סוד המסירות לתורה: לא מסגולות וריקודים נהיים רשב"י
שיעור מס' 104 | *בוקר יום ד' פר' שופטים ב' דר''ח אלול תשנ''ז *בוקר יום ב' פר' עקב י''ח מנחם אב תשנ''ז
הרב אליעזר ברלנד שליט"א בשיעור נוקב על הסכנה שבהסתפקות בחיצוניות, סגולות וריקודים ללא עמל תורה אמיתי. הדרך היחידה לזכות לאור האמיתי היא דרך מסירות נפש ושקיעות בלימוד הגמרא, ממש כפי שעשה רבי שמעון בר יוחאי במערה.
אנו צריכים להמשיך את הדור עד שיבוא משיח, אך מצד שני, אנו רואים שאנשים חיים באשליה. הם מחפשים חיים קלים, "רק עוגות ועוד עוגות". זה לא לטובת הדור ולא לטובת האנשים לתת להם אשליה שאפשר לחיות רק מחיים קלים ומתוקים. אדם צריך ללמוד גמרא במסירות נפש, להיות מוכן אפילו לאכול עשב כדי לזכות לתורה.
כולל של בורות: מסירות הנפש של רשב"י
לפעמים אדם צריך לקשור את עצמו באזיקים לכיסא ולשולחן, כי אחרי רבע שעה של לימוד קשה לו להתרכז והוא מתחיל לשוטט. במקום להקים עוד כולל רגיל, אולי צריך לעשות "כולל של בורות", שבו לומדים מתוך מסירות מוחלטת.
"אדם צריך להיות מוכן להיכנס לתוך בור כמו רבי שמעון בר יוחאי... רשב"י שם את עצמו בתוך חול, כיסה את גופו והתענה כך זמן רב עד שאליהו הנביא התגלה אליו. הוא לא יכול היה לזוז, לא היה לו לאן לזוז."
איך רשב"י נהיה רשב"י? הוא היה מכוסה בחול, ורק לקריאת שמע יצא ממנו ומיד נכנס שוב לבור. כך הוא ישב עשרים וארבע שעות ביממה, עד שכאשר יצא מהבור כבר לא היה לו בשר, החול אכל את כל גופו. רשב"י לא נהיה רשב"י מאכילת עוגות או מקפיצה על שולחנות.
סגולות לא יחליפו עמל תורה
אנשים אומרים "זוהר", "רשב"י", נוסעים למירון בל"ג בעומר. אבל מה לך ולל"ג בעומר? מה לך ולרשב"י? מחפשים רק סגולות. כל היום סגולות, נוסעים לאומן בשביל סגולות, סומכים על ההבטחה שיוציאו אותם מהפאות מהגיהינום. אבל השאלה היא אם בכלל יהיה את מי להוציא! אולי הפאות יישארו, אבל הבן אדם עצמו לא יישאר, לא יישאר ממנו כלום.
אדם שאין לו גמרא, אין לו צורה. הוא רק רוקד ורוקד. יכול להיות שבאיזה מקום זה נחשב למשהו, אבל מהקפיצות לבד לא ייצא שום דבר. קפיצות וריקודים זה טוב כשאדם למד כבר שמונה שעות ברציפות, אז עכשיו הוא רוקד חצי שעה. אבל אם הוא בכלל לא למד ולא פתח ספר, הריקוד שלו הוא סתם כמו "חבית של מים קופצת". קח חבית של מים, חבר לה בטריה, והמים יקפצו. זה לא מראה על פנימיות.
מתי הריקודים מקבלים משמעות?
הכל תלוי במידת האמת. אדם צריך לדעת מי הוא ומה מדרגתו האמיתית. הוא צריך להכיר באמת שהוא הכי גרוע מכולם, ולא להיות "מבקר המדינה" שמבקר את כל מי שסביבו. פה זה מקום שפשוט מנסים ללמוד בו תורה.
לקפוץ על השולחנות זה טוב רק אחרי שלומדים שמונה שעות, ואז האותיות של התורה קופצות בתוכו. האותיות הן היכלות, הן תווי נגינה. כשאדם למד שמונה שעות גמרא לשמה, הוא חייב לקפוץ מרוב שהתורה בוערת בו. ואם הוא לא קופץ, סימן שהוא לא למד באמת.
כאשר אדם חי באמת, הוא יודע מה הוא באמת. הוא מבין שכדי לזכות לתורה אי אפשר להסתמך על קפיצים חיצוניים. אדם שחי עשרים שנה על "קפיצים" חיצוניים, יום אחד הקפיצים האלה יפסיקו לעבוד. רק על ידי עמל התורה, בחינת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, פוסקת זוהמת הנחש והאדם זוכה לאור האמיתי.
חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 104