סוד המוח היהודי: מדוע חטא העגל נהפך לברכה?
שיעור מס' 105 | *יום א' פר' ראה כ"א מנחם אב תשנ"ג *יום ב' פר' ראה כ"ב מנחם אב תשנ''ז
בלעם הרשע סבר שחטא העגל הוא נקודת התורפה של עם ישראל, משום שרק מוח יהודי מסוגל לקבל תורה ומיד לאחר מכן לטעות. אך הקב"ה הראה לו שדווקא המורכבות הזו היא מעלתם הגדולה – אמונה אמיתית אינה עיוורת, אלא כזו הנבחרת מחדש מתוך בירור עמוק.
בלעם הרשע ניסה לקטרג על עם ישראל מכל כיוון אפשרי. לאחר שעלה לבמות בעל ולראש הפסגה וראה ששום קטרוג אינו מועיל, הוא החליט לשלוף את הקלף האחרון שלו. תמיד שומרים את הקלף המנצח לסוף, למקרה שהניסיונות הראשונים ייכשלו. ומה היה הקלף האחרון של בלעם? חטא העגל.
בלעם הבין ששום אומה בעולם – תהא אשר תהא – לא הייתה עושה עגל זהב בדיוק בשעת מתן תורה. דבר כזה רק מוח יהודי מסוגל לעשות. לגוי יש מוח ישר ופשוט, כמעט חד-תאי. אם אומרים לו שהאש היא האלוהים, הוא יקבל זאת. גם אם יבואו מים ויכבו את האש לנגד עיניו, הוא לא יחליף את אמונתו. הוא יאמר שזהו סוד, "רזין דרזין", אך יישאר מקובע במה שקיבל, ויעביר את אותה אמונה לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.
מורכבותו של המוח היהודי
לעומת זאת, המוח היהודי מורכב לאין שיעור. המוח היהודי מורכב ממיליארדי חלקים וספירות, תופס מפה וקולט משם, עד ששום גוי לא יכול לעקוב אחריו. יהודי יכול ברגע אחד לעמוד בהר סיני ולקבל את התורה, וברגע שאחריו, אם משה איננו, כבר לחשוב על עשיית עגל. המוח שלו הולך לכל הכיוונים, מנתח, שואל קושיות ומחפש תירוצים.
רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, כותב ב'שיחות הר"ן' שקשה מאוד לאדם להחזיק בהנהגה אחת. אדם מחליט: "עכשיו אלמד רק גמרא", ותוך שעה קלה כבר באה לו מחשבה הפוכה, והוא מחליט ללמוד רק 'ליקוטי הלכות' או תנ"ך. בקושי יכול היהודי להחזיק דקה אחת באותה מחשבה, כי המוח שלו כל כך מורכב וכולל אינסוף דעות ואפשרויות. נדרשת עקשנות של חודשים כדי להתמיד בהנהגה מסוימת מבלי להתבלבל.
טעותו של בלעם
בלעם ראה את התכונה הזו וחשב שזו נקודת התורפה של עם ישראל. הוא ראה עם שכל רגע משנה את דעתו, ושמח על כך שמצא את החטא ששום אומה לא תיכשל בו. הגוי הולך עם "דיסקט" אחד כל חייו. אם הממשלה אומרת לו לעשות משהו, הוא עושה זאת בעיוורון, בלי לשאול שאלות ובלי להטיל ספק, גם אם מדובר במעשים אכזריים.
אך בלעם טעה טעות מרה. הוא לא הבין שדווקא המורכבות הזו היא המעלה העצומה של עם ישראל. אצל היהודי כל דבר מתברר אלף פעמים מכל הכיוונים, בקושיות ותירוצים. היהודי לא מקבל דברים בכפייתיות או באמונה עיוורת ורובוטית.
כנחלים נטיו: כשהחטא הופך לבשמים
כאשר בלעם בא לקטרג על חטא העגל, הוא ציפה לחשוף את החטא הנורא ביותר. אך לתדהמתו, הקב"ה הראה לו בדיוק את ההיפך. במקום קטרוג, יצאו מפיו ברכות:
"כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם" (במדבר כד, ו).
החטא נהפך לגנות של בשמים, לנחלות של מור ואפרסמון. כיצד זה קרה? הקב"ה הסביר לבלעם שהאמונה של עם ישראל אינה אמונה של עבדים טיפשים. אילו היו מוציאים עבד ממצרים, מכניסים אותו לבית מלון מפואר בחינם עם ענני כבוד, מן ושליו, ואומרים לו: "כאן שומרים שבת ולא מדליקים אש" – איזה עבד היה מסרב? הרי יש לו עמוד אש שמאיר לו, ואין לו שום צורך לעבוד. קבלת התורה בתנאים כאלה, מתוך נוחות מוחלטת, אינה חוכמה גדולה ואין עליה שכר אמיתי.
מתי מתגלית האמונה האמיתית? כאשר מראים לאדם את הצד ההפוך. כאשר הערב רב באים, מסיתים ומבלבלים, ואפילו אם חלילה נכשלים לרגע בבחינת ירידה לצורך עלייה – ואז בוחרים באמת מחדש מתוך בירור עמוק. רק אז מתחיל השכר האמיתי על האמונה ועל התורה. מתוך הבירור הזה, דווקא המורכבות של המוח היהודי היא שהופכת את האוהלים למשכנות של קדושה, "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".
כאשר אנו זוכים לברר את האמונה מתוך כל הבלבולים, אנו מתקרבים למדרגתם של "שבעת הקבצנים" מהמעשייה של רבנו – להיות "עיוורים" ו"חירשים" להבלי העולם הזה, לא לנשום את האוויר הטמא של העולם, אלא לקבל כוח להרים את העולם כולו. על ידי אמונה צרופה זו, נזכה שתבוא הגאולה השלמה כהרף עין, אמן.
חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 105