סוד השכל הכולל: להפוך את כותנות העור לאור
שיעור מס' 106 | קלטת 106 שיעור מס' 1
מאמר מעמיק המבאר את ההבדל בין \
ידוע שהנעליים מסמלות את העצות. לכן, ביום הכיפורים אנו חולצים את הנעליים, ובכך אנו עולים ברוחניותנו אל קודש הקודשים. על ידי חליצת הנעליים אנו זוכים לקבל עצות חדשות לגמרי, המגיעות ישירות מ"השכל הכולל". אי אפשר להיכנס לקודש הקודשים עם מנעלים, משום שהם מייצגים את הצמצומים וההסתרות.
מעור לאור: סודו של רבי מאיר
בקודש הקודשים מאיר האור באות א'. מובא בחז"ל כי בספר התורה של רבי מאיר היה כתוב "כותנות אור" באות א', ולא "כותנות עור" באות ע'. העיקר בעבודת השם הוא לזכות לראות את האור עם א' – לראות את האור של ה', לראות את השמחה בה' ולשמוח עמו. לעומת זאת, "כותנות עור" באות ע' מסמלות את המנעלים, את הצמצומים ואת פגם העיניים.
לאחר שאדם הראשון ואשתו חטאו, נאמר שה' עשה להם "כותנות עור". כל עוד אין לאדם את העצות הנכונות, הוא נשאר בבחינת "עור" עם ע'. הדבר מרמז על פגם העיניים, כפי שנאמר על חטא עץ הדעת "תַּאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם". כאשר האדם מרגיש שהוא "יש" ופותח את עיניו לתאוות העולם, הוא הופך את ה"אור" בא' ל"עור" בע', על ידי פגם העיניים.
אך רבי מאיר, שהיה "מאיר עיני חכמים בהלכה", זכה לאור ה' השלם. הוא זכה להשיג את אור התורה בשורשה העליון, עד כדי כך שתלמידיו וחבריו לא יכלו לעמוד על סוף דעתו. הם לא הצליחו להבין מדוע הוא פוסק כך או אחרת, משום שעבודתו הייתה להאיר את אור התורה ממקום גבוה של "השכל הכולל", שהשגתו היא מעל להבנתם הרגילה.
סכנת הגאווה והמדידה של הצדיק
כאשר אדם חושב שהוא מבין בהלכות יותר מהצדיק, הוא עלול ליפול לטעויות קשות. כך מצינו אצל יואב בן צרויה, שחשב שתפס את דוד המלך בעבירה על ההלכה בנוגע להמלכת שלמה על פני אדוניהו. יואב טען שדוד עובר על הציווי:
"לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶּן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר"
אך חז"ל מגלים שזה היה רק תירוץ של היצר הרע כדי לבעוט בצדיק ולמרוד בדוד, שהרי יואב רצה ללכת גם אחר אבשלום. זהו המצב כאשר אדם מודד את הצדיק בכלים המוגבלים שלו – הוא מאבד את האמת ונופל לתככים ומזימות.
דוד המלך, לעומת זאת, ידע את סוד ההכנעה. גם כאשר הרגיש שפל, הוא אמר:
"וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ"
דוד לימד אותנו שגם אם אדם מרגיש שהוא הגרוע מכולם, את התפילה וההכנעה לה' אסור לעזוב לעולם.
להפוך עוונות לזכויות
נחזור לרבי מאיר. הסיבה שלא יכלו לעמוד על סוף דעתו היא משום שהוא זכה לבחינת "השכל הכולל". רבי מאיר היה מתלמידיו של רבי עקיבא, ודרכו הוא זכה לאור האמיתי ולאבן השתייה. השכל הכולל הוא הפוך לחלוטין מהשכל האנושי הרגיל שלנו. הדעת שלנו מלאה בנגיעות אישיות ובפניות, ולכן היא רחוקה מן האמת. רק השכל הכולל, שהוא שכלו של הצדיק, יכול להאיר בנו את האמת האמיתית.
זוהי מהות התשובה של יום הכיפורים. כאשר אנו חולצים את הנעליים, אנו מבטלים את ה"כותנות עור" וזוכים לאור של יום הכיפורים, שבו העוונות נהפכים לזכויות. כיצד זוכים לכך? אם אדם מרגיש את הצער בימי בין המצרים, ומכיר בכך שהוא הפך את היוצרות – עשה את האסור למותר ואת המותר לאסור, טיהר את הטמא וטימא את הטהור. ברגע שהאדם מכיר באמת הזו ובוכה עליה מעומק ליבו, מיד הוא זוכה שכל זדונותיו נהפכים לזכויות.
זה היה כוחו העצום של רבי מאיר. חז"ל אומרים שרבי מאיר היה יכול לטהר את השרץ במאה וחמישים טעמים. מוהרְנַ"ת מסביר שהחידוש בכך הוא שרבי מאיר ממש הוציא מהשרץ את רוח הטומאה. אמנם עדיין אסור היה לאכול את השרץ, אך האיסור כבר לא נבע מטומאה, אלא מריבוי אור. רבי מאיר, שהיה מחובר לשורשי התשובה ולשכל הכולל, ידע להעלות את המציאות מטומאה לטהרה ולהפוך את כל העוונות לזכויות. בעוד שאנו זוכים להארה הזו רק יום אחד בשנה, רבי מאיר היה יכול להוריד את השכל של יום הכיפורים ולהאיר אותו בכל ימות השנה.
חורבן הצינורות ונצחיותה של אבן השתייה
לעומת זאת, תשעה באב מסמל את חורבן בית המקדש, שהוא למעשה חורבן כל העצות. החורבן התרחש כאשר כל אחד התחיל ללכת עם העצה שלו ועם הראש שלו. הקב"ה אמר: אם אתם הולכים עם הראש שלכם, בשביל מה אתם צריכים את בית המקדש? כל מהותו של בית המקדש היא שנלך עם הראש של הצדיק, עם ההארה של "אבן השתייה".
כאשר אדם חוטא ונופל, אך הוא מודה: "אני יודע שעשיתי עבירה, חטאתי ופשעתי, ואין לי שום שיטה או דעה משלי" – עדיין יש לו תקנה. אך ברגע שהאדם מפתח "שיטה" משלו, דעה והבנה עצמאית שמנותקת מהצדיק, באותו רגע נעלם ממנו אורו של הצדיק ונעלם אורו של בית המקדש.
בית המקדש בנוי ממערכת של צינורות רוחניים: קודש הקודשים, ההיכל והעזרות. כל אלו הם כלים שנועדו להמשיך את ההארה מהשכל הכולל אל העולם. כאשר אנו מכניסים "צינורות משלנו" ודרכים משלנו, אנו מחריבים את הצינורות הקדושים. כך נחרבו כל עשר הקדושות, ואפילו ארץ ישראל נחרבה.
אולם, אבן השתייה עצמה נשארת לעולם. אי אפשר להחריב אותה, משום שהשכל הכולל נצחי ואין שום פגם יכול להגיע אליו. לכן, גם לאחר החורבן, כל אדם יכול לחדש בכל יום ובכל רגע את הקשר שלו עם אבן השתייה, ולשאוב ממנה את האור וההדרכה האמיתית.
חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 106