סוד אור התפילין והבושה היהודית

שיעור מס' 230 | קלטת 230 יום ג' פר' לך לך, אור ל-י' חשוון תש"ס - בר מצוה בזוועהיל יום ד' פר' לך לך, אור ל-י"א חשוון תש"ס - בר מצוה בבית הרב

מאמר עמוק המבאר את הקשר שבין מצוות התפילין למידת הבושה. הרב מסביר כיצד הבושה היא המבדילה בין נשמת ישראל לאומות העולם, וכיצד אור התפילין מעורר באדם את השכל האלוקי המביא לתיקון ולתשובה אמיתית.

כאשר יהודי זוכה להניח תפילין, הוא זוכה לאור עצום הנקרא "ש"ע נהורין" (שלוש מאות ושבעים אורות). התפילין של ראש והתפילין של יד הם ממש כנגד שתי הלוחות. אומר הזוהר הקדוש, שכאשר עם ישראל חטאו בחטא העגל, הם איבדו את אור התפילין. משה רבנו לקח אז את כל אורות התפילין של ששים ריבוא בני ישראל, כפי שכתוב:

"בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי"

סוד הבושה היהודית

רבנו הקדוש (רבי נחמן מברסלב) מלמד אותנו שהעיקר בעבודת השם הוא הבושה. זהו ההבדל המהותי בין עם ישראל לאומות העולם – ליהודי יש בושה. הבושה נובעת מהשכל האלוקי שיש בנשמת היהודי. כאשר אדם עובר עבירה, השכל האלוקי שבו אמור לעורר בו מיד בושה עמוקה.

על כל אדם עוברים דברים נוראים וניסיונות קשים, אבל ברגע שבאים ואומרים לו "מה עשית?", והוא מתבייש באמת בעומק ליבו ואומר "יותר לא אעשה זאת" – זוהי מעלתו. השכל האלוקי מביא מיד לידי בושה; בחור שנכשל בחטא, מיד צריך להתבייש בו.

חטאו של ישמעאל היה בדיוק חוסר הבושה הזה. כאשר תפסו אותו בעבירה, הוא היה צריך מיד להתבייש, אך במקום זאת הוא אמר: "מצחק אני, לא עשיתי כלום". אם ישמעאל היה מתבייש באמת, בא אל שרה אמנו ואומר: "סלחי לי, באמת מעדתי, עשיתי דבר לא יפה" – היא מעולם לא הייתה מגרשת אותו מהבית. הבעיה מתחילה כאשר אדם מסרב להתבייש ולהודות על האמת.

לעומת זאת, כאשר יהודי נכשל, גם אם קשה לו להודות בפה, הוא מתבייש בפני עצמו. הוא תופס בושה נוראה, מבין שרואים אותו, ולוקח את עצמו בידיים בצורה חזקה.

עיני ה' משוטטות בכל הארץ

לפעמים האדם חושב שאף אחד לא רואה אותו בחדרי חדרים. אך הכתוב אומר:

"שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ"

ישנן שבע עיניים עליונות, ויחד עם שבע עיני המלכות הן ארבע עשרה עיניים – בסוד "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ", שבודקות את נבכי ליבו של האדם. מעבר לכך, התורה מסיימת במילים:

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל"

ששים ריבוא בני ישראל, שהם מאה ועשרים ריבוא עיניים, מסתכלות עליך! איפה שיהודי הולך, מסתכלים עליו – ההורים, החברים, המשגיחים. כולם רואים מה שאתה עושה.

אם למרות כל זאת האדם אינו מתבייש, הוא מראה שיש בו מבחינת ישמעאל. אומר רבנו הקדוש: אור התפילין הוא סוד הבושה. כאשר אדם מניח תפילין וזוכה לאור שלהן, הוא מתחיל לקבל בושה עצומה וקדושה. הוא מתבייש על כל חטא, על כל הסתכלות לא ראויה, וזוכה לתקן את פגמיו מתוך אותה בושה טהורה.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 230

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2