סוד התהוות הזמן: הלב של העולם וחסד של אמת
שיעור מס' 220 | קלטת 220 *יום ג' פר' תולדות, ל' חשון תש"ס - פדיון הבן בהר נוף ירושלים *יום ה' פר' תולדות, אור לג' כסלו תש"ס - שבע ברכות באולם שערי שמחה ירושלים
הזמן אינו דבר מוחלט, אלא ממד הנברא בכל יום מחדש על ידי מעשי חסד וצדקה. מאמר מרתק על סוד הלב והמעיין, ועל הכוח העצום של מצווה הנעשית ברגע האחרון להעניק חיים לעולם כולו.
ביום השלישי של שבעת ימי המשתה, מאיר כוחו של הקבצן השלישי מסיפורי מעשיות – הקבצן כבד הפה (המגמגם). אותו קבצן מעיד על עצמו: "אין אני כבד פה כלל, רק שהדיבורים של העולם שאין בהם שבחים להשם יתברך, אין בהם שלמות". לכן הוא נראה ככבד פה, כי הוא כבד פה מאלו הדיבורים של העולם. אך באמת, הוא מליץ ודברן נפלא מאוד, היודע לדבר חידות ושירים.
רבנו מגלה ששורש החכמה טמון בשיר ובניגון, בסוד הפסוק:
"זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל" (תהלים מ"ז, ח')
על ידי הזמר נעשים משכילים (ליקוטי מוהר"ן ס"ד). ככל שאדם שר ומנגן יותר, כך הוא ממשיך עליו יותר חכמה, עד שאין שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותו. בחידות ובשירים הללו גנוזות כל החכמות שבעולם.
חכם כמו יום שלם
בסיפור מעשה ממעשה שלמה (מעשה י"ג), מתאספים כל החכמים וכל אחד מתפאר בחכמתו. אחד אומר שהוא חכם כמו היום, כי את כל החכמות של כל הדורות הוא יכול ללמוד בשעה אחת. הוא טוען: "אני חכם ממש כמו יום שלם, שכל דקה בו היא חכמה חדשה".
אך אז עונה לו הקבצן כבד הפה ושואל: "כמו איזה יום אתה חכם?". החכם משיב שאם הוא שואל שאלה כזו, סימן שהוא חכם יותר ממנו. מדוע? כי השואל מבין שכל יום, כל שבת, כל ראש חודש וכל פרשה – הם חכמה חדשה לגמרי. כל דקה מתגלות חכמות חדשות בעולם, עד סוף כל הדורות.
אך מדוע באמת השואל חכם יותר? משום שהוא קשור לאותו איש גדול הנקרא "איש חסד האמת". איש חסד האמת הוא זה שיוצר את הזמן.
סוד התהוות הזמן
עלינו לדעת שהזמן אינו דבר מוחלט, אלא הוא נברא. הזמן הוא ממד בפני עצמו, והוא נוצר מחסד של אמת. כאשר עושים חסד של אמת ונותנים צדקה לשם שמים – נוצר הזמן.
לכן, זה ששאל "כמו איזה יום אתה חכם?" גדול יותר מזה שיודע את החכמה של הימים, משום שהוא זה שיוצר את היום! יש צדיק שיוצר את היום, יוצר את הזמן ויוצר את השנה.
בראש השנה אנו יוצרים את השנה החדשה, ובכל יום ויום אנו מוציאים את זה מהכוח אל הפועל, מהעלם אל הגילוי. כל יום צריכים ליצור אותו מחדש על ידי הפעולות שאנו עושים ביום הקודם. מי שיוצר את הימים, בורא את השניות ואת הרגעים, גדול ממי שרק יודע את חכמתם.
הלב של העולם והמעיין
בסיפור הקבצנים מובא סוד נוסף: יש הר, ועל ההר עומדת אבן, ומן האבן יוצא מעיין. ולכל דבר יש לב, וגם לעולם בכללו יש לב. הלב של העולם הוא קומה שלמה, ויש צדיק שהוא הלב של העולם (כדוגמת דוד המלך).
הלב הזה עומד בקצה אחד של העולם, והמעיין בקצה האחר. הלב משתוקק למעיין בהשתוקקות עצומה, וצועק מאוד לבוא אליו, וגם המעין משתוקק אליו. אך הלב סובל משתי חלישויות השורפות אותו:
החלישות הראשונה היא החמה השורפת, אלו הן התאוות, הגבורות, פגמי הברית והמחשבות הרעות ששורפות את האדם. החלישות השנייה היא התשוקה עצמה. הלב רוצה באמת להגיע לשלמות, לדעת את התורה והספרים הקדושים, ומרוב תשוקה וכלות הנפש למעיין – הוא נשרף. כל נשימה של יהודי היא רצון להגיע לשלמות, והתשוקה הזו לבדה שורפת אותו.
כדי שהלב יוכל לנוח מעט משתי השריפות הללו, ישנה ציפור גדולה שמגנה עליו. הציפור הזו היא התורה והתפילה, בסוד מאמר הזוהר:
"ואי לאו כנפי ריאה דנשבי על לבא, הוה אוקיד כל גופא" (תיקוני זוהר)
כנפי הריאה, שהן התורה הקדושה, מקררות מעט את הלב ומאפשרות לו להמשיך להתגעגע אל המעיין.
צדקה של הרגע האחרון
הלב אינו יכול להתקרב אל המעיין, כי ברגע שיתקרב וייעלם מעיניו ראש השיפוע של ההר – תצא נפשו. ואם הלב יסתלק, יתבטל כל העולם כולו, כי הלב (הצדיק) הוא החיות של כל דבר. אמנם הצדיק עצמו חי וקיים לנצח ואינו תלוי בגוף, אך קיום העולם תלוי בו.
הזמן של המעיין קיים רק בזכות מה שהלב נותן לו במתנה יום אחד. וכאשר מגיע היום לסיומו והולך להיגמר, העולם כולו עומד בפני סכנת כליון. בשמיים אומרים: "אין עוד יום". הקב"ה מסתכל ושואל: בשביל מי לברוא את העולם מחדש?
בדיוק באותה שנייה אחרונה, יש יהודי שעושה מצווה. הצדיק מכניס מחשבה בראשו של אדם ללכת ולעשות חסד וצדקה בדקה האחרונה של היום. בזכות מסירות הנפש והצדקה הזו, הקב"ה אומר: "בשביל זה אני מוכן לברוא עוד יום".
איש חסד האמת אוסף את החסדים הללו, ונותן במתנה יום אחד ללב, והלב נותן למעיין. כך, על ידי הצדקה של הרגע האחרון, בוראים את היום החדש. באמת אין שום יום מובן מאליו – כל יום, וכל שבת, צריכים להיבראות מחדש על ידי החסד של אמת.
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 220
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם