סוד האבן שתייה: כוחו של רשב"י להמתיק את הדינים
שיעור מס' 141 | *יום ד', אור לי"ח אייר פר' בהר - ל"ג בעומר תשנ"ח
מאמר מעמיק על סוד נסיעתו של עם ישראל למירון. רשב"י, בבחינת הכהן הגדול והאבן שתייה, מלמד אותנו את סוד הביטול המוחלט – ההגעה למדרגת 'אַיִן', שדרכה ניתן להמתיק את כל הדינים ולפעול ישועות מעל לדרך הטבע.
ל"ג בעומר התשפ"ו — כשאדם נכנס לקודש הקודשים, הישות שלו נשרפת. נדב ואביהוא נשרפו, ורק משה ואהרון יכלו להיכנס לשם בשלום. כשאנו נוסעים לרשב"י, אנו נוסעים להיכל המלך, לקודש הקודשים, לשורש של האבן שתייה. כפי שרבנו אומר בתורה ס"א, רשב"י הוא האבן שתייה בעצמה, הוא השורש של האבן שתייה.
בתקופת בית המקדש השני, לא הועיל עצם קיומו של המקדש או כניסתו של כהן גדול לקודש הקודשים. למעלה משלוש מאות כוהנים גדולים נכנסו לפני ולפנים, ואת רובם נאלצו למשוך החוצה בשרשראות. הם לא הצליחו להלבין את חוט השני, להמתיק את הדינים או למחול על עוונותיהם של ישראל. רק שמעון הצדיק, הכהן הגדול האמיתי, זכה להמתיק את כל הדינים בימי חייו ולא השאיר שום דין בעולם.
השם יתברך השאיר לנו כהן גדול אחד שיכול לקחת את כל התפילות של עם ישראל ולהיכנס איתן לקודש הקודשים כדי להלבין את חוט השני. צריכים לדעת מי הוא אותו כהן גדול שתמיד יכול להמתיק את הדינים – זהו רבי שמעון בר יוחאי.
החידוש של רשב"י: סוד הביטול המוחלט
"חדי ר' שמעון ואמר: ה' שמעתי שמעך יראתי, שם יאות הוי למדחל..."
רשב"י בא להמתיק את כל העניין של רבי עקיבא וחבריו. רבי עקיבא דרש תלי תלים של הלכות וגילה סודות עצומים. הוא הכניס בתלמידיו אהבת ישראל עצומה, כפי שאמר: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה". הוא היה המעביר על מידותיו, וכפי שמספרת הגמרא במסכת תענית, כאשר רבי אליעזר אמר עשרים וארבע רננות ולא ירד גשם, ניגש רבי עקיבא, אמר "אבינו מלכנו" ומיד נענה.
אך רשב"י, שהיה פי שניים מרבי עקיבא, גילה חידוש עמוק עוד יותר. רשב"י גילה שאני בכלל לא קיים, שאני פשוט אינני. שלא נולדתי, עוד לא התהוויתי ולא נוצרתי בכלל. כשמגיעים למירון, מבינים שאם יש לאדם איזושהי ישות – אלו רק החטאים, הפשעים והגאווה שלו. רשב"י לימד שצריך להיות "אַיִן" לגמרי. הוא גילה את סוד השם "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" דרך הזוהר הקדוש, שם שבעזרתו אליהו הנביא היה פורח באוויר.
כאשר רשב"י הכניס בתלמידיו את ההכרה הזו שהם בכלל לא קיימים, ירדה אש מן השמיים והקיפה אותו ואת כל תלמידיו. זוהי השמחה הגדולה של רשב"י, "חדי ר' שמעון".
יום הכיפורים של ל"ג בעומר
צדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם. רשב"י חי וקיים, ועכשיו הוא מקבל כוח כפול וחדש לגמרי להמתיק מעלינו את כל הדינים והגבורות. מי שלא מצא שידוך – יכול למצוא היום. מי שלא נפקד בזרע של קיימא – יכול להיפקד. מי שחולה – יכול להתרפא. היום זה יותר גבוה מיום הכיפורים, אפשר את הכל להמתיק, את הכל לכפר.
רבי שמעון בר יוחאי הוא זה שעושה היום את יום הכיפורים. הוא הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים. בליל ל"ג בעומר, בדומה לתפילת "כל נדרי", כל העבירות נמחקות. כל הנדרים, השבועות, החרמות והקנסות – הכל נמתק ונמחל. מיליוני עבירות שאדם עשה מיום היוולדו ובכל גלגוליו, כולל חטא עץ הדעת, הכל מתכפר כשנוסעים לכהן הגדול שמלבין את חוט השני.
להגיע להיכל המלך
רשב"י רואה שמאות אלפים מעם ישראל נוסעים אליו בכל שנה, והשמחה שלו עצומה. אף אחד לא באמת יכול להבין מה קורה כאן, משום שהצדיק הוא השורש של כל הנשמות. כל נשמה היא רק איזה ניצוץ קטן מהצדיק, חלקיק אינסופי מנשמת הצדיק החובק את כל העולמות והספירות.
רבנו מסביר בתורה נ"ה, שכאשר אדם נוסע אל הצדיק, הוא מגיע ממש לקודש הקודשים, להיכל המלך. באותו רגע, האדם מאבד את ישותו ומתבטל לחלוטין. הוא מבין ש"אין כאן אלא המלך בעצמו, אין עוד מלבדו". כשאדם יודע שהוא איננו, הוא זוכה לראות ש"מלא כל הארץ כבודו" – הוא רואה רק את השם יתברך ולא שום דבר אחר.
מסירות הנפש של הצדיקים
אך כיצד יכול אדם בשר ודם להגיע לביטול כזה? איך אפשר להגיד "אני לא קיים" כשאדם רואה את ידיו ורגליו ואת העולם סביבו?
הכהן הגדול הגיע לזה דרך מסירות נפש עצומה. רשב"י קבר את עצמו בתוך חול במערה במשך שלוש עשרה שנה, עד שכל עורו התקלף, וקיים בעצמו "ונפשי כעפר לכל תהיה". בנו, רבי אלעזר ברבי שמעון, היה מזמין עליו ייסורים בכל לילה וקורא להם: "אחיי ורעיי, בואו לבקר אותי". הייסורים היו כה נוראים, עד שאשתו הייתה צריכה להוציא מתחת למיטתו שישים קערות דם בכל בוקר.
הצדיק האמיתי לוקח על עצמו את הייסורים של כל הדורות כולם. מתוך הייסורים הנוראים הללו, הוא מגיע לביטול הנפלא, נכנס לקודש הקודשים, וממשיך משם את אור הרחמים והישועות לכל נשמות ישראל.
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 141