סוד היסוד החמישי: כוחו של הצדיק להושיע ולפתוח את כל השערים
שיעור מס' 87 | *יום ה' י"ז ניסן תשנ"ז שיעור לבחורים *יום ו' י"ח ניסן תשנ"ז בישיבה
ההבדל בין חמץ למצה טמון באות ה', המסמלת את רוח החיים והיסוד החמישי שהוא בחינת הצדיק. המאמר חושף כיצד התקשרות לצדיק האמת, שזכה להוריד את התורה במסירות נפש, פותחת בפני האדם את כל שערי הישועה והרפואה.
החילוק בין חמץ למצה מתבטא באותיות ח' ו-ה'. ההבדל ביניהן הוא "משהו" קטן, אך האות ה' מסמלת את רוח החיים. נאמר "בהבראם" – באברהם; אברהם ושרה קיבלו את האות ה', שהיא רוח החיים. מי שיש לו את הה' יש לו את רוח החיים, וזוהי בחינת המצה.
המצה מייצגת את היסוד החמישי. מעבר לארבעת היסודות המוכרים – אש, רוח, מים ועפר – ישנו יסוד חמישי עליון: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן". יסוד זה נמצא למעלה מכל היסודות, והוא בחינת הצדיק. מי שזוכה לגלות את הצדיק הזה, שהוא למעלה מכל היסודות, אין שום שער סגור לפניו. נפתחים לו כל שערי הרפואה, כל שערי הישועה, והכל נפתח לפניו.
העליון והתחתון: מי שנמצא בהישג ידו של הצדיק
על פי ה"סמיכת חכמים", סיום מסכת בבא מציעא מרמז על כוחו העצום של הצדיק. המשנה דנה בשתי גינות זו על גב זו, עליונה ותחתונה, כשיש ירק הצומח בקיר העפר שביניהן. מתעוררת השאלה למי שייך הירק.
"אמר רבי שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול – הרי הוא שלו, והשאר של תחתון."
הגמרא מספרת ששבור מלכא, מלך פרס, שהיה בקיא בהלכות (כפי שמוכח במסכת עבודה זרה, כשהורה לעבדו היהודי באטי בר טובי לנעוץ סכין טרפה עשר פעמים בקרקע כדי להכשירה בשעת הדחק), שמע את פסיקתו של רבי שמעון ושיבח אותו: "אפריון נמטייה לרבי שמעון".
מסביר ה"סמיכת חכמים" את פנימיות הדברים: "העליון" הוא הצדיק הגמור. כל מי שזוכה להיות מקורב לצדיק גדול ונמצא בהישג ידו, ודאי ייצא מכל הייסורים והצדיק יגאל אותו. הצדיק הגמור נוחל שני עולמות, אין לו שום חטא שמעכב בעדו, והוא יכול להושיע כל אחד ואחד.
שניים אוחזים בטלית: מאבקו של משה על התורה
סיום מסכת בבא קמא עוסק בפסולת של אבנים השייכת לאומן, ומיד לאחריה מתחילה מסכת בבא מציעא בדין "שניים אוחזים בטלית". ה"סמיכת חכמים" מבאר שהאומן הפוסל את האבנים הוא משה רבנו, והאבנים הן לוחות הברית שמשה עלה לפסול כלוחות שניות.
ה"מגלה עמוקות" מבאר על פרשת תזריע, שאישה היולדת זכר טמאה 40 יום, ונקבה – 80 יום. הדבר מרמז על משה רבנו, שהתעכב 40 יום לקבלת הלוחות הראשונים (בחינת זכר), ו-80 יום לקבלת הלוחות השניים (בחינת נקבה).
הדין של "שניים אוחזים בטלית" מרמז על מאבקו של משה רבנו מול הקב"ה על לוחות הברית. הלוחות היו באורך שישה טפחים: משה אחז בשני טפחים, הקב"ה בשני טפחים, ונשארו שני טפחים באמצע. לאחר חטא העגל, הקב"ה ביקש לקחת בחזרה את הלוחות, אך משה רבנו סירב להחזירם.
זכרו תורת משה: התנאים לקבלת התורה
ההלכה במאבק היא "כל דאלים גבר", ובמקרה זה – גברה ידו של משה והוא חטף את הלוחות מיד הקב"ה. לכן נאמר "זכרו תורת משה". אנשים חושבים שהתורה היא רק של הקב"ה, אך למעשה לא היינו ראויים לה כלל. משה רבנו נאבק והוריד אותה אלינו, ולכן התורה שייכת לו, והוא המחליט למי וכיצד לתת אותה.
אדם אינו יכול פשוט "לחטוף" תורה לעצמו ללא הכנה. הצדיק דורש תנאים: קימת חצות, התבודדות, תפילת ותיקין, בכי ושירה. רק לאחר מכן אומר הצדיק: עכשיו אתה יכול לגשת לתורה שלי ולראות בה אור.
ללא האמונה בצדיק וההליכה בדרכיו, התורה נראית מלאה בקושיות וסתירות, כפי שקרה לקורח שטען נגד מצוות מזוזה ולא הבין כיצד בית מלא ספרים זקוק לשתי פרשיות על הפתח. אך כשיש אמונה בצדיק, אדם זוכה לראות אור עצום הבוקע מהמזוזה ומהתורה כולה.
כוחו של הצדיק למעלה מהטבע
התלמוד הירושלמי במסכת תענית מתאר את המאבק על הלוחות. ה"יפה מראה" מביא גרסה מדהימה: "שלמא דגבר על ימינא" – יד שמאלו של משה גברה כביכול על יד ימינו של הקב"ה.
הסיבה לכך היא שהצדיק זוכה לעלות להשגות עליונות ביותר, לבחינת "חיה", שהיא למעלה משם הוי"ה. זהו סוד הפסוק "ותתפלל חנה על ה'", שחנה (שהיא בחינת אמא עילאה) התפללה ממקום שהוא למעלה משם הוי"ה.
כוח זה של הצדיק התגלה גם ביציאת מצרים. משה רבנו הוציא את ישראל עם שבעה ענני כבוד, ועמוד האש שהלך לפניהם היה, על פי הזוהר, נשמתו של דוד המלך. הצדיקים חיים וקיימים לפני רדתם לעולם ולאחר מכן, והם מאירים לכל הדורות.
אפילו הקליפות, כדוגמת שבור מלכא, מודות שאין להן שום תפיסה בענייני הצדיק. כל מי שנמצא בהישג ידו של הצדיק, מובטח לו שייגאל, יירפא ויוושע בכל הישועות, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
שיעור מס' 87