סוד השכל המאיר: כיצד עומק התורה משנה את המציאות

שיעור מס' 62 | יום ה' פר' מטות מסעי, אור לכ"ה תמוז תשנ"ו (המשך במס' 61)

מאמר מעמיק המבאר כיצד לימוד תורה בעיון ובשכל עמוק מאיר את פני האדם, מעניק לו עצות מדויקות כנבואה, ומחזיר לעם ישראל את החן וההדר בעיני אומות העולם. דרך הדרכותיו של רבנו והנהגותיהם של הגאון מווילנה ורבי עקיבא, מתגלה הדרך לזכות לאור החכמה האמיתי.

כשאתה נוהג, סע עם שמירת עיניים. גם אם אתה עומד ברמזור אדום, עצום את העיניים ואל תסתכל על המראות המכוערים שבחוץ. כשהרמזור יתחלף לירוק, אתה כבר תרגיש שכולם נוסעים. וגם אם מישהו יצפור לך מאחור – מה יכול להיות? עוד כמה שניות של שמירת עיניים שוות את הכול. כך אדם זוכה להכניס את האורות המקיפים, לעבור את כל הגאונים של כל הדורות ולהיהפך למלאך.

אדם צריך לקשר את עצמו לרבנו הקדוש ולכל העצות שלו. הדבר הראשון שצריך לדעת הוא שחסידות ברסלב היא עניין של שכל עמוק. עלינו לקחת הכול בשיא הרצינות ובכל העומק – את הגמרא, את ליקוטי מוהר"ן, את ליקוטי הלכות, וכל דבר בעולם. אין שום דבר שהשם ברא לבטלה או כדי לעשות צחוק.

מכרה של יהלומים מזומנים

אדם שמגיע לרבנו צריך להיות בשיא השמחה, כמו אדם שהרוויח בפיס. הוא כל כך שמח, עד שהוא משתדל לא להראות את השמחה כלפי חוץ, כדי שאנשים לא יתנפלו עליו ויבקשו הלוואות. הוא כמעט מתפוצץ מרוב שמחה פנימית ועמוקה של:

"שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב"

הוא מרגיש שהוא גילה מכרה של יהלומים מזומנים שאינם דורשים אפילו ליטוש. מי שזכה להגיע לרבנו, הגיע לכזה אוצר שכל היהלומים בעולם אינם שווים לאות אחת שלו. כדי לזכות לאור הזה, אדם צריך להחליט שהוא מקשר את עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר. אסור לקחת שום דבר "חפיף" או בקלות. עליו לחפש את העומק כדי שיאיר לו השכל, ורק כך יוכל להתקרב להשם יתברך.

תלמד לאט לאט, אות אות, שורה שורה. תפרש ותסביר כל דבר ואל תקרא במהירות. אז תראה שהשכל הוא האור הכי גדול שיש. כשאדם בעצבות או כשקרה לו אסון, הוא כבר לא רואה את השמש, כי השמש האמיתית היא רק השכל שמאיר בתוך האדם.

להחזיר את החן של עם ישראל

כשאדם מעמיק בכל דבר, לומד את הגמרא בעמקות עם הראשונים והאחרונים, הלימוד שלו נהיה ספיר ונהיר. רבנו אומר שאם הלימוד יהיה ספיר ונהיר, כל אומות העולם יראו את גדולת ישראל ואת האור שבהם.

"יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ"

היום, בעוונותינו הרבים, נפל החן של ישראל מכיוון שלומדים תורה בלי שכל ובלי עומק. לכן אין לעם ישראל אור, והגויים רוצים להשמיד אותנו. אבל אם היו רואים מאור על הפנים, את זיו השכינה שורה עלינו – שזו החכמה והשכל – כולם היו רצים לשרת כל יהודי. במקום לייעץ עצות איך להשמיד אותנו, הם היו מתייעצים 24 שעות איך לעזור לעם הזה.

"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם"

רבנו רוצה שיהיו עשרה אנשים שישמעו בקולו ויזכו שמאור התורה ישרה עליהם. אם יהיו עשרה אנשים כאלה, כל אומות העולם יתבטלו וירגישו את החיות. לעתיד לבוא, 2,800 גויים ירוצו אחרי כל יהודי כדי לזכות לעזור לו ולהידבק בו.

שכל של נביא: עצות מתוך התורה

כשאדם נכנס לעומק הלימוד, השכל מאיר לו בכל דרכיו והוא כבר לא צריך לשאול עצות מאף אדם בעולם. הוא מתבודד ומבקש:

"ותקננו בעצה טובה מלפניך"

הוא לומד ליקוטי מוהר"ן שורה שורה, לאט לאט. רבנו כבר הכין לנו הכול, אין צורך להיכנס לדמיונות או לריחופים. ברסלב זה השכל הכי עמוק שקיים. הכול צריך להיות עם שכל, עם דעת ועם היגיון.

הגאון מווילנה אמר שאם אדם יושב שש שעות רצופות של לימוד תורה, בלי לזוז מהכיסא ובלי לדבר עם אף אדם – המחשבה הראשונה שתבוא לו לאחר מכן תהיה כמו נבואה מהשמיים. זה בדוק ומנוסה. קח לך כמה ספרים: ליקוטי מוהר"ן, זוהר, מדרש, ספרי חסידות. תחליף ספר כל חצי שעה. אחרי שש שעות, המחשבות שיבואו לך יהיו צלולות וטהורות, וכל מה שתחליט לעשות – אתה תצליח. השכל יזדכך עד שיהיה לו שכל של נביא, שכל דבר שעולה לו בראש הוא באמת מסר מהשמיים מה עליו לעשות.

ענווה ככלי לחכמה: סודו של רבי עקיבא

כדי לזכות לחכמה הזו, נדרשת ענווה עצומה. רבי עקיבא, שהיה בן גרים ובעל תשובה, הגיע עם לב נשבר והכנעה. כל העניין של בעל תשובה הוא ההכנעה והשפלות, לא לחשוב "אני יותר חכם מכולם כי חזרתי בתשובה".

כל המעלה של רבי עקיבא הייתה שהוא בא בשפלות, בלי לשאול שום קושיות על רבותיו. הירושלמי מספר שרבי עקיבא למד 13 שנה לפני רבי אליעזר. למרות שכבר היו לו 12 אלף תלמידים, במשך כל אותן שנים הוא לא העיז להקשות או להשיב לרבו שום דבר. דווקא מתוך ההכנעה והשפלות הזו, הוא זכה לגלות על כל תג ותג תלי תילים של הלכות, עד שמשה רבנו בעצמו התפלא מגדולתו. כי רק מי שמבטל את עצמו באמת, זוכה שהשכל האלוקי יאיר בו בשלמות ויאיר לו בכל דרכיו.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 62

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2