סוד הזקן העיוור: העוצמה הרוחנית של שמירת העיניים

שיעור מס' 65 | (המשך כדקה ממס' 64) בוקר יום ד' פר' עקב, ט"ו אב תשנ"ו - בישיבה

מאמר מעמיק המבאר את סודו של הזקן העיוור משבעת הקבצנים, ואת ההשפעה העצומה של שמירת העיניים. הרב מסביר כיצד הראייה משפיעה ישירות על שלום הבית, וכיצד עצימת העיניים מתקנת את שבירת הכלים ומונעת חורבן בעולם.

כדי שאורות עולם האצילות יאירו לאדם, עליו לעשות להם כלים. הכלים הללו נוצרים על ידי לימוד התורה ושמירת העיניים. רבי נתן מברסלב אומר שהניסיון הקשה ביותר הוא שמירת העיניים, וזהו סודו של הזקן הראשון מתוך שבעת הקבצנים – הזקן העיוור.

הזקן הראשון היה עיוור לגמרי, והדבר הראשון בעבודת השם הוא להיות עיוור ולא לראות את העולם. בהלווייתו של רבנו, רבי נתן אמר שעיניו של רבנו מעולם לא ראו את העולם הזה. אדם יכול להיוולד ומהיום שהוא נולד לא לראות את העולם כלל.

הראייה שבוראת מלאכים או מזיקים

מה יש פה לראות? העולם דומה לתעלת ביוב. אם תראה תעלת ביוב שפורצת, האם תעמוד להסתכל ולספור את הטיפות? אתה תברח על נפשך. כך פשוט צריך להתייחס לרחובות מלאי הפריצות – לסגור את העיניים, לסתום את האף ולברוח. מעבר בד' אמות של טומאה מדביק את האדם באינסוף קליפות.

אדם כלל לא יודע שיש עבודה כזו של שמירת העיניים, אך שם נמצאים כל הניסיונות. כאשר הבעל מתעלה, גם אשתו מתעלה. אך אם הבעל אומר לאשתו ללכת בצניעות בשעה שהוא עצמו הולך עם עיניים פתוחות, כיצד היא תלך בצניעות? כל ראייה אסורה בוראת קליפה, בוראת שד שקופץ על האישה. הקליפות הללו מדברות אליה ומונעות ממנה להתלבש בצניעות.

לעומת זאת, אם הבעל היה סוגר את עיניו, כל השדים היו מתים מיד. תחת זאת, הוא היה בורא מלאכים קדושים שהיו הולכים לאישה ומשפיעים עליה קדושה. האישה נבראה לכסות את עצמה מכף רגל ועד ראש, וכך השם ברא אותה. מי שהורס ומקלקל אותה הוא הבעל בעצמו עם הראיות האסורות שלו.

"אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ"

האישה היא רק עטרה, כמו כתר של הבעל. האישה היא כמו כתר של הבעל; ברגע שהוא יהיה קדוש, גם הכתר יהיה קדוש. אין צורך להשפיע עליה או לדבר איתה, הכל תלוי אך ורק בקדושת העיניים של הבעל.

שבירת הכלים ותיקון האורות

אדם צריך לדעת שכל ביאתו לעולם היא רק בשביל דבר אחד – שמירת העיניים. ברגע שישמור את עיניו, הוא יתחיל לעלות ממדרגה למדרגה, מזעיר אנפין ועד לאדם קדמון.

כשהשם ברא את אדם קדמון, האורות החלו לצאת. אור ע"ב האיר במצח, ואור ס"ג האיר בכל הגוף. כאשר האורות התחברו, התחיל לצאת אור ב"ן מהעיניים. האור הזה ירד כסדר עד שהגיע מול הטבור, ושם הוא התחיל לבקוע כלפי חוץ. שם התחילה שבירת הכלים.

לכן הזקן מגיע עד הטבור, כי בזקן אין שום שבירה. מהטבור ומטה מתחילה השבירה, ושם נמצאות כל התאוות, המלחמות והניסיונות. התיקון לכל זה מתחיל בכך שהאדם שומר את עיניו.

לעשות כלים לאורות האין-סוף

כל פעם שאנחנו סוגרים את העיניים, אנחנו מחזירים את האור לשורשו ומתקנים את כל האורות השבורים. כל האורות שהתפצלו וגורמים חורבן בעולם, הם אורות ללא כלים. אור בלי כלי הוא כמו חשמל ששורף את העולם, הוא הופך ל"מאורי אש" במקום "מאורי אור".

"שאור העיניים מתגלה מהטבור ולמטה" (עץ חיים, שער הנקודים)

כדי לתקן זאת, אין שום תירוץ לפתוח את העיניים. אפילו במעבר חצייה, שמרכז אליו את כל הקליפות שבעולם והופך לבור ניקוז של טומאה, אדם יכול לעמוד, לעצום עיניים, להחזיק ספר תהילים או 'תיקון הכללי' ולא לראות שום דבר.

כאשר אנו שומרים את העיניים, אנו עושים כלים לאורות הללו שמתפזרים בחלל העולם. האורות הללו, כשהם ללא כלים, הם אלו שיוצרים את כלי המשחית והטילים הגרעיניים בעולם. אך אם נעשה להם כלים על ידי עצימת העיניים, האורות יחזרו לשורשם, ואז יתקיים הייעוד: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

חלק 2 מתוך 5 — שיעור מס' 65

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4 | חלק 5