סוד חמישה עשר באב: הארת התשובה, כתר החורבן ותיקון העיניים
שיעור מס' 65 | (המשך כדקה ממס' 64) בוקר יום ד' פר' עקב, ט"ו אב תשנ"ו - בישיבה
חמישה עשר באב הוא יום של כפרה בבחינת יום הכיפורים, הצומח מתוך ההתרסקות של תשעה באב. הרב אליעזר ברלנד שליט
מתי מדבר והארת יום הכיפורים
חמישה עשר באב הוא בחינת יום הכיפורים. כפי שאומר רבי נתן, מי שזכה, היום הזה היה עבורו ממש כמו יום כיפור. על כך נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים", שכן שניהם מייצגים בחינה אחת של כפרה. ביום זה מאירה בעולם הארת התשובה, וזהו זמן של תיקון והמתקה לכל השנה כולה. מי שעושה תשובה בחמישה עשר באב, מגיע לראש השנה נקי לגמרי, משום שביום זה הכל מתכפר וכל אחד מקבל נשמה חדשה לגמרי.
חז"ל מלמדים אותנו שבתשעה באב נגזרה הגזרה על מתי מדבר, ובכל שנה היו מתים במדבר אלו שהגיעו לגיל שישים. אך בשנה האחרונה, כפי שמסבירים בעלי התוספות, האחרונים כבר לא מתו. הקב"ה מחל להם על עוונותיהם. בחמישה עשר באב פסקו מתי מדבר, ולכן יום זה הפך ליום נפלא של מחילת עוונות. כל מי שמוחו בקודקודו יכול לנצל את היום הזה בצורה נפלאה, שכן הוא מהווה את התיקון וההמתקה של תשעה באב.
להגיע לכתר מתוך הקטנות
הדרך להגיע להארה העצומה של חמישה עשר באב עוברת דרך תשעה באב. כאשר אנו יושבים על הארץ ובוכים על החורבן, אנו זוכים לקבל "כתר שבכתר". הפגם של החורבן היה בכתר שבכתר, ומשם נפלו כל הספירות. כדי להרים אותן חזרה, חייבים לשבת על הארץ מהשקיעה ועד אמצע היום, ולהגיע לקטנות דקטנות. אי אפשר להגיע לכתר שבכתר מבלי ליפול קודם לקטנות שבקטנות. רק מתוך השפלות הזו של תשעה באב, צומחת השמחה של חמישה עשר באב.
הפרי צדיק מסביר שלעתיד לבוא יהיו שבעת ימי משתה מתשעה באב ועד חמישה עשר באב, כאשר היום השביעי יהיה יום של ריקודים ומחולות, בדומה לשמחת תורה. גם המגן אברהם פוסק שבזמן בית המקדש, חמישה עשר באב היה יום טוב גדול מאוד.
מוחין של תשובה אמיתית
עיקר המעלה של יום זה, בדומה ליום הכיפורים, היא זכייה במוחין עצומים ונפלאים היורדים לעולם מהבינה – מוחין של תשובה אמיתית. אדם מקבל כאלה מוחין, שעל כל עבירה, מחשבה אסורה או ראייה אסורה שהוא עשה, הוא מיד עושה תשובה והכל מתכפר לו.
אנו נמצאים כעת סמוך לראש חודש אלול, וחמישה עשר באב הוא ההכנה לראש השנה. אולם, הרמב"ם בהלכות תשובה מזהיר אותנו מפני זלזול באיסור "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". שמירת עיניים אינה המצאה, אלא הלכה מפורשת ברמב"ם. מי שלא שומר את העיניים, התשובה שלו פשוט אינה מתקבלת.
התנאי לתשובה: שמירת העיניים
הרמב"ם מונה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה. אחד מהם הוא "המסתכל בעריות". אדם כזה רגיל ללכת עם עיניים פתוחות ושואל את עצמו: "מה עשיתי? איזה חטא חטאתי? וכי בעלתי או קרבתי אצלה?". הוא כלל אינו מעלה על דעתו שעבר עבירה.
האור החיים הקדוש חושף את המציאות הרוחנית הנוראה המסתתרת מאחורי ראייה אסורה. כאשר אדם מסתכל במראות אסורים, הוא חושב שלא עשה שום פגם, אך באותו רגע מתלבשות עליו קליפות נוראות ואיומות.
"אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּין לְבוּשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מט, יא-יב).
האור החיים מסביר שקליפה זו יכולה להחריב את כל העולם. כל ראייה אסורה פשוט מחריבה את העולם – היא גורמת לתאונות דרכים, למלחמות ולהריגות. כאשר אדם נופל לתוך הקליפה הזו, נדבקים בו שדים ורוחות ברמה כזו, שאפילו מי שעומד בדלתי אמותיו עלול להיפגע. לכן, ההחלטה לשמור את העיניים היא התנאי הבסיסי וההכרחי לכל תהליך של תשובה.
טהרתו של הכהן הגדול
כדי להבין את עוצמת הטהרה הנדרשת כדי לא להידבק בקליפות אלו, מביא הזוהר הקדוש בפרשת אמור את הדין לגבי הכהן הגדול. הכהן הגדול, שצריך להיכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים ולכפר על כל עוונות ישראל, חייב להיות בתכלית הטהרה, וכן גם אשתו. הזוהר מסביר שהיו מגדלים נשים מיוחדות עבור הכהן הגדול, ממש כפי שהיו מגדלים תינוקות לפרה אדומה על גבי סלעים מיוחדים כדי שלא יקבלו שום טומאה.
ילדות אלו גדלו בסגירות מוחלטת, בבחינת "לא תיפוק מבבא דחצרא" (לא תצא מפתח החצר). הן מעולם לא יצאו מפתח ביתן ולא ידעו דבר ממה שקורה בעולם בחוץ. הכהן הגדול ואשתו היו צריכים להיות מנותקים לחלוטין מכל ידיעה או "ריח" של העולם הזה, כדי ששום קליפה לא תוכל להיאחז בהם.
שבירת הכלים ותיקון העיניים
העץ חיים והגאון מווילנא מסבירים שהקב"ה חילק את העולם לשני סוגים עיקריים של קליפות ויצר הרע, המרומזים בשני הדיברות: "לא תרצח" ו"לא תנאף". הקליפות הנוראות של הראיות האסורות והניסיונות של "לא תנאף" נאחזות בעיקר באיש, שצריך לעבור יום יום ורגע רגע ניסיונות נוראים ברחוב. לעומת זאת, קליפת הכעס ("לא תרצח") שייכת לעולם הדינים, והאר"י הקדוש מסביר שמידת הכעס ניתנה דווקא לאישה, כדי שתוכל להניע את עולם העשייה ולדאוג שהדברים יזוזו.
רבי נתן מברסלב מסביר בליקוטי הלכות מדוע עיקר הניסיון של הגבר נמצא דווקא בעיניים. בשעת "שבירת הכלים" בעולמות העליונים, האורות יצאו מן העיניים ומיד נשברו. לכן, כל הפגם וכל התיקון תלויים בעיניים.
אדם יכול לעבור את ראש השנה ויום הכיפורים, ולנסוע לצדיק, אך אם הוא לא מחליט לשמור את עיניו – התשובה אינה מועילה. הצדיק יכול לעזור לאדם, לתת לו מוחין ולפתוח לו ספרים, אך רק בתנאי שהאדם עצמו מחליט לסגור את העיניים ולבטל את היצר הרע בכל הכוח. אין דבר כזה לעבור על הלאו של "לא תתורו" מיליון פעם ביום ולחשוב שהצדיק יכפר על הכל. התשובה האמיתית מתחילה בהחלטה הנחושה לשמור על העיניים.
חלק 1 מתוך 5 — שיעור מס' 65
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם