סוד קדושת הברית וענוותנותו של משיח

שיעור מס' 129 | * יום ד' פר' בשלח, אור לט' שבט תשנ"ח - שיעור בישיבת 'שמחה ואמונה' (שכונת עין כרם)

מאמר מעמיק המבאר כיצד שמירת הברית היא המפתח לקבלת התפילות ולהבדל האמיתי בין ישראל לעמים. דרך סוד ענוותנותו של משיח וסיפורם המפעים של צדיקי הדור עם המגיד השקרי, מתגלה כי השגות רוחניות אמיתיות נקנות רק מתוך שפלות מוחלטת.

תיקון הברית, שהוא בחינת קשת, מתחיל בראש ובראשונה משמירת העיניים – שאיש לא יסתכל על אישה ואישה לא תסתכל על איש. מי שזוכה לקדושת הברית, הנקראת 'קשת', יכול להוציא את החיצים. אותיות התפילה נקראות חיצים, והתפילה היא בחינת "חי בצלותא" – שמונה עשרה הברכות שכנגד שלוש פעמים האות ו' (שכל אחת מהן בגימטריה שש), והן בחינת החיצים שמקומם בברית. על כך מצינו אצל רחל אמנו שכתוב בה "ותקש בלידתה", כי היא זכתה לקשת הברית. וכן אמרה חנה "כי אשה קשת רוח אנכי", שגם היא זכתה לקדושת הברית.

רק כאשר אדם שומר את ברית הקודש, התפילה שלו עולה ופועלת, והשם יתברך ממלא את כל משאלות לבו. אדם יכול להתפלל עשרות תפילות ולא להיענות, משום שהוא עדיין אינו שומר את הברית, את העיניים ואת המחשבה. ברגע שיתחיל לשמור את ברית הקודש כראוי, מיד תתקבלנה כל תפילותיו בבחינת "בריתי נאמנת לו".

ההבדל המהותי בין ישראל לאומות העולם

אמונה היא בחינת תפילה. לכל אדם יכולה להיות אמונה בהשם, גם לאומות העולם יש אמונה והם הולכים לבתי תפילתם, אך אין להם את שמירת הברית. שמירת הברית שייכת אך ורק לעם ישראל. לכן אנו זקוקים גם לאמונה וגם לשמירת הברית, כדי שלא נהיה חלילה כמותם.

כפי שסיפר רבי נחמן מברסלב בימי מוהרנ"ת לאדם אחד שנסע לארץ ישראל: "תדע, גם ערבים נוסעים לארץ ישראל, מה אתה יותר מהם? אתה צם ומתפלל, גם הם צמים ומתפללים". ההבדל היחיד בין עם ישראל לאומות העולם הוא שמירת ברית הקודש. להם אין כלל מושג בזה, ולכן תפילותיהם אינן מתקבלות בשלמות. ברגע שנשמור את הברית, העיניים והאוזניים כראוי, כל התפילות שהתפללנו מימות עולם ועד היום הזה תתקבלנה מיד, בבחינת "ויהי ידיו אמונה". ואם התפילה מתעכבת, זה רק כדי לתת לאדם שפע כפול, כפי שהתעכב אברהם אבינו עד גיל מאה כדי להרבות את שכרו.

חזונו של משיח: שיא השפלות והענווה

מכאן מתחילה צמיחת קרן משיח. הגמרא אומרת:

"אמר ר' חנינא: חוזה אני..." (יבמות קי"א ע"ב)

המילים "ר' חנינא חוזה" עולות בגימטריה בדיוק 358, כמניין "משיח" (רבי = 212, חנינא = 119, חוזה = 27). זהו החזון של משיח. הגמרא ממשיכה ואומרת שמשיח נמצא בכל דור, ואביי מוסיף: "אפילו כל דהו". המילים "כל דהו" עולות בגימטריה 65, כמניין שם אדנ"י, כי משיח יבוא לתקן את שם אדנ"י. כפי שזכה יהושע בן נון לתקן את כל כ"ד פעמים שם אדנ"י, ולכן נאמר לו "נטה בכידון אשר בידך אל העי", ואז הכל עלה השמיימה.

משיח יתקן את העולם על ידי שיהיה בשיא השפלות והענווה. החתם סופר (חלק ו', תשובה צ"ח) מסביר שמשיח יהיה בבחינת "עפר ואפר". כשם שהגואל הראשון, משה רבנו, התווכח עם הקב"ה שבעה ימים ושבעה לילות וטען "לא איש דברים אנכי", כך יהיה הגואל האחרון. משה רבנו היה עמוד האמת, והוא באמת ובתמים הרגיש שאינו ראוי לכלום.

כך גם הגואל האחרון לא יאמין שהוא משיח. יבואו מיליארד אנשים, כל העולם יצעק לו "משיח!", והוא יגיד: "השתגעתם? מה קרה לכם? תפסתם עוד דחליל כמוני?". שום דבר לא יוכל לשכנע אותו שהוא משיח, אפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו, עד שיחר אף השם בו. הוא יטען: "אין לי דיבור של צדקה, אין לי דיבור של תשובה, אני לא יודע ללמוד ולהתפלל, אולי זה בכלל מהיכלי התמורות שמנסים אותי כדי להכשיל אותי בגאווה?".

המגיד השקרי והניסיון של צדיקי הדור

סכנה זו של גאווה והיכלי התמורות מומחשת בסיפור המובא בהקדמת ספר "מגלה עמוקות". בדור שלפני גזירות ת"ח ות"ט, היו צדיקים עצומים כמו הב"ח וה'מגלה עמוקות', והיה ראוי שמשיח יתגלה.

אליהו הנביא היה מגיע בכל לילה, מחצות עד הבוקר, ללמוד עם ה'מגלה עמוקות'. מרוב יראה וענווה, ה'מגלה עמוקות' מעולם לא הגביה את עיניו להסתכל בפניו של אליהו הנביא. יום אחד אמר לו אליהו: "דע לך, עומדים לנסות אותך מהשמיים. יבוא אליך מלאך ויגיד לך שאתה משיח. הוא לא ינסה אותך בפגמי ברית חלילה, אלא ינסה אותך בהשגות של רוח הקודש, יגלה לך סודות ועתידות מסוף העולם ועד סופו, כדי להכשיל אותך".

לפני כן, אותו מלאך מהסטרא אחרא הגיע אל הב"ח הקדוש והציע ללמוד עמו קבלה, כפי שהיה לבית יוסף מגיד מן השמיים. הב"ח לא הסתנוור. הוא ביקש שלושה ימים להתבודד כדי לבדוק אם המלאך הוא מהקדושה או מהסטרא אחרא. הב"ח התפלל וצעק להשם, והלך להשתטח על קבר אביו. בחלום הלילה הודיע לו אביו שלא ילמד עמו. כשהגיע המלאך בחצות הלילה, הב"ח גירש אותו בצעקות: "צא מפה מיד!".

ענוותנותו של ה'מגלה עמוקות' מצילה את נשמתו

משראה המלאך שאת הב"ח אי אפשר לפתות, הלך אל ה'מגלה עמוקות'. הוא הציע לגלות לו רזים עליונים, סודות העץ חיים, ולתת לו כוחות לרפא חולים ולהחיות מתים. ה'מגלה עמוקות' שכח באותו רגע את אזהרתו של אליהו הנביא והתחיל ללמוד עמו. פתאום הוא שם לב שמגלים לו יותר מדי סודות בבת אחת. הוא עשה חשבון נפש: "האם אני כבר ראוי לכל כך הרבה סודות? הרי אני רק בעל תשובה, המוח שלי עדיין לא נקי מספיק".

מתוך ענוותנותו העמוקה, למרות שהיה לו מוח זך וטהור ככסף צרוף, הוא הבין שזה לא ייתכן. הוא החליט להסתכל בפניו של המלאך – דבר שמעולם לא עשה אפילו עם אליהו הנביא. מיד כשבדק אותו, הבין שהוא מהסטרא אחרא וגירש אותו בצעקות: "צא! אני אגרש אותך במכות!".

משם הלך המלאך אל הט"ז, שדחה אותו על הסף ואמר לו: "איתי אל תתחיל בכלל". לבסוף, משראה שעם צדיקי האמת אי אפשר, הלך אל שבתאי צבי ימ"ש. הוא גילה לו כישופים, שמות טומאה וכוחות עצומים, שגרמו לו להיות ער עשרים וארבע שעות ולשיר זמירות בלי הפסקה, עד שכל העולם טעה בו. כך מתברר שההגנה היחידה מפני כוחות הטומאה והדמיונות היא השפלות והענווה האמיתית.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 129

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4