הילד חזר אחרי התפלה

נער צעיר שסבל מהצקות בתלמוד התורה ברח מביתו בליל שבת לאחר מריבה סוערת עם הוריו. לאחר שעות של חיפושים דאוגים בירושלים, נכנסו בני המשפחה למורנו הרב ברלנד שליט"א, שמיד הרגיע אותם ברוח קודשו והבטיח שהילד יחזור מיד לאחר תפילת הנץ, וכך בדיוק קרה.

אחד מבני הקהלה הקדושה ספר את המעשה שארע עם אחיו. הוא מתגורר בשכונת רמות בירושלים, וערב שבת אחד התחממו הענינים בביתם באופן מלחיץ, עד שאחיו שכלפיו היו מופנות רוב ההערות והעלבונות התחצף בחומרה רבה להורים וברח מהבית.

נפשו הפצועה היא שזועקת הצילו

מדובר במשפחה יקרה של בעלי תשובה מבני עדות המזרח, ובאותה תקופה למד הילד בכתה ח' בתלמוד תורה שרוב תלמידיו אינם מבני עדות המזרח, ומסבות כלשהן החלו הילדים בכתה להקניט אותו ולקרוא לו בשמות וכנויי גנאי - "פרנק" - "שחור", ועוד כדומה. את תסכוליו הוא לא יכל להוציא בחדר, והחל להתחצף בבית, אך הוריו לא הבינו שנפשו הפצועה היא שזועקת הצילו, וחשבו שהוא באמת מתחצף ומתכון למה שהוא אומר כלפיהם, ובתגובה הם החלו לכעוס עליו ולהעיר לו. כאמור, באותו ערב שבת עלו הטונים בביתם עד שבאמצע וכוח סוער עזב הילד את הבית כשהוא טורק אחריו את הדלת ונעלם.

ההורים חששו מהגרוע מכל. ילדים לא מעטים בשכונתם פרקו עול תורה ומצוות בגיל זה והצטרפו לקבוצות של חברים משעממים ומלאי רקנות. הם הבינו שאין לילד שלהם לאן ללכת, ואם הוא ברח, מן הסתם יצטרף לאחת מקבוצות הנוער הנודאות הללו. שם ילמד יותר ויותר חצפה וקלקול.

חפשנו אותו בכל שכונת רמות

במשך ליל שבת חפשנו אותו בכל שכונת רמות, וכאשר עברו שעות ולא מצאנו אותו, הבנו שכנראה שהוא הלך לאזור שמואל הנביא, החומה השלישית ובית ישראל. בררנו את הכתובות של כמה מחבריו הקרובים מהכתה המתגוררים בשכונות אלו והחלנו ללכת לאותן שכונות כשאנו מקוים שנמצא אותו, ובעקר מקוים שנצליח לפיס אותו ולהחזירו הביתה.

אל אותן שכונות הגענו בשעה שלוש לפנות בקר, דפקנו בדלתות הבתים של חבריו ללמודים ושל קרובי משפחה שהיינו סבורים שאולי הוא נמצא אצלם, אך לא מצאנו שום סימן למקום המצאו. התחלנו לדאוג, חששנו שיקרה לו משהו חלילה, בכל זאת הוא ילד בגיל 13 בלבד, ואינו מבגר שיכול להסתדר בשעות הקטנות של הלילה בקר הירושלמי ובתנאים הלא שגרתיים שמייצר הלילה הירושלמי.

הוא יחזור הביתה מיד לאחר התפלה

כשעברנו ברחוב החומה השלישית, החלטנו להכנס למורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א כדי לשאול אותו היכן נמצא הילד. כיונו שהרב ברוח קדשו יגיד לנו היכן הוא נמצא ובכך ישים קץ לחפושינו הממשכים. והנה עלינו לביתו של הרב, נקשנו בדלת ומורנו הרב ראה את אבא שלי ומיד אמר לו: "באת לכאן בגלל הילד שלך? אל תדאג, הוא יחזור הביתה מיד לאחר התפלה בנץ". והוסיף מורנו הרב ואמר לאבי שמעכשיו לא יעיר לו הערות, כי מאחר והוא כבר בגיל בר מצוה הוא אחראי לעצמו ולא יעיר לו שום הערה.

מחובתנו לציין כי תלמידו של מורנו הרב, הגאון רבי משה צנעני שליט"א שמע את הספור, ואמר שמן הסתם אין זו הוראה לרבים אלא הוראה ליחיד מכורח הנסיבות, בפרט לאור העבדה שההערות של האב באותה עת גרמו לילד לברוח מהבית.

קרבנו אותו בעבותות אהבה

חזרנו חזרה לשכונת רמות, מספר בן המשפחה, והנה כשהגענו ישב הילד כבר בבית, כשאמא שלנו מתופפת בבכי, ומספרת בהתרגשות שמקדם בבקר אחרי התפלה בנץ הוא חזר. הילד הספיק כבר לגזוז את הפאות, ואנחנו קרבנו אותו בעבותות אהבה ובאמת לא הערנו לו שום הערה, ועד מהרה הוא חזר לדרך הישר. באותה תקופה הוא התביש ללכת ללא פאות, והשגנו לו פאות מדבקות שנראות כמו פאות אמתיות, כדי שיוכל לחזור ללמודים ולא יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם.

מתוך הספר "פלא עליון חלק ג"