סוד ההכנעה והדמעות: הדרך האמיתית לכיבוש הארץ

שיעור מס' 165 | יום ה' פר' תולדות, אור לא' כסלו תשנ"ט - הכנסת ספר תורה לישיבה

הדרך האמיתית לזכות בארץ ישראל ולהרגיש את נוכחות השם בעולם עוברת דרך הכנעה מוחלטת ושברון לב. דרך מדרגתו של משה רבנו וסיפור התעוררותו של רב סעדיה גאון, מתבאר כיצד הדמעות והתחנונים הם הכלי היחיד לבריאת המלאכים שיביאו לגאולה השלימה.

הצדיק מקבל את כוחו מנשמתה של מרים, ולכן הוא פועל תמיד מתוך בכי, רחמים ותחנונים. הזקן דקדושה רוצה תמיד להסתיר ולהקטין את עצמו, בבחינת "דלא אתחזיא", מתוך תחושה של "אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" ו"וְנַחְנוּ מָה". עליו לדעת תמיד שהכל בנוי על רחמים ותחנונים, והכל הוא מתנת חינם מלמעלה.

כך היה משה רבנו, שהרגיש כאילו מעולם לא עשה תשובה. כאשר הקב"ה שולח אותו לפרעה, הוא אומר:

"לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם"

הדיבור של משה היה דיבור של צדקה ותשובה, אך הוא טען בפני ה': "אין לי שום דיבור, עוד לא עשיתי תשובה על אתמול". אנשי שלומנו היו דורשים את הפסוק "וְיוֹכַח אָמֶשׁ" – שהאתמול יוכיח אותך. משה טען: "איך אתה שולח אותי? הרי אתמול לא עבדתי אותך כראוי!".

ההתעוררות של רב סעדיה גאון

כדי להבין תחושה זו, אפשר להתבונן במעשה שהיה עם רב סעדיה גאון. פעם אחת ראו אותו תלמידיו חוזר מגלות כשהוא עורך בעצמו סיגופים קשים, מגלגל עצמו בשלג ומכניס את ידיו לתוך אש. התלמידים נבהלו וחשבו שמא נכשל בדבר עבירה חלילה. כששאלו אותו לפשר מעשיו, הסביר להם רב סעדיה גאון את שאירע.

במהלך הגלות שגזר על עצמו, הוא הגיע לכפר אחד כשהוא נסתר ואיש אינו מכיר אותו. בעל האכסניה התייחס אליו כאל אדם פשוט, והשכיב אותו לישון על מיטת קש ומחצלת פשוטה. פתאום התגלתה זהותו, וכל רבני הסביבה, ראשי הקהל והאדמו"רים התחילו לנהור לכפר כדי לראות את הגאון.

כשראה זאת בעל הבית, הוא נתקף חרדה. כשרב סעדיה גאון עלה על העגלה כדי לנסוע, השתטח בעל הבית לפני הסוסים וזעק: "רבי, תמחל לי! לא ידעתי שאתה רב סעדיה גאון!".

אמר רב סעדיה גאון לתלמידיו: "כשראיתי את הזעזוע שלו, התחלתי לחשוב – ריבונו של עולם, הרי אני לא באמת מרגיש שיש הקב"ה בעולם! אם אדם מזדעזע כל כך מכך שלא ידע מי אני, איך אני אוכל ושותה ואיני מזדעזע מכך שאיני מרגיש באמת את נוכחותו של מלך מלכי המלכים?". מתוך כך, קיבל על עצמו לעבוד את ה' מחדש בכוחות ובסיגופים חדשים.

להרגיש את בורא עולם

זהו בדיוק מה שאמר משה רבנו: "אני בכלל לא מרגיש אותך כמו שאני צריך להרגיש אותך, איך אתה רוצה לשלוח אותי לפרעה?". אדם יכול לאכול ולשתות, ויש שפע ברוך ה' עד סוף האלף השישי, אבל להרגיש באמת את הקב"ה – זה משהו אחר לגמרי.

רק מי שעושה את עצמו 'אפס ואין', בבחינת עפר ואפר, יכול באמת להרגיש שיש הקב"ה בעולם. דרך ההתבטלות הזו הוא זוכה להתקשרות עם נשמות הצדיקים שמחפים עליו מכל צד. אז נפתחים מפתחי לבו, הוא מתחיל לבכות לה', ומרחמי הלב העליון נשפעים עליו דיבורים חמים, דיבורי אש ממש – "א פייער אוף וואסער" (אש על גבי מים).

סוד כיבוש ארץ ישראל

על ידי אותם דיבורים של רחמים ותחנונים, כובשים את ארץ ישראל. אי אפשר לכבוש את הארץ בכוח הזרוע. ראינו שכאשר הלכו בכוח הזרוע, נאלצו להחזיר הכל. שום דבר לא עוזר – לא עצרות, לא מחאות ולא הפגנות. כשפועלים בכוח, מחזירים הכל כמו ילד קטן שלקח משהו ואומרים לו "עכשיו תחזיר". הדבר מראה שמלכתחילה לא לקחו כלום באמת.

עכשיו צריך להתחיל הכל מחדש, עם רחמים ותחנונים. אנו זקוקים למלאכים שיבואו ויבנו לנו את ארץ ישראל, ואת המלאכים הללו בוראים רק מתוך הדמעות והבכיות. רק הם יכולים לתת לנו את הארץ. כשאנו בוכים, נשפעים דיבורים כגחלי אש, וזהו סוד מתן תורה – להפוך את הלפידים לנהרות של מים.

דמעות של גאולה

הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. לכן, עלינו לקחת את התורה ולהתאמץ בכל אות ואות. הכל תלוי בנקודת הלב – לקום לתיקון חצות, להמשיך בבכיות עד הבוקר, לצאת להתבודדות בשדות ולבכות לה' שיפתח לנו את המוח ואת העיניים.

עלינו להוריד דמעות כמים בשדה, עד שנראה את המלאכים ממש מול העיניים. כל עוד לא נוריד דמעות באמת, הקב"ה ידקדק איתנו ולא נצליח לברוא את המלאכים שיתנו לנו את ארץ ישראל.

אך כאשר נוריד דמעות כמים, נזכה לדיבורים חמים כגחלי אש, בבחינת:

"וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד"

אז נקבל כוח עצום, וסוד ה"אש על גבי מים" יתגלה. כאשר נזכה לקבל את ארץ ישראל באמת, על ידי דמעות ובכיות, אזי היא תהיה באמת שלנו, ואפילו אדום בעצמם יעזרו לנו לכבוש את הארץ. כך נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 165

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)