פרשת קרח - סכנת הליצנות ותיקון המידות

"ויקהל עליהם קרח" - סכנת הליצנות

"ויקהל עליהם קרח" - בדברי ליצנות (רש"י)

מסופר על אחד שכל הזמן היה עושה ליצנות, הוא היה אומר בדיחות, הוא היה רגיל לעשות צחוקים. פעם אחת הוא היה אצל ר' לוי יצחק מברדיטושב, הם ישבו ללמוד והתווכחו בלימוד והברדיטושב אמר לו "בשמים פוסקים כמוני". ענה לו אותו אחד בליצנות "גם בשמים יכול להיות טעות". מיד הוא נבהל!

אמר לו ר' לוי יצחק: אתה רואה לאן הגעת עם הליצנות שלך!? תעשה נדר שלא תדבר יותר ליצנות! מיד הוא תפס את עצמו וקיבל על עצמו באמת לא לעשות ליצנות. הוא הפסיק לגמרי עד שכמעט הוא מת מזה!

מרוב שהוא היה מקבל חיות מהליצנות, מרוב שהוא התרגל לליצנות ולצחוקים ועכשיו הוא עשה תשובה אמתית והפסיק לגמרי, הוא כמעט מת מזה! לא היה לו חיות! לא נשאר לו חיות! עד כדי כך שהיו רואים במקוה את האברים הפנימיים שלו, הוא נהיה עור ועצמות! וזה נקרא תשובה אמתית.

לעקור את ההרגלים הרעים מהשורש

אדם צריך להפוך את כל המהות שלו! את כל ההרגלים הרעים שלו! יש לו הרגל לדבר לשון הרע, יש לו הרגל לדבר ליצנות. אדם מתרגל לעשות ליצנות בסוף הוא יעשה ליצנות מצדיקים, בסוף הוא יעשה ליצנות מאשתו ומהילדים.

אדם יש לו עזות לא נכונה, עזות מגונה, בסוף הוא מתרגל להיות עז, בסוף הוא גם יתחצף על מישהו! בסוף הוא יתחצף על מישהו חשוב, בסוף הוא יתחצף על אשתו. אם הוא רגיל לצעוק על חופשיים בסוף הוא יצעק גם על אשתו! בסוף הוא יצעק גם על הילדים בבית!

היום אסור לנו לצעוק על שום יהודי! צריך רק לדבר איתם בנחת, אם פעלת פעלת! ואם לא פעלת מחר תפעל! תתפלל תפעל בשמים בשורש הנשמות! כי אם אתה היום צועק על איזה יהודי ההרגל הזה נקנה לך בנפש ומחר אתה תצעק גם בבית שלך על האשה והילדים.

עזות דקדושה: לשתוק כשמבזים אותך

האדם נמצא על גבול החטא על גבול העבירה, כל הרגל קטן לא טוב, כל תנועה קטנה לא נכונה יכולים להביא אותו לסערת רוחות, יכולים להוציא אותו מהכלים. באמת צריכים עזות! צריכים עזות כנגד המלעיזים כמובא בשולחן ערוך:

"שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הבורא יתברך שמו. אבל מכל מקום לא יענה אותם דברי עזות, שלא יקנה קנין בנפשו להיות עז פנים, אפילו שלא במקום עבודתו יתברך שמו." (אורח חיים סימן כט')

וכן אין להתקוטט בשביל איזה מצוה, כגון להתפלל לפני התיבה, או לעלות לתורה וכדומה, כדמצינו בלחם הפנים, אף שהוא מצוה לאכלו, שאלו הצנועים מושכים ידיהם והגרגרין חוטפין ואוכלין.

מה שהטור אומר לך שתעיז כנגד המלעיזים לא הכוונה שתצעק עליהם! לא שתבזה אותם! אלא שמביישים אותך תשתוק! כמו שכתוב על מרדכי היהודי שהמן צעק עליו והוא "לא זע ולא קם". ברגע שהמן צועק עליך אתה לא צריך לצעוק בחזרה! שמישהו מבזה אותך אתה לא צריך לענות! אלא פשוט אתה צריך לשתוק וזה נקרא עזות כנגד המלעיגים.

לראות את מעלת חברינו ולא חסרונם

ברגע שאדם מתרחק מהצדיק, ברגע שאין לו את אור הצדיק, הוא מתחיל לחפש חסרונות באלה שמוסרים נפשם למען הצדיק, הוא מתחיל לדבר עליהם, הוא עושה מהם ליצנות, "מה.... הם בכלל לא לומדים!? הם לא יודעים הלכות!?".

הוא עושה ליצנות מכל אלה שמתיגעים להתפלל בכוונה, מכל אלה שלומדים במסירות נפש, שקמים בלילות להגיד תיקון חצות. דוקא אלה שקמים הכי מאוחר, דוקא אלה שבקושי לומדים, הם אלה שעושים ליצנות ומחפשים חסרונות בשני.

היסוד הפשוט הוא שלא לדבר על שום יהודי בעולם! צריך ללכת עם ההשקפה שאני היהודי הכי גרוע בעולם, אין יותר גרוע ממני, כל יהודי יותר טוב ממני, יותר קדוש ממני, יותר חכם ממני, איך אני יכול לדבר על השני!? איך יהודי יכול להגיע לזה לדבר על יהודי שני?

מילא גוי, יש לו בזה עוד עבודה לא לדבר! הוא צריך להתגבר! כי גוי זה כל המטרה שלו! כל המטרה שלו לדבר על השני, הוא ככה... והוא ככה.. ההוא לא כמוני! אבל אצל יהודי לא שייך בכלל העבודה הזאת! יהודי צריך כל היום "נעימות בימינך נצח" הוא צריך להיות בעולם של ניגון בעולם של אמונה עשרים וארבע שעות! איך הוא יכול פתאום ליפול לכאלה דרגות נמוכות! לכאלה דרגות נוראות!

לקבל את האמת ממי שאומרה

ואם אדם חושב - ודאי שאני חייב לדבר עליו! הרי הוא דיבר עלי! אדם צריך לדעת אם מישהו דיבר עלי אז הוא דיבר דברים נכונים! הרי הוא אומר שאני לא צדיק, באמת אני לא צדיק!! הוא צודק!! הוא אומר שאני לא ברסלב, הוא צודק! באמת אני לא ברסלב! הכל הוא צודק!!

מה אני ברסלב!? ברסלב מדבר "מאורחות צדיקים", ברסלב מדבר "ממסילת ישרים", ברסלב מדבר "משערי תשובה", "מהחפץ חיים". ברסלב לא מדבר לשון הרע! ברסלב לא מדבר ליצנות! ברסלב מדבר מכל הספרים! ברסלב מדבר מכל הצדיקים!

אדם מדבר לשון הרע ליצנות אז וודאי שהוא לא ברסלב! אז אם אמרו עליך שאתה לא ברסלב! זה נכון! אתה עוד צריך להודות להם! ברוך ה' שיש מי שאומר לך את האמת! אתה עוד צריך לתת להם משכורת אלף דולר ליום!

מילוי השכל בלימוד התורה

הרב'ה אומר אם אין שכל ואין מוח אי אפשר לעבוד את ה'! אם אדם לא לומד תורה לא לומד גמרא אז אין מה לדבר איתו בכלל! אין מה להסביר לו! הוא סתם מחלל שם רבינו!

היום אנחנו לא כמו היהודים התמימים שהיו בזמן הבעל שם טוב שיכלו רק להגיד תהילים ולהיות צדיקים. היום כמעט ואין כאלה יהודים! אין כאלה יהודים תמימים כמו לפני 200 שנה! היום או שלומדים גמרא ויש שכל! או שאין שכל ואז נופלים לעבירות והפקרות ה' ירחם. הרב'ה רוצה אנשים עם שכל, אנשים למדנים, ואז כל המידות וכל ההרגלים הרעים נכנעים.

כשהמוח ריק מחכמה בינה דעת, כשהמח ריק משכל, האדם תמיד יפגום! הוא יהיה פגום! הוא ידבר ליצנות! הוא ידבר לשון הרע! הוא ידבר ניבול פה! הוא ידבר דברים לא לעניין! הוא יעליב! הוא ילעג! הוא יקנא! הוא ישנא! הכל כי המח שלו ריק.