סוד הלפני ולפנים: כוחם של צדיקים להמתיק דינים בל"ג בעומר
שיעור מס' 340 | *יום ב' פר' בהר בחוקותי י"ח אייר ל"ג בעומר תשס"ב שיעור לאחר ההדלקה בישיבה.
פרשיות התורה הנקראות סביב ל"ג בעומר טומנות בחובן את סוד עבודת יום הכיפורים וכניסת הצדיקים ל"לפני ולפנים". דרך מסירות הנפש של נדב ואביהו ורבי שמעון בר יוחאי, מתבאר כיצד ההתבטלות המוחלטת והמוכנות לקפוץ לאש ממתקות את כל הדינים וממשיכות חיים חדשים לעולם.
ל"ג בעומר התשפ"ו — פרשיות התורה שאנו קוראים סביב ל"ג בעומר – אחרי מות, אמור ובהר – עוסקות כולן בענייני יום הכיפורים. פרשת 'אחרי מות' היא ממש פרשת עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. העיקר הוא לקרוא את הפרשה ולדעת מה אנו אומרים, להבין את שורשי הדברים.
בפרשת אחרי מות אנו קוראים על שני בני אהרון, נדב ואביהו, שקפצו לתוך האש. כשאנו רואים את המדורה בל"ג בעומר, אנו צריכים לחשוב: מתי אני אקפוץ לתוך האש של מסירות הנפש? בני אהרון פשוט קפצו לתוך האש, ובכך הם המתיקו את הכל. ה'נועם אלימלך' מסביר על הפסוק "אחרי מות", שעל ידי קפיצתם לאש של קודש הקודשים מתוך ידיעה שיישרפו, הם ביטלו את המיתה מהעולם. לכן הם התעברו לאחר מכן באליהו הנביא, והם אלו שיביאו את תחיית המתים.
לבכות על בני אהרון
מובא ב'באר היטב' וב'משנה ברורה' (הלכות קריאת התורה ביום הכיפורים, סימן תרכ"א):
"המצטער על מיתת בני אהרון ומוריד דמעות עליהם ביום הכיפורים, מוחלים לו כל עוונותיו".
יתרה מכך, מובטח לאדם כזה שבניו לא ימותו בחייו, כי בני אהרון ביטלו את המיתה לגמרי וכיפרו על כל העוונות. גם רבי נתן מברסלב מביא זאת ב'ליקוטי הלכות' (הלכות הכשר כלים), שעיקר סליחת העוונות של יום הכיפורים היא על ידי זכותם של שני בני אהרון.
כל עבודת יום הכיפורים היא בבחינת כניסה "לפני ולפנים". אך ל"ג בעומר הוא למעלה מיום הכיפורים – זהו ה'לפני ולפנים' האמיתי. תלמיד חכם גדול יותר מכהן גדול, כי הוא נכנס באמת לפני ולפנים, לתוך הסודות העליונים ביותר של 'אדם קדמון'. כשאנו נוסעים למירון בל"ג בעומר, אנו נכנסים ממש לקודש הקודשים.
סודו של המקלל והאור אין-סוף
בפרשת אמור אנו קוראים על המקלל. ה'היכל הברכה' והאר"י הקדוש (בשער הפסוקים) מסבירים שהמקלל היה נשמה גבוהה מאוד, שיכולה הייתה להיות מלך המשיח. הוא ראה שמשה רבנו מצווה להדליק במנורה רק נר קטן, והוא טען: "למה נר קטן? אני יכול לגלות לכם עכשיו את האור אין-סוף!".
הוא רצה לנקוב חור במסכים שבין העולמות – בין יצירה לעשייה, בין בריאה לאצילות – ולהמשיך מיד את אור האצילות כדי שכולם יראו את ה' פנים בפנים. לכן נאמר "ויקוב בן האישה הישראלית את השם" – הוא רצה לעשות נקב, חור במסך.
אך הטעות שלו הייתה שהוא לא רצה ללכת לפי הכלים של משה רבנו, שמקים עוד נר ועוד נר, צעד אחר צעד. נאמר לו: קודם תהיה מחוץ למחנה! קודם תקבל את הביזיונות באהבה, תכפר על הפגמים והגלגולים שלך ותהפוך לעפר ואפר. רק אחרי שאדם נהיה עפר ואפר, הוא יכול להוריד את האור אין-סוף.
להפוך לעפר ואפר כמו רשב"י
כך היה אצל רבי שמעון בר יוחאי. אדם רגיל, אם הבגד קצת לוחץ לו או לא מספיק רך, הוא כבר לא יכול ללמוד וזה מעצבן אותו. אבל רשב"י ישב 13 שנה בתוך החול במערה. החול הגיע עד הצוואר, אכל אותו ושרף אותו. כשהוא כמעט מת מרוב ייסורים ונהיה עפר ואפר ממש – רק אז התגלה אליו אליהו הנביא וגילה לו את סודות הזוהר.
כשאנו מדליקים את המדורה בל"ג בעומר, כל אחד צריך לחשוב, כפי שכתוב ב'צעטיל קטן' של רבי אלימלך מליז'נסק: לראות אש בוערת עד לב השמיים ולחשוב מתי אקפוץ לתוכה על קידוש השם.
ה'נועם אלימלך' מסביר שעל ידי בחינת "אחרי מות", הצדיק מבטל את כל הגזירות שבעולם. הצדיק עולה בתפילתו לעולמות העליונים, שכולם רחמים ללא תערובת דין כלל, ומהפך את כל הדינים לרחמים. אפילו אם נגזרה על אדם חלילה מיתה, או שהוא שוכב על ערש דווי וחרב חדה מונחת על צווארו, הצדיק יכול להמשיך לו חיים חדשים לגמרי. הוא מוציא את בחיריו מכל המיצרים, מבתי הסוהר ומכל המחלות, ומביא אותם לעולם הששון והשמחה, לחופש ולשחרור אמיתי.
חלק 2 מתוך 5 — שיעור מס' 340