עומק הניסיון של אליעזר: כשהתלמיד בטוח שהרב טועה

שיעור מס' 143 | מוצ"ש פר' נשא, אור לי"ג סיון תשנ"ח - שיעור לבחורים בחומה השלישית

מדוע אליעזר עבד אברהם היה בטוח שרבו טועה לחלוטין כששלח אותו להביא אישה ליצחק? על פי חידושיהם של הרבי מקוצק והאר"י הקדוש, המאמר חושף את סוד ההכנעה של התלמיד מול רבו. רק כאשר אליעזר בחר לשתוק לנוכח הקושיות העצומות, התגלו לו הסודות העליונים והוא הבין את צדקת דרכו של אברהם אבינו.

בתיאור שליחותו של אליעזר למצוא אישה ליצחק, התורה מאריכה ומפרטת את הסיפור פעמיים: פעם אחת כאשר הדברים מתרחשים בפועל, ופעם שנייה כאשר אליעזר חוזר על הסיפור באוזני לבן ובתואל. כאשר אליעזר מספר למשפחתה של רבקה את השתלשלות העניינים, הוא אומר להם:

"וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי"

על מילים אלו מביא רש"י את דרשת חז"ל, ומסביר מדוע המילה 'אולי' כתובה חסר, ללא האות ו': "אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו. אמר לו אברהם: זה אי אפשר".

הקושיה של הרבי מקוצק

על כך שואל הרבי מקוצק שאלה עצומה: מדוע הדבר הזה כתוב רק בסוף, בסיפור השני? למה המילה 'אולי' לא נכתבה חסר (בלי ו') כבר בהתחלה, כאשר אברהם משביע את אליעזר?

הרי כבר בתחילת השליחות, אברהם אומר לאליעזר:

"וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי... כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ"

אליעזר שומע את הציווי ומתפלא. הרי הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". ה' הדגיש לו שעליו לעזוב את הארץ, את המולדת ואת בית אביו, ניתוק מוחלט! כולם שם עובדי עבודה זרה, הפושעים הכי גדולים בעולם, וה' ציווה עליו להתנתק מהם לגמרי.

והנה עכשיו, אברהם משביע אותו באלוקי השמיים והארץ: "רק אל ארצי תלך, ורק אל מולדתי תלך, ורק אל בית אבי תלך". אליעזר עומד ותמה: ריבונו של עולם, הרי יש כאן שלושה ציוויי 'עשה' לעזוב את המקום הזה, ואתה עוד משביע אותי לחזור לשם? למה לא לקחת את הבת שלי? למה דווקא מישהי מארם נהריים? אליעזר פשוט לא הצליח לקלוט את זה.

הוודאות המוחלטת שהרב טועה

מסביר הרבי מקוצק יסוד נפלא: בהתחלה, אליעזר לא שאל שאלות כי הוא היה בטוח שהוא הצודק. לא היה לו שום ספק שרבו טועה.

אליעזר חשב לעצמו: הרב שלי כבר זקן, בן 140. עברו כבר 65 או 70 שנה מאז שה' שלח אותו מארם נהריים. אולי הוא כבר שכח? אליעזר היה משוכנע שאברהם פועל מתוך 'נגיעות' אישיות. הוא ראה שלאברהם יש דביקות וגעגועים למשפחה שלו, ולכן למרות שה' ציווה עליו בכבודו ובעצמו לעזוב אותם, אברהם רוצה לחזור לשורשיו.

"בטח הרב שלי טועה", אמר אליעזר בליבו, "אין לי שום ספק בזה. זה מיליון אחוז שהרב שלי טועה!". לכן, מסביר הרבי מקוצק, בחלק הראשון של הסיפור לא כתוב 'אולי' מלשון 'אלי', כי שם לא היה לו ספק. הוא היה בטוח במאת האחוזים שרבו טועה ושהוא עצמו צודק.

סוד ראשי התיבות: נשמתו של עשו

אליעזר יוצא לדרך, מגיע לבאר, ופתאום הוא רואה דברים נוראים. האר"י הקדוש מגלה לנו מה אליעזר ראה באותו רגע:

"וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד... וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל... וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל... וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ"

מה הפירוש "וכדה על שכמה"? אומר האר"י הקדוש: ו'כדה ע'ל ש'כמה - ראשי תיבות עש"ו.

אליעזר מסתכל על רבקה ורואה את הנשמה של עשו! הוא מזדעזע: ריבונו של עולם, לאן אברהם שולח אותי? עוד עשו ייצא ממנה! מה אברהם רוצה כאן? הוא רוצה להכשיל את יצחק הבן שלו בגלל הנגיעות האישיות שלו למשפחה? מה קורה כאן?

כוחה של שתיקה

כאן מתגלה הסוד הגדול של ההתבטלות לצדיק. הכלל הוא: בא לך קושיא על הרב – תשתוק. אל תשאל שום שאלות.

אומר ה'אמרי נועם' על פרשת חיי שרה: ברגע שאליעזר ראה את נשמת עשו, הוא החליט לשתוק. הוא אמר לעצמו: "אפילו שאני רואה כאן את הנשמה של עשו, ואני רואה דברים נוראים, בטח יש כאן איזה סוד במה שהרב שלי ציווה אותי. אני חייב לשתוק".

התורה מתארת את תגובתו של אליעזר: "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ". המילה 'משתאה' בגימטריה שווה ליעקב ועשו יחד. כלומר, בהתחלה הוא ראה את התערובת של שניהם והיה משתאה ומבולבל. אבל ברגע שהוא בחר להיות 'מחריש' – לשתוק ולבטל את דעתו – פתאום התגלתה לו גם נשמתו של יעקב אבינו.

ברגע שהוא ראה שיעקב עתיד לצאת ממנה, התבטלו כל הקושיות. פתאום הוא התחיל לראות את מעמד הר סיני ואת מתן תורה. הוא ראה ברוח הקודש גם את שבירת הלוחות, ומיד נתן לרבקה שני צמידים כדי לעשות תיקונים רוחניים ולהצמיד את הלוחות שלא יישברו.

הווידוי הגדול של אליעזר

רק אז, אחרי שירדו לו כל הקושיות והוא ראה את האמת העליונה, אליעזר מגיע לבית בתואל ולבן ומספר להם את הסיפור.

מסביר הרבי מקוצק: הסיפור השני הוא בעצם וידוי דברים. אליעזר מתוודה ואומר: "איך הרהרתי אחרי אברהם אבינו? איזה הרהורים היו לי על הרב שלי, שחשבתי שהוא טועה ופועל מתוך נגיעות!"

אחרי שהאדם עובר את הניסיון, הוא רואה את הטעויות של עצמו ומבין שהרב שלו צדק לכל אורך הדרך. לכן, דווקא בסיפור השני, אליעזר אומר את המילה 'אולי' חסר ו' ('אלי'). זהו הווידוי שלו: "תראו כמה הייתי טיפש. רציתי את בתי, ולא הבנתי בכלל מה שהרב שלי רוצה, עד שראיתי את הדברים הנפלאים האלה".

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 143

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4