סוד ההתקרבות לצדיק וההתמודדות עם קושיות
שיעור מס' 71 | *יארצייט רבה"ק יום ב' אור לי"ח תשרי תשנ"ז *המשך שיעור מס' 70 ביארצייט רבה"ק.
ביום ההילולא הצדיק עולה למדרגות עצומות ויכול לתקן כל אדם, אך רבים מחמיצים זאת כשהם מחפשים רק \
רבנו כותב בסוף תורה ס"ב כי "עיקר כל הדברים הם ההתחלה". אדם צריך לדעת שיום ההילולא הוא יום חדש שלא היה מעולם. ביום זה, הצדיק עולה עליות חדשות לגמרי ועושה תיקונים נפלאים שאינו עושה בשום יום אחר בשנה. הוא עולה לאין סוף מעלות ומדרגות, וכעת יש בכוחו להעלות כל אחד ואחד ולהוציאו מהיפך אל היפך.
כל מה שאדם חושב שהוא מתרומם ומתעלה – זה הכל דמיונות. אצל הצדיקים המציאות היא הפוכה: ככל שהם עולים, הם רק מרגישים שהם יורדים ופחותים יותר. הם חשים שפלות אמיתית, שהם תחת כל אדם. זוהי גדולתו של הצדיק, בבחינת:
"במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו".
הארה זו של ענווה היא ההארה של יום טוב. רבנו מסביר (תורה קל"ה) שביום טוב אדם יכול לראות את מצבו האמיתי ולהבין שהוא לא שווה שום דבר. בחיי השגרה יש לו סדר יום, ישיבה וזמני לימוד קבועים. אך בחול המועד, כשמגיעים ימי "בין הזמנים", פתאום הוא מגלה שקשה לו אפילו לפתוח ספר.
הוא מסתובב שעות, נע ונד ימינה ושמאלה, מעלה ומטה, כמו לולב לכל שש הרוחות עם שמונה עשר נענועים, עד שהוא סוף סוף פותח את הספר – ומיד נרדם עליו. דווקא במצבים הללו, אדם יכול לראות באמת היכן הוא אוחז ומהי מדרגתו האמיתית. בשביל זה בדיוק באים לצדיק – כדי לקבל את ההארה הזו של האמת והענווה.
הסכנה שבחיפוש אחר "דגל" וייחודיות
אך לצערנו, לעיתים אדם מתקרב לצדיק ונעשה "ברסלבר", ומיד מתחיל להרגיש שהוא הכי מיוחד מכולם. טבעו של אדם שהוא אוהב להרגיש שונה וייחודי. לא אכפת לו אם יקראו לו ברסלב, סאטמאר או גור – העיקר שיהיה לו איזה דגל לנפנף בו, כדי שיוכל לומר: "אני לא כמו כולם, אני משהו חדש".
תשעים ותשעה אחוזים מההתקרבות של האדם נובעים לעיתים מחיפוש אחר ייחודיות חברתית, ולא מחיפוש אמיתי אחר השם יתברך. ההוכחה לכך היא שקשה לו לפתוח ספר או להתפלל בכוונה. הוא מחפש חסידות חדשה או חברה חדשה רק כדי להרגיש מיוחד.
אם זו החיות של האדם – הרצון להיות "אחר" מהשני – חבל מאוד שהוא הגיע לצדיק. בדרך זו הוא מפסיד את כל התיקונים הנפלאים של הצדיק, בפרט ביום קדוש של הילולא שבו יש עליות כה עצומות.
שיעור התנ"ך של אחאב מלך ישראל
בחודש תשרי מאיר גילוי של אליהו הנביא, בבחינת:
"חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו" (מלכים א', י"ז).
אליהו הנביא זכה לעמוד לפני ה' בעולם האצילות. משם הוא נשלח להתמודד עם אחאב מלך ישראל. אחאב היה מתפאר בידיעותיו בתורה, עד כדי כך שהחל למסור "שיעורי תנ"ך" של אפיקורסות. באחת מהרצאותיו ביריחו, טען אחאב כי יהושע בן נון גדול יותר ממשה רבנו.
ה' שלח את אליהו לשמוע את ההרצאה הזו. אחאב עמד מול הקהל והוכיח את טענתו מהפסוקים. הוא ציטט את דברי משה רבנו בקריאת שמע:
"וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ".
אחאב פנה לקהל ושאל: "הרי משה רבנו נשבע בשם ה' שאם נעבוד עבודה זרה, ייעצר הגשם. והנה, אני כיסיתי את כל ארץ ישראל במיליארדים של פסלים. אין תלם של מחרשה שאין בו פסל. ולמרות זאת – השמש זורחת, הגשם יורד בעיתו, הכל פורח ויש שפע עצום בעולם! היכן התקיימו דבריו של משה רבנו?".
מדוע דברי הצדיק נראים כלא מתקיימים?
לעומת זאת, המשיך אחאב, הביטו בחיאל בית האלי, ראש העיר שלנו שהקים את יריחו. יהושע בן נון קילל את מי שיבנה את יריחו: "בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ". והנה, כל מילה של יהושע התקיימה במדויק בחיאל! בניו מתו בדיוק כפי שניבא יהושע. "אם כן", סיכם אחאב, "דברי יהושע מתקיימים, ואילו דברי משה רבנו אינם מתקיימים!".
באותו רגע קם אליהו הנביא באמצע ההרצאה וזעק: "חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו! אני נשבע עכשיו שדברי הצדיק יתקיימו במלואם. אין לכם שום זכות לשאול שאלות על משה רבנו!". באותו רגע גזר אליהו שלא ירד טל ומטר.
מכאן אנו לומדים יסוד עצום. כאשר הצדיק מרחם על עם ישראל ומעלים עין מחטאיהם, נדמה לאנשים שדבריו אינם מתקיימים. מצב זה מוליד אינסוף קושיות על הצדיק. אדם יכול לחיות עשרים וארבע שעות ביממה עם שאלות ותמיהות על הנהגת הצדיק.
סוד הקושיות: שלמות הברית של הצדיק
רבנו מסביר שזהו מצב הכרחי. ככל שיש לאדם יותר שאלות על הצדיק, הדבר רק מראה שהצדיק הוא אמיתי, טהור וזך יותר, עד שאין בו שום תפיסה והשגה.
הצדיק האמת הוא בחינת "ברית" – שלמות של שמירת הברית, קודש קודשים, עיניים עצומות ומחשבה נקייה לחלוטין. אדם שעדיין שקוע במחשבות רעות ובהסתכלויות אסורות, אינו יכול להבין שום דבר בהנהגתו של הצדיק. לכן, השאלות והקושיות על הצדיק הולכות וגוברות מיום ליום.
אצל הצדיק מתקיים הסוד של "מכסה טפח ומגלה טפחיים". הנהגתו נסתרת מעינינו, ואדם נותר עם אינסוף תמיהות, עד שיזכה לתקן את עצמו ולשמור את הברית בקדושה. רק אז יוכל להתחיל לקבל את דעת הצדיק בשלמות ולהבין שכל דבריו חיים וקיימים.
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 71