סוד השופר: לבטל את החוזה עם היצר הרע
שיעור מס' 88 | *יום א', כ' ניסן, ה' דחוהמ"פ, ערב שביעי של פסח תשנ"ז - בישיבה
האדם מוצא את עצמו פעמים רבות כבול בחוזה ישן עם היצר הרע, שקוע בתרדמה ובתאוות. דרך סוד תקיעת השופר, כוח הביטחון בהשם, וההקשבה לקולו של הצדיק הקורא לנו להחזיק מעמד - ניתן לשבור את כל המיצרים ולצאת לחירות אמיתית.
עניין "אריכות ימים" תלוי בעבודת האדם בכל יום ויום. בתחילת היום, העבודה קשה מאוד; קשה להתחיל ללמוד, קשה לעבוד את השם, ועל כן היום מבחינת האדם נראה "קצר", כי הוא מתנהל בעבודתו מעט מעט. אך תפקידו של האדם הוא לראות כיצד להגדיל, להרחיב ולהאריך כל שעה שבאה לאחר מכן. שכל שעה תהיה גדולה יותר מהשעה הקודמת לה, בתוספת של קדושה יתירה. כאשר בכל פעם ימיו מתווספים בתוספת קדושה, זהו סוד אריכות הימים האמיתית.
לשבור את החוזה עם ה"בעל דבר"
עניין זה מסביר את סוד השופר – תקיעה, שברים ותרועה. האדם, במצבו הטבעי, כאילו עשה ברית וחוזה עם ה"בעל דבר" (היצר הרע). הוא מרגיש שהוא לא יכול ללמוד, לא יכול לקום לחצות, לא יכול לצעוק להשם. זהו חוזה של ממש עם היצר הרע, שעליו נאמר:
"נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ" (משלי ו', ב').
מסביר רבנו הקדוש, שה"תקיעה" מסמלת את המצב שבו האדם "תקוע" – נמצא בתאוות שלו, בשינה העמוקה שלו, בתרדמה וביצר הרע. הוא תקוע באותו חוזה ישן שעשה עם הבעל דבר במשך כל החיים שלו, ואפילו בגלגולים קודמים.
כאשר מגיע שפע חדש, כמו בראש השנה, האדם רוצה להתחיל מחדש ולבטל את החוזה. אך הבעל דבר בא אליו ואומר: "שנינו חברים טובים, מה פתאום אתה רוצה לבטל את החוזה?". הוא לא מרשה לו להשתחרר. כדי לבטל את מה שהיה מקודם – וכל יום וכל שעה צריך לבטל את העבר – דבר ראשון צריכים לצעוק בכל הכוח. לבכות להשם מעומק הלב על כל מה שעשינו. זוהי ה"תרועה", שהיא בחינת הדיבור והצעקה.
לאחר מכן מגיעים ה"שברים". השברים מסמלים את הביטחון. אפילו כשאני רואה היכן נפלתי והיכן אני נמצא, יש לי ביטחון מוחלט בהקדוש ברוך הוא ובצדיק שבוודאי יעזרו לי לצאת מכל מה שעובר עליי. זהו סוד הפסוק "שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו" – הביטחון שנצא מכל המיצרים עד שנגיע לתכלית השלמות.
האמונה של דוד המלך בצקלג
דוגמה מובהקת לביטחון הזה מצינו אצל דוד המלך. כאשר דוד ואנשיו חזרו לצקלג, הם מצאו עיר שרופה כולה. אין ילדים, אין משפחות, הכל אפר. באותו רגע, החברים והאוהבים שלו רצו לסקול אותו באבנים. הם טענו כלפיו: "לאן הבאת אותנו? שאול המלך היה פעמיים בידיים שלנו, ואתה הבאת אותנו לגור אצל הפלשתים, והנה הכל חרב!".
דוד המלך רואה מול העיניים הכל שרוף. אין סימן חיים, ונראה שכולם נשרפו חס ושלום. הוא לא ידע באותו רגע שהם נלקחו בשבי ועדיין חיים. אך באותו רגע נורא, דוד לא האמין למראה עיניו.
דוד המלך אמר: "הקדוש ברוך הוא, אתה לא תעזוב אותי! אפילו בכזה רגע, אפילו בכזה מצב, לא ייתכן שהשם יעזוב אותי". הוא ידע שאם הוא מוסר את נפשו עבור הקדוש ברוך הוא, השם בוודאי יציל אותו ואת משפחותיהם. זהו כוחה של אמונה טהורה שאינה מושפעת ממראה העיניים.
קול הרמקולים של הצדיק
כך גם בעבודת השם שלנו. אדם לפעמים מאוכזב, הפה שלו סתום, והוא מאבד את הביטחון והאמונה. הוא שואל את עצמו: "לי השם יעזור? מה פתאום שיעזור לי? מה אני הבן שלו? מה הוא חייב לי?". אך האמת היא שכל יהודי הוא בבחינת:
"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד', כ"ב).
כאשר אדם מחדיר בעצמו את הביטחון הזה, פתאום נפתח לו הפה. הוא מתחיל ללמוד, לקום לחצות, להתפלל בכוח, והוא מבין שכל דיבור של הצדיק ושל התורה בוודאי יתקיים בו.
חכם האמת צועק אלינו כל הזמן. יש לו שופרות, והוא מכריז: "רק תחזיקו מעמד, אני מגיע אליכם!". הדבר דומה לאדם שהר שלם התמוטט עליו. כוחות ההצלה מביאים דחפורים וטרקטורים כדי לחפור ולהגיע אליו. הם יודעים שהוא חי, אך מפחדים שמא מרוב ייאוש הוא ימות שם מתחת להריסות. מה הם עושים? הם צועקים אליו עם רמקולים עצומים: "תחזיק מעמד! עוד יום-יומיים מגיעים אליך!".
כך בדיוק האדם בעולם הזה. הוא קבור תחת הרים של עבירות וחטאים, והצדיק צריך לפנות את הכל כדי לחלץ אותו. הצדיק צועק אליו ברמקולים נוראים דרך הספרים, דרך העצות ודרך ההתבודדות: "תחזיק מעמד! אני מגיע אליך!". אם האדם רק יקשיב לקולו של הצדיק, ימשיך לחיות, ימשיך לשאוג, לכסוף ולרצות לצאת מהמיצר – הצדיק בוודאי ובוודאי לא יעזוב אותו, ויחלץ אותו מכל ההרים שנפלו עליו.
חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 88
כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2