סוד האש המלהטת מלימוד התורה

שיעור מס' 77 | ליל ו' פר' ויגש, אור לי' טבת תשנ"ז - סעודת יארצייט של מוהרנ"ת בישיבה (המשך ב-78)

כאשר אדם לומד תורה בקדושה, בטהרה וביישוב הדעת, יוצאת מפיו אש רוחנית ממש כפי שהיה במעמד הר סיני. דרך סיפורם של בן עזאי ואלישע בן אבויה, מתגלה כיצד לימוד פשוט של חומש ונביא יכול להאיר את העולם, וכיצד לעולם לא מאוחר להתחיל מחדש.

הברכות והמצוות רצות אחרי האדם. כאשר אדם שומע בקול ה', הולך בדרכיו ומקיים את המצוות בפשטות – כמו כיבוד אב ואם – הוא זוכה לברכות עצומות. אדם שמפרנס ומכבד את הוריו נעשה כדוד מלך ישראל, וזוכה להציל את כל עם ישראל ממלחמות ומשואות שאין לאדם שליטה עליהם, כפי שנאמר:

"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם ה'".

האש היוצאת מהדיבורים הפשוטים

מתוך עשרת הדיברות הפשוטים ביותר – "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", "לֹא תִּרְצָח" – יצאה אש. מכל הדיבורים הכי פשוטים של התורה יוצאת אש, ואם אדם לומד בקדושה וטהרה, יוצאת ממנו אש ממש.

אדם צריך להתרגל ללכת תמיד עם ספר ביד. בין אם זה 'תנא דבי אליהו' מנוקד ויפה, ליקוטי הלכות או ליקוטי מוהר"ן. גם כשהוא נוסע בדרכים או אפילו אוסף כסף, הוא יכול לסיים ספרים שלמים. כאשר אדם יושב ולומד כראוי, מתוך יישוב הדעת, הוא זוכה לסיעתא דשמיא עצומה. ההצלחה בחיים אינה תלויה בהשתדלות גשמית מרובה; אדם יכול לעבוד שעות ארוכות ולא להרוויח דבר, או לעבוד דקות ספורות ולהצליח בגדול – הכל תלוי בסיעתא דשמיא שמגיעה מלימוד התורה.

בן עזאי והאש המלהטת סביבו

המדרש בשיר השירים (דף י"א עמוד ב') דורש על הפסוק:

"נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים".

אלו שהיו חורזים דברי תורה מחומש לנביאים ולכתובים, הייתה יוצאת מהם אש, וההר היה בוער באש עד לב השמים. מסופר על התנא בן עזאי, חברו של רבי עקיבא, שהיה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו. אמרו לרבי עקיבא: "תראה את בן עזאי, יושב ודורש והאש סביבותיו!". ניגש אליו רבי עקיבא ושאל אותו: "מה קורה אצלך? מה אתה לומד? שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך. האם למדת סתרי תורה? סודות התורה? שמא בחדרי מרכבה היית עסוק?".

ענה לו בן עזאי: "לא! לא למדתי סתרי תורה ולא חדרי מרכבה. הייתי לומד חומש פשוט. למדתי את פרשת ויגש בנחת וביישוב הדעת, פסוק אחר פסוק, ויצאה אש". בן עזאי הסביר שהוא פשוט חרז את דברי התורה מחומש לנביאים ומנביאים לכתובים. הדברים היו שמחים וערבים עליו כנתינתם מסיני. הרי התורה ניתנה באש, וכאשר לומדים אותה בשמחה ובנחת, ללא לחץ וכפייה, אותה אש של מעמד הר סיני מאירה שוב.

ההכרזה בשמיים על כניסת השבת

תופעה דומה מצינו אצל האמורא רבי אבהו, שגם סביבו ליהטה האש כשהיה דורש. כשאדם לומד תורה בקדושה, כל אות שיוצאת מפיו קודחת באש. כך היה גם עם אבויה, אביו של אלישע בן אבויה. הוא ראה את רבי אליעזר ורבי יהושע לומדים, ושאל אותם: "איך האש יוצאת מביניכם?". הם ענו לו בפשטות: "אנחנו לומדים 'אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ', 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ'".

בעניין השבת, הזוהר הקדוש (בפרשת אחרי מות) מגלה סוד עצום. כשם שלמטה משמיעים צפירה להודיע על כניסת השבת, כך גם למעלה ישנה תקיעת שופר. ברגע שמכריזים בשמיים על כניסת השבת, מלאכי השרת – מיכאל וגבריאל, יחד עם שישים ריבוא מחנות מלאכים – מלווים את האדם ההולך לבית הכנסת. מכל אות ואות שאדם לומד נבראים מלאכים, ואם היינו זוכים, היינו רואים בעינינו מלאכים של אש מלווים אותנו.

בתוך הקושיה טמון התירוץ: סודו של רבי עקיבא

נחזור לאבויה. כאשר ראה את האש יורדת מן השמיים ומקיפה את החכמים שלמדו חומש, נביאים וכתובים, הוא נדהם ואמר: "אם ככה גדול כוחה של תורה, אני נודר שאני מקדיש את בני ללימוד תורה!".

לימים, כאשר אלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה, הוא הסביר לתלמידו רבי מאיר את סיבת קלקולו. הוא טען שהשורש לפגמו היה בכך שאביו לא התכוון לשלחו ללמוד תורה לשם שמים מתחילת יצירתו, אלא רק ביום הברית, בעקבות אותה אש שראה. אלישע טען: "הראשית שלי לא הייתה טובה וטהורה, ולכן איני יכול לעשות תשובה".

אך רבי מאיר לא קיבל את דבריו. רבנו נחמן מברסלב מלמד כלל עצום: "בתוך הקושיה עצמה נמצא התירוץ". אלישע ניסה להביא ראיה מרבי עקיבא, אך דווקא רבי עקיבא הוא ההוכחה הניצחת ההפוכה! רבי עקיבא לא נולד בקדושה וטהרה מיוחדת, ועד גיל ארבעים היה עם הארץ ששנא תלמידי חכמים ואמר "מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".

למרות ההתחלה הקשה שלו, רבי עקיבא עשה תשובה כה עצומה, עד שהשיג בהשגותיו את כולם – גם את בן עזאי וגם את אלישע בן אבויה. מכאן אנו לומדים שלעולם אין להתייאש, וגם אם ההתחלה לא הייתה מושלמת, תמיד אפשר לתקן ולזכות לאור הגדול.

להסיר את המטבע מהעיניים

כאשר אדם לומד תורה באמת, יוצאת מפיו אש. מוהרנ"ת סיפר שכאשר רבנו אמר את תורה כ"ד, הוא ראה ממש ניצוצות של אש יוצאים מפיו. יש בתורה אור אין סוף, אורות שהם למעלה מנפש, רוח ונשמה.

העולם הזה מלא באורות נפלאים, אורות של צדיקים שמטרתם להאיר לנו את הדרך. אולם, רבנו אומר שלפעמים "יש מטבע קטנה שסותמת את העיניים". אדם מניח מטבע קטנה של תאוות העולם הזה על עיניו, ובגללה הוא מפספס את כל האור העצום שסביבו.

כאשר רבי יצחק אייזיק, שהיה חלפן כספים, ראה את הרבי עובר, הוא הבין מיד את האמת. הוא סגר את הדוכן שלו, עזב את כל עסקי העולם הזה, והתחיל לרוץ אחרי הרבי אל תוך האור הגדול.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 77

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)