סוד שמירת העיניים: המלחמה על קדושת הנשמה

שיעור מס' 179 | יום ב' פר' יתרו, ט"ו בשבט תשנ"ט - שיעור בישיבה 'שערי תורה'

מאמר נוקב על עוצמתה של שמירת העיניים והמלחמה הרוחנית על טהרת המחשבה. דרך סיפורם של לוחמי מדין וגיבורי דוד המלך, מתבאר כיצד התגברות על אש התאוות הופכת את האדם לנשמה טהורה, וכיצד יש להתנהל ברחוב מול פיתויי היצר.

במלחמת מדין, משה רבנו בחר את האנשים הצדיקים והקדושים ביותר בעם ישראל. "אלף למטה, אלף למטה" – הוא לקח מכל שבט רק את אלו שמעולם לא פתחו את העיניים שלהם להסתכל בדברים אסורים. כשהעם היה יוצא למלחמה בקדושה כזו, לא נפקד מהם איש. הם יכלו להילחם מול מיליוני גויים ולנצח ללא אבדות.

הם הלכו למלחמה בעיניים סגורות. זרקו סתם עפר – וזה הפך לחרבות. זרקו קש – וזה נהיה חיצים. החץ היה הולך מעצמו ופוגע במטרה, כי הם הלכו עם הכוח של משה רבנו. כשאדם הולך עם הכוח של הצדיק, הוא יכול לזרוק חתיכת קש וזה הופך לפצצת אטום. עם ישראל הוא עם קודש קודשים, וכל מה שצריך זה ללכת עם עיניים באדמה.

הפחד האמיתי של לוחמי מדין

הרב אליהו לופיאן מסביר שהלוחמים הללו לא פחדו מהחיילים המדיינים כלל. הפחד הנורא שלהם היה רק מדבר אחד: מלהיכנס לבתים של המדיינים וליפול בשמירת העיניים. אף אחד מהם לא אמר "אני צדיק, לי זה לא יזיק, עליי זה לא משפיע".

כדי לקחת את השבויים, הם נכנסו לבתים רק בזוגות, בעיניים סגורות, וכל אחד לקח איתו דלי של פיח ושפך על הנשים המדייניות כדי שהעין לא תיפתח ותיכשל אפילו לשנייה אחת.

למרות כל אמצעי הזהירות, הם חזרו למשה רבנו בבכיות נוראות. הם אמרו: "נכון שלא נפקד ממנו איש במלחמה, אבל אל תשאל מה עבר עלינו כשהיינו צריכים לקחת אותם בשבי". הם הביאו מיד קורבנות לכפר על נפשותיהם. על זה היה דווה ליבם, על החשש הקל ביותר של פגם בעיניים.

מלאך המוות המורכב מעיניים

הגמרא במסכת עבודה זרה אומרת:

"אמרו עליו על מלאך המוות שכולו מלא עיניים" (עבודה זרה כ ע"ב).

מסביר הרב אליהו לופיאן: מלאך המוות מורכב מהעיניים של האדם עצמו. אם אדם נכשל באלף הסתכלויות אסורות, יהיו למלאך המוות שלו אלף עיניים. אם נכשל במיליון הסתכלויות, זה יהיה מלאך של מיליון עיניים. העיניים שהאדם נכשל בהן – מהן נברא מלאך המוות שבא לקחת את נשמתו.

מנגד, כאשר אדם זוכה להתקדש ולהיטהר, ובמיוחד כשהוא מקים בית בקדושה עם אישה כשרה, הוא יכול להגיע לכל המדרגות הרוחניות שבעולם.

בני צרויה: נשמות ללא גוף

הספר "מגלה עמוקות" שואל: מדוע הגיבורים הכי גדולים של דוד המלך – יואב, אבישי ועשאל – נקראים תמיד "בני צרויה" על שם אימם, ולא על שם אבים?

יואב היה גיבור עצום שכאשר רצה לפרוץ את חומת רבת עמון, השתמש בעץ כמעין קטפולטה והעיף את עצמו מעל החומה. עשאל, כפי שאומר הילקוט שמעוני, היה קל רגליים עד כדי כך שהיה רץ על ראשי השיבולים מבלי לשבור אותן. הוא היה כולו רוח, נשמה ללא גוף.

איך זכו לכאלה נשמות קדושות? מסביר ה"מגלה עמוקות" שהם נקראים בני צרויה מלשון "צור" – סלע. כמו שנאמר על האבות הקדושים:

"כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" (במדבר כג, ט).

הם נולדו מקדושה וטהרה מוחלטת, ללא שום תאוות, כאילו נולדו מאבנים. כאשר ההורים קדושים וטהורים, הם יכולים להוריד לעולם נשמות שהן רק אור אלוקי, צדיקים שהם נשמה ללא גוף.

לכבות את אש התאוות

העבודה העיקרית של האדם היא ההתמודדות בינו לבין עצמו. הרבי מקוצק דרש את הפסוק "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה" – אדם צריך להיות "קרח בלילה", לקרר את אש התאוות המשתוללת. אם היצר הרע בוער, קום ותגיד תהילים, תלמד גמרא, תצעק להשם בשדה.

המדרש אומר שלעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא יוציא אש מתוך האדם עצמו, וזה יהיה הגיהנום שלו. האש של התאוות שהאדם לא כיבה בעולם הזה, ולא הפך אותה לאש קודש של התלהבות בתורה ובתפילה – היא זו שתשרוף אותו.

אל תגיד "מה אני יכול לעשות? התאוות משתוללות, אני כזה". מי יודע איזה רשע היית בגלגול קודם? אולי היית אחאב או מנשה? עכשיו, בגלגול הזה, נתנו לך אפשרות לתקן ולכבות את האש הזאת. תשכב על הרצפה, תבכה ותצעק להשם: "תוציא אותי מהאש הזאת! תעביר אותי לאש קודש!".

לצאת לרחוב כמו לשדה קרב

המסקנה מכל זה היא קבלה מוחלטת של שמירת עיניים. הרב אליהו לופיאן מזהיר שמלאך המוות מסתובב ברחוב. אל תרמה את עצמך ותגיד "לי זה לא מזיק, אני לא שם לב". אם לוחמי מדין, שראו את ה' פנים אל פנים במעמד הר סיני, פחדו ממלאך המוות – איך אתה לא מפחד?

כשאדם יוצא מפתח בית המדרש, עליו לדעת שמלאך המוות מחכה לו בחוץ כדי לשרוף לו את כל התורה שלמד במשך שעות ארוכות.

אדם שיוצא לרחוב צריך להרגיש כאילו יורים שם אש חיה. כמו אדם שחייב ללכת למכולת להביא לחם בזמן מלחמה – הוא זוחל על הרצפה, נצמד לקירות, ומתכופף כדי שהכדורים לא יפגעו בו. כך בדיוק צריך לצאת לרחוב: ביישוב הדעת, בראש מורכן ובעיניים סגורות.

לפני היציאה מבית המדרש, מהבית או מהמקווה, עלינו לטכס עצה איך להינצל ממלאך המוות שאורב לנו. רק על ידי שמירה קפדנית זו נזכה להינצל מכל הרהור רע מעתה ועד עולם, ובזכות זה נזכה שיבוא משיח צדקנו כהרף עין, אמן.

שיעור מס' 179