סוד הביטול המוחלט: כיצד מנצחים את כל פחדי העולם

שיעור מס' 173 | יום ד' פר' שמות, אור לי"ט טבת תשנ"ט - כנס התעוררות בביהמ"ד ברסלב קריית הרצוג ב"ב

הלימוד האמיתי מוביל את האדם לביטול מוחלט כלפי הבורא, מצב שבו הוא מבין שאין שום מציאות מלבד השם יתברך. כאשר יהודי נאחז באמונת הייחוד וצועק \

הלימוד הוא למעשה הכנה. אדם יכול ללמוד שמונה או שש עשרה שעות ברציפות, אך העיקר הוא שלאחר מכן יעמוד לפני בוראו בכוונה, במוחין זכים, בלב טהור ובשפלות אמיתית – מילה במילה, אות באות. זהו סוד הביטול: כשהאדם מבוטל לחלוטין להשם יתברך, הוא ממשיך לעצמו את כל סוגי השפע.

המטרה של היהודי היא להגיע לשיא האפסיות, לדעת שהשם הוא המשפיע היחיד של כל השפע – הרפואות, הפרנסה והברכה. מי שחזק בדעתו להסתכל תמיד על התכלית האמיתית ולזכור את אחדותו יתברך, מגיע להכרה מוחלטת שאין עוד מלבדו.

שמע ישראל: הנשק הסודי מול כל אויב

מי שצועק באמת "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד", בוודאי אין לו מה להתיירא משום אויב ושונא, כי כולם יכרעו וייפלו לפניו. מי שחזק בדעתו ויזכה לתכלית האמיתית, לא יפחד אפילו אם יעמוד שונא מול פניו עם חרב שלופה.

כך ראינו אצל משה רבנו שעמדו מולו עם חרב על הצוואר, וכך היה בעמק האלה במלחמה בין דוד וגוליית. הניסים שהתנ"ך מספר עליהם אינם רק היסטוריה; אלו ניסים חיים וקיימים שעומדים בחלל העולם ומתחדשים בכל שנייה וכל רגע. כאשר אנו קוראים עליהם, אנו מעוררים אותם מחדש.

חמשת חלוקי האבנים של דוד המלך

כאשר דוד המלך הגיע לשדה המלחמה, הוא נראה נסתר ושפל. אפילו אחיו הגדולים, שהיו צדיקים גמורים, לא הכירו בגדולתו וחשבו שבא רק לראות את המלחמה. אך דוד עמד מול גוליית, שהיה עטוי שריון קשקשים מכף רגל ועד ראש, והכריז:

"אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹקֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל".

הזוהר הקדוש מגלה סוד עצום: חמשת חלוקי האבנים שלקח דוד מסמלים את חמש התיבות של קריאת שמע. דוד צעק "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד", ואז האבן חדרה את שריון הקשקשים ופגעה במצחו של גוליית.

באותו רגע, דוד היה דבוק באחדותו יתברך. הוא ראה רק את השם אחד. מבחינתו, לא היה גוליית, לא היו פלשתים ולא היה שום איום. הכל היה רק ערפל ודמיונות. הוא קשר את עצמו באמונת הייחוד והבין שחוץ מאותיות התפילה, שום דבר בעולם אינו קיים באמת.

סוד "המפנה לבו לבטלה"

רבנו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ב) מגלה עומק נפלא במשנה במסכת אבות:

"רבי חנינא בן חכינאי אומר: הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו".

בפשטות, אדם שמבטל את זמנו מתחייב בנפשו. אך במתיבתא דרקיעא לומדים זאת הפוך לגמרי: "המפנה לבו לבטלה" – פירושו אדם שמגיע לביטול מוחלט. הוא מתבטל לגמרי עד שהוא מרגיש כאפס אפסים, כאילו איננו קיים בעולם כלל.

כאשר אדם מגיע לדרגת הביטול הזו, אומר רבנו: "הרי זה מתחייב בנפשו" – הוא הופך להיות מחויב המציאות! כל העולם כולו עומד עליו, הוא מקיים ומחזיק את כדור הארץ, וכל הדורות חיים וקיימים בזכותו.

האויב הוא רק ערפל דמיוני

מתוך הביטול הזה, דוד ניצח את גוליית ומשה רבנו ניצל מחרב פרעה. חז"ל מלמדים: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". החרב החדה היא רק דמיון. על האדם לזכור שיש רק את השם יתברך ואין עוד מלבדו.

מסופר שפעם עמד נאצי לירות ביהודי, והיהודי אמר לו: "אתה חושב שאתה יורה בי? זה השם יורה! אין חוץ מהשם שום דבר". כאשר אדם מבוטל לגמרי ומבין שהכל זה רק השם, הוא יכול לבטל כל גזר דין שבעולם. המחבלים, השונאים וכל כוחות הרשע הם בסך הכל ערפל שנוצר בעקבות חטא עץ הדעת והעבירות שלנו. הם אינם קיימים באמת.

מדוע אדם מפחיד יותר מאריה?

רבי נתן מברסלב מקשה שאלה עמוקה: מדוע אדם נבהל ומתבלבל יותר כאשר הוא עומד מול אדם רשע שבא להורגו, מאשר כשהוא עומד מול חיית טרף כמו אריה?

התשובה היא שכאשר אדם רואה אריה, הפחד הטבעי דווקא מעורר אותו לצעוק להשם ולהתחזק באמונה. אך כאשר הוא עומד מול רוצח אכזר, אותו רשע הוא כופר ונטול אמונה. הכפירה של הרשע מקרינה על הקורבן, מבלבלת את דעתו ומפילה אותו מאמונתו. המחשבות של הכפירה הן אלו שבאמת מפילות את האדם.

אך אם האדם יתגבר על המחשבות הללו ויישאר זך וצח באמונתו, ויכריז שאין שום כוח בעולם מלבד השם יתברך – שום נשק לא יוכל לפגוע בו. זה היה כוחו של דניאל בגוב האריות, וזה היה כוחו של משה רבנו. התורה לא מספרת לנו היסטוריה; היא מלמדת אותנו שכל אדם, בכל דור, יכול להגיע לדרגת האמונה הזו ולהעביר את כל פחדי העולם.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 173

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2