" (פנים מאירות) ו"ע' אנפין חשוכין" (פנים חשוכות). מי שמעיין בחכמות התורה זוכה ל"אנפין נהירין", בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו". על ידי כך, מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, ומתבטלים ממנו כל השיעבוד, התאוות והמידות הרעות של העכו"ם, שהם בחינת "אנפין חשוכין".

ככל שהאדם משיג יותר בשכלו – ושכל התורה גבוה אפילו מנבואה – כך הוא מכניע את אחיזת אומות העולם והמידות הרעות שבו. כשאדם לומד תורה עם "אנפין נהירין", הוא הופך להיות קדוש, ואינו יכול לסבול עוד שום מידה רעה. הוא ממית את עצמיותו ואת תאוותיו באוהלה של תורה, וזוכה להיקרא "אדם" באמת, שעיקרו הוא השכל האמיתי וחכמת התורה.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 56

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2