סוד האמונה וההתבטלות: כוחו של הצדיק השולט במערכות השמיים
שיעור מס' 141 | *יום ד', אור לי"ח אייר פר' בהר - ל"ג בעומר תשנ"ח
כאשר אדם חי ללא אמונה, הוא נדמה לקליפת הנחש המוצא את פרנסתו בכל מקום ואינו זקוק לבוראו. הנסיעה לצדיק האמת, כדוגמת רבי שמעון בר יוחאי, מעניקה לנו את מידת "ארך אפיים" וההתבטלות המוחלטת, שדרכן ניתן לשלוט במערכות השמיים ולהביא את הגאולה השלמה.
ל"ג בעומר התשפ"ו — מדוע אנשים אינם נוסעים לצדיק? משום שחסרה להם אמונה. אילו אדם היה יודע באמת מהו צדיק, הוא היה נוסע אליו בכל רגע ובכל שנייה. באותו אופן, הסיבה שאדם אינו פונה לבוראו כראוי, מתוך עצבות וכבדות, היא משום שהוא אינו מאמין באמת בכוחה של הזעקה לה'.
הוא אינו מכוון בליבו כי הוא מרגיש שהוא פשוט אינו זקוק לזה. ברוך ה', הוא "מסתדר נפלא" גם בלי לבקש. אם היינו פונים לבורא פעם אחת מתוך כוונה אמיתית, המשיח היה בא היום, ברגע זה ממש. אך האדם מרגיש שהוא מיליונר גם בלי זה, ולכן הוא מאבד את האמונה. הוא יכול להיות אדם גדול וחשוב, אך ללא אמונה הוא חי כמו הגויים.
אילו הייתה לו אמונה שלמה שהשם יתברך עומד עליו, שומע כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו ומאזין לקולו, הוא היה מצמצם את מוחו, את טירופו ואת גאוותו, ומתחיל להתכוון בכל אות ומילה. הקדוש ברוך הוא פשוט מחכה לפנייה אחת בלב נשבר, מילה במילה, כדי להשפיע עלינו שפע עצום ולהביא את הגאולה.
כאשר אדם אינו מרגיש צורך לפנות לה', הוא נופל ל"קליפת הנחש". על הנחש נאמר "ונחש עפר לחמו" – בכל מקום שהוא הולך הוא מוצא עפר, מוצא פרנסה ומזונות, ולכן הוא אינו זקוק לבקש דבר.
סוד ארך אפיים וההתבטלות המוחלטת
משום כך אנו נוסעים לצדיק, נוסעים לרשב"י, כדי לקבל לפחות ניצוץ אחד של אמונה, ניצוץ של כוונה לעמוד לפני ה' כראוי. על ידי הנסיעה לצדיק, לכהן הגדול שמעלה את כל הבקשות ומביא אותנו לידי ביטול, אנו זוכים למידת "ארך אפיים".
רבי שמעון בר יוחאי זכה לבחינות עצומות, עד שאמר: "משה לא ידע ואנא ידענא" – זכיתי לבחינה שמשה רבנו לא זכה לה, שכן בכל דור מתגלות בחינות חדשות. משה רבנו התחנן להיכנס לארץ ישראל כדי לקבל את הבחינה הזו של "ארך אפיים".
"וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" (שמות ל"ד, ח')
הגמרא שואלת: מה ראה משה? דעה אחת אומרת "אמת ראה", ודעה שנייה אומרת "ארך אפיים ראה". מידת ארך אפיים – לא לכעוס לעולם, לא להקפיד על אף אדם בעולם – היא האמת האמיתית והגבוהה ביותר. משה רבנו ראה שישנה מדרגה כזו של ארך אפיים, ולכן קד והשתחווה, כי ליבו בער לזכות למידה זו שמתגלה בארץ ישראל.
הניסיון של משה רבנו במי המריבה
משה רבנו, למרות כל השגותיו העצומות, הרגיש שעוד לא זכה לכלום. המדרש מספר שמשה ידע במשך ארבעים שנה שיגיע הרגע שבו כל עם ישראל יתקוממו נגדו. הוא ידע שיהיה לו ניסיון במים על גבול ארץ ישראל.
כאשר הגיע אותו יום, יום פטירתה של מרים, נעמדו ישראל על כל אבן וסלע ולעגו לו: "משה, תוציא לנו מים מהסלע הזה! נראה אותך!". באותו רגע, משה רבנו הבין שכל מה שהשיג הוא עדיין "אפס אפסים" לעומת ה"ארך אפיים" האמיתי שהוא נכסף אליו – ההכרה המוחלטת של "אין עוד מלבדו", ההרגשה של "אני אינני קיים כלל".
הצדיק המגלגל את מערכות השמיים
רבי שמעון בר יוחאי זכה לאותו ארך אפיים ולכל אותן בחינות עליונות. גופו של רשב"י עולה על כל הנשמות והוא השורש לאבן השתייה. כאשר אנו נוסעים אליו, אל "רעיא מהימנא" האמיתי, הוא ממתיק עבורנו את כל הדינים ומביא את כל הישועות, הרפואות והזיווגים.
על ידי ההתקשרות לצדיק, אנו זוכים לאמונת הייחוד – לדעת שה' לבדו מנהיג את העולם, ולא המזל או החוכמה האנושית.
רבי נחמן מברסלב מסביר (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס') שהצדיק הוא ה"גלגל" המגלגל את כל מערכות השמיים והכוכבים. בעוד שכל העולם הם רק "מתגלגלים", הצדיק שולט במערכות.
"כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד', ו')
זוהי החוכמה של עם ישראל: היכולת לגלגל את גלגלי הרקיע. כפי שאמר רבי יהושע בן חנניה לקיסר, וכפי שהצדיק יכול להגיע להשגה שבה הוא גוזר: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן".
חוכמה דקדושה מול חוכמת הנחש
כדי לשלוט בטבע, הצדיק חייב לזכות לבחינת האות נ' – בחינת הביטול, בחינת הלבנה ש"לית לה מגרמה כלום" (אין לה מעצמה כלום). אם לאדם יש חוכמה (בחינת ח') אך אין לו את ההתבטלות (בחינת נ'), הרי שאין בחוכמתו שום ערך.
גם לגויים יש חוכמה, בינה והמצאות, אך זהו שכל הבא מצד הנחש, שעליו נאמר "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה". חוכמה ללא התבטלות היא חוכמה של כסיל המתפאר בשכלו ומפיל אחרים, ובכך נותן כוח למלכות הרשעה ולקליפות.
אך כאשר אדם זוכה לבחינת הביטול, הוא הופך למנהיג של גלגלי הרקיע. כך היה ביום הסתלקותו של רשב"י, כשהשמש לא שקעה עד שסיים את ה"אדרא זוטא", ואש ליחכה את הבית כשהשמש מאירה כצהריים.
נשמת שדי תבינם והגאולה השלמה
ישנה נשמה עליונה שהיא מנהיגה ומוליכה את כל המזלות וכוכבי השמיים, ועליה נאמר:
"וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" (איוב ל"ב, ח')
כל הנשמות מקבלות מנשמה זו, שהיא ה"בריח התיכון" של כל הגלגלים. נשמות גדולות אלו זכו לגוף זך וטהור, לא משום שנולדו כך, אלא רק בזכות עבודה רוחנית ובכיות עצומות. מרוב בכיות הם זכו לגוף קדוש שמשפיע עלינו שכל ונשמה.
כאשר אנו זוכים להתקרב לנשמה הזו שזכתה ל"ארך אפיים", אנו זוכים להבטחה של "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". על ידי נשמה זו תבוא הגאולה השלמה, ונזכה לביאת משיח בן דוד, לבניין בית המקדש ולתחיית המתים כהרף עין, אמן.
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 141