סוד קול הניגון: כוחם של הצדיקים לטהר את הדיבור

שיעור מס' 193 | יום ב' פר' במדבר, אור לכ"ה אייר תשנ"ט - כנס באולמי "ארמונות לב" אילת

על פי תורתו של רבי נתן מברסלב, ללא הדרכת הצדיקים האדם אינו יכול לברר את הטוב מהרע, מה שמוביל לפגם עמוק בדיבור וללשון הרע. התיקון לכך הוא החזרת "קול הניגון" לנפש – דיבור של נועם, שמחה והכרת הטוב, המרפא את פנימיות האדם ומקרב את הגאולה.

המשכן נגנז על ידי שלמה המלך במנהרות מתחת להר הבית, ולעולם לא נעשה משכן חדש. אך כיצד נדע כיום כיצד לחיות את חיינו? התורה חוזרת פעמים רבות מספור על ענייני ביטחון ואמונה, אך את הדברים החיוניים ביותר לחיי היום-יום – כמו אילו עופות מותר לאכול – היא אינה מפרטת במפורש.

כאן נכנס תפקידם של הצדיקים והחכמים. אומר רבי נתן מברסלב יסוד עצום: אם אדם אוכל עוף ללא דעת החכמים וללא מסורת מהצדיקים האמיתיים, הרי שאכל עוף טמא שיטמא אותו. "בלי הצדיקים, מה שאתה בעצמך נלחם יום ולילה – הרע נשאר כמו שהוא, והטוב לאט לאט מתגמד ומתכווץ". רק כאשר שומעים בקול הצדיקים, ניתן לברר את הרע מהטוב ולהגביר את הטוב על הרע.

סכנת ההחלטה העצמית וההתבגרות

רבי נתן מסביר שכאשר אדם מתבגר ומזדקן, אם אינו מבוטל לצדיקים, הרע עלול להתגבר אצלו אפילו אם היה צדיק בהתחלה. ראינו זאת אצל ירבעם בן נבט, שדווקא כשהתבגר הפך לירבעם בן נבט המוכר לנו לרעה.

הכל חייב להיות על פי הצדיקים – כל תנועה, כל תזוזה וכל מחשבה. "מה שתחליט לבדך יביא אותך לטעויות נוראות, אפילו אם פעם אחת תהיה צודק". רק הצדיקים יכולים באמת לברר עבורנו את הטוב מתוך הרע.

הנגע הפנימי וטהרת הדיבור

הצורך במסורת הצדיקים לבירור הטוב והרע קשור בקשר הדוק גם לטהרת הדיבור. התורה מצווה על המצורע להביא שתי ציפורי דרור, משום שהדיבור נמשל לציפור ("צפרתא"). אדם שדיבר לשון הרע וטעה בדיבורו, צריך להביא ציפורים כדי להחזיר לו את הדיבור הנכון.

הרבי מסלונים מסביר את הפסוק האמור במצורע:

"וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ... אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע"

הנגע אינו רק בחוץ, אלא "בתוככה" – בתוך הנשמה. העין הרע ולשון הרע נובעים מפגם פנימי עמוק. כאשר אדם לא מברר את הטוב מהרע, הוא עלול לקחת את חמשת הסעיפים שבהם ה"חפץ חיים" מתיר לדבר (לתועלת ולמצווה), ולהכניס לתוכם את כל אלף הסעיפים שאסור לדבר בהם.

שלום בית והכרת הטוב

הכהנים, שהם תלמידי הכהן הגדול ושלוחיו, תפקידם להחזיר לנו את הדיבור הנכון. כאשר אדם צועק, גוער או כועס על אשתו, הדבר מעיד על פגם עמוק בנפש ועל חוסר פרופורציות נכונות לחיים.

אדם כזה אינו מבין שאשתו היא זו שבונה אותו ומעמידה אותו על הרגליים. "אם לא אשתו, הוא היה סתם זרוק היום ברחובות... היא יסוד הבית". כעס על האישה נובע מחוסר הכרת הטוב ומראייה מעוותת של המציאות, הדורשת טהרה של הנפש.

להחזיר את קול הניגון

כאשר אדם מדבר לשון הרע על חברו, הפגם הוא עמוק הרבה יותר מעצם הדיבור – זהו ריקבון בתוך הנשמה שדורש ריפוי. הריפוי הוא להחזיר לאדם את "קול הניגון", כפי שנאמר על דוד המלך שהיה "יוֹדֵעַ נַגֵּן".

כל דיבור צריך להיות נגינה: הדיבור עם האישה, הדיבור עם החבר, ואפילו עצם השאלה. ברגע שאדם מדבר על יהודי אחר, הדבר מעיד שאין לו את קול הנגינה, אין לו אורך רוח, נועם, שלווה או שמחה. "היה לך שמחה, היה לך שלווה, היה לך נועם – לא היית מדבר על שום יהודי".

עלינו לזכור שכל יהודי הוא צדיק יותר מאיתנו. גם מי שנראה כרשע, מחר עשוי לעשות תשובה ולהפוך לאדם גדול. אם מישהו פוגע בך בפועל בפרנסה, יש דין תורה ורבנים שיטפלו בכך, אך הדיבור הרע כשלעצמו רק חושף את הפגם הפנימי.

שירות ותשבחות

לכן, מסביר רבי נתן, המצורע מביא שתי ציפורים. הציפורים מנגנות ושרות כל היום. על ידי הבאתן, מחזירים לאדם את כוח השירה והניגון, כדי שקולו יהיה נעים כזמיר.

המטרה היא שכל הדיבורים יהפכו לשירות ותשבחות להשם יתברך, ולשבחים לכל סובביו – לאשתו, לבני ביתו ולידידיו. לומר להם תמיד: "כמה אתם נפלאים, כמה אתם טובים". כאשר נהפוך את כל הדיבורים שלנו לקול של ניגונים ושירים, כדוגמת אותן שתי ציפורים, נזכה להחזיר את קול הניגון לכל בית ישראל, ועל ידי זה נביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 193

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)