סוד האשה המשכלת: כוחה הרוחני של האשה היהודית

שיעור מס' 199 | יום ה' פר' קורח, כ"ו סיון תשנ"ט - שיעור בכולל ברסלב לצעירים חלק א' (המשך במס' 200)

מאמר מרתק על מעלתה הרוחנית של האשה, כוח הדיבור והתפילה המיוחד שניתן לה, וחובתו של הבעל לפתח את חכמתה. דרך לימוד התורה והעצמת האשה, הבית כולו מתמלא בחיות ובאש של קדושה.

המראה החיצוני מול הפנימיות

הגמרא במסכת שבת מספרת על אנשים שמעולם לא ראו את צורת הנשים שלהם. מסופר על תלמיד חכם אחד, שהיה מסיים בכל שנה את הש"ס ועורך מסיבת סיום. שנה אחת אף אחד לא הגיע למסיבה, והוא, שכבר הגיע לגיל חמישים, פנה לאשתו והציע לה לחגוג יחד. מעולם הוא לא אכל איתה ביחד ומעולם לא התבונן בה. כשהתחילו לרקוד יחד, הוא שם לב לפתע שיש לה גיבנת. מתוך תמימותו הוא אמר: "לא ידעתי שלכל הנשים יש גיבנת".

מנגד, התוספות במסכת תענית דנים בשאלה עד כמה אדם צריך לברר על אשתו לפני הנישואין. התוספות לומדים מאליעזר עבד אברהם, שאמר לרבקה: > "הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה" (בראשית כ"ד, י"ד).

מדוע אליעזר ביקש זאת? התוספות מסבירים שהוא רצה לוודא שהיא אינה סומא או בעלת מום. אדם צריך לדעת עם מי הוא מתחתן, להכיר את אשתו ולא לחיות בניתוק. אך ההיכרות האמיתית אינה מסתכמת רק במראה החיצוני או בידיעה שהיא מסוגלת להכין חביתה וכוס תה. ההיכרות העמוקה היא עם השכל והפנימיות שלה.

מה' אשה משכלת: הראיה לשידוך אמיתי

שלמה המלך אומר במשלי:

"בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" (משלי י"ט, י"ד).

הירושה הגשמית באה מהאבות, אבל אשה משכלת – אשה בעלת שכל, חכמה ובינה – זו מתנה ישירה מאת ה'. רבי נתן מביא בליקוטי הלכות, על פי תורת רבנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב', תורה ב'), שאחת הראיות לכך שהשידוך הוא אמיתי ויצא מאת ה', היא כשאדם זוכה לאשה משכלת.

אך בכך לא מסתיים תפקידו של הבעל. הוא אינו יכול להשאיר את אשתו באותו מצב שבו התחתן איתה, כמו "חתיכת עץ" עד סוף החיים. ישנה "חכמת נשים" עליונה, והבעל חייב לפתח אותה. עליו ללמד אותה, לשלוח אותה לשיעורים, ולדאוג שתתקדם ביראת שמים ובחכמת התורה. עליו ללמד אותה הלכות, איסור לשון הרע, ודרך אמת. אנו רואים את כוחה של חכמת האשה אצל אשתו של און בן פלת, שבחכמתה הצילה את בעלו ממוות במחלוקת קורח.

תשעה קבין של שיחה: כוח התפילה של האשה

הגמרא אומרת שעשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, ותשעה מהם נטלו נשים. רבנו מפרש זאת בצורה חיובית ונפלאה: התשעה קבין של שיחה של האשה הם היכולת להשתמש בכוח הדיבור בקדושה.

הקדוש ברוך הוא נתן לאשה כוח דיבור גדול יותר משל האיש. האיש מדבר מעט ומתעייף, ואם הוא ממשיך לדבר, היצר הרע עלול להיכנס ללא הפסק. לעומת זאת, האשה יכולה לומר תהילים כל היום, ללכת לכותל המערבי, לבכות ולהתפלל שעות ארוכות. יש לה מה לעשות עם הדיבור הזה בקדושה.

כאשר אדם מתחתן, הוא מקבל את כל תשעת הקבין של השיחה שניתנו לנשים, ויכול למלא את כוח הדיבור שלו בקדושה. דרך אשתו הוא מקבל אינסוף כוחות של דיבור ותפילה – כוח להגיד תהילים, להתפלל, למסור שיעורים ולחזק אנשים. העולם כולו עומד על נשים, ודרך האשה הבעל זוכה לשפע רוחני עצום.

להכניס חיות בבית: אחריות הבעל

כדי שהבית יפרח, הבעל צריך להכניס באשתו המון חכמה. כשהוא בא הביתה, עליו להיכנס עם המון כבוד, עם המון שמחה, ועם דיבורים של התחזקות שישמחו אותה. עליו לעורר בה את החשק לשמוע שיעורי תורה וחסידות ולהתקדם.

אם אדם לא מתקדם, הוא יורד. אם בני הזוג אינם שומעים שיעורי תורה, הם עלולים למצוא את עצמם שומעים "שיעורים" מהיצר הרע – שיחות על יופי, בגדים, בילויים וקניונים, במקום לעסוק בעבודת ה'. אשה צריכה לצאת מהבית כדי לשמוח ולהתרענן, כפי שכותב המשנה ברורה, אך היציאה הזו צריכה להיות מלווה בחיות של קדושה.

הבעל חייב להכניס חיים באשתו. לאשה יש חכמה אדירה, לעיתים אף יותר משל האיש. כאשר היא מתמלאת בדברי תורה, היא מעבירה את החיות הזו הלאה. כאשר הבעל מפתח את חכמתה של אשתו, היא זו שמחנכת את הילדים להיות מלאים באש של קדושה. היא קולטת את ה"ברענט" (ההתלהבות והאש הרוחנית) שבא מתוך החכמה, ומעבירה אותו לדור הבא, כשהיא מחנכת את ילדיה לאהבת תורה וליראת שמים טהורה.

חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 199

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3