סוד הדבקות התמידית: הבטחת המגיד לבית יוסף
שיעור מס' 105 | *יום א' פר' ראה כ"א מנחם אב תשנ"ג *יום ב' פר' ראה כ"ב מנחם אב תשנ''ז
המאמר חושף את סוד הדבקות התמידית בהשם יתברך, כפי שנמסר לרבי יוסף קארו על ידי המלאך המגיד. מוסבר כיצד שיווי שם הוי"ה לנגד העיניים בכל רגע הוא המפתח להשגת רוח הקודש, עשיית מופתים, וזכייה למדרגה העליונה של מסירות נפש על קידוש השם.
לאחר חורבן בית המקדש, התיקון של העולם נעשה על ידי עשרה הרוגי מלכות. מאחר שחרב הבית, אי אפשר להמשיך מוחין ושפע לעולם אלא על ידי אותם צדיקים שמוסרים את נפשם על קידוש השם. הם אלו שממשיכים כפרה על כל ישראל. משום כך אנו מזכירים אותם ביום הכיפורים, שהוא זמן כפרה לכל עם ישראל ולכל הנשמות.
רק על ידי אלו שנהרגים על קדושת השם זוכים להמשיך את החסד לעולם, שכן מי שנהרג על קידוש השם פותח את הצינור להמשכת החסד. משם נמשך כל השפע לעולם, ובפרט לאותם צדיקים שמוסרים נפשם על קידוש השם.
אזהרת המגיד וההבטחה העצומה
דברים אלו מובאים בספר "מגיד מישרים" לבית יוסף (רבי יוסף קארו). המלאך המגיד אומר לו: "ה' עמך בכל אשר אתה עושה, השם יצליח בידך. אך התנאי הוא שלא תפריד מחשבותיך ממני אפילו רגע קל".
המגיד מבטיח לבית יוסף: "אם לא תפריד מחשבתך ממני לרגע קל, אז אני אעלה אותך למעלות רמות ועליונות, ואתקן לך מהלכים בין העומדים". המגיד, שהוא המשנה שהתעברה בו, היה מדבר מתוך פיו של הבית יוסף, והיו יוצאים קולות מפיו.
המגיד אמר לו: "אני המשנה המדברת בפיך, אני האם המייסרת את בניה. דע לך, ברגע שתפריד מחשבתך ממני - יבואו אליך כל האסונות. אך ברגע שתחשוב עלי, תוכל לומר:
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי".
כוחו של שם הוי"ה מול העיניים
המגיד מזהיר את הבית יוסף שהס"מ והנחש רודפים אחריו, וכל תשוקתם היא להכשיל אותו. הדרך היחידה למשול בהם היא על ידי ראיית שם הוי"ה תמיד מול העיניים. כפי שאמר דוד המלך:
"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד".
מי שמשווה את שם הוי"ה מול עיניו בכל רגע, זוכה לקיים 'אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם'. כל הנסים של בית המקדש נעשים על ידי אנשים שדעתם קשורה בעבודת השם יתברך בלי שום שינוי והפסק. אדם כזה, ה' תמיד יושיע אותו.
הבית יוסף מסביר כיצד כל הראשונים, כמו הרשב"א והרמב"ן, יכלו לעשות מופתים בשמיים ובארץ. הכוח שלהם נבע מכך שהם היו כל היום דבוקים בשם הוי"ה. אפילו כשלמדו גמרא כפשוטה, שם הוי"ה היה ממש מול עיניהם. כל מחשבתם הייתה דבוקה בהשם יתברך מבלי להפסיק אפילו רגע אחד, ועל ידי זה הם היו מתעלים מרגע לרגע למידות העליונות.
למלא את השכל בקדושה
המגיד אומר לבית יוסף: "גם אתה תעשה אותו דבר. תמיד תדביק בי את מחשבותיך ולא תזוז מהן אפילו רגע אחד". על כך נאמר הפסוק:
"תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה".
הלב צריך להיות תמיד מלא בדברי תורה ובעבודת השם. ואם הלב אינו תמיד שם, אז לכל הפחות "עיניך דרכי תנצרנה". העיקר הוא שהשכל יהיה מלא בקדושה. כאשר השכל של האדם מלא בדברי תורה, הוא יכול לדחות כל יצר הרע שבעולם.
המגיד מסביר לבית יוסף שמידת הזריזות פירושה לשוות את שם הוי"ה לנגד העיניים תמיד. מתוך הזריזות מגיעים לנקיות הדעת, שהיא ההצלה מכל עבירה. כאשר אדם מדביק את כל איבריו בהשם יתברך, גופו הופך למחנה שכינה, והוא ניצול מדין הקבר ומרימה ותולעה.
התנאי לזכות למסירות נפש
המגיד מבטיח לבית יוסף את ההבטחה הגדולה מכולם: "אתה תזכה להסתלק על קידוש השם". אך הוא מתנה זאת בתנאי ברור: "אתה רוצה למות על קידוש השם? לזכות למדרגה העצומה הזו? זה יקרה רק אם לא תסיח את הדעת ממני לשום שנייה, אפילו לא לרגע אחד".
המגיד מגלה לבית יוסף שכל המתיבתא העליונה שלחו אותו למסור לו את הסודות הללו. כל יהודי יכול לומר "מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי" ולזכות ללמוד גמרא שתביא אותו לרוח הקודש. התנאי לכך, כפי שמסר המגיד לבית יוסף, הוא כפול: ללמוד תורה לשמה, ולשוות את שם הוי"ה לנגד העיניים בתמידות וללא הפסק.
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 105