סוד התורה מאהבה: מדוע הלימוד חייב להוביל לאהבת ישראל?

שיעור מס' 90 | *יום ג' פר' בחוקותי כ' אייר תשנ"ז *שיעור ישן
לימוד תורה אמיתי נמדד באהבה שהוא מייצר כלפי הזולת. המאמר מבאר דרך סיפורו של רבי אלעזר איש בירתא ותורות הבעל שם טוב, כיצד שאיפתו של עובד ה' האמיתי היא שכולם יצליחו, ומדוע כל יהודי הוא אות בתורה הקדושה.
הגמרא מספרת על רבי אלעזר איש בירתא, שכאשר גבאי צדקה היו רואים אותו, הם היו מתחבאים ממנו, כי ידעו שהוא ייתן להם את כל מה שיש לו. פעם אחת הלך רבי אלעזר לקנות נדוניה לבתו. כשראו אותו גבאי הצדקה, הם מיד ברחו ממנו. מה עשה רבי אלעזר? הוא רדף אחריהם ושאל אותם: "במה אתם עוסקים?". אמרו לו: "אנו אוספים כסף לחתונת יתום ויתומה". אמר להם: "אם כך, יתום ויתומה קודמים לבת שלי!". הוא נתן להם את כל הכסף שהיה לו, ונשאר לו רק זוז אחד.
באותו זוז הוא קנה מעט חיטים, הביא אותם הביתה וזרק אותם לתוך המחסן. כשהבת שאלה את אמה מה אבא הביא, האם ענתה: "הוא הכניס משהו למחסן, מי יודע מה הוא כבר עשה עם הכסף, בטח פיזר את כולו לצדקה. לכי תסתכלי מה הוא הביא". הבת הלכה וניסתה לפתוח את דלת המחסן, אך לא הצליחה. המחסן התמלא בחיטים עד אפס מקום, עד שאי אפשר היה לפתוח את הדלת מרוב חיטים!
היא רצה לבית המדרש ואמרה לאביה: "אבא, תראה איזה נס ה' עשה לך!". היא הרי ידעה שהוא הביא משהו קטן, ולא אוצרות של חיטים שדורשים משאיות. ענה לה רבי אלעזר: "תדעי לך, שהחיטים האלה קודש, ואין לך בהם חלק יותר מאשר לכל עני. נחלק אותם לכל הכלות, לכל היתומים ולכל העניים, ולך יהיה חלק שווה יחד עם כולם".
תורה מהסטרא אחרא מול תורה של אהבה
אדם שלומד תורה באמת, צריך להיות בבחינת יעקב אבינו. זהו גם העניין של פורים, כפי שאומר רבי נתן מברסלב על הפסוק:
"ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"
השמחה האמיתית אינה אנוכיות – "אני נהנה, אני השמח, אני הצדיק שרוקד". השמחה נובעת מהארת מרדכי ואסתר, שהיא הארת הצדיק האמת. זהו סוד "קיימו וקיבלו" – קבלת התורה מאהבה.
ברגע שאדם לומד תורה מאהבה, הוא מקבל אהבה לכל אחד ואחד. בעל ה"תולדות יעקב יוסף" כותב בשער המידות, שהיסוד של התורה הוא בין אדם לחברו. אם אדם לומד תורה, ומיד לאחר מכן מדבר לשון הרע על חברו – התורה הזו לא הייתה תורה כלל, אלא תורה מהסטרא אחרא.
הוא מביא בשם הבעל שם טוב הקדוש פירוש על מאמר הגמרא:
"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת"
שואל הבעש"ט: מה אכפת לי אם זה מאה או מאה ואחת? מה ההבדל? אלא, "מאה ואחת" פירושו שהוא לומד מאה פעמים, אבל הפעם האחת הנוספת היא בשביל ה"אחד" – בשביל הקדוש ברוך הוא. המטרה של הלימוד היא שיוכל להתפלל בכוונה, והעיקר – שמהלימוד הזה הוא יוכל לאהוב את החבר שלו.
בחינת יעקב: לרצות שכולם יהיו הכי טובים
יש אדם שלומד תורה, אבל בכלל לא אכפת לו מחברו. אכפת לו רק מעצמו: איך הוא יהיה הגאון, איך הוא יעלה למעלה מכולם, איך הוא ישיג את כולם ויהיה הכי טוב בישיבה ובעולם. הוא רוצה להיות הכי טוב – ושהאחר לא יהיה.
לעומת זאת, יש אדם שרוצה להיות הכי טוב, אבל הוא רוצה שגם כולם יהיו הכי טובים! הוא מקיים "ושיננתם לבניך" – שיהיו דברי תורה משוננים בפיך, אבל הוא שואף שכולם ידעו את הגמרא הכי טוב, שכולם ידעו את התורה, שכולם יהיו הכי צדיקים.
זהו ההבדל בין בחינת יעקב לבחינת לבן. יעקב לוקח את האבנים ומאחד אותן לאבן אחת. כפי שמובא ב"שבחי הר"ן", אנו יודעים מתי אדם עובד את ה' באמת – כאשר הוא רוצה שכולם יהיו עובדי ה', שכולם יתפללו, יקומו לחצות, יעשו התבודדות וילמדו גמרא הכי טוב מכולם.
אהבת חינם בונה את ירושלים
זהו סוד משלוח מנות איש לרעהו. המן הרשע אמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד". כשהמן ראה שכל אחד חושב רק על עצמו ועל ההנאה שלו, הוא ידע שזו תחילתה של התבוללות ונפילה. הוא אמר לכל העמים: "בוודאי ננצח את היהודים, כי הם עם מפוזר ומפורד".
לעומתו, אסתר המלכה אמרה: "לך כנוס את כל היהודים". כל הכוח של עם ישראל טמון בכך שכל אחד אוהב את השני. כל אחד צריך להתחיל באהבה הזו, ולא לחכות שהחבר יתחיל. גם אם החבר שונא אותי – אני אוהב אותו.
כתוב בספרים הקדושים שירושלים נחרבה על ידי שנאת חינם, ולכן היא תיבנה רק על ידי אהבת חינם. אדם צריך לאהוב את חברו אהבת אמת, לחפש איך לעזור לו, איך לשמח אותו ואיך להשפיע עליו כל טוב.
כל יהודי הוא אות בתורה
העיקר הוא שאחרי שאדם לומד את הגמרא הקדושה, הוא מקבל דרכה אהבה לחברו. הוא חושב למי לעזור ולמי לדאוג – לכל עם ישראל! הגמרא מכניסה בו כיסופים וגעגועים לכל יהודי ויהודי.
כל אות בתורה היא נפש של יהודי, היא נשמה של יהודי. רבנו אומר שאם אדם חושב רגע אחד דבר רע על מישהו, הוא מיד מאבד את כל אהבת התורה ואינו יכול ללמוד. כי עיקר התורה הוא שאדם אוהב כל אחד ואחד, שכן כל יהודי הוא אות בתורה הקדושה.
חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 90