אליהו הנביא לקח את הפלאפון מהערבי
הספור הבא הוא מהספורים הפלאיים ביותר שהיינו עדים לו וכפי ששמענו מבעלי המעשה. אמנם רבים מאלו ששמעו את הספור חשבו שהוא בבחינת "רבוי אור" ואין לאנשים מן השורה "כלים" נאותים להכיל אותו, אך מאחר ושמו של קובץ זה הוא "פלא עליון", ממילא מובן שבכל שהספור הוא יותר פלא ויותר עליון, גבוה מעל גבוה, ממילא ראוי הוא להכנס לשורותיו של קובץ זה.
ובאמת, לאחר שבקובצי "פלא עליון" הקודמים הובאו ספורי מופת עצומים ונוראים על הצדיק, אשר לא היו כמותם מימי הבעל שם טוב ועד הנה, ממילא מי אנחנו שנקבע מהו ספור פלאי יותר ומהו פלאי יותר, אלא עלינו להתחזק באמונה בצדיק שהוא פלא ונשמתו פלא גדול וחדוש כמוהו לא היה מעולם, צדיק דלעילא וצדיק דלתתא, ורצון יראיו יעשה, וצדיק גוזר והקב"ה מקים.
ה"ה יוסף גפנר הי"ו מתפלל בקביעות באולם התפלות בבית מורנו הרב ברחוב עידו הנביא, החומה השלישית. ר' יוסף משתדל לעמוד בקרבת הצדיק ובכל שאלה שמתעוררת בחייו הוא שואל את הצדיק ומקבל תשובה מ"אורים ותומים" של דורנו.
הספור הבא התרחש ביום שני לפרשת וישלח תשע"ט, בתפלת שחרית. ר' יוסף הי"ו בקש להעביר שאלה למורנו הרב והכין מראש ניר ובו כתובה השאלה. הוא קוה שהרב יתבונן בפתקא וישיב לו מה עליו לנהג בענין, אך כאשר הגיש את הפתק למורנו הרב, הכניס הרב את הפתק לכיסו לאחר שקרא את השאלה, ולא השיב תשובה.
ר' יוסף הרגיש שנדרשת ממנו עזות דקדשה, ומאחר ונושא השאלה היה נחוץ להנהגה מסימת באותו היום, כתב את השאלה בפלאפון שלו והגיש למורנו הרב, מתוך תקוה שהרב יראה בכך את נחיצות הענין וישיב לו תשובה לשאלתו. [ראוי לציין כי מדובר בטלפון כשר, פשוט בתכלית הפשיטות, אשר יש בו אפשרות לכתב כמה מלים בתזכורת].
הרב ראה את השאלה, ושוב השאיר את הפתק באמתחתו. אולם כעת, הפתק היה לא אחר מאשר הפלאפון של ר' יוסף. בהמשך, השיב מורנו הרב לר' יוסף תשובה לשאלתו, אך את הפלאפון לא השיב לו מורנו הרב, והמשיך לאחז בו בכל זמן התפלה. ר' יוסף כמובן הרגיש אי נעימות לבקש מהרב את הפלאפון בחזרה, ושמח בכך שהרב שומר לו בינתים על הטלפון. כנראה צריכות להגיע שיחות טלפון מהבנק או מגורמים מלחיצים אחרים, והרב ממתיק את הדינים, חשב בהקלה.
לאחר התפלה נכנס הרב לביתו כשהפלאפון עדין בידו, יוסף בקש מאחד מנכדיו של הרב שיכנס לביתו של הרב ויבקש עבורו את הפלאפון בחזרה. הנכד נכנס לבית הרב אך יצא כעבור כמה דקות כשהוא מתנצל ומסביר כי לא היתה אפשרות להביא את הפלאפון מאחר ומורנו הרב נכנס לחדרו ומכשיר הפלאפון מן הסתם נשאר אצלו, ואינו יכול להפריע למורנו הרב בעבודת הקדש ובלמוד התורה.
לאחר כמה שעות, בסביבות השעה 12 בצהרים, החליט ר' יוסף להתקשר ממכשיר אחר לפלאפון שלו, בתקוה שאחד מבני הבית של הרב יענה וישיב לו את המכשיר. אך לא היתה כל תשובה. כעבור זמן קצר, מישהו חוזר מהמכשיר של ר' יוסף אל המכשיר הנוסף ממנו ניסה להתקשר, ובמבטא ערבי כבד הוא מספר שמצא את הפלאפון בפח האשפה בשכונת מגוריו, והוא נשבע שוב ושוב שהוא לא גנב את הפלאפון...
ר' יוסף היה בהלם מהתפנית, הוא לא הבין איך הגיע הפלאפון מכיסו של הרב לידיו של ערבי ממזרח ירושלים, אך חשב שאולי במשך שעות הבקר התגלגל הפלאפון עד לידיו של הערבי. לאחר דין ודברים עם הערבי, ולאחר שהסכים הלה להשיב את האבדה לבעליה, אמר הערבי כי הוא מבקש על כך תשלום סמלי של 200 שקלים.
ר' יוסף הסביר לו כי הפלאפון עצמו אינו שווה סכום כזה, והערבי הסכים להוריד במחיר הגנבה ולבקש "רק" 150 ₪. לאחר וכוח נוסף הסכים הערבי להתפשר על סכום של 80 ₪, כאשר הוא מתנה את הסכום הזה בכך שר' יוסף יגיע בעצמו לשכונת שיח ג'ראח במזרח העיר ויפגש אותו.
במשך דקות ארכות הסביר הערבי מדוע אין כל סכנה להגיע לשכונה "ידידותית" זו ועד כמה הם אוהבים יהודים ומכניסים אורחים יהודים בכל שעות היממה, מה גם שקבר שמעון הצדיק סמוך ונראה לביתו של הערבי. אך ר' יוסף חשש שכוונותיו אינן רצויות והערבי התעקש על כך שבמדה ולא יגיע ר' יוסף לשיח ג'ראח, הוא יבקש סכום של 150 ₪ על השבת הטלפון, והם יפגשו ליד הכביש הראשי.
ר' יוסף ניסה את מזלו שוב ואמר לו שאין לו כסף, והוא צריך את הפלאפון בדחיפות, אך הערבי השיב תשובה שמלמדת היטב מדוע לא הסכימו האמות הללו לקבל את התורה, מפני ששמעו שכתוב בה לא תגנב... הערבי ניסה להסביר לר' יוסף שמי שאין לו כסף צריך לגנב ואלקים מברך אותו על כך, ואף היטיב לספר על עצמו שהוא גונב באפן קבע כדי לעשן וכדי לאכול ולשתות.
שיחות אלו התקיימו כמה פעמים, בהפרש של כמה דקות, שבכל פעם ר' יוסף מתקשר שוב ומנסה לגרם לערבי להוריד במחיר. לאחר כמה נסיונות הבין הערבי שככל הנראה לא יצא לו שום כסף מהיהודי הזה, והוא הפסיק לענות לטלפונים. ר' יוסף התקשר לחברת התקשרת ובקש שינתקו את הקו מאחר ואבד לו הפלאפון. כך הסתיימה לכאורה פרשת הפלאפון של ר' יוסף והערבי משיח ג'ראח. אך לאמתו של דבר, הפרשה רק התחילה.
לאחר מכן הגיע ר' יוסף לתפילת מנחה באולם התפלות, ולפני התפלה נגשו אליו המוהל ר' יוסף שור ואחיו ר' מנדל גפנר, וספרו כי הערבי התקשר גם אליהם ונסה למכור להם את הפלאפון שמצא, מאחר ושמותיהם רשומים בין אנשי הקשר של ר' יוסף.
כאשר יצא מורנו הרב מביתו לתפלת מנחה, נגש אליו ר' יוסף וספר לרב כיצד נחל שיחות ארכות עם ערבי ממזרח ירושלים שהפלאפון הגיע באורח פלא לידיו וכי הוא בקש למכור לו את הפלאפון. מורנו הרב שלף מכיסו שטר של 200 ₪ ואמר לר' יוסף "לך תקנה ממנו את הפלאפון".
ר' יוסף אמר לרב כי הוא מפחד ללכת לפאתי שכונת שיח ג'ראח, כי מי יודע מה מתכנן לו הערבי רח"ל. מורנו הרב אמר לו "אז תלך אליו מחר". [מן הסתם הבין מורנו הרב מדברי ר' יוסף כי הוא מפחד ללכת מאחר וכבר חושך, ולכן אמר לו שילך מחר כשיאיר היום]. ר' יוסף הרגיש שלא בנוח לקחת מהרב את הכסף ואמר לרב שאין צרך, בפרט שהסכום גבוה ממחירו של הפלאפון. מורנו הרב השיב לר' יוסף שיקנה פלאפון חדש, וכאן הסתיים הדבור בנושא.
אלא שברגע שהסתיים החלק הטבעי - לכאורה, מתחיל להתרחש הפלא העל טבעי.
בשעה אחת עשרה בלילה מתקשר אחיו של ר' יוסף, ר' מנדל גפנר, ומספר לר' יוסף גפנר שהפלאפון אצלו. הוא מסביר כי הוא לא יודע איך זה קרה, אבל הוא נשען על הקיר ולפתע הרגיש שיש לו חפץ כבד בכיס של ה"קפטן". היה זה הפלאפון של אחיו ר' יוסף והוא מהר להתקשר ולבשר לאחיו כי המכשיר אצלו.
למחרת בבקר, ביום שלישי בעת תפילת שחרית, נגש ר' יוסף ונעמד סמוך למורנו הרב. מיד כשהרב ראה אותו, שאל אותו הרב "איפה הפלאפון? אצל הערבי?". ור' יוסף הרגיש שהרב מנסה להסתיר כאן איזה מופת... ר' יוסף ספר לרב על השתלשלות הענינים ואיך בארח פלא עבר הפלאפון מהערבי אל כיסו של אחיו, ומורנו הרב אמר לו "זה היה אליהו הנביא". בפרשת השבוע נאמר "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר" ראשי תבות "אליהו"...
בכדי לאמת את הספור, וכדי לאשש את העבדה שהשיחות עם הערבי היו במציאות ואינן פרי דמיונו האישי שלו ושל אחיו, התקשר ר' מנדל גפנר לארבעה אנשים שהופיעו ב"שיחות אחרונות" במכשיר הפלאפון, וכלם ספרו שערבי עם מבטא כבד דבר איתם ונסה למכור להם את הפלאפון הזה שהוא מצא. כך שבאמת באורח פלא הגיע הפלאפון מידיו של הערבי אל כיס חליפתו של ר' מנדל, כאשר האפשרות הכי הגיונית לפרש את הספור הזה היא כפי שאמר מורנו הרב: "אליהו הנביא העביר את הפלאפון מהערבי אל החליפה של ר' מנדל".
מתוך הספר "פלא עליון חלק ג"